הון עשיר/תרומות/א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הון עשיר ‏ תרומות א

א

תרומות תרומות יש בו י"א פרקים, כי התרומה גדולה חטה אחת פוטרת את הכרי, והתרומת מעשר היא אחת מעשר, וזו היא י' א'. וע"ד נסתר יכולים אנו לומר כי הי' מורה לרחל שהיא העשירית קדש לה', והאלף רומז ללאה ע"ד אלף בינה כי ממנה יצאה, כי להיות התרומה גדולה תרי ממאה לאלו השתי' רומזת כידוע ליודעי חן:

חמשה. אואם תרמו קאי, דבלא יתרומו איכא נמי חמשה אחריני השנוים במשנה ו', ולא קא חשיב אלא ארבעה. כי הגוי נשנה בפני עצמו, דלא קתני והעכו"ם סתם, אלא עכו"ם שתרם וכו', ש"מ דאחד מאלו כולל שנים, והוא הקטן. דכולל קטן שלא הגיע לחינוך דאתיא ככ"ע, ואשר הגיע ולא הביא שתי שערו' דלא כר' יהודה דס"ל במשנה ג' דתרומתן תרומה. והיינו מ"ש הר"ב והרמב"ם דמניינא אתא לאפוקי דר"י, דאי לא תני מניינא הוה אמינא דת"ק בקטן שלא הגיע לחינוך דווק' איירי, אבל בהגיע אף הוא ס"ל כר"י. ובזה נתישבה קושית התי"ט דכתב דממ"נ, אי מניינא קאי אלא יתרומו מכלל דאחריני אפילו לכתחילה תורמים, וכלומר וחזינן לקטן דר"י דאמר דלכתחילה לא יתרום, ואם קאי אואם תרמו אין תרומתן תרומה, אם כן אחריני אם תרמו הוי תרומתן תרומה, וכלומר דא"א דמניינא אתא לאפוקי דר"י, דהרי אף הוא קאמר אם תרם תרומתו תרומה:

עכו"ם שתרם. לפי דברי התי"ט אע"ג דשנאו בבבא בפני עצמו, משום דאינו בכלל המחוייבים לתרום, הרי הוא בכלל החמשה. וכבר כתבתי בד"ה חמשה דאף בכלל החמשה לא בא:

ב

חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום. פי' הר"ב לכתחיל', דצריך להשמיע לאזניו כשיברך. וכתב התי"ט דאתיא כת"ק דמשנה ג' פ"ב דברכות דפסק הלכה כמותו, דהתם נמי לכתחילה מודה דצריך להשמיע לאזניו, כדמסקינן התם בש"ס, עכ"ל. ואותו ת"ק הוא ר"י, כדאיתא בש"ס דהתם (דף טו.). ואף כי נראה מלשון התי"ט דכר"י דווקא אתיא משנה זו ולא כר' יוסי דפליג התם אר"י ואסר אפילו בדיעבד, מ"מ אין הדבר כן, אלא אף כר' יוסי אתיא, כדאמרינן בש"ס דהתם דעד כאן לא קאמר ר' יוסי לא יצא אלא גבי ק"ש דאוריית', אבל תרומה משום ברכה הוא וברכה דרבנן ולא בברכה תליא מילתא, ע"כ. ואע"ג דדחי התם, וממאי דר' יוסי היא, דילמא ר' יהוד' היא ואמר גבי ק"ש נמי דיעבד אין לכתחילה לא, ומסקנא דתלמוד' הכי הוי דלכתחילה אסר ר"י בק"ש, לא משום זה נדחה דלא אתיא אף כר' יוסי, שהרי לא שמענו מעולם דיסבור ר' יוסי דברכות מעכבות, ולקמן נמי אמרינן חמשה לא יתרומו ואם תרמו תרומתן תרומה, האלם וכו', ואין שם ברכה כלל ולא פליג ר' יוסי, וכל אות' דחיה דהתם אינה אלא משום דקס"ד דאוקי האי מתניתין כר' יוסי, לאפוקי מר' יהודה דלדידיה אפילו לכתחילה תורם, ושיהיה כמו כן סברתו בק"ש דאפי' לכתחילה קורא בלי שישמיע לאזניו, וכן פי' רש"י התם, ומסיק תלמודא דאינו כן, ולפי זה אתי' מתניתין כר' יהודה, אבל לא משום זה נדחית מסברת ר' יוסי, ואע"ג דלענין קריאת המגילה לא יצא לר' יוסי אפי' בדיעבד כדאיתא התם, מ"מ לא דמי דהתם הדבור עצמו הוא המצוה, ומכיון שלא השמיעו לאזניו הוה ליה כאילו לא אמר כלום ולא יצא כמו בק"ש, אבל הכא המצוה היא התרומ', ולכן כשכבר תרם אע"ג דחרש הוא ולא השמי' לאזנו הברכה, אף דהוי כאילו לא בירך כלל, מ"מ ידי תרומה יצא כמו אלם ודומיו.

ואפשר דמשום הכי דייק הש"ס באמרה וברכה דרבנן ולא בברכה תליא מילתא, דאי משום דהברכה דרבנן לבד, לא הוה ליה לר' יוסי לחלוק נמי במגילה דאינה אלא דרבנן, אלא היינו טעמא משום דהתם בדבור עצמו תלייא מילתא, מש"כ הכא דתלייא במעשה, והדבור אינו מעכב להיותו דרבנן, ואפשר דלאשמועינן הא דאתיא האי אפילו כר' יוסי, לא כלל ר' האי חרש בהדי חמשה לא יתרומו ואם תרמו תרומתן תרומה דלקמן, וליתני ששה, אלא שנאו הכא בפני עצמו סמוך לפלוגתא דר' יהודה ור' יוסי דקטן, וקודם לו, לגלות אזנינו דהאי דחרש אינו במחלוקת דר"י ור"י כמו קטן, דאילולי כן לא הוה שתיק מיניה, כמו דלא שתיק בקטן הסמוך לו, ואילו שנאו בין האחרים הייתי אומר סתם לן רבי כר' יהודה משום דכותיה ס"ל, ולא חש להוציא מכלל הששה אליבא דר' יוסי ארבעה מהם, שלא להאריך כל כך, והתי"ט כתב לקמן טעם אחר. אבל בירושלמי (ה"א ד.) גרסינן מסתברא יודי רב חסדא בתרומות דהיא כר' יוסי, א"ר בון על כרחך איתמר דהיא כר' יוסי, דתנינן חמישתי קמייתא ולא תניתא עמהון, ואין משום שאין תרומתו תרומה, והתנינן חמישתי אחרייתא ולא תניתא עמהון, הרי סופך מימר דר' יוסי היא, ע"כ. הרי ראינו כי מטעם זה הוכיחו דהאי מתניתא אתיא כר' יוסי, ורב חסדא הוא מריה דשמעתין דבבלי דאוקי להאי מתניתין כר' יוסי, באמרו ע"כ לא קאמר ר' יוסי וכו' כמ"ש לעיל, ומ"מ לפי מסקנא דשמעתין אין טעם זה מספיק, שלפי טעם זה אתיא כר' יוסי דווקא ולא כר' יהודה, דלר' יהודה אפילו לכתחילה יתרום, משא"כ בחמשה לא יתרומו דרישא, וחמשה לא יתרומו דקמן דאתיא ככ"ע, ולפי המסקנא דשמעתין דר' יהודה אסר לכתחילה בק"ש, כמו כן הוא הכא, אם כן הוא אף זה אתיא ככ"ע, והדרא קושיא לדוכתין למה לא ערביה בהדי חמשה, ולכן הוצרכנו לבקש טעם אחר:

ד

אין תורמין זתים על השמן ולא ענבים על היין. בכוליה מכלתין הקדים זית לגפן, ע"ש הכתוב (במדבר יח, יב) כל חלב יצהר וכל חלב תירוש (ויצהר) [ודגן] ראשיתם וכו':

בש"א תרומת עצמן בהן. פי' באותם זתים או ענבים שנתרמו, והנותר הוו חולין, ולפי זה אם אין שם זתי' יתרים אשר תרם בשביל השמן כדי להעלות תרומת הזתים, הוו מדומע. וכן כתב הר"ש, ובזה לישנא דמתניתין מדוייק שפיר:

ה

ולא מן החייוב על הפיטור. פי' הר"ב כגון מפירות שהביאו שליש על פירות שלא הביאו. וכתב התי"ט בשם הפי' שהזכיר, שכל שזורעה ומצמחת בידוע שהביאה שליש, וכתב דנראה לו דמן הירושלמי דמשנה ג' פ"ק דמעשרות יצא לו סימן זה, ודקשיא לו על אותו הירושלמי, ע"כ. ואני אומר שמן התוספתא דתרומות סוף פ"ב יצא, דהכי מפורש סתם בענין זה. ועל מה שהקשה דבר"ה דף י"ג משמע דלא מצי יהיב סימנא על הבאת שליש, אלא דהכי קים להו. ואם איתא דהבבלי ס"ל כמו הירושלמי, הא איכא מוכיח על השליש, ע"כ. אף זו לע"ד אינו, דהכי איתא בר"ה על מאי דאמור רבנן להוכיח דתבואה אזלינן בתר שליש, דכל תבואה שנקצרת בחג קים להו שהביאה שליש לפני ר"ה, אמר ליה ר' ירמיה לר' זירא וקים להו לרבנן בין שליש לפחות משליש, ופי' רש"י ז"ל וכי בקיאין הן בטיב גידול התבואה לדעת שאינה תבואה ראויה לקצור בחג אלא א"כ הביאה שליש בשנה שעברה, עכ"ל. הדר אמר להו לאו מלתא היא דאמרי, ופי' רש"י לאו מלתא היא דאמרי, שהוקשתי לומר וקים להו לרבנן בין שליש לפחות משליש, דודאי קים להו, ע"כ. וסוף דברי ר' ירמיה דכי היכי דקים להו לרבנן דעומר שהקריבו ישראל בכניסתם לארץ לא עייל שליש ביד גוי, הכי קים להו על תבואה הנקצרת בחג בידוע שהביאה שליש קודם ר"ה, ע"כ תורף אותה סוגיא. והנה עינינו רואות שאין כאן שום הוכחה דלא כירושלמי, דמאן לימא לן דכל שזורעה ומצמחת בידוע שהביאה שליש אי לא הוה קים להו הכי לרבנן, ועל מה שהקש' דא"כ למ' לא כלל התלתן בהדי תבואה וזתים, יש לומר דהוא משונה מתבואה וזתים שהם תכף שהביאו שליש זורעים ומצמיחים, משא"כ התלתן שאינו ראוי לצמוח אע"ג שהביא שליש אלא אחר זמן הרבה, ומשום הכי אינו יכול לכללם עמהם בהבאת שליש, שהרי עדיין לא הגיע עונתו למעשרות על כי עדיין אינו ראוי לצמוח, ולגלות לנו השינוי הזה לא כלל התבואה והזתים עם התלתן במשתצמח, אע"ג דבסימן זה מיהא כולהו שוים:

ולא מן התלוש על המחובר. התי"ט הוכיח דאף מן המחובר על המחובר אסור, והקשה אמאי לא תני ליה. ונראה לומר דלא נחית התנא אלא לדברים שהם שני הפכיים. ועוד י"ל דתני ושייר, שהרי שייר נמי ולא מפירות הארץ על פירות סוריא והפכו שכתבו הר"ב, דליכא למימר דבכלל חוצה לארץ קחשיב ליה, דאין זה דרכו אלא לפרט דיני סוריא, כדמצינו בסדר זה עניניו כמה פעמים מפורשים, ואע"ג דיש לדחות ולומר דאינו מזכירו בבירור אלא בהיותו משונה מחוצה לארץ, ולא בהיותו שוה אליו, מ"מ ישוב פורתא מיהא איכא:

ו

האילם [והשכור] והערום [והסומא] ובעל קרי לא יתרומו. מפני שאינם יודעים לברור, ומ"מ תנא שיכור לגבי אלם, לאשמועינן דשיכור דומיא דאילם שאינו יכול לדבר בפני המלך, ותנא סומא לגבי ערום, לאשמועינן דערוה אראייתה קפיד קרא, ולא סגי בכסוי, כגון אם הוא של זכוכית:

ז

אין תורמין לא במדה ולא במשקל ולא במנין. סירכא דקרא נקט, והקדים מדה למשקל במוכרי', והתי"ט כתב טעם אחר אשר במשנתנו אינו מועיל, דהוי זו ואצ"ל זו. והנכון לומ' דרמז לנו התנא בשנותו המשקל המשובח באמצע, למאי דאיתא בזהר בראשית (דף לג:) משקל לישן דקיימא באמצעיתא, ה"ט דקפיד אלישנא דקרא:

ט

הרי שתרם שמן על זתים לאכילה וזתים על זתים. וכה"ג תנן בענבים. ולכאורה הוה ליה לשנות איפכא, וליהוי לא זו אף זו, אלא דפתח במאי דסליק ברישא דמתניתין, ותורמין שמן על זתים ויין על ענבים. וה"ט נמי דבסיפא הזכיר דריכה דענבים דסליק מיניהו (מ"ח), ולא הזכיר הכתישה כלל, שמ"מ הרי היא בכלל הדריכה שאפשר לדרוך ברגל בתוך מכתשת גדולה:

ונמלך לדורכן אינו צריך לתרום. ירושלמי (ה"ה ח.) מפני שנמלך, הא לא נמלך (פי' שמתחילה היה דעתו לכך), תרומה ויחזור ויתרום:

י

ולא מדבר שלא נגמרה על דבר שלא נגמרה. שנא בבא זו בסוף, אע"ג דהוי זו ואצ"ל זו כמ"ש התי"ט, מפני שלא רצה להפסיק בין הדברים שהם שני הפכיים:

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.