דבר אברהם/ג/כז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דבר אברהם ג כז

סימן כז
לרב אחר במחוז וואהלין

ע"ד אשר חשש כת"ר במכונה למערכת המצות שהונהגו זה מקרוב בקהלתו שעל הגלילים (וואלען) שדרך בם נלושה ועוברת העיסה וביותר הגלילים המנקבים את המצות שיש בהם שינים או מחטים הרבה שבהם וביניהם מתדבקים פתיתי עיסה תמיד ומתאחזים ונשארים שם וכשהם שוהים הם באים לידי חימוץ ומהם בודאי מתפררים אח"כ אתה משהויים ומתערבים בתוך המצות ואינם מתבטלים שאינם כבר דקים כקמח כי היכי דיהא נידון כלח בלח ליבטל קודם הפסח. ויצא כת"ר וחשב כמה זמן המכונה עסוקה בעיסה שאז אפי' כל היום אינו מחמיץ וכמה זמן היא שובתת בינתים לרגעים שאז אפשר לבוא לידי חימוץ ע"י צירוף השהיות (או"ח תנ"ט סק"י) ובשיעור מיל לחימוץ יש מחלוקת אם הוא י"ח או כ"ד רגעים (עיי' חי' שם סק"י), ותפס כת"ר בשתי החומריות שמא שהיות מצטרפות וששיעור המיל הוא י"ח רגעים, ויצא לו שצריך להפסיק עבודת המכונה בשעה שצירוף השהיות (היינו הזמן שהמכונה אינה עובדת) מגיע קרוב לי"ח רבעים בכדי לנקר אז היטב את פתיתי העיסה, ומזה יצא הפסד לבעלי המכונה, ולכן יש מהלומדים שמהנדזין וסוברים דדי בזה לתפוס שיעור המיל בכ"ד רגעים ויגדל ברבע הזמן שבין ניקור לניקור, ומצערים הם את כת"ר וביקש ממני לחוות את דעתי בזה.

אמינא לכת"ר שלא זו בלבד שלא החמיר יותר על המדה אלא להיפך דומני שהקיל יותר, לפי שחשבונו בהפסקת העיסוק של גלילי המכונה באותם הפתיתים אינו עולה לנכון. כת"ר חשב זמן העיסוק בעיסה כל הזמן שהמכונה עובדת וזמן הביטול מעיסוק רק הזמן שהמכונה שובתת (עומדת), אבל באמת אינו כן. דהנה העוסק בעיסה גדולה ומגלגלה רק בקצה האחד מ"מ עי"ז גם הקצה השני אינו מחמיץ משום שהוא עיסה אחת מחוברת יחד, אבל אם מונחות הרבה עיסות נפרדות זמ"ז ועוסק רק באחת אין העסה באחת שייך להנשארות והן מחמיצות. ובנ"ד פתיתי העיסה שבין השינים של המכונה הם נפרדים זמ"ז וכששיני הגלילים מתגלגלים הם נוגעים זה בזה ובעיסה רק בחלק קטן מהיקפם ואז הם עסוקים באותם הפתיתים שנמצאים בחלק ההוא אבל שאר הפתיתים שנמצאים בין שיני שאר חלקי הגלילים (לכה"פ עשרת מונים) נשארים מונחים בלא עסק, ומכיון שאינם מחוברים לאותם הפתיתים שנמצאים באותה שעה למטה מעוסקים ע"י הגלילים הרי שאר פתיתים אלו ראוים להתחמץ אותה שעה, וא"כ נתרבה זמן ביטול עסק המכונה לענין זה (כלומר לענין עסק בהפתיתים בכדי שלא יחמיצו) לכה"פ עשרת מונים. ולפי שקשה ומפסיד להפסיק כ"כ תדיר עבודת המכונה בכדי לנקר נוהגים אצלנו שגם בשעת העבודה מנקרים היטב תדיר תדיר את הגלילים ע"י מנקית מחוטי ברזל וכדומה העשוי לזה. ובאמת זוהי אחת מהמגרעות שבמכונות האלה (שבדרך כלל יש בהן מעלות הרבה שהכל נעשה בזריזות ומהירות רבה) וצריך ליזהר מאד מאד בזה. כמו"כ יש שהמכונה מתקלקלת לשעה והעיסות מונחות בלא עסק, וכן יש שמתקלקלת איזה מצה ומשליכים אותה שוב לתוך העיסה הנלושה וכך יארע גם שנית ושלישית באופן שאפשר לחתיכת עיסה שתשהה הרבה זמן בלא עסק (ע"י צירוף השהיות) ומכש"כ אלה הרוצים לעשות את המנות עגולות וקוצצים הקרנות מהמרובעות וחוזרים ונותנים אותן לתוך העיסה שבדרך זה קרוב לבוא לידי חמץ גמור בודאות. כללו של דבר המכונות הללו כמה וכמה מעלות טובות להן לזריזים ונזהרים ולהיפך מגרעות רבות להן לאינם נזהרים.

ואשר שאל למי שסותר את ביתו ובונהו מחדש ואינו יכול להעמיד את התנור על מקומו הישן וחושש למה שנמצא בצוואת ר"י חסיד ז"ל סעיף נ"ח שלא יתוץ אדם תנור כו' להשתמש באותו מקום אלא יניח אותו לתקן שנית כו', לא ידענא מה אידון בה. שידוע מ"ש האחרונים ז"ל שכתבה רק לזרעו שהרי נמצאים בה דברים שהם נגד המפורש בש"ס ועיי' נו"ב מהדו"ת חאה"ע סי' ע"ט ועוד והחת"ס יו"ד סי' קל"ח כתב גמי דאלו ר"י חסיד חתים עלה וכדמוכח ממ"ש בעצמו בס"ח סי' תס"א.) ונכנסו בה גם דברים שמפורש בש"ס שהם מדרכי האמורי כמו תרנגולת שקראה כתרנגול ישחטנה מיד (בצוואת סעיף נ"ט) שמבואר בשבת (ס"ז ע"ב) שהוא מדרכי האמורי וכ"פ בש"וע (יו"ד סי' קע"ט ס"ב) ויש שיישבו שגירסת הרי"ח היתה אין זה מרדכי האמורי, שכן היתה גם גירסת הרמ"ך מובא בב"י שם. ופעם באה לידי שאלה בתרנגולת שעמדה ע"ג סיר ברזל (טשוגון) ונהפך הסיר עליה. חשבתי שהשאלה היא מסתמא לחשש נפולה כהוכתה באבן (יו"ד סי' נ"ח) ושאלתי אם הי' פי הסיר קטן באופן שבהתהפך הסיר על התרנגולת הי' בהכרח שיכה על גבה או שהי' הפה רחב באופן שהיתה התרנגולת נכנסת בו ברווחה מבלי שיגעו בה דופני הסיר, והשיב השואל שהי' הפה רחב מאד והתרנגולת נכנסה בו ברווחה מבלי להכותה כלל וכלל. אז נודעתי שכן נוהגים הא"י הכפריים לשחוט את הבע"ח שכפה כלי ומ"מ נמצא כן בצוואת רי"ח סעיף ג', ונמנעתי מלפסוק כהצוואה משום איסור דרכי האמורי. ובאותה שעה אמרתי על מאי דאיתא ביו"ד סי' קע"ט האומר שחוט תרנגולת זו שקראה כתרנגול אסור וכתב ע"ז הרמ"א י"א אם אינו אומר הטעם למה מצוה לשחוט התרנגולת אלא אומר סתם שחטו תרנגולת זו מותר, ואמרתי דמלבד שהגר"א ז"ל כתב על היתר זה שדבריו קשין כחומץ לשינים לגנוב דעת המקום זה שייך רק בבע"ה שאומר סתם שחטו תרנגולת זו אבל כשבאים אצל רב לשאול תרנגולת זו קראה כתרנגול מאי דינה אם משיב הרב אפי' סתם שחטוה הרי זה כאומר ואסור, שהרי אין עסקו של הרב בעניני בית של השואל ובאמרו שחטוה סתם מוכח שהוא מפני שקראה כתרנגול. והסמכתי זה למ"ש בתוספות הרא"ש ריש הוריות וז"ל אין ב"ד חייבין עד שיאמרו להם מותרין אתם, פי' ששאלו לב"ד מה אנו לאכול חלב שע"ג הקיבה ואמרו להם מותרים אתם כו' דבשאלת השואל תלויה ההוראה כו' דכיון ששאלוהו אם מותרין לאכול דאם אמרו להם מותרין אתם היינו מותרין אתם לעשות עכ"ל.

ולהנידון דכת"ר בתנור המותץ יש לצרף מ"ש הר"ן נדרים (מ"ה. ד"ה קונם לבית זה) בשם הירושלמי דאם אמר קונם בית זה ונפל אע"פ שחזר ובנאו מותר בו דכיון דנפל אזדא, וכה"ג י"ל בנידון דידי' דכיון דבית אחר הוא לגמרי י"ל דאין קפידא והבו דלא להוסיף עלה.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף