העמק שאלה/סד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

העמק שאלה סד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

(א) שנא' כי תשא וגו'. לכאורה כוון רבינו להפסוק זה יתנו וגו' וכ' הרמב"ם במנין המצות מ"ע קע"א שהוא מצוה לדורות וכ"כ בס' החינוך אבל א"כ הי' לרבינו להביא זה הפסוק. וגם כי זה הפסוק לכאורה קאי נתינה על אדנים שהוא מצוה לשעה. ולא לקרבנות ותמידין שהביא רבינו בסמוך. איברא באמת יש להבין הפרשה שהחל בתרומת אדנים וסיים בתרומת קרבנות. עוד אי' בירו' שקלים פ"א ה"ו דפליגי ר"נ ור"י בהא דכתיב כל העובר על הפקודים אי פירושא דעבר על ימא או דעבר על מנין ממש ולכאורה תמוה הא בפי' כתיב עוד כל העובר עה"פ מבן עשרים שנה ומעלה יתן תרומת ה'. הרי דמיירי במנין ממש. ותו היאך פליגי ריב"ז ובן בוכרי אי לוים בכלל. הא מבן עשרים שנה כתיב ולוים נמנים מבן חודש. או מבן שלשים שנה. ובפי' כשבא לחשבון הניקבץ לאדנים נמצא מנין עם ישראל ולא לוים. אלא ע"כ דתרי נתינות היו בפסוק זה יתנו מיירי בקרבנות. ובהא שפיר פליגי ריב"ז וב"ב ובפסוק כל העובר עה"פ מבן עשרים וגו' עד סוף הענין. מיירי בתרומת אדנים. וא"כ תרי נתינות לכופר נפשו למ"ל. ומשום שלא יהי' נגף חדא סגי. אלא ה"פ דקרא בשעה שימנו צריכים ליזהר שלא יהי' נגף ע"כ יתנו את המחויב ליתן כופר נפש בלא מנין ג"כ. וטוב שיתנו בשעת מנין כדי להנצל מהנגף. והדר מפרש קרא איזה כופר נפש מוטל עליהם ופי' זה יתנו וגו'. היינו שמחויבים בל"ז בכל שנה כפרה וקרבנות הצבור. עוד יש חיוב עליהם ליתן כל העובר עה"פ מבן עשרים שנה ומעלה ליתן מה"ש לאדנים. וא' משני החיובים האלה יתנו בשעת מנין. ואגב למדנו דכל ישראל צריך ליתן כופר נפש. והיינו שכ' רבינו האי קרא שיותר מבואר דגם בזה"ז יש זה החיוב. דאילו מהפסוק זה יתנו. אינו מבואר אלא בזמן הקרבנות. אבל מדכתיב כופר נפשו למדנו שיש לכ"א ליתן כופר נפשו לה'. ומובן דעכשיו בעינן כפרה יותר מזמן בהמ"ק וכולי האי ואולי. והדר מפרש רבינו הא דר"א דבזמן שבהמ"ק קיים הי' הולך הכופר לקרבנות ועכשיו אם עושין צדקה כו'. עוד למדנו מעיקר פרשה זו ולמש"כ דמי שצריך כפרה לאיזה ענין שנתחייב לשעה ואירע לפניו כפרה תמידית שעושה. יוצא זה בזה. וה"ה בחוב אחר עולה זב"ז וכדאי' בב"ק ד' ס"ו חומשו עולה לו בכפילו והרי חומש כפרה הוא. וע' רש"י ותו' שם שנחלקו אי בעינן איזה היכר לכפרה זו מיהא. וכן עולה שמביא לדורון ולנדר מכפר על עשה וחטאת שהביא על ח"כ מכפר על כל עשה כדאי' בזבחי' ד' ז' א'. הרי דכפרות עולין זב"ז. וכדעת הט"ז סי' פ"ח. ולא כמש"כ המג"א שם סי' תקס"ח ס"ק כ"ב. דמי שמתענה לשום תשובה ואירע לפניו תענית צבור אינו עולה לו. ולא נראה כלל. והראי' מהא דדבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין אין ראי'. דהתם אפי' שלמי חגיגה שאינו לכפרה. וקרא קא דריש בפ"א דחגיגה ד' ח' א'. אבל כפרה שלא בקרבן עולה בחיוב אחר וגם לענין שני נדרים ושבועות לא כוון המג"א שם יפה וז"ל הטור יו"ד סי' רל"ט אם אמר שבועה שלא אוכל בשר עשרים יום וחזר ואמר שבועה שלא אוכל כ"ב יום שניי' נמי חלה ואסור בבשר מ"ב יום. וכ' עלה הב"י תימה הוא בעיני דמשמע לי דבכ"ב יום סגי דע"כ לא אמרו בהריני נזיר הריני נזיר דמונה שתי נזירות אלא משום דאין נזירות פחות משלשים יום. אבל אומר קונם שלא אוכל פרי פלוני עשרה ימים כו'. ולכאורה ק' לפי מה שהי' סבור הב"י שהטור למד שבועה מנזירות ה"נ בלא הוספה צריך לנהוג שני פעמים שהרי קיי"ל בהריני נזיר היום הריני נזיר היום דחלה נזירו' אחריתי עלי' כשמואל בנדרים ד' י"ז. ותו היאך אפשר ללמוד שבועה מנזירות. הא בפי' תנן יש נדר בתוך נדר ואין שבועה בתוך שבועה כו' הרי דחמיר נזירו' בזה משבועה ושארי נדרים. ורק בנזירות מדרשה דקרא נזיר להזיר כדאי' ד' י"ח. אלא ודאי דעת הטור ללמוד מסוגי' דשם דקאמר אי לימא דקאמר ה"נ היום ה"נ למחר הא קרא בעי'. הרי דזה פשוט דחל שני הנדרים בשלימות בלי רבוי. וה"נ בשאר נדרים ושבועות. ודחה הב"י דהא דפשיטא בכה"ג משום דנזירות א"א פחות מל"י וכיון שצריך לגלח בכלות זמן נזירות קמא. ועוד יש לו לנהוג נזירות יום א'. ואין נזירות פחות מל"י. א"כ פשיטא שאינו עולה זב"ז אבל שאר נדרים ושבועות עולה גם כה"ג. וכד דייקת בסוגי' דנזיר ד' י"ד תמצא לומר דהטור כהתו' והב"י כהרמב"ם במשנה הריני נזיר כשיהי' לו בן ונזיר מאה יום עד שבעים כו'. ופי' התו' דאי מובלע כל הל' יום במאה עולה לשניהן. ואם יוצא ה"ז הפסיד הכל. ומונה מאה ושלשים ומגלח א' לשניהם כשיטתם במשנה הקדומה והקשו בד' י"ג ב' ד"ה או דילמא מ"ש מה"נ לאחר כ' יום ונזיר מאה יום. ויישבו לחלק מסברא. ומכ"מ עיקר הדין הלא מדרשה דקרא נזיר להזיר נ"ל אלא שחילקו מסברא דיש לומר דקרא מיירי במסתבר כשאינו מתנה בספק. הא כשמתנה אם יהי' לו בן דומה לכל נדרים ושבועות. ומכ"מ כשאינו מובלע אינו עולה וכסוגי' דנדרים הנ"ל דה"נ היום ה"נ למחר לא בעי קרא. וע"כ לא מטעם קרבן ותגלחת כמש"כ הב"י. שהרי שיטת התו' דאפי' נוהג שני הנזירות מכ"מ תגלחת א' לשניהן. אלא הסברא כך הוא ושפיר למד הטור בשבועות. אבל הרמב"ם ס"ל דלעולם לא מיבלען חדא בחבירתה וגם ס"ל דעושה שני תגלחת כמו בכל שני נזירות. ומפרש משנתינו בא"א. וא"כ שפיר י"ל דהא דל"צ קרא היינו מטעמו של הב"י. אבל בשבועות עולה אפי' כה"ג. זהו שיטת הטור וב"י ומעתה מה שהקשה המג"א דהרמב"ם חולק ליתא. וגם מה שהקשה משיטת התו' הכל מיושב עה"נ. הארכתי בזה אם שאינו מענין החיבור. אך באשר כי זה הדין מצוי ורגיל בכמה אופנים:

ב

(ב) כי הא דב"א כו'. בגמרא הובא עובדא זו על דרשה דקרא הלא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים וגו' זכה הלא פרוס לרעב לחמך. ולא זכה ועניים כו'. וע' מ"ר פ' בהר. רבינו הביא עובדא זו ראי' שהנוגשים באים ונוטלים בזרוע:

ג

(ג) ואפי' עני כו'. ע' מש"כ לעיל סי' ס"ב אות ח' בס"ד:

ד

(ד) בא לימלך ואמר בעינא כו'. לאפוקי אי כבר הפקיר כל נכסיו שהן מופקרים. דאפי' ר"א במשנה דערכין פ"ז דסבירא ליה ואם החרים כל נכסיו אינן מוחרמין. דוקא בחרם דמיעט קרא. אבל בצדקה והפקר אף על גב דאינו רשאי מה שעשה עשוי. והיינו דאי' בכ"מ דאי בעי מפקר נכסיה כו':

ה

(ה) זכר לדבר אך לא יחשב אתם הכסף כו'. זה המקרא כתיב במלכים ב' כ"ד גבי יאשי' המלך. ובגמרא איתא שנאמר ולא יחשבו את האנשים אשר יתנו את הכסף ע"י לתת לעושי המלאכה כי באמונה הם עושים. והוא הכתוב גבי יואש המלך. ולכאורה גי' הגמרא מחוורת דהוא הכתוב הראשון. מיהו יש להבין במש"א שאין ראי' לדבר. ופרש"י משום שעושי המלאכה היו מרובים וא"א לעמוד על החשבון וכדאיתא בשבועות בעה"ב טרוד בפועליו כו'. והתוספות כתבו דראי' גמורה אינה דשאני התם שהיו צדיקים גמורים. ולפי פרש"י מחוור יותר הכתוב דיואש דכתיב לתת לעושי המלאכה משמע דזהו הטעם שלא יחשבו משום שהיה צריכין ליתן לפועלים משא"כ במקרא דיאשי' כתיב ולא יחשב וגו' כי באמונה הם עושים משמע כפי' התוס' דמשום אמונתם לא חשבו. והיינו שהביא רבינו קרא דיאשיהו ללמד הטעם כמש"כ התו'. והכי משמע במ"ר פ' פקודי ולא יחשבו זה דורו של יואש שהי' עושין באמונה. משמע דהוא עיקר הטעם ונ"מ לדינא דהא ודאי דהא דנפקא לן שאין מחשבין על גבאי צדקה ממקרא זה בעינן שיהא עכ"פ מעין הטעם הכתוב שם. דהיינו לפי' התוספות בעינן שיהיה בחזקת כשרות מיהא וכמבואר בהגהת רמ"א יו"ד סימן רנ"ז ס"ב וכ"ז בגבאים כשרים. אלא דמכ"מ אינו אלא זכר לדבר. דבדורו של יואש ויאשיהו היו צדיקים גמורים. ומאן חשוב וספון כדורות הראשונים. אבל מכל מקום נראה לי זכר לדבר דבמי שהוא בחזקת כשרות אין מחשבין עמו משא"כ לפרש"י בעינן שיהא מיהא טיפול מרובה בעניים מרובים וכדומה. ומכל מקום לא דמי למלאכת בהמ"ק דנפישא טובא. אבל מעין זה הטעם בעינן מיהא ובלא טיפול מרובה והחשבון קל צריך לעשות חשבון:

ו

(ו) מה בגד זה כו'. עד ועד כו' בגמרא אי' כל נימא ונימא. ופרש"י עדים מלשון הסרה. ור"ל כבגד נמאס. מיהו מכל מקום מדמקיש צדקה לבגד נדרש צדקת הצדיקים לבגד הגון. אבל רבינו מפרש עדים חתיכות קטנות כלשון המשנה במ' נדה פ"ב דרך בנ"י משמשות בשני עדים. וכמבואר ברי"ף פ' המוצא יין. וכ"פ הערוך ערך עד ולא כהתוי"ט פ"ח דנדה עיין שם. ומפרש הפסוק כבגד שנתחבר מחתיכות קטנות. ולענין המקרא ונהי כטמא כולנו שאין לנו התחברות עמך ית"ש. וכבגד עדים שלא נתחברו עדן כל צדקותינו שאין להם תואר ולא הדר כבגד הנתפר מחתיכה שלימה דאף עד שלא נגמר כ"צ בחשיבותו הוא עומד. ומכאן למדנו דמכ"מ סופם של הפרוטות להצטרף ולהתחבר כמו המקבץ עדים לבגד דסופן שיתחברו ונעשה בגד חשוב. וע"ע מה שרמז ע"ז רבינו סי' ס"ב ומש"כ אות ד':

ז

(ז) אני אמרתי אפדם ביסורין בעוה"ז כו'. מובן לכל שאין לזה הדרוש שייכות להפסוק אני אפדם והמה דברו עלי כזבים. אלא חסרון הדפוס יש כאן וצ"ל כמו בגמרא אני אמרתי אפדם בממונם בעוה"ז כדי שיזכו לעוה"ב והמה דברו עלי כזבים והיינו דאמר ר"פ משמי' דרבא מ"ד ואני יסרתי חזקתי זרועותם ואלי יחשבו רע. אני אמרתי אפדם ביסורין כו':

ח

(ח) אריב"ל כל מצוה שישראל עושין בעוה"ז כו'. מדהביא רבינו זה המאמר לכאן שמדבר בצדקה. ש"מ שמפרש מצות דכאן בצדקה כמש"כ רסי' ג' בס"ד דסתם מצוה הנזכר בגמרא ומדרשים בצדקה מדבר. ולפי זה יבואר סוף הפסוק ישמעו ויאמרו אמת. דמפרש הגמרא ישמעו האוה"ע ופרש"י דף ב' א' ישמעו אוה"ע את העדות שמצות מעידות ויאמרו אמת דין הוא שראוין ישראל להצטדק. וא"כ פי' אמת קאי על הצדקה שעושה הקב"ה עם ישראל לעוה"ב. אבל למש"כ פי' אמת על העדות שגם המה יודעין שישראל הרבו צדקות כשהיו יושבין ביניהם מתוך צער ועוני. והיו מתפרנסים זה מזה ע"י צדקות:

ט

(ט) קצובין לו מרה"ש עד יוה"כ. הכי גריס רבינו והכי אי' בביצה ד' י"ו א'. ובגמרא אי' קצובין לו מרה"ש כך כו' ומכ"מ הכוונה עד יוה"כ ומש"ה פרש"י ד"ה חזא להו בחלמי' במוצאי יוה"כ. ר"ל דאז הוא גמר הדין. אבל במ"ר פ' בהר אי' רשב"י כד דמך לי' בלילי ריש שתא חמא בחלמי' בני אחתי' כו' וכל הענין:

י

(י) גבאי צדקה כו'. בגמרא אי' ג"צ שאין להם עניים פורטין לאחרים ואין פורטין לעצמן. כי"ב גבאי תמחוי שאין להם עניים מוכרין לאחרים ואין מוכרין לעצמם. ותו לא מידי. ואם לא נגיה הרבה בנוסחת רבינו ולמחוק בבא תליתאה לגמרי נימא דיש להגיה בבבא ג' כי"ב גבאי קופה. וראשונה מיירי בסתם צדקה שגבו לצורך איזה ענין והותיר אחר החלוקה. מוכרין לאחרים כו' אם א' נדב שוה כסף. ובבא שני' בתמחוי. ושלישית בקופה שגובין ומחלקין מעות. ותמחוי גובין ומחלקין דבר מאכל כמבואר ברמב"ם ה' מת"ע פ"ט ה"א והי"ט ע"ש:

יא

(יא) גבאי צדקה אין פורשין זה מזה בשוק. בגמרא אי' גבאי צדקה אינן רשאין לפרוש זה מזה. אבל פורש זה לשער וזה לחנות. ופרש"י ובלבד שיראו שניהן כאחד. ולפי נוסחת רבינו ג"כ הכי משמע. דדוקא בשוק שהרבה אנשים בו. וכשיפרשו זה מזה לא יתראו כאחד אסור. אבל בל"ז שרי:

יב

(יב) ורבנן אמרי מ"ד ואוהביו כו'. אלו גבאי צדקה ופרנסי העיר. ר"ל שהן נעלבין תמיד. ואם נוהגין כשורה אינן עולבין וסובלין עול הצבור. ואי' בשבת ד' פ"ח ובכ"מ הנעלבין ואינן עולבין כו' עליו נאמר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. ובגמרא יש בזה נוסחאות אחרות ואין להכריע:

יג

(יג) אבל לאחר מיתה תילתא. כך נוסחת רבינו בדמר עוקבא הבו תילתא כו' ולפנינו יש הבו פלגא. מיהו עיקר זה הדין לא נזכר בפוסקים לחלק בזמן מותו כמה שרי ותו לא. ומשמע דשרי אפי' הכל. והכי משמע במדרש קהלת פ"ב מעשה בר"מ דהוי כתבן טב והוי לעי תלתא סלעין כל שבת. והוי אכיל ושתי בחדא. ומכסי בחדא. ומפרנס אוחרתא לרבנן א"ל תלמידוי בנך מה את עביד להון. א"ל אין הוו צדיקים כההוא דאמר דוד ולא ראיתי צדיק נעזב וגו'. ואם לאו מניח אני את שלי לאויבי המקום הרי דלא חש לבניו כלל. איברא ק' דאפי' אעבורי אחסנתא מברא בישא לברא טבא אסור כדאי' בכתובות ד' נ"ג א' וכש"כ להפקיר לאחריני. ותו דמקרא מלא כתיב בחרמים מאדם ובהמה ומכל אשר לו ודרשינן בערכין ד' כ"ח מאדם ולא כל אדם כו' וה"נ מבהמה ולא כל בהמה ע"ש והיאך נימא דהאי קרא לא מיירי בסמוך למיתה ג"כ ובב"ב ד' קל"ג תנן הכותב נכסיו לאחרים והניח את בניו מה שעשה עשוי אלא שאין רוח המקום נוחה הימנו וע"ש בעובדא דיוסי בן יועזר שהקדיש עיליתא דדינרי והניח את בנו מחמת שלא הי' נוהג כשורה ושקיל וטרי הגמרא אי עביד שפיר או לא. אבל אי הוה נוהג כשורה פשיטא דלא עביד שפיר ונראה לדעת הפוסקים דגרסי בדמר עוקבא קם ובזבזי' לפלגי' דממוני' דס"ל דמעות שרי להפקיר הכל. שלא מצינו בערכין דאסור להחרים הכל. אלא קרקע ועבדים ובהמה ומטלטלין שהן בעצמן צרכי ותשמישי אדם ע' בערכין שם. אבל מעות שאין בהם צורך אלא לקנות רשאי כשם שמותר להחרים מקצת בהמותיו ואע"ג שאין לו עבדים. והרי מצי למכור מקצת בהמות ולקנות עבדים. אלא להא לא חייש רחמנא ה"נ מעות יכול להחרים ולהפקיר הכל. ועפ"י זה אפשר לפרש סוגי' דערכין דפריך שם ר"א היינו ראב"ע ומשני דר' אילא א"ב דאמר ר"א באושא התקינו המבזבז כו' ופרש"י דפליגי אי סגי לשייר מקצת או דוקא חומש. ולמש"כ יותר מרווח לומר דפליגי במעות דרבי אילא מיירי במעות ג"כ ואסור שמא יצטרך לבריות. ובהא פליגי דלר"א דאוסר מחמת גזרת הכתוב א"כ מעות שרי. אבל לראב"ע שאוסר מטעם שיהא אדם חס על נכסיו. א"כ אפי' ממונו אסור. שמא יצטרך לבריות. אבל לפני בנו לא חיישינן כלל לזה הטעם ושרי לחלק כל ממונו. וזהו סתם צדקה המוזכר בפוסקים ומחמת שאינו מפורש בגמרא לחלק בין מעות לשאר נכסים. מש"ה לא פירשו גם המה. אבל ודאי פשטא דכולה סוגי' דאסור להפקיר כל נכסיו ולמיעקר נחלה דאורייתא. ולמש"כ צריך לפרש הא שהקדיש יוסי ב"י עיליתא דדינרי היינו נכסים שוו עיליתא דדינרי. וכמו להלן שם בהא דבנו הכניס שש ומפרש בגמרא שהכניס שוה שש. כ"ז נראה ליישב דעת הפוסקים. אבל רבינו מלבד דגריס בדמר עוקבא הבו תילתא מנכסיי לעניים. וא"כ יש מקום לומר דוקא זה הסך ותו לא. ולא עוד אלא דרבינו כ' בשאילתא זו או דילמא מאן דזן לי' זן ית ברי' כו' ועלה פשיט דעד תילתא ותו לא ש"מ דאפי' מעות אסור להפקיר הכל. משום שלא יצטרכו בניו לבריות. והא דר"מ חלק הכל. י"ל דדוקא להספיק רבנן שרי. דהוי עשה דכבוד תורה ודוחה עשה דנחלה דאורייתא. וכדאי' בשבועות פ' שבה"ע האי עשה והאי עשה ועשה דכבוד תורה עדיף. וע' יו"ד סי' רמ"ט ס"ז דצדקה לנערים ללמוד תורה עדיף משארי צדקות. אבל לחלק לעניים דעלמא ס"ל לרבינו דאסור משום כי היכי דחיישינן לי' חיישינן לברי' ולא שרי אלא תילתא ותו לא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף