דבר אברהם/ב/ל

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דבר אברהם ב ל

סימן ל
לחכם אחד בלונדון.

ע"ד הגט ע"י שליח מלונדון שאבי המתגרשת נקרא בפי כל גרשון בנו"ן וכן הוא חותם ועולה לתורה ולא נודע לו שמו מעריסה אם הוא בנו"ן או במ"ס ובמשפחתו לא נמצא לא איש ששמו גרשון ולא איש ששמו גרשם, באופן שא"א לברר מה שמו מעריסה גרשון או גרשם:

א

א) הנה ידוע מ"ש הב"ש בשא"נ שאם אינו ידוע שמו אם הוא בנו"ן או במ"ם צריך ליתן שני גיטין ושכן כתבו כל האחרונים, והט"ג ביאר דמיירי בכה"ג אפילו אם נקרא בפ"כ גרשון ואפילו עולה לתורה וחותם כן מכל מקום צריך ב' גיטין יעו"ש. ובזה נאחזנו בנ"ד בסבך גדול דידוע מ"ש הנוב"י מהדו"ק (סי' ב') דהיכא דצריך ליתן ב' גיטין אין להודיע מזה להבעל תחלה עד אחר נתינת הראשון, וא"כ בגט ע"י שליח יהא צריך ג"כ לכתוב השני רק אחר מסירת הראשון מהשליח להאשה וחוששני מאד שלא תצא ח"ו קלקלה, כי בכדי שילך הגט הראשון ויבוא וישיג כת"ר ידיעה שכבר נמסר ליד האשה מי יודע אם לא יחזור בו המגרש ויסרב מלשלוח גט שני או שמא לא ימצאנו עוד כת"ר בעיר ההומיה כלונדון, ובכן אולי הי' נכון לסדר שני הגיטין ולשולחם יחד. ליד השליח או בזא"ז באותו מעמד, שכבר מצאנו חולקין על כל החששות שבמסירת ב' גיטין, יעוי' בפ"ת בסג"ר אות ר"ן ובס' ג"פ העמיק הרחיב בזה. אבל קשה מאד להקל נגד הנו"ב והתו"ג והג"פ והישוע"י בדבר שהוא מעיקר הגט בשביל חשש גמגום בשמות, וכבר כתב הג"פ (סי' קכ"ט סס"ק ק"ו) דעת ומשפט ידע לב חכם ושקל בפלס הספק העומד לפניו להצריך ב' גיטין אם הוא מכריע נגד הגמגומים שיש בנתינת ב' גיטין:

ע"כ נראה לכאורה דמוטב לכתוב גט אחד בשם גרשון ולסמוך ע"ז מאשר לשלוח ב' גיטין קודם מסירת האחד כאשר יבואר:

ב

ב) דהנה מקור הדין הוא בתה"ד בכתבים (סי' י"ד) בשם גרשום שכתב גרשון נראה דאם הי' ידוע ששמו גרשום וכ' גרשון לא הוי גט כלל ולא דמי כלל ליצחק חקין כי גרשום וגרשון שני שמות הן אבל חקין הכינוי ליצחק אבל גרשון אין שייך כלל לעשות אותו כינוי לגרשם כיון דהאי שם כתוב והאי נמי שם כתוב עכ"ל. והב"ש הביא דברי התה"ד אלו ובסוף דבריו כתב ואם אינו ידוע שמו אם הוא בנ' או במ' צריך ליתן שני גיטין. והט"ג (ס"ק ל') תפס בהבנת התה"ד דמיירי שהי' נקרא בפ"כ גרשון בנו"ן אלא דעיקר שמו מעריסה הוא גרשום ואפ"ה פסל לי' התה"ד משום דא"א לדון לשם גרשון ככינוי וחניכה כיון דשני שמות הן, ועפי"ז כתב גם בס"ק ל"ה בסוף דברי הב"ש שאם א"י יתן ב' גיטין דמיירי נמי בכה"ג דנקרא בפ"כ גרשון ומ"מ צריך ליתן ב' גיטין, ומכריח פירושו זה בדברי התה"ד דמיירי שהי' נקרא בפ"כ גרשון מסברא זו דאל"ה על מה סמך המסדר לכתוב גרשון שע"ז באה מעשה לפני התה"ד, ועוד שהרי רצה התה"ד לדמותו ליצחק חקין שהוא חניכה שהכל קורין בה. גם התו"ג (ס"ק כ"ז) תמה על התה"ד במ"ש דלא דמי ליצחק תקין שהרי גם ביצחק אם אינו נקרא בשם חקין וגירש בשם חקין בודאי דאינו גט כלל וה"נ לא נקרא בשם גרשון כלל, ומשו"ה, מפרש לה שהי' נקרא גם בשם גרשום וגם בשם גרשון ולא הי' אפשר לברר מה שמו מאחר שהמ"ם והנו"ן מתחלפין במבטא ומילתא דלא רמיא עלייהו דאינשי הוא ובכיוצא בזה הולכין אחר עיקר השם שבשעת לידה, וע"ז כתב התה"ד דל"ד ליצחק חקין שפעמים קורין בו וגירש בו דלא גרע מגירש בשם ספל משא"כ בהא דגרשם דאנשים שקורין אותו גרשון לא נתכוונו ליתן לו שם אחר רק מחוסר ידיעה הוא ומחמת שאינו ניכר במבטא כו' יעו"ש:

והנה הבנת הט"ג דמיירי שהי' נקרא בפ"כ גרשון תמוה מאד, שהרי כבר הרגיש בעצמו דשם גרשם הוי כשנתקע כיון דאין קורין אותו בו, ותי' דכיון דדומה לו באותיות המתחלפין לא הויכנשתקע. אולם אף אי יהיבנן לי' בזה דמשו"ה לא הוי נשתקע הן לא יספיק לן אלא לענין שאם כתב גרשום לא יפסל אבל מ"מ למה לא יהא סגי לכה"פ בדיעבד בשם גרשון שהוא נקרא בפ"כ ובמה גרע משם טפל שהוא כשר בדיעבד. ונהי דלענין כינוי שפיר י"ל דכיון דשני שמות הן אינו כינוי וכן לענין לדונו כחניכה לכתחלה י"ל דכל שנשתנה האות אין כותבין לכתחלה חניכה כזו כמ"ש הבית מאיר ע"פ ב' תירוצי התוס' בחניכה דכותבין אותה לכתחלה וע"פ דברי הרא"ש בזה יעו"ש, מ"מ לענין לדונו כשם אחר לגמרי דהיינו שיש לאדם זה שני שמות א' מלידה וא' שקורין אותו בו ולכה"פ כשם טפל מאי גרע במה דהוו שני שמות, אדרבא היא הנותנת למשווי לשני שמות וכההיא עובדא דש"ס במרים ופורתא שרה שאם כתב שרה בלא וכל שים כשר אע"ג דודאי מרים שם כתוב ושרה נמי שם כתוב. ומ"ש הט"ג דכל שבטעות הוסב שמו לגרשון לא מהני וכן מ"ש התו"ג דלא נתכוונו ליתן לו שם אחר אלא מחוסר ידיעה קשה להלום דאטו קריאת השם מצוה היא וצריכה כוונה, והגע בעצמך אלו קראו אביו בלידתו איזה שם בטעות כגון שחשב להעלותו על שם גרשם וקראו בטעות גרשון אטו לא מהני לקבוע שמו גרשון ובמה גרעה קריאת כל העולם בטעות מקריאת אביו בטעות וכ"ת דקביעת השם מתחלה לחוד ועקירת השם לשם אחר לחוד, הרי אף אט נאמר. לא לעקור השם גרשם אנו באים אלא לקבוע לו גם שם גרשון להיות נידון לכה"פ כשם טפל או כשני שמות, ומאי איכפת לן במאי שניתן לו השם בטעות ומר דוחקנו להכנס בסברות דחוקות כיוצא באלו איברא דמצינו בכמה מאחרונים ז"ל שכתבו כעין סברא זו אבל הדוחק שבה מבואר. ועיי' בשו"ת דברי חיים ח"א (סי' ס"ג) ובחאנ"ש (סי' קס"ז):

ג

ג) והמח וור בעיני בעובדא דהתה"ד הוא דמיירי באופן שא"א הי' להתברר בשם המגרש האיך הוא נקרא בפי העולם גרשום או גרשון אי משום שאין ההברה ניכרת באותיות דומות אי משום סיבה אחרת, ומשו"ה אם שמו גרשום וכתבו גרשון בודאי הוי שינוי שאינו נקרא כלל גרשון לא מעריסה ולא בפי הבריות, אלא דמ"מ הוה ס"ד דיש מקום להתיר אפילו כשיתברר ששמו גרשום משום דאינשי דעלמא ששמם מעריסה גרשום נקראים בפי הבריות גרשון מיעוטם או רובם וכיון שכן הו"א דשם גרשון הוי ככינוי לשם גרשם ומשו"ה אע"ג דהאי גברא לא נקרא גרשון מ"מ כו"ע ידעי דהכי הוא דכל שמכונה בפי העולם גרשון שמו העקרי הוי גרשם, ומדמי לה ליצחק חקין ר"ל דדעתו ז"ל היא באחת דכיון דשם חקין הוי תמיד כינוי ליצחק באינשי דעלמא לכן כי איתרמי אינש ששמו יצחק ואינו מכונה חקין מ"מ אם כתבו חקין כשר דהכל יודעין דחקין היינו יצחק והיינו הך וליבא למטעי ולא מידי, וע"ז כתב דלא דמי כלל דשאני חקין שאינו שם בפ"ע אלא תמיד הוי רק כינוי והכל יודעין שהוא יצחק משא"כ בגרשון דהוי גם שם בפ"ע משו"ה אם כתבו גרשון אין זה מוכיח שהוא גרשם ומכונה גרשון די"ל שהוא שם בפ"ע וזה האיש נקרא באמת גרשון תו מה שאינו אמת. ומה שעמד הט"ג וביתר ביאור בתו"ג דמאי מדמה לה ליצחק דהתם נמי אם אינו מכונה חקין פסול, נלענ"ד דאינה קושיא כלל דאדרבא נראה להדיא דעת התה"ד עצמו דאע"ג דהאי מגרש אינו מכונה בכינוי זה מ"מ כיון דבאינשי דעלמא מיוחד הכינוי לשם זה כשר אם כתב הכינוי, שהרי בתשובותיו (סי' רל"ג) כתב התה"ד להדיא דכיון דחזקיה הוי כחניכה לחזקיהו משו"ה אפילו מי שנקרא יחזקיהו או חזקיהו אם כותבים אותו לא הפסיד דהוי כחניכתן יעו"ש בלשונו, ונראה דטעמו הוא כמ"ש לפי שהכל יודעים שזוהי חניכה לשם זה ולא בעינן בכה"ג שתהא החניכה באדם זה דוקא אלא דבחניכת השם עצמו נמי סגי דהיינו דאותו שם מכונה אצל בנ"א כך ומידע ידעי. ועיי' בבית מאיר (סי' קכ"ט) מ"ש בדברי התה"ד אלו. [ואין זה שייך למחלוקת שבין הב"ש (ס"ק כ"ד) ובין הנו"ב מהדו"ת (סי' קי"ט) בענין משה יהודא המכונה ליב שלדעת הב"ש קאי המכונה על השם ולדעת הנו"ב ורוב האחרונים קאי המכונה על האדם, דהתם שפיר ס"ל להנו"ב דמה שאנו כותבין המכונה בכדי לבאר את השם יותר בודאי קאי על האדם דאי לביאור השם עצמו למה לן אחרי שכותב את עיקרו, ופשוט הוא]. וה"נ הו"א בגרשום גרשון דליהוי ככינוי כיון דאינשי דעלמא מכונים הכי, ע"ז כתב דשניא היא דשני שמות הן:

ולפ"ז לא מיירי התה"ד אלא במי שאינו נקרא בפי הבריות בשם גרשון אבל מי שנקרא בפי העולם גרשון אפילו אי איכא לספוקי שמא שמו מעריסה גרשם מ"מ סגי בשם גרשון לחוד לכה"פ בדיעבד כשם טפל, ולדידן דרובא או כולא עלמא הכי קרו לי' נראה דכותבין כן גם לכתחלה ובאינו ידוע סגי בהכי ואי"צ ב' גיטין דזה עיקר שמו. וכ"כ הט"ז בגרשם וגרשון דאין לגרש באחד מהם אא"כ ידוע בבירור מהו ע"י חזקת אבותיו או הוחזקו לקרות לס"ת בשם א' מהם וכן בין הבריות ואח"ז מביא מיד דברי התה"ד סי' הנ"ל, הרי נראה שתפס בכוונתו ג"כ כמ"ש. והט"ג הביא דברי הט"ז אלו, וכתב עליו דצ"ע שסותר להתה"ד לפי הבנתו של הט"ג לעיל, אבל באמת הרינו רואין להדיא שהט"ז הבין בכוונת התה"ד כמ"ש והוא הנכון. וכ"כ מהרמ"י בבאור סדר הגט דלפי זמנינו שאפי' מי ששמו גרשם מכנין אותו גרשון א"כ לא גרע מכתב חניכתו לבד דכשר יעו"ש. וכ"כ בס' דברי חיים להגאון מוהר"ח מצאנו זצ"ל. ומדברי הג"פ נראה דמפרש לתה"ד בלא נתברר האיך הוא נקרא בפי הבריות הביאו הט"ג שם. וכן ראיתי בס' אהלי שם להרה"ג מוהר"ש גאנצפריד ז"ל דמסיק להלכה דבזמנינו דגם מי ששמו גרשם קורין אותו גרשון במסופק בעיקר שמו סגי גם לכתחלה בגט א' שכתוב בו גרשון, ובביאורו שם יוסף שם נגע בקצת מדברינו אלא שבביאור דברי התה"ד במה שרצה לדמותו ליצחק תקין נטה לדרך דחוקה יעו"ש והמחוור בעיני כמ"ש:

וכ"ז הוא אפילו במסופקין מהו עיקר שמו וכן אפי' כשהי' שמו מעריסה בודאי גרשם ונקרא בפ"כ גרשון בדיעבד מיהא, אבל בזמנינו דרובא דרובא או כולא עלמא קרו גרשון נראה דליכא לספוקי כלל בעיקר שמו דודאי על שם הרגיל אסקוהו גם מעריסה כעין שכ' הב"י בשם מתתיה מתתיהו ועוד, והרגיש בזה גם מהרמ"י שם, ולכן אין אנו צריכין לבוא עלה מטעם חניכה אלא דגם עיקר שמו מסתמא כך הוא:

ד

ד) גם לדעת הט"ג דצריך לכתוב ב' גיטין נ"ל לומר מילתא בטעמא דמ"מ בשם אבי המתגרשת יש להקל בדיעבד מיהא. ומפני שהנני נוגע בדברי בעיקרי הענינים המרובים ומפוזרים בספרי האחרונים ז"ל ואם באנו לירד עד סוף בירורם ולהביא מקומות המסייעין וסותרין מדבריהם ז"ל אין אנו מספיקין לכן יהיו דברי מעטים וארשום רק הנלענ"ד:

דהנה בשינוי השם יש לחקור אם הוא פסול מצד חסרון כתיבת שמו, ר"ל כיון דנכתב שמו בשינוי א"כ חסר שמו האמיתי, או הפסול מצד השינוי עצמו. ונראה דבאחת שני הפסולין יחדיו ישנן בו. דהנה דעת רבינו יואל מובא במרדכי גיטין דלדידן דקיי"ל כר"א דע"מ כרתי אם לא כתב כלל שמו ושמה כשר, והראשונים ז"ל חלוקין עליו דבכה"ג אינו ספר כריתות יעו"ש. ומ"מ גם לרבינו יואל בשינה שחו ושמה הגט בטל אי משום מזויף מחוכו אי משום שלא לשמה או לאיזה טעם אחר שיהי'. ומזה נראה דלהנך רבוותא שחלוקין עליו וס"ל דבלא הזכיר שמו ושמה פסול איכא בשינוי השם תרתי פסולי חדא דאין כאן שמו האמיתי והוי כלא הזכיר שמו דפסול ועוד דאיכא גם שינוי דפסול גם מטעמי דלרבנו יואל. אולם נ"ל דהני תרתי פסולין מתחלקין ותלויין במהות השינוי, דאי הוי שינוי ממש כגון שנקרא ראובן וכתב שמעון איתנייהו בי' תרתי פסולי הנ"ל וכמו"כ פסול גם לרבנו יואל לפי שהיא מזויף מתוכו ועוד דנכתב לשם שמעון ולא לשם ראובן, אבל בשינויי קלישי כגון שכתב ראובן שלא כהוגן ובטעות כמו חסר וא"ו וכדומה באופן שנידון ג"כ כשינוי השם אינו פסול לרבנו יואל דאין כאן מזויף מתוכו ולא חסרון בלשמה, אלא דלשאר הראשונים פסול משום שאין כאן הזכרת שמו ושמה כדרך כתיבתו. והדברים מתבארים יפה ע"פ מ"ש התו"ג (סי' קכ"ט ס"ק ט"ו) וביתר ביאור בס' דברי חיים שער הנקודות נקוד קמ"ץ, דלכאורה צריך להבין בהרבה שינויי השם שהגט נפסל בהם אע"ג דליכא למטעי באינש אחרינא ומה בכך שכתב שמו שלא כדרך כתיבתו ההוגנת והרי מ"מ סימנא לגברא מיהא הוי שנכתב הגט לשם איש זה, ולפי"ד התו"ג הנ"ל מבואר דהוא משום דבעינן ספירת דברים ובסיפור דברים מזכירין את השם ולא את סימניו ולכן אפילו אם יכתוב הרבה סימנים של האיש שמהן נכיר מי הוא המגרש לא מהני לפי שאינו דרך ספירת דברים עד שיכתוב שמו כהוגן, ועיין בס' אהלי שם כלל א' שביאר ג"כ הכי בארוכה. ולכן בשינויי השם קלישי שנכתבו שלא כהוגן ומכירים ממנו לכה"פ מי הוא המגרש אין לפוסלו לרבנו יואל שהרי אינו מזויף מתוכו ולא חסר לשמה ומה שאין כאן ספירת דברים לא איכפת לי' שהרי לית לי' לרבנו יואל הא ולא גרע מלא הזכיר שמו כלל. והלכך גם לשאר ראשונים ז"ל אינו נפסל בהני שינויי מצד השינוי עצמו אלא משום דכיון דאין כאן ספירת דברים הוי כלא הזכיר שמו כלל דפסול לדידהו אמנם גם לדידהו בהרבה שינויים קלים כגון באותיות מתחלפים וכדומה אינו נפסל דלא נחשב לשינוי כלל והוי גם ספירת דברים לפי שגם בדרך ספירת דברים אין מקפידים ואין מדקדקין בזה והנה בנ"ד כששמו גרשם וכתב גרשון וכו"ע קרו לי' גרשון אפילו לדעת הט"ג דהוי שינוי ופסול מ"מ לרבנו יואל בודאי אין לפוסלו שהרי הכל יודעין שזהו גרשם כיון שנקרא כך ואינו מזייף מתוכו ולא חסרון לשמה איכא, אלא דפסול רק לשאר הראשונים משום שאין כאן ספירת דברים כנ"ל. וא"כ אין לפסול אלא בשם המגרש עצמו דבזה אם לא הזכיר שמו פסול והוי חסרון בספירת דברים משא"כ בשם האב ומכש"כ באבי המתגרשת דקיי"ל דאם לא כתבו כלל כשר הרי חזינן דחסרון הזכרת שם האב אינו מגרע הספירת דברים א"כ גם שינוי כזה לא יפסול בהו, דנהי דשינוי פוסל בשם האב מ"מ אין זה מצד חסרון הספירת דברים דלא איצטריכו כלל לספירת דברים ואם לא כתבן כשר כנ"ל אלא משום שהוא שם אחר ומזויף, וא"כ אין זה שייך אלא בשינוי גמור ולא בשינוי כזה דכו"ע ידעי מאן הוא וסימנא מיהא הוי. ובזה יובן מ"ש בתשו' מהרמ"פ דבכתב שם אביו אינו נפסל כבר בשינוי שמו, ויעוי' בס' דברי חיים בפתיחה אות ג דהיינו דוקא שלא בשינוי גמור יעו"ש. ומכש"כ לדעת עבוה"ג דבשינוי שם אבי המתגרשת כשר בכל גווני ואף דבגט ע"י שליח צריך להזכיר דוקא שם אבי האשה כמ"ש הנוב"י מהדו"ת (סי' קי"ג) ועוד אחרונים, התם היינו טעמא לפי שאין הבעל מוסרו בעצמו לידה ולא ידעינן למי הוא מצוה לשליח ליתן ולכן במבואר שם אביה בהרשאה כתב הנו"ב שם די"ל דסגי, ובכל אופן הוא רק משום סימנא ולא משום צורך הספירת דברים דבזה אין נ"מ אם ע"י שליח או לא, וא"כ שוב אינו פוסל בי' שינו כזה כמש"ל ויעוי' בס' דברי חיים בשם גרשון שכתב דאפילו אם ודאי שמו גרשם אלא שנקרא בפ"כ גרשון וכתב רק גרשון אם נתפוס שיש בזה משום שינוי השם מ"מ הוי רק פסולא דרבנן ומה"ת עכ"פ כשר דלא גרע מכתב שם מקום כתיבה ולא כתב שם מקום דנתינה שהוא שם דלידה דכשר מה"ת, ומכש"כ בשם האב דאפילו בשינוי גמור י"א שאינו פסול אלא מדרבנן, עיי' בג"פ (ס"ק נ"א) ובלבוש:

ה

ה) עוד הי' לו עצה אחרת בנ"ד שלא לכתוב כלל שם אביה דכשר כמבואר בשו"ע (סי' קכ"ט ס"ט) ובהרשאה יכתבו שם אביה ותהא ידועה לשליח. אבל גם בזה הן לא יצאנו מידי פקפוק שהנו"ב מהד"ת (סי' קי"ג) שדי בה נרגא ותמה על השו"ע שהוציא דין זה מהרשב"א והרא"ש ואין ראי' מגיטין שבזמניהם שהיו כותבין מקום הדירה לגיטין שבזמנינו שאין כותבין מקום הדירה ואינו מוכח מתוכו, ומכש"כ בגט שע"י שליח שלא נזכר גם מקום העמידה של האשה, ורק במקום עיגון גדול הקיל הנו"ב בזה:

ע"כ נראה לכאורה דבנ"ד מוטב לכתוב שם אביה גרשון משלא לכותבו כלל כמו שנתבאר דנראה דכשר וחזי למיעבד הכי לכתחלה דלא כהט"ג ואף להט"ג נראה דכשר מיהא בדיעבד כמש"ל. וכ"ת דלכתחלה מיהא נחמיר לכתוב ב' ן אם אפשר והי' להשיג גט שני מן הבעל אחר מסירת הראשון ליד האשה הנה בנ"ד שנראה פשוט דבדיעבד א הגט הראשון אין צורך בזה כיון שאנו אין נותנין שני גיטין בב"א הוי תמיד דיעבד, וראיתי דבר נכון זה בס' אהלי שם דלדידן כל שהגט הראשון כשר בדיעבד אי"צ גט שני, יעוי' מ"ש בשם גרשון בשם המגרש עצמו ומכש"כ בנ"ד בשם האב, ובכלל א' אות כ"ז תמך יסודותיו בס' עזרת נשים, ואנו אין לנו ליתן ב' גיטין אלא מדוחק:

כ"ז כתבתי להלכה ולא למעשה וכת"ר את אשר יבחר יקרב:

ו

ו) ומדי דבר ארשום בשולי מכתבי פרפרת חדא לפלפולא בעלמא לענין מה שהזכרנו בספקות הנופלים בפסול שהוא רק מדרבנן דיש לצדד בו יותר להקל, דלדעת הרמב"ם ז"ל יש לפקפק פ"ז. דהנה בגט ע"י שליח אנו סומכין על עדי חתימה ועדי הרשאה, ולדעת הרמב"ם (פ"ג מעדות ה"ד) עדי שטר אינו מה"ת דמפיהם ולא מפי כתבם אמר רחמנא אלא מתק"ח הוא ואפילו במקוים ס"ל נמי שהוא דרבנן כמו שתפס בדעתו הרמב"ן ז"ל בהשגות לס' המצות (שורש ב'), וא"כ בגט נמי דס"ל דמהני ע"ח כמ"ש בפ"א מגירושין הלכה ט"ז ה"נ רק מתק"ח הוא ומה"ת אינו גט וה"נ כל גיטין שלנו שע"י, שליח בכתב ואפילו במקוים רק מדרבנן מהני לדעתו, ובע"כ צ"ל משום דאפקעינהו רבנן לקידושין כמ"ש הפנ"י פ' השולח (דף ל"ו) ונו"כ בס' המצות, וכיון דעיקר הכשר הגט משום הפקעת קידושין הוא א"כ כל שיש בגט אפילו פסולא דרבנן ממילא נהפך הוא לפסולא דאורייתא דכיון דחכמים פסלוהו הרי בשביל זה לא הפקיעו כבר את הקידושין וממילא אינו גט גם מדאורייתא משום פסולא דמפיהם ולא מפי כתבם, וכיוצא בזה, כתב הב"ש (סי' קמ"א ס"ק מ"ו) לענין שליח פסול מדבר עבירה יעוש"ה:

ועפי"ז יש להעיר על שי' הרמב"ם מסוגיא דגיטין (דף י"ז) מפני מה תקנו זמן בגיטין ר"י אמר משום בת אחותו שלא יחפה עליה, וקשה דאכתי לר"א דקיי"ל כוותי' דמדאורייתא ע"מ כרתי ורק מדרבנן מהני ע"ח א"כ במגרש בע"ח בינו לבינה יהא כשר גם בלא זמן לר' יוחנן, דמאי תימא שמא יחפה על בת אחותו שמא תזכה ויתן לה הגט אח"כ הרי גם באופן זה היא נפטרת ממיתה שהרי הפקיעו רבנן לקידושין מעיקרא לכל מגרש בע"ח בינו לבינה וממילא לא היתה א"א מעולם ואין בניה ממזרין ואינה נאסרת עליו, וכל שמחפה כדין אין לחוש כמ"ש התוס' גיטין (דף ל"ג ע"א) וי"ל דלא פלוג רבנן, אך מתוס' לא נראה הכי שהקשו דא"כ כזמן הזה דליכא דיני מיתה למה לנו זמן ותירצו משום חשש בניה כו' ולמה לא תירצו משום לא פלוג. ואפשר דהרמב"ם יתרץ הכי או דהתוס' נמי חדא מתרי נקטו. ויש להאריך בזה ולא באה אלא להערה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף