דרישה/יורה דעה/קעד

דרישה ‏ יורה דעה קעד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

והפירות שאכל הוי אבק רבית ואינו יוצאה בדיינים גם בח"מ ס"ס קפ"ב סתם רבינו וכ"כ. וכ"כ בקיצור פסקי הרא"ש פ' א"נ סימן ל"ג ע"ש. ותימה הלא מגמרא ומדברי הרא"ש לא משמע הכי וכאשר אציע לפניך כי מקור דין זה מעובדא דאיתא בגמרא פ' א"נ ד' ס"ז ע"א ז"ל ההיא איתתא דאמרה ליה לההוא גברא זיל זבין לי ארעא מקריביי אזל זבין לה. וא"ל (המוכר להשליח) אי הוו לי זוזי מהדרת לה ניהלי. א"ל את ונוולא אחי (פרש"י אתה והוא קרובין הן ותתפשרו נוולא היה שמה) אמר רבה בר רב הונא כל את ונוולא אחי לא סמכה דעתיה ולא גמר ומקנה. ארעא הדרי פירי מאי רבית קצוצה הוי ויוצאין בדיינים. א"ד כי אבק רבית הוו ואין יוצאין אמר רבה בר רב הונא מסתברא כי אבק רבית הוו ואין יוצאים בדיינים וכן אמר רבה א"ל אביי לרבה משכנתא מאי (פירש"י משכן לו שדהו ולא קצץ עמו לאכול פירות לשם רבית אלא סתם והוא ירד ועשה ואכל) התם טעמא מאי משום דלא קץ ליה ה"נ לא קץ ליה א"ד התם זביני הכא הלוואה א"ל התם טעמא משום דלא קץ ליה ה"נ לא קץ ליה. אמר רב פפי עבד רבינא עובדא וחשב ואפיק פירי דלא כרבה בר רב הונא עכ"ל הגמרא. וכתב הרא"ש ע"ז (והוא מהתוספות שם אלא שהרא"ש הוסיף לדברי הרי"ף ע"ש) וז"ל וקשה דהא רבינא גופיה אמר לעיל דמשכנתא בלא נכייתא בדינינו אין מחזירין אותו ממלוה ללוה. וצ"ל אע"ג דהוה בעי למימר דהוה רבית קצוצה לאו מטעם זה אפיק אלא משום דהוה מחילה בטעות דבתורת מכר ירד לתוך השדה והמכר אינו מכר דכל את ונוולא אחי לא סמכא דעתיה והדרא ארעא ופירי נמי הדרי משום מחילה בטעות דהוה כמניח את חבירו ליטול חפץ מרשותו או נתנו לו וקסבר שהוא שלו ונמצא שאינו שלו (ולפ"ז לא קאי רבינא דאפיק פירי כ"א אעובדא דאת ונוולא ולא אמשכנתא דמייתי הגמרא עלה) ורב אלפס ז"ל כתב דקי"ל כרבינא בזביני (ר"ל דההוא את ונוולא) וכל שכן במשכנתא בלא נכייתא ותימה הוא דלא אסיק אדעתיה ההוא דרבינא דלעיל בריש פירקין (דף ס"ב סע"א) דמשכנתא בלא נכייתא בדינינו אין מוציאין ממלוה ולוה. והראב"ד פי' דההיא דלעיל איירי באתרא דלא מסלקי דהוה כמכר הלכך בלא נכייתא הוה אבק רבית ואין מוציאין מידו ובנכייתא שרי לקמן בשמעתין והכא איירי באתרא דמסלקי הלכך הוי בלא נכייתא כרבית קצוצה ויוצאה בדיינים ובנכייתא הוה אבק רבית ואסור וכן היה דעת רב אלפס ז"ל עכ"ל הרא"ש שם ד' י"ז ע"ב מהתחלת הרא"ש. ושם ע"ג מסיק וכתב אהא דאמר מר בריה דרב יוסף האי משכנתא באתרא דמסלקי אי אכל טפי משיעור זוזי לא מפקינן ליה כו' וכן עשה רב אשי עובדא אפילו ביתומים קטנים ע"ש ועל זה כתב ז"ל הרי"ף מוקי לה במשכנתא בנכייתא דל"ת הלכתא אהלכתא לפי מה שפסק הלכתא כרבינא דמשכנתא בלא נכייתא רבית קצוצה הוי ויוצאין בדיינים דהו"ל כהלויני ע"מ שתאכל שדה או כרם בחנם ואיכא מאן דס"ל דהלכתא כרבינא בזביני לחוד אבל משכנתא אבק רבית הוא ומוקי לה במשכנתא בלא נכייתא עכ"ל הרא"ש. הרי לפנינו דרבינא עבד עובדא ואפיק פירי בההוא דאת ונוולא כי אף שלפי מ"ש הרא"ש בשינויא קמא הנ"ל הטעם משום מחילה בטעות ולא קאי רבינא אדין משכנתא הנ"ל וכן מסיק הרא"ש בסוף וכתב דאיכא מאן דס"ל דהלכתא כרבינא בזביני לחוד ולא במשכנתא כו'. עכ"פ קאי רבינו אעובדא דאת ונוולא הנ"ל וזהו הדין שכתב רבינו פה ובח"מ ס"ס קפ"ב בעינו. ואיך יסתם רבינו דבריו נגד הרא"ש ובפרט דהרא"ש לא מביא שום מ"ד דס"ל דרבינא לא קאי אההיא דאת ונוולא. וגם דוחק לומר דרבינו ס"ל הכי מאחר דהגמרא קאמר דרבינא עבד כו' דלא כרבה בר רב הונא ורבה בר רב הונא דלפני זה לא איירי אלא מההיא דאת ונוולא. ונראה ליישב דרבינו פי' להא דרבינא כהרי"ף דקאי אההיא דאת ונוולא וגם אמשכנתא ובמשכנתא ע"כ לאו מטעם מחילה בטעות חשיב ואפיק אלא משום דס"ל דהוי כרבית קצוצה. ומה"ט נמי אפיק פירי בדינא דאת ונוולא וכמשמעות הגמרא דלפני זה דבא להשוותן מה"ט וכן מוכח מהרי"ף והרא"ש דלפירושם דקאי רבינא אתרווייהו אינו אלא משום דס"ל דהוה כרבית קצוצה. ובהיות כן שפיר דקדק רבינו פה ובח"מ ובקיצור פסקי הרא"ש דסתם וכתב דפירי לא מפקינן לפי מאי דס"ל כרש"י והרא"ש דפסקי דבמשכנתא אפילו באתרא דמסלקי ואפי' בלא נכייתא לא מחשב אלא כאבק רבית ואין מוציאין אותו בדיינים וכמש"ר לעיל ר"ס קע"ב ע"ש וגם הרא"ש אף ע"ג דסתם וכתב כנ"ל כאן מ"מ אחר זה כתב שם בע"ג וע"ד דין רבית וכלליה ופסק כמ"ש ע"ש. ואין לתמוה איך יפסקו נגד רבינא דהוה בתראה וגם עבד עובדא הכי ומעשה רב וגם הסתם הגמרא מביאו בסוף שמעתתא הנ"ל די"ל כיון דקי"ל דבמקום דפליגי רבינא ורב אשי הלכה כרב אשי וכבר כתבתי דבתר שמעתין הנ"ל איתא בגמרא דרב אשי עבד עובדא אפי' ביתומים דלא אפיק פירי דאכל במשכנתא אפילו באתרא דמסלקי ובלא נכייתא והביאו הרא"ש גם כן שם ובהיות כן צ"ל דהא דמסיק הרא"ש וכתב בתר האי עובדא דרב אשי דאיכא מ"ד דהלכתא כרבינא בזביני לחוד דטעמא דבזביני עכ"פ הלכתא כרבינא ל' הרי"ף העתיק (וכ"כ שם ע"ש ד' ז' בדפוס גדול) אבל הרא"ש לא ס"ל גם בזה כוותיה ואף שסתם שם סמך נפשי' אמ"ש אחר זה כללי דינא דרבית וגם כתב שם בסוגיא דדברי הרי"ף ופירושו בשמעתתא דמשכנתא דחוקין הן ע"ש. גם המדקדק בדברי הרא"ש יראה כדברי מסתימת דברי הרא"ש מב' מקומות חדא דמתחיל שם וכתב ז"ל רב אלפס כתב דקי"ל כרבינא בזביני וכ"ש במשכנתא כו' דהל"ל ורב אלפס פירש דברי רבינא דקאי אזביני ואמשכנתא וממילא אנן ידעינן דהלכתא כוותיה דרבינא בתרווייהו כיון דהוה בתראה ועבד עובדא והגמרא מביאו בסוף שמעתין. השני דכתב בתר הכי ז"ל ורב אלפס מוקי לה במשכנתא בנכייתא דל"ת הלכתא לפי מה שפסק דהלכתא כרבינא דמשכנתא בלא נכייתא רבית קצוצה הוי. הרי שדקדק וכתב לפי מאי שפסק כו' משמע דהרי"ף פסק כן וליה לא ס"ל אלא כרב אשי דג"כ עבד עובדא וכנ"ל ומה"ט נמי כתב הרי"ף דל"ת הלכתא אהלכתא דר"ל עובדא דרבינא הנ"ל אעובדא דרב אשי הנ"ל והרא"ש ס"ל דקי"ל כרב אשי וכעובדא דעבד מטעם שכתבתי דרבינא במקום רב אשי קי"ל כרב אשי וגם סוגיא דרבית דבתר הכי מוכחן כן וק"ל כנ"ל ולא כב"י שכתב ז"ל ואף ע"ג דאהאי עובדא אמרינן שם דעביד רבינא עובדא ואפיק פירי כשיטת הרא"ש והתוספות ס"ל דלא מטעם רבית קצוצה אפיק אלא משום דהוה מחילה בטעות כו' עד ומתוך דברים אלו נתבאר דמש"ר כאן ואינה יוצאה בדיינים היינו מטעם רבית אבל מטעם מחילה בטעות יוצאה ויוצאה וזהו לדעת התוספות והרא"ש והראב"ד כו' עכ"ל ב"י. גם אדברי רבינו שכתב בח"מ בס"ס קפ"ב דהפירות שאכל הוי אבק רבית ואינה יוצאה בדיינים כתב ב"י סוגיא דהגמרא הנ"ל בקיצור ומסיק וכתב ז"ל ובסימן ר"ז ביארתי בבבות וכל היכא שלא קנה השדה משום דהוי אסמכתא כו' (והוא סעיף י"ג) שזהו דעת הרא"ש אבל להרי"ף והרמב"ם רבית קצוצה הוה עכ"ל. ושם בסימן ר"ז האריך בזה והביא דברי הגמרא והרי"ף והרא"ש הנ"ל ועוד שאר דיעות רבות ומסיק וכתב דגם לשיטת דברי הרא"ש קי"ל כרבינא דאפיק פירי בההוא דאת ונוולא מטעם מחילה בטעות ועכ"פ לא הו"ל לסתום אלא לכתוב דמוציאין הפירות משום מחילה בטעות. ובפרט רבינו שלשונו הוא כאור בהיר וצח ומדוקדק היטב וגם מאחר שהרא"ש לא כתב כהאי לישנא הו"ל לילך בדרך הרא"ש אביו וכדרכו בכל מקום אלא מחוורתא כדכתיבנא דהוה מוכח לרבינו דהרא"ש ס"ל דאין מוציאין הפירות בנדון זה כלל ומה שהביא הב"י וכנ"ל לא כתב אלא לפי המאן דאמרי דפסקי כרבינא וכמ"ש. וא"ת היא גופא טעמא מאי למה לא נאמר דנוציא הפירות בהאי דינא דאת ונוולא מטעם מחילה בטעות וכמ"ש התוס' והרא"ש הנ"ל י"ל דס"ל לרבינו דלא מפקינן מכח מחילה בטעות אלא כשמתחילת הענין בהלואה בא לידו וכמו שאיתא בגמרא בשמעתין סוף דף ס"ו בדין מי שהלוה לחבירו על שדהו וא"ל אם אי אתה נותן לי מכאן ועד שלשה שנים הרי הוא שלי דקאמר הגמרא דהוי אסמכתא ומסיק רב נחמן וקאמר דהדרא ארעא והדרא פירי ופריך הגמרא ע"ז ז"ל למימרא דסבר רב נחמן מחילה בטעות לא הוי מחילה והאמר רב נחמן המוכר פירות דקל לחבירו כו' עד יכול לחזור אף משבאו לעולם ואפי' הכי קאמר דאי שמיט ואכיל הפירי לא מפקינן מיניה. ומשני התם זביני הכא הלואה עכ"ל הגמרא ופירשו רש"י והרא"ש דמה שהוציא הפירות משום מחילה בטעות היינו דוקא מה שאכל אחר שלשה שנים דהמוכר סבר שכבר קנויה ללוקח ומן הדין אוכל פירות ומוחל על אכילתו בטעות אבל בתוך שלשה דלא בתורת מכר אכל אלא בתורת משכנתא לא הוה מחילה בטעות אלא אבק רבית דאינה יוצאה בדיינים וכן כתב רבינו האי דינא בעינא בסימן ר"ז סעיף י"ג עיין שם וה"נ בהאי עובדא דאת ונוולא דהתנה המוכר מתחילה דכשיהיה לו מעות יחזרו ויתננו לו וקאמר הגמרא ע"ז דבכה"ג לא סמכה דעתיה להיות מכר נמצא דלא הוה אלא כמשכנתא ואבק רבית הוה וכמש"ר ודו"ק:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.