האלף לך שלמה/אורח חיים/רלה
|
< הקודם · הבא > |
|
דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי. | ||
| אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
נשאלתי באחד שמכר חמצו וכתב בשט״מ שמוכר ב׳ מאות טעפ יי״ש כל טאפ בסך כך ובך ואח״כ נתברר שלא הי׳ שם ר׳ טעם רק פחות סך מסוים.
לכאורה הי׳ נ״ל דהמקח בטל דהטור כ׳ בסי׳ דל״ב בשם הראב״ד דלפעמים שהמקח בטל כגון שמסר לו שק מלא אגוזים בדינר ונמצא חסד בטל המקח ויכול הלה לחזור בו אף שזה רוצה להשלים לו ועיין בב״י שגם הרמב״ם לא פליג בזה ועיין בסמ״ע סק״ד ונם להלכה קיי״ל כן וא״כ ה״נ בטל המקח ואין לומר דשם קצב כל הסכום יחד בדינר אבל כאן אמר כל טאפ בסך כו״כ ולא כלל הכל יחד זה אינו דהרי שם נמי אם אומר שק מלא אגוזים בדינר יכולין אנו לשער דרבע השק הוי ברובע דינר ושמינית השק הוי בשמינית הדינר א״כ ה״נ נימא דהוי כקצב לו בעד כל חלק מהשק כך וכך ולמה יבטל כל המקח ובע״ב שאעפ״כ כשחסר מקצת בטל הכל א״כ ה״נ אם פידש בעד כל טאפ דינר סוף סוף הרי כלל שמוכר לו ר׳ טעם א׳׳כ אם נחסר יכול הלוקח לבטל המקח והן אמת דאם כתב לו בפירוש עד למדידה אז ודאי א"י לבטל המקח כיון דפי׳ עד למדידה הוי כפירוש שאינו במילואו רק צריך למודדו אבל אם לא כתב לו עד למדידה רק סתם שמוכר לו ר׳ טעפ בזה י׳ל דדמי למ״ש הראב״ד שם ובטל המקח. וא״ל דאף לדעת הראב״ד דוקא הלוקח יכול לחזור בו אם רוצה אבל אם הלוקח רוצה לקיים המקח להספיק עצמו בסך המקח כפי ערך הממון או שישלים לו המוכר אין המוכר יכול לחזור בו וא״כ אין ביטול המקח תלוי ביד המוכר רק ביד הלוקח הנכרי וא״כ כל שאין ביטול המקח תלוי בידו לא נחשב של ישראל כמ״ש המג״א להשיג על הרדב״ז בסי׳ תמ״ח דכל שאין החזרה תלוי בידו לא דמיא להואיל אך ז״א כיון דהראב״ד למד דין שלו שהלוקח יכול לחזור בו מדין התקדשי לי במנה ונמצא חסר דינר וכמ״ש הב״י וביש באהע״ז סי' כ״ט ובקידושי אשה מבואר שם ששניהם יכולין לחזור בהם א״כ ה״נ בקונה שק מלא אגוזים והי׳ חסר גם המוכר יכול לחזור בו א״כ לא הוי מקח כלל ופשיטא דעבר בב״י כן הי׳ נראה לומר. אך כד דייקינן ליתא ואני תמה על הסמ״ע שתמה על הב״י למד. לא העתיק כן בש״ע רוראי לרינא יש הרבה חולקין על הדאב״ד בזה שהרי ודאי דעת הראב״ד וטעמו הוי דלכך בטלכלהמקח מכת דדעת הקונה הוי לקנות הכל ביחד וכל שאינו הכל ביחד לא קנה כלל וכוונתו נראה לטעם של הר״ן בפ״ב רקירושין בסוגי׳ דמקדש ה׳ נשים והי׳ בהם ב׳ אחיות דפסק הרמב״ם דבאומר כולכם מקודשות לי אין כולם מקודשות אף דבקני את וחמור קיי״ל דקנה מחצה ונתן שם הר״ן טעם מכח רבשלמא בקנה את וחמור אטו בשביל שלא יקנה החמור לא יקנה הוא אבל בלוקה דעתו לקנות רע ויפה יחד וכל שאינו קונה זה אינו רוצה בזה עיי׳ש וא״כ ה״נ במוכר לו סך מסוים והי' פחות נמי שייך זה הטעם אבל לרוב הפוסקים דבאומד כולכם מקודשות לי אף שהי׳ בהם כ׳ אחיות נמי הנכריות מקודשות ומשמע בפוסקים הללו אף שלא הכיר בהם בשעת קידושין שהם ב' אחיות נמי הנכריות מקודשות ובע״ב ס״ל דאף בקונה לא אמרינן דדעתו לקנות הכל ביחד ואם לא לא יקנה כלל רק אמרינן דדעתו לקנות כל מה שיכול לקנות א״כ בע״כ צ״ל שאינו דומה להתקדשי לי במנה ונמצא חסר דינר דהתם הוי הכסף גוף הקנין שקונה אותד. בזה ולכך כל דהוי הטעות בגוף הקנין בטל הקנין אבל כל דלא הוי הטעות בגוף הקנין שהרי בקונה. שק אגוזים או באומר כולכם הקנין הוי בכסף או במשיכה והטעות הוי רק בחפץ הנקנה כמה קנה בזה כל מה שאפשר לקנות קונה א״כ הם ודאי חולקים על הראב״ד בזה והראב״ד לשטתו שגם באומר כולכם לא משיג על הראב״ד לכך גם בזה ס״ל כן אבל המחבר שהביא באהע״ז סי' מ״א דעה הראשונה דנכריות מקודשות ודעת הרמב״ם בשם י״א וידוע דכל שהביא הש״ע דעה הראשונה בסתם ודעה שני׳ בשם י״א קיי״ל כדעה א׳ וכמ״ש הח״מ בסי׳ א׳ בהג״ה א״כ כיון דס״ל התם דנכריות מקודשות ה״נ קיי״ל דלא כהראב״ד לכך השמיטו הש״ע וגם לדעת הראב״ד במקנה דשלב״ל עם דבר שבא לעולם אם לא ידע הלוקח מזה שמקצת הוי דשלב״ל בטל המקח לגמרי והש״ע הביא דעות בסי׳ ר״ט דס״ל דקנה מה שכבר בא לעולם ומסתימת דבריהם משמע אף שלא ירע הלוקח מזה נמי קיים המקח לכך השמיט כאן דעת הראב״ד. וא״כ לענין חמץ אם נודע לנו ספק זה בפסח עצמו אז כיון דהוי ספק דאורייתא אין בידנו כח להקל ויש לשפוך החמץ הזה אך אם כבר עבר עליו הפסח שהוי רק דרבנן וגם קיל משאר איסורים דבטל ברוב בעלמא יש לסמוך על הכרעותנו להקל כנלפענ״ד: