האלף לך שלמה/אורח חיים/רלד
< הקודם · הבא > |
דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי. | |||
אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. |
שאלה ע״ד המאלץ ששכח למכרו והי' בבית ישראל ובבית הנכרי ובעל החמץ מצדד בעצמו היות כי המאלץ אינו ראוי כלל ונתקלקל.
הנה היתר זה מבואר באחרונים ולדעתי נראה לצרף עוד כיון דהמאלץ אינו ראוי בעינא רק לעשות ממנו יי״ש. ומלשון הש״ס פסחים ד״ל דקאמר כי קנים ד״ש כשהוא בעיני׳ אבל ע״י תערובות לא קניס מלשון כשהוא בעיני׳ משמע כל שנשתנה ואינו בעין מותר ובזה מדויק לשון הש״ם דלמ״ל להאריך והי׳ די לומר ע״י תערובות לא קנים וממילא נדע דמה דקניס הוי כשהוא שלא ע״י תערובות אך קמ״ל דלא קנים רק בעיני׳ אבל בנשתנה אף שאינו בתערובות או כשהוא בתערובות אף שהוא בעין בתערובות מותר ואף אי נימא דגם בנשתנה אסור י״ל היינו דוקא בראוי להיות נהנה ממנו כשהוא בעין אז אף אם נשתנה אסור דיבואו להנות ממנו גם בעינא וחדא גזיר הוא וכשאסרו אסרו בין בעינא בין שנשתנה אבל דבר שאין ראוי רק בנשתנה מודים דמותר ועוד יש לדון דהרי גבי חדש דעת כמה דהיוצא ממנו מותר ועיין בפ״י ובחבורי סה״ח וא׳׳כ בחמץ שעעה״פ ודאי י״ל דמשקה היוצא ממנו ולא גדע זה מאם הי׳ בתערובות דבטל ברוב לדעת המג״א והכי מורה פשטא דשמעתא מכ״ש במשקה היוצא ממנו לכן נראה להתיר מאלץ זה בפשיטות אך מ״מ משום חומרא דחמץ יראה לבטלו ברוב או המאלץ או אח״כ היי״ש וכמ״ש בפ״י בתשובה: