הגדה של פסח (רבי טעבעלה באנדי)/מגיד/ברוך המקום
הגדה של פסח || הגדה של פסח (רבי טעבעלה באנדי) 
מעשה ברבי אליעזר • יכול מראש חודש 
 |
|
כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים דִּבְּרָה תוֹרָה. אֶחָד חָכָם. וְאֶחָד רָשָׁע. וְאֶחָד תָּם. וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל.
חָכָם מָה הוּא אוֹמֵר. מָה הָעֵדוֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם. וְאַף אַתָּה אֱמוֹר לוֹ כְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח. אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמָן:
רָשָׁע מָה הוּא אוֹמֵר. מָה הָעֲבוֹדָה הַזּאֹת לָכֶם. לָכֶם וְלֹא לוֹ. וּלְפִי שֶׁהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל כָּפַר בְּעִקָּר. וְאַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִׁנָּיו וֶאֱמָר לוֹ בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְיָ לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם. לִי וְלֹא לוֹ. אִלּוּ הָיָה שָׁם לֹא הָיָה נִגְאָל:
תָּם מָה הוּא אוֹמֵר. מַה זֹּאת. וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְיָ מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים:
וְשֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל אַתְּ פְּתַח לוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְיָ לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם:
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ברוך המקום ד' פעמים ברוך סידר בעל ההגדה נגד ד' חלקי הגדה המרומז בפתיחה למעלה בארבע כוסות חלק (א) על השעבוד כשם שמברכין על הטובה כך מברכין על הרעה וסידר הלשון ברוך המקום כי מלא כל הארץ כבודו והי' עמנו בגלות ע"ד עמו אני בצרה (ב) ברוך הוא על החירות (ג) ברוך שנתן תורה לעמו ישראל על עשיית המצות מצה מרור אפיקומן (ד) ברוך הוא על אמירת הלל. (הבן חכם שואל ואומר מה העדות והחקים ומשפטים אשר צוה י"א אתכם. שמעתי מאא"ז מהרא"נ שייער ז"ל אף שאמר בלשון אתכם מ"מ זה הבן לא כפר בעיקר כמו הרשע שאמר מה העבודה זאת לכם כלור לכם ולא לו וזה אע"פ שאמר בלשון אתכם מ"מ הכניס עצמו אל הכלל באמרו ד' אלקינו ודקדק בלשונו שלא אמר אותנו כי הוא לא היה שם בשעת הציווי: עכ"ל.
פירוש אחר ברוך המקום וגו'. לפיכך אומר ד' פעמים ברוך כאשר כוונת ההגדה להודיע לבניו ספור יציאת מצרים ומצינו בתורה תשובות כנגד ד' בנים לכל אחד מהם כפי טבעו וענינו חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול. כי הייתי סובר שדווקא לחכם מחוייב להשיב אבל לרשע לא, משום אל תען לכן אמר בעה"ג כי מחויב להשיב לכל אחד ואחד כפי שאלתו ואין לו להתרעם על חלקו שבנו רשע אך אדרבא אם אין ביכלתו להחזירו למוטב ויש לאדם צער מזה מ"מ צריך לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה וזהו ברוך המקום שאמר ד' פעמים ברוך כנגד כל אחד מארבעה הבנים ומלת אחד כוונתו על כל אחד ואחד צריך לברך המקום על זאת וח"ו להתרעם, אך לפירוש הראשון כוונת אחד כמו "הן" חכם הן רשע וכ'.
חכם מה הוא אומר וגו' עד אין מפטירין אחה"פ אפיקומן. קושיות העולם למאי הזכיר דווקא אין מפטירין כו' הזו היא אמירת הלכות הפסח? ויש לבאר לפי שהאב צריך למהר ולקצר כדי שלא יעבור זמן לקיים המצות יש מקום לבן לטעות ע"י מהירת האב שמקצר בתשובה, שאין מצוה להאריך בלילה הזה ביצ"מ ע"כ צריך האב לברר לבנו שמצוה להרבות לספר ביצ"מ בלילה הזה אך היא הנותנת מחמת שיש להרבות בהספור מתוך כך יעבור זמן המצות שהמצוה לאכול פסח מצה ומרור, ואמירת הלל הכל קודם חצות. וע"י הסיפור והשאלות ותשובות ומשא ומתן של ההגדה מחמת זה יאחר זמנו ע"כ יאמר בתחילה אנו מקיימין מצות אכילה. ואח"כ אספר לך הלכות הפסח על בוריו כראוי וזאת היא כוונת בעל הגדה ואף אתה אמור לו ר"ל מצוה עליך לאמר לו כהלכות הפסח. אך תיכף ומיד תודיע לו אין מפטירין כלשון הנפטר מחבירו ר"ל האב צרך לברר לבנו הוי יודע שאין אנו נפטרים לילך לישן אחר אכילת פסח לא כן בני אלא אפיקומן בלשון אפיק מן פירוש המתן בשאלתך עד שינוחו מאכילה ואז אספר לך כל הלכות פסח על בוריו וע"י תשובה הזאת מקיים האב המצוה להשיב לבנו ואפ"ה לא גרם לעבור הזמן. ועיין לקמן בקרא והגדת לבנך פירוש של"ה דמתרץ שם ג"כ בה האופן.
ובאופן אחר יש לומר, חכם מה הוא אומר כו' קשה למה לא השיב לו התשובה הכתובה בתורה עבדים היינו וגו' ועוד מענין שאלת חכם משמע שרוצה שיברר לו התורה והוא השיב לו הלכות פסח איך נתברר לו בה שאלתו. ועוד שמהלשון ואף אתה אמר לו משמע שהתשובה היא כפי שאלתו ועיקר קושיות העולם אמאי הזכיר דווקא אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. הזו היא אמירת הלכות פסח? וכל זה יש לבאר בטוב טעם אחר שכבר השיב על קושיי' מה נשתנ', עבדים היינו שהיא תשובת התרה ששם נאמר ויוציאנו י"א משם ביד חזקה ובזרוע נטויה, כדי לקבל התורה שיש בהם עדות חקים ומשפטים, אם חפץ בנך החכם שתבחר לו מה העדות והחקים והמשפטים אל תאמר שאין חיוב עליך לברר זאת מפני שהוא שלא מענינא דפסח. אל תאמר כן אלא כשתשוב לו ותספר ותברר לו כל הלכות פסח שם תמצא ששים מצת ובם נכלל ג"כ עדות חוקים ומשפטים שיש לך לברר מעניני דפסח מצות עדות. שטעם עמם כגון פסח עצמו על שום שפסח על בתי בני ישראל וכדומה להם. מצות חקים, כגון ועצם לא תשברו בו וכדומה להם. משפטים הם מצות שכליות שבין אדם לחבירו כגון ללמוד ולהורות את חבירו מה שלא ידע עדיין שע"ז אמר הכתוב והגדת לבניך וכדרשת חז"ל ע"פ ותורת חסד על לשונה זהו תורה של חסד ללמד את חברו תורה ונוסף על זה שאין לך אהבת רעים גדול מזה וממנה נחרבה השלום כי שלום רב לאוהבי תורתיך. רק הוי זהיר מאחר שמצוה היא להשיב לבנו ע"כ שאלה ושאלה ותורתינו הקדושה אין תכלית ואין גבול להקיף אותה יוכל להיות כי הבן חכם. דורש ושואל ע"כ מצוה ומצוה דפסח את טעמו להגיד בלילות של פסח וגם על האב מצוה להיות בעל תשובה. ומתוך כך יוכל למשוך הזמן עד שיאור היום ומתי יקיים מצות אכילת פסח מצה ומרור ושמחת יו"ט ואפילו בזמן הזה אכילת אפיקומן וכולן צריכין להיות קודם חצות ע"כ סידור בעהג"ד בה הענין היינו כשתגיד לבנך הלכות פסח, אמור לו תחילה המצוה אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן וממילא הבן חכם כששומע מאביו זאת רוצה לידע זו המצוה של אין מפטירין על בורי' עם טעמו ונימוקו עמו ומתוך כך שאתה מספר לו ומבאר לו כל הדינים מאותה המצוה ע"י זאת שומע החכם ג"כ שצריך לאכול אפיקומן קודם חצות כאשר לחכם עיניו בראשו ומבין דבר מתוך דבר ויירא ג"כ בנפשו פן יעבור הזמן ובא לידו ביטול המצוות וירף מלחקור עוד בכדי שלא יעבור הזמן. ולזאת מתכווין בעה"ג אף אתה אמור לו כפי שאלתו אמור לו כל הלכות הפסח ומתוכם תמא לברר לו עדות חקים ומשפטים. אך הוי זהיר לומר לו בתחילה אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן כדי שלא תעבור הזמן מעשיות המצות וק"ל.
ברוך המקום וגו' עד יכול מר"ח ת"ל ביום ההוא. כמה קושיות יש על מאמר הגדה זו א. המשך ברוך הוא כנגד ד' בנים איך שייך זה לזה ב מה הוא מיותר הרי יכול לומר בקיצור חכם אומר רשע אומר תם אומר ג. למה השיב לחכם דווקא מצוה זו אין מפטירין וכו' שהיא הקל בכל מצות הלכות פסח ד. תשובה לבן רשע לי ולא לו אלו הי' שם לא הי' נגאל מנין לו זאת גם אנחנו במצרים עע"ג היינו אפ"ה גאלנו בתשובה וממילא גם זה הרשע אלו הי' שם בתוך צרת השעבוד במצרים הי' ג"כ נגאל בתשובה ה. בשאלת תם מה זאת למה סתם כך את דבריו שאי אפשר ע"י זאת להבין את כוונתו למה לא מפרש כוונתו כמו בשאר בנים. ו. אמאי פתח לשאינו יודע לשאול דווקא הקראט והגדת לבנך וגו' ועוד קושיית של"ה לאמר היא מיותרת בהאי קרא והגדת לבנך וגו' וגם על הלימוד יכול מר"ח עד בעבור זה הקשו העולם ביום ההוא מיותר לפי שכבר כתוב' בעבור זה' בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך א"כ למה לי ביום ההוא.
וליישב כל קושיות הנ"ל נראה לי דבעהג"ד מרמז ברוך המקום וגו' ד' פעמים ברוך כנגד ד' בנים בני דיעה דברה תורה ר"ל שהם דרשנים ודורשים להמוני עם מה דברי תורה ומוסר (ובלע"ז נקראים פרעדיגער) ופותחים הפתיחה קודם הדרשה בתפילה ושבח לשי"ת אפ"ה אין לסמוך עליהם שצדיקים גמורים המה כי גם בהם יש ד' כתות אחד חכם ואחד רשע ואחד תם ואחד שאינו ידוע לשאול. ר"ל צדיקים, בינונים, רשעים, וכת שלא יודעים מאומה כמו בהמוני עם, ואם אתה רוצה להבחין מי החכם והצדיק ומי הרשע מי התם ומי שאינו יודע לשאול בשביל שתדע מי לקרב ומי לרחק הוי יודע אשר רק תיבה אחת והיא תיבת "מה" מספיק להבין תוכן לבב הדרשן כי יש כמה פסוקים בתורה אשר כתוב בהם "מה" ורק "מה" זה שואל י"א מעמך כי אם ליראה ועתה מי בהם הבוחר (טעקסט) "מה" לדבר תורה ויראה והוא דורש גם במצות בין אדם למקום גם במצות בין אדם לחברו הוא צדיק וחכם וזה שאמר בעה"ג חכם "מה" הוא אומר ר"ל איזה "מה" הוא אומר ולפי שהחכם צדיק גמור לא רוצ' לדרוש בדברים שבין אדם לחבירו בלבד, אלא שדורש גם בדברים שבין אדם למקם ע"כ בוחר הקרא "מה" העדות והחקים והמשפטים ודורש מכלם. הן ממצות עדות כמצות שבת ומקראי קודש, ציצית ותפילין ודומה להן שהן עדות כי יש אלוה בעולם בורא ומחדש כרצונו. הן ממצות משפטים שהמה מצות שכליות כגון דברים שבין אדם לחבירו כמשפטי גניבה גזילה ורציחה אהבת רעים וכיוצא בהן והן ממצות חקים כבשר בחלב שעטנז גלוח בתער ופרה אדומה ואכילת חזיר והדומ' להן. ומתוך דרשותיו הוא ניכר שהוא צדיק גמור ועליו תנא במתניתין הוי שותה בצמא את דבריהם והוי מתאבק בעפר רגליהם ושואל לו כל הדינים וזאת מרמז:
ואף אתה אמור לו כהלכות הפסח. ר"ל שישא ויתן עמו ושואל לו כל דיני פסח אפילו הקלה שבמצות הפסח כגון אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן יוכל לשאל לו לישא וליתן עמו כי צדיק כזה מדריך לך בוודאי בדרך הישר שהרי מלא יראה פנימית ואין פוטר את עצמו אפילו ממצוה קלה שבקלות אם אין לו שורש ועיקר להפטר ממנה ע"כ יוכל לשאול לו אפי' על המצוה קלה אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן.
רשע איזה מה הוא אומר לבחור לו עיקר הדרשה שקורין (בלע"ז טעקסט) והביא הקרא מה העבודה הזאת לכם ר"ל לכם היא השאלה מה היא העבודה הזאת ולא לו כי הוא בעצמו לא קיים את העבודה הזאת כבר כמה שנים אבל אתם עדיין עושין את המצות אפי' בזמנינו אתם מקיימים מצות מצה מרור וסיפור הגדה וכדומה להם מה העבודה הזאת לכם, ולפי שהוציא עצמו מן הכלל בפרהסיא בדרשותיו כפר בעיקר ולרשע כזה לא יעלה על דעתך להתחבר עמו ולהשיב לו בויכוח ולנצח אותו כדי להחזירו למוטב ואדרבא יוכל להיות להיפך שיפתה את לבך למינות כי זה עיקר ותכלית כוונתו. אלא ואף אתה הקהה את שיניו והרחק ממנו כדי שלא יכול לדבר איך שום דבר מדרש המינות ואמור לו בעבור זה עשה ד' לי בצאתי ממצרים לי ולא לו כי הוא רוצה להחטיא את הרבים בדרשותיו ואין מספיקין בידו לעשות תשובה בשלמא אנו נגאלנו אע"פ שהיינו רעים לעצמינו בחטא ע"ז. אך לא הי' כוונתינו ח"ו להכעיס או לפחות אחרים לעבור את רצונו ע"כ כשזכינו אח"כ לשוב בתשובה שלימה לפני המקום ית"ש רחם עלינו והוציאנו משם אבל אתה כוונתך להחטיא הרבים ואין מספיקין כו' ע"כ אלו היו שם לא הי' נגאל.
תם איזה מה הוא אומר לבחור לעיקר הדרשה שקורין (בלע"ז טעקסט) ואיזה קרא הוא בוחר בדרשתיו מה זאת בשביל שהוא מבולבל בדעתו ומספקא לי' לאיזה צד יפנה לימין או לשמאל ע"כ סתם דבריו בדרשתו ואומר מה זאת ע"י התיבה זאת לא יוכלו לעמוד על אמיתת כוונתו הכת שמאל יוכלו לדרוש בדבריו ככונת הרשע שאומר ג"כ זאת מה העבודה הזאת לכם וכח הימין יוכל לדרוש בדבריו הרוצה לפרש התורה דנקרא זאת כדכתיב וזאת התורה ודורש זה מוטל עליך לקרבו כיון שהוא בעצמו ובדעתו מסופק בחקירת אמונתינו ובוודאי כוונתו היא לנטות לצד החזקה שידם על העליונה ע"כ תדבר על לבו כאלו הוא מצדינו צד הימין ואמור לו אני ואתה מכת החזקה ולכך ואמרת אליו הקרא בחזק יד הוציאנו ד' ממצרים ר"ל גם אתה אלו היית שם הייתה נגאל וע"י דברים האלה מתקרב בך ואי אפשר לו להעיז אח"כ לפנות ממך ובקל יעשה תשובה בלבו על הספיקות שהי' בדעתו עד עכשיו ויפנה בכל לבו לעיקר אמונתינו שהוא תורה שבכתב ותורה שבע"פ.
ושאינו יודע לשאול זאת היא כת הרביעי שאינם יודעים בין ימין ושמאל. שהי' על ישיבה שקורין (אוניפערזיטעט) לחקור וללמד בדברים חצונים ולא יליף אות אחת מתורותינו הקדושה וממש שלא יודע להתפלל ואפ"ה מתאווה להשתמש בתגא ולהנהיג ברבנות וכשבא לדרוש ברבים וצריך לקרבך לצורך עצמו להתלמד ממך קצת ד"ת מענינא דיומא ובזה בע"כ את פתח לו מיד במצות שבין אדם למקם כמ"ש והגדת לבנך ביום ההוא ר"ל תיכף ומיד כשבא מאוניפערסיטעט להנהיג ברבנות ולדרוש להמון עם אז והגדת לבנך ביום ההוא לאמר להמוני עם בדרשה בעבור זה בשעה שיש מצה ומרור ר"ל לדרוש ברבים במצות שבינם למקום, מצה ומרור וספור הגדה וגם ללמדו מיד תורה שבע"פ יכול מר"ח ת"ל ביום ההוא וגו' מצה ומרור מונחים עד בשעה שיש מומ"מ לפניך אבל הדברים שבין אדם לחברו לדרוש בהם זאת כבר ידוע לו מהאוניפערזיטעט רק אתה מחוייב ללמדו המצות שבינו למקום.
ויש לעיין וכי שייך בן חכם שישאל על מה שכתוב בפירוש בתורה נייתי ספר ונחזה העדות והחקים והמשפטים וגם למה דקדק בלשונו לומר אתכם ולא אמר אותנו ואין לומר לפי שלא הי' שם בשעת הצווי הלא התור' היא ניתנ' ונכתב' לאבותינו ולנו עד עולם נמצא הציווי גם לנו היה והיה יותר טוב לכתוב בלשון אותנו ולא בלשון אתכם שלא יהי' פתחון פה לבע"ד לאמר כי גם החכם הוציא עצמו מן הכלל, ועוד קשה הא לשאר הג' בנים ישיב מקרא שכתוב בתורה ובתשובתו להחכם הניח הקרא דעבדים היינו ונשיב לו ממתניתין אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן ונראה לתרץ דעיקר כוונת שאלת החכם על תורה שבע"פ היא הקבלה אשר קבל משה רבינו ע"ה מפי הגבורה ומסרה ליהושע איש מפי איש כי החכם בוודאי למד תורה שבכתב ועדיין אינו יודע הקבלה כי עדיין לא קבל מהתורה שבע"פ וזהו שאלתו במכוון מה העדות והחקים והמשפטים וכדי שלא תטעה בכוונת שאלתו שהוא שואל על העדות והחקים הכתובים בפירוש בתורה לכן הוסיף בשאלתו ואמר אשר צוה י"א אתכם היינו הצווי אשר מוטל עליכם ללמד את בניכם הקבלה שקבלתם ההלכות בע"פ וע"ז היה שאלת בן החכם אשר צוה י"א אתכם דווקא שתלמדו לבניכם מה שקבלתם מאביכם ומאבותיכם והיינו תושבע"פ ואף אתה אמור לו תשובה כפי שאלתו היינו ג"כ התשובה יהי' מצד הקבלה מחז"ל כי מה שהוזכר בתורה שבכתב בפירוש הרי כבר ידע ולא שאל מעולם ע"ז רק שתודיע לו ההלכות לכן אמור לו כהלכות הפסח אין מפטירין וכו' והיינו טעמא ג"כ שבעהג"ד תפס דווקא ההלכה זאת דאין מפטירין מחמת שהחכם שאל על הג' מיני מצות עדות חקים משפטים ואתה רוצה להודיע לו שלש אלה על בוריו מצד הקבלה לכן תפס לו זאת ההלכה כי בה נכלל כל הג' חלקי חילוקי מצות כי הטעם ראשון דאין מפטירין שלא יפיג טעם הפסח וטעם המצה שהם מצות העדות. וטעם השני כמפורש בירושלמי משום הכי נאכל על השובע כדי שלא יבוא לידי שבירת עצם שהיא ממצות חקים והתשוב' עצמ' אשר השיב לבן השואל היא נכלל במצו' משפטים כי זה המצוה שצריך ללמד לבניו הוא ג"כ ממצות שכליות שנקראת משפטים.
הלשון הקהה את שניו שמעתי מאדוני א"ז מוהר"נ שייער ז"ל ששמע מאביו הגאון ר' טעבלי שייער ז"ל פירוש על זה הלשון הקהה שקורין בל"א (שטומפף או אייליג) מפני שהרשע באמרו מה העבודה הזאת לכם הרי הוא בזדון לבו מבעט במצות ומבזה אותן הרי שקורא אכילת מצה ומרור עבודה והנם לו לעול ולמשא כאמרו מה העבודה הזאת לא כן על מצות אכילת פסח שנאכל מאכל שרים כי אינו נאכל אלא צלי וריחו נודף ולזה גם הוא מתאוה תאוה לאכול ממנו וידוע כשמונעים מאדם איזה מאכל טוב, בראותו שאוכלים המאכל ואינם נותנים לו אזי תקהינה שיניו מהצער. ולזה מרמז בעהג"ד בזה הלשון כמו שהרשע הזה הוציא עצמו מן הכלל ומבזה המצות, ומ"מ הפסח מחמת שהוא טוב למאכל בוודאי רוצה לטעום ג"כ ככל החבורה המקיימים מצות השי"ת לכן אף אתה הקהה את שיניו ואמור לו בעבור זה בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך ואנחנו מקיימים גם אכית מרור בשביל זה עשה ד' לי בצאתי ממצרים לי ולא לו אלו היה שם לא היה נגאל והיה כלא היה בשלשת ימי אפילה כשאר חביריו שכלו שם: ויש לי להביא ראי' לדברי אא"ז מו"ה טעבלי שייער ז"ל ממדרש רבה שיר השירים. אמר ר' אבוה עד שמשה וישראל מסובין ואוכלים פסחיהם במצרים כבר הקדים הקב"ה שנאמר ויהי בחצי הלילה וד' הכה כל בכור בארץ מצרים הוא דעתי' דר' אבוה למימר סריי נתן ריחו מלמד שהיה ריחו של אותו הדם [ההרוגים של מצרים כמו שדרשו למכה מצרים בבכוריהם שמתחלה הבכורים הרגו בהם במצרים כדי שיניחו לישראל לצאת ולא ימותו הבכורים ומזה הדם וגם ממיתת הבכורים עצמם הי'] קשה להם לישראל והופיע להם הקב"ה ריח טוב מבשמי גן עדן והיתה נפשם קורה לאכול אמרו לו משה רבינו תן לנו מה נאכל אמר להם משה כך אמר לי הקב"ה כל בן נכר לא יאכל בו עמדו והפרישו הנכרים ביניהם והיתה נפשם קוהא לאכול אמרו לו משה רבינו תן לנו מה נאכל אמר להם כך אמר לי הקב"ה וכל עבד איש מקנת כסף ומלתה אותו אז יאכל בו עמדו ומלו את עבדיהם והיתה נפשם קוהא לאכול אמרו לו תן לנו מה נאכל אמר להם כך אמר לי הקב"ה סינטימום כל ערל לא יאכל בו מיד כל אחד ואחד נתן חרבו על ירכו ומל עצמו. מי מלן ר' ברכי' אמר משה ואהרן ויהושע אחד הי' מוהל ואחד פורע ואחד משקה וע"י זאת נתערב דם פסח בדם מילה והקב"ה נוטל כל אחד ואחד ונשקו ומברכו כמו שנאמר ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי דם פסח ודם מילה. וסוף דבר נשמע אע"פ שנפשם קוהא לאכול ואפ"ה לא ניתן להם מפסח עד שקיימו שארי מצות ואף אתה צריך להתנהג כך מי שאינו רוצה לקיים שאר המצות גם מפסח לא תתן לו אלא הקהה את שיניו ודוק.
עוד יש לפרש הלשון הקהה את שניו. כי יש עוד לדקדק בזה מה שהקשו העולם אמאי מסדר בעהג"ד תשובה אחרת להבן הרשע שחשוב' הכתוב' בתור' היא ואמרתם זבח פסח ובעהג"ד הביא קרא בעבור זה וגו' וצע"ג וגם תשוב' התורה צריך באור ועוד צריך עיון גדול מאוד מה משונה תשובת בן רשע מתשובת הג' בנים כי גבי' שאלת חכם נאמר ואמרת לבנך וגבי תם נאמר ואמרת אליו וגבי שאינו יודע לשאול כתוב והגדת לבנך ואלו גבי רשע לא כתיב ואמרתם לבניכם או ואמרתם אליהם אלא סתם כתיב ואמרתם זבח פסח וכו' וכי תאמר דלא רצה להזכיר תיבת בן לגבי' רשע א"כ מדוע ברישא דקרא כתיב והי' כי יאמרו אליכם בניכם וקורא בן לרשע ותמוה. ואמרתי לפרש דאיתא בסנהדרין דף ל"ח הוי שקוד ללמוד תורה כדי שתשיב לאפיקורוס ואמר ר' יוחנן לא שנו אלא אפיקורוס עכו"ם אבל אפיקורוס ישראל לא, כש"כ דפקר טפי ויטה גם אותך למינות ע"כ אסור להחזיר לו תשובה. והשתא ניחא שפיר הא דלא כתיב ואמרתם לבניכם כיון שהוא רשע אסור להשיבו רק התורה כתב לנו לבד הטעם ולכן דקדקה התורה לאמר סתם ואמרתם ונשמע ואמרתם לעצמכם דווקא יש לומר הטעם אבל לא לבן רשע ומהאי טעמא כתיב ברישא דקרא בניכם להורות דווקא לאפיקורוס מבניכם אסור להשיב אבל לא לאפיקורוס עכו"ם אך במה אסור להשיב לאפיקורוס ישראל בטעמי המצות כדי שלא יפתה אותך ע"י דיעותיו הנשחתות ובשפתי חלקות לא ילכדך ברשת המינות משא"כ אם תשיב לו תשובה נצחת דמותר להשיב היינו שלא תבוא עמו בחקירות רק לסלק אותו בדבור קצר וקשה, למען ירגיש הרשע שדבריו אינם נשמעים באזניך ואדרבא הוא יבוש ויכלם ותאלמנה שפתיו מלדבר עוד עמך, ומצוה ליתן לו תשובה באופן זה שיכעס ויתרחק ממך ובשה תוכל להנצל מפח יוקשים וטוב יותר משתיקה וכן כאן עצה טובה קא משמע לן בעהג"ד כי לאביו הנשאל קשה מאוד הדבר איך יעשה בתשובתו לבן רשע, ישיב לו כפי שכתוב בתורה ואמרתם הנה התשובה היא נוגע לטעם המצוה ואחז"ל שלא להשיב לאפיקורוס ישראל ואם לא ישיבנו שום תשובה הרי לו צער לאביו הנשאל למה לו להפסיד המצוה בשביל הרשע כי מ"מ מצוה להשיב לבנו ולהגיד הסיפור מיציאת מצרים וע"ז תפס לו בעהג"ד נוסח התשובה משאינו יודע לשאול כפרש"י שמות י"ג ח' עשה ד' לי רמז תשובה לבן רשע כדי לדייק להרשע תיבת לי ולא לו אלו היה שם לא היה נגאל נמצא י"ש יוצא ידי שניהם:
והשתא מדוייק הלשון ואף אתה הקהה את שיניו ואמור תשובה נצחת בעבור זה וע"י זאת כועס ותיקהנה שניו לפי שלא יכול לבצע את מחשבתו הרעה ויסולק בבושה וכלימה על שלא השיג תכלית כוונתו ודו"ק.
בשם אאמו"ר הגאון מוהר"ר משה יונה באנדי זצ"ל בפסוק הזה שמזכיר בעהג"ד ונאמר עוד שם ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו וגו' עד מבכר אדם עד בכור בהמה וגו' עד אפדה יש לדקדק איזה שייכות יש לשאלת תם גבי בכור שמזכיר בעהג"ד התשובה מהמקרא הזה לשאלת תם דווקא ועוד על קרא גופי' שחוזר לאמר ויהי כי הקשה פרעה וגו' מאחר שאמר כבר בחזק יד הוציאנו ד' ממצרים הרי סלוק ענינא, מאי חוזר ומגיד ויהי כי הקשה, אך נראה לומר כי הלא בין בכור אדם ובין בכור בהמה טעם אחד אשר נצולו ממכת בכורות מפני מה בבכור אדם מועיל הפדיון לתת לכהן והמעות אשר ביד כהן נשאר חולין כמו שהי' מקודם ובבכור בהמה לא יועיל פדיון רק הבכור עצמו הדם ואימורין למזבח חלק גבוהה והבשר נאכל לכהנים ואמאי שנין דין מן דין הלא טעם אחד לשניהם ובאמת לחילוק מפורסם כזאת איננו צורך השכלה ביותר ואף החם יוכל להרגיש כ"ז ונראה לפרש כשנתב נן על ב' מיני הבכורות בכור אדם ובכור בהמה של בני ישראל אשר נצולו ממכת בכורות באיזה מין מהם היה הנס יותר גדול, בזה המין צריך שיהיה ההודאה והשבח לו י"ח ג"כ יותר גדולה וגם צריך ליתן טעם לשבח למה שינה הכתוב כאן לתת לנו מצות בכורות לאות ולזכרון למכת בכורות אשר לא עשה כן בשאר מצוות שלא מצינו בכל התורה אף מצוה אחת אחרת אשר כתוב אצלה טעם מיוחד על מה נצטו' בפרטות ונראה דעיקר המצוה הזאת ניתנה לנו להורות אותנו אשר דווקא על ידי מכה זו היתה הצלת ישראל להוציאם ממצרים דהנה בוודאי בזו מכה האחרונה היה הקב"ה צריך מאוד לחזק לב פרעה יותר מהקודמים מפני שכבר נלאו המצרים הכיל את כל המכות כאמרם לפרעה עד מתי וגו' הטרם תדע וגו' וע"כ נתן להם הקב"ה מכות בכורות באחרונה ליתן להם מקום לטעות שיראתם היינו ע"ז שלהם עושה להם כך מדה כנגד מדה כיון שבשעה שאלו היו שוחטין ואוכלים הפסח שהוא עיקר ע"ז שלהם כאמור הן נזבח תועבת מצרים וגו' וע"כ הן אומרים שעיקר המכה בא להם בשביל שהניחו לישראל לשחוט אלהיהם לעיניהם ומכש"כ שבני ישראל יענשו ג"כ עבור זה החטא שבזו יראתם אך כאשר ראו שבני ישראל כולם חיים וקימים אז החבוננו כי נהפוך הוא אבל עדיין היה לבם מהסס בקרבם לפי שעה מועטת דלמא עוד ידו של יראתם נטוי' על שונאי ישראל עד אשר ראו שהמכה היה אף בבכורי בהמת של המצרים שזה עיקר ע"ז שלהם מזה שפטו על הקודם שרק העונש שלהם מהקב"ה בשביל ישראל לפדות אותם ממצרים ולא דרשו וחקרו עוד על בהמת ישראל אם גם הם נלקים כאשר ראו כי מת יראתם ואדוניהם, וחלו ורעדו איך יענישו הם עצמם נמצא בירור הנס אשר נתברר להמצרים הי' ע"י בכורות בהמתם יותר מבכורותיה עצמם, וכאשר הקדמנו למעלה כל שהנס יותר גדול צריך השבח וההודאה שיהי' יותר גדל לכן מבכור בהמה היה ממנו למזבח ולכהנים אבל בבכורי אדם איננו צורך רק להפדיון לבד וזהו ביאור הכתוב ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו ויהרוג וגו' ע"כ נתן לו הקב"ה מכה זו להקשות את לבו יותר ממה שהקשה בעצמו כי תלה פרעה את עונש המכה אשר בא מע"ז שלו אך מתי נתברר זה לפרע' ע"ז אמר הכתוב ויהרוג ד' את כל בכור דייקא מבכור אדם ועד בכור בהמה ומאחר שהמכה בא ג"כ על בכור בהמה שזהו עדות וראי' גדולה דאפילו באלהיהם עשה שפטים והכל מאת הקב"ה ובזה היתה עיקר הצלת ישראל לפדותם מביניהם ע"כ אני זובח לד' כל פטר רחם הזכרים שיהא ממנו חלק לגבוה וחלק לכהן וכל בכור בני רק אפדה. ודפח"ח שפתותיו דובבות בקבר:
בעז"ה אענה חלקי גם אני מה שנראה לי הקושיא מה לו לתם לשאול מה זאת דווקא גבי בכור ועוד קשה העיקר תשובה ויהרג כל בכור עד בכור בהמה, למה כתוב בסוף ואמאי לא כתב מיד ברישא דקרא ואמרתם אליו ויהי כי הקשה פרעה וג' ויהרג כל בכור עד בכור בהמה ואח"כ כי בחזק יד הוציאנו ד' וגו' ועל בעהג"ד יש לדקדק שלא הביא רק רישא דקרא כש"כ דקשה טפי שחסר עיקר בתשובה מן הספר היינו סיפא דקרא ויהי כי וגו' ויש לבאר בהנה ונראה ששינה הכתוב כאן ליתן יותר זכרון על הצלת בהמת ישראל במכה זו יותר מבמכת דבר, שם כתוב בפירוש וממקנה בני ישראל לא מת אחד וא"כ מה הצלה זו יותר מהצלת דבר ואדרבא שם כתוב וימת כל מקנה מצרים ואפי"ה ממקנה ישראל לא מת אחד וזהו פלא יותר גדול מכאן שהדבר לא היה רק על בכורי מצרים ושארי בהמות מצרים הפשוטים המה ניצולו ג"כ וממילא אין החידוש גדול כ"כ שלא מת ממקנה ישראל עד אחד שגם בבהמתם של מצרים לא מתו רק הבכורות והנה יש לומר דהך קושיא היא שאלת תם מה זאת ר"ל מפני מה הבדיל הכתוב מכה זו לשנותה ממכות ערוב דבר ברד אשר גם שם הי' הצלה לבהמת ישראל ולא נלקו עמהם ומה ראה הכתוב ליתן אות וזכרון לזו ההצלה דווקא שיחד לה הכתוב מצוה עבורה היינו מצות קדוש בכורות אך באמת לא קשה מידי כי הזכרון לא היה על ההצלה לבד אלא שזו ההצלה היה ראשית והתחלת החירות משא"כ עד המכה זו לא שב פרע' עדיין והקשה לבו ולב עבדיו, נמצא עיקר ההצלה זאת היתה גרם ליציאתנו ממצרים והפלאה כזו לא היתה רק גבי מכת בכורות בהמתם מפני שעל מכת בכורות המצריים עצמם עדיין תלו זאת ביראתם שהביא להם העונש מדה כנגד מדה כמובא למעלה עד שראו שעשה שפטים באלהיהם ג"כ אז הודו כולם שמד' היתה זאת להם ובשביל זה אמר פרעה קומו צאו מתוך עמי ותחזק מצרים על העם לשלחם מה שלא עשו זאת בשארי המכות. וזהו מה שאמר הכתוב ואמרת אליו טעם מצות זכרון מכה זו משום דבאמ' בחזק יד זו הדבר ר"ל בהפלאת דבר הוציאנו ד' ממצרים מבית עבדים אך עדיין אינו יודע מאיזו הצלת דבר דבר הכתוב לכן הולך ומפרש סיפא דקרא ויהי כי הקשה שהיא דבר של מכות בכורות וממילא ובשביל כך צוה לנו הזכרון ולא כמו שאתה סבור בשביל ההצלת דבר לבד כי ההצלה הי' ג"כ לישראל בשאר מכות ובפרט מאחר שהיו לישראל כמו כן ההצלת הבהמות במכת דבר גופי' ואעפ"כ לא צו' להם לעשות זכרון על זה אלא במכות בכורות והיינו טעמא כי לא על ההצלה לבדה בא זכרון המצוה רק יען שההצלה זאת גרמה היציאה ממצרים והיאך גרמה המכ' זו יותר משאר המכות ההצלה והיציא' ממצרים ומפרש סוף הכתוב ויהי כי הקשה פרעה ויהרג ד' כל בכור עד בכור בהמה אפילו באלהיהם ובזה ראוי כולם כי יד ד' עשתה זאת ומפני זה שלח אותנו לחירות והנ' רק בשביל הצלת הדבר שגרם היציאה צוה לנו השי"ת הזכרון וממיל' עיקר תשוב' מריש' דקרא כי מה שהשיב בסיפא דקרא כבר הי' ידוע להם כי בוודאי ידוע לו מכת בכורות על אדם ובהמה רק שלא ידע החילוק למה בהפלאת מכת דבר המקנה ראשונ' לא הי' מצוה לזכרון, ובהפלאת דבר מכת בכורות בהמה מצוה לזכרון ועל זאת השיב לו כי עיקר הזכרון היה רק על ההפלאה שעל ידה הוציאנו ממצרים היא מכת בכורות ועל כן הביא בעהג"ד רק רישא דקרא שהיא עיקר תשובה על שאלתו ודוק.
ויש לעיין דגבי השאינו יודע לשאול משנה הלשון מהקודמים ולא סידר בלשון את אמר לו כמו שסידר בג' בנים בלשון אמירה אלא בלשון את פתח לו. ויותר קשה למה אמר לשאינו יודע לשאול אותה הקרא שהשיב לבן רשע דמשמע לי ולא לו ח"ו להשוות האינו חייב לחייב אך באמת לגבי' בן רשע השיב רק מסיפא דקרא בעבור זה וגו' בשביל שלא רצה שיהיה שם בנו עלי' וכמו שלא הזכיר בתור' בן בתשובת ואמרתם זבח פסח בעבור שהוא רשע גם בעהג"ד לא הזכיר לו לבן משא"כ בשאינו יודע לשאול את פתח לו, מרישא דקרא והגדת לבנך לפי כשמספר לו מצרת מצרים ומהצלתם כדי שיודה התינוק לד' על החסד שעשה לו אי אפשר לספר לו בלשון מה שאירע לאבותינו כי בזאת לא יבוא התעוררות בלב התינוק להודות לד' על הצלה שעשה לאביו כיון שלא הכיר בהם וגם אי אפשר לומר בלשון לנו כי הבן יודע בעצמו שהוא לא היה במצרים ויכול לטעות דהסיפור אינו רק על דרך משל ולא היו דברים מעולם ע"כ צריך לספר בלשון לי כאלו האב בעצמו הי' בתך צרת השעבוד של מצרים וד' הצילו מידם ועל ידי זאת מתעורר לב התינוק מאוד ברחמנות על מה שאירע לאביו והודה בכל לב לד' כשמוע מהצלת אביו אך כדי שלא לטעות בלשון לי שכוונת הוא ולא לו שאינו רוצה לקרות לו שם בן כמו לגבי' בן רשע ע"כ לא השיב לינוק מסיפא דקרא לבד אלא את פתח לו מרישא דקרא והגדת לבנך להראות שלא הוציא אותו מן הכלל אלא שקורא לו בן גם לשון והגדת מורה בלשון שמושך לבו של אדם ור"ל בני אתה בלשון רכה ואגיד לך כמצוו' עי בתור' והגדת לבנך כל מה שאירע לי במצרים וההצלה הכל באמירה רכה ובדברים שמושכין לבו של אדם ולכן כפל הכתב במלות שונות והגדת מור' על המשכת הספור ומלת לאמר על לשון רכה וק"ל.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |