דרישה/חושן משפט/שצא

דרישה ‏ חושן משפט שצא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ג

אין חיוב השן אא"כ אוכלת כו' אבל לקחה בר"ה כו' כתב הרמ"ה שחייב פי פרה כחצר הניזק דמי ונ"מ אפילו במקום שאין כו' ל' הרמב"ם כלב שנטל בחצר הניזק כו' כעין ל' רבינו כך הוא ל' הרא"ש בשמעתתא דכלב שנטל חררה ז"ל מהכא שמעינן דאע"ג דנוטלתו בהמה בחצר הניזק בעינן ג"כ שתהא האכילה בחצר הניזק וש"מ נמי דפי פרה כחצר הניזק דמי ונ"מ אם הושיט ראובך פירות כו' עכ"ל ותמיה לי על דבריהם למה הרחיקו נדוד לכתוב האי נ"מ ולא כתבו דנ"מ אם הנטילה היתה בר"ה ואכל כחצר הניזק דיש נ"מ גדול דאי אמרינן פי פרה כחצר (הניזק) [המזיק] לא היה כאן וביער בשדה אחר ואי פי פרה העומד ברשות הניזק כחצר (המזיק) [הניזק] חייב נ"ש דהא אחר מקום האכילה אזלינן וכמש"ר ובש"ע כתוב בהדיא כן על דברי הרמ"ה שהביא רבינו דטעמא משום דפי פרה כחצר הניזק דמי ושם ק' יותר שכתב וחזר וכתב אח"כ מיד ונ"מ שאם הושיט כו' והול"ל ועוד כו'. וע"ק דמל' הרמב"ם שכתב בריש דבריו כלב שנטל בחצר הניזק כו' ובסוף דבריו כתב ואם אכלו בשדה של בעל החצר חייב משמע דס"ל דאע"פ שהיתה האכילה ברשות הניזק אינו חייב אא"כ גם הלקיחה היתה ברשות הניזק וכמ"ש גם המ"מ וזהו דלא כמש"ר בשם הרמ"ה אם כן למה לא הביא רבינו להרמב"ם בל' פלוגתא ועוד במאי פליגי הרמב"ם והרמ"ה ולבא אל מקור הדברים אעתיק ל' משנה וגמ' והתו' דף כ"א הכלב שנטל חררה והלך לגדיש ואכל החררה והדליק הגדיש על החררה משלם נ"ש ועל הגדיש ח"נ ובגמ' דף כ"ג קאמר עלה דאכלה היכא אילימא דאכלה בגדיש דעלמא הא בעינן וביער בשדה אחר וליכא (פירש"י הא בעינן שדה ניזק וליכא אמאי משלם ל"צ דאכלה בגדיש דבעל החררה תפשוט דפי פרה כחצר הניזק דמי דאי כחצר המזיק לימא ליה האי מאי בעי רפתך בפומי דכלבאי (פירש"י מדקא משלם החררה תפשוט דפי פרה של מזיק האוכלת בחצר הניזק כחצר הניזק דמי וביער בשדה אחר קרינן ביה ואי אמרת כחצר המזיק דמי שן דחייבה רחמנא היכא משכחת לה אמר רב מרי בריה דרב כהנא כגון שנתחכה בכותל להנאתה וטנפה פירות להנאתה פירש"י ואי אמרת כו' תלמודא קמהדר כלומר מאי מספקא לך פשיטא כחצר הניזק דמי דאי כחצר המזיק א"כ שן דחייבה רחמנא היכא משכחת לה נתחככה בכותל תולדה דשן הוא אבל שן ממש לא דא"ל פי פרתי רשותי היא וטנפה פירות ע"י גלגול עכ"ל הגמ' עם פירש"י וז"ל התו' תימה אמאי לא פשטא משאר בבי דמתני' דתנן כיצד השן מועדת לאכול הראוי לה כו' בד"א ברשות הניזק כו' וכן ממה דתנן שם אכלה מצדי הרחבה כו' משלמת מה שהזיקה ועוד מאי קאמר מאי בעי רפתך בפומי דכלבאי כיון שהכלב עצמו לקחו ועק"ל דשן דחייב' רחמנא כגון שנתחככה כו' הא זה לא הוה אלא תולדה דשן וכמ"ש רש"י ופשטא לישנא דקרא דמיירי משן גופא אכתי ק' היכא משכחת לה ונראה לר"י כו' ע"ש והכלל משום דקרא וביער בשדה אחר דממעטינן מיניה ר"ה יש לו שתי משמעות האחד תחלת הביעור דהיינו כשלקחה הפרה הפירות ממקום שהוא שם שתהא אותה הלקיחה משדה אחר דהיינו מרשות הניזק ותו לא איכפת לן באכילה דאף אם אוכלת ברשות המזיק חייב אבל פשטיה דביעור משמעותו דקאי אשן בעת האכילה או הכליון שיהיה ברשות הניזק וקא מיבעיא לי' אהיכא דאין כאן חיוב על הלקיחה כגון שנתנו בפי הפרה עכו"ם או חש"ו אי אכתי יש עליו חיוב מכח שהשן המכלהו הוא ברשות הניזק וזהו דוקא אם נאמר שפי הפרה ששמו החש"ו המאכל לבהמתו מיחשב כחצר הניזק הואיל ועומד ברשות הניזק וחייב ופי פרה ל"ד קאמר אלא ה"ה כל כלי האכילה דהא מטעם כיון דהכליון הוא ברשות הניזק באנו לחייבו אבל אם נאמר דפי פרה מיחשב כחצר המזיק הואיל דבהמה כולה דמזיק הוא אין כאן טעם לחייבו דהא אין כאן וביער בשדה אחר משום צד והוצרכו התו' לפרש דהאיבעיא היתה כשעמדה הניזק וחש"ו שמו לתוך פיה דאי עומדת בר"ה אין טעם לומר שיחשב פי פרה כחצר הניזק הואיל והפרה דמזיק היא וגם הרשות אינו של ניזק וגם לא רצו לפרש דהאיבעיא היתה כשהפרה נטלה בר"ה והלכה לרשות הניזק ואכלה שם (וכדעת הרמ"ה) דלא מסתבר להו שיחשב פי פרה כחצר הניזק כיון שגוף הפרה היא של מזיק והפירות בשעת הלקיחה לא היו ברשות הניזק אבל בזה שהפירות היו מונחין ברשות הניזק וגם הבהמה עומדת שם מתחלה ועד סוף ברשות הניזק אף שחש"ו לקחו ושמו בפרה מ"מ אין רחוק לומר שפי הפרה ששמו שם החש"ו הפירות יחשב כמקום שעומדת שם וכמקום שנטלו משם החש"ו הפירות ויחייב על הביעור והכליון שעשתה הפרה בעודה שם בחצר הניזק וגם לא איבעיא להו בלקחה הפרה מעצמה מחצר הניזק ואכלה אי הוה כחצר המזיק דהא איפשיטא בהדיא מהא דתנן במשנה הנ"ל דחייב בכה"ג אבל בשמו חש"ו לתוך פיה לא מצי למפשטא מהמשניות הנ"ל דשם חייב בעל הפרה משום דהלקיחה ותחלת הביעור היה מרשות הניזק ומ"ש הגמרא כאן תפשוט דפי פרה כחצר הניזק אינו ר"ל דליפשוט מהמשנה דקתני על החררה משלם כו' דשם נמי י"ל דחייב משום הלקיחה אלא ה"פ דסתמא דתלמודא קאמר דמהך סוגיא דמקשן ותרצן הנ"ל יש לפשוט זה דמדהקשה המקשן וקאמר אילימא דאכלה בגדיש דעלמא הא בעינן וביער בשדה אחר והשיבלו התרצן אמת שכן הוא והכא מיירי שאכלה בגדיש דבעל חררה ש"מ דלא סגי ליה בתחלת הביעור אלא מצריך שגם האכילה והכליון יהיה ברשות הניזק אע"פ שאין טעם לדבר אלא גזירת הכתוב הוא וא"כ יש לפשוט מזה דלעולם כחצר הניזק חשיב דאי כחצר המזיק למה יהיה חייב כאן על אכילת החררה דאף דהלקיחה היה מרשות הניזק מ"מ האכילה והכליון היה בחצר המזיק (פי' כגון הפרה שהיא של המזיק) ואיכא למימר דקפיד קרא דגם בכה"ג לא תחיוב כיון דהכליון נעשה בפי הפרה שהוא של מזיק אלא דוקא היכא דטנפה פירות בגלגולה בשדה הניזק דאז הכליון הוה בשדה הניזק עצמו וכדמסיק אלא שהמקשן לא הבינו וה"ה הא פשיטא דכחצר הניזק מחשב ליה דאל"כ שן ברשות הניזק היכא משכחת לה ולא דקדק לכתוב שן היכא משכחת לה ולא כ' וביער ברשות הניזק היכא משכחת לה דודאי משכחת להן תחלת הביעור דהיינו הלקיחה אלא שן דהיינו פשטא דקרא דביעור מיירי גם בשן האוכל ומכלה היאך משכחת לה פי' לסברתך דרצית לפשוט מכאן מאחר דמצינו דקפיד קרא שיהא האכילה בחצר הניזק נלמד מינה דגם כשלא לקחה הפרה מחצר הניזק אלא בחש"ו אפ"ה חייב בעל המזיק מכח אכילת הפרה א"כ לא תצטרך ללמד הא מסוגיא זו אלא מקרא נלמד דמחייב אכליון דשן דאף היכא דאינו חייב על הלקיחה וחייב מכח האכילה עצמה משום דפי פרה כחצר הניזק ומשני דס"ד וביער בשדה אחר דמיירי מביעור דכליון כמ"ש ולא איירי מכליון דשן דהיינו האכילה בפיה אלא מיירי מביעור וכליון שנתחככה בכותל או שנטפה פירות אבל מסוגיא דהכא יש לפשוט שפיר דאל"כ למה יחייב כאן על החררה וכמ"ש והא דקאמר הגמרא דאי כחצר המזיק דמי לימא ליה מאי בעי רפתך בפומא דכלבאי זה הל' ל"ד היא דהא הכא לא שייך האי לישנא שהכלב לקחו בעצמו אלא אגב דשייך ל' זה בנתן אחר לתוך פיה נקט ליה וכל זה כוונת התוס' להמדקדק בדבריהן היטב והאריכו עוד בהמשך ביאור הסוגיא ע"ש. ובזה שכתבתי יתבאר דברי רבינו כאן שכתב סתמא פי פרה כחצר הניזק דמי והוא איבעיא דאיפשיטא לכ"ע וכנ"ל מ"מ לא כתב כשלקחה בר"ה ואכלה ברשות הניזק דחייב כ"א בשם הרמ"ה משום דס"ל דאין זה בכלל פי פרה כחצר הניזק די"ל דהיינו דוקא כשגם בתחלת הלקיחה היו הפירות בחצר הניזק ואז חייב אף שבלקיחה לא פשעה הבהמה וכמ"ש ומ"ש ומש"ה הוצרך לכתוב על מ"ש אח"כ פי פרה כחצר הניזק דנ"מ כשנתן בפי פרה החש"ו וק"ל ואח"כ כתב לשון הרמב"ם כלב שנטל כו' משום דמלשון הרמב"ם איכא לפשוטי הכי והכי וכמ"ש בפרישה והא דכתב הרמב"ם שם ברישא ז"ל בהמה שהיתה מהלכת ברשות הניזק ותלשה פירות בר"ה ואכלתן ברשות הניזק הרי הדבר ספק ואינה משלמת אלא מה שנהנית אא"כ כו' איכא למימר חשב זה לשינוי כשהבהמה עומדת ברשות הניזק ומושיטה ראשה ולקחה ואכלה מר"ה אבל כשהבהמה היא ברשות הרבי' ולקחה משם והולכת עם מאכלה שבפיה ואוכלת אותו ברשות הניזק י"ל דמודה להרמ"ה דחייב עליה נ"ש (ולא ס"ל לרבי' כפי' המ"מ) ובזה נתיישב הא דכ"ר בס"ס בבעיא דהמתגלגל הנ"ל פי' רש"י ופי' ר"י ולא כתב פירוש הרמב"ם וכמ"ש בס"ד ובזה נתיישב גם הש"ע בס"ז שהביא דעת הרמ"ה דחייב באכילה ברשות הניזק אף שהלקיחה היתה בר"ה ובס"ס זה כתב דבהמה העומדת ברשות הניזק והושיטה ראשה לר"ה ואוכלת משם דהוא ספק וכדעת הרמב"ם הנ"ל אלא ודאי ה"ט דזה מיחשב שינוי אבל אהגהות מור"ם ז"ל ק' שכתב ז"ל וה"ה אם הבהמה עומדת בר"ה ונטלה האוכל מרשות הניזק ואכלה בר"ה דהוי ספק (והוא מדברי רש"י שפי' כן בבעיא דמתגלגל הנ"ל) ומאי ספיקא כיון דכבר פסק לעיל מיניה דאפי' אם הלכה הבהמה לרשות הניזק ונטלה משם והולכת לר"ה דפטור וכנ"ל (ועיין מ"ש בסמ"ע ע"ז) גם על המחבר ש"ע ק' דכתב על י"מ דחייב הנ"ל והוא דעת הרמ"ה שטעמו משום דפי פרה כחצר הניזק וז"א כפי שהוכחתי לעיל ואף שיש ספרים שלא גרסי בדברי רבינו ונפקא מיניה אפילו כו' אלא ה"ג בדברי רבינו כתב הרמ"ה שחייב פי פרה כחצר הניזק וכן נמי אפילו אם אין לחייב על הנטילה כו' ולפי גירסא זו משמע ומוכח דטעמא דהרמ"ה דמחייב הוא משום דפי פרה כחצר הניזק דמי וכמ"ש בש"ע ק' והא הב"י עצמו כתב על אותה נוסחא שהיא ט"ס ע"ש ודוק גם על הב"י ק' דבס"ס זה כתב שדעת הרמב"ם כדעת רש"י בבעיא דמתגלגל ואני כתבתי שם בס"ס זה דז"א:

ז

היתה מהלכת בר"ה כו' וכן כל כיוצא בזה כו' בב"ק ד"כ אמר אילפא בהמה בר"ה ופשטה צוארה ואכלה מע"ג חברתה חייב מ"ט גבי חברתה כחצר הניזק דמי לימא מסייע ליה היתה קופתו מופשלת לאחוריו ופשטה צוארה ואכלה ממנו חייבת כדאמר רבא בקופצת והיכא איתמר דרבא אהא דאמר ר' אושעיא בהמה בר"ה הלכה ואכלה פטורה עמדה ואכלה חייבת מ"ש הלכה דאורחא הוא עמדה נמי אורחא הוא אמר רבא בקופצת עכ"ל סוגיית הגמרא דלשם ובתר הכי בדף כ"א ע"ב אהא דקאמר תלמודא שם לימא מחזרת תנאי היא דתניא אכלה מתוך הרחבה משלמת מה שהזיקה דברי ר"מ ור' יודא ר' יוסי ור"א אומרים אין דרכה לאכול אלא להלוך כו' עד דמסיק וקאמר אלא דאילפא ודר' אושעיא איכא בינייהו דהני תנאי ופירש"י דאילפא דאמר לעיל בהמה שפשטה צווארה ואכלה מע"ג חברתה חייב ודר' אושעיא דאמר בהמה הקופצת ואכלה מתוך הקופה חייב א"ב דר"א ור"י ס"ל מתוך הרחבה לעולם פטור אלא לפי מה שנהנית אפילו בדאילפא ודר' אושעיא ואתא ר' יוסי למימר אין דרכה לפשוט צווארה על חברתה ואין דרכה לקפוץ מדרך ולאכול אלא להלוך ואית ליה דאילפא ודר' אושעיא עכ"ל רש"י והנה מוכח מל' רש"י דס"ל דאילפא לא איירי בקפיצה דהרי כתב ושינה ושילש בדברי אילפא בפשטה צווארה ובדר' אושעיא קפיצה וכ"כ התוס' בהדיא שם ע"ש וכן משמע פשטא דסוגיא הנ"ל דאמ"ש לימא מסייע ליה היתה קופצת כו' קאמר כדאמר רבא בקופצת ה"נ בקופצת משמע דהברייתא איירי בקופצת דומיא דההוא דר"א ולא ההיא דאילפא (דמש"ה קאמר דאין סיוע מהברייתא דאילפא קמ"ל אע"ג שאינה קופצת חייב) וכ"כ בעל המאור והמ"מ פ"ב מהל' נ"מ אלא שמחולק בעל המאור עם המ"מ דמהמ"מ משמע ומוכח דס"ל דפליג ההיא דאילפא עם ההיא דר"א שאילפא מחייב אפילו בלא קופצת ואין הלכה כמותו אלא כר"א דס"ל דבמהלכת אינה חייבת וה"ה בעמדה אא"כ היא קופצת וז"ש המ"מ שם אדברי הרמב"ם ז"ל בהמה המהלכת בר"ה כו' פלוגתא דאילפא ור"א (בס"א ור' יוחנן וט"ס הוא ובדפוס קטן במיימוני נדפס ר"א) ופסק שם כר"א וכתירוצא דרבא בקפיצה וכן דעת ההלכות עכ"ל המ"מ ונתבאר מדבריו דס"ל דפליגי אהדדי וכדבריו כתב ג"כ הרמב"ן בספר מלחמות שלו בתוספת ביאור (בשיטת פי' הרי"ף ז"ל ע"ש) ומדבריו נלמד דשם נתבאר ג"כ מ"ש המ"מ ופסק שם כר"א ע"ש וגם מדברי בעל המאור שאעתיק לשונו בסמוך משמע דהבין דברי הרי"ף דפליגי אהדדי אבל הוא כתב עליו ז"ל מה שפסק לא מסתבר אלא ע"ג חברתה חייב בין שקפצה בין שעמדה והיינו דאילפא בר"ה ובלא ע"ג חברתה חייב ח"נ בקופצת והיינו דר"א ול"פ אהדדי עכ"ל ומדמסיים וכתב ולא פליגי אהדדי משמע דה"ק ולא כהרי"ף דס"ל דפליגי אהדדי דאי בא לומר דלפירושו אף שאילפא מיירי בלא קפיצה מ"מ לא פליג אדר' אושעיא ומשום דשאני בין ע"ג חברתה דכחצר הניזק הוא מאי קמ"ל בזה הא זה כבר כתבו בעל המאור ואי בא לכתוב שניהם הול"ל ג"כ למה לא פליגי וק"ל הרי לך שני הדעות דשניהן ס"ל דאילפא איירי בלא קופצת אלא שמחולקים בזה שהמ"מ וסיעתיה ס"ל (דל"פ) [דפליגי] אהדדי ולית הלכתא כאילפא ואינו חייב אפילו אוכלת מע"ג חברתה כ"א באוכלת מעליה ע"י קפיצה ובעל המאור וסייעתו ס"ל דלא פליגי אהדדי אלא גם ר"א מודה דבאוכלת מע"ג חברתה חייב בלא קפיצה עוד יש חילוק ביניהן דבעל המאור כתב דלא מחייב ר"א בקופצת בר"ה כ"א בח"נ משום דמחשבן ליה כשינוי ואילו להמ"מ מבואר דמחייב ר"א (אפ"ה) [אפילו] בר"ה בנ"ש וכבר האריך הרמב"ן בספר מלחמות שלו לדחות דברי בעל המאור בזה ע"ש ושבהדיא כתב שהירושלמי כתב שחייב בנ"ש וכ"כ נ"י בשם רשב"א והר"א וריטב"א ע"ש ועוד יש בו דעה שלישית והוא דעת הרא"ש שמפרש דברי הרי"ף איך דס"ל דאילפא אינו מחייב באוכל מע"ג חברתה כ"א באוכל ממנה ע"י קפיצה וזולת זה לא מיקרי ע"ג חצר הניזק וה"ט דכל היכא דיכולה בהמה לאכול כדרכה דרך הילוכה בלא קפיצה אין לאדם רשות להניח שם פירותיו והוה ר"ה ופטורה אבל היכא דאין יכולה לאכול אלא בקפיצה יש לו רשות להניח פירותיו ומיקרי חצר הניזק וכתב עוד הרא"ש לפרש הסוגיא הנ"ל ע"ש וע"ש עוד שכתב תחלה דעת בעל המאור הנ"ל וכתב שנראה לכאורה כוותיה ודחה דבריו וכתב שהעיקר כדברי הרי"ף ומטעם הנ"ל הרי לפניך ג' דעות בפי' סוגיא הנ"ל ומה שהביא הרא"ש ראיה מדבריו מלקמן דאמר דאילפא ודר"א א"ב כבר נתבאר דרש"י לא ס"ל כהרא"ש ופירשו אליביה ועיין בדברי הרמב"ן בספר מלחמות מ"ש מזה ומלשון רש"י שהבאתי לעיל שכתב אההיא דאילפא ור"א א"ב ז"ל ודר"א דאמר בהמה הקופצת ואוכלת מתוך הקופה חייבת עכ"ל מוכח מלשונו דאף דס"ל דאילפא איירי בלא קפיצה וכנ"ל מ"מ הברייתא דקתני היתה אוכלת מתוך קופתו מיירי בקופצת אע"ג דהקופה היא ע"ג דאדם וס"ל דר"א סתמא קתני בהמה בר"ה עומדת (ופי' קפצה) ואכלה חייב ומיירי בכל ענין הן שהפירות הן בר"ה במקום גבוה הן שמונחים בקופתו שע"ג חבירו ואינו חייב [כ"א] בקופצת ול"ד לע"ג חברתה דמחייב אילפא אפילו בלא קפצה וכ"כ הריטב"א בהדיא (והביא ב"י לשונו בענין זה) ז"ל וקופצת דקאמר ר"ל שקופצת ע"ג שהקופה מופשלת לאחוריו וכן בקופצת ע"ג איצטבא שבר"ה כו' וכן משמע מלשון הסוגיא הנ"ל דמוקי להברייתא כר"א דמיירי בקופצת וכן משמע נמי מדברי המ"מ ובעל המאור וכדמפרש הרא"ש דבריו ע"ש ומש"ה לא הזכירו המ"מ ובעל המאור בדבריהן כ"א דברי אילפא ודר"א משום דס"ל פשוט שהברייתא דהיתה קופתו מופשלת כו' מתפרשה כדברי ר"א וזהו דלא כדעת הרמ"ה שהביא רבינו כאן דס"ל דכשאוכלתו מקופתו של חבירו חייב אפילו בלא קפיצה ומשווהו לאכלה ע"ג חברתה גם במ"ש הרמ"ה אם קפצה משלם כל מה שהזיקה הוא דלא כדעת הרז"ה וסייעתו דס"ל דהקפיצה מיחשב לשינוי ואינו חייב עליו כ"א ח"נ ודוחק לומר דמ"ש הרז"ה דמשלם ח"נ לא כ"כ כ"א אשור תם אבל מועד משלם נ"ש והרמ"ה ממועד איירי וא"כ תימה על הב"י שכתב שדעת הרמ"ה שהביא רבינו היא כדעת הרז"ה וז"א כאשר הוכחתי דמחולקים בתרתי וגם כתב שם הב"י שהרשב"א ס"ל כוותייהו והב"י בעצמו הביא לשון הרשב"א לפני זה ומבואר שם דמשוה אוכלת מתוך הקופה לאוכלת מאצטבא מר"ה דהיינו דברי ר"א אבל אין להקשות מהא דמזכיר הרשב"א בהדייהו ג"כ כשהמשאוי ע"ג בהמתו די"ל דמסיק שם בטעמא משום דמיחשב נמי כשאוכלת משם לחצר הניזק וכל חד לפי סברתו וק"ל וגם יש קצת תמיה על רבינו שהעתיק לשון הרא"ש והשמיט ממנו מ"ש בעל המאור והביא דעת הרמ"ה וכתב שאין דעת הרא"ש אביו מסכמת עמו הו"ל למכתב גם דעת המאור ולכתוב עליו כן ועוד יש לתמוה על הב"י שתמה על המ"מ הנ"ל שכתב לבאר דברי הרמב"ם דאילפא פליג עם ר"א ושכן דעת ההלכות וכתב שהוא רחוק בעיניו שהרי הרי"ף הביא גם לדאילפא ושהוא פשוט דאילפא איירי דוקא בקפיצה והרי נתבאר שרוב הפוסקים מפרשים פירשו לדאילפא שמיירי בלא קפיצה וגם הרמב"ן שממליץ ומפרש לדברי הרי"ף בכל מקום פירש כן לדברי הרי"ף ע"ש אלא שכתב שם עוד די"ל דלא פליג ע"ש וכיון דרי"ף שהביא גם לדאילפא מתפרש כן מכ"ש שיש לפרש בדברי הרמב"ם ואין הכרע לדבריו דלא ס"ל הכי וגם מה שמתמה על המ"מ וכתב הלא הרמב"ם לא חילק בין עמד למהלך ור"א מחלק בהן (וס"ל לב"י דרבא דמוקי לדר"א דמיירי בקופצת ר"ל כל דבריו מיירי בקופצת ושקאמר דכשהיא הולכת ואוכלת פטור אף שקפצה א"ל שעמדה ואז חייב ע"י קפיצה) וקשה מנ"ל לפרש כן ולהקשות על המ"מ הלא הב"י בעצמו כתב אח"כ לפי שיטתו דמ"ש רבא בקופצת ר"ל מ"ש רבא עומדת חייב פירושו כן ושאין חילוק בקופצת בין עומדת ומהלכת וא"כ להמ"מ ג"כ נאמר כן ומ"ש הב"י דלהרמב"ם אפילו יכולה לאכול מע"ג חברתה בלא קפיצה מ"מ כל שקופצת חייב דמיקרי חצר הניזק ונסתייע לפירושו מהנ"י אמת שכן משמע מדברי הנ"י אבל מדברי הרמב"ם אין הכרע גם י"ל דהרמב"ם ס"ל כמו שפירש הרא"ש לדברי הרי"ף דגם אילפא איירי בקופצת וכן י"ל נמי לדברי הרמב"ם דמיירי דוקא בשאינה יכולה ליטלם ממנו בלא קפיצה ודוק:

ח

ופירש"י כגון לקחה כו' ז"ל ב"י כבר כתבתי בסימן זה שכך הם דברי הרמב"ם בפ"ג מהלכות נ"מ ור"ל מ"ש שם דאם הבהמה עומדת ברשות הניזק ותלשה פירות בר"ה ואכלתן ברשות הניזק ה"ז ספק לפיכך אינו משלם אלא מה שנהנית עכ"ל ובאמת אין ראיה משם דס"ל כרש"י בהא דאם הבהמה עומדת בר"ה כו' דדילמא בכה"ג סבירא ליה דפשיטא דאילו משלם אלא מה שנהנית וכמש"ר לעיל בלקחה הבהמה מחצירו ואכלה בר"ה וכ"ש בהא ואפשר דנפל ט"ס בב"י ומ"ש דדעת הרמב"ם הוא כפירש"י קאי אמ"ש בשם רש"י אח"כ דהה"נ איפכא אם הבהמה עומדת ברשות ניזק כו' וכמ"ש בפרישה בשמו מיהו גם בזה נראה דלא מטעם דרש"י מספקא ליה דהא לעיל בדרישה כתבתי דנראה מדברי רבינו מדכתב ל' רמב"ם כו' דמשמע דמסופק בדברי הרמב"ם ושיכול להיות דאינו פליג עם הרמ"ה דבאם לקחה מר"ה ואכלה בחצר הניזק דחייב נ"ש אלא דשאני הכא דעמדה ברשות הניזק ולקחה מר"ה דמיחשב קצת שינוי ע"ש ודוק:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.