הגדה של פסח (מרבה לספר)/מגיד/עבדים היינו
הגדה של פסח || הגדה של פסח (מרבה לספר) 
מה נשתנה • מעשה ברבי אליעזר 
 |
|
לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם וַיּוֹצִיאֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה. וְאִלּוּ לֹא הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם. הֲרֵי אָנוּ וּבָנֵינוּ וּבְנֵי בָנֵינוּ מְשֻׁעְבָּדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם. וַאֲפִילוּ כֻּלָּנוּ חֲכָמִים. כֻּלָּנוּ נְבוֹנִים. כֻּלָּנוּ זְקֵנִים. כֻּלָּנוּ יוֹדְעִים אֶת הַתּוֹרָה. מִצְוָה עָלֵינוּ לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרָיִם. וְכָל הַמַּרְבֶּה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח:
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
עבדים היינו לפרעה וכו'.פסקא זו קשה דלא הל"ל רק עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה כלשון הקרא (דברים ו) ולמה הוסיף ה' אלקינו ואומר נמי לשון משם. וגם מוסיף בזרוע נטוי' ועוד מה קמ"ל דאמר אלו לא הוציא וכו'. ותו קשה למה קאמר משועבדים ולא אמר עבדי' ואף יש להבין למה נקט אלו ג' דורות לכך נראה התשובה לשאלות עבדים היינו לפרעה במצרים ר"ל מלך קשה זה עינוי אחת שהכביד את לבו. ועוד עינוי הנסתר במצרים שהוא מלא טומאה וכישוף שאין עבד יכו לברוח משם. ולכך עושין שני זכר לעינוי מצה ומרור כדעת אברבנא"ל ויוציאנו ה' אלקינו ביד חזקה אמר נגד פרעה העבדות הנגלה. ובזרוע נטוי' אמר על הנסתר כי כבר נשתקעו ישראל במ"ט שערי טומאה ואלו שהו עוד רגע אחת חלילה נשתקעו בחמשים שערי טומאה ולכך הוכרח הקב"ה בעצמו ולא ע"י מלאך או שליח להוציאנו. כי הטומאה כבר גברה מאוד מאוד. וזה שאמר ויוציאנו ה' אלקינו כמש"ה לקחת גוי מקרב גוי בעצמו ובכבודו משם ר"ל מן הטומאה ביד חזקה זהו יד ימין של חסד ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב. אמר שני פעמים ימינך אחד כנגד נס נגלה. ואחד כנגד נס הנסתר. ואלו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים ר"ל שאם לא הי' הגאולה ע"י הקב"ה בעצמו רק ע"י שליח הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו למצרים כי העבדות שייך לנגלה. אבל השיעבוד שייך לנסתר כי היינו ח"ו משועבדים לטומאה ולשבר כח הקליפות שגברה לכך הי' צריך ההוצאה ע"י הקבק"ה בעצמו. וגם שהיו נתונים תחת המזל שראוים בעבדו' לעולם דאית' בדרשו' ר' שלמה מלכו הי"ד. שאם מזל שבתי מגלגל כל גלגלו והוא שלשים שנה. ואחד הי' עבד מתחילת סיבובו עד סוף סיבובו. צריך זה אדם להיות כל ימיו וזרעו אשר לו בזה הזמן עבדות. להיותם עבדים לעולם לכך גבי עבד עברי כתיב והגישו אדוניו אל אלקי' שצריך למלוך במוכריו כן דרשו חז"ל. אבל הענין הוא שצריך הב"ד לחשוב את זמן מכירתו שתהי' לאחר שעברו מתחילת סיבוב גלגל שבתי שנה אחת עד שנה תשיעית לסיבובו כדי שלא יסבב כל גלגל שבתי בימי עבדות שלו ע"ש והוא פלא והנה במצרים כבר עבר על ישראל כמה פעמים גלגל שבתי והיו צריכין ח"ו להיות עבדים. לכך הוצרך הקב"ה להוציאם בזרוע נטוי' מתחת המזל וכישופים. ולהכניסם תחת כנפי השכינה. וגם ידוע כי ארץ טמאה ובפרט מי שרוח טומאה גובר עליו נתטמטם לבו כדאמרי' ביומא דף ל"ט ונטמאתם אל תקרי ונטמאתם אלא ונטמתם. וא"כ לענין חכמים אוירא דא"י מחכים כי עשר קדושות ישנו שם. והוי הוצאת י"מ טובה גדולה לחכמה ובינה וידיעת התורה ותפארת חכמים זקנם. ומפני זה אמר אפי' כולנו חכמים וכו' מצוה לספר בי"מ כי למעלת אלו ארבע ראשים הי' תועלת גדול ביציאת מצרים ר"ל שנדחה קליפה ושערי טומאה. ונכנסו בשערי קדושה. ולפי דרך השני שהי' שאלת מה נשתנה על חילוק ליל ט"ו דפסח ראשון מן פסח שני לזה אמר כי עיקר החג נקבע על י"מ וזה הי' בליל ט"ו דניסן. ואע"ג דעושין פסח שני הוא רק לפי שיחידים הי' טמאין או בדרך רחוקה ולא יכולין לעשות פסח והוא תשלומין דראשון. אבל מה שמצא הוא חיוב מצוה בפ"ע העיקר בליל ט"ו שלא שהו רגע אחד בטומאה על שם שלא הספיק. וכל השנוים נעשו בשביל טעם הנסתר. ואמר אלו לא הוציא הקב"ה וכו' הרי אנו ובנינו ובני בנינו. מזכיר אלו ג' דורות על שם הקרא בפ' בא למען תספר באזני בנך ובן בנך והא דקאמר משועבדי' ולא קאמר עבדים ר"ל אלו נתן הקב"ה רק בלב פרעה ומצרי' שיהי' לב רחמנות על בני ישראל ומרצונ' הטוב היו יוצאים לחירות אז ניהי דבטל העבדו'. אפ"ה היינו מחויבים להחזיק להם טובה כיון שאין אנו יוצאים זולת מרצונם הטוב אז מוכרחים לעולם להחזיק טוב למצרים כי אינו דומה יוצא בעל כרחו של אדון ליוצא מרצון האדון וא"כ היינו משועבדים שיעבוד מה. ולא עבדות גמור ובעבור זה חוזר ואומר ואלו לא הוציא הקב"ה ע"י ניסים ואותות וכו' משועבדים היינו למצרים כצ"ל ולא גרסינין לפרעה כי פרעה כבר הי' מת ורקב שמו בזמן חיבור בעל הגדה (אבודרה"ם). וגם לפי דרך השלישי דהי' השאלה מ"ט הקדימו זכר מצה לזכר מרור לזה בא התשובה עבדים היינו וכו' דאי' דלא היו יכולין לקבל התורה אם היו ישראל משועבדים לשום אומה ולשון דכתיב חרות על הלוחות אל תקרי חרות אלא חירות. ורמז בזה משועבדים היינו למצרים ולא היינו יכולין לקבל התורה. וא"כ גם מרור סי' חירו'. וגם הי' הטיבול זכר למתן תורה דהא הי' הזאה שהטביל אצבעו בדם ויזרוק על העם כדכתיב בפ' משפטים. וגם הי' הזאה אחת בטבילת האזוב במצרים על המזוזת ומשקוף ובזה היו מבערים המשחית וטומאה ונכנסי' בקדושה וא"כ דעיקר י"מ הוא משום מתן תורה אמר אפילו כולנו חכמים וכו':
הרי אנו ובנינו ובני בנינו. הרי הזכיר ג' דורות משום דחסר מן ת' שנים שרוי' ישראל להיות במצרי' ק"ץ שנים. כי לא היו במצרים רק רד"ו שנים. ובאשר שדור אחד הוא שבעי' שנים כדכתיב ימי שנותינו בהם שבעי' שנה. וג"פ שבעים הוא אד"ו. והנה יוצאי מצרי' קחשיב שש מאות אלף רגלי לבד מנשים וטף הם היו כבר הפחות מבני עשרים ולמעלה כמו שחשב בחומש הפקודים וא"כ חסר מהני ג' דורות ך' שנה ונשאר ק"ץ שנה למלאות ת' וזה שאמר הרי אנו חמשים שנה ובנינו ע' שנים ובני בנינו ג"כ ע' שנה והוי ליחד ק"ץ שנה שראוי' להיות במצרים:
אלו לא הוציא וכו'.נראה דאית' במדרש דלא יצאו ישראל ממצרים עד שאמר פרעה הרי אתם ברשותכם ופי' בזית רענן בדף ס"ג דר"ל דעדיין לא שלמו אותן ת' שנים שחייבין להיות בגלות. ופרעה נתן להם השנים במחילת מתנה. והקשה הנ"ל הא קיי"ל בב"ב תלוהו ויהיב מתנה לא הוי מתנה ותי' משום דמצוה לקיים דברי חכמים הוי מתנה. מכל שכן לשמוע דברי הקב"ה פשיטא דהוי מתנה ע"ש וזה שאמר בעל הגדה ואלו לא הוציא הקב"ה לא הוי מהני מה שאמר פרעה הרי אתם ברשותכם כי הוא כמו תלוהו ויהיב מתנה. או שנאמר כי בראש השנה בטלה עבודת צמרים. וא"כ קודם י"מ בניסן כבר בטלה עבודה והי' לנו לעשות זכר לגלות בר"ה שנעשו חפשים. ומיהו השיעבוד עדיין הי' לכך קאמר בשעת י"מ משועבדים היינו למצרים:
ואפילו כולנו חכמים כולנו נבונים וכולנו זקנים כולנו יודעים את התורה. כן גרס בסדר רב עמרם. אבל מדברי אברבנא"ל משמע דל"ג זקנים שכ' דאמר הני שלשה ע"ש הפסוק הבו לכם אנשים חכמים וידועים ונבוני' ע"ש עכ"ל. ולדבריו קשה דהל"ל כולנו יודעים את התורה וכולנו נבונים. לכך נראה כגי' שלפנינו ונקט הני ד' כנגד שכלל התורה נחלק לארבע חלקים פרד"ס פש"ט רמ"ז דר"ש סו"ד ויש רמז לזה כי בא"ב במלואו יש בו ד' למדן אלף גימל דלת למד כנגד אלו ארבע שצריכין לימוד חכם נקרא מה שמקבל התורה מרבו בדרך פשט ונבון הוא המבין דבר ברמזים מתוך דבר. וזקן הוא הדורש לרבים כדאמרינן זקן יושב ודורש. ויודעים את התורה היינו ידיעה פנימיות. וקאמר בעל הגדה שלא יאמרו אלו מה לנו לספר בי"מ שזה אפילו תינוקת של בית רבן יודעין אותו. רק נפלפל בעשיי' הפסח ודיניו נרמז נדרש נגלה סודות בהלכות פסח ע"ז אמר אפ"ה מצוה עלינו לספר בי"מ על דרך סיפור כאלו הוא יצא ממצרים וחביבה מצוה בשעתו:
מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים וכל המרבה וכו'. וקשה למה אמר מצוה הכי הל"ל חיוב לספר בי"מ וגם מה שסיים וכל המרבה וכו' ולא אמר כל המספר בי"מ או כל המאריך בסיפור י"מ. ונראה דקשה אמאי לא מברכין על קריאת הגדה וסיפור י"מ והא כתיב והגדת לבנך. ותי' הפרי חדש בסי' תע"ג דבי"מ שנזכיר בקידוש כבר יצא י"ח מההגדה ומש"ה לא מברך ע"ש. וקשה א"כ שכבר יצא י"ח בקידוש א"כ למה מאריך בהגדה וצ"ל כל המרבה לספר בי"מ הרי זה משובח. וזה כוונת בעל הגדה מצוה לספר בי"מ א"כ למה לא מברכין וצ"ל דיצאו י"ח בקידוש א"כ למה מאריך בהגדה וקאמר כל המרבה וכו':
ואמר לשון מרבה לפי משאחז"ל מושיבין התינוקות כדי שישאלו. וכן הטיבולים והכל כדי לעורר לב של ילדים וכדומה חילוק קליות ואגוזים כדי שלא ישנו וישאלו חוטפין מצות בליל פסחי' בשביל תינוקות כדי שלא ישנו (ונלע"ד דמזה רמז מה שנוהגין לגנוב אפיקומן ועיין בחק יעקב) כדאית' בפסחים דף ק"ט וה"ק כל המרבה בשינוי דברים לעשות כדי שע"י כך יבואו לספר בי"מ הרי זה משובח והא דאמר בלשון זה ולא אמר הוא משובח. ועיין בשל"ה שדחק בזה. ולע"ד דהמפורשים פרשו בעבור זה בשעה שמצה ומרור מונחים ר"ל כמנין זה י"ב מצות צריכין לעשו' בליל זה ד' כוסות ב' טיבולים. ב' זיתי מרור. ב' זיתי מצה ואפיקומן. כרפס. וזית מצה לכריכה. וה"א דנתחיל בי"מ מבע"י לכך אמר כל המרבה לספר בי"מ הרי זה ר"ל בשעת שהרי זה מונח לפניו. משובח:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |