דורות הראשונים/סוף ימי התנאים והברייתות/ל
|
< הקודם · הבא > |
דורות הראשונים
סוף ימי התנאים והברייתות ל
והנה היותר מפורש אשר מצאו בזה הוא בנוגע ללוי עליו מצאו דבר מפורש בגמרא שתקן וחבר משנה לעצמו, ויאמר החכם פראנקעל "בבלי יבמות ד' י' ואף על פי כן בדקה לוי במתניתיה" ואחריו יטעון החכם ווייס ויאמר "עוד תלמיד שלישי היה לרבי והוא לוי בר סיסי וכו' אבל גם הוא חבר לו משנה לעצמו, והכניס בה דברים אשר הם בסתירה עם משנת רבי, ולא עוד אלא אף שהשיבו רבי ובטל את דבריו בכל זאת פתק הדברים במשנתו יבמות ד' י'".
אבל אלו היו רואים את ענין דברי הגמרא שם, וביותר אלו היו רואים את לשון הברייתא הזאת של לוי עצמו אז היו רואים ומבינים גם משם לבד גם בלא ראיות ממקום אחר כי תני לוי בכל מקום אינו כי אם ברייתא המפרשת את המשנה של רבי, המשנה שלפנינו.
ואלו היינו צריכים ראיה לזה אין לך ראיה יותר גדולה ויותר מפורשת ממקום הזה.
ולשון הברייתא של לוי זו היא, דתני לוי אמו פעמים פוטרת צרתה ופעמים אינה פוטרת כיצד היתה אמו נשואת אביו ונשאת לאחיו מאביו ומת זו היא אמו שאינה פוטרת צרתה, היתה אמו אנוסת אביו וכו' זו היא שפוטרת צרתה "ואף על פי ששנו חכמים במשנתינו" חמש עשרה יש לנו להוסיף שש עשרה כגון זו.
האם אפשר הדבר שיהיו הדברים יותר בולטים, ושיהיו יותר מפורשים שדברי לוי נשנו על המשנה שלפנינו, והיא מפרשת דבריה ככל הברייתות המפרשות את המשנה אשר יבוארו לפנינו, שגם אין בהם בכולם לשון המשנה, והם מתחילים באמצע בהיותם סמוכים על לשון המשנה שעליה נשנו, ובאים לפרשה, וכן הוא גם לשון הברייתא הזאת.
ומפני שנכשלו בזה נפרש הדבר עוד יותר ונביא גם כל ענין דברי הגמרא שם.
הנה במשנה בריש יבמות נאמר חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן.
ועל זה בא בגמרא שם ד' ט' אמר ליה לוי לרבי מאי אריא דתני (במשנתינו שם) חמש עשרה ליתני שש עשרה אמר ליה כמדומה אני שאין לו מוח בקדקדו מאי דעתך אמו אנוסת אביו, אמו אנוסת אביו פלוגתא דר' יהודה ורבנן ובפלוגתא לא קמיירי.
ותשובתו של רבי מבוארת דאף שההלכה פשוטה כרבנן דר' יהודה, ועוד יותר מזה שבמסכתא זו עצמה לקמן דף צ"ז יש לנו גם סתם משנה המתחלת כן נושאין על האנוסה ועל המפותה וכו' ומחלקותו של ר' יהודה אחר זה, אבל תנאי המתיבתות קבעו הלשון במשנה בריש יבמות אליבא דכולא עלמא ובפלוגתא לא קמיירי.
אבל אף שכן הדבר בנוגע לענין סידור המשנה, בודאי שצריך לפרש זה בברייתא של פירוש המשנה, לאמר ולפרש שגם זו פוטרת, שהרי לבד שהלכה כרבנן הנה גם לר' יהודה כן הדין אם עבר ונשא שהרי גם לר' יהודה קדושין תופסין בה רק שמשנתינו דאי לא קתני ובפלוגתא לא קמיירי והרי תשובתו של רבי אינה אלא טעם על המשנה אבל גם לרבי הוא הלכה ודין גמור שצריך והכרח לאמר ולפרש. ועל כן הביא זה לוי בברייתא שנסדרה לפרש המשנה הזאת ופירש בברייתא הזאת בלשון מבורר שאי אפשר להיות מבורר יותר "אף על פי ששנו חכמים במשנתינו חמש עשרה יש לנו להוסיף וכו'[1].
דהיינו שהוא מפרש ומגדיר ומוסיף על מה שנאמר במשנתינו לפנינו שהיתה גם לפניו כמו שהיא לפנינו ועליה קאי.
והנה בא החכם פראנקעל ויחליט מתוך המקום הזה עצמו ההיפך, לאמר שיש לו מכאן ראיה מפורשת כי לוי חזר וסדר מחדש את המשנה מבלי פנות למה שנסדר על ידי רבי, ויבוא החכם ווייס ויאמר מתוך זה (ח"ג 43) "כי בגלוי פנים התקוממו תלמידי רבי נגד פעולתו הגדולה בסדור משנתו וכבר אמרנו כי לא טוב עשו בעמם" ויאמר לו שרבי התפלל על זה יהי רצון וכו' שתצילינו מעזי פנים וכו'.
כאלו שמפני שהמשנה בפלוגתא לא קמיירי אסור עוד לדבר בזה אף שהוא דין גמור לא לבד לרבנן שהלכה כמותם כי גם לר' יהודה וכדברי רבי עצמו.
וכל זה אפשר רק אם נרצה לעשות את הדברים פלסתר, אבל לא בחקירת חכמת ישראל.
והראיה השניה על לוי שהביא ממסכת קדושין ד' ע"ו הנה מפרש שם לוי את המשנה שלפנינו ממש כמו שמפרש אותה אביי שם, רק שדברי אביי נאמרה ככל מימרא של אמורא ודברי לוי נסדר בברייתא.
ולשון הגמרא שם על המשנה וכל מי שהוחזקו אבותיו משוטרי הרבים ובגמרא למימרא דלא מוקמינן מפסולים ורמינהו הכל כשירים לדון דיני ממונות וכו' והוינן בה וכו' ואמר רב יהודה לאתויי ממזר אמר אביי בירושלים וכן תני רב שמעון בר זירא בקדושין דבי לוי בירושלים.
ועל דברים פשוטים כאלה יאמר החכם ווייס "ועוד בימי אחרוני חכמי התלמוד נתקיימה משנתו ומזכירים נוסחא ממשנת "קדושין דבי לוי".
ועי' דבר המבאר את עצמו בזה במסכת כתובות ד' כ': דבמשנה שם נאמר זה אומר זה כתב ידי וזה אומר זה כתב ידי צריכים לצרף עמהם אחר דברי רבי וחכמים אומרים אין צריכים לצרף עמהם אחר.
ובגמרא שם על זה מסתמא דגמרא כשתמצא לאמר לדברי רבי על כתב ידן הן מעידין לדברי חכמים על מנה שבשטר הם מעידים והוא פירש המשנה מסתמא דגמרא.
וזה עצמו נאמר שם בירושלמי על המשנה אמר ר' זעירא "תני בכתובות דבי רב" דברי רבי על השטר (הם מעידים) ודברי חכמים כמעיד על המלוה.
ומבואר כי "תני בכתובות דבי רב" הוא פירש על המשנה שלפנינו ובבבלי בא הפירוש הזה עצמו מסתמא דגמרא על המשנה.
וכמו כאן "תני בכתובות דבי רב" כן ממש הוא שם בקדושין "תני רב שמעון בר זירא בקדושין דבי לוי" שפירש המשנה כמו שפירשה אביי שם, והדברים פשוטים לגמרי.
וכמה עלובה היא חכמת ישראל עד שיש הכרח לברר דברים פשוטים כאלה, וכמה אין רשומה ניכר עדין עד שדברים כאלה היו יכולים להאמר שם לשם חקירה.
ועוד יבואר לפנינו כל עניני הברייתות האלה שכולם ממש ככל דברי האמוראים על המשנה, והנם כולם בפירושי המשנה על פי קבלתם מדור האחרון להתנאים.
ונבוא להציונים אשר אספו על דבר ר' חייא, ובר קפרא, אשר יעברו עוד יותר כל חק של חקירה.
- ↑ הערה (סד) וריש לקיש שאל על זה מר' יוחנן כיון דלוי בברייתא מוסיף גם אופן של דאי עבר ונסיב אם כן יש גם עוד אופן החולץ ליבמתו וחזר וקדשה ומדוע לא הוסיף גם זה, ועל זה השיב ר׳ יוחנן לפי שאינה בצרת צרה.