דברי ריבות/יז
|
< הקודם · הבא > |
בדף ט"ו ע"ב דבור אמר קרא יגאלנו. קשה בתירוץ דאיכא למיפרך מוכר עצמו לישראל יוכיח דנגאל באלה מכח וי"ו מוסיף על ענין ראשון כדאמרי תוספות בדבור שלפני זה ואינו יוצא במיתת האדון וגם שדה אחוזה יוכיח שנגאל באלה ואינו יוצא במיתת אדון כדמוכח בדבור שלאחר זה. וי"ל למוכר עצמו לישראל דמהי תיתי שיהא נגאל באלה מוי"ו מוסיף וכו' משם נמי ילפינן שיהא יוצא במיתת אדון.
ועוד י"ל לתרץ לשניהם דאמרינן מה לנמכר לגוי ולשדה אחוזה ולמוכר עצמו לישראל שכן לא עבוד אסורא תאמר במכרוהו בית־דין שגנב ועבד איסורא. ואע"ג שכתבו התוספות בדבור דלעיל דלא חשיבא פירכא היינו מחדא לחדא אבל השתא דילפינן חדא מתרתי פרכינן כל דהו אע"ג דלא הדר דינא. וכן כתב הליכות עולם דפרכינן כל דהו לחדא מתרתי אע"ג דלא הדר דינא.
וא"ת אמאי לא עביד ק"ו משדה אחוזה דהשתא ליכא לתרוצי מאי דמתרץ תוספות.
וי"ל דיוכיח עבדינן משדה לעבד אבל לא תחלת דינא וכן משמע בדבור שלאחר זה דקאמר ואם תאמר שדה אחוזה יוכיח שנגאל באלה ואינה נגאלת בשש וכו' ומאי קושיא היא גופה תיתי מהאי ק"ו ומה מי שאינו נגאל באלה נגאל בשש שדה אחוזה שנגאל באלה אינו דין שיגאל בשש אלא ודאי נראה דלא עבדינן תחלת דינא משדה לעבד כי אם יוכיח[1].
- ↑ במהרש"א (קידושין שם) הביא הקושיא ממקורה (מהר"י ן' לב בחידושי תוספות לקידושין שנדפסו בח"ד משו"ת מהר"י בן לב) וכתב על דברי רבנו וז"ל: ודברי בעל דברי ריבות בזה 'אלא ודאי נראה דלא עבדינן תחלת דינא משדה לעבד כ"א יוכיח' עכ"ל, דברי נביאות הן, ומדה זו לא ידענא מהיכן יבא לו, דאם עבדינן מיניה פירכא ויוכיח על הק"ו למה לא נעביד מיניה גם תחלת דינא. עכ"ל וראו שם מה שיישב באופן אחר.