הדר זקנים/שמות/כ

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הדר זקנים שמות כ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

וידבר אלהים וכו'. אומר ה"ר אכשלדר שיש במדרש כל העונה אמן יהא שמיה רבא מברך. נעשה כמי שהיה שותף להקב"ה במעשה בראשית. וכמו ששמע יו"ד הדברות מפי הגבורה. ופוק וחזי בעניית קדיש יש ז' תיבות וכ"ח אותיות. והכא נמי בפסוק ראשון של בראשית. וכן בפסוק זה שהוא תחלת י' הדברות. ולכך טעות לומר ולעלמי דא"כ איתא כ"ט אותיות. וצריך לומר לעלמי בלא וא"ו שהאותיות עולות כ"ח. לומר שצריך לאומרו בכח:

וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר. מלמד שאמר הקב"ה כל י' הדברות בדבור אחד. מה שאין הפה יכולה לדבר. אם כן מה ת"ל אנכי ולא יהיה לך מלמד שחזר על כל דבור ודבור בפני עצמו. וא"ת מאי קשה לרש"י אם בדבור אחד נאמרו. דקשיא ליה מה ת"ל אנכי ולא יהיה לך נהי נמי דאמרן בדבור אחד הוצרך משה רבינו לאומרו כל א' בפני עצמו. וי"ל דהכי קשיא ליה אם בדבור אחד נאמרו למה פסק משה רבינו את הטעמים היה לו לאומרם בפסוק אחד. ויש לתרץ מלמד שחזר על כל דבור ודבור בפני עצמו. וה"ר ברוך פי' אם כן מה ת"ל אנכי ולא יהיה לך דמשמע אלו לבד אמר הקב"ה שהרי שניהם בניגון א' נאמרו כאלו שניהם דבור אחד. וגם אין מחלק בין דבור זה לזה. כמו שמחלק בשאר הדברות. וגם כתובים בשם הקב"ה אנכי ולא יהיה לך אלהים אחרים על פני וכן לאוהבי אבל שאר הדברות יש בכל אחד ניגון לבדו. זולת לא תרצח לא תנאף לא תגנוב לפי שהם קטנות. וכן יש פרשה בין זו לזו. וגם כתובים הם בלשון משה ולא בלשון הקב"ה. והה"ד במ' חגיגה אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענו ופריך אם כן מה ת"ל אנכי ולא יהיה לך והלא לא נשתנו אלו משאר הדברות. כי כל הדברות נאמרו בדבור אחד. ומשני שחזר ופירש כל דבור בפני עצמו. אך לא שמענו מפי הגבורה רק השנים:

ז

לא תשא. מאחר שאין הקב"ה רוצה שיהיה לנו אלהים זולתו לא נוכל לישבע רק בשמו הן באמת הן לכל צד שבועה. לכך נאמר לא תשא. לפי שהקב"ה אמת אין נשבעים בשמו אלא באמת:

כי לא ינקה. הגוזל והחומס יכול לנקות עצמו בהשבת ממון. כדכתיב והשיב את הגזלה אשר גזל וכו' אבל הנשבע לשקר והמחלל שם שמים אינו יכול לנקות עצמו בשום דבר. ולכך הזהיר הכתוב לא תגנובו ולא תכחשו ולא תשקרו ולא תשבעו בשמי לשקר. כי הגניבה והשקר מביאין האדם לידי שבועת שוא ואז לא נתן להשבון בלא נקיון. כדאמר פרשי אינשי מספק שבועה ולא פרשי מספק ממונא:

ח

זכור את יום השבת. לפי שהזהיר שלא יכבד מאומה כי אם הקב"ה. מ"מ תכבדו השבת כי זה כבודי שכן אתם מעידים שבראתי העולם ונחתי בשביעי כדמפרש ואזיל:

זכור את יום השבת. זכרהו על היין. לפי שמצינו זכירה גבי יין דכתי' נזכירה דודך מיין. וכתיב זכרו כיין לבנון. נאמר כאן זכור לפי שמדבר על מעשה ישן ושייך לומר ביה לשון זכירה כדכתיב אל תזכור לנו עונות ראשונים. אבל בדברות אחרונות נאמר שמור. שמדבר על יציאת מצרים. כדכתיב וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויוציאך ה' אלהיך משם ביד חזקה ובזרוע נטויה על כן צוך ה' אלהיך לעשות את יום השבת והוי מעשה חדש ושייך לומר עליו שמור. ולכך תקנו בקידוש שבת לומר זכר למעשה בראשית. דמעשה כתיב בדברות ראשונות. וכתיב בדברות אחרונות זכר ליציאת מצרים. וכן הנהיג ה"ר אהרן לומר בברכת מעין שבע זכר למעשה בראשית וליציאת מצרים בחתימת הברכה. דכמו שצריך להזכיר שתיהם בקידוש. כך יש להזכיר בתפלה. ג"ן. ויש במדרש שלפיכך כתיב בדברות ראשונות זכור. ובאחרונות שמור. משל לאחד ששלח בנו לחנוני ומסר לו צלוחית. ונתן לו לקנות שמן איסר אחת אבד האיסר ושבר הצלוחית. חזר לאביו וספר לו קורותיו. מסר לו עוד איסר וצלוחית אחרת. וסרט לו סריטה אחת באזנו. ואמר לו שמור האיסר וזכור על מה שסרטתיך כך הקב"ה בתחלה אמר להם זכור את יום השבת. ובא מקושש וחללו ונהרג זו דוגמת הסריטה שבאזן. ולכך כתיב בדברות אחרונות שמור. וזהו שייסד הפייט זכירה ושמירה עדיו תנוכה לשון תנוך אזן:

זכור. פ"ה זכור ושמור בדיבור א' נאמרו והטעם שבדברות ראשונות נאמר בלשון עשה ובאחרונות בלשון לאו דהיינו שמור ולכך נאמרו בדיבור א' והיינו מחלליה מות יומת וביום השבת שני כבשים לכך נאמרו בדיבור א' וזהו אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי:

יב

כבד את אביך ואת אמך. אע"פ שהזהרתיך שלא לכבד כי אם אותי. אביך ואמך כבד שהם הביאוך לעולם וגמלוך טובות. ואם תכבדם ותשלם להם גמולם ידעתי שתכבדני מק"ו שהם לא הביאוך אלא לחיי שעה ועשיתי עמך חסדים להביאך לעה"ז ולעולם הבא:

למען יאריכון ימיך. שיתפללו עליך אם תכבדם. ועוד תחיה שלא יבריחוך מהם וימציאו לך כל צרכיך ומתוך כך תזכה שלא תרצח. כלומר שלא תהי צריך לרצח וישיאוך אשה ולא תנאף ותקח נדוניא ולא תגנוב ותרויח מעות ותרבה נכסים ולא תענה ברעך עד שקר. וגם לא תחמוד. כי תקנה עבדים ושפחות ובתים משלך. עוד יש לומר כן אל תאמר מאחר שהזהרתיך שלא לכבד כי אם אותי ואביך ואמך כל אדם שיעשה שלא כרצוני אכנו נפש. לכך נאמר לא תרצח. שאין לשון רציחה אלא שלא כדין אבל לשון מיתה והריגה אפילו כדין. לא תנאף שלא תאמר הזהרתיך מרציחה. לפי שממעט הבריות. אבל להרבות הבריות אפי' מאיסור מותר לכך נאמר לא תנאף. לא תגנוב שלא תאמר על רציחתו ועל ניאוף אשתו אני מוזהר פן אוליד ממזר ונמצאתי גורם לו לתת יגיעו לבן שאינו שלו אבל אגנוב את ממונו כדי להשתכר. לכך נאמר לא תגנוב:

יג

לא תענה. אפי' לגרום לו שיפסיד על פיך אי אתה רשאי. לכך נאמר לא תחמוד אפי' החימוד הזהיר: פשטי דפרשה זו מיסוד ה"ר יוסף בכור שור: ורבינו משה בר מימון קאמר דבדברות אחרונות מוסיף חמדת לב דכתיב לא תתאוה ואין תאוה אלא בלב הרי אם גמר אדם בלבו להפציר חבירו או ע"י תחנונים או ע"י רעים או ע"י אימתו שימסור לו חפצו מיד עובר לא תתאוה. הוציאו חמדת חבירו מפניו. מיד עובר לא תחמוד. גזל הימנו מיד עובר לא תגזול. נמצא שהגזלן עובר בג' לאוין ויש מאד להזהר על כך. שאל קיסר אחד לר' יהושע מפני מה הוזכר השם בה' דברות ראשונות. ובה' אחרונות לא הוזכר. א"ל ר' יהושע בא עמי לטייל בעיר א"ל ר' יהושע אמשול לך משל למה"ד. הלכו יחד בעיר ראה צלמים בדמות המלך לפני פתחיהם לכבוד הקיסר. ראה מבואות מטונפות שלא היו בהם צלמים אמר לו ר' יהושע מפני מה אין כאן צלמים. א"ל הקיסר מפני הטינוף. א"ל ר' יהושע ומה במקום טינוף אין משימים צלמים ולא רוצים להניח דמות המלך מפני כבודו. עאכ"ו שאין להזכיר השם ברוך הוא בה' דברות שאין בהם כי אם רציחה וניאוף וגניבה ועדות שקר וחמדנות:

טו

וכל העם רואים את הקולות. קשה היאך רואים את הקול. תריץ שאני קולו של הקב"ה שהוא אש. כדכתיב קול ה' חוצב להבות אש. ומתוך כך היו רואים הקולות אשר יוצאות מפיו וחוזרות ונחקקות בלוחות:

הקולות. ה"א דהקולות עולה חמש. ומיעוט קולות שתים הרי ז' שהרי כל דבור מתחלק לז' ולשבעים לשון לכל אומה ואומה. וזהו שייסד הפייט. נחלק לז' קולות ולשבעים מסיני:

יח

ומשה נגש אל הערפל. וקשה למה נתנה התורה בחשך. היה לו ליתנה באורה. ומתרצינן לפי שיודע הקב"ה שעתידים לעבוד אלהים אחרים לא רצה לנותנה באורה. וכל כך שלא להרבות בשמחה:

כא

מזבח אדמה תעשה לי. לפי שאינו ראוי לעשות בו ציורים וצלמים כיון שהוא מאדמה. ואם תרצה לעשותו מאבנים לא תבנה אתהן גזית. בכלי ברזל שעושים הסתתין ציורים וצלמים:

כב

אם מזבח אבנים תעשה לי. אם זה חובה. כדפי' הקונדריס:

ד'תקצה

אנכי. תנחומא. לפי שנגליתי אליכם על הים כגבור ובחור. וביום מתן תורה כזקן מלא רחמים. אמר להם אל תעלו בדעתיכם שהם ב' רשויות אלא אנכי ואין עוד אחר. ובתלמוד דריש אנכי נוטריקון א"נא נ"פשאי כ"תבית י"הבית. ועוד א"מירה נ"תינה כ"תיבה י"היבה. עוד יש במדרש אנכי. א"ר ירמיה אנכי לשון מצרי. וסח הקב"ה לישראל עשרת הדברות בלשון מצרי כי בלשון מצרי הרוצה לומר אני יאמר אנך. ואמר אנכי נוטריקון. אל"ף א'. נ"כ ע' לשון. י' עשרת הדברות שאמר הקב"ה בע' לשון. ולכך פתח מתן תורתו באל"ף. כי קראה האל"ף תגר לפניו על כ"ו דורות שהיה העולם בלא תורה. הבטיחה הקב"ה שיתחיל בה מתן תורתו. ד"א כשברא הקב"ה עולמו לא היה לו לתת את התורה עד אלף דור. כדכתיב דבר צוה לאלף דור. וכשראה שאין העולם מתקיים בלא תורה רצה ליתנה בסוף כ"ו דורות. צווחה האל"ף לפניו. ולכך פתח באל"ף. ד"א לפי שנגלה הקב"ה במתן תורה ברבותים אלפי שנאן. אל תקרי שנאן אלא שאינן. כלומר חסר ב' אלפים מרבותים. והיו ישראל תמהים זה לזה. אמר להם הקב"ה אנכי אני היחיד. וגם פתח להם שבעה רקיעים. להראות להם שהוא יחיד. והיינו דכתיב אתה הראית לדעת כי ה' הוא האלהים וכו'. ולכך נאמר אנכי ולא יהיה לך. בלשון יחיד ללמד סניגוריא לישראל במעשה העגל שאמר משה להקב"ה אל תענישם שהרי לא הוזהרו על אלהים אחרים כי אני לבדי. ויש במדרש לכך נאמרו כולם בלשון יחיד. מפני שראה הקב"ה שעתידין יחידים לבטלם. מיכה בטל אנכי ירבעם לא יהיה לך. ובן הישראלית לא תשא. צלפחד זכור אבשלום כבד. יואב לא תרצח. אמנון לא תנאף. עכן לא תגנוב. ציבא לא תענה. אחאב לא תחמוד. לכך נאמרו בלשון יחיד. ד"א אנכי ולא יהיה לך. אני מצוה אליך שאהיה אדון שלך ותחזיקני לאדון ולדיין ונותן טעם לדבר למה לפי שהוצאתיך מארץ מצרים. מה שלא עשיתי לשאר האומות:

לא יהיה לך וכו'. שלא תאמר אהיה עבד לך וגם אלהים אחרים עמך שיעזרוני. לכך נאמר לא יהיה לך כלומר אין אתה צריך רק לי כי הם הבל וריק יעזורו:

לא תעשה לך פסל. שלא תאמר לא אעבוד אלהים אחרים אכן אל מסתתר ואין לראותך אעשה פסל ותמונה לעבד לכבודך. לכך נאמר לא תעשה לך פסל. ואם יעשום אחרים לא תשתחוה להם ולא תעבדם. ובמקום אחר אומר הטעם כי בו לא ראיתם כל תמונה. וא"כ מה דמות תעשו. וכן כתיב ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו:

אשר בשמים ממעל. כלומר מלמעלה מן השמים. כגון חיות ואופנים ומלאכי השרת. ואשר בארץ מתחת. כגון בהמות וחיות ועופות ודגים ושמש וירח וכוכבים וכל הנראה על הארץ. ואשר במים מתחת לארץ. מכל אשר בתהום:

כי אנכי ה' אלהיך אל קנא. ייאלו"שא בלעז. כמו ועבר עליו רוח קנאה. כלומר כל כך אני אוהב אתכם שאיני רוצה שתהיו עבדים כי אם לי לבדי. וזהו כבודכם וחבתכם לפני ואותם אלהים אחרים מאוסים ובזויים לפני וכל העובדם אני כועס עליהם לאלתר. ואל תאמר אשכח הפשע אני פוקד עון אבות על בנים. ולא מפני שאפרע עונותיו של אב על הבן כי אם בחטאו ימות. אלא כך היא המדה אם אדם חוטא אמתין לו עד מותו אולי ישוב. וכן אמתין בבנו. וכן בבן בנו. אבל הרביעי אם עומד ברשעת אבותיו מיד אכחידנו מן העולם שהרי הוחזק רשע ע"י אבותיו. וזהו פוקד עון אבות. שאלמלא רשעת אבותיו הייתי מצפה כל ימיו אולי ישוב: ד"א אנכי ה' אלהיך. לפי שאמרו למשה למה העליתנו ממצרים אמר הקב"ה אשר הוצאתיך ולא משה הוציאך מבית עבדים. מעם שהיו עבדים שהיו מכנען. כדכתיב ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען. ולפי שהוצאתיך נכון שלא יהיה לך אלהים אחרים על פני. ולא תהיו סבורים לפי שלא תראוני תמיד שנסתלקתי מעליכם ואל יעלה בדעתכם לעשות צורה שתהיה לזכרון בגללי כמו שעושים הגוים. לכך נאמר לא תעשה לך פסל. לפי שדורות אחרונים יהיו סבורים שיהיו אלהות. ואם תמצאם עשויים לא תעבדם שאין בהם ממש ואינך צריך להם כי אנכי ה' אלהיך. ואם תעזבני בשבילם אני אל קנא ואקנא לך ובאלהיך. ועוד שאני פוקד עון אבות על בנים ועל בני בנים כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם:

אלהים אחרים. פי' ר"א בן עזרא כמו והאנשים רדפו אחריהם. צריך פי' לפירושו. אלהים אחרים לדעת אחרים שאחרים סבורים שהם אלהים. והמה הבל כי אין אלהות בם כי אם ביוצרנו. וכן והאנשים רדפו אחריהם סבורים הם לרדוף אחריהם. ועוד היו המרגלים בעיר:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף