הגדה של פסח/מגיד/ברוך המקום

הגדה של פסח     מעשה ברבי אליעזר • יכול מראש חודש

מעשה ברבי אליעזר • יכול מראש חודש ‏מעבר לתחתית הדף לנוסח ההגדה דפים מקושרים צור דיון על קטע זה לדיון כללי על קטע ההגדה הנוכחי

הגדה של פסח מפרשי ההגדה אחרית לשלום אפוד בד חכמת מנוח טעמא דקרא כוס אליהו מעשה נסים מרבה לספר נפתלי שבע רצון עיון תפילה קמחא דאבשונא רבי טעבעלה באנדי שבלי הלקט

הגדה של פסח   מגיד

בָּרוּךְ הַמָּקוֹם. בָּרוּךְ הוּא. בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. בָּרוּךְ הוּא.

כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים דִּבְּרָה תוֹרָה. אֶחָד חָכָם. וְאֶחָד רָשָׁע. וְאֶחָד תָּם. וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל.

חָכָם מָה הוּא אוֹמֵר. מָה הָעֵדוֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם. וְאַף אַתָּה אֱמוֹר לוֹ כְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח. אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמָן:

רָשָׁע מָה הוּא אוֹמֵר. מָה הָעֲבוֹדָה הַזּאֹת לָכֶם. לָכֶם וְלֹא לוֹ. וּלְפִי שֶׁהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל כָּפַר בְּעִקָּר. וְאַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִׁנָּיו וֶאֱמָר לוֹ בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְיָ לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם. לִי וְלֹא לוֹ. אִלּוּ הָיָה שָׁם לֹא הָיָה נִגְאָל:

תָּם מָה הוּא אוֹמֵר. מַה זֹּאת. וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְיָ מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים:

וְשֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל אַתְּ פְּתַח לוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְיָ לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם:

מעבר לתחילת הדף ·

אשר ציווה ה' אלוקינו אתכם

המפרשים הקשו מה החילוק בין החכם לרשע, שאת הרשע אנו מכים על שאמר 'לכם' ואילו החכם אף הוא אמר 'אתכם'. בפירוש אברהם אנכי ביאר שאין מדובר כאן על בן גדול אלא על בנים קטנים וממילא אינו מחוייב וזה טענת הבן החכם שלכאורה אין לו שייכות בקיום המצוות האלו כיון שאינו חייב בהם. והתשובה אליו היא שמכל מקום עליו ללמוד את ההלכות מהחל ועד כלה עד הדין האחרון שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן, וזאת מדין חינוך למען לא יסור מן הדרך לכשיגדיל.

אף אתה הכהה את שיניו

יש שביארו שטענת הרשע היא שאם היה ה' חפץ שנמול היה לו לברוא את האדם מהול. ועל כך משיבים לו בהכאת שיניים, לומר שלטענתו אם היה ה' חפץ בשיניים היה בורא את האדם עם שיניים.

עוד ביארו ע"פ המבואר בערכין (טו:) שמטרת השיניים לשמור על חרצובות פיו, וכיון שזה לא שמר על לשונו אלא החציף בדבריו ממילא ראויות שיניו להישבר.

אילו היה שם לא היה נגאל

החתם סופר מבאר שהרשע אינו חפץ באריכות העבודה ורוצה להגיע ישר לשולחן עורך, וממילא אם היה במצרים היה נחפז לצאת עם בני אפרים והיה מת וממילא לא היה נגאל.

והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי

רבי אברהם ארלנגר בעל ברכת אברהם העיר מהו כפל הלשון והגדת... לאמר, הלא הגדה ואמירה אחד הם. וביאר כדרך שדרשו חז"ל על וידבר ה' אל משה לאמר, שאמר לו לך אמור להם, וה"ה כאן מצוות סיפור יציאת מצרים לבן היא באופן כזה ש"לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים", שהבן יקבל את הסיפור באופן מוחשי כל כך עד שיאמר בעצמו בעבור זה עשה ה' לי, דהיינו לבן, בצאתי ממצרים, כדרך שאמרו חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים.