דבר אברהם/ג/כו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דבר אברהם ג כו

סימן כו
פרודות דפלפולא לסיומא דכתיבת ס"ת

א

א) (בנדרים דף ל"ח ע"א) אריב"ח לא ניתנה תורה למשה כו' מתיב ר"ח כו' ועתה כתבו לכם השירה הזאת השירה לחודא. וקשה דהרי קיי"ל בגיטין ס' ע"א ואין כותבין מגילה אפי' להתלמד וכ"פ הרמב"ם (פ"ז מס"ת ה"א והי"ד) ודוחק לומר דסברא הך סוגיא דכותבין פרשיות דהרמב"ם שם כתב מ"ע כו' לכתוב ס"ת לעצמו שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה כלומר כתבו לכם תורה שיש בה שירה זו לפי שאין כותבין את התורה פרשיות פרשיות. ובגיטין שם אמרינן בעא מיניה אביי מרבה מהו לכתוב מגילה לתינוק להתלמד בה כו' א"ל אין כותבין כו' איתיביה כו' כתנאי אין כותבין מגילה לתינוק להתלמד כו' ר' יהודה אומר בבראשית עד דור המבול כו'. מפשטות הדברים נראה דר"י סובר כותבין פרשיות והוא כר' יוחנן דמגילה מגילה ניתנה וסברא דאידבק אידבק לית לי'. וכך נראה לכאורה לפי"מ שפסק הרי"ף דכותבין מגילה לתינוק דלא כמסקנת רבה בסוגיין ומביאור דבריו ברא"ש לפי דרך ראשון נראה דפסק כר' יוחנן ולכיון דאידבק לא חייש. אבל להרמב"ם נראה דכו"ע ס"ל אין כותבין פרשיות פרשיות ורק לתינוק להתלמד בה סבר ר' יהודא דשרי והוא משום דא"א או לטעמא אחרינא, עיי' ברא"ש שם ובהגהות לרי"ף, וגם זה רק פרשיות ידועות, דאל"כ יחלוק ר' יהודה או ר' יוחנן בעיקר דין דמצות כתיבת ס"ת ויסברו דסגי בכתיבת השירה לחודה שהרי לדידהו דכותבין פרשיות נפל הטעם של הרמב"ם וזה לא ניתן ליאמר. ולכן צ"ל דס"ל לסוגיא דנדרים דמצות ועתה כתבו לכם היא מעיקרה רק על השירה הזאת אלא דמשום דאין כותבין פרשיות פרשיות צריך לכתוב כל התורה כולה, ואין זה שייך אלא על הכתיבה אבל ללמוד אח"כ מינה הרי אפשר רק שירה זו וא"כ לענין לימוד שפיר קאמר דאפשר דהחיוב הוא רק על השירה לחודא. ואפי' לפי"מ שמורה פשטות לשון הרמב"ם דחיוב הכתיבה הוא גם מעיקרו על כל התורה וכך העלה השאג"א סי' ל"ד דאין כותבין פרשיות ע"כ הא דאמר רחמנא כתבו לכם השירה הזאת משמעות הדברים כתבו לכם התורה שיש בה שירה זו ועל כל התורה קפיד רחמנא ואם חסר או בלה אפי' אות א' לא יצא ואצ"ל אם עבר וכתב השירה לחודא, והוכיח לה מהא דסנהדרין כ"א ע"ב גבי מלך וכותב לו ס"ת לשמו כו' תנא ובלבד שלא יתנאה בשל אבותיו, אמר רבא אע"פ שהניחו לו אבותיו לאדם ס"ת מצוה לכתוב משלו שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה, איתיביה אביי וכותב לו ס"ת לשמו שלא יתנאה בשל אחרים מלך אין הדיוט לא לא צריכא לשתי תורות וכדתניא וכתב לו את משנה כו' כותב לשמו שתי תורות כו', ואס"ד דאין מצוה לכתוב כל התורה כולה אלא השירה לחודא אלא דמשום דאין כותבין פרשיות ממילא מנות כתיבת השירה גורמת לכתוב כל התורה מאי פריך אביי והא איכא ב"מ בין מלך להדיוט דבהדיוט אם הניח לו אביו ס"ת שכתבה עד השירה והבן גומר לכתבה קיים מצוה שהרי נכתבה השירה ולא נכתבה פרשיות ואלו מלך אפי' לא כתב בה אביו אלא אות אחת והוא גמר כולה לא יצא, אלא ודאי ש"מ דאפילו הדיוט בכה"ג לא יצא דה"ק קרא כתבו לכם תורה שיש בה שירה זו ולא יצא משום ההיא מקבת דכתב בה אביו. אפ"ה זהו רק לחיוב הכתיבה אבל לחיוב הלימוד מדקאמר רחמנא כתבו לכם השירה ולמדה את בני ישראל שפיר איכא למימר דמצות לימוד היא רק על השירה לחודא.

ואולם דברי השאג"א לא מבוררים לי עדיין. דעלה דהלוקח ס"ת מן השוק כחוטף מן השוק מנחות ל' אמר רב ששת אם הגיה אפי' אות אחת מעלה עליו כאלו כתבו, וכ"פ הרמב"ם שם ה"א וכל המגיה ס"ת ואפי' אות א' הרי הוא כאלו כתבו כלו, ומפשטות הדברים והמשכן משמע דיוצא ידי מצוה כהלכתה, וא"כ כשהניח לו אביו חלק מס"ת והוא גמרו אמאי לא יצא. ודוחק לומר דזהו רק בלוקח ס"ת שהוציא ממון ע"ז ולא הניחו לו אבותיו דמ"ש והרי העיקר הוא מה שהגיה והכשירה, והרמב"ם לא קאי כלל אלוקח. וגוף הדין הלוקח ס"ת כחוטף מנוה דמשמע דקיים אלא שאינו מן המובחר, עיי' טוש"ע יו"ד סי' ע"ר ובאחרונים, חוכך אני לומר דלא מיירי במי שכתב ס"ת לעצמו ואח"כ מכרו דזהו ספר דמצוה של חבירו והאיך יצא בה הלוקח שנית, אלא מיירי שכתב כבר המוכר ס"ת אחד לעצמו ויצא י"ח ואח"כ כתב שנית או כתב לכתחלה למוכרו דבכה"ג הרי הוסיף הלוקח ס"ת אלא דלא טרח בכתיבה ומכיון שהגיה אות א' יש כאן גם כתיבה, ועיי' בתוס' מנחות שם ד"ה אם הגיה ועפי"ז יש כבר מקום לחלק בהניחו לו אבותיו בין כתבו אבותיו ספר א' או יותר לענין הגיה בו הבן. והרמב"ם שסתם הדברים בודאי קשה לומר כן לדידי'. ובכוונת דברי התוס' נראה דרצונם לומר דאם הגיה ספר של חבירו אינו יוצא בזה שהרי למצוה של חבירו הוא עומד ורק בלוקח שעומד למצוה דידי' [ומכש"כ לפימ"ש דמיירי בספר שני של חבירו] יוצא ידי כתיבה ע"י הגהתו. ומה שקשה ביותר הוא, שהרמב"ם פ"ג ממלכים ה"א כתב. בעת שישב על כסא מלכותו כותב לו ס"ת לעצמו יתר על הספר שהניחו לו אבותיו כו', אם לא הניחו לו אבותיו או שנאבד כותב שני ס"ת, והוא סותר למ"ש בהלכות ס"ת שאף ההדיוט אע"פ שהניחו לו אבותיו מצוה לכתוב משלו, וכבר עמד ע"ז הכ"מ וכו' דיש לדחוק ולומר דמלך שאני שכבר כתב אחד לעצמו לשמו ולכן בשני שחייב כהדיוט יוצא בשל אבותיו. דבפשוטו הי' נראה דסבר הרמב"ם דהא דרבה דאעפ"י שהניחו לו אבותיו מצוה לכתוב משלו הוא רק למן המובחר אבל מעיקר המצוה אינו חייב לכתוב עוד כשיש לו משל אבותיו, ולכן בהלכות ס"ת ששם מקור הדברים כתב נמי להא דרבה והכא דמיירי רק בס"ת השני של מלך וחיוב ההדיוט הוא רק באגב לא הזכיר להא דרבה וסמך אהא, אבל דבר חדש הוא שלא נקטוהו הפוסקים. ולענין הקושיא בנדרים י"ל בפשוטו דהא דאין כותבין פרשיות הוא רק לפי האמת שניתנה תורה לכל ישראל אבל לפי ההו"א בדריב"ח שלאו ניתנה תורה אלא למשה ולזרעו ולכל ישראל רק השירה הזאת שפיר הי' מותר להם לכתוב רק פרשת שירה דשייכא להו ולכן שפיר קאמר דילמא השירה לחודא משא"כ למסקנא.

ב

ב) בשו"ע יו"ד סי' רפ"ג ס"א מותר לדבק תורה נביאים וכתובים בכרך אחד כו' ואין קדושתם כקדושת ס"ת אלא כחומש בעלמא, וכ' הש"ך בטעמא דכל יתר כחסר דמי, והוא מרמב"ם ספ"ז מס"ת מותר לדבק כו' כרך זו כו' אין קדושתו כקדושת ס"ת כו' דין היתר כדין החסר. ויש לי להסתפק לפי"מ שהובא ברמ"א או"ח סי' קמ"ג ס"ד משם הר"ן שאם חומש אחד שלם בלא טעות יש להקל לקרות באותו חומש אע"פ שיש טעיות באחרים, וכ"ה בחי' הרשב"א לגיטין נ"ט מובא במג"א דהא הטעם דאין קורין בחומשין הוא רק מפני כבוד הצבור והכא מותר כיון שכולם יחד אלא שיש טעות באחד. ובזה יש להסתפק לדעת הרמב"ם שדין היתר כדין החסר אם יש לחשוב את החומש הפסול שיש בו טעיות לגבי החומש הכשר כיתר, דכיון שהוא פסול אין בו קדושת ס"ת והוי כיתר לגבי הכשר כדין נביאים וכתובים לגבי ס"ת שעמו בכרך אחד, או דלא חשיב כיתר כיון דמגוף ס"ת הוא אע"פ שפסול בשביל הטעיות שבו. ואם נתפוס כדרך הראשון צ"ל דהרשב"א והר"ן לית להו דינא דהרמב"ם דדין היתר כדין החסר, דאל"כ מאי דומיא היא למה שהיו קורין אי לאו כבוד הצבור שאני התם דהחומש בפ"ע וכשר משא"כ כשהוא מחובר עם חומש פסול הרי פסול גם הוא משום דין היתר כדין החסר. ועפי"ז הי' מקום להתעורר קצת על הרמ"א שהביא כאן באו"ת דעת הרשב"א והר"ן ולא העיר שם ביו"ד דיש חולקין על דינא דיתר כחסר. אמנם הפשוט יותר כדרך השני דחומש פסול אינו כיתר. ובאה רק להערה יפה בענין זה לפלפולא.

והנה התוס' ב"ב דף י"ג ע"ב ד"ה מדביק אדם תורה נביאים וכתובים כאחד כתבו אע"פ שאי אפשר שלא יתן נביאים וכתובים ע"ג תורה ובמגילה בפ"ב (דף כ"ו ע"ב) משמע דאסור להניח ה"מ בשתי כריכות אבל כשהן מדובקין יחד אינו גנאי עכ"ל. וק"ל מסוגיא דמגילה כ"ז ע"א איבעיא להו מהו למכור ס"ת ישן ליקח בו חדש כו' ת"ש מניחין ס"ת ע"ג תורה ותורה ע"ג חומשין כו' אבל לא נו"כ ע"ג חומשין ולא חומשין ע"ג תורה הנחה קאמרת שאני הנחה דלא אפשר דאי לא תימא הכי מיכרך היכי כרכינן והא קא יתיב דפא אחבריה אלא כיון דלא אפשר שרי ה"נ כיון דלא אפשר שרי, ולפמ"ש התוס' דבכרך אחד אין גנאי מאי סייעתא היא מהא דיתיב דפא אחבריה למישרי הנחת תורה ע"ג תורה הא בדפא אחבריה כולהו בכרך אחד נינהו ואין גנאי ושרי אפי' נו"כ ע"ג תורה משא"כ תורה ע"ג תורה בכרכים מיוחדים אפשר דתורה ע"ג תורה נמי אין מניחין כשם שאין מניחין נו"כ עליהן.

וק"ק הלשון בהך סוגיא דמסיים ה"נ כיון דלא אפשר שרי ובשני כרכים מאי לא אפשר הוא ועיקר הענין הוא דכיון דבכרך אחד כהלכתו אי אפשר ואשתרי ממילא אישתרי נמי בשני כרכים וכן מפורש ברבנו חננאל.

אח"ז הראו לי שבקושייתנו על דברי התוס' כבר עמד הרש"ש בב"ב ותירץ דכוונת התוס' היא דכיון דמדובקין יחד הו"ל כקדושה אחת וכן לשון הרמב"ם כרך זה שיש בו נו"כ אין קדושתו כקדושת ס"ת אלא כחומש כו' אבל אי אמרינן דאפי' בקדושה אחת ממש אסור לא מהני מידי מה שמדובקים יחד. ואולם אף כי דבר חכמה דיבר אין זה נכון לקושטא דמילתא. חדא דאין לשון התוס' סובל כן דלא הו"ל למימר כשהן מדובקין יחד אינו בנאי אלא שהן כקדושה אחת, ועוד דברמב"ם נאמר שקדושת הכרך הזה היא כקדושת חומש מן החומשים וכ"ה בשו"ע כנ"ל ובברייתא דמגילה שם תני להדיא דאין מניחין נו"כ ע"ג חומשין ושוב קשה האיך מותר למיכרך נו"כ ע"ג חומשין. אמנם הרש"ש הזכיר בסוגר דהו"ל כקדושה אחת כההיא דשבת מ"ח ע"ב דכל המחובר כמוהו, אבל זה לא ניתן ליאמר כלל, דע"י הכריכה לא עילויי מעלי לנו"כ אלא להיפוך ס"ת ירדה עי"ז לקדושת חומשין. אך יש לי לתקן את הדברים ולהוסיף, דבאמת קשה על הרמב"ם והשו"ע אמאי נשאר הכרך בקדושת חומשין, דמעלת החומשין היא דמדינא קורין בחומשין כמו בס"ת אלא דמשום כבוד צבור אין קורין בהן ומשום האי טעמא בציר קדושתייהו מס"ת כמבואר שם בהלכה י"ד ובכ"מ, אבל מכיון דסבר הרמב"ם והשו"ע שדין היתר כדין החסר ולכן אין בו קדושת ס"ת דפסול הוא מטעם יתר, א"כ מהאי טעמא גופא גם קדושת חומשין לא תהא בו דהא גם לגבי חומשין הרי הוו הנו"כ כיתר. ומעתה י"ל דהתוס' ב"ב באמת ס"ל הכי דכל שהן בכרך אחד אין בו אף קדושת חומשין מה"ט והוו רק כנו"כ וממילא אין איסור בכריכת נו"כ על גביהן. ומ"מ זהו רק לפלפולא ולקושטא דמילתא אינו נוח לי כמ"ש דאין לשון התוס' סובל זאת.

ולענין קושייתנו על הרמב"ם י"ל דחומש אע"פ שהוא פסול נשאר בקדושת חומשין, דה"ג כתב הריב"ש מובא בט"ז יו"ד סי' רפ"ב סקי"ב בס"ת שחסר אות אחת או שייתר אות אחת כיון שהוא פסול אין בו קדושת ס"ת והוא כחומשין דימכרוהו ז' טובי העיר אלמא דחומשין אינן יורדין מקדושתן בשביל פסולן. איברא דיש לדחות דאף קדושת חומשין אין בהן אלא דלענין מכירה בזט"ה דקא עסיק בי' הריב"ש די דשנאמר דאית בי' רק קדושת חומשין אבל באמת גם קדושה זו לית בהו, אבל פשוטן של דברים לא משמע כן. ואם נתפוס כן שוב נסתר התירוץ לתוס' דב"ב דהא גם ע"ג חומשין אין מניחין נביאים וכתובים. ויש להאריך בכ"ז ופסקנו.

ג

ג) ברא"ש מגילה פ"ב סי' ב' א"ר יצחק שתים כותבין בלא שרטוט שלש אין כותבין כו' הלכך אני אומר הא דאמרינן שלש אין כותבין היינו בשיטה ראשונה מכאן ואילך השיטה העליונה הוי כמו שרטוט כי היכא דאמרינן הכא דאם שרטט העליונה שוב אין צריך שרטוט ולא מסתבר לחלק דשאני הכא דכיון שהראשונה משורטטת נכתבה ביושר הלכך הוי כמו שרטוט לאותה שתחתיה לפי שסתם בני אדם יודעים לאמן ידיהם לכתוב כל השיטה ביושר בלא שרטוט עכ"ל. וק"ל מיבמות ק"ו ע"ב גבי גיטא דחליצותא מר זוטרא משרטט וכתיב לכולא פרשה ופסק גם הרא"ש שם סי' י"ט בסדר חליצה, ומשרטטין קלף וכותבין לה כו', והתם הרי איכא כמה שיטות לפני הכתובים ולמה לי שרטוט הרי שיטות העליונות משמשות שרטוט לשלאחריהן. ודוחק לומר דחיישינן דלמא מיתרמין הכתובים בעמוד אחר בראשו. אח"ז ראיתי שכבר עמד ע"ז בס' "ברכת הזבח" למנחות ל"ב ע"ב. ובעיקר דברי הרא"ש דשיטה עליונה משמשת שרטוט לשלאחריה שיוכל ליישר הכתב אחריה שהם הם גם דברי ר"ת בתפילין ק"ק דא"כ אף שיטה עליונה לא תיבעי שרטוט שיכול ליישר הכתב ע"פ מדת המגילה שנחתך הקלף ביושר וקצב. ואיכא למימר דאה"נ שאם נחתך הקלף כדבעי והוא כותב שורה עליונה סמוך לראש המגילה ה"ז משמש שרטוט ולא איצטריך לשירטוטי אלא כשמרחיק הכתב משפת המגילה או שאין הקלף מתוקן בראשו כהוגן. ואם כותב שורה שניה רחוק יותר מדאי מן הראשונה ה"נ אין הראשונה כשרטוט לגבי שניה. ועפ"ז יש כבר מקום ליישב הקושיא מיבמות.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף