דרישה/חושן משפט/קי

דרישה ‏ חושן משפט קי

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

שלוה אביהם עכו"ם שקבל עליו לדון בדיני ישראל כו' פ' שום היתומים א"ר אסי אין נזקקין לנכסי יתומים (קטנים) אא"כ רבית אוכלת בהם ופריך עלה ממתניתין דתנן שום היתומים ל' יום (וביתומים קטנים איירי כמ"ש בפרישה בר"ס ק"ט) במאי עסקינן אי בישראל מי שבקינן ליה ליטול ברבית אי בעכו"ם מי ציית להמתין ל' יום ימי הכרזה ומסיק שקבל עליו לדון בדיני ישראל ולא קבל עליו שלא ליקח ריבית והק' שם התוס' ז"ל וא"ת ולמה ליה לאותובי ממתני' ממלתיה דר"א גופיה הו"ל למפרך דאמר אין נזקקין אא"כ רבית אוכלת בהן במאי עסיקינן האי דאין נזקקים אי בב"ח עכו"ם מי ציית להמתין עד שיגדלו פי' דמשמע אי לאו משום הריבית לא הוו נזקקים לו עד שיגדלו ואי בעכו"ם מי ימתין כ"כ וי"ל דאפשר לאוקומי בב"ח עכו"ם דלא תבע להו ומש"ה אין נזקקים אא"כ רבית אוכלת בהן דאז נזקקים (בתוס' כתוב דאין נזקקים וט"ס הוא) אפי' לא תבע עכו"ם חובו פי' ומוכרין מיד ובלא הכרזה ל' יום וכדי שלא ירבה עליהם הריבית אבל ממתני' פריך שפיר מדנחת (כצ"ל) ב"ד לשום בדתבע להו מיירי לפיכך פריך אי בב"ח עכו"ם מי ציית עד אחר השלמת ימי הכרזה שלא להרבות הריבית ואי לא ציית א"כ יפסידו בהארכת הזמן יותר ממה שירויחו אי לא ידעינן אי מרווחינן אי לא לא צריך הכרזה כדקאמר תלמודא בסמוך עכ"ל ור"ל דשם קאמרי אליבא דר"י דאמר דנזקקים לנכסיהם בשביל כתובת אשה וקאמר דאם יש מזונות להאשה מהנכסים כל זמן שלא נתנו לה הכתובה דאין מכריזין דהוספה על השומא היא ספק והמזונות הן ודאי ויש לדקדק בדברי התוס' דכותבים בתירוצם תרי עניינים וכוללים יחד והוא דכתבי דמתני' איירי בדתבע ושעכו"ם ירבה עליהם הריבית ובחד מינייהו סגי והכי הול"ל מרב אסי לא קשיא מידי די"ל דאיירי בדלא תבע משא"כ מתני' דאיירי בשומא ש"מ דבדתבע איירי וא"כ ק' אי מיירי בעכו"ם מי קציית להמתין ל' יום (ולמה להו למכתב בלא רבית דלמא לא קפיד המקשה אנתינת הרבית בתלתין יומי דהכרזה וס"ל דטפי ניחא להו ליתן רבית ל' יום מלמכור מיד) או הול"ל דכוונת המקשה הוא דגם אי מתניתין איירי בדלא תבע מ"מ ק' כיון שהעכו"ם לא יהיה ציית להמתין בלא רבית הל' יום א"כ אמאי קתני המשנה שלא למכרו עד ל' יום ויהיה להן הפסד ודאי והריוח ספק משא"כ רב אסי דהא לא הזכיר בדבריו ל' יום ועוד ק' על התחלת התירוץ שכתבו דמתניתין מדנחתי ב"ד לשום בדתבע להו מיירי כו' דמנ"ל זה דלמא לא איירי בדתבע אלא מעכו"ם דנקט רבית ומש"ה נזקקים למכור נכסיהם כדי שלא ירבה עליהן הריבית וכדרב אסי ומש"ה מקשה הגמ' מי קציית להמתין בלא ריבית והו"ל למכור מיד ולא להמתין ל' יום וליתן רבית ונראה דהכי הוא הצעת דברי התוס' דמפני דבמתני' לא הזכיר שום רבית ואיכא למימר דבהלוואה בלא ריבית מיירי מש"ה הקשה המקשן דלרב אסי מתני' במאי איירי אי בעכו"ם בלא ריבית ומיירי בדתבע מינייהו מעותיו דאל"כ היו ב"ד נזקקים למכור נכסיהם כיון דלא הויא ההלואה בריבית ע"ז קאמר מי קציית להמתין ל' יום מאחר דתבע מעותיו אלא שהתוס' הוסיפו ע"ז וקאמרי דאף אם תאמר דאיירי בעכו"ם דלא תבע וניחא ליה להמתין וליטול ריבית אכתי ק' למה ממתינין הב"ד במכירתן ל' יום ונותנין ריבית ודאי על ספק שמא ירויחו. והגמ' משני שם תחלה וקאמר דקמיירי בעכו"ם שקבל עליו לדון בדיני ישראל והיינו שהב"ד ימכרו נכסי היתומים ויפרעו לו חובו כדרך מכירתן לב"ח ישראל והיינו בהמתנת ל' ימי הכרזה ובכללו הוא נמי דלא יקח מהן ריבית כל זמן ההוא והקשה ע"ז א"כ ימתינו הב"ד עד שיגדילו כיון דקבל עליו לדון בדיני ישראל ובכללו הוא דלא יקח ריבית ודין ישראל הוא שב"ח צריך להמתין עד שיגדילו ומשני דקיבל עליו להא דהיינו להמתין ל' ימי ההכרזה ובלא ריבית ולא קיבל עליו להא להמתין עד שיגדילו ומש"ה קתני המשנה דמיד אחר ל' יום מוכרין. וצ"ל דהמשנה לא באה ללמדינו זה דעכו"ם דקיבל עליו הא ולא הא דמוכרין דזה פשיטא מאחר דעכו"ם לא ציית להמתין יותר ואי ללמדינו שלא יתנו ריבית משם והלאה אף אם לא תבע העכו"ם ק' (ל"ל) [למה לא] אשמועינן זה בעכו"ם דלא קיבל עליו כלל דמוכרין מיד וכדרב אסי אלא עיקר כוונת המשנה ללמדנו דבהמתנה במכירה עבור היתומים ל' יום ועבור הקדש ס' יום צריך להכריז בכל יום מהן בבקר ובערב וכדקתני שם בסיפא. וה"נ רבינו דלא בא ללמדנו כאן דין הכרזה דכבר כתב זה בסימן ק"ט אלא בא ללמדנו דכשריבית אוכלת בהן נזקקין לנכסי קטנים ור"ל ומוכרים אותו מיד מש"ה שינה וכתב דאפילו בעכו"ם דקיבל עליו להמתין עד שיגדלו היתומים מ"מ מוכרין נכסיהם אפילו מיד כיון דלא קיבל עליו שלא ליקח מהן ריבית וממילא נשמע דאם נתרצה להמתין זמן מה בלא ריבית דממתינין במכירתו ומכריזין באותו זמן דהרי כתב דמוכרין בשביל שלא ירבה עליהם הריבית גם שמעינן דאי אין ריבית אין כאן מכירה ומש"ר דינו אעכו"ם דקיבל עליו שלא יתבעם עד שיגדילו ולא כתב דאפילו לא יתבעם כלל עולמית אלא יקח מהן ריבית דמוכרים ג"כ מיד וכדברי רב אסי י"ל דמאחר שיגדילו ודאי ימכרו הנכסים כדי שלא יתנו ריבית ואם אז לא ירצו היורשים למכור וירצו ליתן ריבית להעכו"ם הרשות בידם להפסיד נכסיהן מאחר שכבר נתגלו ומש"ה כ"ר דינו שקיבל עליו העכו"ם שלא יתבעם אותם עד שיגדילו היתומים הן ברשות ב"ד ועליהן לפקח בטובתן והו"א דכיון דקיבל עליו להמתין עד שיגדילו שימתינו כדין פריעת ?ב"ח ישראל קמ"ל ומשום דראיתי רבים ?מהנדזים בזה הפשט מש"ה הארכתי קצת לפרשו בס"ד ודו"ק: (ה) אם תפס משלהן כו' עיין בב"י שהביא דברי ב"ה שכתב שכן משמע מעובדא דרבה בר שרשום שאם תפס מטלטלי בחיי אביהם אי ליכא עדים ולא ראה ודאי מהני ליה תפיסתו כו' וכתב עליו ב"י ויש לתמוה על מ"ש שאם תפס בחיי אביהן דמשמע הא אם תפס לאחר מיתה לא דכיון דליכא עדים וראה אפילו תפס לאחר מיתה הול"ל דמהני עכ"ל ונראה דלא הקשה כלום דב"ח דינא דגמרא כתב ולדינא דגמרא אין מטלטלי דיתמי משועבדים לב"ח ולכן נקט דוקא בחיי אביהן ונקט דינא דגמרא משום דמביא ראייה מעובדא דרבה בר שרשום: (יא) שאלה לא"א הרא"ש ז"ל כו' עד שאין מקיימין שלא בפני ב"ד עפ"ר שם כתבתי תמיהת ב"י אזה ודע שהב"י הביא דברי ר"י בן הרא"ש שכתב שתשובה זו סותרת למ"ש בפסקיו פרק הכותב ומ"ש בפסקיו הוא עיקר והב"י דחה דבריו דאיך יטעה הרא"ש בתשובה בדבר פשוט כזה ועוד הביא ב"י דברי מהר"ל בן חביב שכתב דהרא"ש בתשובה דקדק וכתב ז"ל דבנדון זה אם אינו מקויים אין מקיימים אותו כו' דמשמע דבשאר קייומין ודאי מקיימין שלא בפניו אלא שבדין זה דיתומים קטנים שאני כו' והב"י דחה דבריו ג"כ מדכתב דבריו בלי טעם למה ישתכח דין קייום של יתומים משאר קייומים שלא בפניו ומסיק ב"י וכתב ז"ל ול"נ ליישב דס"ל להרא"ש אף ע"ג דבעלמא מקיימין שטר שלא בפני ב"ד יתום קטן שאני דכיון דאיכא למיחש לפרעון ומש"ה אין נפרעין ממנו אפילו יש בשטר כל תנאי וייפוי כח שבעולם כמ"ש בר"ס זה הלכך אין מקיימין עכ"ל וק"ל אישוב ב"י דא"כ גם כשהוא מקויים לא יזדקקו לו וצ"ל בדוחק דכוונת הב"י הוא דאף ש"ח מקויים אין נזקקין לו אלא דוקא כאן דהיורש עצמו היה גדול ומטעם שכתבתי בפרישה. אלא שבאינו מקויים קאמר דאין מקיימין אותו בקטן כיון דמצינו דהחמירו טובא בגביית קטן: עוד כתב ב"י ז"ל אח"כ מצאתי לר' ירוחם שכתב בסוף נכ"ד שטר צוואה אין מקיימין אותו אלא בפני ב"ד ול"ד לקיום שטרות דעלמא דאמרינן עדים החתומים על השטר כו' דשטר צוואה אינו אלא לזכרון דברים והא דאמרי' אם אמר תנו נזקקין לנכסי יתומים מיירי דאמר תנו בפני ב"ד או שכתב בכתב ידו שטר צוואה תנו כך לפלוני כל זה מדברי הראב"ד וכתב עליו ב"י ז"ל והשתא י"ל שטעם דברי הרא"ש בתשובה משום דס"ל כהראב"ד עכ"ל ב"י וק"ל מה עניין זה לתשובת הרא"ש דמיירי בשט"ח של הלוואה דשייך ביה לומר עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד וצ"ל דכוונת הב"י היה דמצינו לומר דמ"ש הרא"ש בתשובה ויצא ש"ח על המוריש היינו שהש"מ ציוה ואמר תנו לפלוני מנה בחובי שאני ח"ל והעדים כתבו צוואתו בשטר ולא נתקיים בחייו ובזה ס"ל להרא"ש דאין מקבלין העדות ולא מקיימים משום דצוואה מילי בעלמא נינהו ול"ד לשאר שט"ח והוא דוחק והיותר נראה כמ"ש בפרישה ודו"ק: (טז) כתב הרמב"ן שאם לוו ב"ד כו' עיין באשר"י פרק אלמנה ניזונית דמוכח בזה כמ"ש בפרישה שהרי כתב ובמילתא דנזקקין כגון כו' ר"ל בעידי צוואה הוי בה מילתא דנזקקין כגון דאמר תנו מנה כו' דאם לא אמר תנו אף שבשעת מותו אומר אני חייב לפלוני מנה איכא למימר שלא להשביע את בניו אמר כן כמ"ש בסימן ל"ב ופ"א:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.