דרישה/חושן משפט/שמו

דרישה ‏ חושן משפט שמו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ז

אע"פ שמעצמו נשאל לו ואם לא הלך אלא לראות כו' בב"מ ד' צ"ד [עיין ל' הגמ' עם פרש"י בב"ח] והמרדכי כתב ז"ל פיר"ח למיסר טועניה לראות שלא יכבד המשא על בהמתו הגביה לראות כמה משקלו ולהנאתו עשה ולא לסייע לשוכר ע"כ ונראה דפי' ר"ח הוא מוכרח מהגמ' דאל"כ ק' דמתחלה אמר דנפק לדלויי טועניה והדר אמר דאיגלאי מילתא דלמיסר טועניה הוא דנפיק והול"ל תחלה סברוה דנפק לדלויה טועניה ועוד במאי טעו לסבור תחלה דנפק לדלויי וביישו את פני רבא רבם על חנם והו"ל לשאול למרי בר חנינא על מאי נפיק ואיך היה המעשה אבל לפי ר"ח ניחא הכל דמיירי שראו שדלה את המשא על החמור וסברו שדלה כדי לסייע וכנהוג ומש"ה השיבו את דברי רבא בפשיטות שאלה בבעלים היא עד שנודע להם בבירור הדבר שלא היה דעתו לסייע אלא להגביה עמהם כדי לראות כמה היה משקלו ונראה דרש"י דפי' למיסר לראות שלא ירבה במשאה בודאי ג"כ כיון לפי' ר"ח אלא שקיצר תדע דאל"כ דודאי לא היה משתמעי התוס' או המרדכי לכתוב ל' רש"י ול' ר"ח בל' פלוגתא. ודע שבגמ' וגם ברש"י ליתא שם למיסר טועניה ביו"ד אלא למסר וא"ש טפי שר"ל שהסעד היה בשביל מסירת הטעינה ע"ג בהמה לידע כמה היה ושלא יכביד עליה יותר מדאי ולפ"ז אף שנפיק לדרך בהדייהו ובתר בהמתו וגם הגביהו עמהם תחלה וכמשמעות לשון הגמ' נפק לדלויי אין ראיה לומר שלצורך שלא ימיט מע"ג נפיק ושאם יפול יסייע עמהם אלא לא נפיק אלא לראות שלא יוסיפו עליה עוד במשא ובזה דברי רבי' מבוארים ונתיישב דל"ת מאי קמ"ל בזה דאם לא נפיק אלא לראות שלא יוסיף במשאה דאין זה שאלה בבעלים וגם מה שכ' דאף אם נשאל מעצמו הוה שאלה בבעלים נלמד משם דהא משמע דאם נפק לסייע הוה שאלה בבעלים אע"פ שלא נזכר שם שבקשו זה מידו אלא מעצמו עשאו ומ"מ המרדכי לא ס"ל הכי שכתב שם שאין נקרא שאלה בבעלים עד שהשואל מבקש מהמשאיל לעשות לו דבר פלוני וצ"ל דהמרדכי ס"ל דהם סברו שנפק לדלויי ודאי בבקשת השוכר עשאו דמסתמא אין שום אדם עושה לחבירו דבר כ"א עד שיבקש זה מידו.

ט

האומר לשליחו צא והשאל עם פרתי פסק רב אלפס כו' שם דף צ"ו גרסינן א"ל רבינא לרב אסי האומר לשלוחו צא והשאל עם פרתי מהו ופשט רב אחא בריה דרב אוויא דפלוגתא דר' יונתן ור' יאשיה היא וכתבו התוס' דגם ר' יאשיה ס"ל בעלמא שלוחו של אדם כמותו דלא מצינו דפליג בעלמא והכא דוקא משום מיעוטי דתרי פעמים אישה כתיב פליג וס"ל לרב אחא דה"ה בשאלה בבעלים פליג דכתיב גביה ב' פעמים בעליו עמו עכ"ל וכ' הרי"ף לא איפסיק' בה הלכתא בהדי' אלא מדחזינן לרב עיליש דבעי מיניה דרבא האומר לעבדו צא והשאל עם פרתי מהו למ"ד ששא"כ ה"מ שליח דבר מצוה אבל עבד דלאו בר מצוה לא א"ד אפי'. למ"ד לא אמרי' ששא"כ ה"מ שליח אבל עבד יד עבד כיד רבו א"ל מסתבר יד עבד כיד רבו מכלל דאחר דלאו ידו כידו לא הוה שאלה בבעלים עכ"ל הרי"ף וכ' הרא"ש לא הבנתי דבריו דהא דאמר רבא מסתבר יד עבד כיד רבו לאו למעוטי שאר שליח נקט האי לישנא אלא לפי דבריו השיב דאפי' לר' יאשי' דלית ליה ששאא"כ יד עבד כיד רבו ולא חיישינן להא שאינו בר מצוה וכ"ש לר' יונתן דהוה שאלה בבעלים דלא גרע עבד משליח אחר עכ"ל והרמב"ם בפ"ב מהל' שאלה פסק כדברי הרי"ף ובזה דברי רבינו מבוארים אלא שצ"ע למה כ"ר בשם הרמ"ה לחוד [וי"ל] דס"ל דהרא"ש לא תמה על הרי"ף אלא אמאי דסיים הרי"ף וכ' ז"ל מכלל דאחר דלאו ידו כידו לא הוה שאלה בבעלים וע"ז תמה דאין זה מוכרע דאיכא למימר דרבא לא השיב לרב עיליש אלא לפי איבעייתו דאיבעיא ליה אפי' בעבדו אי הוה שייך ביה בבעלים והשיב לו דאפי' לר' יאשיה הוה עבד כבעלים וכ"ש דאמרינן כן לר' יונתן דס"ל דאפילו שליח כבעלים וכ"ש בעבד דידו כיד רבו ולא חיישינן דאינו בר מצוה מיהו אי קיי"ל בשליח כר' יונתן דהו"ל כבעלים או כר' יאשיה דמחלק בין בעלמא לנדר ושאלה בהא לא בירר הרא"ש דבריו אבל הרמ"ה בירר דבריו וכ' דקיי"ל גם בהני ששא"כ ה"נ ל"ש עכ"ל ואפשר דכוונתו נמי למ"ש כיון דדברי הרי"ף אינן מוכרעין למעט שליח כדדחי ליה הרא"ש מסתבר להרמ"ה שלא לחלק אבל הרא"ש לא גילה דעתו אי מחלקינן או לא ודוק:

טו

ואם הוא צריך ללמוד עמהם כו' עד כיון שצריך כו' יש לדקדק למה לא כ"ר דין זה אפי' שלא בשעת הלימוד בבבא ראשונה בשאל הוא מהם אפי' שלא בשעת הלמוד ואין לומר דגם ארישא קאי דהא סיים בטעם כיון שצריך ללמוד עמהן כו' וה"ט אינו אלא בסיפא א"ל שתאמר שחדא מינייהו נקט וה"ה באינך וכן היה נראה שלא דקדק רבי' ושווים הן אכן מתשובת רשב"ץ שהביא הב"י סעיף ט"ו יש ללמוד ממנו דדוקא קאמר דז"ל הרשב"ץ ש"צ השכור לצבור שאינם יכולים להשמט ממנו בשעת התפלה אם שאל מהם בשעה ההיא הוה שאלה בבעלים ופטור ונראה שגם ביום ההוא אם שאלו ממנו שהם פטורים שגם הוא אינו יכול להשמט מהם עד כאן לשונו (וזה פשוט דטעות סופר שם וצריכין להגיה שאלו ממנו במקום שנדפס שם שאלו מהם) ויש לדקדק באותה תשובה דברישא גבי ש"ץ השואל מהם כתב דהם שאולים לו בשעה ההיא ור"ל בשעת התפלה לחוד ובסיפא גבי שאלו ממנו קאמר דהוא שאול להם כל אותו היום וצריכין לומר דהש"ץ שם שכיר ומשועבד עליו טפי ודומה לשתלא ומקרי דרדקי הנ"ל דאע"ג דגם השתל אינו שותל בכל עת מ"מ כיון שהוא משועבד לכל עת שאול הן ודכוותיה גבי ש"ץ משא"כ הצבור מש"ה אין שאולין לו כ"א בעת התפלה ודכוותיה נמי ס"ל לרבינו דדין הרב עם התלמידים כדין ש"ץ עם הצבור אכן באשר"י ליתא שם (גם) ואפילו שלא בשעת הלימוד אלא שרבי' הוסיף מסברתו וס"ל לחלק כמ"ש ודוק: (טז)

יז

שאל פרה בבעלים כו' שם דף צ"ח בעי ר' אבא בר ממל שאלה בבעלים שכרה שלא בבעלים מהו מי אמרינן שאלה לחוד קיימא ושכירות לחוד קיימא א"ד שכירות בשאלה מישך שייכא דהא מיחייב בגניבה את"ל שכירות בשאלה מישך שייכא שכרה בבעלים ושאלה שלא בבעלים מהו שאלה בשכירות ודאי לא שייכא א"ד כיון דשייכא במקצת כמו דשייכא בכולה דמי את"ל אמרינן כיון דשייכא במקצת כמו דשייכא בכולה דמי כו' ע"ש שמיבעיא ליה עוד ב' איבעיות שכ"ר בסעי' שאח"ז בלי את"ל כך היא גירסת התו' והרא"ש והיא גירסת רבינו ולאפוקי רש"י דגרס אחר איבעי' השנייה את"ל לא אמרינן כו' והרמב"ם לא גרס את"ל כלל כי אם אחר איבעיא ראשונה ופרש"י ז"ל שאלה בבעלים וקודם שהחזירה חזר ושכרה מיניה ובשעת שכירתו לא היה עמו במלאכתו ונגנבה או אבדה בימי השכירות מהו כו' שכרה בבעלים וקודם שהחזירה חזר ושאלה ממנו שלא בבעלים ומתה כדרכה וחיוב זה לא מחמת משיכה ראשונה בא עליה דהא חיוב שאלה לא שייכא בשכירות מהו כו' ונראה דמש"ה דייק רש"י וכתב בבעיא קמייתא נגנבה או נאבדה ובאיבעיא שנייה כתב מתה כדרכה משום דאיבעי' שנייה אזלא באת"ל דאיבעיא קמייתא דשאלה והדר שכרה שכירות בשאלה מישך שייכא ופטור וס"ל דאי שכרה בבעלים ושאלה שלא בבעלים כיון דנגנבה או נאבדה וחיוב זה שהוא חייב עתה חייב בשניהן. ועמ"ש בחידושים עוד בשיטת רש"י טעם גירסתו שגרס את"ל לא אמרינן כו' גם ישבתי בטוב טעם קושית התוס' שהק' עליו לסתור גירסתו ע"ש ודוק. וכבר כתבתי שהתוס' והרא"ש גרסו שם גם על האיבעיי' שנייה את"ל אמרי' כיון דשייכא במקצת כו' וע"ש בתו' האיך מפרשי האבעיא השלישית וסיימו בה וכן בעי' רביעית ואין הרביעית הולכת באת"ל לכך לא קאמר בה את"ל ואם תפשוט שלישית תפשוט גם רביעית עכ"ל תוס' ור"ל לפי' רש"י הרביעית הולכת שפיר באת"ל [דאמרי'] דדוקא על השנייה גרס רש"י את"ל לא אמרי' אבל הראשונה דהיינו שכירות בשאלה ודאי מישך שייכא וכמ"ש בחידושים וק"ל. ואין להק' לפי' התוס' למה איבעי' לי' בשאלה ושכרה ושאלה דלא איבעי' ליה בג' שכירות או בג' שאלות כיון דעיקר איבעיותו הוא אי אמרינן תרי שייכא או לא די"ל דלא איבעי' ליה אלא דיש לו ג"כ שם בפני עצמו אבל כל שם שכירות חד הוא מה לי שני שכירות או ג' וק"ל. וכן פי' שם בפי' התוס' וע"ש בהג"א. והרמב"ם ס"ל דשום אחת מהן אין להן את"ל על הראשונה לבד ולהכי פסק דראשונה דאזלא באת"ל כנפשטה דמר וכולהו אחריני קאי בתיקו אבל א"ל דגרס כגירסת רש"י דא"כ למה כ' האיבעי' שנייה שהיא ספיקא וק"ל. ורבי' שכתב דב' ראשונות איפשיטו אזיל לשיטת הרא"ש ותוס' דס"ל דתרתי קמייתא אזלי באת"ל ויש לדקדק למנ"מ דקדק רבי' וכתב בבבא ראשונה נגנבה או נאבדה ובבבא שניי' ושלישית כתב ומתה כו' כיון שלא נזכר לא בגמ' ולא ברא"ש ולא בתוס' כ"א רש"י פי' כן והוא לא פי' כן אלא דוקא לצורך פירושו לתרץ הקושיות שהקשו עליו התוספות וכמ"ש בחידושים אבל לפי' הרא"ש ותוס' אין צריכין לחלק כלל בין בבא זו לזו והנה בבעי' שנייה אפ"ל דכתב ומתה לרבותא דאפ"ה נפשטה דשאלה בכלל שכירות אבל בבעי' שלישי' ליכא לתרץ הכי דהא לתוס' ורא"ש גם נגנבה עלתה בתיקו: ומש"ר וא"א כתב כסברא ראשונה היינו שכת' שם ז"ל ולפי מ"ש הגאונים דכל את"ל פשיטות' לאיבעי' קמיית' לא סלקי בתיקו אלא תרי איבעי' בתרייתא והני כיון דסלקי בתיקו לא מפקינן ממונא משואל עכ"ל וכב"י על רבי' [עיין בב"ח שהביאו ול"נ דשפיר כ"ר דהרא"ש ס"ל כאן דהאת"ל הוא פשיטות להאיבעיא מדהביא לדברי הגאונים ולא כתב פסק דהלכה לפי סברתו אם איתא דלא סבירא ליה כוותייהו [אלא על כרחך צ"ל דהשתא בהא דמסתבר טעמייהו סבירא ליה כוותייהו] אף על גב דבעלמא לא סבירא ליה כוותייהו שהרי ע"כ צ"ל שגם הרא"ש לפעמים סובר דאת"ל הוא פשיטותא להאיבעיא קמייתא וכדמצינו בפ' הבית והעלייה דאיבעי' להו אם שניהן דרין יחד כו' את"ל שניהם דרין כשהוא משתמש דרך פתחים כו' את"ל כו' דכתב שם הרא"ש ז"ל ומסתבר דכל הני את"ל הלכתא נינהו עכ"ל וע"ל סי' שי"ד הרי לך דהיכא דמסתבר טעמייהו דהגאונים ס"ל להרא"ש כוותייהו ומש"ה דקדק וכתב שם כל הני וגם בא"ע סי' ל' ול"א הוכחתי כן ע"ש:

כ

או אפי' פשע בה כו' עפ"ר ודע דאמ"ש רבא דהוה כלוקח כ' הנ"י שם לוקח הוה כלומר ויש לו כח וזכות בה להשתמש בכל מה ששאלה אשתו אבל אין עליו חיוב כדין שומר כלי' שלא קיבל עליו להיות שומר מעולם וה"ל כאותו ששנינו הניח להן אביהן פרה שאולה משתמשין בה כל ימי שאלתה מתה אין חייבין באונסיה דאמרי אפי' אני יודע שמירתו איני שומר וה"נ דכוותי' וכן דעת הרמב"ן ז"ל דפטור לגמרי ואפי' מפשיעה וכן הראב"ד ז"ל כתב דלא מיחייב ולא מידי לבעלים וכן דעת הרשב"א שפטור אפי' מפשיעה והרנב"ר ג"כ כ' שכן עיקר אע"פ שלא אמרו כן בתוספות עכ"ל נ"י והנה מוכח מלשונו דאף אם לא שכרה או שאלה האשה הפרה אלא לזמן כגון לשלשי' ונשאת בתוך הל' דג"כ בעלה מחשב לוקח ופטור אפי' מפשיעה ודומיא דהניח האב לבניו פרה שאולה דמייתי מיניה ראיה ועש"ה כתבו דזהו דלא כמ"ש התוס' ור"ל שהתוס' כתבו בשם ר"י אמה דמסיק רבא וקאמר דבעל בנכסי אשתו לא שואל הוא ולא שוכר הוא ז"ל מיהו נראה לר"י דש"ח הוה וחייב בפשיעה ולפ"ז הלוקח בהמה לל' יום אע"ג דלא שואל הוה ולא שוכר דבל' מקח לקחה מ"מ ש"ח הוה עכ"ל התוס' הרי לפנינו דהלוקח לזמן חייב בפשיעה ובעל בנכסי אשתו ששאלה או שכרה לזמן דהוה כלוקח לא עדיף מלוקח עצמו ורבי' שכתב כאן דבשכרה הוא ונשאה דבעלה פטור אף מפשיעה ובס"ס זה הביא דברי ר"י וכתב דבלוקח לזמן חייב בפשיעה כתבתי ישובו בפרישה ע"ש וע"כ צריכין לחלק כמ"ש בפרישה דא"ל דדוקא בלוקח לל' יום הוא דחייב ר"י כיון דאין המוכר עמו במלאכתו משא"כ באשתו שהיא עם בעלה שהרי בהדיא כתבו התו' בשם ר"י דגם בעל בנכסי אשתו חייב בפשיעה וכנ"ל וכדברי רבי' כתב ג"כ הרא"ש בשמעתין דפ' השואל ע"ש וכ"כ בקיצור פסקי הרא"ש שם ר"פ השואל ע"ש ודוק. ועוד יש ללמוד מדברי נ"י הנ"ל דאף דבגמרא לא נזכר אלא שכרה פרה ונסבה דלרבנן הוה שכירות בבעלים משא"כ לר"י כיון דאין השואל מהשוכר יש לו עסק עם השוכר כ"א עם המשכיר לה מטעם היאך יעשה זה סחורה בפרתו של חבירו אל תטעה לומר דדוקא בשכרה היא ס"ל לר' יוסי כן דשם שייך לומר סחורה וריוח בפרתו של חבירו משא"כ בשאלה היא אלא ג"כ בשאלה ס"ל כן דאם שאל אחד פרה מחבירו והדר השואל ושאלה לאחר ומתה או פשע בה ונגנבה אף דהשואל הראשון הוא במלאכתו דהשואל השני לא מיקרי שואל בבעלי' כיון דגוף הפרה לא הית' שלו לא מיקרי הוא בעליה אלא המשאיל הראשון הוא בעליה (ומש"ה נקט הנ"י בשם רבוותא הנ"ל בל' ל' שאלה במקום שכרה היא שבגמרא הנ"ל) וכ"כ הרמב"ם ספ"ב דשאלה אשה ששאלה ואח"כ נשאה הרי בעל כלוקח כו' עד הבעל פטור אע"פ שהוא משתמש בה אפילו פשע בה מפני שהוא כלוקח כו' וכתב המ"מ שם עליו ז"ל בעי' דאיפשיטא היא ופירושו נכון וכן פירשו הראב"ד והרמב"ן והרשב"א ז"ל עכ"ל והן הן הרבוותא שהביא הנ"י הנ"ל הרי לפנינו דכתבו שאלה במקום שכירות האמור בגמרא הנ"ל. אף שרבי' הביא ל' הרמב"ם וכתב בשמו ואם הודיעה לבעל שהיא שכורה כו' אל תטעה לומר שרבי' גרס כן בדברי הרמב"ם שכורה אלא דנקט כל' הגמרא שהתחיל בו דנקטו בלשונם שכורה אבל ברמב"ם כ' בהדיא ג"כ שאולה וכן מוכח מל' הראב"ד והמ"מ שם וכ"כ בש"ע וב"י וד"מ שאולה במקום שכורה ודו"ק: והיא חייבת לשלם כו' הרמב"ם בסוף הלכות שאלה כתב ז"ל והאשה חייבת לשלם לכשיהיה לה ממון וכתב הב"י עליו וז"ל וידוע שאין לאשה ממון שתוכל לשלם ממנו עד לכשתתאלמן או תתגרש מידו ואפשר שיהיה לה ממון קודם לכן דאם יש לה נכסי מלוג מחוייבת למכור בחיי בעלה בטובת הנאה ותשלם מהדמים למשכיר עכ"ל (נראה דה"ה בא' שנתחייב לחבירו ויש לו קרקעות המשועבדי' לכתובת אשתו וזמן הפרעון הגיע ואין אשתו מתרצית לפרוע מהקרקעות למחול שיעבוד כתובתה שעליהן דמחוייב למכור או לשומן בזול ויקח המלוה באותן דמי' בטובת הנאה קרקעותיו וכן מוכח ממ"ש מור"ם ז"ל בש"ע סי' ק"ג דלא חיישינן לפסידא דלוה ומתפרעים מיניה בכל ענין ע"ש) ודוקא בחוב שנתחייבה היא אבל בחוב שנתחייב הבעל בזה פשוט בא"ע ובש"ע שם סימן צ' ובח"מ סי' צ"ו דאין כח ביד המלוה לקחת עד שעת מותה (לא) בנכסי מלוג שלה דאין הב"ח יכול לומר להבעל מכור אותם בטובת הנאה שאם תמות היא בחיי בעלה יקחם הלוקח דכיון דהבעל אין לו בהן אלא הפירות לאו כל כמיניה למכרן בטובת הנאה כיון שהוא שבח בית אביה ושמה נקרא עליו והיא אינה חייבת כלום ע"ש. וגם בחוב שחייבת היא יש חולקים בנכסי צאן ברזל שלה דאם כתב לה בשטר כל מה שהכניסה לו בפרוטרוט והם עומדים ברשות' יכול מלוה שלה או (הלוקח המזכה) [הנחבל] ממנה לכופה למכרן בטובת הנא' וכמש"ר בסי' תכ"ד ע"ש אבל אם קבל עליו הבעל מה שהכניסה לו בסך מה וכתב לה שט"ח עליו אז אין יכולין לכופה למכרן בטובת הנאה דכל אשה לגבי בעלה ודאי מחלה ויכולה למחול כדין המוכר שט"ח וחזר ומחלו ואטרוחי בי דינא ל"ל וכן איתא בהדיא בגמ' ספ"ק דמציעא ולקמן בח"מ סי' תכ"ד ובא"ע סימן קי"ח אם לא שכתב לה שהרשות בידה לגבות אותו חוב כל אימת שתרצה אפי' בחייו ואז גובין ממנו בחייו מדר' נתן ע' שם בא"ע סי' קי"ח:

מעבר לתחילת הדף< הקודם ·

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.