דורות הראשונים/סוף ימי התנאים והברייתות/כט
|
< הקודם · הבא > |
דורות הראשונים
סוף ימי התנאים והברייתות כט
אמנם כי השערות שאין להם מקום, ודמיונות שנוסדו ברוח, יביאו גם ערבוביה בכל הדבר, ולבד את אשר ימשיכו אחריהם השערות התלויות בהשערות, יכסו גם את הדברים עצמם במשאון.
והרב פראנקעל ואחריו כל החוקרים החדשים הלכו בכל הדברים האלה בדרך למרחוק כל כך עד שנעשו להם פתאום ר' חייא ור' אושעיא לא לבד למחברי התוספתא, כי אם גם למחברי סדר משנה ככל אשר עשה רבי, ולא ר' חייא ור' אושעיא לבד עשו כן כי אם גם לוי, גם שמואל גם בר קפרא, ועל זה נבנו ונוסדו עוד השערות אין קץ, והדברים באו אלינו בקולי קולות.
וכבר גם בדרכי המשנה (עמוד 313) שנה לו החכם פראנקעל סתם בדברים קצרים ויאמר "והנה לא ר' חייא ור' אושעיא לבדם" שנו משניות נוספות על משניות רבי "כי אם גדולי אמוראים הראשונים כגון בר קפרא לוי שמואל".
ואין אלה בטוים על דרך העברה לקרוא לזה משניות והוספות, כי אמנם במבוא הירושלמי כבר יעשה מזה יסוד קבוע.
ושם (ד' כ') יאמר "לכן נעיר עוד שהחכמים אשר היו בימי רבי וקצת אחר מותו הוסיפו על משנתו וזה יוצא ברור ממה שבאו במשנה דברי רבי[1] ואלה החכמים ובראשם בר קפרא ולוי, וגם ר' חייא סרו מגירסת רבי במשנתו וקבעו להם (בסדר משנה שקבעו הם) גירסאות אחרות עי' שבת ס"ח ולבר קפרא דתני כלל גדול במעשר וכו' ירושלמי ריש כתובות במשנה בתולה נישאת ביום הרביעי וכו' שפעמים בשבת וכו' שאם הי' לו טענת בתולים הי' משכים לבית דין ובגמרא ריש הלכה א' בר קפרא אמר מפני שכתיב בה ברכה פי' בר קפרא לא היה שונה במשנתו שפעמים בשבת וכו' שאם הי' לו טענת בתולים וכו' אלא היה שונה במשנתו הטעם משום ברכה" כן מורה עיקר הסוגי' שם והמפרשים נלחצו הרבה בזה, בבלי יבמות ד' י' ואעפ"כ בדקה לוי במתניתיה, והמשנה אשר סידר רבי היתה היסוד ובה החזיקו בני דורו והבאים אחריו אבל לא נמנעו מלהכניס לפעמים גרסאות אחרות של בר קפרא וכו' והרחיקו הגירסא של משנת רבי כו' ועל פי ההנחה הזאת היו בארץ ישראל שלשה נוסחאות של המשנה וכו'.
ושם (ד' כ"ד) יוסיף ויאמר גם נראה שר' חייא לא אסף מתחלה ההלכות וכו' לעשות אותן טפילה להמשנה כאשר הוא ענין התוספתא, אבל היתה עצתו בראשונה לתקן את משנת רבי והציג לפעמים הלכות אחרות במקום הלכות המשנה של רבי וכמו שזכרנו לעיל במשנת בר קפרא והראיה לזה ממה דאיתא בירושלמי בקצת מקומות אנן תנינן תני ר' חייא ע' שבת פ"א ה"ב אנן תנינין סמוך למנחה תני ר' חייא סמוך לחשיכה. עבודה זרה פ"א ה"ה אנן תנינן תרנגול לבן תני ר' חייא תרנגול סתם ועי' ריש ברכות אנן תנינן משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומה תני ר׳ חייא משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פתן בלילי שבתות ושם אי אפשר לפרש הך תני ר' חייא כי אם ששנה ר' חייא במשנתו ולא בתוספתא כמו שזכרנו בפירושנו שם עכ"ל.
אלה הם כל ראיותיו וכל יסודי דבריו.
והחכם ווייס אשר חקירותיו הנם אצלו רק מטרה לחציו מצא מקום על פי הדברים האלה (שכל יסודם בטעותי החלוצים) לסקול באבנים ולעפר בעפר.
ובח"ב מספרו (עמוד 191) יאמר "כאשר ר' חייא ובניו היו מטילים קוצים בעיני רבי והכעיסוהו והרעימוהו לפעמים כן עשו לו גם חכמים אחרים בדור החדש הזה האחד היה בר קפרא וכו' אבל רע מזה היה בעיני רבי כי בר קפרא אף כי לקח חלק בסדר משנתו בכל זאת לא מנע מלבור לו דרך לעצמו ולעשות גם הוא כמעשה ר' חייא לחבר משניות גדולות ולהעמידן אצל משנת רבי או למעלה ממנה וכו' עוד תלמיד שלישי הי' לרבי והוא לוי בר סיסי וכו' אבל גם הוא חבר לו משנה לעצמו והכניס בה דברים אשר הם בסתירה עם משנת רבי ולא עוד אלא אף שהשיבו רבי ובטל את דבריו בכל זאת פתק הדברים במשנתו (יבמות ד' י'), ועוד בימי אחרוני חכמי התלמודו נתקיימה משנתו ומזכירים נוסחה ממשנת קדושין דבי לוי (קדושין ד' ע"ו), מכל זה נראה כי גם התלמידים הקרובים אליו ביותר מרו ועצבו את רוחו, ואין ספק כי מבחינתו במעמדים האלה אמר לעולם אל ירבה אדם רעים בתוך ביתו (ברכות ס"ג) ומה צדקה בקשתו אשר אמר בכל יום אחר תפלתו יהי רצון מלפניך ד' אלקינו שתצילינו מעזי פנים ומעזות פנים (שם ט"ז)" אלה הם דברי ווייס.
וכמו נבואה נזרקה מפי החכם ווייס להעתיק על דבריו תפילתו של רבי בברכות ט"ז שם.
וזו רעה חולה גדולה היא מאד שלבד שלא העמידו את החקירה על יסודה מתוך הדברים עצמם, הנה גם בהראיות אשר מצאו אחד אצל חבירו, ויחליפו רק הסיגנון, גם שם לא שמו לב לראות הדברים במקומם, ועל כן לא ידעו כי גם בעליהם בעצמו והראשון אשר אסף את הציונים ההם, לא היה לו בהם כי אם ראות עיניו, אבל מבלי לדעת את ענין הדברים מראשם לסופם.
ולמען אשר יהי' אפשר להעמיד הדברים על מכונם, ולבררם כמו שהם ההכרח לדבר מתחלה על דבר הציונים ההם אשר הביאו בידם לשם חקירה:
- ↑ הערה (סג) הטעות הזה בא לו ממה שחשבו שרבי לעצמו בחדרו ישב וחתם שם המשנה, ועל כן חשב כי לא יוכל להיות שבימי רבי נקבעו דבריו במשנה, ואיך קבע הוא עצמו דבריו, ובלשון רבי, והנה היה זה לו לראיה גדולה כל כך עד שיכתוב על זה "וזה יוצא ברור" אבל הוא טעות מבואר, כי רבי וסייעתו חתמו המשנה , והיו שם עמו רוב חכמי ישראל (עי' גם במבוא פ"ו) ועל פי הסכמתם יחד עם רבי נעשה כל דבר בהסכמת הרוב, ואחר זה נקבע זה במשנה על פי דברי סוף הסכמתם, על ידי תנאי המתיבתא שהיה זה עיקר ענינם שם, והם קבעו זה בגירסא קבועה (עי' פכ"ב). וגם כשנקבע במשנה בוועד האחרון תקנת היתר השמן, נאמר מהם גם על ר' יהודה נשיאה בזמנו רבי ובית דינו התירו השמן, ויבואר זה על ענינו במקומו.