דור רביעי/חולין/קטו/ב

דור רביעי חולין קטו ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ע"ב גמר' ורבי בהנאה מנין לי', נפקא לי' מהכא, נאמר כי עם קדוש אתה לה' אלוקיכם ונאמר להלן, ולא יהי' קדש בב"י וכו', והא דלא יליף מאנשי קודש תהיון לי דכתב בטרפה כדלקמן דאיסי בן יהוד', משום דעל איסור אכילה לא צריך קרא דכבר יליף מלא תאכלנו דכתיב בדם, ולכן ע"כ דאיתקש לקדש דכתיב אצל עריות ולאיסור הנאה, ובזה מיושב קושי' התוס' דלמה לי קרא דלא תאכלנו הא מהאי היקשא דקדש קדש מצי למילף גם על איסור אכילה, דאי לאו האי דלא תאכלנו הוה אמרינן תפסת מרובה לא תפסת ודיליף קדוש קודש מטרפה לאסור בב"ח באכילה, ולא להקיש לקדש דעריות ולאסור גם בהנאה, אבל עתה דעל אכילה כבר אית לן קרא דלא תאכלנו, ע"כ ההיקש הוא לקדש דעריות ולאיסור הנאה. ועל תירוץ התוס' דבלא קרא על אכילה ה"א דהנאת הגוף בלא אכילה אסר הכתוב, נתלבטו האחרונים ז"ל עיין מהרמ"ל והראש יוסף, והוא אינו מובן, והא דלא קאמר דרבי יליף הנאה כדר' אבוה דכ"מ לא תאכל איסור הנאה במשמע, עיין במהרש"א משום דבעניני דדם כתיב הרי הוא כדם ולא משמע לי' איסור הנאה, וכן כ' הר"ן ז"ל והנה מפרש"י ז"ל משמע, דלא כמהרש"א ז"ל, שהרי כתב בד"ה אבל בהנאה לא, קמ"ל מהאי קרא דכתיבא אזהרה דידי' גבי פסח דמה פסח מבושל אסור באכילה ובהנאה, דכל קדשים שאינם ראויין לאכילה תעובר צורתן ויוצאין לבית השרפה עכ"ל, וזה דוחק דהאי מכח כל פסול בקודש באש תשרף, ואיכא קרא אחרינא עיין בפסחים כ"ד ע"א, אבל הלאו דאל תאכל ממנו נא ובשל מבושל במים רק אאכילה קאי, ותדע דהרי כייל נא ומבושל בהדדי, ונא ודאי רק באכילה קאמר, דהרי אינו בשרפה אלא שיצלהו כל צרכו, וא"כ למה לי' לרש"י לכנוס בדוחק במקום שיש לפניו דרך מרווח דלר"ל איסור הנאה מדר' אבוה יליף, משא"כ לרבי כמש"כ המהרש"א לכן נראה לפע"ד דהכא ר"י פריך לר"ל כעורה זו ששנה רבי, ובירושלמי פסחים ריש פ' כל שעה מבואר, דר"י לית לי' הא דר' אבוה, וא"כ לדידי' לא מצי הש"ס להשיב דא"ה מדר' אבוה קיליף, ולכן גם אליבא דר"ל מוכרח רש"י ז"ל לומר, דר"ל לית לי' דר' אבוה, דאל"כ תקשה עליו קושי' ר"י, כעורה זו ששנה רבי. אבל לדידן שפיר מצינן למימר דלרבי א"ה מדר' אבוה נפקא.

ע"ש גמר' דבר"י תנא, ל"ת גדי ג"פ אחד לאיסור אכילה ואחד לא"ה ואחד לאיסור בישול האי סדר ודאי אינו מדוקדק דא"ה מן שלישי יליף כמובן והתנא דמתני' סידר בריש פרקן איסור אכילה ובמשנתנו דהכא איסור בישול ואיסור הנאה, ועיין לעיל בריש פרקן מה שכתבתי בזה באריכות ודו"ק.

ע"ש גמר' תני' איסי ב"י אומר, מנין לבב"ח שאסור נאמר כאן כי עם קדוש וכו' אין לי אלא באכילה בהנאה מנין, אמרת ק"ו וכו' לקמן בדף הסמוך יליף ר"ש מהאי היקשא דבב"ח לטרפה איסור אכילה והיתר הנאה, והתוס' לקמן נתעוררו ע"ז, דאיך מצי יליף א"ה מק"ו, כיון דאיתקש לטרפה ע"י גז"ש ואין גז"ש למחצה, ותירצו דהאי תנא סובר דאהני גז"ש ואהני ק"ו, ובעיני יפלא, דאפילו אפשר לומר אהני גז"ש ואהני ק"ו, היינו דוקא במקום דאיכא ק"ו גם בלא גז"ש, אבל הכא הלא פריך הש"ס למה לי גז"ש נילוף הכל מק"ו מערלה, וקמתרץ דק"ו פריכא הוה מחורש בשור וחמור וחוסם פי פרה, ורק אחר דאיכא גז"ש אאכילה חוזר וניעור הק"ו, ואיך נאמר דק"ו כזה שהוא נפרך חוזר וניעור ע"י גז"ש, נגד הגז"ש שאינה למחצה. גם תירוץ השני שכתבו התוס' נראה לדוחק גדול בעיני, דאיך נאמר דאתא ק"ו שאינו אלא היקש שכלי, ואינו מקובל לדרשו לדחות דרשה דגז"ש המקובלת להקיש בב"ח לטרפה המפורש בקרא, ומכח ק"ו נאיד מזה ונקיש לבשר קדשים שיצאו חוץ למחיצתן שהוא נגד הכלל דלמה שמפורש בקרא מקשינן. אבל מה שנראה לפע"ד להוסיף קצת קמחא ומים על תי' התוס' דהנה יל"ד דר' אשי לעיל קאמר מנין לבב"ח שאסור באכילה, ור"ל קאמר מנין לבב"ח שאסור. והוא משום דר"א יליף תחלה רק איסור אכילה מקרא דל"ת כל תועבה, ואח"כ א"ה מדר' אבוה, אבל ר"ל דיליף מייתרא דמבושל שניהם איסור אכילה והנאה יחד לכן קאמר סתם (ומזה ג"כ ראי' לפרש"י ז"ל דלא מר' אבוה יליף א"ה אלא מפסח גופא) וא"כ איסי ב"י דיליף נמי רק איסור אכילה מגז"ש ובעי ק"ו על א"ה למה לא קאמר כר' אשי מנין לבב"ח שאסור באכילה וקאמר סתם מנין לבב"ח שאסור. אבל ניחא בשנאמר דהאי תנא קסמך אכלל דר' אבוה דכל מקום שנאמר לא תאכל אכילה והנאה, לכן גם ובשר בשדה טרפה לא תאכלו נמי כולל הנאה כאכילה עד שצריך קרא דלכלב תשליכון להתיר הנאה ולהוציאה מכלל אכילה. ומעתה הגז"ש דקודש קודש דמורה לן דלא תאכל דכתיב בטרפה נתנו גם בבב"ח, שפיר מצינן לומר דאסור באכילה ובהנאה דהרי בכ"מ דכתיב לא תאכל אכילה והנאה במשמע, אלא כיון דבעניני דטרפה כתיב הוה מקשינן אותו לטרפה, לומר כי היכי דפרט כאן היתר הנאה ה"נ גבי בב"ח הדין כן, אע"ג דלא פרט היתר הנאה בפירוש, וכמש"כ המהרש"א לעיל גם דרשה דרבי דלא תאכלנו דכתיב בדם, מסתבר להקיש לדם דמותר בהנאה, וע"ז מהני שפיר הק"ו מערלה שלא נקיש בב"ח לטרפה, ולא מקרי זאת גז"ש למחצה, דהרי גז"ש מהני על כולו ליתן הלאו דלא תאכל על בב"ח, ורק הפרט דלכלב תשליכון לא ניתן אבב"ח, ואם תרצה לדקדק יותר הרי אותו כתיב בטרפה שאתא למעט חולין שנשחטו בעזרה שהוא כטרפה שהוא חוץ למחציתו כמו שפי' רש"י ז"ל בסוגי' דחזקי' ור"א וא"כ האי אותו מצי למעט גם בב"ח ומשום הק"ו מערלה, וכל זאת שמעינן ממה דקאמר סתם מנין לבב"ח שאסור, לומר דסתם אכילה גם הנאה במשמע, אי לאו דפרט היתר הנאה. אולם ר"ש דברייתא דלקמן לית לי' דר' אבוה וס"ל דכל אכילה שבתורה רק אכילה ולא הנאה במשמע. (עיין תוס' בסוגי' דחזקי' ור"א שם) .ולכן ע"כ דגז"ש קודש קודש אתא דבב"ח כטרפה דלא תאכל בטרפה רק אכילה במשמע וכמו דא"א להוסיף א"ה אטרפה ע"י איזה דרש דהרי מפורש היתר הנאה בו ה"נ א"א להוסיף א"ה אבב"ח דאיתקש ע"י גז"ש לטרפה. כן נלפע"ד לתקן קצת תי' התוס' ודו"ק.

ובזה יל"י מה שראיתי בהגהות ש"ס ווילנא בפסחים כ"ד ע"ב לאיסי ב"י דיליף הנאה בב"ח מערלה וכ"כ לא יאסר אלא בא"י ולא בחו"ל כערלה וכ"כ שאינם אלא בארץ ולפי האמור ניחא דכיון דעכ"פ אינו כטרפה להיות מותר בהנאה שוב אמרינן דאכילה כולל גם הנאה וכד' אבוה ודו"ק.

תוס' ד"ה כ"כ יוכיחו בסה"ד, וי"ל דאין זה קרוי הותר דדוקא חלב דכתיב כל חלב דמשמע דאפי' דחיה, והדר שרא דחיה וכו', וק"ז בעהחת"ס זצ"ל הביא קושי' עצומה מהגאון ר"ד דייטש ז"ל, מש"ס מנחות ה' ע"א דקאמר טרפה הותר מכללו במליקת עוף, ובטרפה לא כתיב כל. וכתב הוא ז"ל דודאי אי הוה מוציא עוף בין חולין ובין קדשים מכלל טרפה, הוה שייך סברת התוס' דאין זה הותר מכללו כיון דלא כתיב בטרפה כל בשר, אבל הלא רק קדשים יצא, וזה פשיטא דעוף חולין בכלל טרפה, ולכן שפיר מקרי יצא מכלל איסור משום דבלא כל נמי בין חולין ובין קדשים בכלל. וסיים וזה ברור בעזהי"ת עיי"ש. ולי העני עדיין התמיה במקומה עומדת, דהא גופא קשי' כיון דציותה תורה למלוק עוף נימא דבשר בשדה טרפה רק מבהמה מיירי ולא מעוף, כי היכי דלא להוי עוף קדשים יצא מכלל טרפה שהוא עכ"פ חידוש. ולא עוד אלא דקושי' זו קשה גם בלא סברת התוס' דאפילו נימא דבלא "כל" נמי מקרי יצא מן הכלל שאני טרפה דמשמעות הקרא באמת בבהמה מיירי, דהרי דיבר הכתוב בהווה בטרפה חית היער והוא בבהמה דוקא ולא בעוף ולא עוד אלא דלשון טרפה שהוא נקבה אבהמה קאי, ולא אעוף שהוא לשון זכר עיין ברש"י לעיל ק"ב ע"א ד"ה ה"ג ואין שחיטתה מטהרתה. ועיין לעיל בחדושנו דף נ"ו על המשנה דאלו טרפות בעוף מה שכתבתי שם. ואולי י"ל דלמ"ד וכדפסקינן דיש שחיטה לעוף מה"ת מהקישא או מהלכה וכמו שביארנו בפתיחה בארוכה, ע"כ מליקה בעוף קדשים חידוש הוא, לכן גם לענין טרפה לא נימא דיצא על כל עוף דלא מיפסל בו טרפה, אבל למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה באמת טרפות בעוף מנ"ל דאסור מה"ת, והדבר צע"ג ודו"ק.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף