מהרש"א - חידושי הלכות/קידושין/טו/ב
מהרש"א - חידושי הלכות 
קידושין טו ב
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
גמרא. ואי ס"ד יליף שכיר שכיר אמאי קאמר ומה מי כו' נילף שכיר כו'. אבל הא לא־קשיא ליה ואי סלקא־דעתך יליף שכיר שכיר בלא קל־וחומר נמי נימא דנמכר לעובד כוכבים נגאל בשש מגזרה־שוה דשכיר שכיר, דניחא ליה לתנא דברייתא למילף ליה בק"ו. וק"ל:
תוס' בד"ה אמאי קאמר כו'. וא"ת כי נמי לא ילפינן שכיר שכיר כו' מ"מ נילף מוכי תשיג כו'. עכ"ל. לפום מה שהבינו השתא דעביד קל־וחומר ממוכר עצמו לישראל אמוכר עצמו לעכו"ם שיהיה נגאל בשש, עדיפא תקשי להו למאן דיליף מוכי תשיג מוכר עצמו גופיה נמי לא נגאל בשש ומאי קאמר והלא דין הוא ומה מי שאינו נגאל באלה נגאל בשש כו' הא מוכר עצמו לישראל גופיה אינו נגאל בשש. ויש ליישב דודאי הא נמי קשיא להו אלא דניחא להו להקשות דהך קושיא גופיה דפריך תלמודא אמאן דיליף שכיר שכיר תקשי ליה נמי למאן דלא יליף שכיר שכיר אלא מוכי תשיג ודו"ק:
בד"ה אמר קרא כו' אמאי לא יליף ק"ו שמכרוהו ב"ד יהיה נגאל באלה כו'. עכ"ל. מהאי לישנא דקאמר ומה מי שאינו נגאל באלה כו' משמע ליה להרר"ם דפסיקא ליה מיהת לפי האמת דנמכר לישראל לא נגאל בקרובים ולעיל נמי דעביד ק"ו ומה יבמה שאין יוצאה בגט כו' היינו דהכי פסיקא ליה מיהת לפי האמת דאין יבמה יוצאה בגט וכה"ג בפ"ק דחולין (כג:) גבי ותהא פרה כו'. ולכך הכא קשיא ליה להרר"ם השתא דלא אסיק אדעתיה הך דרשה דיגאלנו תקשי ליה האי לישנא מהיכא פסיקא ליה למימר הכי לפי האמת דהא איכא למיעבד ק"ו דמכרוהו ב"ד יהיה נגאל באלה מק"ו דעכו"ם שאינו יוצא בשש. ומהר"י תירץ דגם בכה"ג שאינו כן לפי האמת עביד מיניה ק"ו ומשום דלא כתיב בקרא בהדיא כההיא דפרק הפועלים (בבא מציעא פח:) ועיין עוד לקמן בזה וניחא כל מה שנתקשה בזה מהר"י אב"ן לב ודו"ק:
בא"ד. ותירץ דאיכא למיפרך מה לנמכר לעכו"ם שכן יוצא במיתת כו'. עכ"ל. ולמאי דיליף שכיר שכיר שיהיה נגאל באלה לא פרכינן הך פירכא דמיתת אדון דלהך מלתא לא ניתנה הג"ש לידרש מיהו מלתא דסברא הכתובה פרכינן אג"ש כדקאמר לעיל דליקנסיה משום דעביד איסורא ובהיפך בק"ו מלתא דסברא במלמד דליכא בלמד לא פרכינן דמכניסין אותה בק"ו כמ"ש התוספות לעיל ומלתא דדינא דאיכא במלמד ולא בלמד פרכינן שפיר בק"ו וכן היא המדה ודו"ק:
בא"ד. תאמר לנמכר לישראל שאינו יוצא במיתת האדון כו' דין הוא שלא יגאל באלה כו'. עכ"ל. הקשה מהר"י אב"ן לב הא לאו פירכא הוא דאיכא למימר שדה אחוזה יוכיח שאינה יוצאה במיתת אדון ונגאלת באלה כו' עכ"ל. ויותר קשה בזה דלפי קושייתו הוה ילפינן חדא מתרתי הא חדא מחדא דהיינו ע"ע נמכר לישראל שיהא נגאל באלה איכא למילף בק"ו הכי משדה אחוזה. ומה שדה אחוזה שאינו נגאל בשש נגאל באלה מכרוהו ב"ד שנגאל בשש אינו דין שנגאל באלה דהשתא ליתא הך פירכא דמיתת אדון שהרי שדה אחוזה נמי אינה יוצאת במיתת אדון. ודברי בעל דברי ריבות (סימן יז) בזה 'אלא ודאי נראה דלא עבדינן תחלת דינא משדה לעבד כ"א יוכיח' עכ"ל דברי נביאות הן, ומדה זו לא ידענא מהיכן יבא לו, דאם עבדינן מיניה פירכא ויוכיח על הק"ו למה לא נעביד מיניה גם תחלת דינא. אבל הנראה דודאי איכא למיעבד האי ק"ו משדה אחוזה אלא דניחא להו להקשות מהאי ק"ו דנמכר לעובד כוכבים גופיה ובפשיטות טפי דאההוא ק"ו משדה אחוזה היו צריכין לאתויי ראיה מדלקמן דעביד הוכחה מעבד לשדה כו' כמ"ש התוס' לקמן ע"ק לי בזה דהא אק"ו דעביד בברייתא נמי איכא למפרך בכהאי גוונא מה לנמכר לישראל שהוא יוצא בשטר כדלקמן ולכך דין הוא שיוצא בשש תאמר בנמכר לעכו"ם שאינו יוצא בשטר וצ"ל בנמכר לעכו"ם שיוצא בשטר אע"ג דאינו נקנה בשטר כמ"ש התוספות לעיל וצ"ע ודו"ק:
בא"ד. ומ"מ קשה דהא אמה העבריה מצינו למילף מהאי ק"ו כו' והדר נילף ע"ע כו'. עכ"ל. וה"ה דהוה מצי להקשות למאי דקיימינן השתא כמ"ד דלא יליף שכיר שכיר וא"כ מוי"ו דוכי תשיג ילפינן מוכר עצמו לישראל דנמכר באלה ולא בשש מנמכר לעכו"ם והדר נילף מכרוהו ב"ד בהאי ק"ו ומה מוכר עצמו לישראל דאינו נגאל בשש נגאל באלה מכרוהו ב"ד דנגאל בשש אינו דין שיהא נגאל באלה ויש ליישב דלפום סברא דהשתא דלא יליף ג"ש אלא מוכי תשיג ה"נ מוכר עצמו לישראל יוצא במיתת אדון דקרא ועבדך דדרשינן מיניה ולא ליורש לקמן במכרוהו ב"ד הוא דכתיב ודו"ק:
בא"ד. ומהר"י תירץ כו' וה"פ ומה מי שאינו נגאל באלה פי' דלא כתיב בקרא בהדיא כו'. עכ"ל. אבל אי יליף מג"ש דשכיר שכיר מקרי שפיר בקרא בהדיא דודאי הוה הג"ש מופנה מצד אחד דאל"כ לא הוה למדין ממנה אפילו אי ליכא למפרך מידי כדאמרינן בפרק המפלת אך הסוגיא דלקמן קשה לתירוץ מהרר"י דאמרינן לקמן דאבעיא להו ע"ע הנמכר לישראל נגאל לקרובים או לא כו' אליבא דרבי לא תיבעי לך דאמר מי שאינו נגאל באלה נגאל בשש אלמא לא מיפרק כי תבעי לך אליבא דרבנן מאי ילפינן שכיר ולא דרשינן יגאלנו כו' ולפי פי' מהר"י לרבי נמי הא איכא למימר דלא דריש יגאלנו ודקאמר ומה מי שאינו נגאל כו' היינו דלא כתיב בקרא בהדיא וצ"ע ודו"ק:
בד"ה ור"י הגלילי מידי אלא באחר כתיב נראה כו' ולספרים דגרסי ליה נראה להר"ם בו'. עכ"ל. כצ"ל גם בשמעתין לפי מה שמקיים הר"ם הגירסא וכ"ה בדפוס ישן גם בת"י כתובים בקלף אבל הגירסא אמיתית גם לפרש"י צ"ל בשמעתין מידי אלא באלה כתיב והקושיא אליבא דר"ע דפשטיה דקרא ואם לא יגאל באלה דהיינו קרובים אלא באחר ויצא בשנת היובל וכר"י הגלילי אבל חדשים מקרוב באו בכל דפוסי לובלין ובדפוס קראקא הרכיבו שתי הגירסאות דהיינו ור"י הגלילי מידי אלא באלה כתיב והוא טעות גמור דר"י הגלילי לא קאמר הכי אלא ר"ע וא"א להולמם כל דברי התוס' כפי טעות הזה וק"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |