סמ"ע/חושן משפט/שמו
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) שנא' אם בעליו עמו בגמ' פ' השואל דף צ"ה יליף מדיוקא דקרא דכתיב אם בעליו עמו לא ישלם וקאי אמ"ש לפני זה דאיירי משאלה ושבורה ומיתה דמשמע דוקא דבעלים עמו בתרוייהו בשאלה ובשבורה או מיתה הא הוה בחד מנייהו ולא באידך חייב ומדכתיב בעליו אין עמו ישלם משמע דאינו בשום א' מתרוייהו הא הוה בחד מנייהו פטור וקאמר הא דמשמע דאם היה בחד מנייהו פטור היינו אם היה בשעת שאלה אף דלא היה בשעת שבירה או מיתה והא דמשמע דבעינן שיהא בתרוייהו היינו דאף אם היה עמו בשעת שבורה ומיתה חייב אם לא היה עמו בשעת שאלה ושם יהיב טעמא דלא אמרינן איפכא וכתבתיהו בדרישה ע"ש ומשואל ילפינן לכל השומרים וכמ"ש הטור והמחב' בס"ס זה גם כתבו כן לעיל במקומן בדין שאר שומרין ולא כע"ש שכתב כאן דהא דבעינן שיהא עמו בשעת שאלה ולא בשעת שבירה ומיתה נילף ממשמעות הקרא דאם בעליו עמו דמשמע דקאי אוכי ישאל דלע ל מיני' ואשתמיטת' מיני' הגמ' הנ"ל ע"ש ודוק:
(ב) אבל אם משך תחלה ואח"כ השקהו כו' ה"ה אם עשה עמו אח"כ מלאכה גמורה אלא נקט זה משום רבותא דהשקהו בשעת שאלה דפטור:
(ג) אפי' לא הי' עמו בשעת כו' כבר כתבתי הלימוד לזה מדיוקא דקרא:
(ד) אלא מזמין ומכין כו' והיינו דוק' כשהבטיחו לעשו' מלאכתו ולא קבע לו השואל לזה זמן אבל אם קבע לו השואל זמן אימתי יעש' מלאכתו אף שהו' מוכן לא מיקרי שאל' בבעלי' כ"כ הטו' בשם הרמ"ה ונרא' דגם הרא"ש מוד' בזה ועפ"ר:
(ה) ודלא כיש חולקין כו' עד"מ שם הביא דעת המרדכי דס"ל דבעינן שהשואל יבקש ממנו לעשות מלאכה זו:
(ו) לתקנת בהמתו דאם יעלה על הבהמה בלא תפיסת הש"טעגרב יכאיב לה:
(ז) נתבאר בסי' ש"ה ע"ש דכ' הטור והמחבר דשמור לי ואשמור לך מיד הוה שמירה בבעלים ופטור מכל דבר ובשמור לי היום ואשמור לך למחר לא הוה שמירה בבעלים ודין ש"ש עלי' דאם נגנב מיד השומר היום מחויב לשלם לו דהא מקבל הנא' על שמירתו דישמרנו לו בעל הפרה או של הכלי למחר וע"ש בסי' ש"ה דנתבא' נמי דין שאול לי ואשאל לך אי הוה שאלה בבעלים ופטור או לא ויש פלוגתא בזה ומ"ה לא כ' כאן דין שאול לי ואשאילך ובסמוך ס"ו [ס"ח] כ' דין השאילני היום ואשאילך למחר דלא הוה שאלה בבעלים הרי דנקט דינים הברורים ומפלוגתא לא איירי:
(ח) הבעלים עצמן ולא שליח אע"ג דקי"ל בכ"מ שלוחו של אדם כמותו שאני הכא דכתיב ב"פ בעליו עמו דמשמע דדקדק הכ' דוקא הבעלים עצמן:
(ט) ויש חולקין כו' עד"ר והגד"מ שם שכתבתי טעם לדברי מור"ם למה הביא דעת החולקין ולא פסק כהרי"ף והרמב"ם וכמ"ש המחבר ע"ש.
(י) שיד עבד כיד רבו ואע"ג דאינו בר מצות ועד"ר:
(יא) נשאל לו העבד בלא דעת רבו כו' פי' ול"ת שגם לזה מקרי ידו כיד רבו:
(יב) ששאל א' מהן מחבירו פי' אפי' לצרכו שאינו לצורך השותפות וקאמר ששאל א' מהן דאלו שניהן שאלו זה מזה ה"ל כדין השאילני ואשאילך דאפי' באנשי' שאינן שותפין ה"ל שמיר' בבעלי' לחר מ"ד וכ"כ בב"י ע"ש וזהו דלא כמ"ש המ"מ וכ"מ ע"ש:
(יג) הוה שאלה בבעלים דתמיד הן יחד בעסק השותפות:
(יד) השאילני היום כו' אינה שאלה בבעלים ור"ל דאינו פטור אבל מ"מ אינו עליה אלא ש"ש וכמ"ש לעיל סי' ש"ה ס"ו:
(טו) דקנין פירות כו' פי' דבעל בנכסי מלוג אשתו אין לו אלא פירות כ"ז היותם יחד ואינו נקרא בעל במלאכתו:
(טז) לרבע' או להראותו בה כו' "עד ה"ז ספק פי' דהן איבעיא דלא איפשטא בגמ' וז"ל הגמ' לרבעה מהו כדשיילי אינשי בעינן ולהכי לא שיילי אינשי א"ד טעמא מאי משום הנאה והכא אית לי' הנאה להראות בו עשיר ויקיפו לו מהו ממונא בעינא והא איכא או דלמא בעינא ממונא מינה דשאלה גופא והא ליכא פחות משום פרוטה מהו מי אמרינן ממונא בעינן והא איכא או דלמא כל פחות מש"פ לאו כלום הוא שאל ב' פרות מהו מי אמרינן זיל בתר שואל ומשאיל והאיכא א"ד זיל בתר פרות ובכל חדא וחדא ליכא ממונא תיקו וכל הנך איבעיות פירש"י והטור לענין אי הוי לשואל דין שואל להתחייב באונסין או לא אבל אי שאלינהו בבעלים לא קמבעיא להו בהו דפשיטא דפטור באונסין אבל הרמב"ם פי' גם הני איבעית לענין שאלה בבעלים וכמ"ש המ"מ שם והמחבר סתם דבריו כדי לפרש בו איזה פי' שנרצה ודוק:
(יז) שאל משני שותפין כו' ג"ז איבעיא דלא איפשטא וז"ל הגמ' כולו בעליו בעינן והא ליכא א"ד מההיא דידיה מיהא מיפטר שותפין ששאלו כו' כולו שואל בעינן והא ליכא א"ד מההיא פלגא דשיילי מיהת מיפטר עכ"ל:
(יח) ואם פשע בה יש מחייבין טעמו דס"ל דפושע כמזיק בידים הוא וכל שאין לנו ראיה ברורה דהוה פשיעה בבעלים לפטרו חייב לשלם והטו' ס"ל דאין לחלק בין פשיע' בבעלי' לגניב' ואביד' בבעלי' וכיוצ' בזה כתבו הטו' והמחב' פלוגתתן לעיל בס"ס ס"ו ע"ש:
(יט) מידי דהוה אשותפין ששכרו שכיר חדש כו' פי' מידי דהוה שנים ששכרו בשותפו' שכיר לחדש שיהא שכיר למלאכת שניהן לעשות לכל א' מלאכת עצמו באיזה שצריך לו ושותפין דקאמר ר"ל שהן שותפין בשכיר חדש זה אבל אינו ר"ל שהן שותפין בדבר אחר ושוכרין שכיר חדש זה לעשות להן בדבר ההוא דא"כ ל"ד לשתלא ומקיז דם ואינך דקחשיב דהרי שם בני המדינה אינן משותפין בו יחד בכלום וק"ל ועפ"ר:
(כ) אז הוא נשאל להם כו' ואפי' שלא בשעת הלימוד כיון שצריך ללמד עמהן בכל עת שירצו כ"כ ג"כ הטור ועד"ר שדקדקתי מדכתב כן בהוא נשאל להן ולא כ"כ בהן נשאלין לו דמחשב שאלה בבעלים אפי' בשעה שאינן לומדין וגם הרשב"ץ דקדק לכתוב בש"ץ השאיל להן (שכ' מור"ם דינו בסמוך בהג"ה) דמחשב הוא להן שאלה בבעלים בכל אותו יום אפי' שלא בשעת תפלה ובהן שאולין לו לא כ' ששאולין לו אלא בשעת תפלה וכתבתי דנראה דה"ט דברב וש"ץ שעושים פעולת הלימוד והנגינה דתפילה נראה בהן הפעולה יותר ומ"ה מחשבין פועלים ועמהן במלאכתן יותר ע"ש:
(כא) שאלה בבעלים ושכרה שלא בבעלים פטור כו' פי' שלאחר שכלה זמן השאלה שהיתה מתחלה בבעלים לא החזיר להמשאיל אלא עומדת עדיין בחצירו וחזר ושכרה לזמן מה שלא בבעלים ונגנבה או נאבד' באותו זמן של השכירות:
(כב) פטור שהשכירות תלוי בשאלה פי' אין לך דין חיוב שוכר שלא תהא חייב עליו השואל וכיון דהשואל הי' פטור בזמן שאלתו כיון שהשאיל בבעלים הרי הוא כאלו ימי השאלה הגיעו עד סוף זמן השכירו' ופטו' אם נגנב' או נאבד' וכ"ש אם נאנס' שהרי השוכ' פטור באונסים:
(כג) אבל אם שכרה כו' בזה איבעי' בגמ' כיון דדין שאלה נתחלק מדין שכירו' שהרי שואל חייב באונסין ולא שוכר לא יהנה השכירו' שהי' בבעלים למה שנאנס בימי השאל' שהי' שלא בבעלים ואע"ג דלא חזר ומשכה מחדש מ"מ כיון דעדיין עומדת בחצירו מיד ששאלה ממנו חל עליו חייב דין שואל להתחייב אפי' באונסין א"ד כיון דשייך דין שואל בדין שכירות בחיוב גניב' ואביד' כאלו שייכי בכול' דמי:
(כד) וחזר ושאלה שלא בבעלים כו' אבעיות הללו פירש"י והרא"ש דגם הן באת"ל דשאלה בשכירות ג"כ מישך שייכי הואיל ושייכי במקצת מ"מ כאן כיון דצריכין לו' תרתי מישך שייכי דהיינו שכירו' בשאל' ושאלה בשכירו' כולי האי לא אמרי' א"ד אמרי' כיון דבראשונ' שואל בבעלי' חזר' שאל' בתריית' למקומ' לשאל' הראשונ' וכן בשכר' ראשונ' בבעלים חזרה השכירות אחרונ' למקומ' ולשכירות הראשון וזהו טעם הי"א דכ' מור"ם אם שכרה בבעלים וחזר ושאלה שלא בבעלים מיקרי שמירה בבעלים כיון דגרסי' בגמ' באיבעי' שלישי' את"ל וכל את"ל ה"ל פשיטות דאיבעי' שלפני זה אבל הרמב"ם לא גרס את"ל מה"נ כ' המחבר שהוא בספק:
(כה) אין הראשונ' גוררת את השנייה כו' כלו' ל"ת כיון דבעינן דיהא תחלת השכירות או השאלה בבעלים ואי לא הוה מתחילתו בבעלים אע"פ שאח"כ בשעת שבירה ומיתה הוה בבעלים חייב כמ"ש הטו' והמחב' בסי' זה בס"ב וה"נ נחשב הכל כשכירות א' והרי מתחלתו שלא בבעלי' הי' קמ"ל כיון דכלו ימי שכירו' הראשונ' ה"ל זה כשכירו' חדשה והיה בבעלים ופטו' אע"ג דאם הוה שכירות הראשונ' בבעלים ושניה שלא בבעלים אמרי' דמחשב הכל לשכירו' א' ופטו' בשומרין הולכין להקל וכ"כ הטור ע"ש:
(כו) שהוא עמו במלאכתו פי' אפי' שאלה ממנו בשעה שאינה עוסקת עמו במלאכתו פטו' כיון דהיא מוכנת ועומדת לעסוק במלאכתו תדיר משא"כ איפכא כשהיא שואלת ממנו דמחשב כאלו שאלה מאחר ואינה פטורה אא"כ שאלה ממנו בשעה שעוסק במלאכתה והטור מסיק וכ' בזה ז"ל אפי' היו שכורין או שאולין בידו ממנה קודם שנשאה שלא בבעלים ואח"כ נשאה מאותה שעה ואילך חשוב שאלה או שכירות בבעלים ונסתלק שאלה או שכירות הראשון שלא הי' בבעלים ופטור עכ"ל:
(כז) אשה ששאלה ואח"כ נשאת כו' כן הוא ל' הרמב"ם ספ"ב דשאל' וכתב שם המ"מ ז"כ דהוא איבעיא דאפשט' כו' וצ"ל דאע"ג דאיבעיא בגמ' הוא אי שכר' הוא מאחר ונשאת כו' ס"ל להרמב"ם דל"ד "שכר' אלא ה"ה אי "שאלה וכ"כ הנ"י האיבעי' וכ"כ ב"י ועד"ר:
(כח) אבל לא מיפטר מכח שמירה בבעלים. כ"כ גם בד"מ והוא תמוה דנראה מוכח מל' הטור דגם בכה"ג פטור מפשיעה מכח שמירה בבעלים דאי מה"ט דלוקח הוי לחוד הוי מחייב אפשיעה כדין ש"ח דומיא דלוקח לל' יום כמ"ש הט"ו אחר זה (ואי משום שמירה בבעלים לחוד בכה"ג דאין לו עסק עם האשה אלא עם המשכיר היה חייב מ"ה צריך הטעם דלוקח הוה) וכן כתבו התו' והטו' בהדי' דין לוקח לשלשים יום דחייב כדין ש"ח אדין זה דבעל בנכסי אשתו לוקח הוא ול"ד בנכסי אשתו של עצמ' אלא אף אפרה ששכר' ונשאת כ"כ ע"ש וכ' דמ"מ בעל פטור משום דה"ל שמיר' בבעלים ועמ"ש בפרישה ישוב לדברי הטור והמחבר שאזלו בשטת ר"י והרא"ש וחלקתי "בין אם שאלה או שכר' היא הפרה כל ימי חיות' דהפרה או כל ימי חיותה דהאשה (דומה למ"ש הטור והמחב' בסי' שמ"א בא"ל השאלני בטובך ע"ש) דבכה"ג פטו' הבעל אפי' פשע בה ונגנבה משום לוקח ולא משום פשיעה בבעלים כיון דהפר' עכ"פ אינה שלה ומזה איירי המחבר ומור"ם כאן וגם הטור בסי"ט. ובין שכרה או שאל' לזמן כגון לל' יום דבכה"ג אף שהוא לוקח חייב בפשיעה דלא עדיף מלוקח ממש לזמן וכמ"ש ר"י והטור בסכ"א וא"כ לק"מ ודוק:
(כט) דהא אין החפץ שלה רק שאול בידה כו' כבר כתבתי דס"ל דל"ד "שכר' היא אמרו בגמ' אלא ה"ה שאלה היא ומ"ה הוצרך לומר דהטעם הוא משום דאין החפץ שלה ולא משום שלא תיקח היא דמי המיתה מהשואל ולא תתננה למשכיר שלה כלום דהיינו עושה סחורה בפרתו של חבירו ודוק:
(ל) והאש' חייבת לשלם כו' ע"ל סי' תכ"ד ס"י דאם יש לה נ"מ או נצ"ב או תוספות על כתוב' דאורייתא דחייבת למכור בטובת הנאה אלא דמיירי כאן באין לה וסמך אמ"ש ל' בסי' תכ"ד וכן משמע בד"מ ע"ש. וגם בגמ' פ' החובל דף פ"ט ע"א דפריך אדין חבלה תזבין נכ"מ ותתן ליה ומשני בדלית לה ומדפשט להמקשן כ"כ דביש לה נ"מ דמחויבת לזבין ולשלם משמע דס"ל בשאר חיובי מחויבת למכור נכ"מ ולשלם דאל"ה לא ה"ל למקשן להקשו' כ"כ בפשיטות ודוק ועד"ר:
(לא) לוקח בהמה לל' יום כו' הטעם כיון דאינו לוקח גמור:
< הקודם · הבא >
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |