דרישה/חושן משפט/רכב

דרישה ‏ חושן משפט רכב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

שנים שחלוקין על המקח כו' בפרישה כתבתי לשון הגמרא ושיטת פי' הרי"ף ור"ח שכתב הרא"ש שתי תשובות נצחות לדחות דברי הרי"ף ועבורם כתב ז"ל הילכך נראה כפי' ר"ח כו' ויש לתמוה על רבינו דכתב דברי הרי"ף ודברי ר"ת ולא סיים לכתוב לבסוף שהסכמת הרא"ש היא כפי' ר"ח כדרכו דרבינו בכל מקום לכן באתי לכתוב וליישב לע"ד הקושיית שהקשה הרא"ש עליו וגם לגלות שלשון הגמרא מסייע להרי"ף ושגם הרשב"ם ס"ל כוותיה ובהיות כן נראה דמש"ה לא רצה רבינו לכתוב הסכמת הרא"ש שהיא כר"ח להראות שהוא מסתפק בדבר ודעבד כמר עבד כו' מאחר דקושיות דהרא"ש יש להן ישוב ול' הגמרא מסייע לו והוא דהרא"ש אחר שכתב שם דברי ר"ת הנ"ל כתב עליו ז"ל ומיהו קשה מאי דפריך הכא וניחזי זוזי ממאן נקט והלא אין מקחו בידו ופי' ר"י הא דפריך התם והכא וניחזי זוזי ממאן נקט לא בשביל נאמנות המוכר קאמר אלא כלומר נשאל להם מהי קיבל המוכר המעות דבזה לא משקר כו' עד וה"ה דהומ"ל וניחזי זוזי מאן יהיב אלא דניחא ליה להזכיר המוכר משום דבדידיה תליא מלתא דאנן סהדי דלאותו שנתן לו המעות נתרצה ור"ת פי' נשאל למוכר ממי קיבל המעות ויהיה כע"א אף שאין מקחו בידו ויטול המחצה בלא שבועה אותו שהמוכר מסייע לו והשני יתחייב ש"ד על חציה כו' ומשני דלא ידע פי' המוכר כו' הרי לפנינו דלר"ת הגמרא דפריך וניחזי זוזי ממאן נקט פריך אסיפא אלא דפירשו לענין שבועה וזהו דוחק דלפ"ז ק' דלא יהיה פי' קושיית וניחזי זוזי ממאן נקט דפריך בפ' י' יוחסין כפי' בב"מ דהא ברייתא דפ' י' יוחסין סיים ואמר דאינו נאמן אלא הוה כאינש דעלמא הרי דקאמר בפי' דאף דאינו נאמן מ"מ הוה כעד וגם לפי' ר"י הוא דוחק מ"ש וניחזי זוזי ממאן נקט (וכמ"ש הרא"ש הנ"ל) דמשמע דתלוי בנאמנות המוכר דאל"כ הול"ל וניחזי זוזי מאן קיהיב אבל לפי' הרי"ף א"ש וזהו המכריחו לדעתי לפירושו ואשר הקשו התוס' והרא"ש על שיטת פי' זה למה יהא נאמן יותר מאינש דעלמא כבר כתב ישוב לזה בעל המ"מ פ"כ מה"מ ז"ל דס"ל להאי פירושא דהו"ל המוכר כעין דיין שנאמן לומר לזה זכיתי ולזה חייבתי כל זמן שבעלי דינים עומדין לפניו כדאיתא התם בברייתא מיד אחר דין זה דנאמן המוכר ואשר הקשה הרא"ש עוד עליו קושיא גדולה דמאי דוחקא דתלמודא להוציא מתניתין דשנים אוחזין מפשטה כו' נראה דהתרצן בא לומר דהמשנה בכל ענין קאמר במקחו בידו ובאינו בידו דמיירי בלא ידע המוכר דאי ידע המוכר לא הוה דומיא דמציאה דשם אין לו יותר מהשני שום צד זכות ואם מיירי בידע הרי יש לו צד זכות אף שאינו נאמן והמקשן דס"ד דנקט זוזי מחד הול"ל דזה לא הוי דומיא דמציאה אלא דעדיפא מיניה פריך והתרצן השיב לו האמת דמיירי בנקט זוזי מתרוייהו ובלא ידע ונראה דגם כוונת הרי"ף למ"ש בישוב הגמרא ודוק. ודע שגם הרמב"ם ס"ל כהרי"ף רבו דהמוכר נאמן כבי תרי כל שהמקח בידו בכל ענין שהרי כתב ברפ"ה דמכירה ז"ל נאמן בעל המקח לומר לזה מכרתי אימתי בזמן שהמקח יוצא מתחת ידו אבל אין המקח יוצא מתחת ידו הרי הוא ע"א בלבד ודינו בעדות זו כדין כל אדם שהרי אינו נוגע בעדותו לפיכך אם נטל הדמים משנים ולא ידע ממי נטל מדעתו וממי נטל בע"כ בין שהיה המקח בידו בין שהיו שניהן תופסין בו אין כאן עדות כלל וכל א' נשבע בתק"ח ונוטל חצי המקח וחצי הדמים עכ"ל והנה נראה פשוט דמדסתם הרמב"ם וכתב דבזמן שהמקח בידו נאמן דנאמן בכל ענין קאמר אפי' לא נקט זוזי אלא מחד ואומר שנתרצה להשני וכדעת רבו הרי"ף הנ"ל אלא כדי ליישב הקושיות הנ"ל שהקשה הרא"ש לשיטת פי' הרי"ף מאי דוחקיה דתלמודא בב"מ לאוקמי בלא ידע כיון דמיירי באין מקחו בידו מש"ה פי' הרמב"ם כפי' ר"ת הנ"ל דפריך למה אמרו במשנה דשניהן נשבעין כו' ליהוי כעד א' כדאמרינן פ' י' יוחסין דבאין מקחו בידו הוא כאינש דעלמא וע"ז הוצרך לשנות שם דמיירי דלא ידע המוכר ממאן קיבל ואין כאן עדות. והנה הרמב"ם כתב דיני שתי הסוגיות זה אחר זה כמו שסדרן הרי"ף רבו בהדדי והתחיל בברייתא דפ' י' יוחסין וכתב כלשונה דנאמן במקחו בידו ואינו נאמן כבי תרי כשאינו בידו אלא כאינש דעלמא ואח"כ כתב דין המשנה דב"מ ומוקי לה בלא ידע המוכר מש"ה שניהן נשבעין וכתב בזה בין הוא ביד המוכר או אינו בידו וזהו כמ"ש בישוב דברי הרי"ף דס"ל דתלמודא רצה לפרש המשנה בכל ענין דומיא דמציאה והא דסתם ולא כתב הדין הזה אין המקח ביד המוכר ונקט זוזי מחד דאין המוכר נאמן לומר דנתנו לשני דסבירא ליה דזה הוא סברא פשוטה ולא ניתנה ליכתב לפשיטותה דהרי גם הגמרא קאמר כן בפרק עשרה יוחסין בפשיטות וניחזי זוזי ממאן נקיט דפירש הרמב"ם גם כן דאסיפא אכשאין מקחו בידו פריך ועוד שהרי הרמב"ם כתב שהוא כדין כל אדם שהרי אינו נוגע בעדות וכל שלא קיבל זוזי מתרוייהו יש לו צד נגיעה דלמא א' נוח לו יותר מהשני וק"ל. גם המ"מ פי' שם דברי הרמב"ם ע"ד שכתבתי שהרי כתב שם דברי הרמב"ם דיש מי שפי' דאסיפא פריך וניחזי זוזי כו' וכפי' הרי"ף ולא הביא שם מי שפי' בע"א וכוונתו דגם הרמב"ם פי' כן ואח"כ הביא דברי בעל המאור דפי' ההיא דב"מ דמקשי וניחזי זוזי ממאן נקט לענין לפטרו בשבועה כו' היינו כפי' ר"ת הנ"ל וכבר כתבתי טעם דרש"י והרי"ף לא פירשוהו הכי משום דלא הוה דומיא למה שהקשה בפ' י' יוחסין ודוק. ובזה נסתלקו קושיות ותמיהות הכ"מ דיצא שם מאם הדרך הישר בפי' דברי הרמב"ם הנ"ל ע"ש (ורבינו) [וזכינו] ליישב דברי הרי"ף ודברי הרמב"ם ולמה לא כתב רבינו שגם דעת רש"י ורמב"ם היא כדעת הרי"ף (מפני שיש קצת שינויים ביניהן) ולמה לא כתב רבינו הסכמת הרא"ש כר"ח כמ"ש באשר"י ונתבאר הכל בס"ד ודוק: אבל אי לא נקט אלא מחד נאמן אפילו אמר שנתרצה להשני כו' כבר כתבתי לשון המ"מ דכתב ברפ"כ דמכירה לשיטה זו למה נאמן דהו"ל כעין דיין שנאמן לומר לזה זכיתי ולזה לא זכיתי כל זמן שבעלי דינים עומדין לפניו כדאיתא שם באותה ברייתא עצמה וכ"כ הר"ן בפ' י' יוחסין ע"ש ומיהו אם כן הוא דעת רבינו לא הו"ל לסתום אלא לפרש וכמ"ש לעיל סי' כ"ג בדיינים ומש"ה נראה דס"ל לרבינו דנאמן אפילו כשאינו עומד לפניו ויש קצת הוכחה לזה מל' אותה הברייתא דקתני אח"כ בסיפא נאמן דיין לומר כו' בד"א בזמן שבעלי דינים עומדין לפניו כו' ולא כתב חילוק זה ברישא היכא דנקט זוזי מחד וטעמא דמילתא דאפשר לומר כיון שאין הכחשת ממון ביניהם אלא כל חד חפץ בהמקח וגם אם נתרצה לזה ואפילו אם נתן לו מעות מדעתו עדיין מעות אינן קונות ובזה נראה קצת ליישב נוסחאות הספרים וספרי רבינו דכתוב בהן ז"ל ואפילו אם ידוע בעדים איזה מהן נתן מעות מדעתו כו' והקשה ב"י איך יהיה נאמן נגד עדים ע"ש ומנ"ל הא דבר שלא נזכר בהרי"ף ורא"ש ע"ש די"ל דבכזה שפיר הימנוהו נגד העדים (שמעת) [שמעידים] שקיבל מעות מזה מדעתו כיון שגם ע"פ העדים לא קנהו בנתינת המעות ואי בעי אמר אמת שקבלתי המעות מידו מדעתי ושכחתי או עברתי והקניתי לזה השני אח"כ בהגבהה ואז בודאי דהשני היה קונה ולא הראשון מש"ה נאמן נמי לומר העדים טעו ולא נתרציתי בקבלת המעות אלא בע"כ השליכם לי וא"ת מנ"ל לרבינו הך סברא הא הו"ל מגו במקום עדים י"ל דדייק לה מדמסיק התרצן בגמרא וקאמר ל"צ דנקט זוזי מתרוייהו כו' ולא ידיע כו' לרש"י דגרס שם כן ומיניה נשמע ג"כ להרי"ף דבזה ודאי לא פליגי רש"י ורי"ף ור"ל לא ידיע לנו בעדים וכדפירש"י שם וקשה למה ליה להתרצ' אריכות ל' זה דלא ידיע דמהיכי תיתי דידיע לנו דהא בידיע לנו בעדים אפילו ברישא במקחו בידו ג"כ א"נ לומר היפך העדים אלא ש"מ דס"ל להגמרא דברישא במקחו בידו בכל ענין נאמן אפילו להכחיש העדים ומטעם שכתבתי ועוד דגם בדיינים אם הם שנים נאמנים לומר לזה זכיתי אף אם עדים מכחישין אותן וכמש"ר בסימן כ"ג וא"כ ה"ה נמי בהאי שיאמר המוכר לזה מכרתי וליכא הפקעת ממון כולי האי כמ"ש יפה כחו דמוכר לבדו להיות כשנים ואז הוא עדיף מעדים כמו הדיינים וק"ל ולנוסח דפוסים מדוייקים שלא כתוב בהן מדעתו א"ש טפי ודוק ועמ"ש מ"ו ר"ס בזה בר"ס בד"מ שלו:

מעבר לתחילת הדף · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.