העמק שאלה/יב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

העמק שאלה יב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

(א) אר"י אמר רב. ובגמ' אי' א"ר נחמן אמר שמואל. ובסי' קנ"ד הביא רבינו מימרא זו אמר רב יהודא אמר שמואל. וכן הוא ברי"ף. ולכאורה יש להוכיח דגי' דילן עיקר. דביבמות ד' ק' ב' אי' אמר שמואל עשרה כהנים שפירש א' מהם ובעל הולד שתוקי. ומפרש בגמרא שמשתקים אותו מדין כהונה. ודריש מדכתיב והיתה לו ולזרעו אחריו. ופריך אלא מעתה גבי אברהם דכתיב להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך התם מאי קא מזהר לי' רחמנא פי' וכי אפשר לומר שמי שאינו מיוחס ואינו יודע מי אביו משתקין אותו מישראל ח"ו. ומשני ה"ק לי' לא תנסיב כותית ושפחה דלא ליזיל זרעך בתרה. ור"ל דה"נ דולד כותית ושפחה אינו ישראל. ואע"ג דלאחר מ"ת מפורש לאוין לא תתחתן בם. ובשפחה כתיב לא יהי' קדש גו' מכ"מ כבר הוזהר אברהם ע"ז. הרי מיהא נדרש לשמואל בא"א. וכבר הרגישו התו' בסוגין ד"ה לזרעך. אלא שלא הי' לרבותינו במה ליישב. אבל לפי נוסחת רבינו כאן ניחא. מיהו להמסקנא דשם דדרשה דשמואל אסמכתא ומדרבנן משתקין אותו מדין כהונה. א"כ שפיר ניחא דשמואל לא דרש לזרעך אחריך לתנאי. שאם אינו מיוחס אחריך אינו לך לאלקים. אלא אזהרה בעלמא הוא שתשתדל שיהי' מיוחס אחריך. כדי שהשכינה יהא ראוי לשרות עליו כפרש"י. וה"נ פי' והיתה לו ולזרעו אחריו. אזהרה לכהנים שיהא בניהם מיוחסים. ואע"ג שכבר הוזהרו כלל ישראל באזהרה דאברהם אבינו. מכ"מ חזרה והזהירה התורה בכהנים משום קדושתן. כמו באזהרה דהשחתת הזקן והקפת הראש. וכ"ש ביחוס שהרבה הקפידה תורה בכהנים יותר מבישראל כדאי' ביבמות ד' פ"ח ב' מנין שאם לא רצה דפנו ת"ל וקדשתו בע"כ. ומפרש הש"ס דא"א לפרש באיסו' מפורש דא"כ פשיטא אלא בספק איסור נשואין דבישראל מותר ובאיסורי כהונה שאני. ומכאן הוא שאמרו בכתובו' ד' י"ג א' ובכ"מ מעלה עשו ביוחסין ופי' ביחוס כהונה. וה"נ הזהירה תורה בכהנים שיהא זרעם מיוחס אחריהם. ומעתה לא ק' לגי' דלהלן ובגמ' וברי"ף. להס"ד אמאי לא מקשה הא שמואל לא דרש לתנאי אלא לאזהרה די"ל דבאמת הוי יכול להקשות מינה אלא מקשה ממשנה מפורשת עד דאוקמא שפיר. ועוד י"ל גי' הגמרא ורי"ף דפשיט' דדרשה דשמואל דהבחנה אינו אלא אסמכתא דא"א לומר דשמואל ס"ל שהוא מה"ת. שהרי יפת תואר מותרת לאחר שלשים יום. ומקרא מלא דבר הכתוב ואח"כ תבוא אליה ובעלתה. הרי שלא חשש הכתוב לתיקון הולד. והיינו דתני' בתוספתא דיבמות פרק ו' יפ"ת התורה נתנה לה ל' יום אבל אמרו חכמי' צריכה להמתין ג' חדשים מפני תיקון הוולד. הרי דמדרבנן הוא. ואי איתא דשמואל מה"ת קאמר ליקשי מתוספתא זו. אלא שמואל מדרבנן קאמר וקרא אסמכתא בעלמא. ועדין י"ל דדרשה דשמואל מה"ת אליבא דרשב"א דאמר ירח ימים דיפ"ת הוא ג' חדשים כדתני' בתוספתא שם ובגמ' ד' מ"ח ב' ובספרי פ' תצא תני' ד"א ירח א' ימים שנים הרי ג' כדי כו' ותיקון הולד כדברי ר"ע להבחין בין זרע ראשון לזרע שני. [והיינו דקאמר רשב"א בד' ל"ז ב' שיכול לטובלה בע"כ לשם שפחות ואח"כ לשם חירות ובא עליה מיד. וכבר תמהו עלה הא קרא קאמר דא"א לבא עליה מיד. ולמש"כ ניחא דרשב"א לטעמי' דעיקר טעמא דקרא משום תיקון הולד וצריך להמתין ג' חדשים וממילא כשלא שייך טעם דהבחנה כגון שהיא מעוברת וכדומה מותרת מיד] וא"כ י"ל דה"ה בין זרע ישראל זה לזרע ישראל זה הזהירה תורה בהאי קרא דא"א. קיצור הדבר דלרבנן דרשב"א דקיי"ל כוותייהו פשיטא שאינו אלא מדרבנן ולרשב"א אפשר דלדרשה דשמואל אסור מה"ת ורבא א' שאינו אלא מדרבנן לכ"ע. והא ודאי דלא פליגי שמואל ורבא בפלוגתא דתנאי. אלא פליגי אליבייהו. ורבא קאמ' דאפי' לרשב"א בין ישראל זה לישראל זה אינו אלא מדרבנן. ולרבנן אפי' בגר וגיורת שהוא ספק בין זרע קדוש לאינו קדוש ג"כ מדרבנן. וממוצא דבר תעמוד על ספיקו של הבית שמואל סי' י"ג סק"א. אי דרשה דשמואל מה"ת או לא. [ונראה מלשון זוה"ק בהקדמה ד' ח' ב' דתקנה קדומה הי'. ע"ש דא"ל דומה לקוב"ה א"ה הוי לי' לאורכה תלת ירחי ולא אוריך. הר"ח]:

ב

(ב) דקדושה זרעי' ואידך לאו זרעי' הוא. הסברו של רבינו הוא ללמד דגר וגיורת נכלל בדרשה דזרעך אחריך. דכ"ז שלא נתגייר אפקרי' רחמנא לזרעי' וכדאי' להלן ד' צ"ח א' אמר רבא הא דאמור רבנן אין אב למצרי כו'. והתם מיירי ג"כ בלידתו בקדושה ע"ש. ובאמת לכאורה יש להקשות מאי ס"ד דרבא דמקשה. הא רבא גופא קאמר דזרע שלא נזרע בקדושה לאו זרעך הוא. וא"כ בעינן ג"ח להבחין כו'. וי"ל דעיקר דרשה דרב מאחריך הוא כמש"כ רבינו וכלומר שיהא אחריך ולא אחרי אחר. משא"כ גר וגיורת אינו אחרי אחר. ואין לו אב כלל. ומשני דבעינן להבחין בין זרע שנזרע בקדושה כו' די"ל דה"נ בעינן שיהא זרעך ודאי ומשום דכתיב אחריך גלי קרא דזרעך ג"כ לדרשה קאתי שיהא ודאי זרע שלך:

ג

(ג) ושמא יוציא עבדים לחרות. בגמ' ליתא. ויש להבין גי' רבינו אי לחששא דממון קאמר. א"כ למ"ל דיוציא לחרות. תיפוק לן שישעבד בעבדים שאינו שלו. ובלא עבדים ג"כ נימא שיזכה בנכסים שאינו שלו. אלא ע"כ משום איסורא חיישי רבנן ולא משום ממונא והוצאת עבדי' שאינו שלו לחירות איכא קלקול ביחוס כידוע. ואע"ג דקיי"ל המפקיר עבדו יצא לחרות וכתבו התו' שם ד' מ"ה ב' ד"ה כיון. דה"ה מי שמופקר מעצמו שאין בעליו יכולים להשתעבד בו ע"ש גבי הורדוס. וא"כ כאן שאין בעליו ידועים הרי הוא מופקר ממילא ואין כאן קלקול באיסורא מכ"מ קיי"ל בגיטין ד' מ' א' והילכתא כרבינא דהמפקיר עבדו יצא לחירות וצריך גט שחרור. א"כ לענין איסורא עדין עבד הוא. ומכש"כ לשיטת התו' שם ד"ה אותו העבד שכתבו דמותר בשפחה. ויפה כ' רבינו ושמא יוציא עבדים לחרות. וצ"ל הא דלא גרסינן בנוסחא דילן האי טעמא משום דלא פסיקא לן שהרי פליגי בה אמוראי. ושמואל ס"ל דא"צ גט שחרור:

ד

(ד) א"ל רב אשי כו'. צריכה להמתין ג' חדשים חוץ כו' כצ"ל ועשרים וארבעה חדשים הוא טעות דמוכח. חדא דא"כ מאי מקשה הא מפורש לענין מניקה אתמר. תו מה שייך יום שנתגרשה לכאן יום שנולד מיבעי. אלא שלשה חדשים מיבעי וכן הוא בגמרא אלא דשם אי' חוץ מיום שמת כו' ואין בזה נ"מ:

ה

(ה) ש"מ שלשה חדשים שלמים בעינן. לכאורה אינו מובן. מה הוסיף בזה. ומנ"ל הוא דש"מ. אבל הכוונה שלמים ולא א' חסר. דלכאורה ג' חדשים ע"כ א' חסר ביניהן. וכמו כ"ד חודש דיניקה להסכמת הפוסקים. וכדאי' בהגהת רמ"א סי' י"ג סעי' א'. וס"ד דהא דאמר ר"א ג"ח חוץ מיום שנתגרשה כו' מכ"מ אינן אלא פ"ט יום. מש"ה הוסיף רבינו דמשמעתין דאמימר שרי ליארס ביום תשעים ונחלק עליו ר"א וכן עובדא דרבא הי' ביום תשעים. ש"מ דהני ג' חדשים שלמים ולא חסרים. וכן הוא בירו' רב אסי א' תשעים יום שלמים שמואל א' הן ועיבוריהן פי' שמואל מפרש טעמא דר"א דהיאך אפשר לומר תשעים יום והא ג' חדשים תנן. ומפרש דהן ועיבוריהן. והטעם דג"ח משמעו שלא ככ"ד חודש דמניקה. נראה משום דג"ח אפשר שיהיו מלאים זא"ז כמו בשנה שיש בו שמנה מלאים וכדאי' בערכין ד' ט. א"כ מפרשינן ג"ח לעולם מלאין אטו אי מת בר"ח ניסן או תשרי והשנה מלאה. משא"כ כ"ד חודש ע"כ יש בהן חסרים [עוד שמעתי טעם משום דלענין עבור אין הולד ניכר אלא לשליש ימיה והוא שליש של רע"א יום. והיינו תשעים יום שלמין. והיינו דאי' בב"ר פ"כ לעולם אין האשה יולדת אלא לרע"א או לרע"ב או לרע"ג. לט' הן ועיבוריהן. פי' ט' שלמין. וע' במ"כ] וכבר הביא בתשובת תה"ד סי' רט"ז דגדול א' רצה לומר דכ"ד חודש ג"כ כולן מלאים והביא ראי' מג"ח דהבחנה. ולא הודו לו. ולמש"כ ההפרש ברור. מיהו מש"כ המרדכי בשם מהר"מ בפ' החולץ וז"ל וגם בתשובותיו כ' דכ"ד חודש מלאים בעינן. ואם שנה מעוברת מעוברת לולד עכ"ל. ובתה"ד נתקשה הרבה בזה דמשמע ג"כ דבעינן שיהיו כולם מלאים. וכ"כ באמת בשלטי הגבורים בשם מהר"מ עפ"י רומיא דנקיט הש"ס בכ"מ ביניקה כ"ד חודש. ובמשנה דגיטין ד' ע"ה תנן כמה מניקתו שני שנים. ומש"ה מפרש הכא לחומרא והכא לחומרא ע"ש. אבל בתה"ד לא הסכים לזה. ופי' הא שכ' המרדכי שיהי' מלאים היינו מר"ח ניסן עד ר"ח ניסן. וא"כ אינו מבואר מה הוסיף מהר"מ בזה. ולמש"כ י"ל דקמ"ל דאי השנה מלאה בעינן למלאות לתינוק. ומכש"כ לדעת הש"ע שם דחודש העיבור אינו לתינוק ודאי יש לנו ליישב הא דתנן שני שנים דלא נימא כ"ד חודש י"ב מלאים וי"ב חסרין כסדרן. או כולן מלאים כמו ג' דהבחנה. קמ"ל שני שנים אי א' מהן מלאה צריך למלאות לתינוק. ואולי שני שנים מלאים בעינן דגזרינן אטו שנה מלאה כמו דגזרינן בכל ג' חדשים דהבחנה אטו מת בראש חודש ניסן ותשרי בשנה מלאה. ודי בזה. ועי' מש"כ הט"ז בזה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף