ב"ח/חושן משפט/שצו

ב"ח ‏ חושן משפט שצו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

שור המועד וכו' פסק כר' יהודא במתני' סוף פ' שור שנגח ד' וה' דמועד סגי ליה בשמירה פחותה ושן ורגל אמרינן ר"פ הכונס תנא ד' דברים התורה מיעטה בשמירתם ואלו הן בור ואש ושן ורגל ומייתי ליה מקראי: ומ"ש ואיזהו שמירה מעולה וכו'. ה"א ריש פרק הכונס בברייתא: ומ"ש וחייב אפי' לא נפלה הדלת וכו' עד כדי לאבדה פטורים. הכל שם במשנה וגמ' וע"פ דברי התוס' והרא"ש:

ד

הפורץ גדר וכו'. ברייתא שם הפורץ גדר לפני בהמת חבירו פטור מד"א וחייב בד"ש ה"ד אילימא בכותל בריא בד"א נמי ליחייב אלא בכותל רעוע ופירש"י והתוס' דהא דפריך בד"א נמי ליחייב אכותל פריך דליחייב מיהא דהא בידים עבד ואבהמה ליכא למימר דחייב בפריצת גדר בעלמא דאין זה אלא גרמא בעלמא וכדתנן פרצוה לסטים פטור דאף הלסטים פטורים אלא א"כ הוציאוה לסטים בידים דאז חייבים ולמאי דמסיק דכותל רעוע כתבו התוס' דלא קאי חייב בדיני שמים אכותל רעוע אלא אבהמה קאי דאם נפסדה הבהמה ע"י פריצה זו דכותל רעוע חייב בד"ש וכ"כ הרא"ש וכתב עוד א"נ אף אכותל חייב בד"ש לפי שהיה ראוי לעמוד יום או יומים עד שימצא פועלים וצרכי בנין עכ"ל ודעת רבינו כהאי אי נמי ולכן כתב בסמוך דבכותל רעוע חייב בד"ש בסתם דמשמע מלשונו דבין על הבהמה בין על הכותל חייב בד"ש: ומ"ש ע"ש הרמב"ם דבכותל בריא חייב גם על הבהמה לשלם בהמתו היכא שנאבדה והוזקה. טעמו שהוא מפרש הא דפריך בדיני אדם נמי ליחייב אבהמה נמי קאי דאין זה גרמא בנזקין אלא כמזיק בידים ולא דמי להא דתנן פרצוה לסטים והזיקה דפטורים הלסטים דהתם ודאי גרמא הוא דע"י שפרצוה לסטים הלכה והזיקה לאחר אבל אם הבהמה גופה הוזקה הו"ל היזק בידים וכתב ה' המגיד שכן פירשו אחרים וכן דעת הראב"ד בהשגות וכן דעת האחרונים ז"ל: ומ"ש והרמב"ם כת' שחייב בנזקי בהמה אם הלכה והזיקה. טעמו שהוא מפרש הא דפריך בד"א נמי ליחייב אבהמה נמי קאי והיינו היכא דהלכה והזיקה ול"ק מדתנן פרצוה לסטים פטור דשאני לסטים שלא נתכוונו אלא לגנוב ולא לפרוץ גדר והאריך בתשובתו לחכמי לוני"ל שהעתיק במגדל עוז ע"ש:

ה

הניחה בחמה וכו'. משנה שם ואסיקנא אמר רבה ל"מ היכא דלא חתרה דכולה בפשיעה היא אלא אפי' חתרה וכו': ומ"ש אפי' היתה קשורה בקשר חזק וכו'. פי' שהחש"ו שאין בהן דעת דרכן לשחוק בהן ולהתיר הקשר וכן לקמן בסי' ת"י סט"ו גבי כיסוי כ"כ הרמב"ם בפ"ד וה"ה הביא ראיה לדבריו מפ"ק דב"ק (דף ט') ע"ש: ומ"ש בשם הראב"ד. שם בהשגות: ומ"ש ודעת א"א כסברא הראשונה. אפשר דלפי שכתב הרא"ש בסתם בהניחה בחמה דכל מאי דעבדה פשיעה היא משמע נמי דאפי' קשורה בקשר חזק:

ו

מסר שורו לחמשה וכו' בפ"ק דב"ק (ד' י') וע"פ פי' הרא"ש לשם:

ז

מסרו לש"ח וכו'. מימרא דר"א ס"פ שור שנגח ד' וה' וכדאסיקנא התם בגמרא דבשור נגחן מסתמא לא אסיק אדעתיה דליזקוהו אחרינא שהרי אין שור מתייצב לנגדו מפחדו ולא קיבל עליה מסתמא לשמרו יוזק: כתב הרמב"ם שמרוהו כראוי וכו' ואיני מבין וכו' כבר כתב ה"ה ליישב דבריו ומביאו נ"י והיינו דמיירי בקרן תמה דהבעלים חייבים אפילו בשמירה מעולה עכ"ל וצ"ע דהלא בפירוש אמרו לר' יהודא דהלכה כוותיה דתם מועיל לו שמירה מעולה וכמ"ש רבינו בתחלת סימן זה דאם הבעלים שמרוהו שמירה מעולה פטור ותו דמ"ש ה"ה כמו שיתבאר בפ"ז ולשם מבואר דבשמירה פחותה קאמר דחייב אבל בכ"מ כתב וז"ל וחכמי לוני"ל שאלו מהרמב"ם על מה זה הבעצים חייבים כיון ששמרוהו השומרים שמירה מעולה והשיב להם שט"ס הוא וכך הוא החמתית ויצתה והזיקה השומרים פטורים שמרוה שמירה פחותה אם ש"ח הוא פטור והבעלים חייבים ואם ש"ש הוא תו שוכר או שואל חייבים ע"כ:

ח

מסרו השומר לשומר והוזק וכו' נתבאר למעלה בסימן רצ"א מסעיף כ"ג עד סוף הסימן: ואם הזיק כתב הרמב"ם הראשון חייב לשלם וכו' והראב"ד השיג עליו וכו'. כתב ב"י דגם הרמב"ם לא כתב הראשון חייב לשלם אלא אם אינו נוח לו לדון עם השני אבל אם נוח לו דינו ג"כ עם השני ולא כתב כאן דהראשון חייב לשלם אלא לאפוקי אם מסר לבנו או למסעדו דאז דינו עם השני ולא עם הראשון: ולמעלה בדין השומרים כתבתי וכו'. בסי' שמ"ז:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.