הגדה של פסח (נפתלי שבע רצון)/מגיד/תחילת ההלל וכוס שניה

הגדה של פסח || הגדה של פסח (נפתלי שבע רצון)     מימרא דרבן גמליאל • מוציא מצה

מימרא דרבן גמליאל • מוציא מצה ‏מעבר לתחתית הדף לנוסח ההגדה דפים מקושרים צור דיון על קטע זה לדיון כללי על קטע ההגדה הנוכחי

הגדה של פסח מפרשי ההגדה אפוד בד טעמא דקרא כוס אליהו מעשה נסים מרבה לספר נפתלי שבע רצון עיון תפילה קמחא דאבשונא שבלי הלקט

הגדה של פסח   מגידכסה המצות וקח הכוס בידך ואמור בקול רם ובשמחה עצומה:

לְפִיכָךְ אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לְהוֹדוֹת לְהַלֵּל לְשַׁבֵּחַ לְפָאֵר לְרוֹמֵם לְהַדֵּר לְבָרֵךְ לְעַלֵּה וּלְקַלֵּס לְמִי שֶׁעָשָׂה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ אֶת כָּל הַנִסִּים הָאֵלּוּ. הוֹצִיאָנוּ מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת. מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה. וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹר גָּדוֹל. וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה. וְנֹאמַר לְפָנָיו שִׁירָה חֲדָשָׁה. הַלְלוּיָהּ:

הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ עַבְדֵי יְיָ הַלְלוּ אֶת שֵׁם יְיָ: יְהִי שֵׁם יְיָ מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם: מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ מְהֻלָּל שֵׁם יְיָ: רָם עַל כָּל גּוֹיִם יְיָ עַל הַשָּׁמַיִם כְּבוֹדוֹ: מִי כַּייָ אֱלֹהֵינוּ הַמַּגְבִּיהִי לָשָׁבֶת: הַמַּשְׁפִּילִי לִרְאוֹת בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ: מְקִימִי מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן: לְהוֹשִׁיבִי עִם נְדִיבִים עִם נְדִיבֵי עַמּוֹ: מוֹשִׁיבִי עֲקֶרֶת הַבַּיִת אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה הַלְלוּיָהּ:

בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִצְרַיִם בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם לֹעֵז: הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו: הַיָּם רָאָה וַיַּנֹס הַיַּרְדֵּן יִסֹּב לְאָחוֹר: הֶהָרִים רָקְדוּ כְאֵילִים גְּבָעוֹת כִּבְנֵי צֹאן: מַה לְּךָ הַיָּם כִּי תָנוּס הַיַּרְדֵּן תִּסֹּב לְאָחוֹר: הֶהָרִים תִּרְקְדוּ כְאֵילִים גְּבָעוֹת כִּבְנֵי צֹאן: מִלִפְנֵי אָדוֹן חוּלִי אָרֶץ מִלִּפְנֵי אֱלוֹהַ יַעֲקֹב: הַהֹפְכִי הַצוּר אֲגַם מָיִם חַלָּמִיש לְמַעְיְנוֹ מָיִם:

אוחז הכוס בידו עד גאל ישראל ואומר בשמחה עצומה:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר גְּאָלָנוּ וְגָאַל אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם וְהִגִּיעָנוּ הַלַּיְלָה הַזֶּה לֶאֱכָל בּוֹ מַצָּה וּמָרוֹר. כֵּן יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ יַגִּיעֵנוּ לְמוֹעֲדִים וְלִרְגָלִים אֲחֵרִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלוֹם שְׂמֵחִים בְּבִנְיַן עִירֶךָ וְשָׂשִׂים בַּעֲבוֹדָתֶךָ. וְנֹאכַל שָׁם מִן הַזְּבָחִים וּמִן הַפְּסָחִים אֲשֶׁר יַגִּיעַ דָּמָם עַל קִיר מִזְבַּחֲךָ לְרָצוֹן, וְנוֹדֶה לְךָ שִׁיר חָדָש עַל גְּאֻלָּתֵנוּ וְעַל פְּדוּת נַפְשֵׁנוּ:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ גָּאַל יִשְׂרָאֵל:

כוס שניה של ארבע כוסות. שותין בהסיבת שמאל:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן:

---

---

נפתלי שבע רצון

---

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תחילת ההלל וכוס שנייה

לפיכך אנחנו חייבים להודות להלל לשבח לפאר לרומם כו' למי שעשה לאבותינו ולנו כל הניסים האלו וכו' ונאמר לפניו הללוי'. באשר שיש כאן חילופי גירסאות ע"כ אבאר תחילה לפי הגי' ונאמר לפניו שירה חדשה דהיינו הנ"ון של ונאמר בסגול וקאי על שירת הים שנאמר לפניו שירה חדשה בלשון נקבה: ולבאר זאת נקדים הגמ' דפסחים וז"ל ת"ר הלל זה מי אמרו. ר"אא משה וישראל אמרו בשעה שעמדו על הים ופי"רשי שהיו יראין שלא יעברו המצרים ג"כ וכו' ואמרו לא לנו ה' לא לנו כ"א לשמך תן כבוד ורוח הקודש משיבה להם למעני אעשה. ור"הא יהושע וישראל אמרו בשעה שעמדו עליהן מלכי מזרח וכו' וור"יא וחזקיהו וסיעתו אמרו בשעה שעמד עליהן סנחרב הם אמרו לא לנו כו' ורוח הקודש משיבה למעני אעשה: וח"דא מרדכי ואסתר אמרו כשעמד עליהן המן ופי"רשי יהושע וישראל אמרו הלל זה פירוש אף יהושיע וישראל ר"ל משה וישראל אמרו אותו מתחילה וא"חכ אמרו יהושע וישראל וה"ה למ"ד יחזקיהו וסיעתו ר"ל גם יחזקיהו ול"מד מרדכי ואסתר ר"ל גם מרדכי ואסתר אמרו. ואי' בטא"ח סי' רי"ח אם נעשה לאדם אחד הרבה ניסים בהגיעו אל אחד מהם במקום שנעשה לו הנס צריך להזכיר כולן והוא מהגמ' דברכות: ולדעת התרגום שני נס של סנחרב ושל פרעה ושל המן כולם נעשו בליל פסח ובהיות כן שורת הדין מחייב שצריך להזכיר את כולן דהיינו בשעה שמזכיר בליל פסח הנס של מצרים יזכור עימו ג"כ כל הניסים האילו דהשתא אם נעשו לו ניסים בזמנים מתחלפים בהגיעו אל אחת מהם צריך להזכיר את כולן מכ"ש אילו שנעשו כולן בליל פסח שצריך להזכיר אותם כאשר מספר הנס של יציאת מצרים: ולפי מ"ש בשם רש"י דהלל זה שאמרו משה וישראל כשעמדו על הים גם יהושע וישראל כשעמדו עליהן מלכי מזרח אמרו הלל זה: וגם יחזקיהו וסיעתו כשעמד עליהן סנחרב ונעשה להם נס: וגם מרדכי ואסתר אמרו לא לנו וכו': ובהיות כן הוי כאילו אם זוכרים כל הניסים הללו שעל ידי שאנו אומרים הלל בליל פסח על הנס שעשה לנו: שהרי הלל זה גם יהושע אמרו על הנס שהי' בימיו וכן יחזקיהו וכן מרדכי ואסתר וכשם שמשה וישראל אמרו לא לנו וכו' ורוח הקודש משיבה להן למעני אעשה ה"ה ליהושע וכו':

ובהיות כן יתכן הנוסח מ"ש לפיכך אנחנו חייבים להודות להלל כו' למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הניסים האילו: דלפום ריהטא יפלא ממך הדבר מה דנקט כל הניסים האילו בלשון רבים כאילו הרבה הי' והלא הנס של יציאת מצרים נס אחד בלבד הוא אלא וודאי שבא להורות לנו שעל ידי אמירת הלל זה שאמרו משה וישראל עי"ז נזכרים כל הניסים שנעשו בלילה הזה מאחר שכולן אמרו הלל זה על הנס שהי' בימיהם ולכ"א לפיכך אנחנו חייבי' להודות כו' למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הניסים האילו ובתיבת לאבותינו נכללו כולן ר"ל לאבותינו שבימי משה ולאבותינו בימי יהושע ובימי יחזקיהו וכו' ול"פז נכונה הנוסחה לומר ונאמר לפניו שירה חדשה הנ"ון של ונאמר בסגול וקאי על שירת הים שנאמר לפניו בלשון נקבה: וע"כ מסיים ונאמר לפניו שירה חדשה הללויה ואמרו חז"ל הללוהו בהילולים הרבה ר"ל שהילולים מהרבה ב"א נאמר לפניו על ידי הלל זה: הלל גופא כתבתי בהגדה:

כוס שניה

ברוך אתה י"א מ"ה אשר גאלנו וגאל את אבותינו מצרים הגיענו הלילה הזה לאכול בו מצה ומרור כן יזכינו ה' כו' לבאר נוסח הברכה צריך לחזור מעניינו של מעלה מ"ש בשם בעל מע"ה מאחר שהמצה מורה על חירות ומרור מורה על מירור א"כ הי' לנו לעשות בהפך לאכול תחילה המרור לזכר העבדות וא"חכ מצה לזכר החירות כסדר שהי' במצרים: ולדעת הש"ך מצה רומז על החירות ואם לא יטיבו מעשיהם מרור ר"ל שיהי' להם עוד מירור ב"ד מלכיות ול"פז אפשר לומר דמ"ה צריך להקדים את המצה משום דהמצה הוא מורה על החירות של עכשיו ר"ל בשעה שיצאו ממצרים הי' להם חירות אבל המרור הוא רמז לעתיד שאם לאו יטיבו מעשיהם יהי' עוד להם ד"מ ובהיות כן צריך לאכול המרור אחר המצה: אמנם הטעם זה הוא מספיק נגד יוצאי מצרים לאותו הדור בלבד ומה"ט מקדים הקרא מצה למרור כמ"ש על מצות ומרורים יאכלוהו אבל עכשיו שאנו בארבעה מלכיות ראוי הי' לנו להפך הסדר לאכול תחילה מרור שהוא רומז על המירור שיש לנו בד"מ וא"חכ לאכול המצה שאם יטיבו מעשיהם יגאל אותם השם ויצאו לחירות אכן אם נאמר שבכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים בהיות כן אין מקום לקושיא הנ"ל שהי' ראוי לנו להפך הסדר מאחר שכל אדם צריך לראות כאילו הוא מיוצאי מצרים צריך הוא לעשות כמוהם ואולי טעמו של דבר שצריך כל אדם לראות כאילו הוא יצא ממצרים משום שאילו לא הוציא הק"בה את אבותינו משם הרי אנו ובנינו וב"ב משוקעים היו שם במצרים וא"כ מה שגאל את אבותינו אף אותנו גאל עמהן:

וע"פ הצעה זו תמצא נוסח הברכה מבואר במ"ש בא"י וכו' אשר גאלנו וגאל את אבותינו הגיענו הלילה הזה לאכול בו מצה ומרור כוונתו בזה לומר הלילה הזה הגם שאנו בגלות שדומה ללילה והיה השכל מחייב לעשות בהפך לאכול תחילה מרור וא"חכ מצה אע"פכ הגיענו הלילה הזה דייקא לאכול בו מצה ומרור ר"ל תחילה מצה וא"חכ המרור וכדי של"ת מדוע באמת אנו עושין כן ע"כ נוסח הברכה לומר אשר גאלנו וגאל את אבותינו: דלפום ריהטא יפלא הדבר תינח במ"ש אשר גאל את אבותינו ניחא משום שהיו במצרים וגאל אותם משם אשר לא כן אנחנו שלא היינו שמה לא יפול עליו הלשון אשר גאלנו אלא וודאי שבא להורות שע"י שגאל את אבותינו משם עי"ז גאל ג"כ אותנו עמהם וע"כ צריך כל אדם לראות כאילו הוא יצא ממצרים ר"ל כאילו הוא הי' שם ונגאל עמהם וא"כ צריך כל אדם לעשות כמו אותו הדור שיצאו ממצרים ומה"ט צריכים אנחנו ג"כ להקדים מצוה ומרור כמוהם:

ומ"ש כן יזכינו ה' למועדים ולרגלים אחרים שמחים בבניין עירך וכו' ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון. יבואר עד"ג דקידושין דפריך שם מושבות דכתב רחמנא גבי מצה למה לי אי למילף דמצה נוהג בכל מקום שאתם יושבים ר"ל אפילו בח"ל פשיטא שהרי מצה הוא חובות הגוף ונוהג בכ"מ ומשני סד"א הואיל וכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו תליא רחמנא אכילת מצה במצות פסח וה"א בזמן דאיכא פסח איכא מצה ומרור ובזמן דליכא פסח ליכא מרור ומצה ג"כ קמ"ל מושבות אע"פי דליכא פסח אפ"ה חייב במצה: והקשו התו' א"כ למה נכתב גבי פסח ביאה כי יביאך ה' אל הארץ דמשמע שמצוה זו אינו נוהג אלא בארץ. ותירצו התו' דמ"ה כתיב ביאה עשה מצוה שבשבילה תזכה ליכנס לארץ: והקשו התו' למה לי מושבות למילף דא"עג דליכא פסח אפ"ה חייב במצה תיפוק לי' מבערב תאכלו מצות הכתוב קבעו חובה אפילו בזמן הזה דליכא פסח: ותי' דאצטריך בערב תאכלו מצות וגם מושבות חד לקובעו חובה בחוצה לארץ בזמן שבית המקדש קיים שא"א לו לעשות הפסח בח"ל וה"א שגם מצה ומרור לא יאכל אצטריך קרא לחייב אותו במצה ומרור: וחד קרא אצטריך לחוצה לארץ בזמן שאין בה"ק שא"א לו לעשות פסח אפ"ה חייב במצה ומרור. נשמע מזה דאצטריך תרי קראי חד לח"ל בזמן שאין ב"הק וחד לח"ל בזמן שב"הק וביאה דכתבה התורה להורות שע"י מצוה זו שיעשה בח"ל בשבילה יכנס לארץ ויקיים שם המצוה:

ובהיות כן ניחא נוסח הברכה במ"ש הגיענו הלילה הזה לאכול בו מצה ומרור דלכאורה תיבת הלילה הזה הוא מיותר וכשפת יתר: דה"לל בקיצור הגיענו לאכול בו מצה ומרור אלא וודאי דכוונתו בזה במ"ש הגיענו הלילה הזה לאכול בו מצה ומרור להורות לנו הגם שהלילה הזה שאנו בגלות ואין לנו פסח וה"א שגם מצה ומרור לא יאכל מאחר דתלה הכתוב מצות מצה באכילת הפסח ומאחר שאין לנו פסח גם מצה ומרור לא יאכל: אבל זה אינו שהרי כתבה התורה מושבות להורות לנו הגם שא"א לעשות הפסח אפ"ה חייב הוא במצה ומרור: וע"כא הגיענו הלילה הזה לאכול בו מצה ומרור הלילה הזה דייקא אע"פי שאין לנו פסח. ושמא תאמר א"כ דמצות מצה נוהג אפילו בח"ל למה נכתב ביאה גבי פסח שנ' כי יביאך ה' וכו' וצ"ל כמ"ש התו' להורות לנו עשה מצוה זו שבשבילה תיכנס לא"י ושם תעשה המצוה כתיקנה ול"זא כן יזכינו ה' למועדים אחרים שמחים בבניין עירך ובחידוש בית מקדשך ר"ל כשם שהגיענו הלילה הזה כן יזכינו דייקא ר"ל שע"יז שהיינו מקיימין אותה בח"ל יזכינו ה' להיות שמחים בבניין עירך שע"יז תזכה ליכנס לארץ. וכדי של"ת דלמה לי מושבות הלא מבערב תאכלו מצות נפקא ומ"ול דאצטריך לח"ל בזמן שבית המקדש קיים וא"א לו לעשות הפסח אפ"ה הוא חייב במצה ומרור ול"פז ג"כ קשה למה נכתב ביאה גבי פסח ומ"ול ג"כ כמ"ש התז' עשה מצוה זו בח"ל שע"י תזכה ליכנס לא"י לקיים אותה כהלכתה דהיינו ע"י אכילת פסח ול"כא כן יזכינו ה' לאכול מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון ר"ל בזכות זה תזכה ליכנס לא"י לאכול שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם ליזרק ע"ג המזבח:

ומ"ש ונודה לך על גאולתינו ועל פדות נפשינו לכאורה הוא כמו כפל לשון שהרי גאולתינו הוא פדות נפשינו ולפ"מש לעיל דא"וה מליזין אחר ישראל לומר אם בגופן שלטו המצרים בנשותיהם לא כ"ש וכדין אשה שנחבשה בידי גוים אם יד או"ה תקיפה על עצמן אסורה לבעלה: אמנם דק"יל הפודה את השבי' ומעיד בה שהיא טהורה ישאנה ול"זכ רש"י ע"פ אנוכי ה"ל אלוהיך אשר הוצאתיך על מנת כן פדיתי אתכם משם לפ"ז ה"ל דין הפודה את השבוי' ומעיד בה דשם של י"ה הוא עדות לישראל ול"זא ונודה לך גאולתינו ועל פדות נפשינו ר"ל שגאולה זו היא ע"י פדות נפשינו שע"מ כן פדה אותנו כדי לישא אותם ומכח זה יכול להעיד עלינו בא"י גאל ישראל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף ·