דבר אברהם/ג/ד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דבר אברהם ג ד

סימן ד
חזרתי וכתבתי לאחי הגאון ז"ל

א

א) הבאת בשם רב אחד שרצה לומר דבההיא דתוס' דף כ"ח הוי מום עובר ופסול לשעתו ועד פסח שני יתרפא, וכתבת שאין בדבריו כלום דא"כ ליבדוק וימתין עד שיתרפא, מאי אמרת דילמא עכשיו ניקב הרי איכא חזקת הגוף ורובא ובכזה גם ר"מ מודה כמ"ש התוס' חולין פ"ו ע"א, ולדעתי אפשר לקיים דבריו, חדא דהכא איכא חזקת איסור כנגד חזקת הגוף והו"ל חזקה לגבי חזקה ונשאר רובא ומיעוטא לחודייהו וחייש בהו ר"מ מדרבנן מיהת, ועיין בתוס' חולין דף פ"ו ע"ב ד"ה סמוך מיעוטא ובדף י"ב ע"א ד"ה פסח ובגמ' דף ו' ע"א. הא חדא. ועוד אפ"ל דבהמה זו יש לה חזקת איסור למזבח קודם שנתרפאה ושוב נימא בה סמוך מיעוטא כו'. (אח"ז ראיתי שהרש"ש עמד על דברי התוס' (דדף כ"ח) מההיא דזבחים (דף כ"ו ע"א) חותך באבר עד שמגיע לעצם ופירש"י דלאו מום הוא, ומאי נ"מ חתיכת העור של הרגל ובין חתיכת העור של מקום שחיטה, אמנם השמ"ק שם כתב וז"ל דמ"מ מום עובר הוי קודם שיגיע נמי לעצם ולא מצי מקריב לי' עד שיעבור המום אבל בקבלה לא הוי פסול מום עובר וקרינא בי' שפיר מדה הפר שהיה כבר בו. עכ"ל):

ב

ב) כתבת להקשות על דברי השמ"ק דהוי מום שבסתר, וע"ז פשוט אפ"ל דלהשמ"ק לא פרידת הסימנים בלחוד הוא דהויא המום אלא קריעת העור ומסמוס הסימנים בהדי הדדי הוא דהוי המום והוי מום שבגלוי, ומקום יש לבע"ד לחלוק:

ג

ג) כתבת לחדש דמום שבסתר אף שאין פודין על ידו מ"מ פסול למזבח ותמכת יסודך במתנית' דבכורות (דף מ"א ע"א) וחוטין הפנימין שנפגמו שאין שוחטין עליו לא במקדש ולא במדינה, לדעתי לאו כללא הוא בכל מומין שבסתר אלא בהא לחודא משום דהוי מום קצת ואינו מן המובחר. וכן נראה מדברי הרמב"ם (פ"ב מאיסורי מזבח ה"ח) יש שם ארבע חוליים אחרים אם נמצא אחד מהם בבהמה אין מקריבין אותה, ומני להו הני דמתני' ולא כייל בסתמא כל מומין שבסתר. ובר מן דין נראה דמן המובחר הוא ענין בפ"ע ולא מענין המומין ולהכי להרמב"ם אם הקריבן הורצו.

ד

ד) כתבת דלקושייתי אין אנו צריכין כלל לדברי התו' דדף כ"ח ומהגמרא דדף ל' דקאמר מכי שחיט פורתא מידחי לי' ופירש"י דאין לך מום קבוע גדול מזה ומהו המום הסימן שנחתך, וה"נ בחצי קנה פגום, אנכי לא כן עמדי, אני חושב שהמום דגבי פסח הוא כשנגע כבר בושט דלא הדר בריא דאף אם יתרפא ויעלה קרום הרי קי"ל דקרום שעלה מחמת מכה בושט אינו קרום וסופו להתפרק ומשו"ה הוי מום קבוע גדול, אבל בעור לחוד ואפילו בחצי קנה פגום דהדר בריא אפשר דאינו מום ולק"מ אבל מדברי התוס' קשה:

ה

ה) כתבת ויותר נ"ל דקושיית התוס' תהי' דמאי דחיק לאוקמא דוקא בעוף הלא מצי לאוקמי בבהמה. ואף דהוי מום אתיא מתניתא כר"ע דאם עלו לא ירדו וחייבין גם על בע"מ בחוץ. אני הנני מסתפק דילמא לא אמר ר"ע אלא בדוקין שבעין דוקא כמבואר בזבחים (דף פ"ה ע"ב) ועיין ברש"י במתני' (דף פ"ד ע"א) ובבכורות (דף ט"ז ע"א) ברבנו גרשום וז"ל ור"ה מתני חייב ומוקים להאי כו' בדוקין שבעין דאינו נראה בגלוי כשאר מומין, ויש לדון בזה, (ויש לעיין אי כר"ע אתיא תפשוט דבידי אדם אפשר לצמצם דאל"ה למה חייב ג' חטאות מספיקא, והכא לא שייך לתרץ כמ"ש התוס' כ"ח ע"ב דגם בפחות וביותר ממחצה פטור מחטאת דשחוטי חוץ והוי לי' פלגא בצמצום מיעוטא, ואליבא דר"ע מספקא לן בבכורות (דף י"ז ע"ב) שהרי ס"ל דבידי שמים אי אפשר לצמצם ועיין בתוס' (דף מ' ע"ב ד"ה אי הכי):

ו

ו) כתבת ובמה שכתבת להעיר על דברי "בית הלוי" מקושית התוס', דא"א לצמצם כו' ואמרת דכוונת הש"ס בבכורות היא משום דכל שיעורא דקאמר רחמנא בפירוש הוא לפי ראות עיני אדם דלא ניתנה תורה למלאכי השרת, הנה סברה היא וכל הרוצה לצדד יאמר כדעתו. ואנכי לא אראה בזה מה שהועלת דשפיר נוכל לאמר דרחמנא אמר שחוט מחצה והוא בדיוק דוקא דליכא ספיקא קמי שמיא ואנן דמספקא לן בע"כ נוסיף כל שהוא בכדי לצאת מן הספק ולדעתי דברי הש"ס מוטעמים יותר כמ"ש אני, ואתה לפי דרכך תוסיף לומר דסברת הגמ' לא שייך בשחיטה לומר כל היכא דמצית ניחא לי' לרחמנא. שלא הוזכר בהלכה לשחוט מחצה אלא לא תשייר רובה נאמרה, וא"כ זה תלוי בזה דאם בידי אדם אי אפשר לצמצם בודאי כוונת ההלכה שישחוט רובא לא אראה בזה עוד יישוב נכון, ותו לפי"מ שתרצו התוס' בשם רבנו שמעון דאמוראי דהכא ס"ל א"א לצמצם ומכשרו משום דיש שני צדדים להתירא, ולפי דבריך משו"ה נימא דכוונת ההלכה הוי מחצה בצמצום משום דתוכשר מספיקא, וזה לא ניתן ליאמר, והדברים בזה בכלל אינם ברורים לי עוד שלא כתבת דבריך ברורות.

ז

ז) כתבת לתרץ דשחיטה שאני דמלבד המכשיר אית בה גם מ"ע דוזבחת וע"ז שייך לכתחילה ודיעבד, ומ"מ דברי הגאון בית הלוי צדקו לשיטת רש"י דס"ל דוזבחת לאו מ"ע היא. ועל יסוד זה תאמר דבמליקה ניחא דגם רש"י ס"ל דבקדשים איכא מ"ע דושחט כמ"ש הגאון ז"ל בספרו סימן כ"ג. לא אבין דבריך. למה לא תאמר דבעוף קדשים צריך לכתחילה מדאורייתא כל שני הסימנין, אף לשיטת רש"י דאית בהו מ"ע, למה לא תאמר דבבהמת קדשים צריך לכתחילה לשחוט גם הורידין מדאורייתא, אלא פשוט דמ"ע דוזבחת ודושחט אינו כולל אלא שיעור ההכשר מה שהוא הכשר שחיטה, יש עליך מ"ע לשחוט, וא"כ למ"ד שאין הכשר שחיטה אלא בחצי סימן היאך נימא דמ"ע דוזבחת מוסיף גם חצי השני, והרי הוא כידה ורגלה, אתמהה, ועיין בדף כ"ט ע"ב ומאחר דאפילו פסולה דרבנן ליכא למה לי למרק וברש"י שם:

---

---

שולי הגליון

---

---

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף