הדר זקנים/במדבר/טו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הדר זקנים במדבר טו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

כי תבאו אל ארץ מושבותיכם. למה נסמכה פרשה זו לפרשת מרגלים. לפי שכששמעו ישראל גזירה של הקב"ה אמרו אוי לשונאיהם של ישראל לעולם לא יכנסו לארץ. לסוף מ' שנה יחטאו ויגזור עוד הבורא שלא יכנסו. לכך הבטיחם הקב"ה שלסוף מ' שנה יכנסו:

ד

והקריב את קרבנו מנחה לה'. תימא מה ראה הכתוב לתלות נסכים בביאת הארץ והלא מ' שנה שהיו ישראל במדבר לא נמנעו מלהקריב זבחים ועולות ונסכי תמידין ושלמי צבור שבאים חובה ליום שאין קרבן בלא ניסוך. וא"ת לא היה להם יין במדבר הרי שנינו בספרי שתגרי אומות העולם מוכרין להם צדה ויין כי עדיין לא נאסר להם יין עד שגזר פנחס ואפי' תאמ' נהגו בו איסור א"א שלא הוציאו יין לנסכים. מה זה תימא הלא מחלוקת הוא בשחיטת קדשים בין רי"ש ור"ע. מר סבר קרבי נסכים במדבר. ומר סבר לא קרבי. וביחיד קא מיפלגי. אבל קרבנות צבור דברי הכל נסכים כתיב בהו ותלה הכתוב נסכים בביאת הארץ למר לבמה גדולה ולמר לבמה קטנה שלא נהגה במדבר:

לב

ויהיו בני ישראל. בגנותם של ישראל דבר הכתוב שלא שמרו אלא שבת אחת ובשנייה בא זה וחללה. מקשינן מנין דבשנייה חללה. ואומ' ה"ר אהרן בשם אביו מדכתיב ויהיו וימצאו משמע תכף להווייתן במדבר וימצאו דמה לן להזכיר שהיו במדבר אם לא בא להשמיענו זה:

כי לא פורש מה יעשה לו. קשה למה לא דנוהו בחנק שהרי כתב מחלליה מות יומת ומיתה האמורה בתורה סתם אינו אלא חנק י"ל שהיו מספקים אם נלמד חילול חילול מע"ז וידון בסקילה כי אותה ג"ש דחילול חילול שנוייה בסיני כדאיתא בסנהדרין. ועוד מקשים לר' יהודה דאמר דאינו חייב עד שיודיעוהו באיזה מיתה הוא נהרג היאך נתחייב זה מיתה הרי לא היו ישראל יודעים מיתתו כדכתי' כי לא פורש וכו'. וי"ל דהוראת שעה היתה. עוד י"ל דשמא התרו בו מכל הד' מיתות ב"ד:

מקושש עצים. אמרו רבותי' זה צלפחד שים בי"ת בראש עצים ויעלה בגימ' צלפ"חד. ולמה נסמכה פרשת ציצית לפרשת מקושש. לומר לך כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות. והמדרש אומר שכל ההולך ד' אמות בלא ציצית כאלו מקושש בשבת. מין א' שאל אל ה"ר בנימן שוטה מה לכם לעשות קשרים ולתלות ח' חוטין בכנפי כסותכם. השיב לו ראה מה כתיב למעלה בפרש' מקושש אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע איך יזכרו ישראל מן השבת ואינו אלא יום א' בשבוע מיד צוה לו הקב"ה פרשת הציצית וכתוב בה למען תזכרו שהוא סימן שאנחנו עבדים להקב"ה כאדם שעושה קשר ברצועתו להיות נזכר בדבר. וכדרך שהאדונים עושים סימן לעבדיהם בטליתם שלא יברחו. ומתוך שאנחנו מביטים בו זוכרים אנחנו מצות הקב"ה:

מ

למען תזכרו. בירוש' כתו' שצריך להתיז בזי"ין וכן בכי לעולם חסדו בסמ"ך. וטעם דתזכרו כי היכי דלא לשתמע תשכרו. כלומ' ע"מ לקבל פרס שכר. כי זיי"ן מתחלפת בשי"ן. ולהתיז כמו כן בסמ"ך דחסדו כי היכי דלא לישתמע חד דו ומשתמע שנים. ומשתמע שהן שתי רשויות כמו טן דו. והקב"ה אחד ושמו אחד:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף