הלכות גדולות/צרכי ציבור
|
< הקודם · הבא > |
הלכות צרכי ציבור
(סוטה לט.) אמר רבה בר רב הונא כיון שנפתח תפר תורה אתור לתפר ואפילו בדבר הלכה שנאמר ובפתחו עמדו כל העם ואין עמידה אלא שתיקה שנא' והוחלתי כי לא ידברו כי עמדו ולא ענו עוד רבי זירא אמר רב חסדא מהכא ואזני כל העם אל ספר התורה. (ברכות ח.) רב ששת מהדר אפיה וגרית אמר אנן בדידן ואינהו בדידהו והני מילי דאיכא עשרה דצייתין לספר תורה אבל ליכא עשרה דצייתין לא. (ברכות ה.) א"ר לוי בר חמא א"ר שמעון בן לקיש מאי דכתיב עלה אלי ההרה והיה שת ואתנה לך את לוחות וגו' לוחות האבן זו מקרא והתורה זו משנה והמצוה כמשמעה אשר כתבתי אלו נביאים וכתובים להורותם זה תלמוד מלמד שכולן נתנו לו למשה בסיני. (ברכות ח.) אמר רב הונא בר יהודה אמר רבי מנחת א"ר אמי מאי דכתיב ועוזבי ה' יכלו זה המניח תפר תורה כשהוא פתוח ויוצא. רבי אבהו נפיק בין גברא לגברא. בעי רב פפא בין פתוקא לפתוקא מאי תיקו וכל תיקו דאיתורא לחומרא ולא נפיק. אמר רב הונא בר יהודה אמר רבי מנחם אמר רבי אמי לעולת ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור שנים מקרא ואחד תרגום ואפילו עטרות ודיבון. ואמר רב הונא בר יהודה א"ר מנחם א"ר אמי כל המשלים פרשיותיו עת הציבור שנית מקרא ואחד תרגום מאריכין לו ימיו ושנותיו. (מגילה לב.) אמר רבי שפטי' א"ר יוחנן הגולל תפר תורה יעמידנו על התפר תניא נמי הכי הגולל תפר תורה גוללו כנגד התפר. ואמר רבי שפטי' אמר רבי יוחנן הגולל ספר תורה גוללו מבחוץ ואין גוללו מבפנים וכשהוא מהדקו מהדקו מבפנים ואין מהדקו מבחוץ. ואמר רבי שפטי' אמר ר' יוחנן עשרה שקראו בתורה גדול שבכולן גולל ספר תורה דאמר רבי יהושע בן לוי עשרה שקראו בתורה הגולל מהם ספר תורה נוטל שכר כלום שכר כולם ס"ד אמר אביי נותנין לו שכר כנגד כולם א"ר פרנך א"ר יוחנן כל האוחז ספר תורה ערום נקבר ערום ערות ס"ד אמר רבי זירא נקבר ערום בלא מצות בלא מצות ס"ד אמר אביי נקבר ערום בלא אותה מצוה. אמר רבי ינאי בר בריה דרבי ינאי תבא משמיה דרבי ינאי רבה מוטב תגלל המטפחת ואל יגלל ספר תורה. תנו רבנן משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין מענינו של יום הלכות פתח בפתח הלכות עצרת בעצרת הלכות החג בחג. (ברכות מה.) אמר רב חנין בר רבא מנין לעונה אמן שלא יגביה קולו יותר מן המברך שנא' גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדו. אמר רבי שמעון בן פזי מנין למתרגם שלא יגביה קולו יותר מן הקורא שנאמר משה ידבר והאלהים יעננו בקול ממשמע שנא' יעננו איני יודע שבקול מה ת"ל בקול בקולו של משה. תניא נמי הכי אין המתרגם רשאי להגביה קולו יותר מן הקורא ואם אין המתרגם יכול להגביה קולו כנגד הקורא ימעט הקורא קולו ויקרא. (סוטה לט:) ואין הקורא רשאי לקרות בתורה עד שיכלה אמן מפי הציבור ואין המתרגם רשאי לתרגם עד שיכלה פסוק מפי הקורא ואין הקורא רשאי להתחיל בפסו' אחר עד שיכל' תרגו' מפי המתרג' ואין שליח ציבור רשאי להפשיט את התיב' בפני הציבור מפני כבוד הציבור. א"ר יהושע בן לוי אין הציבור רשאין לצאת עד שינטל ספר תור' ושמואל אמר עד שיצא ולאפליגי הא דאיכא פיתחא אחרינא והא דליכא פיתחא אחרינא. (מגילה לב.) אמר עולא מפני מה אמרו הקורא בתורה לא יסייע לתורגמן כדי שלא יאמרו תרגום כתוב בתורה. (מגילה כג:) אין פורסין על שמע ואין עוברין לפני התיבה ואין נושאין כפיהם ואין קורין בתורה ואין מפטירין בנביא ואין עושין מעמד ומושב ואין אומר ברכת אבלים וחתנים ואין מזמנין על המזון בשם פחות מעשרה (שם כא:) ואין פוחתין מעשרה פסוקין בבית הכנסת לבר מן פוריא דקרינן תשעה פסוקי מן ויבא עמלק עד וישמע יתרו וידבר עולה מן המנין והאחרון קורא ארבעה. והקורא בתורה (שם לב.) בתחלה פותח ספר תורה ורואה את הפסוק ואח"כ מברך וקורא. (שם כב.) ולא יפחות משלשה פסוקין ופרשה שהיא ששה פסוקין קורין אותה שניה ושל חמשה קורא אותה אחד ושל שמונה קורין אותה שנים חוץ מפרשת ראש חודש שכהן קורא שלשה ולוי חוזר וקורא פסוק שלישי וקורא שלשה ושלישי קורא עד ובראשי חדשיכם ורביעי קורא את כולה וכשם שאין מתחילין בפרשה פחות משלשה פסוקין כך אין משיירין בפרשה פחות משלשה פסוקין. (שם כד.) קטן קורא בתורה ומתרגם ומפטיר בנביא ומתרגם אבל אין פורס על שמע עד שיהא בן שלש עשרה שנה ויום אחד ויביא שתי שערות ואין מוציא רבים ידי חובתן לא לפרס על שמע ולא לברך ברכת המזון ולא לקרות מגילה ולתקוע שופר ולקדש לבני ביתו בלילי שבת ובלילי ימים טובים ולומר הגדה בלילי פסחים ולהדליק נר של חנוכה עד שיהא בן שלש עשרה שנה ויום אחד ויביא שתי שערות וכן החרש והשוטה (ר"ה כט.) זה הכלל כל שאינו מחוייב בדבר אין מוציא אחרים ידי חובתן. (ברכות מז:) ולהשלים לתפלה ולברכת המזון אם קטן פורח הוא משלימים עליו ומזמנין עליו ואיזהו קטן פורח מבן שתים עשרה ועד בן י"ג ואע"פ שלא הביא שתי שערות והוא שיודע למי מברכין. (חולין כד:) אבל אינו עובר לפני התיבה ואין נושא את כפיו עד שיתמלא זקנו. (מגילה כד.) פותח פורס על שמע ומתרגם אבל אינו קורא בתורה (ואינו מפטיר בנביא) ואינו עובר לפני התיבה ואין נושא את כפיו:
(גיטין נט.) ואלו דברים אמרו מפני דרכי שלום כהן קורא ראשין ואחריו לוי ואחריו ישראל ואם אין שם כהן קורא הגדול שבציבור ואם יש שם כהן ואין שם לוי קורא כהן שקרא ראשון. (גיטין ס.) שלחו ליה בני גלילאה לרבי חלבו אחריהם מי קורין לא הוי בידיה אתו שיילוה לרבי יצחק נפחא אמר להו אחריהם קורין תלמידי חכמים הממונין פרנסין על הציבור ואחריהן תלמידי חכמים שראויין למנותן פרנסין על הצבור ואחריהם בני ת"ח שנתמנו אבותיהם פרנסין על הציבור ואחריהם ראשי כנסיות וכל העם. (מגילה כא.) בשני ובחמישי ובשב' במנח' ובחנוכ' ובפורי' ובתעניות קורין שלשה אין פוחתין מהם ואין מוסיפין עליהן ואין מפטירין בנביא חוץ מתשע' באב שאם בא להפטיר מפטיר באסוף אסיפם בחולו של מועד ובראשי חדשים קורין ארבעה אין פוחתין מהם ואין מוסיפין עליהם ואין מפטירין בנביא. ביום טוב קורין חמשה ביום הכפורים ששה ובשבת שבעה אין פוחתין מהם אבל מוסיפין עליהם ומפטירין בנביא ואין המפטיר עולה למנין חמשה ששה ושבעה (מגילה כג.) מפני שאמרו המפטיר בנביא צריך שיקרא בתורה תחלה כדי לעשות סייג לתורה (שם לא:) וממקום שפוסק בשבת שחרית משם מתחיל במנחה בשני ובחמישי ושבת הבאה (שם כט.) ומפסיקין לראשי חדשים ולחנוכ' ולפורים ולתעניות ולמעמדות וליום הכפורים ואין חוזרין אלא לסדר פרשיות כיצד במנחה ביום טוב שחל להיות בשבת וכן שני וחמישי שמר"ה ועד סוכות אין קורין בסדר ימים טובים אלא בסדר פרשיות וכן במנחה ביו"ט שחל להיות בשבת קורין בזאת הברכה וכן לפני הפסח ולפני עצרת ולפני ראש השנה קורין בסדר פרשיות.
(מגילה כה:) ת"ר יש נקראין ומתרגמין נקראין ולא מתרגמין לא נקראין ולא מתרגמין ואלו נקראין ומתרגמין בל"ד עק"ז נשפ"ר סימן. מעשה בראשית ומעשה לוט ובנותיו ומעשה יהודה בתמר ומעשה עגל הראשון וברכות וקללות אזהרות ועונשין (מגילה לא:) לא יהא מתחיל אחד וגומר אחד אלא הוא מתחיל והוא גומר את כולם והני מילי בקללות שבתורת כהנים אבל בקללות שבמשנה תורה לא שנא אחד ולא שנא שנים. מעשה אמנון ותמר ואבשלום בפילגשי אביו ופלגש בגבעה והודע את ירושלים המרכבה קורין אותה ברבים. ואלו נקראין ולא מתרגמין רע"ב סימן. מעשה ראובן ועגל שני וברכת כהנים ואיזהו מעשה עגל שני מן ויאמר משה אל אהרן מה עשה לך עד לשמצה בקמיהם. ועוד כתוב אחד את העגל אשר עשה אהרן. ואלו לא נקראין ולא מתרגמין מעשה דוד בבת שבע ואמנון בן דוד (תוספתא פ"ג) והסופר מלמד כדרכו (מגילה לא:) תנו רבנן כל המקראו' הכתובין בתורה לגנאי קורין אותה לשבח כגון ישגלנה ישכבנה שגלת שכבת תשגלנה תשכבנה בעפלים עפלי עפליכם בטחרי' טחרי טחריכם חריונים דביונים לאכול את חוריהם ולשתות את מימי שניהם לאכול את צואתם ולשתות את מימי רגליהם למחראות למוצאות רבי יהושע בן קרחה אומר למחראות קורין בשמן מפני שגנאי הוא לע"ז כתב הכתוב ליחיד [אין] מכנין אותו לשנים לרבים אין מכנין אותו ליחיד. רב יהודה אומר המתרגם פסוק כצורתו הרי זה בדאי והמוסיף עליו הרי זה מחרף ומגדף. (מגילה כב:) הקורא בתורה צריך לברך לפניה ולאחריה דרב איקלע לתענית צבור קם קרא בספרא פתח כריך חתם ולא בריך והני מילי קודם תקנה הוה משום דהאידנא תקינו משום הנכנסין ומשום היוצאין הלכך קורא מברך לפניה ולאחריה. (מגילה כד.) מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה ואין מדלגין מנביא לנביא ובנביא של שנים עשר מדלגין מנביא לנביא ובלבד שלא ידלג מסוף הספר לתחלתו. (שם כו.) בני העיר שמכרו רחובה של עיר לוקחין בדמיו בית הכנסת ביהכ"נ לוקחין בדמיו תיבה תיבה לוקחין מטפחות מטפחות לוקחין ספרים ספרים לוקחין תורה אבל מכרו תורה לא יקחו ספרים ספרים לא יקחו מטפחות מטפחות לא יקחו תיבה תיבה לא יקחו בית הכנסת בית הכנסת לא יקחו בית הרחוב וכן במותריהן אמר רבא לא שנו אלא שלא מכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר אבל מכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר אפילו למישתי ביה שיכרא שפיר דמי. (שם ע"ב) רבינא הוה ליה ההוא תילא דבי כנישתא בארעיה אתא לקמיה דרב אשי א"ל מהו למיזרעיה אמר ליה זיל זבנה משבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר וזרעיה.
(שם כח.) ת"ר בתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגין בהן קלות ראש אין אוכלין בהן ואין שותין ואין ניאותין בהן ואין מטיילין בהן ואין נכנסין בהם בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים אבל קורין בהן ושונין בהן ומספידין בהן הספד של רבים ומכבדין אותן ומרבצין אותן א"ר יהודה אימתי בישובן אבל בחורבנן מניחין אותן ועולין בהן עשבים מפני עגמת נפש ועוד א"ר יהודה בית הכנסת שחרב אין מספידין בתוכו ואין מפשילין בתוכו חבלים ואין פורשין בתוכו מצודות ואין שוטחין על גגו פירות ואין עושין אותו קפנדריא שנאמר והשמותי את מקדשיכם בקדושתן יהו אף כשהן שוממין עלו בו עשבים לא יתלוש מפני עגמת נפש. (מגילה כט.) מאי קפנדריא אמר רבא קפנדריא כשמה מאי כשמה אמר רב חנא בר אדא משמיה דרב סמא בריה דרב מארי כמאן דאמר אדמקיפנא אידרי איעול בהא. א"ר אבהו ואם היה שביל מעיקרו מותר. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה הנכנס לבית הכנסת שלא לעשות קפנדריא מותר לעשותו קפנדריא. א"ר אבהו אמר רב הונא הנכנס לבית הכנסת להתפלל מצוה לעשותו קפנדריא שנאמר ובבא עם הארץ וגו'. (ברכות סב:) תנא לא יכנס אדם להר הבית במקל שבידו ובמנעלו שברגליו ובפונדתו המופשלת לאחוריו ובמעות הצרורות לו בסדינו ובאבק שעל רגליו ולא יעשנו קפנדריא ורקיקה מקל וחומר ממנעל ומה מנעל שאין דרך בזיון כך רקיקה שדרך בזיון לא כ"ש. רבי יהודה אומר הרי הוא אומר כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק ומה שק שאינו מאוס ולפני מלך בשר ודם כך רקיקה שמאוסה ולפני מלך מלכי המלכים על אחת כמה וכמה. אמר רב ביבי א"ר יהושע בן לוי כל הרק בהר הבית כאלו רק בבבת עינו שנא' והיו עיני ולבי שם כל הימים.
(מגילה כט.) תנו רבנן בית הקברות אין נוהגין בהן קלות ראש אין מרעין בהן בהמה ואין מוליכין בהן אמת המים ואין מלקטין מהם עשבים ואם ליקט שורפן במקומן מפני כבודן של מתים וכי שורפן במקומן מאי כבוד מתים איכא אלא ארישא.
(מגילה כו:) ת"ר תשמישי מצוה נזרקין תשמישי קדושה נגנזין אלו הן תשמישי מצוה סוכה ולולב שופר וציצית ואלו הן תשמישי קדושה דלוסקמי ספרים תפילין ומזוזות ותיק של ספר תורה ונרתק של תפילין ורצועותיהן. תשמישי קדושה דאזמנינהו לסיפרא ועדיין לא כרך בהו לא מיתסרן בהזמנה ושרי לאשתמושי בהו כרך בהו נמי ולא אזמינהו שרי לאשתמושי בהו דהא לא אקדשינהו וכשאלה דמו (ברכות כג:) דאמר רב חסדא האי סודרא דאזמניה למיצר בהו תפילי צר ביה תפילי אסיר למיצר ביה זוזי אזמניה ולא צר ביה צר ביה ולא אזמניה שרי למיצר ביה אלמא הזמנה לאו כלום היא וכן הלכה.
(מגילה כז.) תנו רבנן גוללין ספר תורה במטפחות חומשין וחומשין במטפחות נביאים וכתובים אבל לא נביאים וכתובים במטפחות חומשין ולא חומשין במטפחות ספר תורה לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה מניחין תורה על גבי תורה ותורה על גבי חומשין וחומשין על גבי נביאים וכתובים אבל לא נביאים וכתובים על גבי חומשין ולא חומשין על גבי ספר תורה. (מגילה כו:) אמר רבא מריש הוה אמינא האי כורסיא תשמיש דתשמיש הוא כיון דחזאי דמנחי ספר תורה עליה אמינא תשמיש קדושה הוא ונגנז. ואמר רבא מריש הוה אמינא האי פריסא תשמיש דתשמיש הוא כיון דחזאי דעייפי ליה ומנחי ספר תורה עליה אי נמי זימנין דפרסין ליה עילויה ספר תורה אמינא תשמיש קדושה הוא ונגנז. ואמר רבא האי תיבותא דאירפט מיעבד מיניה תיבה זוטרתי שרי כורסיא אסיר כורסיא נמי מיעבד מיניה כורסיא זוטא שרי דרגא לתיבה אסיר פריסא דבלה מיעבד מיניה פריסא זוטרא אי נמי כסותא לספר תורה שרי לחומשין אסיר ואמר רבה הני קמטרי דספרי וזבילי דחומשי תשמישי קדושה נינהו ונגנזין אמר מר זוטרא משמיה דרב ששת מטפחות ספרים שבלו עושין אותן תכריכין למת מצוה וזו היא גניזתן. ואמר רבה ספר תורה שבלה גונזין אותו אצל תלמיד חכם ואפי' שונה הלכות אמר רב אחא בר יעקב ובכלי חרש שנאמר ונתתם בכלי חרש למען יעמדו ימים רבים. רמי בר אבא הוה בני בי כנישתא הואי ההיא כנישתא עתיקתא בשיבבותיה בעא למסתרה ואעולי בהא יתיב קמיבעיא ליה הא דאמר רב חסדא לא ליסתור איניש בי כנישתא עד דבני בי כנישתא אחריתי משום פשיעותא כי האי גוונא מאי אתא לקמיה דרב פפא ואסר ליה אתא לקמיה דרב הונא בר תחליפא ואסר ליה. (מגילה כו:) אמר רבא האי בי כנישתא חלופה וזבונה שרי אוגורה ומשכונא אסיר מאי טעמא בקדושתה קיימי וקמשתמשי בקדושה ליבני נמי חלפינהו וזבנינהו שרי אוזפינהו אסיר והני מילי בעתיקתא אבל בחדתא לית לן בה.
(ב"מ כט:) ת"ר השואל ספר תורה מחבירו הרי זה לא ישאילנו לאחר ופותחו וקורא בו ובלבד שלא ילמד בו בתחלה והמפקיד ספר תורה אצל חבירו גוללו כל שנים עשר חודש ופותחו וקורא בו ואם בשבילו פותחו אסור סומכוס אומר בחדש כל שלשים יום בישן כל שנים עשר חדש רבי אליעזר בן יעקב אומר אחד זה ואחד זה כל שנים עשר חדש אמר ר' שמעון בן לקיש כאן שנה רבי אין השואל רשאי להשאיל ואין השוכר רשאי להשכיר.
(סנהדרין מח.) ת"ר מותר המתים למתים מותר המת ליורשיו. כיצד גבו למת סתם זהו מותר המתים למתים. גבו למת זה זהו מותר המת ליורשיו. (סנהדרין מז:) איתמר האורג בגד למת אביי אמר אסור רבא אמר מותר אביי אמר אסור הזמנה מילתא היא רבא אמר מותר הזמנה לאו מילתא היא. דרש מרימר הלכתא כוותיה דרבא (תוספתא ב"מ פי"א) והלכתא כרבא. (שם מח:) כופין בני העיר זה את זה לבנות להם ביהכ"נ ולקנות להם ספר תורה ונביאים וכתובים. (כתובות יט:) וספר תורה שאינו מוגה אמר רבי אמי עד שלשים יום מותר לשהותו מכאן ואילך אסור משום שנאמר אל תשכן באהליך עולה.
(תוספתא פ' בתרא דב"ק) תני בתוספתא האומר תנו מאתים זוז לבית הכנסת תנו ספר תורה לבית הכנסת ינתנו לבית הכנסת הרגיל בו ואם היו שנים והיה רגיל בשניהם ינתנו לשניהם:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |