המאיר לעולם/א/ז

המאיר לעולם ‏ א ז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

		דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי.
		אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. תוכלו להגיה את הדף מול דף הדפוס המקורי	עריכה

סימן ז'

בענין מבטל איסור דרבנן

קיי"ל ביו"ד סי' קצ"ו דזבה פלא בדקה בימים שבין ראשון לשביעי בדיעבד טהורה והוא ממשנה דנדה ס"ח ע"ב ונסתפקתי בזבה שלא בדקה במזיד באותן הימים מה הוא דינה דאולי לא טיהרו חז"ל רק בשגגה ולא בדקה אבל בהזידה ולא בדקה אפשר דדמי למבטל במזיד איסור דרבנן דקיי"ל דאסור למבטל עצמו ולמי שנתבטל בשבילו כמבואר ביו"ד ס' צ"ט סעיף ה'. ולענין בדיקת הריאה כתוב בתב"ש בס' ל"ט דאם אבד הריאה במזיד אסור כמו המבטל במזיד איסור דרבנן ועיין בס"ט בס' ק"צ ס"ק ע"ג שכתב בשם תשובת ח"צ דיכולה לתלות בתוך ג' ימים ראשונים בעצמה היינו במצאה על חלוקה ואותה החלוק לבשה בימי נדתה אם יודעת שאותה החלוק היה נכסם מנדות. ודוקא בשגגה ולא לבשה לבנים אבל בפשעה ולא לבשה לבנים ראוי לקונסה ומשמע דמבטל איסור דרבנן במזיד נכנס בה לכן יש להסתפק כנ"ל:

ובתר דאיבעיא לי הדר פשטינא דמותרת לבעלה ואין בזה משום מבטל איסור דרבנן במזיד וראיה לזה ממשנה דנדה ל"ט ע"א. לכן צריכין אנו לחלק בין זה ובין הני דלעיל שהבאתי. והנה בין נידון דידן ובין בדיקת הריאה ודאי דיש לחלק דשאני התם בעשה מעשה ואבד בידים וכן כל מבטל איסור דרבנן במזיד עושה מעשה באיסור. וכן המעשר בשבת או מטביל כליו בשבת עושה איסור בידים לכן קנסו חז"ל לאסור משא"כ בנידון דידן שלא עשתה מעשה אפשר דמשו"ה לא קנסו. אמנם בהך דתשובת ח"צ שהבאתי לעיל ג"כ לא עשתה שום מעשה רק שלא לבשה לבנים ומ"מ כתב דראוי לקונסה ואולי דלאו מדינא קאמר, ומחמץ שעבר עליו הפסח אין ראי' כלל אע"ג דלא עשה מעשה באיסור רק ישב ולא ביער חמצו דהא בע"כ נידון דשם שמור משאר איסורים דרבנן דהא אפילו בשוגג ואונס קנסו כמבואר באו"ח ס' תמ"ח:

אמנם העיקר נ"ל דנידון דידן לא דמי לשאר מבטל איסור דרבנן דלא מצינו שקנסו חז"ל שמבטל במזיד איסור שיהא אסור רק לענין שלא יועילו מעשיו ועשו חז"ל כאלו לא נתבטל ואז אסור ממילא כגון המעשר בשבת במזיד שאם לא עישר היה אסור לו לאכול הפירות בשביל שלא עישר וכן מטביל כליו וכן בשארי דוכתי דהא אם לא ביטל האיסור היה אסור מצד עצמו בלא קנס וכן בלא עישר הפירות ולא הטביל כליו לכן כשקנסו חז"ל שלא יועילו מעשיו א"כ דינו כאלו לא נתבטל ולא עישר ולא הטביל ואז ממילא אסור, משא"כ בנידון דידן שאע"פ שתקנו חז"ל שהזבה תבדוק עצמה בכל יום אבל אין זה רק לכתחילה אבל לענין דיעבד לא מצינו שיהא זה עיכוב מצד עצמה לולא הקנס שנקנסה אותה משום שפשעה. אך אם נקנוס אותה נצטרך להטיל עליה איסור חדש וזה לא מצינו דהא לא מצינו שיהיה על הזבה איסור לשמש עם בעלה בשביל חסרון הבדיקות דהא תוך שבעת ימי הספירה שאסורה לשמש אין זה בשביל חסרון הבדיקות דהא אף אם תבדוק ותמצא טהורה אסורה לשמש ואף אם יבוא אליהו ויאמר ששוב לא תראה מ"מ אסורה לשמש כל שבעה וחייבין עליו כרת כמש"כ בב"ק כ"ד ע"א ולאחר שבעת ימי הספירה לא מצינו שיהא עליה איסור לשמש בשביל חסרון הבדיקות לולא מטעם קנס כנ"ל. והואיל ולא מצינו שיהא עליה איסור מצד עצמה לשמש בשביל חסרון הבדיקות בלא הקנס מנין לנו להטיל עליה איסור חדש דלא מצינו רק שלא יועילו מעשיו וממילא אינו מתבטל ונשאר האיסור על כל התערובות ודינו כדין כל דברים שאינם מתבטלים כמו בריה ודבר חשוב וכל צדדי הקולות שמבואר ביו"ד סי' ק"י לענין דברים שאינם מתבטלים יהיה נוהג הדין במבטל איסור במזיד דהא לא מצינו ע"ז שהטילו חז"ל איסור חדש רק שלא יועילו מעשיו ונשאר ממילא באיסורו א"כ לא יהיה חמור משאר דברים כמתבטלים כן נראה לי. וכן לענין ריאה שהאביד בידים במזיד שכתב התב"ש שאסור ג"כ כנ"ל דהא כל זמן שהריאה לפנינו ודאי דיש איסור לאכול מהבהמה כל זמן שלא נבדקה הריאה וכך תקנת חז"ל כמש"כ הר"ן בפ"ק דחולין וכן כתבו כל הפוסקים וזה האיסור הוא מצד עצמו בלא קנס לכן המאבד הריאה במזיד קיים הבדיקה קנסוהו חז"ל שלא יועילו מעשיו ויהיה דינו כאילו הריאה עוד לפנינו ולא האבידה ולא נבדקה ואז הלא יש מ"ז איסור מצד עצמו לאכול מהבהמה. וכן אם פשעה ולא לבשה לבנים רק החלוק שלבשה בימי נדתה ומצאה עליו כתמים שאם לבשה לבנים ומצאה עליהם כתמים לא היתה יכולה לתלות בתוך ג' ימים הראשונים מצד עצמה גם בלא קנס. לכן כשפשעה ולא לבשה לבנים קנסוה חז"ל שלא יועילו מעשיה ויהא דינה כאלו לבשה לבנים ומצאה עליהם כתמים שאז אינה יכולה לתלות בכתמים בנדותה זו כדין גם בלא קנס:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף