דרישה/יורה דעה/קכה

דרישה ‏ יורה דעה קכה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

כח של נכרי כגון שמערה מכלי אל כלי כו' מדין זה הנזכר בגמרא הקשה הרשב"א על הרמב"ם שכתב אחז בכלי פתוח ושכשכו שאסור אע"פ שלא נגע ביין כמ"ש הטור לעיל סימן קכ"ד בשמו שהרי כאן בשעה שמערו א"א שלא ישכשך מה שבפנים ואפ"ה שרי מה שבפנים ומסיק אלא ודאי לא נאסר בשכשוך אלא אם כן מכניס ידו ומשכשך בתוך גופו של יין בא' מאיבריו או על ידי דבר אחר אבל בכלי לא שאין דרך ניסוך בכך וב"י כתב ע"ז ולפי מ"ש דניענוע כל דהוא לא שמיה שכשוך לא קשה מההיא ברייתא וכן משמע להדיא מדברי הרמב"ם שהביא ב"י בדף קכ"א ע"ג בד"ה וכתב עוד הרמב"ם כו' דשכשוך כל דהוא לא שמיה שכשוך ע"ש:

ב

אם הוא בכוונה כו' היוצא מהכלי אסור ז"ל ד"מ כתב ב"י בסי' קכ"ד דאין אסור מה ששופך לחוץ אלא כשמגביה הכלי ושופך לחוץ אבל בלאו הכי אלא שמטהו על צידו ושופך לחוץ שרי וכן דעת הרמב"ן והר"ן והרא"ש עכ"ל וצ"ע מ"ש מהא דנתבאר לעיל סימן קכ"ד גבי הוציא את הברזא דאע"ג דלא שכשך ולא הגביה מה שיצא לחוץ הוא אסור מחמת כחו של בכרי ויש לומר דשאני התם דדרכו הוא בכך להוציא היין מן החבית עכ"ל:

ג

בד"א שאינו מכוון כו' או לכוס ולא ידע שהוא יין ק"ק דאם כן מאי צריך לטעמיה דבמים ליין לא שייך ניצוק נהי נמי דשייך ניצוק מגע נכרי על ידי דבר אחר שלא בכוונה הוא ומותר וצ"ל דאי הוה שייך ניצוק במים היה אסור מכח מגע נכרי דכיון דהמים מקלחין מזריקת הנכרי ויורדין מיד ליין הוי כאילו נגע הנכרי בידו ביין ואף על גב דבר"ס זה גבי עירוי כתב דמה שנשאר מותר ולא אמרינן ניצוק חיבור ואף על גב דהנכרי עירה מהכלי היין ואותו יין נגע בשאר יין שאני התם דמה שיצא הוא יורד למטה והוא לעצמו אינו אסור אלא מכחו של נכרי ולהכי מה שנשאר מותר דניצוק כי האי לא אמרינן שיחשב כאילו זה היין חזר לאחוריו לכלי ראשון לאסור היין הנשאר דניצוק של כח הוא ולא שמיה ניצוק אבל הכא שהמים שהם כחו של נכרי נפלו מיד למטה ביין ולהכי פשיטא דאסור אי אמרינן ניצוק מים ליין הוי ניצוק:

ד

נכרי שמערה מכלי כו' ואם הנכרי מקרב כו' ולהריב"ם אסור אפי' בהנאה ולזה הסכים הרא"ש בסימן קכ"ד כתב רבינו כתב הרמב"ם אחז נכרי בכלי פתוח כו' ולא נהירא לא"א הרא"ש ז"ל וכתב שם הב"י דאדרבה ממ"ש רבינו בסימן קכ"ה שדעת הרא"ש כריב"ם כהרמב"ם ס"ל עכ"ל ב"י. ור"ל מ"ש רבינו כאן שהרא"ש הסכים לדעת הריב"ם ונ"ל דלק"מ דלעולם ס"ל להרא"ש שכשוך בלא נגיעה אינו אוסר וכמ"ש רבינו לעיל בסימן קכ"ד דלא נהירא להרא"ש הא דאוסר הרמב"ם שכשוך ומה שהסכים כאן לדברי הריב"ם שאסור אפי' בהנאה כתב הרא"ש הטעם בשם ריב"ם שכיון שמקרב הכלי אין לך נגיעה גדולה מזו וכמ"ש בפרישה בשם ריב"ם וא"כ ש"מ מדדייק וכתב שמקרב הכלי בשעה שהיין מקלח משמע הא לא בשעת קילוח לא שמיה נגיעה ואפי' אם משכשך ולהכי א"ש מ"ש רבינו בסימן קכ"ד גבי אחז בכלי דלא נראו דברי הרמב"ם להרא"ש וכ"כ בהדיא הרשב"א והר"ן בשם הראב"ד דהיינו טעמא דאסרינן כי מצדד אצדודי לפי שבצידוד הכובא א"א שלא ירבה בשפיכת היין ע"כ. וז"ל רמ"א ונ"ל דמ"ש ב"י דאינם מכוונים דברי רבינו במ"ש ולא נראה כו' זה לא קשה כלל דאפשר דאינהו לא ס"ל דאין לחלק בין הגביה ללא הגביה וס"ל דבלא הגבהה לא מקרי שכשוך דלא כהרמב"ם עכ"ל:

ה

נכרי הנושא כו' ואפי' אם הוא פתוח כו' והרמב"ם חולק ע"ז כמ"ש ב"י לעיל בסימן קכ"ד ע"ש שמייתי שם בהדיא שהרמב"ם חולק בדין זה מטעם שמא כיון ושכשך דרך הילוכו אבל הרא"ש ס"ל דלא נאסר דרך שכשוך אם לא על ידי נגיעה כמ"ש בסמוך ולכאורה היה נראה לומר טעם הרא"ש כאן דכיון שהוא דרך הלוכו הרי הוא שלא בכוונה (גם רש"ל כתב ז"ל גם הרמב"ם דאוסר לעיל באוחז כלי פתוח מודההכא דעסיק במלאכתו עכ"ה) ולשמא כיון לא חיישי' ובזה היה נראה ליישב קצת מה שיש להקשות על ב"י שהקשה רבינו דידיה אדידיה בדברי הרא"ש דבסימן קכ"ד כתב בשם הרא"ש דלא ס"ל כהרמב"ם לאסור בשכשוך וכאן כתב שהרא"ש ס"ל כהריב"ם דמשמע מזה דאוסר בשכשוך כמ"ש הקושיא בסמוך ויש להקשות ע"ז למה לא הקשה הב"י דברי רבינו בסימן זה אהדדי שכתב בתחלה שהרא"ש הסכים לריב"ם ואחר כך כתב שאין דרך ניסוך בכך אפי' אם הוא פתוח. והיה נראה לתרץ דדוקא במקרב הכלי לצד הקילוח בהא ס"ל להרא"ש כריב"ם דמסתמא מכוון אבל בנכרי הנושא הנוד והולך אין כאן כיון ולהכי אפי' פתוח מותר אבל מה שהקשה הב"י מסימן קכ"ד ליכא לתרץ הכי לומר דהתם מיירי בלא כיון לשכשך ולהכי כתב רבינו ולא נהירא להרא"ש ז"ל כו'. א"א לומר כן דודאי מדכתב הרמב"ם דין דאחז כלי פתוח כו' וכתב גם כן דין זה דהעביר הכלי ממקום למקום ש"מ דע"כ לאו תרווייהו בשלא כיון איירידא"כ למה כפל הרמב"ם לכתוב דין אחד שני פעמים ועוד שהרי רבינו הביא לעיל בסימן קכ"ד בתוך הדינים של מגע בכוונה ש"מ דמשמע לרבינו שהרמב"ם מיירי בכיון ולהכי שפיר הקשה ב"י אבל כבר כתבתי בסמוך דס"ל להרא"ש דאפי' שכשוך בכוונה אינו אוסר אם לא על ידי נגיעה וא"כ לק"מ ע"ש:

ו

וכתב הרמב"ן בשם הראב"ד כו' וא"א הרא"ש לא חילק ז"ל ב"י אין ראיה דלא ס"ל כן שהוא העתיק לשון הגמרא ולא ירד לחלק בכך ואי הוה שמיע ליה חילוק זה שמא היה נראה בעיניו ועוד שמאחר שנראה מדברי הרשב"א שרצה להכריע שהרי"ף סובר כן מפני שגורס ואזיל ישראל אחורי. כיון שהרא"ש גם כן גורס ואזיל ישראל אחורי שפיר איכא למימר דס"ל הכי:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.