דרישה/חושן משפט/שצו

דרישה ‏ חושן משפט שצו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ד

הפורץ גדר לפני בהמת חבירו כו' והרמב"ם ז"ל כתב שחייב בנזקי הבהמה כו' ז"ל הרמב"ם פ"ד דנ"מ הפורץ גדר לפני בהמת חבירו ויצאה והזיקה אם היה הגדר חזק ובריא חייב ואם היה כותל רעוע פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים ע"כ ומדכתב ויצאה והזיקה נלמד מזה דפי' חיובו דגמרא דאהיזקא קאי וכ"כ המ"מ וכתב עוד דהוקשה עליו מדקתני במתני' הוציאוה לסטים הא פרצה לא כו' ור"ל שחכמי לוניל הקשו לו זה דדוקא הוציאו בידים הוא דחייב ולא בפרץ ויצאה מעצמה דהו"ל גרמא בעלמא והרמב"ם השיב להן ע"ז ובעל מגדול עוז הביא לאותה תשובה וזה נוסחא תשובה על הנזקין אמרתי ולא על הכותל וכן אמרו חז"ל על הנזק שאילו היו דברי ר' יהושע הנ"ל על הכותל כמו שעלה על דעת מי שראיתי פירושו לא היה אומר פורץ גדר לפני בהמת חבירו אלא הפורץ גדר חבירו מה ענין בהמה הכא (והתוספות כתבו שם דמפני דהכותל רעוע איירי ואינו חייב אפי' בידי שמים עליו כ"א אבהמה מש"ה נקט בפני בהמה עכ"ל ונראה שהרמב"ם דייק ממה שלא הוכיח הגמרא דלא איירי בכותל בריא דא"כ למה קתני בפני בהמת חבירו) ועוד שהביא התלמוד דברים אלו על המשנה דהכונס צאן לדיר (ושם איציאה והזיקה קאי ועפ"ר) כו' וע"ש במגדול עוז שהביא כל לשון התשובה אות באות:

ה

הניחה בחמה כו' ז"ל הרמב"ם פ"ד דנ"מ מסר בהמתו לחש"ו אף על פי שהיה השור קשור הבעלים חייבים שדרך השור וכיוצא בו להתיר הקשר ולצאת ולהזיק אפילו שמרוהו שמירה מעולה וחתרה ויצאה והזיקה הבעלים חייבים עכ"ל וכן הגירסא בספרי הרמב"ם שבידינו וכן הוא בש"ע ולכאורה משמע דה"ק כיון שדרך השור להתיר הקשר מעצמו הוי תחלתו בפשיעה אע"פ שסופו באונס חייב וק' דא"כ לא הו"ל לכתבו בפשיעה מסירת לחש"ו דהא אף אם קשרה הוא ג"כ היתה מתירה ויוצאת ועוד דל' להתיר דקאמר לא שייך בבהמה וע"כ נראה שט"ס נפל ברמב"ם דמ"ש כיון דדרך השור צ"ל דדרך חש"ו והוא ר"ת חרש שוטה וקטן והיותר נראה שמ"ש הרמב"ם שדרך השור להתיר ל"ד קאמר אלא לשון הגמרא בפ"ק דב"ק ד"ט ע"ב ת"ר כל שחבתי כו' כיצד שור ובור שמסרן לחש"ו והזיקו חייבין לשלם משא"כ באש ומפרש בגמרא דמיירי בשור קשור ובור מכוסה שור דרכיה לנתק בור דרכיה לנתורי (פרש"י לנפול) גחלת כמה דשביק לה מעמיא עמיא ע"כ ופירש"י שם אפילו בלא חרש דרכו של שור לנתקו מאליו וכן בור דרכיה לנתורי מאליו והקשו עליו התוס' וכתבו ז"ל בקשרו וכיסהו כראוי איירי כדפרישית (בדיבור שלפני זה שם) ולקמן תנן כיסהו כראוי פטור ונראה לפרש דרכו לנתוקי ע"י חש"ו קאמר דגרע משום דמסר לחרש כו' ע"כ הרי לפניך דלדעת התוס' מה שאמרו בגמרא שור דרכו לנתוקי ע"י חש"ו קאמר וכן ג"כ כוונת הרמב"ם וכמ"ש בפרישה דכן פירשו המ"מ ועפ"ר:

ז

כתב הרמב"ם ז"ל שמרוהו כו' ואיני מבין דבריו כו' המ"מ כתב עליו כו' [עב"ח שהביא ל' המ"מ] והב"י הביאו וכתב דבהדברים הללו נתיישב תמיהת רבינו ודבריו תמוהים וצל"ע [הקושיא כמו בב"ח על ה"ה] ובש"ע כתוב ג"כ כדברי המ"מ והוא תמוה ובעיקר הקושיא בדברי הרמב"ם אפשר לומר דהרמב"ם מילי מילי קאמר ותרי כללי נקט בדבריו דברישא כתב דאם לא שמרוהו כלל אז כל השומרים הן ש"ש או שואל ונושא שכר חייבים והבעלים פטורים ואח"כ אמר אבל אם שמר שמירה מעולה פי' אבל אם שמר כל שומר ושומר שמירה המעולה לו אז בטל הכלל הראשון אלא כל השומרים פטורים והבעלים חייבים לפעמים וכגון בש"ח ששמר שמירה פחותה שהיא שמירה המעולה לו כנ"ל לומר באם נדחוק וניישב גירסא שלנו אבל ודאי העיקר כמ"ש בפרישה שהשיב לחכמי לוניל שט"ס הוא וכן מוכח מלשון גירסתינו גופא שכתב שם אבל אם שמרוהו שמירה מעולה השומרים פטורים והבעלים חייבים אפילו המית את האדם שמרוהו שמירה פחותה ש"ח פטור ואם ש"ש כו' וק' חדא דהאי אפילו אם המית ע"כ אשומרים פטורים קאי וק' למה הפסיק בתיבות והבעלים חייבים ועוד בסיפא כשאמר ש"ח פטור הול"ל והבעלים חייבים אלא ודאי ט"ס הוא ונראה דגם לפני המ"מ היתה הגירסא הנכונה ועל אותה גי' נתן טעם לדברי הרמב"ם ובדברי המ"מ עצמו נפל טעות וכצ"ל ומ"ש והבעלים חייבים בששמרוהו שמירה פחותה הוא בנזק דקרן כו' שבהן הבעלים חייבים אם לא בשמירה מעולה כו' וע"ז שפיר קאמר כמו שנתבאר בפ"ז והמדפיס ראה בפנים גירסא מוטעת דהיינו שמירה מעולה כתב ג"כ בדברי המ"מ ודברי הש"ע צריך עיון שכתב כדברי ה"ה שכתוב לפנינו והוא סותר למ"ש שם בר"ס וכמ"ש לעיל ודוק:

ח

והראב"ד השיג עליו כו' ז"ל הראב"ד בהשגותיו מסר השומר כו' א"א כל זה אינו מחוור אלא הניזק גובה מהשני או מאיזה שירצה ועד שיאמר לשומר יאמר לבעלים למה לא שמרת את שורך וחיי ראשי כל שכתוב בזה שלא לצורך הוא דליכא למימר הכא אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר שהרי הבעלים אין מפסידים כלום עכ"ל וכתב שם המ"מ ז"ל אין כאן מקום והשגה כלל שהרי הדברים (דהרמב"ם) מבוארים שם בגמרא ולזה לא כתבתיה עכ"ל ור"ל (במ"ש ולזה לא כתבתיה) שלא העתיק שם השגת הראב"ד כלל כדרכו של המ"מ להביא בכל מקום השגתו ולכתוב עליו ישוב או להסכים עם השגתו וצ"ל דס"ל כמ"ש הב"י ועפ"ר ועל השגת הראב"ד השנייה שכתב ועד שיאמר לשומר כו' לא כתבו לא המ"מ ולא הכ"מ שום ישוב וכתב המ"מ בלי טעם שאין כאן מקום להשגתו ונראה דה"ט דס"ל להרמב"ם כיון דמעשי' בכל יום שאדם [מוסר] בהמותיו לשומר לשמרם שלא יוזקו ושלא יזיקו מש"ה אין צד חיוב על הבעלים מהניזק אבל על השני שומרים יש לו תביעה על הראשון דלא הו"ל ליתנו לשומר אחר דשומר שמסר לשומר חייב לענין שאם הוזק וס"ל דה"ה שאם יזיק ועל השומר השני פשיטא דיש לו תביעה כיון דקיבל עליו שמירתו ויצא והזיק ומ"מ תמה אני על המ"מ שהרבה לתמוה על השגה זו ובאמת לא נתיישבה סיפא דהשגתו וצ"ע:

מעבר לתחילת הדף · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.