דרישה/יורה דעה/קמג

דרישה ‏ יורה דעה קמג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

לפיכך מי שביתו סמוך לאליל כו' משנה בפרק כל הצלמים דף מ"ז סוף ע"א ומפרש שם רש"י מי שהיה שם כותלו סמוך לאלילים שהיה אחד מכותלי ביתו אביו והבית עצמו נעבד ויש לדקדק בפירש"י מי הכריחו לפרש כן דמיירי שהבית עצמו נעבד אי משום דקשיא ליה הא דקתני עציו אבניו ועפרו מטמאין כשרץ דלמא ה"ט משום שהן תשמישי אליל שנאסרין כאליל עצמה ונראה לפרש דכתב כן משום דקשה לריש לקיש דס"ל אליל שנשתברה מאליה מותר אם כן מחיצה שנפלה למה עציו אבניו כו' מטמאין ולכן פי' שהבית עצמו נעבד ור"ל שכל אבן בפני עצמו הוא עיבד וכ"כ התוספות הטעם וז"ל שם ריש ע"ב אבניו עציו ועפרו מטמאין כשרץ ואפילו למ"ד אין עובדין לשברים הב"ע כגון שהיתה אליל של ישראל או של עכו"ם והשתחוה לה ישראל ובירושלמי מוקי לה כגון שהשתחוה לכל אבן ואבן וכן פי' הקונט' עכ"ל התוס' ולא מצאתי שפי' הקונטרס כן אלא ודאי ר"ל שפי' כן במ"ש והבית עצמו נעבד וכמ"ש:

ב

אסור לבנות הכיפה כו' עבר ובנה שכרו מותר כן הוא בגמרא פ' לפני אידיהן דף י"ט ע"ב ופריך שם פשיטא משמשי אליל הן לד"ה לא נאסרו עד שיעבדו ומתרץ רבי ירמיה לא נצרכה אלא לאליל עצמה ופריך למ"ד אלא של עכו"ם אסורה מיד מאי איכא למימר ומתרץ אליל מאן קא גרים לה מכוש האחרון ומכוש האחרון לית ביה שוה פרוטה:

ג

וכתב הרמב"ם אבל בונה כו' הוא בפ"ט מהל' אליל ונראה שטעמו משום דמכרש הא דתנן בונה עמהן במסיאות דהיינו טרקלין או חצר שבו אותה כיפה וכן פרש"י דבמסיאות היינו בימה שמקריב עליה זבחים דהוי תשמיש דתשמיש לאליל ובתוס' הקשו על כרש"י ודחה ר"י גירסא זו וגרס דימוסאות במקום במסיאות והוא ל' מרחצאות אבל דבר שהוא לצורך אליל אף ע"פ שהוא משמש למשמש אסור לבנותו ב"י וע"פ זה דברי רבינו מבוארים:

ד

היה לאליל גינה או מרחץ כו' משנה בפ' רבי ישמעאל דף נ"א (ופרק כל הצלמים דף מ"ד) אליל שיש לה גינה או מרחץ נהנין ממנה שלא בטובה ואין נהנין ממנה בטובה היה שלה ושל אחרים נהנין מהן בטובה ושלא בטובה ובגמרא אמר אביי בטובה בטובת כהניה שלא בטובה שלא בטובת כהניה לאפוקי בטובת עובדיה דשרי איכא דמתני לה אסיפא היה שלה ושל אחרים נהנין מהן בטובה ושלא בטובה אמר אביי בטובה בטובת כהנוה שלא בטובה שלא בטובת כהניה מאן דמתני אסיפא כ"ש ארישא מאן דמתני לה ארישא אבל אסיפא כיון דאיכא אחרים בהדה אפילו בטובת כהניה נמי שפיר דמי ופסק הרמב"ם בפ"ו מהל' ע"ז כלישנא קמא דשרי באיכא אחרים בהדה אפילו בטובת כהניה וכבר נתן הר"ן טעם למה פסק כן. והרי"ף והרא"ש כתבו שתי הלשונות ולא הכריעו משמע דמדסתם ס"ל הלכתא כלישנא בתרא וכן פסק הר"ן ז"ל וכן נראה שהוא דעת רבינו שכתב דאפילו יש לאחרים חלק בטובה עם כהניה אסור להנות מהם בטובה והיינו כלישנא דמתני לה אסיפא דאע"ג דאיכא אחרים בהדה לא שרי בטובת כהניה כלומר כיון שיש לכהניה חלק בטובתה. ומ"ש ואם אין הטובה היוצאת מהן לכהניה אלא לעובדיה מותר נראה דהיינו מדאמרינן מאן דמתני לה אסיפא כ"ש ארישא כלומר ומאי בטובה בטובת כהניה שלא בטובה שלא בטובת כהניה לאפוקי טובת עובדיה דשרי כלומר דכי תנן ברישא נהנין מהן שלא בטובה היינו שלא בטובת כהניה כלומר שאין לכהניה חלק בטובה היוצאת מהם אלא כל הנאה לאחרים דלאו כהניה עכ"ל ב"י. ועל מ"ש רבינו שאסור לקנות מהם בטובה יש לדקדק מ"ש מנרות של שעוה דכתב רבינו לעיל סימן קל"ט דאם כבו ומוכרן הרי הן בטלין ואמאי מותר לזבין מינייהו הא מהנין הכהנים ואפשר לומר שהנרות היו חול מתחילה רק שהדליקן לפני אליל ונעשה מהן נוי לאליל והואיל ומוכרן מבטל נויין שרי אבל גינה ומרחץ שהוקצה מתחילה לשם זה ליתן שכרן לכהניה ונמצא נתינת שכרן זהו תשמישם וכאילו מהנה לאליל עצמה לכן אסור:

ה

ולא דמי ליריד של עכו"ם כו' האי ולא דמי ליריד כו' כתבו התוס' בפרק כל הצלמים דף מ"ד בפסק ר"ת ולא הזכיר שם באותו פסק פרש"י ע"ש ומ"מ מדכתבו רבינו אפי' רש"י י"ל שס"ל שדוקא לפריש"י צריך לתרץ דלא דמי דאילו לפי' ר"ת הדמים אינם מעלים ולא מורידין בגינה ומרחץ שאין זה נקרא מהנה כיון שיש לו הנאה נגד הדמים בפירות או ברחיצה משא"כ ביריד שנותנין מעות לאליל בלא דמי המקח אבל לפרש"י שכתב שהאיסור הוא עבור שמהנה לכהנים במעות א"כ ה"א אפילו אינם עומדות בחצירה אסור כמו ביריד וק"ל:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.