דבר אברהם/א/יב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ב"ה ד' ט"ז כסלו תרס"ב סמאלעוויטש
שלום וברכה לכבוד ידידי הרב הה"ג החו"ב וכו' מוהר"ר משה (נ"י) ז"ל ולכא"ל:
אחד"ש מעכ"ת.
ע"ד מה שהעיר בדברי התוס' חולין (דף קי"ז ע"א ד"ה הוא) וז"ל וא"ת בסוף תמורה גבי מקדיש עולה לבדק הבית קאמר אי מדרבנן אימא סיפא כו' וי"ל דהתם שיש מעילה דאורייתא משום עולה אין לחכמים לתקן שם מעילה כיון דבלאו הכי בדילי מיניה ומשני ראוי למעול בה שתי מעילות בבשר מעילה דאורייתא משום עולה ובעור דליכא מעילה דאורייתא לא בדילי מיניה ותקינו רבנן מעילה עכ"ל. והקשה מעכ"ת היאך מסקי התוס' דבמקדיש עולה לבדק הבית אין הקדישה תופסת אפילו בעור ומועל בה רק מדרבנן, והרי מפורש אמרינן בזבחים (דף קי"ג ע"א) ת"ר עולת איש פרט לעולת הקדש כו' מאי פרט לעולת הקדש כו' רבי אייבו אמר ר' ינאי פרט למתפיס עונה לבדק הבית לא מבעיא למ"ד קדשי בה"ב תפסי מדאורייתא אלא אפילו למ"ד לא תפסי ה"מ בשר אבל עור תפיס, ופירש"י לא מיבעיא וכו' בפרק בתרא דתמורה דקאמר עולא כו' אלא אפילו למ"ד מדרבנן בעלמא אבל מדאורייתא לא ה"מ דמדאורייתא לא בשר דשל מזבח הוא ואין קדושה חלה עליו שאינו שלו על פיו אבל עור דלאו ממון מזבח הוא וכהנים אכתי לא זכו ביה תפיס עכ"ל, הרי חזינן דגם לעולא תפוס קדושת בה"ב בעור מדאורייתא וא"כ מאי קאמרי התוס' דהא דמועלין רק מדרבנן הוא בשביל העור עכ"ד. והיא באמת קושיא חמורה מאד אין דרך לנטות:
ונלענ"ד ליישב חומר זה. דהנה התוס' בזבחים שם (ד"ה לא מיבעיא) כתבו וז"ל תימא לדידיה אמאי אצטריך קרא הכא דאם שחט קודם פדייה אין עורה לכהנים פשיטא דקדשי בדק הבית היו בכלל העמדה והערכה עכ"ל. ונ"ל לתרץ קושיית התוס'. דהנה התוס' הקשו רק למ"ד קדשי בה"ב תפסי מדאורייתא אבל למ"ד לא תפסי מדאורייתא ניחא להו אע"פ שבעור תופס מדאורייתא משום דכיון דאין ההקדש חל אלא על העור לא קשה מידי דעור לא בעי העמדה והערכה, דאע"ג דבשעת הקדשו הוא מחובר והוי גוף אחד עם הבהמה מ"מ דינו כשאר מטלטלין כמבואר בחולין (דף קל"ה ע"א) בראשית הגז דקדשים היכא דגזז דסד"א דליפרוק וליתיב ליה לכהן דפריך הש"ס והא בעי העמדה והערכה למ"ד קדשי בה"ב היו בכלל העוה"ע ומשני רבא אמר במקדיש גיזה עצמה סד"א ליגזוז וליפרוק וליתיב ליה כו', ופירש"י וז"ל והכא משום העמדה והערכה ליכא דכי כתיב העוה"ע במקדיש בהמה עצמה כתיבא עכ"ל, הרי דאע"ג דבשעת הקדשו היה מחובר לבע"ח מ"מ נידון כמטלטלין לענין העוה"ע. וקושיית התוס' היא רק למ"ד תפסי מדאורייתא שחל ההקדש גם על הבשר והויא כל הבהמה כולה הקדש שפיר עור נמי בעי העוה"ע כחלק ממנה כמ"ש התוס' חולין שם (ד"ה והא בעי) וכדמוכח מסוגיא דהתם להדיא. ועיי' בתוס' בכורות (דף כ"ו ע"א ד"ה התולש) ובשעה"מ (הלכות בכורים פ"י ה"ב). והשתא הכי י"ל דגם למ"ד דתפסה קדושת בה"ב מדאורייתא לא מיירי הכא בשהקדיש כל העולה אלא שהקדיש רק את העור לחוד ונמצא דלדידיה נמי לא הוקדש אנא העור ולא בעי העוה"ע כלל, ומיושב קושיית התוס'.
והנה בהא דמיירי התוס' חולין, היינו בסוגיא דתמורה (דף ל"ב ע"ב) גבי מקדיש עולה לבדק הבית אסור לשוחטה עד שתפדה, דעלה דההיא משני הש"ס ראוי למעול בה שתי מעילות, א"א לפרש דמיירי בהקדיש רק את העור לבה"ב, דא"כ אמאי אסור לשוחטה עד שתפדה ואמאי אית בה עיכוב גזברין מאי נ"מ לגזברי בה"ב בשחיטתה הרי אין להם בה אלא עור ואחר שחיטה נמי נשאר העור שלהם כמו שהיה, אע"כ מיירי שהקדיש כל הבהמה ומשו"ה אי חל קדושת בה"ב יכולין הגזברין לעכב שלא תשחט בהמת בה"ב עד שתפדה דהוו בעלים על גוף הבהמה. וא"כ כיון בדהכי מיירי שהקדיש גם את הבשר שפיר כתבו התוס' דעל העור נמי ליכא מעילה מדאורייתא משום דלא חל קדושת בה"ב על העור דנהי דאם הקדיש עור לחוד תפיס כההיא דזבחים אבל כשהקדיש כל הבהמה לא חל אפילו על העור משום דכיון דעל הבשר לא חל הקדשו הוי ליה נדר שבטל מקצתו בטל כולו, כמ"ש השעה"מ (פי"ב מהלכות נדרים ה"י) בשם ס' קול יעקב במי שהיו לפניו שתי בהמות ונדר ואמר הרי אלו עולה ונמצאת אחת מהן בעלת מום או טמאה אי אמרינן כיון דעל אותה בהמה לא תל הנדר אף על האחרת לא חלה דהוה נדר שהותר מקצתו הותר כולו, והשעה"מ פשיט לה מדברי הריטב"א דכתובות דבכה"ג אמרינן נדר שבטל מקצתו בטל כולו עיי"ש. ואף שהעלה שם דיש חונקין בדבר מ"מ כבר יש לנו מקום לומר דשי' התוס' היא כהריטב"א דאפילו בכה"ג שלא חל מקצת הנדר מעיקרו נמי בטל כולו. ועיי' בגליון הש"ס לירושלמי ברכות (פ"ה ה"ב). ועיי' בירושלמי נדרים (פ"ג ה"ב) מה אם תמן נדר שהוא צריך חקירת חכם את אמר נדר שבטל מקצתו בטל כולו כאן שאינה צריך חקירת חכם לא כל שכן. ואם כן בהא דקיימי התוס' שפיר לא חלה קדושת בה"ב אפילו על העור ומשו"ה הוצרכנו בה למעילה דרבנן, משא"כ בההיא דזבחים דמיירי שהקדיש רק את העור לחוד כמ"ש שפיר הקדושה חלה מדאורייתא ואשה"ט:
אח"ז מצאתי קושיא זו בס' נחל יצחק בענין תפיסה בדררא דממונא ריש סי' א' בהג"ה בשם רב מובהק אחד, יעו"ש במה שתירץ דעור עולה הוי כאינו ברשותו של בעלים כיון שאין להם שום זכות היתר בו ולכן א"י להקדיש לבד"ה, ובזבחים דקאי הש"ס אליבא דר' יהודא י"ל דס"ל אדם מקדיש דבר שאינו ברשותו עפימ"ש התוס' ב"ק (דף ע' ע"א ד"ה כסתם) ולכן קדוש מה"ת. וידידי הרה"ג מוהר"ר אברהם יצחק פערלמאן (נ"י) ז"ל מק"ק לאשא השיג ע"ז דאפילו למאן דסבר אדם מקדיש דבר שאינו ברשותו לא יהני הכא שהרי העור הוא כאינו יכול להוציאו בדיינין ואמרינן בב"מ (דף ז' ע"א) דכל דבר שאינו יכול להוציאו בדיינין הקדישו אינו קדוש אפילו בקרקע. אולם לפי"מ שכתבנו במק"א [עיי' לעיל סי' א' אות י"א] בטעמא דא"י להוציאו בדיינין משום דנידון כאינו שלו משום דהוי ככבוש תחת יד המוחזק בו וכיבוש הוי קנין לא שייך למידן הכא בעור דינא דא"י להוציאו בדיינין כמובן. (ועיי' מה שכתבתי בזה עוד בספרי חלק שני סי' כ' אות י"ט):
יתברך מעכ"ת ברוב שלום ושלוה וינוב בשיבה טובה כנפשו ונפש ידידו הדוש"ת באהבה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |