דרישה/חושן משפט/קסג

דרישה ‏ חושן משפט קסג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

וכשגובין גובין כו' ב"ב בדף ז' בעא מיניה ר"א מר"י כשגובין לפי נפשות הן גובין א"ד לפי שבח ממון הן גובין א"ל לפי ממון הן גובין א"ד בעא מיניה לפי ממון הן גובין או לפי קירוב הבתים הן גובין א"ל לפי קירוב הבתים הן גובין ע"כ והרי"ף לא כתב אלא לישנא בתרא משמע דס"ל דב' הלשונות אלו פליגי ונקטינן כלישנא בתרא וגובין לפי קירוב בתים ולא לפי ממון וכן דעת הרמב"ם פ"י דשכנים אבל הרא"ש בשם ר"י הלוי כתב דהני לישני ל"פ ולתרווייהו אין גובין לפי נפשות אלא לפי שבח ממון ומיהו לישנא בתרא לטפויי אתא דהאי שבח ממון גובין אותו לפי קירוב הבתים תדע שהרי אם יש ב' בתים שוים כאחד כלום גובין מהן אלא לפי שבח ממון וכן אם יש בו בית קרוב ואין בו ממון כלל וכי עלה על הדעת שגובין ממנו כלל דכיון שאין בו ממון למאי חייש הא למדת דשבח ממון הוא העיקר ומאי לפי קירוב הבתים דקאמר הוא אף לפי קירוב הבתים ומחלקין תחילה לפי הממון ואח"כ לפי קירוב הבתים כו' וסיים כמש"ר כאן וכ"כ רשב"א בתשובה וכ"כ התוספות והוא דעת רבינו ודברי הרא"ש צריכין ביאור בהאי תדע דכתב דמנ"ל דילמא כשהבתים שווים בקירוב גובין מהן בשוה ולא אזלינן בתר ממון ונראה דפשיט ליה זה מדקא בעי ליה וקאמר אי אזלינן בתר ממון או לפי קירוב בתים משמע דוקא היכא דאיכא קרוב לאחד יותר מהשני הוא דקא מיבעיא אי אזלינן בהו בתר שבח ממון הא בשווין לא קמיבעיא דודאי אזלינן בהו בתר שבח ממון גם במה שסיים הרא"ש ורבינו וכתבו דבשני הבתים שווים אזלינן בתר קירוב הבתים אל תטעה לומר דכשאינן שווים בממון לא אזלינן בתר קירוב הבתים דז"א דהא כתב הרא"ש דללישנא בתרא האי שבח ממון (והיינו כשיש לאחד ממון יותר מהשני) גובין אותו לפי קירוב הבתים ש"מ דאזלינן בתר דתרווייהו ביחד ולא כתבו כשהן שווים אלא משום דאז פסיקא יותר ובזה דברי רבינו מבוארים וכמ"ש בפרישה ועד"ז יתפרש ג"כ לשון התוספות דף ז' שכתבו בשם ר"ת ז"ל דעשירים רחוקים יתנו יותר מעניים קרובים מדכתב יתנו יותר מיירי בעניים שיש להן ממון אלא שנקראו עניים נגד עשירים ומש"ה גם הם צריכין ליתן אלא שאלו יתנו יותר ומשמע דוקא כיון שהן עניים נגדן מפני שיש לאלו ממון הרבה יותר מזה מש"ה יתנו יותר הא לאו הכי אף שיש להן קצת ממון טפי אזי ישוו בנתינתן מחמת ממונו דהאי וקורבתו דהאי וק"ל וכן כוונת המגיד משנה במ"ש שם בשם אבן מיגא"ש ע"ש התוספות וגם הנ"י כתב בהאי לישנא ונתפרש כן ודוק:

יב

ואינו נראה לא"א הרא"ש ז"ל כו' עיין בב"י שכתב שאין הוכחה בדברי הר"י ובדברי הרמב"ם שס"ל דלא כהרמב"ן ואני אומר אף שאין בדברי הר"י הלוי ולא בדברי הרמב"ם הנ"ל הכרח דלא ס"ל כהרמב"ן מ"מ לק"מ על רבינו שמ"ש רבינו ואין נראה לא"א הרא"ש כו' כי לא למדו ממ"ש בפסקיו בשם ר"י הלוי דאם כן למה לא כ"ר בשם ר"י הלוי כמ"ש בשמו בסמוך בענין תורתו אומנתו שהרי שני הדינים שכתב שם הרא"ש כתבן סמוכים בשם ר"י הלוי אלא ודאי הוא ממ"ש הרא"ש בתשובה כלל ט"ו בשם תשובת הרמ"ה (העתקתי לשונו בקיצור בפרישה) למד רבינו כן ושם משמע בהדיא דאפילו במס שגובין מכל נפש פרטי בפני עצמו ותובעין מהם נמי חייבין הקהל לשלם בעד הת"ח ע"ש שהאריך וב"י עצמו הביאה בי"ד סי' רמ"ג ומ"מ לא רצה רבינו לכתוב דאינו נראה כן ממ"ש א"א הרא"ש בתשובה כיון שגם ממ"ש בפסקיו משמע כן אלא בתשובה גילה מה שסתם בפסקיו לכן כ"ר סתם ואינו נראה כו' וגם מש"ר וכ"כ הרמב"ם לאו בהכרעת פלוגתת רמב"ן ורא"ש קמיירי כאשר הבינו ב"י אלא אדסמוך ליה קאי שגם הרמב"ם כתב שאין חילוק בין הת"ח עשיר או עני וכמ"ש לשונו בפרישה ופי' זה פשוט בעיני ואפילו להבנת ב"י דקאי על פלוגתת רמב"ן ורא"ש אפשר ליישב שלמד רבינו כן ממ"ש שם בפירוש המשניות שלו דמשמע אפילו כשגובין מכל נפש פטור הת"ח ע"ש אבל פי' קמא נראה יותר דאל"כ היה לו לכתוב לדעת הרמב"ם קודם מ"ש ואפילו הם עשירים הרבה וק"ל. וב"י בכאן לא הכריע וכאילו מסתבר ליה דלכל הדיעות כשתובעין מת"ח בעצמו אין הקהל חייבין ליתן בעדו ולדינא נ"ל כמ"ש שאפילו בכה"ג חייבין הקהל ליתן בעבורו ובטור י"ד סי' רמ"ג כתב ב"י בהדיא ז"ל מצאתי כתוב שאפילו פי' המלך ואמר שהתלמידים יפרעו חלקן במס יש מן הדין על הקהל שהת"ח שוכן בתוכם לפרוע חלקו דהא כסף גלגולת אקרקפתא דגברא מונח אפ"ה אמרי' בפרק השותפין שהם פטורים וע"ש בב"י שהאריך מדינים אלו ומ"ש שהקשה מההיא דבר חמא דסנהדרין דקיבל עליה כרגא דר"פ דכולהו שנין ומה שתירץ שם גם עיין בב"י כאן מה שתירץ על קושיא הנ"ל:

יד

ואדם בטל שאין לו מו"מ בעיר כו' ל' הגמרא כתבתי בפרישה ולכאורה משמע מלשון רבינו שאדם כזה מן הדין הוא פטור ממס מדכתב שפטרוהו שאדם בטל הוא ומ"מ כיון שגבאי המלך רצו ליטול ממנו מס אם לא שהם הצילוהו צריך ליתן לקהל בכל שיעור אותו הצלה ואף שגם זולתו היו גובין מן הקהל חוק הקצוב עליהן מדי שנה בשנה אפ"ה כיון שדרך גבייתא הוא מכל איש ואיש בפני עצמו חייב ליתן כל חלקו ובתרווייהו לא ס"ל הת"ה הכי בסימן שמ"ב שכתב שם אאדם בטל שצריך ליתן ג"כ מדינא דמלכותא אם יש לו ממון ומש"ה אם הקהל גובין המס ביניהן גובין ג"כ מאדם בטל רק שאין גובין כ"כ מאדם בטל כמאחרים כשקהל גובין ביניהן כיון שאינו מרויח בעיר וכ"ש בהאי שפטרו אותו עבדי המלך אף על גב דהם הגורמים ויוסיף עליהן מ"מ אין לגבות ממנו כ"כ כמו מאחרים ע"ש והארכתי שם מזה בחידושי וכתבתי שלשון ש"ע כלשון רבינו וכן דקדקתי מלשון רשב"ם:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.