דרישה/חושן משפט/צד

דרישה ‏ חושן משפט צד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

כל מי שנתחייב כו' קידושין דף כ"ז אמר עולא מנין לגלגול שבועה מן התורה שנאמר ואמרה האשה אמן אמן ותנן על מה היתה אומרת אמן אמן אמן אם מאיש זה אמן אם מאיש אחר אמן שלא שטיתי ארוסה ונשואה כו' ומסיק שם דאין ארוסה בת קינוי וסתירה והא דמשביעים לה על ככה היינו ע"י גלגול שקינא לה כשהיא נשואה ונסתרה ומגלגל עליה שבועה על אירוסין וכתבו התוספות שם דרבותא קאמר דל"מ דמגלגלים עליה מאיש אחר דאותו איש אחר שייך ביה שבועה אם קינא לה אלא אפילו ארוסה דלא שייך בה קינוי כלל. ומינה למדו ג"כ גלגול אקרקעות אע"ג דלא שייך בהו שבועה (דאורייתא) בפני עצמו כלל ומסיק שם בגמרא דף כ"ח דילפינן נמי מסוטה דמגלגלים אפי' טענת ספק פי' טענת שמא כגון שבועת השותפין והאריסין שחלקו וכמ"ש בסימן שלפני זה: (ב) ועד היכן ג"ש כו' שם דף כ"ח עד היכן גלגול אר"י אמר רב דא"ל השבע לי דאין עבדי אתה ההוא שמותי משמתינן דתנן הקורא לחברו עבד יהא בנדוי כו' אלא אמר רבא השבע לי שלא נמכרת לי בעבד עברי ההוא טענה מעלייתא היא ממונא אית ליה גביה רבא לטעמיה דאמר רבא עבד עברי גופו קנוי: (ו) ב"ד מעצמן מגלגלין כו' בס"ס פ"ט בדין שכיר כתבתי לשון הגמרא דס"פ כל הנשבעין דרב הונא אמר לכל מגלגלין חוץ משכיר כו' ורב חסדא אמר לכל אין מקילין חוץ משכיר כו' מאי בינייהו א"ב לפתוח לו וכתבתי שם שיטת פירש"י והר"ן והרמב"ם ורבינו וסתירת דברי הב"י במ"ש שם דרבינו לא ס"ל כהרמב"ם ועכשיו באתי להוסיף ולהוכיח זה מדברי רבינו שבכאן והוא דאל"כ מנ"ל לרבינו הני תרתי רבותות דכתב תחלה דבשכיר אין מגלגלין ואיירי באפילו אם תבע התובע הגלגול מעצמו מדכתב אח"כ ואפילו לא תבע התובע כו' ש"מ דלפני זה מיירי בתבע התובע ואח"כ כתב דבעלמא מגלגלין הב"ד מעצמן וא"ל דס"ל לרבינו שהכל נשמע מדברי ר"ה דמסיים חיץ משכיר שאין מגלגלין עליו שהוא יתור ל' דלא הול"ל אלא חוץ משכיר משמע ליה דה"ק בשכיר אין מגלגלין כלל אפי' תובעו השוכר דא"כ גם לרבינו הו"ל לכוללו בבבא א' והול"ל ומגלגלין ב"ד מעצמן אפילו לא תבעו התובע ואפילו שבועה דרבנן על שבועה דרבנן חוץ משכיר דאין מגלגלים עליו אפינו תבעו השוכר כמו שכללו רב הונא בבבא א' אלא ודאי ס"ל לרבינו דמר אמר חדא ומר אמר חדא ול"פ ומתחלה כ"ר חידושו דר"ח דעל שכיר אין מגלגלין ור"ל אפי' תבעו המשכיר ואח"כ כתב חידושו דר"ה דבעלמא אפולו לא תבעו כו' ואין להקשות מנ"ל לרבינו לומר דל"פ דלמא ר"ח אינו בא להוסיף אלא לחלוק ולומר דוקא אין מקילין דהיינו אם תבע התובע גלגול מגלגלין הא אם לא תבע אין בית דין מגלגלין מעצמן י"ל דס"ל דכיון דילפינן מסוטה דב"ד מעצמן מגלגלין דהבעל ודאי לא גלגל עליה אם מאיש אחר או בעודה ארוסה מש"ה מסתבר לומר דר"ח לאו לאפלוגי אתא אדברי ר"ה וה"נ אמרינן דר"ה לא לאפלוגי אר"מ קאתי כנ"ל ולא כב"י שכתב שרבינו ס"ל כפירש"י וגם כתב שכ"כ הר"ן וז"א שהר"ן ס"פ כל הנשבעין סתר פירש"י וכמ"ש ע"ש ועיין עוד בב"י בסימן זה ס"ה שהביא דברי הרי"ן מיני"ר שכתב בהאי א"ב לפתוח לו ב' פירושים וכמב ב"י דשניהן אליבא דר"ה לחוד והפי' הראשון הוא כפירש"י והפי' השני שכתב בשם אחרים הוא כפי' המ"מ דספי"א דשכירות שהבאתי בקיצור לעיל ס"ס פ"ט ומה שמסיק שם וכתב ז"ל וזהו הנראה כו' ר"ל הרי"ף ורבותיו הנ"ל אין כוונתו לא על הרמב"ם ולא על רבינו המחבר ועמ"ש והוכחתי זה בדרישה בס"ס פ"ט ודוק: (ז) ומיהו אין מגלגלין כו' בב"מ דף צ"ז תנן בשואל פרה שאלה חצי היום ושכרה חצי היום מתה המשאיל אומר בשעה שהיתה שאולה מתה והלה אומר א"י חייב ופריך ע"ז בגמרא למה חייב מ"ש מאומר מנה לי בידך והלה משיבו דא"י דפטור ומשני דמיירי בתבעו בב' פרות ומתו והלה מודה לו בא' מהן שמתה שאולה והו"ל מודה במקצת ונתחייב לישבע על השניה שטוען א"י אם שאולה מתה אם לא ומתוך שאינו יכול ל"מ וכתבו התוס' ז"ל קשה לר"י דאמאי צריך לאוקמי בתבעו ב' פרות הלא אפי' בתבעו פרה א' ג"כ מחויב שבועה ע"י גלגול דא"ל משכיר אישתבע לי מיהא דכדרכה מתה וע"י גלגול צריך לישבע אי שכורה מתה ואינו יכול לישבע דהא קאמר א"י ומתוך שאיל"מ ונראה לר"י דאין מגלגלין אלא כשנתבע טוען ודאי דומיא דסוטה שטוענת ודאי אבל הכא שהנתבע טוען שמא (ר"ל א"י) אין מגלגלין דלא הוי דומיא דסוטה עכ"ל מש"ה מוקי לה בתבעו ב' פרות דאין כאן שבועת גלגול אלא שבועה דמ"מ מוכח מזה דאם טוען על טענת הגלגול א"י דאין כאן גלגול אע"ג דאעיקר הטענה טוען ברי דהא שם אעיקר טענתו שטוען או כדרכה מתה משיב בברי דכדרכה מתה אלא שעל טענת גלגול דהיינו שאולה מתה משיב א"י ומיהו ה"ה איפכא נמי אם טוען הנתבע על עיקר השבועה א"י ועל הגלגול טוען ברי ג"כ אין מגלגלין ל"מ אם עיקר התביעה היא מנה לי בידך והנתבע משיב א"י דאז הדין דנשבע היסת ונפטר דפשיטא דאין נ"מ בגלגול דבין אם יגלגל או לא יגלגל לעולם נשבע גם על השניה היסת ונפטר (מיהו גם אם לא היה מחויב שבועה כלל אהגלגול אינו יכול לגלגלו כשנתבע טוען על עיקר הטענה א"י) אלא אפילו אם טענו מנה והנתבע משיב לו נ' ידענא ונ' לא ידענא דאמרינן מתוך שאיל"מ אפ"ה אין מגלגלין עליה לאמר דיהיה הכל שבועה א' ומדלא יכול לישבע אהך קמייתא (ונוטל) לא ישבע נמי אבתרייתא וישלם אלא נשבע על הגלגול ונפטר כמש"ר בס"ס זה וכ"כ בעה"ת בריש שער ל"ח בהדיא אהך משנה וגמרא הנ"ל הני שני דינים וכתבו ג"כ רבינו בסימן ע"ה סי"ח ז"ל י"א דלא אמרינן בשבועה הבאה ע"י גלגול כו' ורבינו כתב שם הני שני דינים לענין דלא אמרינן בגלגול מתוך שאיל"מ משום דהוא עיקר הנ"מ וכמ"ש. וממש"ר שם בסימן ע"ה בשם הרמ"ה דס"ל דאם יכול לישבע על עיקר התביעה ועל הגלגול טוען א"י דמגלגלין ואמרינן מתוך שאיל"מ הכל אבל איפכא כשעל העיקר אי"ל מודה דאין מגלגלין עליה לומר שגם טענה הגלגולי ישלם וכמ"ש שם יש ללמוד מזה דאליבא דהתוס' דהזכיחו דאפילו בשעל העיקר יכול לישבע אין מגלגלין דס"ל דמכ"ש כשהוא איפכא דאין מגלגלין וכדברי התוס' כתב ג"כ הרא"ש שם. ומכל זה נלמד דמש"ר כאן ז"ל ומיהו אין מגלגלין אלא כשהנתבע טוען ודאי כו' דאיירי משניהן דצריך שיטעון אשניהם ברי בין על עיקר התביעה בין על הגלגול דאם טוען על אחד מהן א"י אין כאן דין גלגול לא לענין מתוך שאיל"מ ולא לענין לישבע גם עליה ש"ח אבל העיקר דאין כאן כוונת רבי' אלא אטענת הגלגול וכמ"ש בפרישה ודוק. וא"ת להרמ"ה דכ"ר בשמו בסי' ע"ה דס"ל דכשטוען על העיקר ברי דמגלגלין אף אם הנתבע טוען א"י תקשה ליה מ"ש התוס' והרא"ש הנ"ל ומוכח מינה דאין מגלגלין בכה"ג י"ל דס"ל להרמ"ה כמ"ש נ"י שם בפי' המשנה וגם בגמרא מכח האי קושיא גופה דהמשנה איירי בידוע דמתה כדרכה ואינו יכול להשביע ע"ז ודומיא דמציעתא דמשנה שם דצ"ל דמיירי כשידוע כן ע"ש ומש"ה הוצרכה הגמרא לאוקמי בב' פרות וע"ש בנ"י דכתב דהאחרונים ז"ל הסכימו לזה והוא דעת הרמ"ה הנ"ל וק"ל:

יא

שאלה לא"א הרא"ש ז"ל כו' עד דבר פשוט הוא שאין כאן גלגול עיין בב"י מס"ב שכתב ז"ל בעה"ת כו' ע"ש שכתב וזה דלא כתשובת הרא"ש דבסמוך שכתב שאין כאן גלגול עד כאן לשון ב"י ודבריו תמוהים דנראה פשוט שאין כאן שום מחלוקת בין הרא"ש ובעה"ת דמ"ש הרא"ש ואין כאן גלגול ר"ל דין גלגול לומר מתוך שאיל"מ כמ"ש בפרישה ואף בעה"ת סובר כן ומ"ש בעה"ת נשבע על הגלגולין כו' היינו משום דהוא איירי כשטענו טענת ודאי אתה ח"ל מנה והלה כופר דאף דאין מגלגלין כפירה זו אעיקר טענתו כשהשיב עליה א"י וכנ"ל מ"מ ח"ל לישבע היסת אכפירתו זו על טענת ודאי שטען עליו גם הרא"ש מודה לזה כמ"ש בפרישה דהוי כאילו טען תביעה בפני עצמה וכן לעיל סי' ע"ה הביא רבינו דין זה של בעה"ת בשם י"א ומוכח שם דגם הרא"ש מודה לדין זה וכבר כתבתי שם דאפי' הרמ"ה שחולק שם על דין האחר מודה בזה מטעם דאין כאן גלגול כלל ויותר תימה שמדברי ב"י עצמו מוכח שהבעה"ת איירי דוקא מזה שהרי מיד אחר זה הנ"ל מסיק וכתב ז"ל וכתב עוד (ר"ל הבעה"ת) בשער הנזכר ודכוותה נמי אם טוענו מנה והודה לו בנ' וכפר בנ' וכשבא לישבע גלגל עליו גלגולים והשיבו על הגלגולים א"י ישבע על העיקר ויפטר מן הגלגולין כו' וכתב עליו הב"י ז"ל ובחלוקה השניה צ"ל דהב"ע כגון שאילולי טען גלגול לא היה נתחייב אפילו שבועת היסת כגון שבועת השותפין אחר שחלקו וכיוצא עכ"ל ב"י כלומר ומש"ה נפטר בלא שבועה והרי בהדיא שהוא עצמו סובר שדין ראשון של בעה"ת מיירי בטען טענה שבלא הגלגול היה ג"כ צריך לישבע וכנ"ל משא"כ בדין שני וחילוק זה ברור ומוכח הוא מדברי בעה"ת ולכן דבריו תמוהים הם בזה גם במ"ש בש"ע בסי' זה ס"ז דין זה במחלוקת בשם ב' י"א אינו נכון ובתשובתי הארכתי בזה ובפי' תשובת רשב"א שהביא ב"י בס"ס זה ע"ש:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.