מהר"י בן לב/קידושין/טו/ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

מהר"י בן לב קידושין טו ב

דף ט"ו ע"ב

בפרקא קמא דקדושין אמרינן [אלא מאן תנא דלא יליף שכיר שכיר רבי היא דתניא] ואם לא יגאל באלה רבי אומר [באלה] הוא נגאל ואינו נגאל בשש שיכול והלא דין הוא ומה שאינו נגאל באלה נגאל בשש זה שנגאל באלה אינו דין שיגאל בשש ת"ל באלה הוא נגאל ואינו נגאל בשש. ואי ס"ד יליף שכיר [שכיר] אמאי קאמ' ומה מי שאינו נגאל באלה נילף שכיר שכיר אמר רב נחמן שאני הכא דאמר קרא יגאלנו לזה ולא לאחר. וכתבו התוספות, אמר קרא יגאלנו, הקשה ה"ר מאיר למאי דסלקא דעתין דלא ידעינן מיעוטא דהאי יגאלנו אמאי לא יליף ק"ו מכרוהו בית־דין יהיה נגאל באלה, ומה נמכר לגוי שאינו נגאל באלה מכרוהו בית־דין שנגאל בשש אינו דין שיגאל באלה.

יש להקשות ולתמוה במה שהקשה ה"ר מאיר אם נאמר שכונתו היא לומר דאחר שכתב אלה אמאי לא יליף בק"ו דמכרוהו בית־דין יהיה נגאל באלה ומאי קושיא היא דאין הכי נמי ומאי קאמר ומה מי שאינו נגאל באלה היינו דאי לא כתיב באלה הוה אמינא הכי אבל אחר דכתיב באלה אין הכי נמי דעבדינן ק"ו ואם כן לא קשה ולא מידי. ואם כונת ה"ר מאיר במה שהקשה היא לומר דכיון דהוו תרי ק"ו דסתרן אהדדי דנימא דכל חד ותד תיקום אדוכתיה ולמה אצטריך באלה א"כ הוא למה לא תרצו התוס' ההוא תרוצא דפרקא קמא דחולין בההיא ברייתא דתנינא פרה בשחיטה כשרה בעריפה פסולה עגלה בעריפה כשרה ובשחיטה פסולה. ומקשו בגמרא דתהא פרה כשרה בעריפה מק"ו ואצטריך קרא לבטל הק"ו ואחר כך מקשו דתהא עגלה כשרה מק"ו והקשו בתוספות דכיון דאיכא למעבד ק"ו איפכא כל חד וחד תיקום אדוכתיה כדאמרינן בפרק שני דזבחים גבי ותותר אנינות אצל כהן הדיוט בקרבן צבור מק"ו. ותירצו דהתם הק"ו סותר את חברו לגמרי אבל גבי פרה ועגלה שבא ליתן את האמור של זה בזה ולא הוי הק"ו אלא כמו במה מצינו לא שייך למימר הכי דאי לאו מיעוטי הייתי אומר שחיטה בעגלה ועריפה בפרה במה מצינו וכן ותהא אשה יוצאה מק"ו או יבמה בגט מק"ו הוי כמו [במה] מצינו. ועוד תירצו תירוץ אחר ויעיין המעיין שם.

וכן נמי קשה לי במה דתריץ ה"ר מאיר ותירץ ואמר דאיכא למיפרך מה לנמכר לגוי שכן יוצא במיתת האדון. ולכאורה יראה דההיא לאו פירכא היא משום דאיכא למימר שדה אחוזה יוכיח שאינה יוצאה במיתת האדון ונגאלת באלה.

ובמאי דהוה תמיה לי במה דהקשה ה"ר מאיר יש לתרץ ולומר דכונתו היא לומר דכל חד ותד תיקום אדוכתיה ולא תירצו התוס' דסמיך אמה מצינו כמו שתירצו בפ"ק דחולין משום דודאי האי אמורא דקאמר רבי היא לא ס"ל דסמיך אמה מצינו דאם איתא דסמיך אמה מצינו מאי קאמר ואי סלקא דעתך יליף שכיר שכיר ומאי קשיא ליה לימא דסמיך אגזרה שוה אלא ודאי דס"ל דהאי ק"ו ק"ו ממש ולא סמיך אגזרה שוה ולא אמה מצינו.

וכן נמי במה דהוה תמיה לי במה דתירץ ה"ר מאיר יש לתרץ תרי שנויי. אם נאמר דמוכר עצמו לגוי לא עביד איסורא, יש לתרץ ולומר מה לשדה אחוזה שכן לא עביד איסורא תאמר מכרוהו ב"ד דעביד איסורא. ולפי זה יהיה כונת ה"ר מאיר לומר שהק"ו הוא בטל לגמרי. ואם נאמר דמוכר עצמו לגוי עביד איסורא במה שמכר עצמו לגוי, יהיה כונת ה"ר מאיר לומר שזה הק"ו שהוא הקשה הוי חדא מתרתי משום דאיכא למפרך מה לנמכר לגוי שכן יוצא במיתת האדון. וא"ת שדה אחוזה יוכיח שכן אינה יוצאה במיתת האדון ונגאלת באלה מה לשדה אחוזה דכן לא עביד איסורא נמכר עצמו לגוי יוכיח דעביד איסורא ואפילו הכי נגאל באלה. וא"כ חזר הדין לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה אין קולתו של נמכר עצמו לגוי שכן יוצא במיתת האדון גורם דהרי שדה אחוזה ואין קולתו דלא עביד איסורא גורם שהרי נמכר לגוי כו' הצד השוה שבהם וכו' וכיון דכן הוא שזה הק"ו הוי חדא מתרתי בהכי מתרץ ה"ר מאיר מה שהקשה דכל חד וחד תיקום אדוכתיה ולא אמרינן דכל חד וחד תיקום אדוכתיה אלא כששני הק"ו הם שוים לגמרי אבל הכא דהק"ו דאיתמר בברייתא הוי חדא מחדא אינו כדאי הק"ו שהקשה הר"ר מאיר דהוי חדא מתרתי, לסתור הק"ו דאיתמר בברייתא דהוי חדא מחדא וזה התירוץ עולה יפה והוא נכון ועיקר.

וכן נמי הוה תמיה לי בגמרא במאי דקאמר ואי סלקא דעתך יליף שכיר שכיר אמאי קאמר ומה מי שאינו נגאל באלה נילף שכיר שכיר. ומאי קשיא לעולם אימא לך דיליף שכיר שכיר ולמדין בגמרא זו ומשיבין מה לנמכר לנכרי שכן יוצא במיתת האדון דודאי ההיא גזרה שוה אינה מופנה משני צדדים ולמדין ומשיבין דהכי אמרינן לעיל בההיא סוגיא אמר רב נחמן בר יצחק לעולם יליף שכיר שכיר ואצטריך סלקא דעתך אמינא מוכר עצמו הוא דלא עביד איסורא נמכר לגוי דעביד איסורא אימא נקנסיה קמשמע לן הא קמן דהגזרה שוה אינה מופנה משני צדדים וכשיעיין המעיין למעלה במה שכתבתי בזה הדבור ימצא תשובה גם לזאת הקושיא ותו לא מידי.

---

---

שולי הגליון

---

---

מעבר לתחילת הדף