העמק שאלה/קנא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

העמק שאלה קנא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

(א) וא"ר יצחק אר"י כו'. בגמרא אי' תרתי מימרי ארבבר"ח משמי' דר"י וקשה תרתי למ"ל. וי"ל דאי קמייתא ס"ד דאסור מדרבנן קמ"ל דכאילו אוכל טבלים. ואי בתרייתא ס"ד דחייב מלקות ומיתה דנ"ל מטבל של תרומה כמש"כ התוס' דנ"ל נתינה נתינה מתרומה קמ"ל דאסור ולא מלקות. ואע"ג דאסור מה"ת מכ"מ אינו לוקה כמו סיכה דתרומה לזר דאתרבי מה"ת לאיסור ולתשלומין ולא לעונש כמש"כ לעיל סי' קל"ב אות י' בשם הירושלמי. ולפי זה הני תרווייהו מימרי תליין בהדדי וחדא מגו חדא נפקא. וכ"כ הרי"ף פ' הזרוע והא דאר"י אסור לאכול מבהמה שלא הורמו מתנותי' כאילו אוכל טבלים לית הלכתא כותי' כו' הרי דכיילינהו כחדא. ולפי המסקנא דלית ה"כ אין שום איסור לאכול לפני הפרשה. וכ"כ הרמב"ם פ"ט מה' ביכורים הי"ד בהמה כלא הורמו מתנותי' מותר לאכול ממנה כו'. אבל התוס' בד' קל"א א' ד"ה ה"ג כתבו בזה"ל והא דחשיב מתנות משום דטבלי ודמי לתרומה כדאמר לקמן אע"ג דלית הילכתא הכי היינו דלא הוי כאוכל טבלים אבל מכ"מ איסורא איכא לאכול מבהמה שלא הורמו מתנותי' עכ"ל. אלמא דמפרשי דלית הלכתא כמימרא בתרא לחוד. ולא שייכין בהדדי. וע"כ צ"ל שהי' לפני התו' תרי אמוראי דאלת"ה מנלן דחילק הש"ס בינייהו והא סתמא קאמר לית הלכתא כוותי' דרבה בב"ח אר"י. וכן הוא באמת לפנינו במגילה ד' כ"ח מימרא קמא א"ר יצחק אר"י ותנינא א"ר יצחק דידי' ולית הילכתא כותי' דרי"צ וכשיטת התו'. ובכת"י אי' הכי ור' יצחק אר"י כאילו אוכל טבלים מבואר דפליג על רבר"ה אר"י. והכי נראה פרש"י חולין דל"ז א' ולא בא בפי בשר פיגול כו' משום ר"נ אמרו שלא אכלתי מבהמה שלא הורמו מתנותי'. ופרש"י ואע"ג שהוא הי' כהן ובלא הרמה יכול לאוכלה עכ"ל. וע"כ לא כוון רש"י למ"ד דהוי כאילו אוכל טבלים. דא"כ מ"ש כהן מישראל. וכמו שהקשו התוס' שם ד"ה שלא. ואי קאי להמסקנא דלית הילכתא כותי'. א"כ אמאי צריך לפרש הרבותא שהוא הי' כהן תיפוק לן דמן הדין שרי' אפי' לישראל וכמו רבותא דמסוכנת דמשום דשרי' מן הדין ניחא רבותא דיחזקאל. אלא רש"י ס"ל דמכ"מ אסור לאכול לכ"א. אלא דלא הוי כאוכל טבלים וע"כ אין רבותא אלא משום דהי' כהן והתו' לא הקשו אלא למ"ד כאלו אוכל טבלים כמבואר בלשון התו'. אבל לאידך מ"ד ודאי יש מקום לחלק בין כהן לישראל. הא מיהת הרמב"ם בשיטת הרי"ף קאי דלית הלכתא כתרווייהו מימרי. ומפרש הא דר"נ כמשמעו דאע"ג דשרי לכל אדם. והא שלא כתב הרמב"ם ז"ל שיש מדת חסידות מיהא שלא לאכול מבהמ' שלא הורמו מתנותי' כמו שכתב לענין מסוכנת פ"ד מהלכו' מאכלות אסורות. י"ל דסבירא לו דת"ק דר' נתן פליג וס"ל דאין בזה אפילו מדת חסידות או שלא חש להביא כל הדינים של מד"ח שהרי לא כתב ג"כ דעת ת"ק שלא אכלתי מבהמה שהורה בה חכם. דשקיל וטרי בה הגמרא דמ"ד ב' ורב היכי אכיל מינה כו'. וצ"ל דכיון דפלוגתא דתנאי היא ושניהם לא מן הדין. אין לפסוק בה כמו במסוכנת דלא פליגי בה. וע' מש"כ לעיל סי' ל"ו אות ג' [והגאון טורי אבן במגילה שם הרבה להקשות על מ"ד דר"י ס"ל דאסור מה"ת מג"ש נתינה נתינה. דהא סתם משנה ס"ל דנוהג בח"ל אלמא לא גמר ג"ש. ולמש"כ לק"מ. דהא כ"ע מודו שאין עליהם מיתה ומלקות כמש"כ לעיל. וא"כ גם להקל א"א ללמוד. והוא ז"ל פי' דמדרבנן קאמר. וקשה דא"כ תרתי למ"ל לנוסח דילן בחולין דתרווייהו רבב"ח משו' ר"י קאמר להו. ומש"כ הטעם משום שהוא מבורר. ע' מש"כ בסמוך שאין זה טעם כעיקר]:

ב

(ב) ולית הילכתא כוותיה. הטעם כ' הרי"ף ז"ל במתנות אין בהם משום קדושה אלא חובת טבח הן. ואי לא יהיב להו הוא ניהו דקאים באיסורא אבל בשרא שרי כו'. וצריך באור. הא מ"ע ג"כ מטבל ואע"ג שאין בהם קדושה. ונראה דהרי"ף ס"ל דאסור טבל של תרומה דנ"ל מדכתיב ולא יחללו את קדשי ב"י באכלם את קדשיהם היינו משום שיש בו קדושה וכדרשה דת"כ פ' אמור. ומשום תרומה לחוד יש מיתה ב"ש ג"כ. אבל טבל של מ"ר אחר שנטל ת"ג ות"מ וטבל של מ"ע דנ"ל מדכתיב לא תוכל לאכול בשעריך אין בו מיתה ב"ש. ואע"ג דלאו מיהא איתא מכ"מ הא עיקר הס"ד דמתנות מטבלי מתרומה הוא דנ"ל נתינה נתינה כמ"ש התוס' ובהאי קרא דתרומה לא כתיב אלא מידי דיש בו קדושה. וזהו דעת הרמב"ם כמש"כ בביאור נכון בסי' קל"ב אות ז'. [משא"כ לשיטת רבינו דקיי"ל כדרשה דשמואל וטבל של מ"ע דומה לטבל ש"ת כמש"כ שם. א"כ נתינה דכתיב בתרומה לאו משום קדושה הוא. ומעתה י"ל דגם מת"כ מטבלי ודומי' דתרומה נינהו]. כן נראה ליישב דברי הרי"ף מיהו הרמב"ם פ"ט מה' ביכורים כ' טעם פשוט שאינו דומה לטבל שהרי מת"כ מובדלין כו'. וכ"כ הסמ"ג והחינוך. ולכאורה יש לפקפק ע"ז הטעם שהרי בת"כ ויקרא דיבורא דחטאת פרק ד' תני' ואת כל חלב פר החטאת ירים ממנו מן המחובר. פי' שירים החלב בעוד שהכל מחובר והרי הוא מובדל ועומד אלמא דמכ"מ שייך בהו הרמה ממקומם. וה"נ אפשר דנצרך לחתכם ולהפרישם מן הבהמה כמו תרומה וכ"ז שלא הופרש ה"ה טבל וי"ל דמכ"מ כיון שאינו דומה לתרומה א"א ללמוד ממנו. שהרי יש לו פירכא ואין לנו מקרא מפורש כמו בחלב החטאת. ויותר י"ל דדרכו של הרמב"ם לפרש טעם פשוט אע"ג שאינו עיקר אלא שנראה יותר פשוט. וכבר כתבנו דדעת רבינו כפרש"י ותוס' דמה"ת אסור באמת. ובכת"י ליתא האי ולית הלכתא כותיה. ואפשר שהוא פסק הגאונים כמו שמצוי הרבה פסקי רי"ג ז"ל.

ג

(ג) כהנת מי שרי למיכל מתנות כו'. וכן בסוף הענין מסיק והילכתא כהנות נמי אכלן. ולכאורה אינו מדוקדק הא אפי' זר שרי לאכול מתנות שהרי אין בהם קדושה. ולא נצרכה אלא אי שרי למיהב להו. מיהו ע"כ כוונת רבינו אי שריין למיכל בלא רשות כהן דישראל אסור כמש"כ הרמב"ם שם. ושקיל וטרי בכהנת אי שרי' למיכל בהאי גוונא וממילא מובן הטעם משום דנפיק בהו ידי נתינה:

ד

(ד) או דילמא יליף כהנים כהנים מאמור אה"כ מה להלן בנים ולא בנות כו'. ר"ל דדרשינן בני אהרן ולא בנות אהרן אף כאן משפט הכהנים ולא כהנות. והנה בגמ' איתא אחר תשובת עולא אהרן ובניו כתובין בפרשה דבי ר"י תנא כהן ולא כהנת ילמוד סתום מן המפורש. ופרש"י ממנחת כהן דכתיב אהרן ובניו. דבי ראב"י תנא כהן אפי' כהנת ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות. ולפי פרש"י משמע דתרוייהו תנאי פליגי אדעולא וס"ל דיש ללמוד מן המפורש במנחת כהן. אלא דבי ראב"י ס"ל דכאן יש מיעוט אחר מיעו' ותדר"י ס"ל דכאן לא ניתן מדה זו כלל מאיזה טעם שיהא. וממילא ילמוד סתום מה"מ דכהן ולא כהנת כהמפור' במנחת כהנים. אבל רבינו דקאמר יליף כהנים כהנים מטומאת כהנים משמע דבהא ס"ל להני תנאי כעולא דממנחת כהן א"א למילף כלל אלא דמגוף כהן משמע ולא כהנת. ובהא ס"ל לדבי ראב"י דיש כאן שני מיעוטים ואין מיעוט א"מ אלא לרבות ותדר"י ס"ל דמכ"מ אית כאן ג"ש מט"כ. וע"כ אידך כהן לדרשה אתי. ודבי ראב"י לית ליה ג"ש זו. ולפי זה הא דאי' בגמ' בתדר"י ילמוד סתום מן המפורש. היינו מג"ש דט"כ. והיינו דרבינו הסביר בשאלה אי דרשינן ג"ש ומפיק ממדה דתרי מיעוטי. א"ד לא דרשינן ג"ש זו. והוי מיעוט א"מ. והנה התוס' קידושין ד"ח א' ד"ה רב כהנא כתבו דה"ה בפדיון הבן שרי למשקל בשביל אשתו כהנת. וכ"כ הרא"ש שלהי בכורות בשם רש"י ז"ל ודחי לה הרא"ש דהא אהרן ובניו כתובין בפרשת במדבר ויתן משה את כסף הפדוים לאהרן ולבניו ואי' בסוגיא דחולין דאהרן ובניו ודאי משמע ולא כהנות. ולכאורה י"ל דודאי לפי דמסיק הש"ס דדרשינן כהן ולא כהנת והכי סתים בסוטה דכ"ג דכהן ולא כהנת משמע. ומכ"מ יהבינן מת"כ לכהנת משום דתרי מיעוטי כתיבי ה"נ בפה"ב כתיב ונתת הכסף לאהרן ולבניו ויתן משה את כסף הפדוים לאהרן ולבניו הוי תרי מיעוטי ואין מיעוט אח"מ אלא לרבות. ולא דמי למנחת כהן דכתיב אהרן ובניו וגם וכל מנחת כהן. דהתם לא כתיבי בחד ענין דאהרן ובניו כתיב בתחלת הפ' גבי מנחת חביתין וכהן כתיב בשארי מנחות. בשלמא בס"ד דעולא ס"ל דכהן אפי' כהנת במשמע שפיר הוכיח דהאי כהן דכתיב במנחה סתם כהן ולא כהנת במשמע משום דאהרן ובניו כתיב הכא באותה פרשה. אבל להמסקנא דכהן משמע בכ"מ ולא כהנת אלא במתנות איכא תרי מיעוטי לרבות לפי זה ליכא למימר דהוי גם במנחת כהן תרי מעוטי משום דכתיב אהרן ובניו במנחת חביתין וכהן במנחה סתם. [ופרש"י ד"ה מטונך כו' דאהרן ובניו כתובין בפרשת וזאת תורת המנחה הקרב אותה בני אהרן וכו' אינו אלא תימא שאין זה ענין למנחת כהן שנשרפת וכמדומה שיש כאן טה"ד] משא"כ בפדיון הבן איכא תרי מיעוטי כמו במתנות כהונה. מיהו יש לבאר קו' הרא"ש מדלא הביא הרי"ף בפ' הזרוע אלא הא דעולא דס"ל כהן אפי' כהנת. משמע דלא פסק כתנא דבי ראב"י דס"ל דכהן משמע ולא כהנת ומשום תרי מיעוטי נקטינן לרבות אפי' כהנת. אלא כעולא דס"ל דמשמעות הקרא אפי' כהנת זולת היכא דכתיב אהרן ובניו. וידוע דהלכה כאמוראי דפליגי על הברייתא. ואע"ג דראב"י הלכה כמותו בכ"מ. מכ"מ במקום דאיכא אמורא דלא כותי' לא קיי"ל כראב"י כמש"כ הרא"ש עירובין פ"ד ה"ב. ומכש"כ כאן דלאו ראב"י עצמו אמרה אלא נשנה בבי מדרשו. והשתא ניחא קושיתו דבפדיון הבן בפי' כתיב אהרן ובניו. ותרי מיעוטי לית לן הכא כלל. שאין מדה זו נדרשת אלא היכא שפירש הש"ס. כ"ז יש לבאר קושית הרא"ש. אבל דברי רבינו לא משמע דעולא פליג אדבי ראב"י דלכאורה קשה טובא שהתחיל השאלה אי אמרינן ג"ש או לא דמשמע דהא פשיטא דמשמע כהן ולא כהנת אלא הספק אי להתיר כהנת משו' אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות. או דלמא איכא גז"ש דלא ניתן מדה זו כאן. ופשיט השאלה מהא דעולא דהוא לית לי' כלל כהן ולא כהנת בתמי'. וצ"ל דפשיטא דלפי המסקנא שמעינן דעולא ג"כ משמע לי' כהן ולא כהנת ולא התיר כאן אלא משום תרי מיעוטי כדבי ראב"י. והא דא"ל עולא לרבא מטונך אהרן ובניו כתובין בפרשה. ה"ק מטונך ממקום שהבאת יש ראי' להתיר כאן שהרי משם ראי' דכהן ולא כהנת משמע דאהרן ובניו כתובין בפרשה. וכיון דשם ע"כ משמע כהן ולא כהנת. הכא נמי משמעו כהן ולא כהנת. וכמש"כ רש"י ד"ה סתום כו' דמה להלן כהן ולא כהנת דאהרן ובניו כתובין אף הכא כהן ולא כהנ' עכ"ל. וא"כ דכתיבי תרי כהן הוי לרבות כהנת ונמצא טעם ההיתר מינה נפקי מדאיכא תרי מיעוטי. והמקשן סבר דמשמעות כהן לא משמע ולא כהנת ומש"ה כתיב שני פעמים כהן להורות ולא כהנת והביא ראי' ממנחת כהן דהכי הוא. והשיב אדרבה משם למדנו דבכ"מ דכתיב כהן לחוד משמעו ולא כהנת כמו שם אהרן ובניו כתובין בפ' וא"כ אין כהן אחר כהן אלא לרבות. ובזה יבואר לשון מטונך. ע' תוס' זבחים דל"ב ב'. ודבי ר"י פליגי מטעם ג"ש דטומאת כהנים. ודבי ראב"י דלית להו ג"ש זו קיימי בשיטת עולא. ומאחר שכן נתיישב פסק רש"י ותוס' דה"ה בפדיון הבן דאיכא תרי מיעוטי:

רב הונא אכיל בשביל אשתו. בגמ' אי' רב כהנא. והכי אי' בכת"י:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף