ביאור הגר"א/חושן משפט/רכב
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) ה"ה כו' דינו כו'. ל' התוספתא אבל אין המקח כו' ה"ה ככל אדם. והביאו הרי"ף בריש ב"מ ופי' ר"ח בקדושין שם והביאו הרא"ש בב"מ שם דהא דפריך בקדושין וניחזי כו' דאם לא קיבל אלא מחד אינו נאמן אפי' בזמן שמקחו בידו ולגמרי אינו נאמן דהוי מגו במקום עדים דאנן סהדי שזה לקחו מדעתו והא דפריך בב"מ וניחזי אע"ג דאין מקחו בידו ונקט זוזי מתרווייהו מ"מ ה"ה כע"א וה"ל לזה לישבע ש"ד ולזה לפוטרו לגמרי. ורי"ף פי' דמחני' דב"מ מיירי שהמקח ביד מוכר ול"ק אשנים אוחזין ולכך פריך וניחזי כו' ומשני ולא ידע ופי' הרא"ש והטור בדברי הרי"ף שמפ' כפרש"י בב"מ דאם לא נקט זוזי אלא מחד אפי' אין מקחו בידו נאמן ואין אבל אין מקחו כו' אלא בנקיט זוזי מתרווייהו ומ"מ בין רי"ף בין תוס' גורסין ולא ידע אבל הב"י כ' שגם הרי"ף סובר כדברי ר"ח ועבבד"ה וכן עיקר וכ"ה דברי רמב"ם וש"ע כאן שלא הזכיר כלל דין אם נקט זוזי מחד ואמר נאמן כו' אבל כו' ה"ה כו' כדברי ר"ת ובנקיט זוזי מתרווייהו וכמ"ש שהרי אינו נוגע בעדותו ועסמ"ע ומפרש והולך ולפיכך כו'. והרמ"א הכניס דברי הרי"ף לפי' הרא"ש ל"ש כו' כדרכו וקאי ארישא בזמן שמקחו בידו ועסמ"ע אבל הל"ל דגם בסיפא אם אין המקח כו' דוקא בנקיט זוזי מתרווייהו אבל מחד נאמן כשני עדים לדעתם וע"כ צ"ל כן בלא"ה כיון דמקחו בידו אין חילוק צ"ל ע"כ הא דפריך בקדושין וניחזי כפרש"י כנ"ל ובלא"ה צ"ע עליו שדברי רש"י הן דברי יחיד לפי' לא הסכי' עמו אלא שהרמ"א סבר שדברי הרמב"ם הן כדברי רש"י ולכן הכניסו בתוך דבריו וא"א כן כנ"ל:
(ליקוט) נאמן כו' ל"ש. הנה שיטת רש"י דלעולם המוכר נאמן כב' עדים אא"כ אין מקחו בידו ונקיט זוזי מתרווייהו וערש"י בב"מ שם בד"ה ליחזי כו' והנאמנות הוא כב' עדים וכמו שמסיים בתוספתא אבל אין מקחו בידו ה"ה ככל אדם ש"מ דרישא כב' עדים ועתוס' שם ושם וכ"פ הרא"ש דברי רי"ף אבל בד"ה חולק על הרא"ש בזה ופי' בדרך אחר וכ"כ האחרונים ועמ"ש למטה ור"ח פי' בתוס' דקדושין שם בד"ה בד"א כו' והרא"ש בשמו בב"מ שם דאינו נאמן אא"כ מקחו בידו ונקיט זוזי מתרווייהו אבל נקיט מחד אינו נאמן לומר לאחר מכרתיו דהוי מגו במקום עדים ור"ת פי' הא דפריך וליחזי ממאן נקט דר"ל שיהיה כע"א לפחות וכמש"ש בתוספתא ה"ה ככל אדם ור"י פי' בע"א ע"ש בב"מ שם בתוס' הנ"ל ד"ה וליחזי וברא"ש בשמו ונראה דברי רמב"ם בפר"ח שהקושיא וליחזי ממאן נקט קאי בין אמקחו בידו בין אשא"מ בידו וכפי' ר"ח כיון דידעינן ממאן נקט לעולם מחזקינן שלדידיה מכר ולמה מאמינים לו ברישא כשנים בסיפא כע"א ומשני דנקיט כו' ולא ידיע כו' וה"ה דנקט מחד אלא שאין דרך שלא לידע בנקט זוזי מחד ור"ל לא ידיע לנו אבל המוכר יודע שע"ז אמרו שם נאמן המוכר אבל בב"מ פי' ולא ידיע שלכל אין ידוע ואין חילוק כלל בין נקט זוזי מחד או משנים אלא דאורחא דמילתא בנקט זוזי מחד שהוא ידוע ממי קיבל אבל לדינא אין חילוק וזהו דברי הרמב"ם וש"ע נאמן כו' אבל כו' והוא דברי הגמ' דקדושין והתוספתא דסיפא ה"ה כע"א ואין חילוק בין נקיט מחד או מתרווייהו וכדברי הרב ואמר ולפיכך אם כו' בין כו' כנ"ל דהקושיא וליחזי כו' קאי בין ארישא בין אסיפא ואף שבגמ' דקדושין קאי ולא ידיע ע"כ אדידן אבל המוכר ידע מ"מ הגמ' דב"מ ע"כ קאי אמוכר כנ"ל וזהו דברי הרמב"ם כאן ועבד"ה וכ"מ וכ"פ בש"ך ועיקר (ע"כ):
(ליקוט) נאמן כו'. עברא"ש ד' שיטות שיטת רש"י וכ' שכ"ה שיטת הרי"ף והקשה עליהן וסתר דבריהם ועוד כ' שיטת ר"ח ור"י ור"ת וכ' לבסוף כללא דמילתא כו' והוא מורכב מג' שיטות הנ"ל דשיטת ר"ח וניחזי כו' דר"ל נשאל להמוכר ממאן שקל ואפי' בכה"ג שא"י אלא ע"פ המוכר אינו נאמן לומר שנתרצה לאחר ואפי' מקחו בידי ואינו נאמן אלא כשקבל מתרווייהו וא"י אלא ע"פ המוכר ושיטת ר"י כשידוע ע"פ הלוקחים וכ"ש ע"פ עדים ממי קבל המעות ע"כ שלו הוא ואין חילוק בין מקחו בידו או לא ולכן כ' הרא"ש על דברי ר"י וה"ה דהמ"ל וליחזי כו' ולא על דברי ר"ח דפיר"ח לשאול למוכר וז"ש כללא דמילתא כו' עד כמגו במקום עדים הוא פר"י ואם אין ידוע אלא כו' עד נתרציתי לאחר הוא פר"ח ואי אין מקחו בידו עד זוכה במקח היא פר"י ואי נקיט זוזי מתרווייהו עד מדעתי היא פר"ח אלא כאינש דעלמא וטעמו של הרא"ש דס"ל כפיר"ת כמ"ש הלכך נראה כפיר"ח אלא שקשה מ"ש בגמ' כאן וניחזי כו' וצ"ל כפר"י אך סוגיא דקדו' ע"כ צ"ל כפר"ח וכמ"ש וניחזי כו' נשאל להמוכר כפיר"ח וכ' גם שיטת ר"ת דבלאו שום קו' דינו אמת כמ"ש ה"ה ככל אדם. וט"ס שם ברא"ש בדברי ר"ח מ"ש ואין יודע ממי קבל צ"ל ואין ידוע ומ"ש אפי' יודע צ"ל אפי' אין ידיע כו' ועבבד"ה שם בדברי הרי"ף (ע"כ):
(ב) ויהיו הדמים כו'. כמ"ש בב"מ לז א' במתני':
(ג) ואם הוא חשיד כו'. ב"ק ק"ג ב' מעשה בחסיד א' כו' בא לפני ר"ע כו' ועתוס' שם קד א' ד"ה שכבר כו' ותימא כו' א"נ כו' ואנן קי"ל כר"ע ודלא כמ"ש בכ"מ והביאו בה"ג:
(ד) הרי שטען כו' כלל כו'. שבועות מח א' תניא אר"י כו' ובב"ק מו א' זה כלל גדול בדין כו' ובב"מ ק' א' ב' ושאר מקומות:
(ה) יש מי כו'. כמ"ש בקדושין סג ב' קדשתי כו' וקי"ל כרב אסי שם דנאמן אף לכנוס. אבל בירושלמי שם רב אסי אמר נאמן לכנס ר' יוחנן אמר נאמן לכנוס ואין למידין ממנו ד"א מהו אין למידין ממנו ד"א א' משדותי מכרתי ואיני יודע למי מכרתיה ובא א' ואמר אני לקחתיה לא כל הימנו. ודברי הג"מ אינן ברורין:
(ליקוט) יש מי כו'. ז"ל הג"מ פ"ט דאישות וכה"ג דייק בירוש' אם אמר א' שדה מכרתי וא"י למי מכרתי ובא א' ואמר אני לקחתיו אי מהימן אי לא ולא מסיק ונראה לריב"א דמהימן כו' ע"ש אבל לפי גי' הספרים שבידינו מ' שם דאמר בפשיטות דלא מהימן ע"ש בקדושין שם ובפ"ב דיבמות וכ"כ הרשב"א בקדושין שם ומביאו להלכה דלא מהימן וכ"כ הר"ן שם וכ"כ המ"מ בפ"ט דאישות שם ותימא גדולה על הרמ"א דאשתמיטתיה כל הנך פוסקים הנ"ל (ע"כ):
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |