הון עשיר/חלה/ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הון עשיר ‏ חלה ג

א

שתגלגל החיטים ותטמטם השעורים. כתב התי"ט בשם הרמב"ם דכוסמין כחיטים, ושבולת שועל ושיפון כשעורים, ע"כ. ונראה דהכי מסתבר, מדתנן בפ"ד (מ"ב) דאין החיטים מצטרפות אלא עם הכוסמין, והשעורין מצטרפות עם הכל חוץ מן החיטים. ומה"ט נמי נראה דלא חש התנא להזכירם הכא:

מגבהת. הכא לא קתני קוצה, כי בנתינת מים לבד אין העיסה צריכה חתוך:

ד

כיוצא בו המקדיש וכו'. עיין מ"ש במשנה זו בפ"ד דפאה משנה ח' כי שם הארכתי:

ה

העושה עסה עם הנכרי וכו'. ירושלמי (ה"ד יז:) אמר ר' בון בר חייה, שני גוים שעשו שני קבין וחלקו והוסיפו זה על שלו וזה על שלו חייבין, שלא היתה להם שעת חובה ונפטרו. שני ישראלים שעשו שני קבין וחלקו והוסיפו זה על שלו וזה על שלו פטורין, שכבר היה להן שעת חובה ונפטרו. ישראל וגוי שעשו שני קבין וחלקו והוסיפו זה על שלו וזה על שלו, ניחא חלקו של ישראל חייב, חלקו של גוי מהו, כלום חלקו של ישראל חייב אלא מחמת חלקו של גוי, חלקו של ישראל חייב חלקו של גוי פטור, ע"כ. והנה בפי' הירושלמי הזה נתחבטו בו הרמב"ם בחבורו והראב"ד והכ"מ בפ"ז מ"ה בכורים (ה"י), וע"ש ודוק יפה ותמצא כי לכולהו אית להו פירכא, או ממשנה אחרת והיא המשנה (לעיל פ"ב מ"ד) דהעושה עיסתו קבין, או מלשון הירושלמי עצמו, כי רוצים לדחוק אותו בשני עניינים ועינינו רואות דכולהו בבי בחדא מחתא מחתינהו, והטעמים אשר הטעימו לבבא אחת סותרת לחברתה, אבל כ"ע מודו דזו היא גירסת הירושלמי האמיתית, אף כי בירושלמי שלפני איננה כן, ולכן על פיה אברר הכא היפה שבפרושים ההם ואוסיף בהם מה שנלע"ד אשר על ידו יובן פי' הירושלמי בענין שלא יהיה סותר המשנה דהעושה עיסתו.

ואומר מתחילה דכולהו בבי בעשו על דעת לחלקה איירינן, ועוד אומר דכל זמן שהשיעור בעת הגלגול הוא ביד אדם החייב ונפטרה מחמת דבר אחר, מקרי שבשעת חובתה היתה פטורה, אבל כשנפטרה מחמת האדם עצמו מלבד מחמת דבר אחר, אז לא אמרינן שבשעת חובתה היתה פטורה, אלא אמרינן עדיין לא נתחייבה מחמת אותם הסיבות, ואם יהיה באפשר להסיר אותם הסיבות תתחייב מאז והלאה, ולכן בהיות העסה הזאת נעשת משני הכותים על דעת לחלק וחלקוה, ואח"כ נתגיירו והשלים כל אחד חלקו, נתחייבה, מפני שבשעת אשר נעשת מהכותי היתה חסרה שני התנאים, שלא היה בה כשיעור על כי נעשת לחלק, והתנאי העיקרי שהיתה ביד אדם הפטור, ומשום הכי ליכא למימר בה שהיתה לה שעת חובה ונפטרה, אלא אמרינן עדיין לא נתחייבה וכשיושלם חיובה אחר שנתגייר שהוסרו הסיבות הראשונות תתחייב, אבל בהיות העסה הזאת בשותפות שני ישראלים, ע"י גלגולה הגיע שעת חובתה, על כי היא בידי ישראל החייב, ונפטרה מהטעם דנעשת לחלק, ולכן אע"ג שכל אחד ישלים חלקו אח"כ לשיעור, תהיה העיסה הזאת פטורה, כי בשעת חובתה היתה פטורה, ולא דמי לעושה עסתו קבין, דהתם מתחילה היה דעתו להשלים שיעורו כמ"ש, ולזה דומה התם לאדם שהתחיל ללוש שכל עוד שלא גלגל כשעור לא נתחייב בחלה, וכשישלים השיעור הרי הוא חייב, אבל הכא אף אם השני ישראלים האלה היה דעתם מתחילה לכך להשלים כל אחד חלקו אחר שיחלקוה ביניהם בעודה בצק פטורים, מפני שכל אחד מאלו החלקים הראשונים הגיע זמן חיובם, כי היו יחדיו כשיעור תחת יד ישראל החייב, ונפטרו על כי נעשו לחלק, ולכן תו לא מחייבי, מה שאין כן בעושה עסתו קבים, שלא הגיע הקב הראשון לעולם לידי חייוב כי לא היה בו שיעור, אבל בהיות השותפות הזה בענין זה מישראל וגוי, אז ישראל המשלימו חייב מחמת חלק הנכרי, שבהיותה עם חלקו אינו משלימו שיקרא לאותה עסה שעת חיובא מחמת היותה שיעור שלם כאחד, כי אותו חלק פטור היה מחמת בעליו הפטורים, ועל פי הכלל שכללנו לעיל לא נוכל לומר עליו נתחייב ונפטר, אלא עדיין לא הגיע זמן חיובו, ולכן אף בחלק הישראל אנו אומרים כן על כי עדיין לא השלים שיעורו אשר חשב להשלים אחר החלוק, ומשום הכי כשישלימנו יהיה חייב, ומה"ט נמי אף אותו של כותי יהיה חייב כשישלימנו אחר שנתגייר, וסוף דברי הירושלמי דקאמר של ישראל חייב של גוי פטור, בתמיה הם שנויים, וכן פירשם הראב"ד, ודוק בענין זה בשרשו אשר כמה ענפים מתפשטים ממנו, וכמה משניות דמכלתין מובנים בזה, ולענין מתניתין נפקא מינה דהאי העושה עסה עם הנכרי אם אין בשל ישראל כשיעור פטורה, הוא בזמן שיאפנה בשותפות, שאם יחלקנה בעודה עסה אפשר שתתחייב חלקו אם ישלימנו לשיעור, ושהיה דעתו לכך בתחילה. ועיין עוד במשנה דלקמן ותראה דקדוק נכון על דרך זה:

ו

נעשת פי' התי"ט בשם הרמב"ם, נתגלגל. וקשה דמי שני ליה לתנא לשנות גלגול בפירוש, כמו בשאר המשניות דפרקין. לכן נלע"ד דהא קמל"ן דאף אם נתגלגל, אם לא נעשה כל השיעור בהיותו גוי, אפשר שיתחייב כשיתגייר, כההיא דשני כותים דירושלמי (שם) כשישלימנו אחר שיתגייר:

ט

כיוצא בו זתי מסיק וכו' ענבי בציר וכו'. הקדים זתים לענבים, מהטעם שכתבתי בפ"א דתרומות משנה ד':

י

ואם לאו פטורה. העיסה, כמו שהיתה מתחילה, דהשאור שבה כיון שהוא חריף דמחמץ ואינו נותן בה טעם, צריך לומר שהוא דבר מועט מאד לגבי אותה עסה, משא"כ לעיל (מ"ז) בעושה עסה מן החיטין ומן האורז דתני אינה חייבת, דיש סברה לחייבה יותר מכאן, דאעפ"י שאין בה טעם דגן, כיון שאין קמח החיטין דבר חריף יכול להיות שהיה מעורב בה הרבה ממנה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.