דרישה/יורה דעה/שעו

דרישה ‏ יורה דעה שעו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

כנגד ז' הבלים דכתיב הבל הבלים כו' כן הוא לישנא דגמרא פ' המוכר פירות דף ק' ע"ב אין פוחתין מז' מעמדות ומושבות למת כנגד הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים כו' עכ"ל ור"ל ב' הבלים הרי ד' וג"פ הבל הרי ז' הבלים ופירשב"ם שצריך כל אדם לתת אל לבו שישוב בתשובה כי חיי האדם הבל ועומדין והולכין וחוזרין ויושבין מעט כך עושין ז' פעמים כדי לתת אל לבם שחיי האדם הבל וראיתי כתב מפני שהשדים מתלווים עם החוזרים מב"ה לכך תקנו מעמדות ומושבות כי בתוך כך יסתלקו השדים מעליהם ול"נ דא"כ יהיו עושין כן בכל מקום ולקמן אמרינן דבמנהג תליא מילתא ועוד מאי כנגד הבל הבלים דקאמר עכ"ל וז"ל הנ"י שם ד' ר"ד ע"א אמר המחבר הנכון שהוא כנגד ז' דברים שהעולם נפסקים בהם כדכתיב זרע וקציר וקור וחום קיץ וחורף יום ולילה לא ישבותו ויום ולילה הוא אחד כדכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום אחד לומר שהחי יתן אל לבו שהעולם וכל עניניו הבל ואשריו מי שעמלו בתורה ובמעשיה טובים עע"ל:

ב

וכיון שהוא אסור בשאלת שלום כו' ס"א דכיון שהוא כו' ר"ל במה ששחה ראשו הראה שפטרם ורוצה שילכו לדרכם וכאילו אמר לכו לשלום אלא שאסור לומר להן לשון שלום לכך לא אמר להדיא אבל גירסא שלפנינו שהיא וכיון נראה שהיא עיקר דנענע בראשו אינו נראה כנתינת שלום כ"א שחייה ודו"ק ובדברי רבינו ירוחם משמע דגירסתו דכיון הוא עיקר דז"ל אבל כיון שנענע בראשו שוב אין מנחמין רשאין לישב אצלו פי' הוא אסור בשאלת שלום וכשרוצה לפוטרן מנענע בראש ושוחה כתלמיד השוחה לרבו ליתן לו שלום וזו פטירתו עכ"ל וק"ל:

ג

בכל יומא הוה מכניף ר"י י' כו' הורה הר"ר שמואל לכנופי עשרה בכל ז' אפילי אין כאן שום קרוב ולא נהגו אלא דוקא במקום שיש קרוב והוא ביחוס רחוק שהיה ראוי לישב עליו אבילות רוקח. והאגודה פסק מהא שמעינן כו' שמצוה להתפלל בבית האבל. מהא משמע דהני עשרה דקאמר דמכניף ויושבין במקומו א"צ לישב שם כל היום אלא בשעה שדרך בני אדם לבא לנחם וקאמר שבאותו שעה יושבין במקומו י' במקום אבלים המתנחמין ושאר העם מתקבצין עליהן כדרך הבאים לנחם האבלים ומסיק וקאמר דאם אין י' קבועין פי' שיהיו עשרה מיוחדים שיתיחדו נפשם לזה לישב שם שעה אחת בכל ז' הימים עכ"פ מתקבצין עשרה היום אלו ולמחר אחרים וישבו שם:

ד

ובאשכנז ובצרפת אומרים צידוק הדין ואח"כ אומרים קדיש כו' מכאן משמע שבשאר ארצות שמע הרא"ש שנהגו לומר קדיש בלא צ"ה ואף שי"ל דה"ק שבאשכנז וצרפת אומרים צ"ה ואח"כ קדיש פי' הכל אחר הקבורה משא"כ בשאר ארצות שאומרים צ"ה קודם קבורה וקדיש לאחר הקבורה כמו שאנו עושין מ"מ בסמוך שכתב ובדורותינו בטלה מנהגות כו' שהזכיר קדיש ולא צ"ה משמע נמי כמ"ש שהיו נוהגין לומר קדיש בלא צ"ה. וא"ת על מה יאמרו הא א"א קדיש אלא על פסוקים שלפניהם י"ל דשאני קדיש זו שהיא כתפילה וכמ"ש בסמוך ומכאן היה נראה לכאורה דאף בארצות הללו כשא"א צ"ה כמו בער"כ או בע"ש אחר חצות דאז מ"מ יכול לומר קדיש זה אבל מ"מ נראה דא"א הואיל ויש בה תחינה גם יש לומר שבימיהם היו אומרים קדיש על הפסוקים שזכרו בעומד בשורה. וע"ל בסימן ת"א שכתב כיון שאין צ"ה אין קדיש ועיין מ"ש שם לפני זה בדברי רב האי מנהגינו לומר קדיש כו':

ה

וכשאמרו במי שחוזר מאחורי המת לישב ז' פעמים כו' הם המה הז' מעמדות ומושבות הנזכרים לעיל וז"ל הגמרא בפרק המוכר פירות דף ק' ע"ב אחתיה דרבי אמי בר אבא הויא נסיבא ליה לרב אויא שכיבה עבד לה מעמד ומושב אמר רב יוסף טעה בתרתי טעה שאין עושין אלא בקרובים והוא עבד אפי' ברחוקים וטעה שאין עושין אלא ביום ראשון והוא עבד ביום שני אמר אביי בהא נמי טעה שאין עושין אלא בבית הקברות והוא עשה בעיר רבא אמר בהא נמי טעה שאין עושין אלא במקום שנהגו והתם לא נהוג ובמקום שנהגו לעשות מותר לעשות אפילו בשבת כגון שקברו המת סמוך לכניסת שבת וחזרו עב"ה בשבת עכ"ל הגמרא. וז"ל הר"ן שם ד' ר"י ע"ב מכאן שבאותן מקומות שנהגו כשחוזרין מב"ה ונכנסין לעיר או לבית הכנסת ועומדין ממקום למקום ויושבין כאן מעט וכאן מעט ז' פעמים שטעות הוא וגם מה שנוהגין שבשבת יושבין על מקומן בב"ה מפני שאומרים שאסור לנהוג אבילות בשבת מנהג טעות הוא שהרי התירו מעמדות ומושבות אפי' בשבת ופי' הר"ש ז"ל הטעם מאחר שאין עושין אבילות אלא מעמדות ומושבות בלבד משמע שבישיבה בעלמא משום כבוד האבל אין בה שום חששא עכ"ל והב"י הביאו לקמן ס"ס שצ"ג וכתב (על מ"ש שאין משנין מקומן בשבת ע"ש עכ"ה) שאין הנדון דומה לראיה שהתם היו צריכין לישב בבית הקברות משום שהוא מקום רחב והיו מקבצין כל העם ולא היו יכולין להתאסף כולם בבית הכנסת כו' ע"ש ותמיה לי על דברי ב"י איך דחה את דבריו בקש הא שפיר מייתי ראיה דכמו שהתם עשו מעמדות משום שאין בו איסור בכה"ג לראות צד אבילות בשבת ה"נ דכוותיה ומיהו י"ל דשפיר דייק הב"י דשאני התם דודאי אין בישיבה ובעמידה שום צד אבילות מצד עצמו וגם אינו נרגש האבילות במה שיושבין על הקברות שמשום שהוא מקום רחב להחזיק כולם וא"א להם לישב במקום אחד שיחזיק כולם אבל בבית הכנסת מוכח שהכל רואין שהוא משנה מקומו משימין על לבן לומר שמשום אבילות הוא משנה דהא אם היה רוצה לישב במקומו מי הכריחו שלא לישב עליו וק"ל. ומ"ש שצריך לישב ז' פעמים מפני הרוחות כו' משמע שס"ל שזהו טעם ז' מעמדות ומושבות שהיו עושין מפני הרוחות שמלוות אותן וכבר כתבתי בריש סימן זה שגם הרשב"ם כתב שי"א הטעם זה והוא דחה אותו וא"כ צ"ע על מנהגינו:

ו

לא נהגו מעולם לקנח ידיהם בבבל כו' לכאורה היה נראה להגיה לא נהגו מעולם לקנח ידים בבבל אלא בעפר והשתא א"ש טפי מ"ש וכן אנו רואין דמאן דעבד הכי כו' וכן מ"ש אבל נטילת ידים לבתר הכי כו' דלגירסא דידן קשה מה זה שכתב אבל נטילת ידים כו' נטילת ידים מאן דכר שמיה וצריכין לדחוק ולומר שקאי אדלעיל כמ"ש בפרישה וזה דוחק אבל א"א לגרוס הכי דא"כ הוי משמע לא נהגו לקנח אלא בעפר ולא במים ובמים לא שייך למימר ל' קנוח אלא לרחוץ לכן ע"כ צ"ל כמ"ש בפרישה:

ז

לקנח בעפר ולתלוש עשב כו' והספר צפנת פענח כתב ע"ש אבילות שנאמר וינער עפר על ראשו כולי:

מעבר לתחילת הדף< הקודם ·

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.