הגדה של פסח/מגיד/עבדים היינו
הגדה של פסח 
מה נשתנה • מעשה ברבי אליעזר 
 |
|
יגלה המצות בשעה שאומרים ההגדה:
לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם וַיּוֹצִיאֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה. וְאִלּוּ לֹא הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם. הֲרֵי אָנוּ וּבָנֵינוּ וּבְנֵי בָנֵינוּ מְשֻׁעְבָּדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם. וַאֲפִילוּ כֻּלָּנוּ חֲכָמִים. כֻּלָּנוּ נְבוֹנִים. כֻּלָּנוּ זְקֵנִים. כֻּלָּנוּ יוֹדְעִים אֶת הַתּוֹרָה. מִצְוָה עָלֵינוּ לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרָיִם. וְכָל הַמַּרְבֶּה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח:
עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה' אלוקינו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה[עריכה]
הגר"א מבאר שג' דברים נכללים במשפט "עבדים היינו לפרעה במצרים", א' שהיינו עבדים, ב' שהיה זה לפרעה שהיה מלך קשה. ג' שהיה זה במצרים שהיתה מדינה קשה. וכנגדן אומר המגיד "ויוציאנו ה' אלוקינו משם" - א' 'השם' כנגד פרעה שעשה עצמו אלוה, ב' 'אלוקינו' כנגד עבדים היינו, שהיינו עבדי פרעה ואתה ה' הוא אלוקינו ולא אנחנו עמו ועבדיו, ג' 'משם' כנגד מצרים.
ומה שהמשיך 'ביד חזקה ובזרוע נטויה', ביד חזקה הוא בעל כרחם שעל ידי המכות הוכרחו להניח לנו לצאת. ובזרוע נטויה שהיה זה לעין כל ולא כמי שברחו משם. וכמו שכתוב בעצם היום הזה וכו' ובני ישראל יוצאין ביד רמה כו'.
וזה הביאור במה שכתוב "אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים מהיות להם עבדים ואשבור מוטות עולכם ואולך אתכם קוממיות", ולכאורה נראה שיש בזה מלות כפולות ושונות. אבל להנ"ל יש לומר שתחילת הפסוק 'אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם' הוא נגד ויוציאנו ה' שהוא נגד פרעה. 'מארץ מצרים' הוא נגד משם שהוא נגד מצרים. 'מהיות להם עבדים' הוא נגד אלהינו שהוא נגד עבדים היינו. 'ואשבור מוטות עולכם' הוא נגד ביד חזקה. 'ואולך אתכם קוממיות' הוא כנגד ובזרוע נטויה.
וכנגד ה' דברים אלו נתן לנו השם ה' דברים: פסח, מצה, מרור ושני טיבולין. פסח נגד פרעה שעשה עצמו אלוה והונה גד ה' שפסח ה' על בתי מצרים ואת בתינו הציל. מצה היא נגד מצרים, כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה. מרור נגד עבדים שמררו את חייהם. וב' טיבולין נגד ביד חזקה ובזרוע נטויה, טיבול ראשון להמית הקפא (ארס שבמרור) שהוא נגד מכות מצרים להכניעם, והשני דרך חירות כנגד ובזרוע נטויה.
אפילו כולנו חכמים כו' מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים[עריכה]
בהגדה של פסח אברהם אנכי ביאר על פי המבואר בגמרא בגיטין שאין פודין את השבויין יותר על כדי דמיהן, וכתבו התוספות שאם השבוי הוא תלמיד חכמים פודים אותו בכל ממון שיהיה כיון שהכל נחשב כדי שוויו. ולגבי יציאת מצרים כתוב במדרש שאמר הקב"ה ביוקר עמדו לי שהרבה משפחות כנים הבאתי על המצריים וכו', דהיינו שפדה ה' את עם ישראל ביתר על כדי דמיהן, וממילא אף אנו חייבים לספר ביציאת מצרים יתר על כדי חיובנו, אלא שכל זה נכון רק לגבי המון העם אך לגבי תלמידי החכמים לכאורה לא פדה ה' אותם ביתר על דמיהן וכמו שכתבו התוספות שכל ממון שבעולם הוא שווים, ואם כן היה צד שהם לא יהיו חייבים להרבות בסיפור יציאת מצרים. ועל זה אמר המגיד אפילו כולנו חכמים כו' כולנו יודעים את התורה מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים, והטעם הוא שכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח כי אין זה יתר על כדי החיוב אלא כל זה הוא בכלל החיוב. ולכן ממשיך המגיד להביא את המעשה כו' שאמרו להם תלמידיהם רבותינו הגיע זמן קריאת שמע של שחרית שזה כבר נקרא יותר מכדי חיובם ובאמת פסקו ולא המשיכו בסיפור.
כולנו יודעים את התורה[עריכה]
אחרי שאמר כולנו חכמים כולנו נבונים לשם מה הוסיף כולנו יודעים את התורה. פירש זאת בהגדה של פסח אברהם אנכי שאין הכוונה לידיעת התורה כתלמיד חכם שזה כלול ב'כולנו חכמים' אלא הכוונה יודעים מלשון 'ולא ידע את יוסף', שמכירים גדול התורה ומאמינים בה ושציווה לנו משה לספר ביציאת מצרים. והביא שם מעשה באשה שלא היתה לה אמונה ביציאת מצרים והיתה מתלוצצת מסיפור יציאת מצרים ונעשתה אילמת.