הגדה של פסח (עיון תפילה)/מגיד/מעשה ברבי אליעזר

הגדה של פסח || הגדה של פסח (עיון תפילה)     עבדים היינו • ברוך המקום

עבדים היינו • ברוך המקום ‏מעבר לתחתית הדף לנוסח ההגדה דפים מקושרים צור דיון על קטע זה לדיון כללי על קטע ההגדה הנוכחי

הגדה של פסח מפרשי ההגדה אפוד בד חכמת מנוח טעמא דקרא כוס אליהו מעשה נסים מרבה לספר נפתלי שבע רצון עיון תפילה קמחא דאבשונא רבי טעבעלה באנדי

הגדה של פסח   מגידמַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר

וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבִּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְפוֹן שֶׁהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי בְרַק. וְהָיוּ מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה עַד שֶׁבָּאוּ תַלְמִידֵיהֶם וְאָמְרוּ לָהֶם רַבּוֹתֵינוּ הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית:

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן־עֲזַרְיָה הֲרֵי אֲנִי כְּבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה וְלֹא זָכִיתִי שֶׁתֵּאָמֵר יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת עַד שֶׁדְּרָשָׁהּ בֶּן זוֹמָא שֶׁנֶּאֱמַר לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. יְמֵי חַיֶּיךָ הַיָּמִים. כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ הַלֵּילוֹת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יְמֵי חַיֶּיךָ הָעוֹלָם הַזֶּה. כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ לְהָבִיא לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ:

---

---

עיון תפילה

---

מעשה ברבי אליעזר וכו'. ומי לנו חכמים גדולים ויודעים את התורה יותר מהם, ובכל זאת לא סמכו על ידיעתם אלא היו מספרים ומרבים בספורם כל אותו הלילה, ולולא מצות קריאת שמע שהיא מצוה עוברת היו ממשיכים ספורם עוד. ובתוספתא פרק ערבי פסחים נזכר מעשה כעין זה, וז"ל חייב אדם לעסוק בהלכות הפסח כל הלילה, ואפי' בינו לבין בנו ואפי' בינו לבין עצמו ואפי' בינו לבין תלמידו, מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו מסובין בבית ביתוס בן זונין בלוד והיו עסוקין בהלכות הפסח כל הלילה עד קרות הגבר, הגביהו מלפניהם וניערו והלכו להן לבית המדרש, עכ"ל:

אמר רבי אלעזר בן עזריה. המאמר הזה לקוח ממשנת ברכות (י"ב ע"ב), ולכאורה אינו ענין לכאן שהמשנה הזאת אינה מדבר כלל מספור יציאת מצרים בליל פסח אלא מהזכרת יציאת מצרים בכל לילות השנה על ידי קריאת פרשת ציצת. ואולם לגרסת בעל שבלי הלקט השלם בסי' רי"ח ובמחזור רומא אמר להם רבי אלעזר בן עזריה נראה שהמשנה הזאת נשנית באותו לילה בבני ברק כשעמדו החכמים משלחנם והלכו לבית המדרש לקרות קריאת שמע, ספר להם רבי אלעזר בן עזריה מן הוכוח שהיה לו עם החכמים בענין הזכרת יציאת מצרים בקריאת שמע של ערבית, והמאמר הזה היה בברייתא סיום המאמר הקודם, לפיכך הביאו מסדר ההגדה בכאן:

עד שדרשה בן זומא. גם קודם דרשת בן זומא היו מחולקים ברבוי מלת כל אי קאי על לילות העולם הזה או על ימי ימות המשיח, עד שבא בן זומא והסביר להם שאי אפשר לפרש הרבוי על ימות המשיח, כי הסברא נותנת שכל דבר המתרבה על הדין המפורש בקרא על פי איזה רבוי, צריך הדבר המתרבה להיות שוה בכל עם הדין המפורש בלי שום הבדל, כמו גבי שבת (בבא קמא נ"ד ע"ב) דכתיב עבדך ואמתך ושורך וחמורך וכל בהמתך, ועופות וכיו"ב מרבינן ממלת כל, וגבי דם (כריתות ד' ע"ב) דם מה ת"ל כל דם לרבות דם חולין ודם התמצית שחייבין עליהם כרת וגבי חמץ (פסחים כ"ח ב') מרבינן מכל מחמצת אפי' נתחמץ ע"י דבר אחר שאינו מינו. והכא אי נימא דמלת כל מרבה ימות המשיח לא יהיה הדבר המתרבה שוה אל הדין המפורש, כי זכירת יציאת מצרים בימי העולם הזה היא בדרך עיקר אבל לימות המשיח אינה אלא בדרך טפל כדאמרינן התם בברכות:

וחכמים אומרים. כלומר וחכמים היו אומרים כך קודם לכן, אבל מששמעו סברת בן זומא חזרו והודו לדבריו:

---

---

שולי הגליון

---

---

מעבר לתחילת הדף ·