הלכות גדולות/מגילה
|
< הקודם · הבא > |
הלכות מגילה
מיחייבינן בית ישראל למיקרי מגילתא באורתא דתליסר נגהי ארבסר ואע"ג דקארי לה מאורתא מיחייב למיתנייה לצפרא (מגילה ד.) דאמר רבי יהושע בן לוי חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום שנאמר אלהי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי. אמר רבי יהושע בן לוי נשים חייבות במשמע מגילה שאף הן היו באותו הנס: (מגילה כא:) ומיחייבינן לברוכי ברישא והדר מקרא מאי מברך ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על מקרא מגילה ואשר עשה נסים ושהחיינו מנ"ח סימן. ובתרה הרב את ריבנו וכו'. והיכא דקארי לה מסופה לרישא לא נפיק ידי חובה דתנן (שם יז.) הקורא את המגילה למפרע לא יצא. ומיתבעי ליה למיקרא כולה (שם יט.) דאמר רבי חלבו אמר רב חמא בר גוריא אמר רב הלכה כדברי האומר כולה:
פסק והיכא דאיכא מגילה הכתובה בין הכתובים לא מיבעי' למיקרי בה והני מילי בציבורא אבל יחיד נפיק ביה ידי חובה דאמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים לא יצא והני מילי בציבורא. ואי כתיבא (במצחף) [במצה חיפה] לא נפיק דכתיב ונכתב בספר ומצ"חף לאו ספר הוא והיכא דשמע לה מחרש שוטה וקטן לא נפיק דתנן (שם יט:) הכל כשרין לקרות את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן ורבי יהודה מכשיר בקטן ולית הילכתא כוותיה דכיון דלאו בני חיובא נינהו לא מפקין אחרים ידי חובתן דתנן (ר"ה כט.) זה הכלל כל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן. ולא שנא קארי לה חד גברא ולא שנא קארו לה כמה גברי בהדי הדדי כמאן דעבדין פרשתא שפיר דמי דתנן (מגילה כא.) הקורא את המגילה עומד יושב יצא קראה אחד קראוה שנים יצאו. ומאן דקארי לה מיבעי' ליה לכווני דעתיה ואי לא לא נפקין. ומאן דעייל לכנישתא ואשכח ציבורא דקרו לה חצייה לא לימא אשמע מהכא לסופה והדר אשמע הא דלא שמעית אלא ליקרייה מרישא לסופה דתנו רבנן (מגילה יח:) הנכנס לבית הכנסת ומצא ציבור שקראו חצייה לא יאמר אגמור חצייה עם הציבור ואחזור ואקרא את חצייה הראשון אלא קוראה מתחלתה ועד סופה. קראה סירוגין יצא סירוסין לא יצא רבי מונא אמר משום רבי יהודה אף בסירוגין אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש וליתא לדרבי מונא אלא אף על פי ששהה כדי לגמור את כולה אינו חוזר אלא למקום שפסק.
(חגיגה ב:) תנו רבנן מדבר ואינו שומע זה הוא חרש שומע ואינו מדבר זה הוא אלם וזה וזה הרי הן כפקחין לכל דבריהם. (תרומות פ"א) וחרש שדברו בו חכמים בכל מקום לא שומע ולא מדבר. (תוספתא פ"ב) הכל חייבין בקריאת מגילה כהנים לוים וישראלים גרים ועבדים משוחררין חללין ממזרין נתינין סריס אדם סריס חמה פצוע דכא כרות שפכה כולן חייבין ומוציאין את הרבים ידי חובתן אנדרוגינוס מוציא את מינו ואינו מוציא את שאינו מינו טומטום אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו מי שחציו עבד וחציו בן חורין אינו מוציא לא את מינו ולא שאינו מינו נשים ועבדים וקטנים פטורין מקריאת מגילה אלא שחייבין במשמע למה שהכל היו בספק להשמיד להרוג ולאבד והואיל והכל היו בספיקא הכל חייבין במשמע (ירושלמי פ"ב הובא בתוס' ערכין ג.) רבי יהושע בן לוי מכניס את כל אנשי ביתו וקורא לפניהם מגילת אסתר. רבי יונה אבוה דרבי מונא היה מתכוין לקרות אותה לפני הנשים שבביתו שהכל היו בספק והכל חייבין במשמע אחד אנשים ואחד העבדים ואחד הקטנים. (מגילה כ:) כל היום כשר לקרות את המגילה ולקרות את ההלל ולתקיעת שופר ולנטילת לולב ולתפלת המוספין ולמוספין זה הכלל דבר שמצותו ביום כשר כל היום ושמצותו בלילה כשר כל הלילה. והיכא דלא קרייה מפניא קארי לה כולי ליליא והוא דלא עלה עמוד השחר. וביממא נמי היכא דלא קרייה מצפרא קארי לה כולי יומא ושפיר דמי:
פסק וכי קארי מתבעי למיקרי במגילה דכתיבה כהלכתה ומסרגלא וכתיבא בדיותא ולא בדכתיבא בדיפתרא או על מחקא או דכתיבא בסמאני בסומקא או ביורקא או בדהבא עד שתהא כתובה אשורית על הספר ובדיו דתנן (מגילה יז.) היתה כתובה בסם בסיקרא בקומוס ובקנקנתום על הדיפתרא ועל הנייר לא יצא עד שתהא כתובה על הספר ובדיו. והיכא נמי דכתיבא קרא וקארי בתרגומא אי נמי דכתיבא תרגומא וקארי לה בקרא לא נפיק דהיינו על פה ותנן קראה על פה לא יצא. והיכא דחייטא בכיתנא פסולה (שם יט.) דאמר רבי חלבו אמר רב חמא בר גוריא אמר רב מגלה נקראת ספר ונקראת אגרת נקראת ספר שאם תפרה בחוטי פשתן פסולה ונקראת אגרת שאם הטיל בה שלשה חוטי גידי כשרה אמר רב נחמן בר יצחק ובלבד שיהיו משולשין. (שם ע"ב) שיור התפר הלכה למשה מסיני: ועדיף משמע מקרא מגילה בזמנה מלמיגרס באורייתא (שם ג.) דאמר רב יהודה אמר שמואל כהנים בעבודתן ולוים בדוכנן וישראל במעמדן כולן מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה וכאן סמכו של בית ר' שמבטלין תלמוד תורה ובאין לשמוע מקרא מגילה. (שם ה.) אמר רב מגילה בזמנה ביחיד שלא בזמנה בעשרה ורב אסי אמר בין בזמנה ובין שלא בזמנה בעשרה הוה עובדא וחש לה רב להא דרב אסי. ואת ויזתא עשרת (שם טז:) אמר רבי אבא דמן יפו עשרת בני המן ועשרת כולן בנשימה אחת מאי טעמא כולהון בהדי הדדי נפק נשמתייהו ואי איכא כרכא דמוקף חומה מימות יהושע בן נון ואית ליה רוסתקי הדר הודרניה כל רוסתקי דמרחקין מן ההוא כרכא עד מילא כבני כרכא דמו וקארו בחמיסר אבל ודאי מרחקין טפי מן מילא קארו בארבסר (שם ב:) דאמר רבי יהושע בן לוי כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נידון ככרך וכמה סמוך לו מיל ושושן הבירה אע"ג דאינה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון קארו בחמיסר דכתיב והיהודים אשר בשושן נקהלו וגו' מאי טעמא הואיל ונעשה בה הנס. והיכא דמיקלע יומא דחמיסר בשבת קארו בארבסר אבל בשבת לא קרינן מגילה דאמר רבה (שם ד:) מפני מה אין קורין מגילה בשבת שהכל חייבין במקרא מגילה ואין הכל בקיאין במקרא מגילה גזירה שמא יטלנה בידו וילך אצל בקי ללמוד ויעבירנה ארבע אמות ברשות הרבים והיינו טעמא דשופר ודלולב. והיוצאין בשיירא והמפרשין בספינה קורין מאחד עשר ואילך ואף ע"ג דמגילה לא קרינן בשבת היכא דאיקלע פורים בשבת דרשינן בהלכות פורים ולא גזרינן משום דרבה (שם ד.) דאמר ר' יהושע בן לוי פורים שחל להיות בשבת שואלין ודורשין בענינו של יום. ומיחייבינן למיכל ומשתי בפוריא ואודיי על ניסא דעבד לן קב"ה ואסיר ליה לאיניש למיתב ביה בתעניתא ולמספד בגויה אבל למיעבד ביה מלאכה שפיר דמי דכתיב על כן היהודים הפרזים וגו' (שם ה:) ותני רב יוסף שמחה מלמד שאסור בהספד משתה מלמד שאסור בתענית יו"ט מלמד שאסור בעשיית מלאכה רבא בריה דרבה אמר הספד ותענית קבילו עלייהו מלאכה לא קבילו עלייהו דמעיקרא כתיב שמחה ומשתה ויו"ט ולבסוף כתיב ימי משתה ושמחה ואלו יו"ט לא כתיב וכיון דיו"ט לא קבילי עלייהו מלאכה לא קבילו עלייהו. (פסחים סח:) ועדיף יום פורים כיום שנתנה בו תורה. ומיחייבינן לאדכורי על הנסים בתפלה במודים ואם בא להזכיר בברכת המזון מזכיר בהודאה כתפלה ולא אמרינן הלל בפורים (מגילה יד.) מפני שקריאתה זו היא הלילא. וסעודת פורים דאכלה בליליא לא נפיק דאמרינן (שם ז:) סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא מאי טעמא ימי משתה ושמחה כתיב וכן הלכה ודוכתא דלא נהיגי למיעבד מלאכה בפורים לא נעביד יחיד מלאכה אלא נבטיל בהדייהו (שם ה:) דרב חזייה לההוא גברא דשדי כיתנא בפוריא ולטייה ולא צמח כיתניה ואמרינן מכדי מלאכה לא קבילו עלייהו אמאי לטייה ההוא דברים המותרים ואחריה נהגו בהן איסור הוה ומנלן דמנהגא מילתא היא (פסחים נ:) אמר רב שמן בר אבא אמר רבי יוחנן אמר קרא שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |