תרומת הדשן/א/רלג
תרומת הדשן 
א רלג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה רלג מי ששמו בנימן ובא לכתוב לו גט כותבין בנימין מלא או חסר וכן יש להסתפק גם בשאר שמות כגון שמריה או שמריהו או חזקיה או חזקיהו או יחזקיה או יחזקיהו וכן יונתן או יהונתן אליה או אליהו מתתיה או מתתיהו גם בירחים כסליו ואייר אם כותבין כסליו מלא או חסר אייר בשני יודי"ן או חסר:
תשובה יראה דבנימן יש לכותבו חסר יוד בתרא וכן נמצא כתוב על שם אחד מהגדולים שאמר שכל הגיטין שראה שהיה כתוב בהן בנימן נכתב חסר ונראה דכן הוא לפום ההלכה דאמרינן בפ' אלו נאמרין במס' סוטה שהחמישים אותיות של שנים עשר שבטים היו כתובות על האפוד עשרים וחמשה על זה ועשרים וחמשה על זה ופריך תלמודא הני חמשים נכי חדא אינון. ומשני אמר רבי יצחק הוסיפו אות אחת דכתיב עדות ביהוסף שמו רנב"י אומר כל התורה כולה בנימן חסר וכאן מלא משום דכתיב על האבן השני כתולדותם וכתיב ואביו קרא לו בנימין פי' כתולדותם משמע שיכתבו כמו שנכתבו בתחלת תולדתם הא קמן דלפי מאן דפריך בתחלה דנכי חדא אינון וגם לשינויא דרבי יצחק דינו של בנימין לכתוב חסר ולשינויא דרבי נחמן נמי אי לא דפריש קרא כתולדותם היה נכתב חסר וא"כ לגבי גיטין לבתר כל התורה אזלינן וגבי אפוד מסתמא טעמא יש בדבר ובאולי כדי להשלים הני"ן אותיות אך אתמהה דבמסורת דידן יש דבתורה יש שבע עשרה בנימין מליאים ובנביאים עוד יותר וצ"ל דכל התורה כלומר רוב התורה דרובו ככולהו ואי לא הוי כתב כתולדותם היה נכתב אחר הרוב*). עוד נראה להביא ראיה מן הפייטן רבי בנימין הגדול שיסד האופנים בלולי אש ומימות ומרומי רום חתם שמו ומצאתי אחר כך שאחד מהגדולים הביא גם כן ראייה זו מן הפייט. ובשם שמריה נראה דאין לכתוב שמריהו כלל רק שמריה כי לא שמענו מימינו שאחד נקרא לעלות ולקרות בתורה או שחתם את עצמו בשם שמריהו ועוד דבספר עזרא נמצאים שמות משני אנשים שנקראו שמריהו ושם שמריהו לא נמצא אלא במקום אחד בדברי הימים וסברא הוא דבתר רובא שדינן היכא דלא ברירא לן ואין לומר הואיל והנהו תרי שמות דשמריה בספר עזרא היו מאותן שהושיבן נשים נכריות ולא ניחא להו לאינשי לאסוקי בשמייהו כדאיתא ביומא פ' אמר להם הממונה דמ"מ בעלי תשובה היו על המעל כדמפרשים הקראי התם ורגילות הוא נמי לקרות הבנים על פי הבודקים בספרים איזה שם נמצא לו ראשון וא"כ הוי להו תרי לגבי חד וזיל בתר רובא. ובשם חזקיה נראה דכל היכא דמספקא לן לא נכתב אלא חזקיה אם לא שידוע לנו כגון מהרי"ח המוזכר בחבורים היה שמו חזקיהו וכן כל זרע לבני משפחתו שנקראו על שמו אבל בסתמא לא אע"ג דבכל ספר דברי הימים לא נכתב אלא חזקיהו ובספר מלכים ובספר ישעיה כתוב ברוב מקומות חזקיהו. אמנם בספר מלכים בתחילת מלכותו כתב חזקיה וכן בספר משלי כתב אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה ובספר תרי עשר ובספר עזרא נמצא ג"כ שמות של אחרים חזקיה ובתלמוד נמי אשכחן יהודה וחזקיה בני רבי חייא אמר אביי משמיה דרבי חזקיה ומסתמא האחרונים היו נקראין על שמות הראשונים וכיון דתפסו האחרונים רק שם חזקיה אנו נמי נתפס אותה בסתמא דמילתא ואף את"ל דהתלמוד קיצר הלשון יהא כן מ"מ הוי ליה כחניכתה דכשר כדאיתא בתוספות ובאשירי פ' השולח דלכולה שינוי דהתם חניכה כה"ג שרי לכתחילה וא"כ אפי' מי שנקרא יחזקיהו או חזקיהו אם כותבים אותו חזקיה לא הפסיד דהוי כחניכתו אבל איפכא הוי הפסד וק"ל. אמנם בשם אליהו נראה דכל היכא דמסתפקא לן נכתב אליהו ולא אליה דרובן כתובים כך אליהו ולא כתיב אליה רק בה' מקומות ודרשו רז"ל דיעקב אבינו נכתב בחמשה מקומות מלא וי"ו לפי שלקח משכון משמו של אליה שיבשר את בניו והכי פירש רש"י בפ' בחוקותי אלמא דעיקר השם הוא אליהו וא"ת והלא כתיב בדברי הימים ויעשיה ואליה וזכריה בני ירוחם ואיתא בתוס' בפ' המקבל שנמצא בתשובת גאון שיש בסדר אליהו רבה שאמר לחכמי ישראל שהוא מזרעה של רחל אמרו לו תן לנו סי' לדבריך אמר להן כך כתוב ביחסו של בנימן ויעשיה ואליה וזכריה בני ירוחם הא קמן דביחוסו מזכירו בשם אליה מ"מ מי שקורא את בנו על שם הנביא הזה ז"ל תפס השם המבואר וביחוסו אינו מבואר דאיהו הוא אלא ע"פ תשובת הגאון ורוב בני אדם לא ידעי בהכי אע"ג דנמצא ג"כ אנשים אחרים בדברי הימים ששמם אליה היה מ"מ סתמא דמילתא האחרונים כולם או רובם לא נקראו אלא על שם אליהו הנביא ז"ל. ובשם מתתיהו נראה דבסתמא דמילתא שאין ידוע היאך עלה לקרות בתורה יש לכתוב מתתיהו ואע"ג דשם מתתיה אשכחן תרי גברא חד בעזרא וחד בדברי הימים מ"מ במעשה דחנוכה שהוא שגור בפי כל ומזכירין אותו בכל שנה ח' ימים מתתיהו בן יוחנן כהן גדול סברא לומר שעל אותו שם נקראו הבנים וסברא רחבה הוא דיש לתלות שמות האחרונים שנקראו על שמות הראשונים דווקא בהנהו דידעי ושכיחי לאינשי להזכירם. ובשם יהונתן דקדקתי בספר שמואל ביהונתן בן שאול דמאז שכרת הברית עם דוד נכתב בכל מקום יהונתן ומקודם לכן נכתב ברוב מקומות יונתן ובספר דברי הימים מצאתי גם שמות אנשים אחרים אחד יונתן ואחד יהונתן ויונתן בן שאול נכתב שם ביחוסו יהונתן וכשכתב שם נפילתו במלחמה כתב יונתן והיה נראה לדקדק מן השמות הנמצאים בתלמוד יונתן בן עוזיאל ר' יונתן בר פלוגתא דרבי יאשיה ורבי יונתן רבו של רבי שמואל בר נחמיה בכולהו לא אשכחן בשום ספר משנה או גמרא שכתב רק יונתן וא"ת התלמוד קיצר הלשון יהי כן מ"מ הוי ליה חניכה כדברירנא לעיל לכן נראה לכתוב מן הספק יונתן אם לא ידוע שחתם את שמו יהונתן או עלה בו לקרות בתורה דבהא תליא מילתא בכל ספיקות שמות דאין לנו אלא שם שהוא מחזיק לעצמו כדאיתא באשירי פ' השולח וכל מה שדקדקנו לעיל בכמה דקדוקים אין צריך אלא היכא דלא ידעינן היאך חתם הוא או עלה לקרות בתורה כגון באבי האיש או באבי האשה או שהוא עצמו מסופק בשמו. ובשם דוד אין נראה כלל שום ספיקא אם כותבין דוד מלא או כותביו חסר כיון שהוא כתב בכל ספר תהילים בכל מקום דוד בלא יו"ד ואע"ג דבספר דברי הימים יותר ממאה פעמים כתיב דויד מלא מ"מ כיון דכל ספר תהילים לא נכתב אפילו פעם אחת מלא אלא כולם בלא יו"ד ואמרינן בפ' קמא דב"ב דוד כתב ספרו פי' הוא עצמו כתב ספר תהילים וכיון שהוא עצמו כתב שמו כך היאך נכתוב אנו בע"א והנהו דספר דבה"י אפשר לשום דרשה נכתבו כך. אמנם אם יסתפק לאחד בשם מן השמות שלא יוכל לברר בדעתו היאך יכתוב אפשר לו לצאת ידי כל חובתו כגון שיכתוב שני גיטין אחד בצורת שם זה ואחד בצורת שם זה כגון אם מסופק ששמו גרשום או גרשון וכן עשה אדם גדול בזמנינו ונתן שני גיטין ביד האשה בבת אחת או בזה אחר זה ואז היא מגורשת ממ"נ וכה"ג תנן פ' המגרש שנים ששלחו שני גיטין שוין ונתערבו נותן שניהם לזו ושניהם לזו ואע"ג דמסיק עלה בגמרא אמר רבי ירמיה הא דלא כרבי אלעזר דאמר עידי מסירה כרתי דאי כרבי אלעזר הא לא ידעי עדים אי בהאי מגרשה אי בהאי מגרשה. ופרש"י דאין כאן נתינה מבוררת וכיון דסבר עידי מסירה כרתי ע"כ לה לשמה אוכתב ונתן קאי וא"כ אנן דקיי"ל הלכה כרבי אלעזר דאמר עידי מסירה כרתי צריכינן למימר דלית הילכתא כההיא מתניתין הא ליתא דאביי מסיק התם דאתי שפיר כרבי אלעזר דנהי דכתיבה לשמה בעי נתינה לשמה לא בעי. ושינויא דאביי עיקר הוא כדמוכח מאשירי התם דמייתי המשנה זו לפסק הלכה ואע"ג דס"ל כרבי אלעזר והיינו כשינויי דאביי. ונראה דנ"ד שני גיטין שנכתבו משום ספק השמות אפילו לרבי ירמיה כשר הדבר לגרש בשניהם אפילו לרבי אלעזר ולא דמיא לההיא דשנים ששלחו גיטין דלעיל דהתם גט זה נכתב שלא לשם גירושין איש ואשה הללו וכן גט השני לא נכתב לשם גירושין איש ואשה השני כה"ג לא הוי נתינה מבוררת כשיתנו שניהם. אבל נ"ד דשני הגטין נכתבו לשם גירושין איש ואשה זו אלא שמתוך הספק הוזקקו לשניהם חשיב שפיר נתינה מבוררת כשיתנו שניהם והכי מחלק בריש כל הגט לענין כתיבה לשמה ע"ש והך דנ"ד עדיף טפי מכל הנהו יתר על כן דמפרש התם דדריש וכתב לה לא אתי לאפוקי אלא שלא לשמה ולא שנכתב בטעות וקל להבין. ובירח אייר קבלתי דכבר הוי עובדא שכתב גדול אחד אייר בחד יו"ד ונחלק עליו גדול אחד בווינא דהוי קשיש מיניה וע"י כך נתקבצו הגדולים ושאר הלומדים יחד לווינ"א ונפקא מסקנא מבינייהו דלכתחילה יש לכתוב בשני יודי"ן ובדיעבד יש להכשיר אם נכתב בחד יו"ד ונראה דודאי דינו לכתוב בשני יודי"ן כי כך מצאתי בתרגום מגילת אסתר וגם בתרגום אחד בספר מלכים. וכן הסברא נותנת דצא ולמד מענייני חדש שלפניו ניסן ושאחריו סיון כולם שוין בנקודת חורי"ק וקמ"ץ ומה ניסן וסיון אות האמצעי רפויה ולכך הוא מלא יו"ד ומסתמא אף אייר כן ואע"ג דאדרבה העולם מדגשים היו"ד בזכרם אייר אין ראייה מזה שהרי מדגשים נמי הסמ"ך בזכרם ניסן. ואע"ג דודאי רפא הוא כדנמצא במגילת אסתר וכן סיון לכך נראה דאפי' אם נותן הגט בחד יו"ד ובו ביום נודע הטעות דיש לכתוב וליתן אחר בשני יודי"ן וכה"ג לא הוי לעז כל כך לבית דין וההוא עובדא דלעיל כבר עברו כמה ימים אחר הנתינה ויצא שם מגורשת על האשה ואי הוי בעי למיהדר וליתן גט אחר הוי זילותא לבית דין לכך הכשיר בדיעבד כן נראה. ובירח כסליו נסתפקו הראשונים אם יש לכתוב כסלו חסר יו"ד כי כך כתוב בתרי עשר בזכריה ובספר עזרא. וכתב במסורת שם תרין חסר או אם יש לכתוב מלא יו"ד כי כן הוא בתרגום יונתן בההיא דלעיל בזכריה לפי שרוב נוסח הגט הוא לשון תרגום לכך אית לן למיזל בתר תרגום טפי מבתר העברי ואני בדקתי בשלשה תרגומים דתרי עשר ומצאתי באחד מהם כסלו חסר כמו בעברי. אמנם נראה דודאי מלא הוא בתרגום כי נמצא מעין גזירה זאת בספר איוב שלו הייתי ואין שלו בבטני שהן חסרין בעברית ובתרגום שם מלאים שליו וכן השליו שבספר תורה פר' בשלח ופ' בהעלותך חסירין הן ובתרגום אונקלוס הן מלאין שליו הא קמן דדרך התרגום לתרגם בכה"ג החסר מלא מ"מ כל זה ספיקא דחוקה היא ולית לן למיזל בתר התרגום משום דרוב נוסח הגט לשון תרגום הוא דאדרבה נוסח הזמן בגט אנן כותבים בלשון עברי כמו בשני ימים לירח ניסן ואין כותבין בתרי יומין לירחא דניסן דכה"ג מתורגם הוא. אבל לירח לשון עברי הוא כמו בירח האיתנים בחג במלכים. ויש מפטפטים שלא לכתוב כסלו חסר דלא לשתמע כסלו. כמו יקוט כסלו באיוב שהוא לשון בטחון ומחשבה והוא אתי למטעי דהכי קאמר לירח שמחשבו עליו לגרש בו ודברי הבאי הם דא"כ בכסליו מלא נמי איכא למטעי דלא לשתמע כסליו מלאה נקלה דספר תהילים וכיון דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי אית לן למיזל בתר העברי שהוא עיקר ומדוקדק לנו יותר מן התרגום וכל שכן הכא דמסורת מעידה שהוא חסר ואע"פ ששמעתי שהקדמונים היו נשמטין לכתוב גט בכסליו בשביל ספיקא זו. הנראה לע"ד כתבתי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |