הגדה של פסח (מרבה לספר)/מגיד/ברוך המקום

הגדה של פסח || הגדה של פסח (מרבה לספר)     מעשה ברבי אליעזר • יכול מראש חודש

מעשה ברבי אליעזר • יכול מראש חודש ‏מעבר לתחתית הדף לנוסח ההגדה דפים מקושרים צור דיון על קטע זה לדיון כללי על קטע ההגדה הנוכחי

הגדה של פסח מפרשי ההגדה אחרית לשלום אפוד בד חכמת מנוח טעמא דקרא כוס אליהו מעשה נסים מרבה לספר נפתלי שבע רצון עיון תפילה קמחא דאבשונא רבי טעבעלה באנדי שבלי הלקט

הגדה של פסח   מגידבָּרוּךְ הַמָּקוֹם. בָּרוּךְ הוּא. בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. בָּרוּךְ הוּא.

כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים דִּבְּרָה תוֹרָה. אֶחָד חָכָם. וְאֶחָד רָשָׁע. וְאֶחָד תָּם. וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל.

חָכָם מָה הוּא אוֹמֵר. מָה הָעֵדוֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם. וְאַף אַתָּה אֱמוֹר לוֹ כְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח. אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמָן:

רָשָׁע מָה הוּא אוֹמֵר. מָה הָעֲבוֹדָה הַזּאֹת לָכֶם. לָכֶם וְלֹא לוֹ. וּלְפִי שֶׁהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל כָּפַר בְּעִקָּר. וְאַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִׁנָּיו וֶאֱמָר לוֹ בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְיָ לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם. לִי וְלֹא לוֹ. אִלּוּ הָיָה שָׁם לֹא הָיָה נִגְאָל:

תָּם מָה הוּא אוֹמֵר. מַה זֹּאת. וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְיָ מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים:

וְשֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל אַתְּ פְּתַח לוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְיָ לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם:

---

---

מרבה לספר

---

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ברוך המקום ברוך הוא. כ' האבודרהם כי דרך הדורשים ליטול רשות מהקב"ה ותורה וישראל לכך בעל ההגדה קודם שיתחיל לדרוש אומר פתיחה וגם לקמן גבי מתחילה עע"ז אומר ועכשיו קרבנו המקום כי לפי דברי רב מתחיל בגנות היינו מתחילה עע"ז קאמר תחילת הדרשה המקום גם בסוף הדרוש קאמר כמה מעלות למקום עלינו כלומר הוא מקומו של עולם ונראה דהתחיל בלשון זה כי בי"מ הראה הקב"ה השגחתו פרטיות שלו שמלא כל הארץ כבודו המגביהי לשבת לראות בשמים וארץ והוא מקומו של עולם. ואין כל העולם מקומו לכך אמר ברוך המקום. ואעפ"י שהוא בכל מקומות ממשלתו ורואה הכל אפ"ה הוא נסתר ונעלם מעיני כל חי ואין משיג ליחודו רק מצד מעשיו שברא וממנו יושג שיש בורא וזה שאמר ברוך הוא שהוא נסתר מכל הנבראים אמנם בשעת מתן תורה הנה כבוד אלקים בהר סיני והראה עצמו כזקן יושב בישיבה ולזה אמר ברוך שנתן תורה לעמו ישראל בקדושתו כקדושת החכם ושם השיגו דבר מה מאלוהות שלו. ואפ"ה ברוך הוא שהי' נסתר מהם. ועפ"י סוד כי מקום גמט' שם פקו ר"ל כי פקו מטומאה וממצרים:

כנגד ארבע בני' דברה תורה אחד חכם וכו'. ויש לדקדק למה אמר אחד ארבע פעמים. הלא די באומרו כנגד ד' בנים דברה תורה חכם רשע תם ושאי"ל אבל הענין כך. כי בס' חובת הלבבות בשער היחוד כ' כי מחויבים אנו לחקור שהאחדו' לו לבדו והוא יחיד מצד חקירה ובחינה כאשר האריך שם בראיות וכמו כן הרב המורה והעקרים. אבל להיו' מאמין באחדו' מצד קבלה לבד אין מן הראוי והביא משל לכמה עוורים שמוליכי' זה את זה במטה אשר בידם וראשם פיקח. ואם יפול הפיקח בגומא או בשחת יפלו כולם. אמנם הבחינת אלקות לאו כל דיעות שוין. כי לפי גודל חכמתו וידיעתו יגדל הבחינה רק כל אדם מחויב לחקו' ולהשיג בחינ' היחוד כפי כח השגתו. יען מי שאין בו דעת כמו קטן בקטנותו. טוב לו יותר להיות מאמין באחדות ה' מצד קבלת אבותיו. הנה יש אחד אמיתי והוא אחד ואין שני לו להחבירה ואין אחד אמיתי בעולם רק השם ב"ה לבד הוא אחד אמת וחותמו אמת ויציב. אבל שאר אחד אינו אמיתי כי אם תצרף אליו דבר כמוהו אז אזי יתעלם שם אחד ונקרא שני. ואם יאסוף אליו עוד אחד אז לא יזכר עוד שני זולת נקרא שלשה. ומפני זה כל אחד שבעול' יכול להיות אחד אינו אמיתי כי הקב"ה יכול לברא עוד אחד ונקרא שני משא"כ אחד האמיתי שהוא השם הנכבד ואין שני לו הוא לבדו נקרא אחד האמיתי. וזה השגת החכם. ולזה אמר אחד חכם. כלומר יש אחד של חכם שהוא משיג אחד האמיתי. ואמר אחד רשע. שהוא אומר שיש אחד אינו אמיתי ועובד בשותפות וכוללם יחד והוא כופר בעיקר. והוסיף אחד תם ר"ל שהתם גם הוא משיג האחדות גמור. אבל לפי השגתו הגס לא יכול להשיג הרבה בבחינתו. ויש אחד מצד קבלה הוא אחד של מי שאינו יודע לשאול. ועיקר השגת האחדות הוא בהבנת דברי תורה אשר נתן אל לעמו ישראל בקדושתו וחונן לאדם דעת:

חכם מהו אומר וכו'. והנה יש להבין דהל"ל חכם אומר רשע אומר תם אומר ומדקתני מהו אומר משמע שאלה ותשובה. אבל הענין כי שלשה בנים הללו פתחו דבריהם בלשון זה וז"ש בעל הגדה חכם מה הוא אומר ואינו בלשון שאלה רק סיפר דבריו. כי מילת מה הוא מורה על היראה כדכתיב מה ה' שואל מעמך כי אם ליראה אותו. וזה כוונת הפסוק באיוב תולה ארץ על בלי מה כלומר על מה שהוא מלת' זוטרא לגבי משה. והחכם שעובד הקב"ה מיראה אהבה כל דבריו אומר בלשון מה ואומר מה עדות וחוקים וכו' כלומר שיש לנו לקיים העדות וחקים והמשפטי' בחינת היראה הנקראת מה. ואמר בלשון אתכם הואיל שתלה הדבר ביראה אומר מצד ענווה אתכ'. וכיוון שאנו רואין שחביבין עליו דברי תורה אף אתה אמור כהלכת פסח אין מפטירין אחר פסח אפיקומן וזה נמי מצד חיבת המצוה כדי שישאר הטעם בפיו. דאם ראית דור שהתורה חביבה עליו פזר. אמנם הרשע שהיראה קשה בעיניו מלעיג על דברי חכם שהוא עושה מילת מה לדבר קל וקטן. והוא מה הוא אומר מה העבודה זאת לכ' כי מילת מה הוא עבודה קשה מאוד ואומר נמי לכם שהוציא עצמו מן הכלל אבל התם דרואה פלפול החכם ורשע במילת מה. גם הוא מה אומר ושואל מה זאת כלו' זאת מה לא ידעתי פלפול שביניכם למה אתם מתווכחין היום יותר מן כל השנה. לזה באה התשובה בחוזק יד כו' כלומר שהלילה זאת גורם לעבוד ה' ביראה ואהבה. או די"ל דמילת מה מתחלק ונתפרש בלשון ניחא כדכתיב מה טובו אוהלך מה טוב ומה נעים שבת אחים. ובלשון שאלה כמו מה שאלתך. מה נאמר מה נדבר. מה תוארו (שמואל א כח) ויש מה לשון המי' מה דמות תערכו לו (ישעיה מ יח) מה זה מהרת לבא (בראשית כז) מה אנוש כי תזכרנו (תהילים ח ה) ואהרן מה הוא כי תלינו עליו (במדבר טז יא) וזהו שאמר החכם בלשון נחת וחיבה מה העדות וכו' כלומר מה טוב העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה ה' אלקינו שכיון שהוא אלקינו ראוי לנו לקיים מצוותיו וחקיו. אבל הרשע אומר מה בלשון המי' מה העבודה זאת לכם. אבל התם אומר בלשון שאלה מה זאת:

אשר צוה ה' אלקינו אתכם. וכן הוא בקרא. אבל רבים רוצים להגיה אותנו כדי לכלול גם הוא עמם ונראה לפרש דבריהם. כי העדות הוא מורה על הדבר שהי' כמו בפסח על שם שפסח על בתי ישראל כן המצות על שום שלא הספיק הבצק להחמיץ כמו שאמר ר"ג כן עושין גם אנחנו בגלות וכן משפטים של פסח דהיינו הדינים כמו בפסח יש דינים הרבה כמו כן יש במצה כמבואר בש"ע ולכולם יש טעם. אבל החקים שישנו בפסח כמו עצם לא תשברו בו ואינו נאכל אלא למנויו וצלי אש. ויש לנו לעשות בזמן הזה לזכר המקדש. לזה שואל מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אותנו כלומר מה החקים הנוהגים במצה. לזה בא כמשיב אין מפטירין אחר פסח אפיקומן ר"ל אפיקו מנייכו שאין נאכל הפסח בשני מקומות ה"ה מצה אינו נאכל בשני מקומות וזהו מחוקי ה' בזמן הזה. או דנא' דבקר' שפי' קאמ' אתכם. כי בפ' ואתחנן כתיב יש ישאלך בנך מחר לאמר מה העדות והחקים וכו' אבל בפ' בא כתיב ושמרתם העבודה הזאת והי' כי יאמרו בניכ' מה העבודה הזאת לכם וכו' החילוק כי החכם לא שואל בשעת מעשה בליל ט"ו שלא לבלבל את אבותיו בשאלותיו. רק בשעת שהן עוסקין במצוות גם הוא מצטרף עמהם ומקיי' מצות בוראו ועוסק בם. אלא למחר שכבר נעשה כל סידור פסח כהלכתו אז למחר הוא שואל לאביו מה הטעם בעשיית המצות כוונתו וודאי נכון הוא לעשותם רק נעלם ממנו הטעם. וכן בתם כתיב למחר. כי גם הוא שואל שאלתו למחר דווקא. אבל הרשע שואל בשעת מעשה וכוונתו שלא רצה לעבוד עבודתו ולא לקיים המצוה וכל כוונתו לבטל אבותיו מן המצוה לכך נקרא רשע כי כוונתו ניכר מתוך דיבורו. אמנם בעל הגדה דמסדר שאלת החכ' בלילה א"כ מוכרח לומר בלשון אותנו כדי לכלול עצמו בכלל ישראל. ולמאן דגורס גם בהגדה אתכם י"ל כי מצינו כמה פעמים אתכם כמו עמכם. כי מילת את משמש כמו עם. ועוד דרשי בפ' שלח' לך פי' על פסוק אשר הצאתי אתכם וכו' על מנת כן פדיתי אתכם שתקבלו עליכם גזרותי עכ"ל והיינו דדייקי אשר צוה ה' אלקינו אתכם ר"ל מילת אתכם ע"מ שתקבלו העדות וחקים ומשפטי' ובזה יורה שהוא בקי בחדרי תורה ופירושי':

רשע מה הוא אומר מה העבודה וכו'. עבודה לשון טורח ואמר מה לכם לטרחה זאת ואמר זאת בלשון נקבה כלומר שאין בו דבר שלימות במצוה זאת. ואית' בירושלמי כל מי שאומר על המצוה שהיא עליו לטורח נקרא רשע. ולפי שאומר הכל בלשון גנאי וגם לכם נראה שהוציא עצמו מן הכלל בלשונו ופיו ולבו שוין לסור מעבוד' ה' שראוי לעבדו מאהבה. והראי' שלא מזכיר ה' בפיו כמו שאמר החכם צוה ה' אלקינו:

ואף אתה. הכוונה כי תשוב' הרשע נאמרה בתורה וזה לא צריך לפרש. כי שם נאמר לתשובתו ואמרת' זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בני ישראל בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל ויקוד העם וישתחוו. ויש להבין בקרא דהל"ל אשר פסח על בתינו והציל במצרים בנגפו את מצרים ויקוד וכו' ונראה דרמז בזה שהרשע כופר בעיקר אלו הי' שם לא הי' נגאל לכך אמר בתי בני ישראל. אבל הרשע הכופר לאו בכלל בני ישראל הוא. ואי הוי אמר בתינו הי' גם הרשע בכלל דרי בית לכך שינה הקרא הלשון. ומביא עוד ראי' מתשובת הקרא לשאי"ל דכתיב לי ולא לו כמו שאכתוב בסמוך. ויש לפרש עוד דברי הרשע והתשובה דאי' בפסחים דף צ"ו בעי ר"ז פסח מצרי' היכי אקטרינהו (שלא הוזכר בו מזבח) אמר אביי תני רב יוסף ג' מזבחו' היו שם על המשקוף ועל שתי המזוזות ותו מידי אחרינא לא הוה דלא הקריבו האימורין כלל כי עיקר פסח הוא על שם שפסח וראה ה' הדם על המשקוף ושתי מזוזות כמפורש בכתוב. וזהו שאלת הרשע מה העבודה זאת לכם כי הלא אתם מגרעים עבודת הקרבן שלא הקריבו אימורים על מזבח ואוכלין הכל א"כ אתם עושין זאת לכם לכל צורכיכם בשבילכם להונאת עצמיכם כדי לאכל האימורים ואלי' לזה בא התשובה ואמרתם זבח פסח הוא על שפסח ולא נצטוינו רק על זריקת הדם כדי שיראה הדם על משקוף ושתי מזוזות:

הקהה את שניו.לשון חולשת כריתה בשניו כמו שיני בנים תקהנה. ר"ל כי אי' במדרש כי יש מן רשעים שלא היו רוצים למנו' על פסח מצרי' והיו אומרי' כמבזה אוכליו ולא בקשו להיות בכלל תכוסו שה לבית אבו'. מה עשה הקב"ה בליל י"ד הוציא רוח בשמים מג"ע והי' כל מטעמים בצלייתו. ואותן רשעים בקשו בתחינה לטעום ממנו. ולא שמעו לדברי הרשעים עד שנתמסמסו שיניהם וקהו נלע"ד דזהו פי' הקרא תהילי' קי"ב רשע יראה ר"ל עשיית הפסח וכעס. אבל בשעת צלי' שיניו יחרוק ונמס תאות רשע לאכול ממנו תאבד. ומפרש בעל הגדה שכבר היה קיהת שינים לרשע במצרים ואף אתה הקהה את שיניו עכשיו ואמור לו אלו הי' שם לא הי' נגאל. או י"ל עפ"י מה שאית' במקובלי' דכל מי שאינו נזהר בחמץ בזמן הזה. אף עכשיו הוא נתון תחת שר מצרים או הוא או זרעו נכבשי' לעבד. והדין דעבד להיות יוצא בשן. ושמעתי כי יש לבן ישראל שן אחד יותר מנכרי. ט"ז למעלה וט"ז למטה שהם ל" כנגד ל"ב נתיבו' החכמה וגם נגד ל"ב מידות שהתורה נדרשת בהם כמו שאמר ר' יוסי בספרא ע"ש וזהו שיסד הפייט שיניך לחתך כלל ופרט. נמצא מכח דברי רשע שהוא כופר בעיק' כעע"ז צריך אתה להפיל ממנו שן כנכרי:

תם מה הוא אומר וכו'. הא דלא כתוב נמי בזרוע נטוי' גבי תם רק בחוזק יד דכבר כתבתי לעיל דיד חזקה אמר כנגד פרעה מלך קשה הנגלה. וזרוע נטוי' הוא נסתר נגד המצרים שהמה היו בעלי כשפים וגם כבר הגיעו ישראל למ"ט שערי טומאה. הנה התם שאין לו עסק בנסתרות א"כ אין יכול לומר לו בזרוע נטוי' רק לפי ענין ששואל כשרואה עריפ' פטר חמור נתקשה בשאלתו מה ענין חמור ליציא' מצרים לזה משיב כי עריפה הוא קשה עורף של מצרים שהם דומים לחמורים ובהריגת בכורי חמורים יצאו ממצרים נגד זה קדש לי כל בכור:

בחזק יד. חזק ו' כתיב בקרא גמט' סמא"ל. ונראה דרמז בזה כדאי' במקובלי' דס"מ השאיל מרכבת טומאה שלו לשר מצרים כדי להוסיף טומאה על טומאתו ומפני זה הוצרך הקב"ה בעצמו להוציאם. בירושלמי פרק ערבי פסחי' כו' וז"ל טיפש מה הוא אומר מה זא'. ואף אתה מלמדיהו כהלכו' פסח אין מפטירין אח' פסח אפיקומן שלא יעקריהו מחבורה לחבורה והוא תמוהו מאוד. ונרא' כי נתקשו מה חילוק יש בין שאלת חכם שאומר אשר צוה אתכם. לשאלת רשע דאומר מה העבודה הזאת לכם ותי' בס' קרבן עדה דשאל' חכם הוא רק על החוקים ואמר על דרך ענווה אשר צוה ה' אלקינו אתכם. כי לפי שכלי המה חוקים בלי טעם. אמנם אתם מביני מדע ובעלי שכל וזקני הדור מבינים טעמי המצות ורוצה לקבל טעמם. אך על זה יש לפקפק בשלמא גבי פסח יש בו חוקים כל ערל לא יאכל בו ולהיות דווקא צלי אש ועצם לא תשברו בו. אבל החכם השואל בזמן הזה דאין לנו פסח רק מצה מה חוקים שייך בו. ותי' בשל"ה בפירושו על הגדה כי אין רשאין לאכול אפיקומן בשני מקומו' כמו הפסח שאינו נאכל בשני חבורו' ושני מקומות. ולפ"ז זהו שאלת בן הטיפש מה זאת כי ראה שאנו כועסים על שאלת רשע שאמר בלשון לכם. הלא גם החכם אמר לשון אתכם. דהא בזמן הזה ליכא חוקים במצה. ואף אתה מלמדיהו כהלכו' פסח אין מפטירין אחר פסח אפיקומן שלא יעקרהו מחבורה לחבורה. וא"כ גם בזמן הזה שייך חוקי' במצה וזהו שאל' חכם. במדרש פליאה תם מה הוא אומר מה זאת זה אמת והוא כשמו כן הוא. ונלע"ד דראיתי דהני ד' בני' הם כנגד ד' אותיו' הוי'. חכם הוא כנגד יוד דרומז לחכמה. רשע רומז להי עילאה דהוא בינה דשם מקור הדיני' ומשם ואילך רוצה הטומאה לאחוז בקידושה כידוע ליודעי חן. תם רומז לויו מידת ת"ת. שאינו יודע לשאול רומז למידת מלכו' שאין לה הארה בפני עצמו רק לפי השפע אם הוא דין מתמלאת דין. ואם המקורו' ברחמים גם היא מלאה רחמי' כמו הלבנה וכן דעת הקטן הוא כפי שילמדו לו. וזהו רמז דוד הוא הקטן ועת לקצר ויוצא מזה דתם הוא מיד ת"ת ונודע דמידתו אמת כמו שאמר הקרא תתן אמ' ליעקב וזהו רמז הפליאה ובעל הגדה מה זאת הן אותיות ז"ה אמ"ת ונכון:

שאינו יודע לשאל את פתח לו. את פיך הא דקאמ' בלשון נקבה את ולא קאמר בלשון זכר אתה. כי תשש כחו של אב כמו נקבה שהי' ראוי לו ללמדו בהיותו נער לחנך במצות כמו שפרש"י בחומש גבי צור ילדך תשי. או די"ל דאפי' האשה מחויבת ללמדה לבנה להשיב להם. אעפ"י שאין האשה מחויב' לחנך בנה אפ"ה בסיפור י"מ גם עליה החיוב כי כל המרבה לספר משוב' ובפרט שלא יסית מן בן הרשע עליה מוטל כי בן כסיל תוגת אמו:

והגדת לבנך. ויש לדקדק למה שינה תשובתו משאר הבן חכם ותם. ועוד מילת לאמר מיותר. ועוד ימתין עד שיגדיל וישאל. ע"כ נראה דנכנס הפחד ומורא בלב האב פן יסיתנו אחד משאר בנים והנה וודאי דבן חכם או תם לא יסית אותו לדבר רע. רק עיקר דאגתו בשביל בן רשע לזה אמר והגדת לבנך לשון הגדה בדברי הגדה שממשכת לבו של אדם לאמר ר"ל שיאמר האב לבנו שאם יסיתך אחיך בן אמך לסור מעל ה' אזי תשיב לו בעבור זה עשה ה' לי ולא לו אלו הי' שם לא הי' נגאל כ"כ שלה ובזה מיושב דמביא בעל הגדה קרא בעבור זה לתשובת רשע הלא הקרא בעבור זה כתיב בשאי"ל אלא דעיקר קרא הוא שישיב השאי"ל לרשע לי ולא לו. או דנאמר דיאמ' האב לבנו שישאלו מה נשתנה הלילה הזה כדאי' בגמ' דף קט"ז אם אין דעת בבן אביו מלמדו. והיינו דאת פתח לו שישאל לך דכתי' והגדת לבנך ביום ההוא לאמר שיאמ' כן אליך ואתה תשיב לו בעבור זה וכו'. או די"ל דיש להבין את פתח דהל"ל אתה תגיד לשון קרא מה לשון פתיחה ועוד דתיב' לאמר מיותר דהא כתיב והגדת ונראה דלפי מה שארז"ל דף ק"ח מושיבין התינוקו' וכו' ומחלקין להם קליות ואגוזי' כדי שלא ישנו וישאלו. וזהו שאמר בעל הגדה את פתח לו כלומר שתגרו' שיפתח פיו והביא ראי' מפסוק לאמר שיאמ' הבן אליו מכח שינוי' שיעשה לבן הוא מתחיל להגיד לו:

ונראה דכנגד ד' בנים הוא ד' לשונות הגאולה והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי. כי והוצאתי נגד החכם שמורה על מהירות ההוצאה ממצרי' ואפי' רגע אחד לא שהו והוצאה מורה על יציאה הנסתר שהיו במ"ט שערי טומאה לאחר וינצלו את מצרי' מכל נצוצי קדושה. והוצאתי נגד הרשע דאלו הי' שם לא הי' ניצל ומת בימי אפלה. וגאלתי נגד התם דלשון גאולה שייך כמו גאולת עבד מרבו כמו תשובת התם הוצאנו מבית עבדים. ולקחתי הוא נגד שאי"ל תינוק קטן שצריך ליקח בידו להוליכו למקום אחר:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף ·