נודע ביהודה/תניינא/אבן העזר/קיג
נודע ביהודה 
תניינא אבן העזר קיג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
תשובה שלום רב, לרב וצורב, הוא כבוד הרב הגדול המופלא מוהר"ר משה אריה נר"ו אבד"ק קוראלי י"ץ: מכתבו הגיעני, ויען טרדות רבות עלי הקיפו משאת התלמידים ומבני הקהלה והן ממקומות אחרים רבו השואלים ולכן ההכרח לא יגונה שאי אפשר לקחת פנאי להשיב לכל אחד בימים אחדים ולפעמים בא להשמטת כתבים וכן אירע למכתבו עד אשר נזכרתי וחפשתי בחיפוש ניירות ואבוא להשיב על שאלתו. בדבר האשה דביש גדא דידה כי אישה עזבה והלך אחרי צו ואח"כ ברח למרחוק ובקושי שע"י שליח שלח גט ושוב הלך למקום רחוק יותר. ובגט זה שהובא יש בו ששה דברים שנשתנה מהכשר גיטין. האחד יש בו ב' שיטין שאינן מעורות. הב' שלא נכתב בגט שם אבי המגרש אמנם בהרשאה שביד השליח נזכר גם שם אביו. הג' תיבת היום נמשך כעין קו דק שבדקין ומחבר ראש הוי"ו למ"ם סתומה, ואמנם ניכר שאינו מן הדיו רק מפסולת הנייר. ד' נשבר רגל התי"ו של דהוית באמצע ונראית כה"א. ה' היודי"ן שבגט יש מהם הרבה שאין קוצין בשמאל לא ממעל ולא מתחת. וי"ו מותרת התי"ו ראשונה נפסקה רגלה ונראית כה"א והראה לינוקא וקרא אותו תי"ו ואמנם האי כבר ידע למקרי ושוב הראה לשני תינוקות קטנים מהראשון שאינם יודעים בטוב לצרף אותיות שבדפוס לקראם כראוי ולפום ריהטא אומרים שהוא ה"א ותיכף תוך כדי דבור אמרו שהוא תי"ו. אלו הם הספיקות שנתפרשו במכתבו אמנם ברשמו על סדר א"ב מספר השגיאות שבגט נראה ששכח עוד שגיאה שבגט כי אחר סימן ג' רשם סימן ה', אמנם אני אדבר על אלו שנתפרשו במכתבו.
והנה מעלתו הזכיר שיודע שהמסדר נסמך מגאון הדור באופן שאין לנו לחוש שלא ידע בטיב גיטין וא"כ אין אנו אחראין לחוש לאיזה מכשול אחר רק לדון על ששה ספיקות הנ"ל: והנה חשש הראשון האריכות ללא צורך כיון שהזכיר מעלתו שהוא חשש עיגון ושלעת עתה לא נודע מקומו איה כבר מבואר בסי' קכ"ה סעיף י"ח בהג"ה שהוא כשר:
ובחשש השני שלא נזכר שם אבי המגרש בגט, דבר זה יש לעיין בו ואף שהש"ע בסי' קכ"ט סעיף ט' כתב בפשיטות שהוא כשר אמינא ביה מלתא. וז"ל הטור כתב א"א הרא"ש ז"ל בתשובה שאם לא הזכיר שם אבי האשה אלא כנוייו או לא הזכירו כלל שהוא כשר, וכתב הב"י ומשמע דה"ה שם אבי הבעל דכשר דמ"ש וכן כתב הרשב"א בתשובה סי' תקנ"ה וז"ל אפשר שא"צ לכתוב שם אביה כלל דשמו ושמה שם עירו ושם עירה תנן שם אביה ושם אביו לא תנן, וכתב בתשובה אחרת על יהודי הבא מארץ אחרת ולא נודע שם אביו אם לא כתב שם אביו כשר הגע עצמך הרי שהיה גר מה שם אביו כי תדע או אם היה שתוקי או אסופי וכו' עכ"ל. ולאפוקי ממה דמשמע קצת מדברי מהררא"י בכתביו סי' קל"ח אם לא הזכיר שם אבי המגרש פסול עכ"ל הב"י. ואני אומר מרן הב"י לפי שהיה פשוט בעיניו שאין שום סברא לחלק בין אבי האיש לאבי האשה וכדכתב בהדיא דמ"ש לכך לא נתן לב להעתיק התשובה שהביא בדיוק, ואני עיינתי בתשובת הרשב"א בסי' תקנ"ה וז"ל השיב עוד דא"צ לכתוב שם אביה בגט דשמו ושמה תנן שם אביה לא תנן עכ"ל הרשב"א. והב"י העתיק שם אביה ושם אביו לא תנן, ואמנם תשובה אחרת שהעתיק הב"י מהרשב"א הרחיק עדותו לפי שלא רשם מקומה ולפי דעתי אינה במודפס ואמנם מצאתי במודפסים עוד לו תשובה בזה סימן אלף קע"ו שנשאל באבי המגורשת שהמיר איך לכתוב בגט והשיב וז"ל תשובה אפשר שא"צ לכתוב שם אביה כלל דשמה ושם עירה ושם עירו תנן שם אביו ושם אביה לא תנן עכ"ל. ומזה משמע כדברי הב"י דשם אביו שוה לשם אביה, ואמנם נוכל לדחוק ולפרש כוונתו דא"צ לכתוב שם אביה דשמו ושמה ושם עירו ושם עירה תנן לפי ששוה בו ובה אבל שם אביו ושם אביה לא תנן לפי שאינו שוה בו ובה דבה אינו צריך להזכיר שם אביה אבל בו אולי צריך להזכיר גם שם האב ועכ"פ אין לנו מדברי הרשב"א שום הכרע להחמיר בשם אביו ומה שלא הזכיר בפירוש שא"צ להזכיר שם אביו משום דעל תשובת שאלה השיב ועל שם אבי האשה נשאל. ואמנם הרא"ש בתשובה כלל מ"ה סי' כ"ז כתב המקדש או המגרש טוב להזכיר שם אביה כדי לברר הדבר אם יש שני יוסף ב"ש בעיר ואם לא הזכיר רק שמה בקידושין או בגט מגורשת עכ"ל אות באות. הנה הזכיר אבי האשה ולא אבי האיש וכיון שלא על מעשה שהיה כתב דין זה שלא נזכר לשון שאלה, ועוד שהרי הזכיר מקדש ומגרש ואז שניהם כאחד אירעו וכיון שלא על מעשה שהיה כתב דין זה יש לנו לעיין מה שלא הזכיר רק אבי האשה אם יש שום סברא לחלק בין שם אביו לשם אביה ובמכוון נקט הרא"ש אבי האשה או אם אין שום סברא לחלק והרא"ש חדא נקט והה"ד לאידך:
גם יש לנו לברר אם יש מקום לחלק בדין זה בין גט הניתן מיד הבעל עצמו ליד האשה ושניהם שם במקום הכתיבה ובין גט המובא ממרחק ע"י שליח. ומה שהביאני להתעורר להסתפק בזה הוא משום שהרא"ש בכלל הנ"ל סי' כ"ה הביא שאלה בגט שלא כתב שם אבי האשה רק כנויין ושם מיירי מגט שהובא לעגונה אחת ממקום רחוק ע"י שליח והשיב הרא"ש להכשיר משום ששנינו כתב חניכתו וחניכתה כשר וכו', הרי שהכשירו רק משום שחניכתו מהני כשמו והזכיר חניכתו ולא הזכיר כאן רבותא יותר שאפי' לא הזכיר שם האב כלל כשר, ותיכף אח"כ בכלל ההוא בסי' כ"ז כתב שאם לא הזכיר רק שמה בגט מגורשת, א"ו דבסימן כ"ה מיירי בגט שהובא ע"י שליח ממרחקים ובזה לא היה מכשיר אם לא מטעם שכתב חניכה של האב, והחילוק שבין זה לזה יתבאר אח"כ בדברינו, ואמנם אין זה הכרח לחלוטין לחלק בכך שיש בידינו לומר שבסי' כ"ה שהשיב על מעשה שהיה שבאמת נזכר החניכה לא היה צריך להשיב דין אחר ונקט דרך מרווח שמותר מטעם החניכה דמהני אפי' בשם המגרש והמתגרשת עצמו, עכ"פ נתעוררתי להסתפק ולברר הדין. הנה לר"מ דע"ח כרתי דעת התוס' דבעינן שיהיה מוכח מתוכו מי המגרש ומי המתגרשת ולר"א דאמר ע"מ כרתי לא בעינן מוכח מתוכו ועיין כל זה במס' גיטין כ"ד ע"ב בתוס' ד"ה בע"מ. ויש לי לדקדק שם בסוגיא דגמרא קטנה הוא דלא מצי מגרש וכו' אמר רבא זאת אומרת שני יב"ש וכו' א"ל אביי אלא מעתה רישא וכו' שני הוא דלא מצי מגרש וכו' אלא מאי אית לך למימר בע"מ ור"א היא ה"נ וכו', ולפ"ז משמע דרבא בעי לאוקמי סיפא אפי' לר"מ ובלא ע"מ דאין לומר דגם רבא מוקים לה כר"א אלא דמיירי שאין ע"מ לפנינו דא"כ לא היה לאביי לסיים ור"א היא שהרי גם רבא מוקים לה כר"א ועיקר חידושו של אביי דמיירי בע"מ לפנינו והו"ל רק לסיים אלא מאי אית לך למימר בע"מ ה"נ בע"מ ולמה הוצרך לפרש בדבריו ור"א היא א"ו דבלא רישא לא היה הכרח לרבא לאוקמי סיפא כר"א והוה מוקים לה כר"מ והיא גופה קשיא איך אפשר לאוקמי כר"מ והרי לר"מ בעינן מוכח מתוכו. ושוב פקחתי עיני וראיתי שהגאון בעל פני יהושע הרגיש בזה לפירוש רש"י ונדחק הרבה:
ונראה דהא יש לדקדק לסברת התוס' דלר"מ בעינן שיהיה מוכח מתוכו דכיון דסובר ע"ח כרתי בעינן שיהיה מוכח בהחתימה לשם מי נחתם ולר"א לא בעינן מוכח מתוכו, והדבר תמוה דכי היכי דבעינן לר"מ שיהיה מוכח מתוך החתימה בשעת חתימה לשם מי נחתם הכי נמי בעינן שיהיה מוכח מתוך הכתיבה לר"א לשם מי נכתב והרי וכתב לה דכתיב בתורה מזה נחלקו ר"מ ור"א פירושו של וכתב ור"מ סבר וכתב היינו החתימה ור"א סבר וכתב היינו הכתיבה וא"כ למה יהיה החתימה לר"מ חמור יותר מהכתיבה לר"א וכי היכי דלענין לשמה בעינן לר"מ החתימה לשמה ובעינן לר"א הכתיבה לשמה ה"נ לענין מוכח מתוכו: והנלע"ד בזה הוא כיון דלר"א ע"מ דבר תורה ולא סגי בלא עדי מסירה וכתיבה היא על דעת שיומסר בפני עדים א"כ ממילא אז בשעה שיומסר יהיה מוכח מתוכו שהרי העדים רואים ומי ומי הם המגרש והמתגרשת משא"כ לר"מ דלא בעינן ע"מ ועיקר הכריתות הוא ע"ח בעינן שיהיה בשעת החתימה מוכחת לשם מי נחתם. ומעתה כיון דעכ"פ בעינן לכ"ע שיגיע הגט לידה א"כ אם ע"י הגעת הגט יהיה מוכח ג"כ סגי כי היכי דסגי לר"א. ולפ"ז להך סברא דשני יב"ש מוציאין שט"ח על אחרים דודאי זהו שהוא בידו שלו הוא ומתחלה לו נכתב ולא חיישינן שהיה שייך לאחר ובא לידו, א"כ גם הגט שביד האשה לא חיישינן לאחרת וגם ע"ח חתמו אדעתא דהכי שיומסר לידה כי היכי דכתבו לר"א שיומסר בע"מ וא"כ גם לר"מ מיקרי לדידה מוכח מתוכו דלגבי דידה המסירה בלא עדים כמסירה בעדים דמי דהרי לא חיישינן שנמסר ביד אחרת ואח"כ בא לידה וא"כ שפיר אתיא סיפא אפי' לר"מ לרבא:
וע"פ מ"ש ניחא לי מ"ש הרשב"א בחידושיו דר"ת לא גריס ור"א היא דר"ת סובר דגם לר"מ לא בעינן מוכח מתוכו ולפמ"ש ר"ת לשיטתו דר"ת סובר דגם לר"מ אף דסובר ע"ח כרתי ובעינן ע"ח מ"מ אי אפשר לגרש בלא ע"מ דאין דבר שבערוה פחות משנים וע' דף ד' ע"א בתוס' ד"ה דקי"ל וא"כ דלא סגי בלא ע"מ לא בעינן מוכח מתוכו:
ומעתה אף דאביי דחי לרבא דמכאן אין ראיה ששני יב"ש מוציאין שט"ח על אחרים אעפ"כ קיימא לן להלכה כן דשני יב"ש מוציאין שט"ח על אחרים כמבואר בחו"מ סי' מ"ט סעיף ז' א"כ לא בעינן לגבי האשה מוכח מתוכו דתמיד הוה לגבי דידה מוכח מתוכו ולכך אפי' לא נזכר שם אביה בגט מכשיר הרא"ש ואין מזה ראיה להכשיר בלא נזכר שם אבי המגרש דאז אינו מוכח מתוכו דלשני יב"ש לא חיישינן אבל לשני יוסף חיישינן, הא חדא מה שיש לחוש בגט שלא נזכר בו אבי המגרש והיינו לדעת הרא"ש. אבל לדעת הרשב"א אף שכתבתי שלפי התשובות המודפסות אין ראיה להכשיר בלא נזכר שם אבי המגרש עם כל זה אין לא ראינו שלנו ראיה ונאמן עלינו הרב ב"י בעדותו שכתב שהרשב"א כתב בתשובה אחרת שאם לא הזכיר שם אבי המגרש בגט כשר והביא ראיה מגר ושתוקי ואסופי. אבל יש לנו חשש אחר לחלק בין גט הניתן מיד הבעל עצמו ליד האשה בעצמה ובין גט המובא ע"י שליח ממקום אחר, דגט הניתן במקומו שנכתב בגט מקום עמידת הבעל ומקום עמידת האשה העומדת היום במתא פלונית וכו' בזה הכשיר הרא"ש בלא הזכיר שם אבי המתגרשת שכיון שכאן לא הוחזקה אשה אחרת בשם זה מהני שמה לחוד ושם עירה הוא במקום שם אביה אבל בגט המובא ע"י שליח שלא נזכר בו מקום עמידת האשה ולא נזכר לא שם אביה ולא שם מקום גם להרא"ש פסול. ובזה תבין ותשכיל לתרץ מה שהקשיתי למרמי שתי תשובות הרא"ש אהדדי ושניהם בכלל מ"ה, בסימן כ"ה לא הכשיר רק מטעם שהזכיר חניכה של שם אביה ובסי' כ"ז מכשיר בלא הזכירו כלל, ולפמ"ש נכון שבסי' כ"ז מיירי בגט הניתן במקומו מהבעל להאשה, ובסי' כ"ה מיירי בגט ע"י שליח כמפורש בדבריו שם ולכך לא הכשיר רק מטעם החניכה דמהני כמו שמו:
ואמנם לענין חשש זה קיל אם לא הזכיר שם אבי המגרש מלא הזכיר שם אבי המתגרשת שהרי מקום עמידת המגרש מפורש בגט גם בשולח ע"י שליח. ואומר אני שאעפ"כ גם באבי המגרש יש לחלק בזה דאולי הרא"ש והרשב"א שהכשירו מיירי בידוע שאין במקום זה אחר בשם זה או אחרת בשם האשה אבל גט המובא ואין אנו יודעים אם יש שם במקום ההוא באותו יום עוד אחר בשם זה בשלמא אם הוזכר שמו ושם אביו לשני יב"ש לא חיישינן כל שלא הוחזק אבל לשני יוסף חיישינן מן הסתם. וכמו שכתבתי לעיל לחלק לדעת הרא"ש בין אבי האשה לאבי האיש ה"נ יש לחלק להרשב"א באבי הבעל בין גט הניתן כאן מיד הבעל לפנינו במקומנו שיש בידינו לברר אם יש עוד אחר בשם זה ובין גט ע"י שליח וכנ"ל. וחשש זה מתחלק לשני חששות, האחד חמור מאוד דשמא באמת גט זה נכתב מאיש אחר שאינו בעלה של זו ואחר ששמו כשם בעלה עשה זיוף הזה וממטי גיטא לאיתתא דהאיך, ואמנם לחשש זה מועיל ההרשאה שבידו ששם נזכר גם שם אבי הבעל, ולמיחש אולי באמת היה בידו שני גיטין האחד מבעלה של זו ואחד מאיש אחר ששמו ג"כ כשמו ונאבד ממנו גט של זו ומסר לה הגט שהיה בידו מאיש אחר וההרשאה לא נכתבה על גט זה רק על גט שנאבד ממנו, אמנם זה חששא רחוקה לחוש לאבידה ולחשוד השליח לרשע לגרש זו בגט של איש זר במזיד וגם שיזדמן שיהיה עכ"פ לשני יוסף לכל אחד אשה ששמה ושם אביה שוים כל זה חשש רחוק, אמנם עכ"פ אם בעינן מוכח מתוכו שמו לבד לא מיקרי מוכח מתוכו ואף שכתבו תוס' דף כ"ד ע"ב בד"ה בע"מ דגם לר"מ בלא הוחזקו מיקרי מוכח מתוכו נראה דהיינו בשמו ושם אביו אבל בשמו לחוד ודאי אף בלא הוחזקו לא מיקרי מוכח מתוכו ולחשש זה לא מהני ההרשאה:
ועוד אני תמה על גוף דין זה שהעתיק המחבר בשולחנו הטהור בסימן קכ"ט סעיף ט' שאם לא הזכיר שם אבי האיש או שם אבי האשה כשר ומשמע שמכשירו אף ליתנו לכתחלה ואף שלא במקום עיגון, ודעתי אחר מחילת כבוד המחבר וכבוד הרמ"א שלא הגיה עליו כלום וכבוד האחרונים שלא הרגישו בזה כלום, אני אומר שלא ידעתי שום סמך להמחבר מאין לקח דין זה ואף שהוא מפורש בתשובת הרא"ש והטור העתיקו בלא חולק אין כל זה מציל את המחבר כי אין לו מקום בזה להשען לא על הרא"ש ולא על הטור ולא על הרשב"א ללמוד מגיטין שבזמנם לגיטין שבזמן המחבר ובזמנינו וגם הראיה שהביא הרשב"א בתשובה דשמו ושמה שם עירו ושם עירה תנן שם אביו ושם אביה לא תנן ג"כ אין ראיה לגיטין שלנו שהרי בזמן הרשב"א והרא"ש והטור עדיין היו נוהגין לכתוב שם מקום דירת הבעל ודירת האשה בגט וכמבואר בטור סי' קכ"ה ובב"י שם וכתב הב"י שם בשם הרשב"א שאפי' בדיעבד אם לא כתב שם מקום הדירה מסתפק הרשב"א לפוסלו ואם מסתפק אפי' בדיעבד מכלל שהיו נוהגין בימיו לכתבו ולכך לא בעינן שם אבי האיש ואבי האשה דשם מקום הדירה ושמם בעצמם מהני אבל בימי המחבר שכבר פסקו מלכתוב שם מקום הדירה כמבואר בסי' קכ"ח סעיף ב' ואף שכותבים מקום העמידה אין זה חשוב כמו מקום הדירה שבימי הקדמונים שמקום דירה קבוע אבל מקום העמידה יכול להזדמן בו ביום אחר שיבוא במקום הזה כי העמידה מקרה הוא ואינו דומה למקום הדירה, ועכ"פ תמוה בעיני מאוד איך יליף המחבר מדברי הרשב"א והרא"ש והטור שבגיטין שלהם מזכיר מקום הדירה לגיטין שלנו ודבר זה דומה למה שכתב רמ"א בסימן י"ז סעיף י"ח בהג"ה וז"ל וי"א דבמקום שמזכיר שמו לבד בעינן שיזכיר עירו אבל אם מזכיר שמו ושם אביו לא בעינן שיזכיר שם עירו עכ"ל. וכאן אני אומר בהיפך דבמקום שמזכיר שם עירו דהיינו בימי הרשב"א והרא"ש והטור לא בעינן שיזכיר שם אביו אבל לדידן שאינו מזכיר שם עירו בעינן שיזכיר שם אביו:
אחר כתבי זה אמרתי לראות מה ידברו הקדמונים בדברים אלו ושמתי פני אל הכנסת הגדולה שמה שהקשיתי תשובת הרא"ש אהדדי שבסי' כ"ה לא הכשיר אלא מטעם החניכה וכו' הרגיש הכנה"ג בסי' קכ"ט בהג"ה להטור אות כ"ח והביא שגם בעל שארית יהודה והרא"ם ומו"ה רח"ש הרגישו בזה, ומ"ש שלא הכשירו אלא אם הזכיר שם עירו ועירה הביא באות כ"ז בשם הרדב"ז וז"ל מסתברא שאין הדברים אמורים אלא בשכתב מקום דירתן או עמידתן דאלת"ה במה יודע מי הוא המגרש והמתגרשת הרדב"ז חלק ב' ק"א עכ"ל. והנה מה שדימה מקום עמידה למקום דירה אין לדעתי הנידון דומה, באופן שלדעתי שאם לא כתב שם האב יש מקום עיון אם להכשירו, ואמנם אם הקפידא הוא רק מטעם מוכח מתוכו אם אף לר"א דאמר ע"מ כרתי יהיה חשש בזה נראה בלא כתב שמו ושמה כלל מבואר בש"ע סי' קכ"ט סעיף י"א אם לא כתב שם האיש והאשה בגט פסול והבנים ממזרים והב"ש שם בס"ק כ"א מביא בשם המרדכי להכשיר גם הד"מ בסעיף ד' מביא דברי המרדכי. ואני תמה מאוד כי סוגיא דגיטין דף י"ט ע"ב וכ' ע"א בהאי דשקל ס"ת ויהיב לדביתהו דאמר הא בעינן שמו ושמה והך סוגיא ודאי אליבא דר"א דלר"מ בלא"ה למאי ניחוש לה דהא ליכא ע"ח ומדקאמר אקדים זוזי ויהיב לספרא מכלל שאין הס"ת כתב ידו וא"כ לר"מ בלא"ה אין שום חשש. א"ו לר"א אתיא וקאמר הא בעינן שמו ואיך אפשר להכשיר בלא הזכיר שמו כלל ולא ידעתי להעלות ארוכה לדברי המרדכי ובודאי בלא הזכיר שום שם כלל לכ"ע לא מהני ויפה כתב הר"ן והרמב"ן בחידושיו דלא שייך בזה כריתות:
ואמנם בנזכר שמם אף שלא נזכר שם האבות לר"א ודאי מהני כיון דלר"א מהני ע"מ בשני יב"ש אף שהוחזקו בודאי כאן א"כ אין שם האב מועיל ה"נ בלא הוזכרו כלל אבל לר"מ יש לנו לומר דלא מיחשב מוכח מתוכו ע"י מקום העמידה לבד ואם בעינן לר"מ מוכח מתוכו שנחלקו בו הר"ן והתוס' שדעת הר"ן דגם לר"מ לא בעינן מוכח מתוכו וכן הוא דעת הרמב"ן בחידושי גיטין דף כ"ד ע"ב. הנה לדעתי דברי הירושלמי נוטין לסברת התוס' דלר"מ בעינן מוכח מתוכו וז"ל הירושלמי בפ"ג דגיטין הלכה ב' על משנה הכותב טופסי גיטין ר' יוחנן אמר כתב תורפו בטופס כשר ר"ל אמר כתב תורפו בטופס פסול וכו' וקשיא על דר' יוחנן אם בשכתב תורפו בטופס בדא חכמים מכשירין ר' ירמיה בשם ר' זעירא מפסולו אתה למד הכשרו אילו כתב כולו לשמה ושם האיש והאשה שלא לשמה שמא אינו פסול דכוותיה כתב כולו שלא לשמה ושם האיש והאשה לשמה כשר ר"י שאל לר' ירמיה הגע בעצמך שזיווג א"ל כן א"ל ר"ז רבו מכיון שאינו מצוי לזיווג אפי' זיווג כמי שלא זיווג. ודברי הירושלמי נפלאו דאליבא דמאן קאי אי אליבא דר"א דאמר ע"מ כרתי א"כ אם נכתב כולו שלא לשמה מה בכך שכתב שמו ושמה לשמה הרי עיקר הכריתות שלא לשמה. ובפני משה פירש דתורף היינו הרי את מותרת לכל אדם ובזה היה לנו מקום לומר דהרי את מותרת אינו מעיקרו של גט כיון שכתב בגט שאר לשונות של גירושין אבל דברי הירושלמי אינם סובלים פירוש זה דהא קאמר שנכתב כולו שלא לשמה רק שם האיש והאשה נכתב לשמה ואי קאי אליבא דר"מ א"כ אפי' נכתב כולו גם שם האיש והאשה הכל שלא לשמה כבר רק אם נחתם חתימת העדים לשמה דהרי מכשיר ר"מ אפי' מצאו באשפה גם אין שום קישור לדברי ר' יוסי ששאל הרי שזיווג מה ענין זה להא דלעיל. ונראה דדברי הירושלמי הללו לשיטת ר"מ דאמר ע"ח כרתי אלא דלר"מ בעינן מוכח מתוכו מי המגרש ומי המתגרשת:
ומעתה זה כוונת הירושלמי הרי שנכתב כולו שלא לשמה כגון ראובן הכין גט לגרש בו אשתו לאה ונכתב כולו רק שמות האיש והאשה הניח חלק ואח"כ מצאו שמעון ששם אשתו רחל לראובן הנ"ל ונתן לו ראובן הגט שהכין וכתב בו שמעון שמו ושם אשתו הוא כשר שהרי מוכח מתוכו מי המגרש ומי המתגרשת אבל להיפוך שראובן הכין הגט לאשתו לאה וכתב שמו ושם אשתו ולא יותר ואח"כ נתן ראובן גט הנ"ל ליד איש אחר ששמו ג"כ ראובן ושם אשתו ג"כ לאה ושוב כתב האחר כל הגט לשמה הרי הוא פסול משום דאינו מוכח מתוכו. ועיקר הוכחה מתוכו תליא רק בשמות אבל כל שאר הגט כלו אף עיקר הכריתות שבו אינו ענין להוכיח מתוכו ולכך משום זה תקחז"ל שהכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום השמות שאם ניתן רשות לכתוב השמות ולגרש במקרה שיזדמן שכתב הסופר שם המגרש נכשיר ג"כ במי שהכין גט לאשתו שיתנהו אח"כ לאחר וזה פסול משום שהרי יש כאן שנים ששמותיהם שוים ואינו מוכח מתוכו וע"ז מקשה ר' יוסי הגע עצמך שזיווג פירוש מה בכך שמניח שם האיש והאשה אפי' כותב כל הגט עם השמות הכל לשמה מה פעולה בזה לענין מוכח מתוכו הרי יכול להיות שזיווג שיש עוד אחד ששמו כשמו שהוא בן זוגו בשם הזה ובשם אשתו ואכתי אינו מוכח מתוכו ועל זה משני כיון שאינו מצוי לזיווג וכו' דלא בעי ר"מ מוכח מתוכו כי אם בהוחזקו שם שני יב"ש וכמו שכתבו התוס' בגיטין כ"ד ע"ב בד"ה בע"מ. זה הנלע"ד פירוש דברי הירושלמי דלר"מ בעינן מוכח מתוכו וא"כ בגט שלא נתפרש שם אבי הבעל אפילו בלא הוחזקו אפשר חשוב כהוחזקו דשני שמות שוים בודאי שכיחי דבשלמא שמו ושם אביו להיות שוים אולי לא שכיח אבל שמו לחוד שכיח. עם כל זה כיון שהרשב"א והר"ן ובראשם הרמב"ן כולם שוים דגם לר"מ לא בעינן מוכח מתוכו אפי' הם אומרים להקל חייבים אנו לכוף אזננו ולבטל הוכחתנו מדברי הירושלמי דאינהו הוו בקיאי בדברי הירושלמי טפי מינן:
ובאמת אני תמה על הרשב"א שבחידושיו בריש פרק כל הגט כתב דרבינו תם לא גריס ור"א היא דגם לר"מ לא בעינן מוכח מתוכו והב"י בסי' קכ"ט הביא תשובת הרשב"א וז"ל כתב הרשב"א שאלת גט צריך ליכתוב שמו ושמה אם כתב בן פלוני ובת פלוני לבד ולא פירש שם המגרש ממש ולא שם המתגרשת מהו, תשובה אינו כשר דשמו ושמה בעינן וחניכה היינו דקרו לה אינשי באותה חניכה ושקורין אותה לבד ולא אחרת עמה דכי לא מינכר לאיזה מגרש כדעת ר"ת דכתב דבעינן שיהיה מוכח מתוך הגט איזה מגרש אבל בת פלוני אינה ניכרת באותו שם עכ"ל הרי שכתב בשם ר"ת להיפוך ממה שכתב בחידושיו משמו והדבר צריך עיון:
ובסי' ק"ל מבואר דבדיעבד כשר בע"מ לחוד אפי' ליכא ע"ח כלל ע"ש בב"ש ס"ק ד' וא"כ סמכינן על הפוסקים דהלכה כר"א וכתב הב"ש דהה"ד באינו מוכח מתוכו ואפי' בלא נישאת מתיר להנשא וא"כ ק"ו במקום עיגון אפי' עדיין לא ניתן שינתן כיון שהוא שעת הדחק וכ"ש שהש"ע מתיר לגמרי בדילג שם האב, ואף שכתבתי לחלק בין ניתן מיד הבעל ליד האשה ובין ניתן ע"י שליח נראה לי להקל במקום עיגון כזה:
והחשש השלישי הקו הנמשך במלת היום מן הוי"ו למ"ם סתומה לא ידעתי בזה שום חשש כיון שהקו הזה אינו דיו רק מן הנייר בעצמו ולמיחש שמא לא מועיל כתב עליו ששחור בלא"ה ולהיות כדיו על גבי דיו עיין בחיבורי נו"ב חלק אהע"ז סי' פ"ה דף פ"ג ע"ד ותראה שאין זה חשש:
והחשש הרביעי שנשבר הרגל השני של התי"ו ונראית כה"א וראיתי למעלתו נקל בעיניו דבר זה, ואני בעניי נראה דלכאורה הוא דבר קשה שהוא שינוי המשמעות כי דהוית הוא מדבר לנוכח שהוית אשתו אבל אם הוא בה"א הוא דהויה מדבר על אשה נסתרת שהיתה אנתתי וא"כ מדבר עם אשה אחרת ולא עם האשה שהתחיל לדבר בתחלת הגט אנת אנתתי פלונית. וראיתי בפרי חדש סי' קכ"ו ס"ק כ"ח כתב בשם הרלב"ח בתשוב' סי' קכ"ט על גט שהיה כתוב בו וכו' אנתתי באיזה מקום שתמצא שראוי לפוסלו שהיה לו לכתוב באיזה מקום שתמצאי שמורה על נקיבה נמצאת בלשון הגט יתיכי ליכי אבל זה הלשון מורה על נקבה נסתרת ונראה שאין כוונתו לגרש את אשתו אלא במקום שתמצא איזה אחרת ואע"פ שבשטר השליחות כתוב בו שיגרש את אשתו בכל מקום שימצאנה אינו מספיק לתקן טעות שבגט עצמו וכו' ומסיים הפ"ח שדבריו נכונים וראוים דלא כחכמים אחרים החולקים עליו ע"ש, ודומה לזה ממש הוא דהויה, ואין לומר ילמד עליו ריעו תחלת הגט וסופו שמדבר עם אשתו לנוכח שהרי בגיטין פ"ה ע"ב מבואר תיהוייין תיצבייין בתלתא יודי"ן מחשש זה שלא יהא קאי על נשים דעלמא אף הפר"ח מסיים שם שאין לגרש בגט זה לכתחלה ואם נתגרשה או במקום שאין השיירות מצויות יש להכשיר והרי גם בעובדא דא מקום עיגון הוא וחשוב בדיעבד ואף שמבואר בש"ע סי' קכ"ו סעיף כ"ב שאם לא כתב היודי"ן היתירות דהיינו תיצבייין תיהוייין הרי זה פסול ונראה דשם גרע טפי שהרי תיהוייין רשאה ושלטאה וכו' למהך להתנסבא וכו' הוא עיקר הכריתות ואם זה חסר בגט או שמשמעותו על נשים דעלמא לא התיר אותה בכל הגט ואף שכתוב והרי את מותרת לכל אדם אין כאן היתר נשואין רק היתר זנות שתשאר מותרת לכל אדם כמבואר בפוסקים ועיקר ההיתר הוא למהך להתנסבא ואם יש כאן משמעות על נשים דעלמא לא התיר אותה אבל דהוית אנתתי אפי' כתב דהויה וקאי על אחרת אין זה תורף הגט והרי אח"כ חוזר לדבר עליה וכדו צבית וכו' יתיכי ליכי דיתיהוייין וכו' בנפשיכי וכו' וא"כ הרי התיר אותה ומה לנו אם כתוב באמצע הגט דהויה ועכ"פ במקום עיגון כשר וכמ"ש הפר"ח:
וחשש החמישי שאין להיודי"ן קוצין השמאלים לא העליון ולא התחתון אין בזה מקום להאריך כי דעת סדר הגיטין ידוע שמחמיר בזה אפי' במקום עיגון עכ"פ לתקנם עוד ומעלתו כתב דכאן יש אחריות לתקן כי הנייר הוא שפל מאוד והנה דעת המג"א בסי' ל"ב ס"ק כ"ט הוא להכשיר שהרי כתב בפירוש שאפי' בלא קוץ מיקרי יו"ד וכן דעת רמ"א באהע"ז בסי' קכ"ה סעיף ט"ז וממנו הביא המג"א ראיה והב"ש ס"ק כ"ח אף שמסיים שבסדר מהר"ם מחמיר בזה מ"מ נראה דעתו להסכים לדברי רמ"א וא"כ ממילא מוכח שאף בלא הקוץ מיקרי יו"ד וכמ"ש המג"א ולא הביא דברי סדר מהר"ם אלא להזהיר לכתחלה והח"מ בס"ק ל"א שהשיג על הרמ"א מ"מ מסיים אם לא במקום עיגון ואף שהפר"ח כאן באהע"ז סי' קכ"ה ס"ק כ"ט מסיק דאפי' במקום עיגון אין להקל לפי שיש כאן שינוי צורת אות ע"ש, נלע"ד שאין הפר"ח סובר דלא מיקרי יו"ד בלא הקוץ אלא גם הוא סובר שמיקרי יו"ד בלא הקוץ הזה אלא שהוא אזיל לשיטתו שכתב לעיל בס"ק י"א דגם דיבוק ע"י תג מיקרי דיבוק מאות לאות וא"כ הה"ד נמי לדידיה באות עצמו שדבוק בעצמו ע"י תג לא מהני גרירה כמבואר שם בדבריו, ובין יהיה כוונתו של הפר"ח כנ"ל ובין לא אין דבריו מכריעים את כל דברי האחרונים וכיון שמהררא"י בסימן ר"ל ובסי' רל"ו משמעות דבריו שאף ר"ת עצמו שסובר שקוצו של יו"ד שאמרו בגמרא שמעכב הוא התחתון שבצד שמאל היינו דוקא בתפילין ולא בגט, לכן במקום דחק גדול כזה וחשש עיגון יש להקל באופן זה שבודאי היה ראוי עכ"פ לתקן תחלה כדעת סדר הגיטין אלא שמעלתו כתב שהנייר שפל מאוד ויש לחוש שע"י התיקון יתקלקל יותר, לכן דעתי שהשליח ימסור הגט ליד האשה כמות שהוא ואח"כ יקחנו ממנה ואז יצוה מעלתו לסופר אומן לתקנו אולי יעלה בידו התיקון כהוגן ואם יעלה התיקון כהוגן ימסרנו שנית לידה ואם יתקלקל ע"י התיקון שוב אין ברירה ונסמוך על הנתינה הראשונה שנתן בידה קודם התיקון. ואמנם קודם הנתינה הראשונה לא יגיד כלל בפני השליח או האשה שימסרנו שנית עוד הפעם רק יצוה ליתנו בידה בתורת כריתות כראוי ואח"כ יאמר לו שנתיישב בדעתו ליתנו שנית, וטעמי בזה מבואר בחיבורי נודע ביהודה * [הגה"ה מבן המחבר עיין מ"ש לקמן סי' ק"כ קכ"א קכ"ב:]:
ועל דבר החשש הששי שמלת מותרת התי"ו הראשונה נפסק רגל השמאל ונראית כה"א. הנה הרמב"ן הוא המחמיר וסובר שגם לדידן שכותבים כמה לשונות בגט המורים על הכריתות אפ"ה והרי את מותרת הוא עיקר תורף הגט עיין דבריו בפוסקים שהביאוהו. ואמנם לדעתי זה פשוט כשלא כתב כלל והרי את מותרת הוא שהחמיר הרמב"ן אבל אם דלג רק מלת מותרת וכתב והרי את לכל אדם סתמו כמשמעו שהיא מותרת לכל אדם ובזה ודאי שלא החמיר הרמב"ן וא"כ היה הדבר פשוט שכאן שרק באות אחת מן מותרת יש בו חשש אמרינן דל תיבה זו לגמרי ומותרת מכח שאר מלות שמועילים. אכן נלע"ד שטעות זה שנעשה מן תי"ו ה"א גרע יותר מאילו לא כתב כלל מלת מותרת שהרי עיקר חומרו של הרמב"ן שאם לא כתב והרי את מותרת שאפי' נשאת תצא שתמהו עליו שהרי כתוב בגיטין שלנו כמה לשונות של כריתות ובפרט שכתוב בו למהך להתנסבא לכל מי שתרצה כבר פירשו הנימוקי יוסף והר"ן דעתו של מהך להתנסבא היינו נישואין וא"כ שייר זנות עיין בדבריהם ואף שכתב בו תלתא זימני אגרת שבוקין וג"פ וס"ת מ"מ לא מהני דתרי זימני קמייתא פירושם בצידם דפטיר ושביק ותריך למהך להתנסבא ומשמע דלהא מלתא הוא דשביק ופטיר ותריך להתנסבא אבל לא לזנות ואפי' ודן די יהוי לכי מנאי ספר תרוכין וכו' שכותב אח"כ ג"כ אינו ראיה ואדלעיל קאי לפי דקיי"ל כר' יהודה דידים שאין מוכיחות לא מהני ושלא תאמר שבדברים בעלמא שביק לכן כתב ודן די יהוי לכי מנאי שבספר זה הוא תריך ושביק וכו' ולעולם שהכל סובב אדלעיל שכל זה למהך להתנסבא לכך צריך לכתוב והרי את מותרת לכל אדם לבסוף שזה אינו סובב אדלעיל ואתי להתיר אף זנות ובגט זה שכתב בו והרי את מותרת לכל אדם ה"א תמורת תי"ו הראשונה ולשון מוהר בכל המקרא לא מצינו כי אם גבי קידושין ונישואין וכתיב כסף ישקול כמוהר הבתולות וא"כ גם כאן יש החשש עצמו שחשש הרמב"ן נגד למהך להתנסבא כן אנו אומרים בגט זה שאמר לענין מוהר וכתובה דהיינו בנישואין היא לכל אדם:
וראיתי לפר"ח בסי' קכ"ו ס"ק ב' דברים שאינם נכונים בעיני שעל מה שכתב הב"י שגם דעת הרמב"ם והרא"ש נראה כדעת הרמב"ן כתב הפר"ח שתימה בעיניו על הב"י שהרי הרמב"ם בפ"א כתב ז"ל כתב לה הרי את משולחת הרי את מגורשת הרי את לעצמך הרי את מותרת לכל אדם וכיוצא בזה הענין הרי זו מגורשת עכ"ל. והרי זה מבואר שלא כדברי הב"י ומה תימה על הרמב"ן שהרי כלשון הרב מבואר בפ"ק דקידושין וכו' ע"ש בפר"ח. ולפי מה שביארתי כל דבריו אין להם על מה שיסמכו דהא ודאי אם לא כתב בגט רק הרי את משולחת או הרי את מגורשת או הרי את לעצמך ולא כתב ביה למהך להתנסבא ודאי אין כאן שום חשש שהרי התירה היתר גמור שכיון שהיא מגורשת או משולחת או לעצמה כבר אינה אגידא ביה ומותרת לכל דבר בין נישואין ובין זנות שהרי לא נרמז בהיתר שלה שום פרט ובזה גם הרמב"ן מודה וממילא עולים דברי הרמב"ם בפ"א הל' ד' כהוגן גם לשיטת הרמב"ן וכן הוא כוונת הגמרא בקידושין דף ו' ע"א ואין משם שום קושיא על הרמב"ן אבל בגיטין שלנו שכתב בהו למהך להתנסבא בזה דעת הרמב"ן שאם לא כתב בו גם והרי את מותרת לכל אדם אפי' נשאת תצא שהרי שייר זנות:
ובפרט לפי מה שביארתי בחיבור נו"ב חלק אהע"ז סי' פ"ה דדוקא כשהבעל מערער מחמיר הרמב"ן א"כ פשיטא שראיות של הפר"ח דחויין ובזה אין לנו שום ראיה שהתוס' והרשב"א חולקין על הרמב"ן ואף שכתבו התוס' דף כ"ו ע"א בד"ה וצריך וכו' שאין להוציא לעז על הגיטין הראשונים היינו לפי שלא בא הבעל וערער ואז שפיר גם זנות הוא בכלל להתנסבא וכמבואר בחיבורי וא"כ איך נכניס האשה הזאת בסכנה עצומה להתירה לשוק ולמחר יבוא הבעל ויערער ונמצאו בנים אשר תוליד יהיו ספק ממזרים:
והנה לפי מה שכתבתי שחשש של הרמב"ן הוא רק אם אתי הבעל ומערער ואפי' לפי מה שכתבתי שם בחיבורי שלדעת הפוסקים המחמירים בחזקת איסור דלא מהני ס"ס אפי' לא אתי הבעל ומערער אנן מסופקים אולי כיוון הבעל לשייר זנות נמצא לפ"ז אילו הוה ידעינן שלא כיוון הבעל לשייר זנות היה די במה דכתוב בו למהך להתנסבא שגם זנות יכול להיות נכלל בזה כמבואר שם. ומעתה אפי' לא נכתב אלא שהבעל אמר בעל פה לסופר לכתוב אפי' שוב לא כתבו בגט או שהבעל אמר להאשה בשעת נתינה כנהוג שאומר ה"א מותרת לכל אדם ג"כ מהני ולפ"ז כאן שיש ביד השליח שטר הרשאה ונוסח ההרשאה שהבעל אמר לשליח ותיכף כשיגיע גט זה לידה וכו' תהיה מגורשת ממני ומותרת לכל אדם שוב ליכא למיחש למידי זולת לר"מ דבעי שיהיה מוכח מתוכו וכבר כתבתי דבמקום עיגון לא חיישינן להצריך מוכח מתוכו, אלא דזה יש לדחות דאמירתו בע"פ בשעת נתינה לא מהני שאנו מפרשים כוונת דבריו שתהיה מותרת לכל אדם על אופן המבואר בגט שכתוב בו למהך להתנסבא דהיינו נישואין דבשלמא אם כתב בגט עצמו והרי את מותרת וכו' ליכא לפרש על אופן שכתב למעלה מזה למהך להתנסבא דא"כ הוא מיותר לגמרי אבל בע"פ ליכא הוכחה שלא כיוון על אופן המפורש בגט. עם כל זה נלע"ד להקל, חדא דאם מוהרת הכוונה לשון מוהר דהיינו קידושין וכתובה וא"כ הרי את מוהרת לשון הוה הוא שכעת היא מוהרת והרי עדיין אינה מוהרת והוה ליה לכתוב והרי את רשאה להיות מוהרת כדכתיב רשאה וכו' למהך להתנסבא. ועוד כיון שהתינוק הראשון קרא מותרת והשני תינוקות האחרים אף שלכתחלה אמרו שזה ה"א הרי תיכף תוך כ"ד חזרו בהם ואמרו שהוא תי"ו, לכן דעתי נוטה להקל ולהתיר האשה ע"י גט זה שימסור לה השליח כדת וכהלכה. ועל אופן שכתבתי שמתחלה ימסרנו כך כמו שהוא ואח"כ יתקנו בו מה שיש לתקן ושוב יתנו שנית ביד האשה בשליחות הבעל כראשונה, וכל זה אם אין בו שום חשש אחר כי לפי הנראה פלטה קולמסו עוד חשש אחד ששכח לכתבו בכאן ועל מה שנשאלתי אני משיב, ולהיות כי כמה קולות גדולות שאני מיקל בזה מחמת חשש עיגון לכן אני מתנה שיסכימו עוד על היתר זה שני רבנים מופלגי התורה ואז גם אני נמנה עמהם להתיר, ומחמת הטרדה לא אוכל להרחיב הדיבור יותר, והיה זה שלום. דברי הד"ש:
< הקודם · הבא >
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |