הון עשיר/פסחים/ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הון עשיר ‏ פסחים ד

ג

מקום שנהגו למכור וכו'. הואיל והזכיר ר' יהודה במשנה דהמוליך (מ"ב) דנשנת אגב ההולך (מ"א), תני נמי הא סמוך לה דנזכר בה ר' יהודה, ואח"כ חזר לעניינו מקום שנהגו לאכול צלי וכו':

מקום שנהגו שלא למכור. נ"א מקום שלא נהגו למכור. כשנדקדק היטב נפקא מינה טובא בין שני הנוסחאות, דבגרסת מקום שנהגו שלא למכור שמעינן שאין המנהג נקבע לאיסור אלא א"כ שמענו שמימי קדם גערו במי שהיה רוצה למכור ולא הניחוהו, ולגרסת מקום שלא נהגו למכור משמע דכל שלא שמענו מעולם שמכרו, אע"פ שלא ידענו אם אירע מעשה שגערו במי שהיה רוצה למכור, מ"מ כבר נקבע המנהג לאיסור. כלל העולה, לנוסחא הראשונה אין לא ראינו ראיה, ולשניה לא ראינו הוי ראיה:

ה

וב"ה מתירין. מידי דהוה התענית, דאין איסור אאכילה בו להתענג אלא להיות עליו לטורח ולהצטער, וכמו כן איסור המלאכה (בפ"ע) [בע"פ] אינו להתענג בו כמו בי"ט, אלא אדרבא כדי לטרוח בביעור חמץ ועשיית המצה, כן יש לפרש לפי דברי הר"ב, והתי"ט דרך בדרך אחרת:

עד הנץ החמה. מדהוצרך ב"ה לפרש דבענין זה לא מחמרינן כולי האי ושרי עד הנץ החמה, ש"מ דתחילת היום הוא מעמוד השחר כמו שהוכחתי בפ"ג משנה ב', דאי לא תימא הכי למה הוצרך ב"ה לפרש עד הנץ החמה, לשתוק מיניה, כי פשיטא דעד אותה שעה יהיה מותר להיות שעדיין ליליא הוא:

ז

מושיבין שובכין לתרנגולים בי"ד. ירושלמי (ה"ח כט.) הא במועד אסור. והשתא אתי שפיר דתרנגולת שברחה דבמועד מוקמינן לה בש"ס (דף נה:), להאי דיוקא קאי:

ותרנגולת שברחה מחזירין אותה למקומה ואם מתה מושיבין אחרת תחתיה. פי' הר"ב, בחול המועד. ה"ט דקתני ברישא בי"ד ואח"כ שנה זה סתם, ובגורפין לפני בהמה חזר ופירט בי"ד, משום דהפסיק בזה דאיירי בחול המועד, ולפי זה לא נח בעיני מ"ש התי"ט לשבש לשון הר"ב ולומר דס"ל דואם מתה מושיבין אחרת תחתיה בי"ד איירי, ושתיבת בי"ד חסר מפירושו, שהרי לישנא דמתניתין אינו מוכיח כן, ועל הסוברים כן יש לי לתמוה בזה:

ח

וכורכין את שמע. דומה למרכיבין דקלים, לכן סמכם לאהדדי. ועוד דכורכין את שמע הוה תדיר מגודשין לפני העומר, ולא נשנה קודם מרכיבין דקלים כל היום, משום דאגבו נשנה במסכתא זו:

ט

גירר עצמות אביו. אחר שכלה הבשר, וזה עשה לכתחילה לכפרה לבזות העצמות דווקא, ע"ש דכתיב (יחזקאל לב, כז) ותהי עוונותם על עצמותם. כן נלע"ד. והתי"ט דרך דרך אחרת, וכתב כמו כן שבחניטת המלכים מוציאים אברים הפנימיים וממלאים אותם בשמים ומרקחות וכו'. ואנו אין לנו אלא מאי דאמור רבנן וז"ל הזוהר סוף פרשת ויחי (דף רנא.) אמר ר' אבא וכו' ארחא דמלכין וכו' ובגין לקיימא גופא עבדי דא, ועבדי חניטה דא מגו ומברא, מגו דשווין ההוא משחא על טבורא והוא עאל בטבורא לגו ואשתאיב במעוי וקאים ליה לגופא מגו ומברא לזמנין סגיאין, ויעקב הכי הוה בקיומא דגופא והכי אצטריך וכו' ע"כ:

והודו לו. במשנה זו קתני בכל בבא ובבא והודו לו ולא הודו לו, משא"כ במיחו ולא מיחו דמתניתין דלעיל, וטעם שינוי זה נראה משום דהדברים הנזכרים הנזכרים במתניתין דלעיל הוו דברים התדירים והווים תמיד, לכך כילל את כלם במיחו ולא מיחו אחד, משא"כ דברים אלו שלא נעשו אלא פעם אחת, ועל כל דבר בפני עצמו אחר שנעשה הודו או לא הודו:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.