דברי אמת (מוסר)

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search
ספר
דברי אמת

אשר מחברו היה גאון אחד מגאוני הדור שלפנינו אשר חפצו היה בעילום שמו וכתבו צוואה לבניו בהיותו בן שמונים שנה.‏ והספר הזה מלא דברים יקרים.‏ בטוב טעם ודעת המה מבוארים.‏ כאשר עיני הקורא יחזו מישרים. והאיש אשר דברי זה הספר יקיים, שכרו ישולם לו מאלקי השמים. ויזכה לראות בנחמת ציון וירושלים.

הובא לבית הדפוס ע"י
משה יהודה ליב גאלדבערג
מסמאלעוויטש פלך מינסק.‏

תוצאה שניה
ונדפס עתה בשלימות עם כל הדברים אשר נשמטו בהדפסה הראשונה בהוצאות הרב ה"ג ר' שלמה חיים ראחמילעוויץ נ"י רב במעדוועדענע בפרור מינסק

ווילנא
בדפוס ש. פ. גארבער
שנת סוף לגלותנו (תרע"א) לפ"ק

תוכן העניינים[edit]

מהדורה ראשונה[edit]

תבנית:להשלים

מהדורה שניה[edit]

תבנית:להשלים


[דברי אמת - גוף הספר]
דברי אמת
~~~~~~~~~~~~~
ד' צ' ע' מ' ל' א' י' ס'
עזרי מעם ד' עושה שמים וארץ
שויתי ד' לנגדי תמיד
בשם ד' אלקי ישראל

יתחיל החיבור ויפתח הדבור בתפלה ותחנונים: לפני אדוני האדונים מהולל שם ה' לך יתברך באתי בתפלתי: ואסיך את דמעתי: כי תקבל את מנחתי: אף כי היא דלה ורזה: אותה לא תבזה: ותעלה לפניך לריח ניחוח: ותתן לי עוז וכח: לכתוב לבניי היקרים דברים ישרים בתוכחות ומוסרים:‏ ויכנסו דברי אלה באזניהם: ולא ינטו ‏רגליהם:‏ מדרך הטובה והישרה:‏ ויקיימו מצוות ד' ברה. ועתה באימה וביראה וברתת ובזיע וברעדה וחלחלה ובבכי ויללה הנני מתחיל לכתוב לכם את דברי הצוואה הזאת: וביום הזה אשר עודני בחיים: יזלו עיני דמעות כמים: ובטרם אעוף מכם בתהום הנשיה: ובדממת נצח אעבור בדומיה: אורה אתכם חכמה ותושיה:‏ וטרם אמות במהומה:‏ ולא אקח בידי מאומה: לקחתי את עטי בידי: לכתוב את רעיון רוחי אשר עמדי:‏

ואליך אתפלל אתה צורי וקוני:‏ כי מיתתי תהא כפרה על כל עוני:‏ ותשלח מלאכי שלום לקראתי ויביאוני בשלום אל מנוחתי:

ואלה המה הדברים אשר יעדתי לכותבם עתה בעזרת הש"י והנני מוכן ומזומן לקיים בזה מ"ע מן התורה מצוות תוכחה ומצוות ולמדתם אותם את בניכם.‏ דעו לכם בניי כי אני אביכם הנני הולך לעמי בדרך כל הארץ והנני הולך ממקום שעושים למקום שאין עושים כי במתים חפשי כתיב וגם פה לא עשיתי מאומה כי כאשר נשאתי את עיני ונתתי את לבי להתבונן על ימי חלדי לאחור במה כליתי אותם ומצאתי פכים קטנים שברי כלי חרס ובהבלי עוה"ז כליתי ימי על פני האדמה. ועתה אשר אני מוכרח לשוב שמה הנני הולך בלא לויה לאורחא רחיקתא וזוודא קלילא ואצטרך לתת דין וחשבון לפני נורא עלילה ועתה אוי לי מיום הדין הזה אוי לי מיום התוכחה הזה כי יש לפני שני דרכים אחת דרך סלולה והשנית דרך פלילה ואיני יודע באיזה דרך יוליכו אותי וסתם דרכים בחזקת סכנה והסכנה גדולה מאד בי במקום שיש דין אין רחמים ואין מרחמים בדין ואוי לי אם אצא חס ושלום חייב בדיני והנני צריך רחמים גדולים להצילני מכל שטן ומכל פגע רע המה מלאכי החבלה אשר המה מחכים על מיתת האדם אשר יצר אותם בעונותיו לדונו ביסורים קשים ר"ל ואוי לו לרש כמוני אשר אין לי כל כי בוודאי לא יצאתי ידי חובתי בתורה ומעשים טובים ועתה איך אזכה בדין של מעלה אשר הדין דין אמת. וגם מי יודע כי גם התורה אשר למדתי והמצות אשר עשיתי אם יכשרו בעיני בית דין של מעלה כאשר ידקדקו בהם אם היו לש"ש בדחילו ורחימו בהידור ובזריזות וכדומה מהדברים אשר החובה על האדם לעשות בתורה ובמצות שיעלו לרצון ולנחת רוח לפני הש"י כי בעוה"ר כל מצותינו מלאים הרבה פניות ומחשבות זרות והמה רק כמצוות אנשים מלומדה. זאת ועוד אחרת לבי יחיל בקרבי וכל עצמותי ירחפו ממגור בהעלותי על לבי את הרעיון הנורא הזה כי יוכל היות כי גם התורה ומע"ט אשר עשיתי בימי חיי הבלי אולי איש אחר יירשם ממני ע"י שדברתי עליו לשה"ר כי ע"י העון המר הזה נעשה משא ומתן כזה ומי יאמר זכיתי לבי טהרתי מעון זה אשר בעוה"ר רוב בני אדם נלכדים בזה ואוי לי אם אביא לעלמא דקשוט חבילות של עבירות של בני אדם שדברתי עליהם סרה.

אי לזאת הנני העני ממעש נרעש ונפחד בהתבונני מה אעשה ביום הדין אשר יכריע כף העונות ע"י כף הזכיות אל מי אנוסה אז לעזרה ומי יהיה עלי סתרה להנצל מהעונשים הקשים של עולם הגמול:

והנני מתפחד מפחד בלילות מפחדה של גיהנם הדומה ללילה כמו שאמרו חז"ל (יבמות ק"ט) לעולם יראה דיין כאלו גיהנם פתוחה תחתיו. אוי לנו ווי לנו כי היסורים האלה המה נוראים כמו שהאריכו רז"ל וכתב בס"ק כי טוב לאדם להיות כל ימיו ביסורי איוב ולא לסבול עונשי גיהנם שעה אחת תסמר שערת בשרו של אדם המתבונן בהדברים האלה. ע"כ אתם בניי היקרים אשר מסרתי נפשי בשבילכם עד שהגדלתי אתכם ועמלתי עבורכם יותר מכחותי וממיטב כספי שלמתי עבורכם שכר מלמדים וכמה צער גידול בנים סבלתי מכם כאשר כל זה ידוע לכם ע"כ בבקשה מכם כי לא תהיו לי כפויי טובה: ודעו לכם מאמר החכם. אם קדמך אדם בעדשים ואתה האכלת אותו פטומין עדיין אתה חייב לו עבור שקדמך, ועתה ק"ו הדברים: כמה מחוייבים בנים יקרים: ללכת בדרכו מישרים: לצאת ידי חובתם: נגד אבותם: אשר הספיקו להם מחסורם ומשאלותם. ואין אני מבקש מכם כי תאכילוני פטומין רק עתה באתי על נפשי בשאלתי לבקש מכם כי תשימו לבכם להדברים האלה אשר המה יוצאים מקירות לבי האנושה ואז לא יהיה לי מכם שום בושה והטו אזניכם לשמוע לקול דברי אביכם ובזה תזכו את נפשכם וגם את נפשי תזכו בזה כמו שאמרו רז"ל ברא מזכה אבא. ואם תקיימו כל הדברים אשר אנכי מצוה אתכם היום בדעה צלולה: אז לד' אלקי ישראל תהיו סגולה: וימלא כל משאלות לבכם לטובה: עד ימי זקנה ושיבה: ובזה תעשו חסד של אמת גם עם נשמתי העלובה. ודעו לכם מאמר רז"ל (קדושין ל"א) בי הבנים חייבים בכבוד אביהם גם לאחר מותו: וכאן המתים יורשים את החיים והאבות יורשים את הבנים: ועד"ז פירשו כוונת מאמר רז"ל (ב"ב קט"ז) כל מי שאינו מניח בן ליורשו הקב"ה מלא עליו עברה: והוקשו מה חטא בזה שאינו מניח בן ועוד כמה צדיקים יש אשר לא זכו לבנים ועוד מה זה שאמרו בן ליורשו הל"ל כל מי שאינו מניח בן. ותירצו כי הכוונה בזה כי באמת הניח בן אך הוא אינו יכול לירש מהבן כלום לאחר מותו כי לא הדריכו בדרך הטובה אשר בן כזה לא יזכה אותו אחר מותו , לכן כועס הקב"ה על אביו שלא הדריכו בדרך הטוב. וטוב הולך ערירי מאבי בני רשע ופשע אמר החכם בן סירא. וכן אמרו רז"ל במדרש (פ' לך לך) וז"ל שני בני אדם אמרו דבר אחד, אברהם ודוד, אברהם כתיב בו ד' אלקים מה תתן לי אמר לפניו רבש"ע אם עתיד אני להעמיד בנים שיכעיסו אותך מוטב לי ואנכי הולך ערירי. דוד אמר חקרני אל ודע לבבי דע הפורשים ממני וראה אם דרך עוצב ונחני בדרך עולם. אמר לפניו רבש"ע אם עתיד אני להעמיד בנים שיעציבו אותך מוטב לי ונחני בדרך עולם עכ"ד. כי כאשר אין הבנים הולכים בדרך הטוב והישר יגיע מזה צער ובזיונות בעלמא דקשוט גם לאבותם והמה מצטערים על זה בקבר:

וז"ל הזוה"ק אי ברא אזיל באורח תקלא וודאי מבזה לאבא וודאי עביר ליה קלנא ואי ההוא ברא אזיל באורח מישור ותקין עובדי אוקיר לאבא אוקיר ליה בההוא עלמא גבי בני אנשא ואוקיר ליה בההוא עלמא גבי קוב"ה וקוב"ה חייס עלוהי ואותיב ליה בכורסיה דיקרה: ובכמה מקומות בזוה"ק ובתלמוד ובמדרשים ובס"י מובאים בענין זה דברים נוראים איך הבנים מזכים את אבותם במעשיהם הטובים:

ואלה המה ד"ק של הגאון החסיד רבינו אליהו מווילנא זצוק"ל מה שכתב בענין זה בביאורו על (משלי כ"ט) יסר בנך ויניחך ויתן מעדנים לנפשך: וז"ל כאשר הבן הוא צדיק יצילך מדין גיהנם ויתן מעדנים לנפשך בגן עדן כמו מעשה דר' עקיבא שלמד עם בן רשע והצילו מגיהנם ועוד שהביאו לגן עדן ועוד יסר בנך כי אפילו צדיק אם יש לו בן רשע אז נוטלים אותו מגן עדן לגיהנם למען יראה יסורי בנו וזהו יסר בנך ויניחך במקומך וגם הוא יתן מעדנים לנפשך עכ"ד:

וז"ל ספר הקדוש ראשית חכמה בשעת הדין אומר הקב"ה לאדם טורח גדול היה לי עליך משיצרתיך ולא היית נפל וכשיצאת לאויר כלום עסקת בתורה ועשית גמילות חסדים אם יש בו דברים הללו פוטרים אותו מיד הדין לשלום לגן עדן: ואם לאו מוסרין אותו לחמשה מלאכי חבלה נגד חמשה חומשי תורה אחד מכה ואחד מונה כדרך שמכין ומונין בבית דין והשלישי מוציא אש מגופו ככבשן שאש יוצא ממנו והרביעי מביא עשבים חמוצים ומרים מן ההרים שאם גזל מחבירו אומר לו דקדק בשינך לפי שאכלת גזל בשינך: והחמישי מכה את אביו ואת אמו ואומר להם מפני מה לא הדרכתם את בנכם ללמוד תורה ומעשים טובים כדי שיעשה מצות ויפרוש ממעשים רעים מיד נותנים לו רשות להכות את אביו ואמו ואם קרא ולא קיים מלקין אותו לפניהם עכ"ד.

אי לזאת אבקש מכם בני היקרים כי תשימו לבכם להתבונן בכל הדברים האלה אשר אני כותב לכם בהצוואה הזאת כרי שלא יהיה גם לי צער מכם חו"ש ותראו להדפיסה תיכף אחר פטירתי לזכות בזה את נשמתי כאשר יועילו לכם דברי צוואתי: כי מובן הדבר כי קרוב הדבר לוודאי כי גם הבנים אשר המה קלי הדעת עכ"ז כאשר יקראו את צוואת אביהם דברים חמים ונלהבים דברים החודרים כליות ולב דברים החוצבים להבות אש הנה אז התעורר בקרבם איזה רגשי קודש ודבריו יעשו איזה רושם בלבבם להטיב את דרכם מעט בהתבוננם כי הצור אשר נחצבו ממנו הוא אביהם כבר בלה ורד שחת ויזכרו כי הוא לא ישוב אליהם עוד רק המה ילכו אחריו אל מקום עפר רמה ותולעה להתראות עמו בעלמא דקשוט ואז אם הבנים יטיבו עי"ז את דרכם יהיה זה לזכות לאביהם. לזה אמרתי מה אעשה לכם בני היקרים לי כבבת עיני במה אזכה אתכם עתה להורות לכם את הדרך הטובה והישרה אין כוחי אלא בפי עטי לכתוב לכם דברי צוואה בדברי מוסר ולצוות עליכם לקיים הדברים האלה וגם אנכי אבנה מזה כי אהבת אבות לבנים הוא דבר מוטבע גם בכל הבעלי חיים כי גם הם אוהבים את בניהם ומספיקים להם מזונם בכל יכולתם אריה טורף בדי גרותיו ומחנק ללבאתיו (נחום ב יג) גם תנין חלצו שד הניקו גוריהן (איכה ד ג), אמנם האדם אשר הוא כליל כל היצורים ומבחר כל הברואים אין ראוי לאהוב את בניו כאהבת החיות הטורפות וכאהבת הבהמות רק את גוף הבן כי בזה הוא דומה להבהמה אך הוא צריך שתהיה אהבתו לבניו אם המה הולכים בדרך הטוב והישר אשר במעשיהם הטובים המה זוכים לעצמם ומזכים גם את אביהם.

ועד"ז פירש הגאון הקדוש בעל השל"ה ז"ל דברי רש"י ז"ל [פ׳ נח] שכתב כי עיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים ופירש הוא וז"ל הכוונה דעיקר תולדותיהם של צדיקים שרוצים שיהיו להם בנים המה מע"ט היינו שהבנים יעשו מעשים טובים עכ"ד. הנה את הדברים האלה אל לבי שמתי אולי אוכל לתקן עתה איזה דבר טוב אשר יטב גם לי גם לזרעי אחרי כי מי יביאני לראות במה שיהיה אחרי אם בני ילכו בדרך הטוב והישר או לא חס ושלום:

אי לזאת שנסתי מתני החלשים: ובאין אונים התחזקתי להיות איש באנשים: ובעת אשר אלקים מצא את עוני: וביסורים ובתחלואים רעים ונאמנים יסרני והקולמוס והמגילה תנוע בין הידים: כאשר ינוד הקנה במים: עכ"ז התחזקתי והחלש כמוני אמר גבור אני ואמרתי עתה יהיה לי עת לדבר פן מחר יהיה לי עת לחשות ואזרתי כגבר חלצי לחקוק דברי הצוואה הזאת ובאתי בהדברים האלה לעשות לי בהם איזה זכרון ולמצוא לי איזה זכות לסעוד ולסמוך את שפל גוי הנרעד והנפחד והמתפרק איברים איברים מחרדת יום הדין הגדול והנורא:

וזה חלקי אמרה נפשי ועיני לשמיא נטלית לבקש על זה רחמי שמים ועל ד' השלכתי יהבי בהדבר הזה אשר הוא היה בעזרתי וזכות אבותי הגאונים הצדיקים עמדה לי לעבוד עבודת הקודש. כן החונן לאדם דעת זיכה גם אותי התולעת לחדש הרבה חידושי תורה אשר בטוח אני כי המה על דרך האמת וכבר נדפסו הרבה מהם והשאר המה אתי בכתובים, כן יעזרני לגמור את דברי הצוואה הזאת אולי בזה אזכה את נפש בני ויהיה גם לי זה לזכות בעלמא דקשוט וכאשר בני יקיימו עי"ז מאמר הכתוב סור מרע ועשה טוב יטב גם לי בעבורם.


והנני לכתוב לפניכם בני היקרים: כמה דברים ישרים: אשר המה נאים: להזהר מדרך חטאים:

---
וזה החלי בעז"ה

הנה ראשון לציון ראיתי לציין לפניכם את הדרך הטובה והישרה ולצוות עליכם בני היקרים על הדבר הזה אשר בכמה מקומות בהספרים אשר חברתי בעז"ה כתבתי בהם מגודל ועוצם פשעה של עון הבטלה אשר היא אם לכל העבירות החמורות והיא ראשית כל פרי החטאות והעונות והפשעים והוא אילן גדול אשר עליו גדלים הרבה עבירות אשר המה עלולים להאדם לעבור עליהם בעת שהוא מבלה זמנו בהעון של הבטלה ואז המה פורחות וצומחות ממנו ביתר שאת וביתר עז והמה נשרשים בלבו של אדם ונעשו לו כהיתר גמור מחמת רוב ההרגל בהם. אוי לנו ווי לנו כי העון הזה של הבטלה פרץ מאד בקרב הארץ שומו שמים על זה ועל זאת תאבל הארץ כי על ידי זה סוגרו על מסגר לפני האדם שערי התשובה אשר החובה על כל אדם לתקן את מעשיו קודם מותו בעודו בכחו בימי ילדותו ולא להמתין על ימי הזקנה פן ימות פתאום ר"ל ונמצא העני הזה מת בלא תשובתו ואז אין רפואה למכתו. ועתה אחרי אשר העון הזה מביא את האדם לכמה עבירות חמורות והנה עי"ז נעשה לבו אטום מלהבין כי דרכו לא ישרה והוא צדיק בעיניו כמו שאמרו חז"ל עבירה מטמטמת לבו של אדם ועבירה גוררת עבירה ע"כ הולך וחוטא כל ימיו עד אשר ימות פתאום בלא תשובה. זאת ועוד אחרת כי לבד שהעון הזה מביא את האדם עוד לכמה עבירות הנה העון הזה בעצמו גדול עונו מנשוא כי כל שעה שהאדם מבלה אותה בעון הבטלה הוא פסידא דלא הדר אשר החוב על האדם לחוס על הזמן היקר שבכל הנמצאים ועל ימי חייו בעולם הזה אשר יוכל לזכות את נפשו בתורה ומעשים טובים כל אחד לפי ערכו, כי גם העני שבישראל, אין עני אלא בדעת, הוא האיש אשר לא זכה לכתרה של תורה, אם הוא יחוס על זמנו שלא לבלות אותה בעון הבטלה אז גם הוא יכול לקנות לו חיי עולם הבא. וקרוב אליו הדבר מאד כי יוכל למצוא לו ספרים יקרים הנדפסים בלשון אשכנז כמה ספרי מוסר וכמה ספרי הלכות או לשמוע דברי תורה מאחרים בעת שהוא פנוי מעסקיו ואז גם הוא חכם יקרא ושכר הרבה יטול.

והנני להעתיק בענין זה הדברים הנוראים אשר יצאו מפי דובר צדק החסיד רבינו יונה ז"ל מה שכתב בספרו כבוד חכמים. וז"ל, כל המוציא זמנו בדברי בטלה הרי הוא ככופר בעיקר שאינו מאמין שמלא כל הארץ כבודו כי המאמין שעומד לפני הקב"ה לא יעשה לפניו דבר נגד רצונו וקשה בעיניו דבר זה יותר מכל העבירות כי שאר עבירות אם יחטא פתאום ויצרו הטעהו שלא שם יראת ד' כנגדו אין עונשו גדול כל כך כמו זה אשר בזדון נפשו יושב שעה אחת או שתים ולפעמים כל היום ולא יזכור ד' ולא יזכור לפני מי הוא עומד ומכעיס ולא יבוש מגדולתו ולא יפחד מדינו והוא עובר על מה שכתוב בתורה (פ' עקב) השמר לך פן תשכח את ד' אלקיך ואם תאמר שזוכר את ד' ואעפ"כ עומד ומשחק הרי זה במזיד עומד ומבזה את ד' ואת תורתו שאומר בלבו אין הקב"ה מעניש למי שאינו עושה רצונו והוא כופר בדברי חכמים והוא צדוקי והוא דומה לאותם שהיו עובדים ע"ז בסתר ואמרו עזב ד' את הארץ ואין רואה אותם ואלו עובדין עבודה זרה בגלוי ואין מוחה אותם עכ"ד. ואחר שיקבע האדם בדעתו להאמין באמתת הדברים האלה אז יתבונן בינה גם בהדברים הנוראים שכתב הגאון החסיד רבינו אליהו מווילנא נ"ע שכתב לפרש מאמר רז"ל (אבות פ"ד) ועל כרחך אתה עתיד ליתן 'דין וחשבון' ודקדקו כי הוה ליה למימר 'חשבון ודין', וכתב כי דין הוא שדנין את האדם על שעבר עבירה וחשבון הוא כי בשעה שעשה העבירה היה יכול לעשות מצוה או ללמוד וזה החשבון שמחשבים העתים והרגעים שהיו לריק ומענישים אותו על זה מלבד מה שמענישים אותו על גוף העבירה עכ"ד.

ואחרי הדברים האלה איש נבוב ילבב להתבונן בענין זה גם בהדברים הנוראים שכתוב בספר הקדוש ראשית חכמה וז"ל כל הקובע עצמו לדברים בטלים נקרא לץ כיון שאפשר לו לעסוק בתורה באותה העת ואינו עוסק והוא דומה למי שאמר לו המלך מנה זהובים וכל מה שתמנה יהיה שלך והוא יושב בטל הלא זה שמתלוצץ מן הזהובים ובזוים עליו היש לצנות גדול מזה. כן המבטל מדברי תורה אחר שיודע השכר הגדול להעוסק בה ואינו עוסק בה אינו כי אם לץ ולבד זה הוא עובר בעשה ודברת בם ולא בדברים בטלים ובפרט לומדי תורה צריכים להזהר מדברים בטלים כי אם נכנס דברי לצנות ללב יצא כנגדה דברי תורה עכ"ד. עוד כתב בספר הנ"ל וז"ל לא יאבד אדם אפילו רגע שאימתי יביא רגע זה אשר אתה בו ולא אפילו כמהו כי הקודם זכה ישא ברכה ההולך אל ים רחוקים לטרוף טרף להביא ומצא עת נכונה לבקשתו הידיחנה: ועתה הדברים ק"ו אם לחיי הגוף הנגוף כך לחיי הנשמה על אחת כמה. וכמה או יאמר הנני מחוייב לעבוד את הש"י כל ימי ומתי אשלים מה שאחסר עתה כי אין ראוי להתהלל ביום מחר כי הלואי יעמוד על עצמו ויפרע את שלו וכן אמר להם פרעה לבני ישראל כלו מעשיכם דבר יום ביומו ואל תתהללו ביום מחר כי גם הוא מי התירו לכם הלא אתם מחוייבים לעשות למחר כיום זה אם כן אימתי תמלאו את החסרון הזה עכ"ד:

וכתב בספר זבד טוב וז"ל, אני מזהיר את נפשי להשמר מהבטלה ואבוד הזמן כי בזה נופלים כמה בטלנים ויושבי קרנות שבכל דור ודור:

וטוב לשמור ולעשות חשבון עם הימים בכל יום או בכל שעה לומר למה החייני הש"י שעה זו ומה תועלת יש לו ממני ואין כאן ספק שאם החייני אינו אלא כדי לעשות רצונו ומי שיחשוב זאת בוודאי לא יאבד אפילו רגע לבטלה עכ"ד.

ועתה אחרי אשר הדברים האלה יהיו לו להאדם לזכרון בין עיניו יש עוד דרך ישר לפני איש להתבונן גם בדברי המפרשים שפירשו כוונת מאמר רז"ל (אבות פ"ד) ועל כרחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון. וז"ל כאשר מביאים את האדם ליום הדין בבית דין של מעלה שואלים לו את הדין של העבירה והעונש המגיע עבורה על שהכעיס את יוצרו והוא מוכרח לפסוק הדין והעונש על כל עבירה ועבירה ואח"כ מראים לו אה החשבון של העבירות אשר עשה כל ימי חייו ומקבל עליהם עונשים קשים כמו שפסק על עצמו לפיכך אמר התנא דין ואח"כ חשבון עכ"ד:

עוד אחת מעט היא דברים מעטים וקצרים מועט מחזיק את המרובה אשר יצאו מפי החסיד רבינו יונה ז"ל מה שכתב בספרו שערי תשובה המה ג"כ די והותר לעורר לב האדם להתבונן שלא ילכד בעון הבטלה אשר ממנו יבוא לעבור על כמה עבירות חמורות: וז"ל, כל אשר איננו נזהר מאיזה חטא ואינו מקבל על עצמו להשמר ממנו גם אם הוא מעונות הקלים אע"פ שהוא נזהר מכל עבירות שבתורה קראוהו חכמי ישראל מומר לדבר אחד ואת פושעים נמנה וגדול עונו מנשוא, כי אם אמר יאמר העבד לרבו כל אשר תאמר אלי אעשה זולת דבר אחד אף שיכולת בידי לעשותה עם כל זאת לא אעשנה הנה בזה כבר שבר עול אדוניו מעליו והישר בעיני עצמו יעשה:

ועל הענין הזה נאמר (פ' תבוא) ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם, ביאורו אשר לא יקבל על עצמו לקיים את כל דברי המצות מראש ועד סוף ויורה על זה הלשון אשר לא יקים ולא אמר אשר לא יעשה עכ"ד. ועתה אוי לו להאיש אשר אלה לו ילך ובכה נושא משך חבילות של עבירות עבר עליהם גם בשאט נפש אחרי אשר כבר בהם כי איסורן איסור עולם ואיסור חמור ועם כל זאת הולך וחוטא בהם כל ימי חייו:

וכל אלה באים לו להאדם מעון הבטלה אשר היא אם לכל העבירות שבתורה:

ואיה שוקל ואיה סופר לשקול ולספור כמה מצות אשר האדם יכול לקיים אף ביום אחד אם יקבע לו עתים לתורה לעסוק בה לש"ש.

וכבר נודע הדבר בין החיים מה שכתב הגאון החסיד רבינו אליהו מווילנא נ"ע בספרו שנות אליהו (פאה פ"א) כי כל תיבה שאדם לומד היא מצות עשה ששקולה כנגד כל המצוות. ועתה כאשר הוא מאבד זמנו בעון הבטלה אשר על ידי זה הוא בא לעבור על כמה עבירות חמורות אשר אין שיעור לגודל עונשם ובפרט העבירות החמורות התלויות בפה ובלשון המה עלולים מאד לעבור עליהם האדם המאבד זמנו בעון הבטלה:

ועתה כמה עבירות יכול איש כזה לעבור עליהם אף ביום אחד ואוי לו ואוי לנשמתו אשר אינו מתבונן על אחריתו כי עליו יהיו כולם ועל כל יום ועל כל שעה יצטרך לחת דין וחשבון במה כלה אותה וכל המקטרגים אשר יצר אותם המה יפרעו ממנו אז בעונשים קשים רחמנא ליצלן.

ואחרי כל הדברים האלה אשר המה די והותר לעורר את לבבינו לפקוח את עינינו להתבונן על דרכינו כי לא זו הדרך העולה בית אל ולא היא הדרך שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם רק היא הדרך הרע והעקש אשר אחריתה דרכי מות כי אנו מלאי עון וכבדי פשע ועונותינו רבו למעלה ראש ואשמתינו גדלה עד לשמים:

ולא אכשר דרא והפרוץ מרובה על העומד בכמה עבירות חמורות הן בעבירות שבין אדם למקום רבה העזובה בקרב הארץ כי עוזבים מקור מים חיים היא התורה לעסוק בהבלי עולם הזה ובתענוגות בני אדם לאהוב אשישי ענבים ושירי עגבים אוי לנו ממה שכתוב בספר נפש החיים, וז"ל: בעון בטול תורה חס ושלום פוגם האדם את כל איבריו וגידיו וכל כחותיו כולם וחיות הקדושה של כל גופו מסתלקת והוא נעשה תיכף כמת ממש שאין לו שום חיות חס ושלום כמו שכתוב כי היא חייך עכ"ד. והעבירות שבין אדם לחבירו פרצו מאד בקרב הארץ הן בדברים הנוגעים בממון פסו אמונים מבני אדם כל איש אחר בצעו הולך לעשוק אהב כנען בידו מאזני מרמה עינו להונו, ולבבו לזהבו, כי בת מטרד בת מי זהב היא תמשול עתה והזהב עשו לבעל ומפזרים כמה ממון שאינו של יושר על כמה הבלי עולם הזה אשר המה מרבים הבל שיש בהם עונות וחטאים ופשעים כי כאשר למי זהב התפרקו מעליהם עדי התורה והמצות דור תהפוכות המה מתהפכים כחומר חותם מתאוה לתועבה בנים לא אמון בם וכל מה שיזקינו עוד יוסיפו סרה. גם בדברים הנוגעים בדבור כמעט אי נקי שלא ילכד מלדבר סרה על בני אדם ורובם ככולם נופלים בהעבירות החמורות התלויות בפה ובלשון: וכל מצותינו ומעשינו הטובים הטה רק במצות אנשים מלומדה אשר בוודאי המה כאין וכאפס נגד מעשינו הרעים ובוודאי המה יכריעו הכף לחובה ואוי לנו כי לא שבנו עליהם בתשובה ועתה איך לא ירעדו עצמותינו כאשר נתבונן בהדברים הנוראים שכתבו חכמי בעלי המוסר.

וז"ל כל זמן שהאדם לא שב בתשובה על עונותיו מכריזים בכל העולמות הזהרו בפלוני שהוא בנידוי על עון פלוני ופלוני שלא שב עליהם בתשובה והאיש הזה הוא מנודה למעלה ולמטה ושמירת יוצרו סרה מעליו והוא מעותד למקרים רעים ר"ל וכשישן בלילה סותמים שערי שמים בעדו ונשמתו אינה עולה למעלה ודוחין אותה לבין הקליפות והם מוסיפין טומאה על טומאתה ואוי לו כי הוא האיש האומלל והנכרת מחיי עולם הבא ולאחר מותו יורד מטה מטה הרבה מאד לגיהנום רחמנא ליצלן.

גם דברי הגאון בעל לבושי שרד מה שכתב בענין זה גם המה מבהלים את הרעיון מאד וז"ל הנה ידוע כי כל זמן שאין מתקנין העונות ובפרט העון הידוע אז כל תורתו שלומד נמסר לקליפות ועליו נאמר ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי וגו' פיך שלחת ברעה ולשונך תצמיד מרמה, הכונה פיך שלחת ברעה, התורה שאתה לומד בפיך אתה משלח לרעה היינו הקליפות, ולשונך תצמיד מרמה שמוסיף כח בהקליפות הנקרא מרמה עכ"ד.

והס"י כתבו בענין זה משל נורא אשר הוא מחריד הלבבות למי שמתבונן בו וזהו, מלך גדול היה לו כתר יפה שלא היה כמוה בכל העולם ושמעה הלך בכל המדינות מרוב יפיה ויבוא בן המלך האהוב לו ויעש כתר כזו מאבנים טובות ומרגליות כצורתה ממש, לשונא המלך בוודאי אין רע מהדבר הזה ובוודאי יקצוף עליו המלך מאד:

כן הוא הנמשל אם כי בדיבור איסור עושה אדם כתר להסט"א עכ"פ היא כתר נמאס וגרוע אבל אם עושה לה כתר מתורה ותפלות ומצות על שלא תקן חטאיו בתשובה ועל יוהרא וגסות הרוח ושאר פניות אשר ממש הוא כמו כתר של הקב"ה הנה בוודאי יגדל עונשו מאד.

ואלה המה דברי קדשו של קדוש ד' הגאון הקדוש בעל השל"ה ז"ל כל המטמא פיו ולשונו בטומאת הדבור אז כל תורתו וכל תפלותיו כולם נטמאו ומחוץ למחנה מושבם ואדרבה מקבל עונש גדול ונורא עליהם כי המביא דורון למלך חשוב ונותן הדורון בכלי מאוס יתקצף עליו המלך בכפלים, ודע כי לדבור של עבירה אין ערך ואין שיעור כאשר האריכו רז"ל בד' כתות שאין מקבלין פני שכינה כת חנפים כת שקרנים כת מספרי לשון הרע כת לצים וסימן לאלו הכתות ח' ש' מ' ל', ואם באתי להאריך להזכיר גודל חטאם וגודל עונשם יאריך הסיפור מאד ולא באתי רק להודיע כי אלו ארבע אבות הטומאה ותולדותיהם כיוצא בהם גדול עונשם ככופר בעיקר וכעובד עבודה זרה והם היורשי גיהנם בר מינן ואשם לא תכבה עכ"ד.

ובאמת נמצאים כמה בני אדם אשר המה מכירים את דרכם כי הוא הדרך אשר אחריתה דרכי מות ויודעים כי סופם לרשת גיהנם ר"ל ועכ"ז גם המה אינם חוזרים בתשובה והולכים וחוטאים כל ימי חייהם. והנה הרבה סבות יש אשר עבורם ימנע האדם מלעשות תשובה והכסיל בחושך הולך עד אשר יספה בחטאתו ואז אין לו רפואה למכתו.

ואחת מן המניעות אשר תעמוד לשטן להאדם למונעו מלשוב בתשובה הוא דבר המבהיל את הרעיון ומחריד את הלב למי שמתבונן בזה.

והמה ד"ק של רבינו הרמב"ם ז"ל בסוף מסכת ברכות בביאור הפסוק עת לעשות לד' הפרו תורתך כתב וז"ל כשתבוא העת להפרע מהרשעים ולהנקם מהם יזדמן להם סבות להפר התורה כדי שיבוא עליהם העונש ווה הענין ארוך ורחוק עמוק עמוק מי ימצאנו כי יצא ממנו לענין הדין הנגזר מהקב"ה על האדם עכ"ד. ותוכן דברי הרמב"ם ז"ל כי כאשר האדם משתרש בחטא אז מסלק הקב"ה הבחירה ממנו כדי שימות ברשעו כמו שעשה לפרעה ולסיחון שחזק את לבם.

וכן כתב הגאון הצדיק האמתי מלבי"ם נ"ע בסוף פרשת ואתחנן על הפסוק ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו כתב וז"ל, מה שנותן הש"י להרשע טוב ושלוה בעוה"ז הוא לשני טעמים ואלה המה: א) כמו שכתוב בעיקרים שלפעמים ירשיע כל כך עד שהדין נותן שינעלו ממנו דרכי התשובה כמו שנאמר ואני אחזק את לבו. ואם היה מוצא רעות היה חוזר בתשובה לכן נותנים לו שכר מצות שעשה בעוה"ז כדי שיקשה לבו וישאר ברשעתו ויאבד וזה שנאמר ומשלם לשונאיו שכר מצות אל פניו רצה לומר בעוה"ז כדי להאבידו שלא יחזור בתשובה. ב) ועוד טעם שאם לא היה נותן לו בעוה"ז שכר מצות שעשה היה מוכרח לשלם לו השכר בעוה"ב ששם השכר רוחני ונצחי והקב"ה אינו רוצה כי שונאיו יהיה להם תקנה בעולם הנצחי, וכמו שבארתי זה באורך בספרי ארצות השלום דרוש ז' וכמו שכתבתי בפירוש (תהלים ע"ג) וע"כ ממהרים לתת לו שכרו בעולם הזה שכר גשמי כלה ונפסד עם הפסד הגויה נושא השכר: וזה שנאמר לא יאחר לשונאו רצה לומר אינו רוצה לאחר שכרו אל עולם האחר השני הנצחי וע"כ אל פניו ישלם לו בעולם הזה עכ"ד.

ועתה איך לא יתר לבב אנוש ממקומו ואיך לא ימס לבבו בקרבו כאשר יתבונן בזה הענין בינה כי הקב"ה אשר הוא חפץ בתשובת רשעים ולא יחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכו וחיה, עכ"ז כאשר הוא מרבה לחטוא יחזק את לבו שלא ישוב ויאבד מחיי עוה"ב ועתה למה לא תעלה מורא גדולה על ראשנו פן חס ושלום גם אנו בכלל אלה אשר יצא עליהם הקצף להיות נטרד מאור החיים הנצחים. אי לזאת לידע אינש בנפשו האיש אשר אלה לו אשר הרבה לפשוע עד אשר הדין נותן כי יסגרו לפניו שערי התשובה ר"ל. החובה עליו לדעת כי הוא צריך להתחזק בכל כחו לקיים דברי המפרשים שכתבו לפרש מאמר רז"ל כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה חוץ מצא, הכוונה בזה ע"ד הרמז כל מה שאמר לך בעל הבית זה הקב"ה תעשה חוץ מצא אם יאמר לך צא ממחיצתו ולא אקבל תשובתך אל תשמע לו רק חזק ואמץ לעשות תשובה.

וכבר ידענו מאמר רז"ל שאין לך דבר העומד בפני התשובה האמתית כי אף אם האדם הרבה להרשיע ועשה כל התועבות שבעולם עכ"ז כאשר ישוב אל ד' באמת מקבל הקב"ה תשובתו והוא בן עוה"ב כמו שהאריכו בזה רז"ל: ואמרו בספר הקדוש תדא"ז וז"ל: אפילו הגדיל אדם הרבה עבירות זו למעלה מזו ואח"כ הוא חוזר בתשובה אומר הקב"ה הריני עמו ברחמים ואני מקבל תשובתו ואפילו אם עמד וחרף וגדף כלפי מעלה ואח"ז חוזר בתשובה אומר הקב"ה הריני עמו ברחמים והריני מוחל לו על כל עונותיו עכ"ד: ואיתא באבות דרבי נתן (פרק י"ג) כתיב (קהלת ט) כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת כי לכלב חי הוא טוב זה רשע המתקיים בעוה"ז מן האריה המת אפילו מאברהם יצחק יעקב שהם שוכני עפר כי הרשע העושה תשובה הקב"ה מקבלו אבל צדיק כיון שמת אינו מוסיף זכות עכ"ד: וז"ל הספר תד"א מעיד אני עלי שמים וארץ שהקב"ה יושב ומצפה להאדם יותר ממה שמצפה האדם לבנו והאשה לבעלה יושב הקב"ה ומצפה להאדם שיעשה תשובה: ועתה איך לא יבוש החוטא ולא יכלם הפושע אחרי אשר הוא יודע כי השערי תשובה פתוחים לפניו תמיד והקב"ה מצפה לו שישוב בתשובתו והוא עומד ברעתו ומעלים עין מהצלתו. ואינו חפץ בטובתו. לזכות נשמתו. להטיב אחריתו ואיה חכמתו. הוא גרוע מפרתו. אשר עליה יעיר חמתו. אם לא תעשה רצונו. והוא אינו עושה רצון קונו. ולא תשבע עינו. בכספו והונו. אשר בעת שכבו בקבר. אשר הוא מוכן לכל גבר. לא יצילו את נפשו משחת. ולא יהיה לו מהם שום עונג ונחת. אי לזאת החי יתן אל לבו להתבונן בדברים אשר כתב בשל"ה הקדוש. וז"ל: אשרי מי שעושה תשובה כשהוא איש, מהר המלט טרם ישכחו עונותיך ממך, וטרם יהיו מוטבעים בך, כי אז קשה לפרוש מהם. וטרם יבואו הימים אשר אין בהם חפץ להתאוות תאוה כי אז התשובה אין כל כך הגונה כי זה האדם כמעט הוא מוכרח ואינו ברשות עצמו. מפני שיבה תקום, מפני שיבה דידך וזכור את בוראך בעודך בחור בכוחך ורתיחת התאוה הוי גבור כארי לכבוש את יצרך ואל תתהלל ביום מחר כי לא תדע מה יולד יום ובכל עת ובכל שעה האדם הולך לבית עולמו ומי זה האיש אשר יש לו שטר התקשרות לימי חייו כמה יחיה שידחה זמנו לומר מחר אשוב ורז"ל אמרו ישוב היום שמא ימות למחר:

ואלה המה נועם מוסרו של הגאון בעל חות יאיר מה שכתב בענין התשובה: אתה בן אדם מהר המלט על נפשך ובעוד אשר צרי הרפואה פתוח לפניך, אתה קח לך משלך סמים היפים נחמדים ונעימים וחיתה נפשך בגללך כי אינך בטוח ליום מחר שתהיה ברשותך לעיין בעסקך ומלין לצד עילאין ומי יודע ואוי לך אם תמות מות נבל בלא תשובה:

והנה דוד המלך ע"ה אמר (תהלים מא) רפאה נפשי כי חטאתי לך הרי לנו להדיא שהחטא הוא הממית והוא החולי הגדול שבנפש היקרה שצריכה רפואה ועתה למה תעשה כה לאמתך עד מתי תתעלם ממנה הלא אתה רואה כי המות בא פתאום ולא יחוס על נער וזקן ויום אחד אינו ברשותך:

ואתה תפקד לרגעים כמו שאמרו רז"ל (ר"ה ט"ז) אדם נדון בכל יום ואם אתה חסת על הקקיון הזה של החומר העכור והגוף הנגוף והשפל הזה שבין לילה היה ובין לילה אבד ולא יודע זכרו עוד וגם רפואתו אינו רק לפי שעה מועטת ועכ"ז על הרפואה הזאת אתה מוציא עליה הון רב וטרחה רבה ספק אסיא ספק לא אסיא:

ועתה איך לא תחוס על נוה עיר הגדולה היא נשמתך הקדושה אשר נצר שרשה חלק אלקי ממעל ורפואתה אם תשוב בתשובה רפואה בדוקה היא וישועתה קרובה לבוא והיא רפואה וודאית ונצחית כי קרוב הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו וא"כ בוודאי מהראוי שהחי יתן אל לבו שאם על דבר שאינו מתקיים הוא הגוף אשר אחר כל הרפואות סופו למות עכ"ז ממהר כל כך ק"ו כי הוא מחוייב ועומד לעיין ולפשפש במעשיו ולהמציא לו מזור ותרופה לחולי תמידי לנפשו היקרה חלק אלקי ממעל שלא יתננה לרדת שחת לגיהנם ר"ל עכ"ד.

וז"ל בעל ספר הקדוש ראשית חכמה יתן האדם אל לבו אם בשוגג היה הורג את בנו יחידו החביב לו איך היה מתמרמר ובוכה וצועק כמו שעשה יעקב הקדוש שהתאבל כ"ב שנה בחשבו כי הוא גרם מיתת יוסף ע"י ששלחו לאחיו כן ראוי וחיוב לבכות ולהתאבל ולהצטער ולעשות תשובה שלמה על עונותיו עכ"ד.

ובספר חסידים כתב וז"ל: ראה כמה תעניות וצומות ובכיות ותחנונים אדם עושה כאשר בנו הוא חולה כי נפשו מרה לו על בנו וכש"כ שהיה לו לעשות כן בעשותו דבר עבירה שהוא אובד עי"ז ממנו טוב הנפש לעולמים ע"כ ימהר לתקן בתשובה כל אשר פגם בעונותיו עכ"ד.

והנה אמת נכון הדבר כי כל איש אשר עוד לא הטביע נפשו בבוץ הכפירה והוא מאמין באמונה בשכר ועונש, רק הוא חוטא מחמת תאות לבו ויצרו הסיתו ויוכל לו, ועונו וזכרון רשעו נגג עיניו תמיד, והמה מקרקרים את קירות לבבו ומפצעים את מוחו ומעציבים את רוחו הנה לאיש כזה יש תקוה כי יזכה לעשות תשובה. אי לזאת איש נבוב ילבב לקיים מאמר הכתוב וצדיק באמונתו יחיה ויתברר ויתאמת אצלו כי הדת היקרה והאמונה הישרה הוא העיקר והיסוד לכל התורה כמו שאמרו רז"ל (מכות כ"ג) בא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר וצדיק באמונתו יחיה ויתחזק להאמין באמונה שלמה בכל הדברים האלה אשר כתבנו כי המה אמת וצדק ואז יש לו תקוה גדולה כי יוכל היות כי עוד יזכה לעשות תשובה:

אך אוי לעינים שכך רואות ואוי לאזנים שכך שומעות ואוי לנו ווי לנו כי הרבה שוטים ופתאים. בהעולם נמצאים. אשר המה מתגאים. והגאוה תעמוד להם לשטן על דרכם מלמונעם מלעשות תשובה. כי כבר ידענו כי נגע הגאוה כי תהיה באדם והובא לכמה עבירות והוא אילן גדול אשר הרבה פירות רעות גדלים עליו והיא עבירה העושה פירות הרבה ואין לנו עבירה המטמטמת לבו של אדם כמו הגאוה. והיא תעצור בעד האדם שלא יגיע אל מחוז המעלות והשלימות. אש היא, עד אבדון תאכל.

וכן כתבו המוסרים כי אף אם יהיה בהאדם כל המדות טובות שבעולם אם לא יציץ עליהם אור הענוה האמיתית מלמעלה אז גם המה לא יהיו רק כנרות כבויים ויהיו כנזם זהב באף חזיר ויקלקל כל המדות טובות שבו, וילאה כל פה וכל עט סופר מהיר לפרט כל העבירות הצומחות מעון הגאוה, ולא לחנם אמרו רז"ל בספר הקדוש אותיות דרבי עקיבא וז"ל האדם המתגאה אע"פ שיש בו צדקה וגמילות חסדים כאברהם אבינו ויש בו תורה וחכמה כמשה רבינו לא ינקה מדינה של גיהנם עכ"ד. והנה נגע הגאוה הזאת תשרך את דרכו של האדם בסירים למונעו מלעשות תשובה וגם האיש אשר עוד זיק האמונה הצרופה תוקד על מזבח לבבו והוא מאמין באמונה שלמה כי טוב לא יהיה לרשע ואם לא יעשה תשובה ענש יענש בעלמא דקשוט בעונשים קשים ר"ל ולב יודע מרת נפשו כי לא טהור הוא מעונות וחטאים ופשעים ועכ"ז גם איש כזה ימנע את עצמו מלעשות תשובה וכל ימיו הולך וחוטא בימי נערותו גם בזקנותו עד אשר עונותיו ילכדו את הרשע וימות ברשעתו בלא תשובתו ואז אין לו רפואה למכתו וכל זה הוא מחמת הגאוה הארורה כי הוא בוש מבני אדם פן ילעיגו עליו ויאמרו אתמול היה זה עמנו לעשות כמעשינו ועתה נעשה בעל תשובה אין זה רק הוא גונב דעת הבריות שיאמרו עליו כי הוא צדיק ובעל תשובה.

והנה מחמת זה שהאדם ירא פן ידברו עליו ככה וישחקו ממנו צעירים וישישים הוא מונע את עצמו מלעשות תשובה, גם בעת אשר תחל איזה רוח טהרה לפעם בקרבו לעוררו לתשובה ורק מחמת הבושה הזאת אשר הוא מתבייש מבני אדם לא יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו ועוד הוא מוסיף רשע על פשע כי עבירה גוררת עבירה והולך וחוטא ומשתרש בעבירות עד אשר חמורות נעשו לו כקלות וזדונות נעשו לו כשגגות והוא רשע בעונו ימות:

ועתה מי זה האיש אשר חלק לו ד' בבינה אשר לא ישכיל ולא יבין זאת כי אוי לאיש כזה אשר הוא בוש מן היצור ואינו מתבייש מן היוצר אשר חייו ומותו מסורים בידו ואם ימיתנו תהיה מיתתו מיתת עולם רחמנא ליצלן כמאמר רבי יוחנן בן זכאי (ברכות כח:) ואוי לו לאיש כזה אשר הוא שוכח על מאמר רז"ל (עדיות פ"ה) מוטב להיות כל ימיו שוטה בפי הבריות ולא להיות רשע שעה אחת לפני המקום אוי לו ואוי לנפשו אשר תרד חו"ש מטה מטה הרבה מאד למדרגה התחתונה בגיהנם הנקראת אבדון אשר כל היורד לשם אינו עולה משם לעולם. אוי לנו ווי לנו כי גם כמה מן העבירות אשר מנו לנו רז"ל בפרק חלק (ובאבות פ"ג) אשר בעבורם מאבד האדם את חלקו בחיי עולם הבא הנה כמה מהם פורחות וצומחות בקרב הארץ ואין אנו צריכים לחפש אחריהם בנרות בחורין ובסדקין כי המה מצויין לרוב בקרב בני עמנו והמה שכיחי ושכיחי ובעוה"ר כמה בני אדם עוברים עליהם בשאט נפש ולא יתנו כלל להצטער על זה. ומה גם העון החמור של המלבין פני חבירו ברבים פרץ מאד בקרב הארץ וכמה בני אדם נכשלים בו ואינם יראים לנפשם מדברי רז"ל כי המלבין פני חברו ברבים אע"פ שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא אשר הדברים האלה גם בלא כחל ובלא שרק המה מבהילים את הרעיון למי שמתבונן בו איך ברגע אחד יכול האדם לאבד ממנו חיי עולם הבא. וכתוב בספרי קודש כי המלבין פני חברו ברבים חמור מן הרוצח כי הרוצח יש לו חלק לעוה"ב והוא אין לו, ואוי לנו כי כמה בני אדם עוברים על זה וכן עוד על כמה עבירות חמורות כאלה עוברים עליהם. ועתה מה יהיה חלקו של איש כזה אשר נלכד בהם הרבה פעמים ולא שב עליהם בתשובה הנה וודאי יהיה חלקו לחרפות ולדראון עולם ר"ל ועתה איך עבור הבושה הרעה הזאת אשר הוא מתבייש מן בני אדם פן ילעיגו עליו ימנע עי"ז מתשובתו למות ברשעתו לאבד ממנו עונג נצחי חיי עולם הבא אשר יפה שעה אחת של קורת רוח בעוה"ב מכל חיי עוה"ז ולהיות נדון ביסורים קשים ומרים בעלמא דקשוט היש שטות ופתיות גדול מזה ואוי לו להשוטה הזה אשר עבור הבושה הרעה הזאת ימנע מלעשות תשובה.

וכתבו המוסרים כי זאת יחשוב האדם אלו היה לו איזה עסק אשר היה יכול להרויח בו ממון האם היה מניח מה שהיה צריך לעשות בזה העסק מפני לעג חבריו אשר ילעיגו עליו על עסקו בעסק הזה שאינו עסק של כבוד, הלא עינינו רואות כי כמה בני אדם עוסקים בעסקים שאינם של כבוד ומקיימים מאמר רז"ל פשוט נבלה בשוק אף כי המה מכובדים בעיניהם מקיימין דברי החכם טוב נקלה ועבד לו ממתכבד וחסר לחם וכל זה עבור חיי שעה חיי עולם הזה. ועתה הדברים ק"ו, אם כה עושה האדם לצורך גופו אשר סופו למות ואיך יעשה שקר בנפשו לאבד נשמתו ולמנוע מתשובתו מפני לעג המלעיגים עליו היש שטות וסכלות גדול מזה? אי לזאת כתבו חכמי המוסרים כי עיקר הבושה וההכנעה תהיה איך פחות מיתוש איש נבזה ונמאס איש אשר אינו בטוח בחייו אף על יום אחד, רגע הוא חי ומשנהו מת, ואחר מותו אז רמה אחזתו ובכל שעה ובכל רגע הוא מעותד למות ואינו יכול לכלוא רוחו בקרבו לעצור את נשמתו לבל תצא ממנו פתאום ויום מותו ממנו מכוסה ואנו רואים כי נפישי גמלי סבי טעוני משכי דהוגני והרבה בני אדם מתים פתאום ר"ל והיום בריא אולם הוא הגבר. ולמחר יוכל להיות כי ישכב בקבר. והיום הוא אדמוני ויפה עין. ויוכל להיות כי מחר יגוע ואין. ועתה איך איש כזה יעבור על פקודי מלך מלכי המלכים הקב"ה. ע"כ כל עצמותיו יאחזמו רעד מאימת יום הדין הגדול והנורא אשר יהיה מוכרח לתת חשבון של אמת על כל מעשיו אשר עשה מיום היותו על אדמתו. לפני יוצר נשמתו. ואז לא תועיל לו חכמתו. אשר היה חכם להרע ולהטיב לא ידע. ייבוש ויכלם מעונו וחטאיו ופשעיו וימהר לשוב אל ד' באמת ויתודה על עונותיו בבכי ויכנע מאד ויגרור גדר על גדר שלא יחטא עוד וישוב אל ד' וירחמהו ולא יבוש מהמלעיגים עליו ולא יחת מפני כל וזה ששנינו (אבות פ"ה) הוי עז כנמר.

ומה טוב ומה יפה לו להאדם להתבונן בענין הזה בהדברים היקרים אשר כתבו בזה הס"י וכאשר יתבונן באמתת דבריהם אז בוודאי יעלו לו מזור ותרופה שלא תמנענו הבושה הזאת מלעשות תשובה. ואלה המה דבריהם מה שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים מה) כי עליך הורגנו כל היום, זה קאי על אותן האנשים המקבלים הלבנת פנים ובושת על המצוות. ועיקר חוזק החסידות מתחילה ועד סוף אע"פ שמתלוצצים ממנו ומביישים אותו והוא אנו מניח חסידתו מחמת זה וכוונתו לש"ש ואדרבה הוא שמח על זה על שקבל עלבון עבור כבוד הש"י זהו עיקר החסידות, וכבר אמרו רז"ל הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו.

ומאושר הוא האיש אשר יקבע בלבו בענין זה ג"כ אמתת דברי ספר חרדים וז"ל בשמעי קול מחרפי ומגדפי ברבים אשים לנגדי כף מאזנים בכף אחד אשמותי ובכף שניה החירופים והגידופים ואביט כי כף האשמות מטה מטה והמה הכריעו לכן אצדיק עלי את דיני וכן אעשה לכל מיני צער ודבור ומעשה עכ"ד.

ודבר זה יצא מפורש גם מפי האר"י ז"ל מובא דבריו בכמה ס"י וז"ל: היה מורגל בפה קדוש האר"י ז"ל לומר שבכל התשובות שבעולם המעולה שבכולם לזכך חטאות ועונות ופשעים היא סבילת עלבונות וחירופים וגידופים והיא מעלה יתירה מכל מלקות וסיגופים שבעולם כי אם מסגף עצמו נחלש גופו ויבטל מדברי תורה למאן דלא אפשר לו ונקרא חוטא וכן במלקות וכיוצא בו אמנם במדה זו יאכל וישתה והעונות מתכפרים עכ"ד.

וכן דיבר גם כן הגאון המקובל האלקי רבינו משה קורדאווירא ז"ל מובא דבריו בכמה ספרי-יראה וז"ל: המעלה החשובה בכל התשובות שממרק עונות וזדונות ופשעים היא סבילת עלבונות הגע עצמך אם יאמרו לך תרצה שיבוא אליך הפסד ממון הלא תשיב לא, ואם יאמרו לך האם אתה רוצה לקבל עליך מיתת בנים שלך תשיב חס ושלום אתה ד' תשמרם, ואם יאמרו לך תרצה שיככה ד' בשחפת ובקדחת בקרירי ובחמימי הלא מיד ירוץ לבבך ותשיב חס ושלום רחמנא לשיזבן, ואם יאמרו לך על המיתה או על הגיהנם או על הגלגולים רעים על הכל תשיב חס ושלום רחמנא ליצלן. אם כן תאמר לי אתה בני במה תתקן בחייך את עונותיך מה שפגמת בשמות הקדושים בכל העולמות העליונים מיום היותך על פני האדמה מי יוכל למלל ומי יוכל לספר והנה הכל כתוב וחתום מראש ועד סוף והזקן הכסיל רודף אחריך עד החרמה להחטיאך עוד בקלות ובחמורות ר"ל ומכל עבירה נעשה קטיגור ומקטרג עליך ומבקש עליך דין מאת הש"י. לכן זאת העצה הנכונה שתהיה שש ושמח אם יחרפוך ויבזוך ויהיו בעיניך שמחה גדולה כאלו אכלת ושתית מעדנים כן תשמח בחירופים וגידופים ובזה יהיה לך כפרה לעונותיך ותפרוק מעליך עול כבד ומשא כבדה של פשעים ואת נפשך תציל מרדת שחת לגיהנם ר"ל.

וזה שאמר הכתוב (איכה ג) יתן למכהו לחי ישבע בחרפה, רצה לומר כי יתן להמכה אותו את הלחי ויאמר לו הכה תכה והוא לא יבייש להמכה אותו רק יקבל כל זה באהבה לכבוד הבורא ב"ה ואז עי"ז ישבע בחרפה שעל ידי אותה חרפה יוכל להיות שבע באכילה ולא יצטרך להתענות ולסגף עצמו בסיגופים רק יאכל וישתה והעונות מתכפרים עכד"ק. ובריש ספר פעולת אדם כתב באיזה אופן מותר לאדם לקבל על עצמו סבילת חרפות ועלבונות.

ואז כאשר הבושה הרעה הזאת לא תעמוד לשטן להאדם על דרכו לסרך דרכו בסירים שלא יגיע לשערי התשובה אז יש לו תקוה גדולה כי תעלה בידו לעשות תשובה שלמה וביום שידבנו לבו לשוב אל ד' יאחז צדיק דרכו וטהר ידים יוסיף אומץ ללמוד בספרי מוסר את הדברים אשר המה חובה על האדם לדעת להזהר בהם בתשובתו שלא יכשל חס ושלום ואז לא תעלה בידו תשובתו.

גם נגע צרעת כי תהיה באדם המה העבירות התלויות בפה ובלשון אשר המה נגעי בני אדם ורוב בני אדם נכשלים בהם והובא איש כזה אל הכהן הגדול מאחיו הוא הגאון הצדיק האמיתי בעל חפץ חיים שליט"א ללמוד בספריו היקרים והמה יורו לו איך להתנהג בזה ואשרי האיש אשר ילמוד על מנת לקיים בספריו הקדושים אשר המה מלאים דברים יקרים מפז נבחרים איש כזה את נפשו יציל משחת ויזכה בזה ובבא לרוב עונג ונחת.

ואשרי האיש אשר יש לו חוק קבוע ללמוד בכל יום ספרי מוסר לא מן השפה ולחוץ רק על מנת לקיים, איש כזה יכיר את ערך נפשו ולא ימכרנה עבור הנאת שעה אחת המה חיי עולם הזה וכמשל המובא בספר ראשית חכמה משל לשני בני אדם שהיו בידם שני מרגליות טובות זה שיודע מעלת המרגליות יצרנה כבבת עינו וזה שאינו יודע מעלתה יתננה עבור פת לחם, וכן הבורים אינם מרגישים מעלת נשמתם ע"כ עושים הרע אבל המשכיל הנלבב ביראת נשמתו ישמרנה ותבוא בלבו יראת הש"י ורשפי היראה בוערים בקרבו בשלהבת יה. ואיש כזה יכיר האמת שלא יחליף עולם אמת בעולם שקר עולם נצחי בעולם עובר עולם אשר יפה שם שעה אחת של קורת רוח מכל חיי העולם הזה אשר באמת כל תענוגיה המה הבל הבלים ואיש כזה יכיר כי ההרגל בהבלי עוה"ז ובתענוגים זה מקור משחת לעונות וחטאים ופשעים רבים ופעמים רבות גם לפיד[1] ושבר אשר המה ימררו את חייו גם בעולם הזה וסופו יורש גיהנם ר"ל.

וההרגל היותר טוב לאדם שיסכין בכל החליפות והתמורות הטובות והרעות גם יחד ויאמר כל דעביד רחמנא לטב עביד וגם זו לטובה ואם הוא רק בריא בגופו אז החובה עליו להודות על זה להש"י והחובה עליו לומר בפה מלא מתנה טובה יש לי בבית גנזי ובריאות שמה כי אין עושר כחיים בריאים כי עון פלילי הוא להתאונן על דרכי ההשגחה כי טוב לו להעני אשר הוא בריא בגופו מהחולים השוכבים על ערש דוי בבית מלא עושר ויתענו תחת ידי חליים רעים ונאמנים או תחת איזמל הרופאים העושים ניתוח בגופם אשר המה יבקשו כי הש"י יתן להם ריש ועוני מרבה להכיל רק יהיו בריאים ושלמים.

ואיש כזה ההוגה בספרי מוסרים. יכיר האמת של אלה הדברים היקרים. יש דברים הרבה אשר אותם חשקתי. ואותם התאוותי מחמת אולתי. ובאמת לא מחכמה אותם שאלתי. כי הכרתי בימי חיי הבלי. כי המה יגרמו לי ימי אבלי. ותחת אשר אקוה למצוא בהם ששוני. אמצא בהם את יגוני. ובהם תגדל אסוני. לאיש דל ערך כמוני. כי המה שוד ושבר תרבנה. ואת משפטי האמת והצדק תטנה. והמה ירדפו את האדם עד חרמה. לעשות את כל מעשיו בערמה. לטרוף תמיר טרף כחייתו היער. אשר זה מעשה כסיל ובער:

ואוי לו לבן אדם תולעת. אשר לא השכיל לבו לדעת. כי כל שוכני בתי חומר. לא יועיל להם כל כופר וכל אומר. ביום העברה וביום הזעם. אשר יבוא עליהם פתאום ברעש וברעם. ואז לא יועיל להם ממונם והונם. אשר לא עשו בהם רצון קונם. ואז יכירו את שגיונם. אשר הלכו כל ימיהם אחרי רצונם. ולא הטו אזנם לאמרי בינה. אשר המה להאדם לראש פינה. ואטמו אזנם מאמרי דעת. ונתנו במצות ד' מגרעת. ולא היה בהם חכמה כמו הילד. כי רדפו רק אחר תענוגי החלד. ולא התבוננו כי לא יקחו בידם מאומה. כאשר יבוא אליהם יום המהומה. ומנעו הטוב הנצחי מנשמתם. ולא זכרו היום אשר ישובו לאדמתם. ואז איה הם ואיה חכמתם. ואת האמת הזאת יכירו בקבר. גם כאשר יבוא בזה העולם לזה הגבר. הרבה צרות ושוד ושבר. גם אז יכיר את דרכי ההבל. כי המה מעשה תעתועים מעשה הבל. ואוי להם לההולכים בזדונם. ועוד דרכם ישרה בעינם. אשר זה הוא אסונם. ואף שהמה רעים וחטאים. עכ"ז עוד המה מתגאים. והרבה שוטים ופתאים כאלה בהעולם נמצאים. אשר תמיד טח עיניהם. מראות את אשר לפניהם. כי אוי להם ואוי לנשמותיהם. אם לא יטיבו דרכם בחייהם. ויוליכו עונותיהם אל קבריהם. ולא תועיל להם עשרם אחר מותם. בעת אשר תהיה רמה אחותם. להצילם מעונשים קשים ומרים. על עונותיהם שעשו חמרים חמרים. גם על אשר בניהם עושים מעשים זרים. ומדרך הטובה והישרה המה סרים. עיני אבותם יורידו על זה פלגי מים. על אשר בניהם אלה עודם חיים. והנה להתבונן בכל אלה הדברים. יביאו את האדם אלה הספרים. כי המה ישרישו בלבו אמונה טהורה. להאמין כי אין לנו שיור רק התורה. ורק היא תעמיד האדם בקרן אורה. ובלעדה אין לו יתרון על בעלי הגרה. ובהספרים האלה נמצא כל תוכחת מגולה. להורות את האדם דרך הסלולה. אשר בה יגיע אל מחוז חפצנו. לנוח בשלום אחר אריכת ימינו:

אי לזאת מי האיש החפץ חיים. וחפצו לעשות רצון אביו שבשמים. יקבע לו כל ימי חייו סדרים. ללמוד בכל יום מעט באלה הספרים. והמה יצילו נפשו מכל רשע ופשע. וימצאו לנפשו תמיד פדיון וישע. וימציאו לו תמיד לכל גופו מנוח. שלא ילך תחת סבלות הזמן שוחח. וכאשר יהיה עני לא יקנא בהגבירים. ההולכים מזה העולם לעולם האמת ערירים. כי בניהם הרעים אשר ישארו אחריהם. והמה אוחזים ג"כ מעשה אבותיהם בידיהם. לטובה היה להם כי בקטנותם היו מקברים אותם. ולא היו להם לפוקה ולמכשול לאחר מותם. כי גם על זה יקבלו שם עונשים כבדים וקשים. על העבירות אשר בניהם בעקבותיהם דשים. אחרי אשר המה בעצמם גרמו להם לעשות ככה. לכן גם על זה השיגם קללה ולא ברכה. ובעת תשבר כדם על המבוע. אז יזעקו את המדוע. ויאמרו מדוע דבר ד' בזינו. ואחרי שרירות לבנו פנינו. אוי לנו מה עשינו. כי הלכנו שובבים אנו ובנינו. ועתה גדול כים שברנו. כי שמענו לקול יצרנו. אשר הדיח אותנו מאבינו שבשמים. ועתה נדחנו עי"ז מארץ החיים. ואוי להם לבני העלייה. על העת אשר ירדו לשאול תחתיה. וכל הונם וכספם וזהבם. אשר זה היתה תשוקת כל לבבם. המה ישארו פה עלי אדמה. והמה יקבלו עליהם עונשים קשים שמה. על אשר לא עשו בהם הטוב והיושר. ועל הבלי עולם הזה פזרו ממון ביותר. ובמצות הצדקה הגדולה והיקרה. היתה תמיד עיניהם צרה. ואמרו צדקה תהיה לנו. למלא בהממון רק תאוות לבנו:

ועל כן החובה על כל איש לקבע לו עת בכל יום ללמוד ספרי מוסר והמה ישרישו בלבו אמונה טהורה והשכלה אמתית להיות משכיל ביראת אלקים להתבונן כי אף אם הוא מעונה ומדוכה מצוק העתים ומחולל תמיד מאסון ותלאה וכל ימיו הוא שבע מרירות מעוני ומחסור ואין לו רגע בלא פגע עכ"ז החובה עליו לקבל את כל התלאות בדומיה ולהאמין כי יד ד' צבאות תעשה זאת ומבלעדו לא תעשנה כל אשר יעברו על האדם הן לטוב הן לרע והמה רק שלוחים מן הש"י לעשות לו כל מה שנגזר עליו ומשפטי ד' אמת צדקו יחדיו ולא חשיד קוב"ה דעביד דינא בלא דינא וכל דעביד רחמנא לטב עביד. גם איש כזה יכיר אמיתת הדברים האלה כי שוא עבוד אלקים אחרים המה אלילי הכסף והזהב לרדוף אחריהם ביותר כי אם ד' לא ישמור שוא שקד שומר וידיו לא תעשה תושיה להשיגם גם בעמל רב ובזיעת אפו כמו שאנו רואים כי כמה אנשים אשר חיו חיים של עושר וכבוד כאשר ההצלחה הבוגדה תסתיר פניה מהם אז תדיחם משאותם ומרגע לרגע ירדו פלאים, ואם אך תמעד רגלם אז נדחפים ביד חזקה דחוף והשלך אל עמקי בור המסכנות עד אשר בניהם לחם שואלים ופורש אין להם:

ומתקיים בהם דברי הקיסר האדיר נאפאלען כאשר היתה תבוסתו שלמה בשנת 1812 כאשר נלחם עם אדונינו הקיסר האדיר אלכסנדר הראשון נ"ע ובא על אדמת רוסיא בשש מאות אלף אנשי חיל גבורי מלחמה מזוינים בכלי נשק וקודם צאתו למלחמה התפאר בפני חילו כי בטרם ימלאו ששה חדשים תראנה שתי ערי המלוכה מאסקווא ופעטרבורג בקרב חומותיהן את אנשי חילו העשוים לבלי חת, וסוף דבר היה כי לא נשאר לו מכל חילו העצום רק כעשרת אלפים איש וכל חילו נהרגו במלחמה גם אלפים ורבבות מתו בכל המיתות המשונות בדבר וברעב ובקור ונפלו כזבובים על ארץ והוא ברח ומלט את נפשו ושב לארצו בבושת פנים בחרפה ובוז ואמר בחצר המלכות בוויען אל מלאכו הנצב לקראתו, מן המעלה אל הנקלה רק צעד אחד. והדברים האלה נעתקו ללשונות כל העמים. כי עיני ד' משוטטות בכל הארץ וכפועל אדם ישולם לו:

הנה איש כזה המאמין בזה באמונה שלמה הוא מתייאש עצמו מהבלי העולם ואינו רודף אחר הכבוד הדמיוני ופאר החיצוני גם הוא מסתפק במועט ואת כל אשר נוטל עליו מאת ההשגחה העליונה הוא מקבל באהבה ובשמחה ואמר גם זו לטובה כזה חכם יקרא כי הוא חכם באמת ואז כאשר האמונה וההשכלה יהיו משולבות ומחוברות בלב האדם ברתוק הגדול שהוא האמת להיות משכיל על דבר אמת היינו שיקבל עליו בלב שלם שלא להוציא מפיו שום שקר לעולם אשר האמת הוא היסוד ואבן הפינה להמצוות שבין אדם למקום ובין אדם לחברו והוא הציר אשר עליו יסובב חוקי התורה והמצוות והוא הבסיס אשר כמה מצוות נבנה עליו והאיש אשר נוכח האמת דרכו ורק האמת נר לרגליו בכל דבר, איש כזה יבין את אמיתת כל הדברים האלה אשר כתבנו ויבין אמיתת כל דבר ודבר מה לעשות וממה לחדול ואיש כזה נר תקותו לא תכבה כי הוא לא ימסר ביד יצרו אשר הוא מסית את האדם להדוף ביותר אחר הבלי עוה"ז אשר המה הבל מעשה תעתועים:

ואיש כזה נקל לו מאד להיות סור מרע ועשה טוב ואף מי שהוא רשע גמור אם רק יקבל עליו שלא לדבר שום שקר לעולם אז נקל יהיה לו להתהפך מרשע גמור להיות צדיק גמור ולעשות תשובה שלמה כמובא בספר מלכי יהודה ובספר זכירה מעשיות מאנשים שהיו בתכלית הפריצות וע"י שקבלו עליהם לדבר רק אמת חזרו מדרכם הרעה ונעשו בעלי תשובה גמורים:

אך מה נעשה בעוה"ר בי נתקיים בנו דברי החכם. רב אדם יהללו האמת אך שומריה המה מעטים. קרובה האמת בפי רבים ורחוקה היא מכליותם. אי לזאת האיש אשר שקר בפיו ובלשונו הנה בזה יגדל פשעו ועונו. כי העון החמור של השקר הוא מן השערים הגדולים אשר בהם יכנס האדם אל כמה עבירות חמורות שבין אדם למקום ובין אדם לחברו, ע"כ מנו לנו רז"ל את כת השקרנים מן הכתות שאינם מקבלין פני שכינה ואינו בכלל ישראל הנאמר בהם (צפניה ג) שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית.

וכתב בס"ק כי כל המדבר שקרים חייו מתקצרים עי"ז. וכתב בספר אלפא ביתא מהגאון המפורסם ר' צבי הירש זצ"ל וז"ל בקצרה, ידבר אמת ולא יצא דבר שקר מפיו לעולם ולזה צריך למסור נפשו כדי להתדבק בגופא דמלכא כידוע עכ"ד, ואמר החכם אל תאמר לא אוכל לדבר אמת רק אמור לא אחפוץ לדבר אמת, והאיש אשר ידבר רק אמת הוא יכיר גם כן הסכלות של אותן האנשים אשר עינם לא תשבע כסף ועושים כמה עולות במו"מ ורודפים אחר הקנאה והתאוה והכבוד אשר המה מוציאים את האדם מן העולם ואינם יוצאים ידי חובתם לא לשמים ולא לבריות אשר על אנשים כאלה אמר חכם אחד:

וז"ל, אנשי הקדם מה טובו ימיכם דורות עולמים מה שפרו חייכם הן יסופר בכם לאות ומופת כי איש אחד נבוכדנצר נהפך והיה לחיה ובימינו אלה אנשים למאות ולאלפים המה כפריצי חיות בכל מעשיהם מבלי ישום איש עליהם ומבלי נתמה תמוה האם אין זה פלא אשר על זה ישתוממו כל חכמי לב כי הפיות המה קברים והידים רמחים והתבל היא בית רצח ואנשיה מרצחים עכ"ד:

ומי זה האיש אשר לא יודה על אמיתת דברי החכם הזה כי האמת כן הוא כמו שאנו רואים כי חמדת הבצע יעור עיני פקחים ויסלף כל דרכי משרים והחמדה הזאת תפיח את המשטם גם בין אב לבנו ומשלח מדנים בין אחים אהובי ובעבור הכסף חרב איש בצד אחיו ואיש את רעו חיים בלעו וכל איש אשר חמדת הבצע גוברת עליו ביותר הוא עלול לעבור על כמה עבירות חמורות הן בין אדם למקום והן בין אדם לחבירו ואין קץ לעונותיו הרבים כי איש כזה בחכמה אשר הוא חכם להרע פותח שערים להתיר לו כמה דברים אשר איסורם איסור גמור ואיסור חמור והוא מתיר אסורים ואומר הכל מותרים הכל שרויים הכל מחולים אין כאן לא איסור ולא עון ולא חטא ואם נבוא לפרט כל פרטי העבירות הפורחות וצומחות מחמת הממון תקצר הגליון מהכיל:

ובאמת מתקיים בנו דברי הגאון החכם בעל מסילת ישרים וז"ל כללו של דבר כמו שחמדת הממון רבה כן מכשוליו רבים וכדי שיהיה האדם נקי מהם באמת צריך עיון גדול ודקדוק רב ואם נקה ממנו ידע כי כבר הגיע למדריגה גדולה כי רבים יתחסדו בענפים רבים מענפי החסידות ובענין שנאת הבצע לא יוכלו להגיע אל מחוז המעלות והשלימות. ואוי להם לאנשים כאלה המתקדשים ומטהרים עצמם לעיני השמש מתחסדים בענפי החסידות מראים לכל כי רוחם נשברה. ובאמת לבם מדרכי ד' סרה. אשר אחריתם יהיה מרה. ואף ד' עליהם חרה. כי גם המה ירדפו אחר הממון ביותר וע"י חמדת הבצע נלכדים בעון החמור של גזל אשר על עון זה אמרו רז"ל משל לקופה מלאה עונות מי מקטרג בראש כולם גזל עוד משלו משל לבני אדם שהיו בהם עובדי עבודה זרה ושופכי דמים ומגלי עריות הגזל חמור מכולם שנאמר (עמוס א) ובצעם בראש כולם כלומר תחלת פורעניות יבוא להם בשביל הגזל. והחסיד בספר יסוד ושורש העבודה כתב כי בשביל פרוטה אחת של גזל צריך האדם להיות מגולגל בעולם עוד הפעם להחזיר הפרוטה לבעליו עכ"ד. ועונש הגלגול הזה קשה מאד כמובא בספרים אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה. והכלל לנו בזה כי הגזל ענפיו וסעפיו ופארותיו והטעות היצר הרע בזה רבו כמו רבו כי לאו דווקא החוטף דבר מחבירו נקרא גזלן אלא כל שבא לידו ממון חבירו שלא כדין או גרם איזה היזק לחבירו נקרא גזלן גמור ואין חילוק בין רב למעט כי על הכל יביא אלקים אח האדם למשפט כמו שאמרו רז"ל (בבא קמא קיט.) כל הגוזל את חבירו שוה פרוטה כאלו נוטל נפשו ממנו ועברה זו צריכה הרחקה עד מאד כי אי אפשר לירד לסופה. וראוי לו לאדם לוותר משלו מאה זהובים מלהעמיד עצמו בספק של הגוזל פרוטה אחת מחבירו כי על העון החמור הזה נסגרים לפני האדם כל שערי התשובה עד אשר ישיב את הגזלה וכתב בס"ק כי אין עבירה בעולם שמעכב תפלתו של אדם מלעלות למעלה כמו עון הגזל.

וכבר נודע הדבר בין החיים כי בעון זה ריבית אוכלת בו כמו שכתב בספר חסידים וז"ל אם אחד גזל מחבירו למשל שלשה זהובים ואם לא היה גוזל ממנו אותן השלשה זהובים האלה היה מרויח בהם הנגזל חצי זהב ואח"כ מהשלשה זהובים וחצי זהב אלו היה מרויח בהם הנגזל יותר מחצי זהב ובאריכת הזמן יכול להיות שבין הנגזל ויורשיו ויורשי יורשיו עד סוף כל הדורות היה ריוח מהשלשה זהובים הראשונים דמי הקרן מאות ואלפים זהובים. וחושב הקב"ה להגזלן כאלו גזל השלשה זהובים עם הריוח למאות ואלפים שהיה יכול להרויח הנגזל והיורשים עד סוף כל הדורות עכ"ד.

ועתה אוי לעינים שכך רואות ואוי לאזנים שכך שומעות ואוי לדור שכך עלתה בימיו לראות מעשים בכל יום איך הותר העון החמור הזה של גזלה אצל כמה אנשים ואין חוששים עליו כלל ונעשה כהיתר גמור כמה אונאות יש במשא ומתן ובמדה ובמשקל וכדומה ולהיות לוה רשע ולא ישלם אשר דבר זה נעשה בעוה"ר לדבר הרגיל בארץ עד אשר הרבה אנשים לוקחים גם אלפים ורבבות ומפזרים ממון אחרים ג"כ כמה ממון על כמה הבלי עולם הזה אשר המה דברים הרבה מרבים הבל שיש בהם עונות וחטאים ופשעים ועושים הוצאות גדולות יותר מפרנסתם ועי"ז נעשים בעלי חובות גדולים עד אשר אין ידם משגת לשלם להנושים בהם וגורמים רעה לבני אדם אשר בזה יהרגו ממש כמה נפשות מישראל אשר אינם מחזירים להם ממונם אשר עמלו עליהם בזיעת אפם וגם גורמים רעה לעצמם כי יבואו עי"ז לעוני ומחסור. וכל זה גרם להם על אשר לא שמו עינם ולבם על דרכם להתבונן על אחריתם כי רעה נגד פניהם ויוכל להיות כי אחריתם יהיה מרה ונתקיים בהם והכסיל בחושך הולך אך לו פקחו מתחילה את עיניהם על דרכיהם לחיות חיים של חשבון ולו חכמה ישכילו זאת שלא לעשות הוצאות מרובות והיו אוחזים בהמדה היקרה של ההסתפקות.

אשר היא מדה טובה ומשובחת:
וכל הזוכה לה ירוה עונג ונחת:
ופורק מעליו עול הדאגות והצער:
והמדה הזאת היא הפחח והשער:
לכנוס על ידה לאוצר יראת שמים:
אשר זה אינו ביד אלקים חיים.

וכן אמרו חז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים והאיש אשר יתחזק להתדבק באמת בהמדה הזאת של ההסתפקות אז עי"ז ינצל מכל הרעות והצרות שגורמים להם בידם אותן האנשים אשר המדה הזאת רחוקה מהם אשר המה חייבים בנפשם ומאבדים עצמן לדעת ועליהם אמרו רז"ל כל מי שאין בו דעה אסור לרחם עליו.

ועתה יאמר נא ישראל מי זה האיש אשר יוכל להיות נקי מכל וכל מהעון החמור הזה של גזל ושלא לגרום שום רעה לבני אדם בכל דבר ולעסוק במשא ומתן באמונה ולהיות וותרן בממונו לוותר גם משלו במקום דאיכא חשש ספק גזל אם לא האיש אשר יראת ד' בלבבו לעשות חשבון של אמת בנפשו לחשוב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה והאמת נר לרגליו בכל דבר איש כזה יכיר את האמת הזאת כי רק יצרו של אדם מטעהו מדרכי החיים לדרכי מיתה וממציא לו ראיות גדולות ונסיונות מוכיחות לסברותיו הרעות ולדעותיו הכוזבות לומר כי הצדק אתו בכל מעשיו ואינו רואה חובה לעצמו בכל אשר הוא עושה והוא צדיק בעיניו בכל דרכיו וגם על כמה דברים אשר איסורם איסור גמור ואיסור חמור גם עליהם יבקש לו היתרים ואומר כי כוונתו בזה לשם שמים.

ועל דרך זו פירשו המפרשים כוונת הכתוב (פ' עקב) ממרים הייתם עם ד' הכוונה בזה כי על כל דבר פשע חטא ורשע אומרים כי הוא לשם שמים. ואוי לו לזה האיש האומר שלום יהיה לי והוא צדיק בעיניו הוא מסתפק תמיד בהמעט תורה ומעשים טובים אשר הוא עושה אף שגם המה כאפס וכאין נגד משארות אשמותיו אשר המה צרורות על שכמו עונות וחטאים ופשעים קלות וחמורות זדונות ושגגות עד אין קץ ועבירה מכבה מצוה.

אוי לנו ווי לנו כי מאד נשתנו הדורות הנה ידענו ואבותינו ספרו לנו כי בימי הבינים אשר היו אז גזרות ושמדות על אחב"י כי החושך כסה אז את כל הארץ ובמקום אשר ישכון שם הענן והחשך שם חנו בני ישראל והמה היו השה לעולה והיו נתונים למכה ולחרפה ולהרג ולאבדן הנה אז כמה אלפים ורבבות אשר לא אבו לבוא על הגאולה ועל התמורה עמדו אז בנסיונם גם כמה עמי-הארצים וגם קטנים שלא הגיעו לכלל דעת כל כך גם המה מסרו נפשם על קדושת השם והלכו שמחים למות על דתם ועל תורתם כי היה בטחונם חזק בד' להאמין באמונה שלמה כי אין לו לאדם לאחר מותו רק מה שהכין לו בחייו מן התורה והמעשים טובים ונפטר בשם טוב מן העולם אי לזאת כל הרוחות שבעולם לא זזו אותם ממקומתם ומתו בכל המיתות המשונות שבעולם ובעת מותם צעקו שמע ישראל ד' אלקינו ד' אחד. ועתה אהה נהפכו כל הדברים האלה מן הקצה אל הקצה ולא כהימים הראשונים הימים האלה כי רפיון האמונה אשר נתהוה בעוה"ר בהעולם אצל בני הדור החדש היא תביא את האדם לעבור על כמה גופי עבירות חמורות ולעשות מעשים אשר לא יעשו להיות רע לשמים ורע לבריות ורע לעצמו לגרום לו רעה אין רעה אלא גיהנם ר"ל.

לא נאמר ולא נדבר מהריקנין שבנו ומבחורי ישראל וצעירי הצאן אשר אלה לא טעמו טעם יראת שמים מעולם כמה המה רחוקים מד' ומתורתו עד אשר כמה מהם בושים גם בשם ישראל הנקרא עליהם והפכו ערפם לבני עמם ולדתם ויתמכרו לכל התועבות שבעולם ועושים מה שלבם חפץ גם בגלוי ולא בסתר, לא נדבר אודותם כי בהם נתקיים מאמר החכם צורר מים בכברה כן מדבר משרים באזני כסיל, כי להם לא יעילו כל המוסרים כמו שאמר הכתוב כל באיה לא ישובון ומאמר רז"ל רשעים אפילו על פתחו של גיהנם אינם חוזרים בתשובה ונקל להשיב זרם מים אחור מלהטות לב כסיל השוגה באולתו אל האמת, אך נדבר מעט אודות האנשים אשר לא פרקו מעליהם עול התורה והמצות והמה ג"כ מלומדי למד ועוסקים בתורה אשר גם כמה מהם המה ג"כ חלושים ורפויים באמונתם וכמה מהם גם מן האנשים אשר נולדו על ברכי התלמוד וינקו משדי הפוסקים המה רק נאה דורשים ולא נאה מקיימין ועל ידי כמה מהם אשר עיני בית ישראל צופות עליהם ועל מעשיהם מתחלל ג"כ שם שמים בכמה דברים כי גם המה את כל הישרה יעקשו ועושים מעשים אשר בהם נותנים יד לפושעים ללמוד מהם להקל עוד בכהנה וכהנה ואינם מתבוננים כי עליהם החובה ביותר להזהר בכל דבר ובכל ענין וענין שלא יצא חס ושלום שום מכשול מתחת ידם ועליהם לתת שבעה עינים על דרכיהם איך לעשות כל דבר ודבר בחכמה ובמועצות ודעת. וחוב קדוש עליהם להתבונן בהדברים הישרים שכתב בזה הגאון החכם לוצאטי ז"ל וז"ל בספרו מסילת ישרים:

ענפי חילול השם המה רבים וגדולים כי הרבה צריך האדם להיות חס על כבוד קונו ובכל מה שיעשה צריך שיסתכל ויתבונן מאד שלא יצא מהם מה שיוכל להיות חילול לכבוד שמים חס ושלום וכבר שנינו אחד שוגג ואחד מזיד בחילול השם ואמרו רז"ל (יומא פ"ו) היכי דמי חילול השם אמר רב כגון אנא דשקילנא בשרא מטבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר ור"י אמר כגון אנא דמסגינא ד' אמות בלא תורה ובלא תפילין, והענין כי כל אדם לפי מדרגתו ולפי מה שהוא נחשב בעיני הדור צריך שיתבונן לבלתי עשות דבר בלתי הגון לאיש כמותו כי כפי רבות חשיבותו וחכמתו כן ראוי שירבה זהירותו בדברי העבודה ודקדוקו בה ואם איננו עושה כן הרי שם שמים מתחלל בו חס ושלום כי כבוד התורה הוא כי מי שמרבה הלימוד בה כמו כן ירבה ביושר ובתקון המדות וכל מה שיחסר מזה למי שמרבה בלימוד גורם בזיון ללימוד עצמו וזה חס ושלום חילול לשמו יתברך שנתן לנו את תורתו הקדושה וצונו לעסוק בה להשיג על ידה שלימותנו עכ"ד.

עוד כתב וז"ל כשם שאינו עולה על המזבח שלמטה אלא סולת נקיה מנופה בשלש עשרה נפה שכבר טהור לגמרי מכל סיג כך אי אפשר לעלות על רצון מזבחו העליון להיות מעבודת הש"י השלמה והמובחרת אלא המובחר בהמעשים אשר המה טהור מכל הסיגים וכל מה שיתרחק האדם מן המדרגה הזאת אז כפי הרבות רחוקו כן ירבה החסרון כי העבודה האמתית צריכה להיות צרופה יותר מזהב וכסף עכ"ד.

ועתה מובן הדבר כי אחרי אשר כמה מן אותן האנשים אשר עליהם החובה לדקדק במעשיהם הרבה יותר מן אנשים אחרים ולהיות נזהרים אף מן דבר קל ומן איזה שמץ של איסור ועתה כאשר המה עושים ג"כ מעשים אשר לא יעשו כי אינם מושכים את העון רק בחבלי השוא רק כעבות העגלה חטאה ועתה גם המה מחללים שם שמים ובוודאי עבודתם זאת לא תעלה לרצון על מזבחו העליון להיות מעבודת הש"י השלמה והמובררת ואין כאן המקום להאריך בזה, גם קשה הדבר מאד להיות קטיגור להזכיר עונותיהם של ישראל.

אך כל היושב בתוך עמו ועינים לו לראות את העשוי בעולם המעשה מסביב לו הוא יודע גם את כל הפרצות אשר הפרוץ מרובה על העומד בכמה דברים אשר עיקר הסבה לזה יען כי אין תוכחה בעולם ומצות ההוכחה המבוארה בתורה באר היטב במצות עשה היתה היום לחרפה ולקלסה וכל איש אשר יאמר להחזיק בה יתנוהו לשוטה ולפתי ולקנאי ומורד אור, והטעם בזה כי כאשר אנו מוכיחים איזה איש על איזה ענין הנה אז מענה פיו ואמר כי כאשר הוא נושא את עיניו אל כמה מבני העלייה אשר המה מהשומרים החומות אשר המה לנו לעינים והמה מורים לנו את הדרך אשר נלך בה ואת המעשה אשר נעשה והנה גם המה בכמה מהם מתקיים מאמר החכם:

כאשר על כסאות למשפט ישבו שועלים, אז יאשמו עניי הצאן:
וכאשר הרועים המה רועים אוילים, אז השיות צאן אובדות המה:
כי לא יכשלו הרגלים כי אם באשמת העינים:

ועל ידי זה שאין תוכחה בעולם איש את אחיו יעזרו להרבות גבולם ולהרחיב את מעשיהם הרעים ויום יום תגדל פרצות בני ישראל ושנה שנה תפשה המחלה מן כמה הבלים מעשה תעתועים וכל איש הישר בעיניו יעשה באין שום מעצור לרוחו עד אשר אניית היהדות חושבת להשבר ואין חולה עליה אין דורש ואין מבקש עד אשר בפשע ארץ היתה לקרץ, אהה, כי הרקב אוכל בישראל בכל פה ממסד עד הטפחות להכות חרם ערים על יושביהם ובאמת עונותינו גרמו לנו את כל אלה הצרות אשר המה באים עלינו עד אשר אין לנו יום שאין קללהו מרובה מחבירו, ואחרי כל הצרות הבאות עלינו אין אנו מתחזקים להטיב את מעשינו ואנו הולכים וחוטאים כל ימינו אנחנו ובנינו ואין אנו מתבוננים על דרכינו כי היא הדרך הרע והעקש הדרך אשר אחריתה דרכי מות רחמנא ליצלן ואין אנו רואים חובה לעצמנו בבל מעשינו אשר לא טובים המה. אוי לנו ווי לנו נשים וגברים. כי אנו נלכדים בכמה דברים אשר עבורם חיי האדם קצרים. ובחצי ימיהם יורידו אותם להקברים יחד עניים ואביונים קצינים וגבירים. ושם יענשו בעונשים קשים ומרים על שלא הלכו בדרכי משרים. וחיו כל ימי חייהם בלא סדרים אין סדר למשנה ולגמרא להלכה. לכן תשיגם על זה קללה ולא ברכה. ואם בחייהם תאיר להם פניה ההצלחה. זה להם לעונש מאלקי המערכה. כי לאחר מותם יורידום לעומק הבכא. ושם יהיה נפשם וגופם שחה, תחת אשר בחייהם היתה נפשם זחה. ושם יאמרו להם מה ראיתם על ככה, שלא תהיה יראת ד' נגד פניכם. ולא שמתם לבכם על אחריתכם ושכחתם בחיים על יום מותכם. ואז אם תהיה עונותיכם על עצמותיכם מי יקום אז בעת הרעה להושיעכם. ולהציל אתכם מיד הקמים עליכם, המה העונשים המזומנים לפניכם. לשלם לכם על רוע מעלליכם. אוי לנו כי טח מראות עינינו ומהשכיל לבנו כי זה אחת מתחבולות היצה"ר וערמתו אשר הוא מכביד על האדם עבודתו ואינו מניחו להתבונן על דרכו ודרכו ישרה בעיניו, גם זה אחת מתחבולות היצר הרע כי הוא אומר אלכה לי אל הגדולים ואדבר אתם עד אשר גם המה ישמעו לקולי ואז כל העם ילכו אחריהם לעשות כמעשיהם ועוד ילמדו להקל עוד בכהנה וכהנה והוא מטעה גם את ראייתם של אותן האנשים עד אשר גם המה רואים את הרע כאלו הוא ממש טוב ומתוך כך גם המה מתחזקים ומחזיקים מעשיהם הרעים כי אצלם גם השוגג נחשב למזיד ומה גם כי המה עוברים על כמה דברים בשאט נפש כמה גדול עונם מנשוא ומתקיים בהם מאמר רז"ל עבירה גוררת עבירה עד אשר גם עליהם יכריעו כף העונות על כף הזכיות וגם לפניהם נסגרים שערי התשובה יען כי גם המה חוטאים בכמה דברים המעכבים את התשובה. אך המשכיל הנלבב ביראת אלקים אשר ישים את לבו להגות בספרי מוסר בעינא פקיחא הוא יתבונן באמיתת דברי הגאון לוצאטי ז"ל מה שכתב בספרו מסילת ישרים וז"ל, הנה האדם רוב שנותיו עומד לחשוב מחשבות עסקיו עסקי חיי שעה. ועתה למה לא ישים את לבבו גם לזאת אפילו שעה אחת לחשוב מחשבות ממש מה הוא ולמה בא לעולם או מה מבקש ממנו הקב"ה מה יהיה סוף כל ענינו אשר זאת התרופה היא גדולה וחזקה שיוכל האדם להמציא לו נגד היצה"ר והיא קלה ופעולתה היא גדולה מאד ושברה רב ועתה למה לא יעמוד אדם לפחות שעה אחת פנוי מכל עסקיו לחשוב רק על זה החשבון שאמרנו עכ"ד.

ובאמת אם יעשה האדם החשבון של אמת בנפשו אז יפקחו עיניו מהעורון ויברך ברוך פוקח עורים ויכיר את דרך האמת הדרך הטובה והישרה ולא ילך כסומא ההולך על שפת הנהר אשר סכנתו גדולה מהצלתו ורעתו קרובה לבוא.

ויתבונן כי מה תקות חנף כי יבצע אף כי יתעשר ויצליח ויכבד מהונו רק את גרונו לא את קונו ובזה יגדיל עונו, והוא דומה לבהמה אשר תרוץ אחר אגודה של חציר לבית השחיטה, בן הוא רץ לבאר שחת על ידי שירצה מהעוה"ז רק עונג ונחת ותמיד הוא רק באחת לדאוג רק על צרכי גופו ולא על צרכי נשמתו למלא רק תאותו בהבלי עוה"ז ובתענוגות בני אדם ואינו מתבונן כי מה יתרון יהיה לו מזה בעת אשר ישל אלקים נפשו ומה יתרון לו גם אם יעלה בסערה שמי ההצלחה על במתי מרום הרים אחרי אשר משם יפול ותשבר מפרקתו ומה ימריצנו גדולת הזמן ובית תפארתה אשר תופיע לו על ים החיים אחרי אשר המון גליו רק כקצף על פני מים וכרגע אינם ואין ולא נשאר זכר למו כי בלהות ואפילה לרשע הוכנו כי רע רגע אחת הוא יום המות משחית עונג רב ואוי לו להחסר לב איך רע ומר יהיה כוסו אחרי מותו ואיך רע לזה הגבר. בעת אשר ישכב בקבר. ולא תלך עמו צדקתו להצילו אז מרעתו. ולא יהיה לו זכות מאומה. להצילו ביום המהומה. וישכב בנפש מרה בבור חושך וצרה. ועל שלא עסק בתורה. לא תהיה לו אז לאורה.

וז"ל הספר היקר חוסן יהושע מה שכתב בענין לשפוך הנפש לזכות לשקידת התורה כתב שם הדברים האלה. השלכת דברי תורה לארץ הרחקת ממך אורך וישעך. והן עתה מי יעמוד למחסה לך מן היסורים (ברכות ה') מי יבטל ממך גזירות רעות (תדא"ר פ"א) מי יגין עליך מאור של גיהנם (חגיגה כ"ז) מי יציל אותך מלהט היום הבא הבוער כתנור (נדרים ח') מאן יכריז קמך כד תפוק מהאי עלמא דלא יקרבון בהדך מאריהון דדינא מאן ינטור יתך כד שכיב גופך בקברא מאן ייזל קמך כד נשמתך תיזיל לאסתלקא למיתב לאתרה מאן יתבור תרעין קמה עד דתיעול לדוכתה מאן יקום עלך עד דתתער בזמנא דיקומון מיתתיא דעלמא ויהוי סנגוריא עליך עכ"ד.

ואשרי האיש אשר יתן את לבו להתבונן באלה הדברים, ויעשו לו כל ימי חייו תמידים כסדרם, איך להציל עצמו ולמלט נפשו מדרך החטאים, ויתחזק בכל כחו להכין לו צרה להימים הבאים, תורה לשם שמים ומצות ומעשים נעימים, אשר המה יקרים מזהב ופנינים, כי בהם את נפשו יחיה לאור באור החיים, וגמולו ישולם לו בזה ובבא מאלקי השמים.

ואשרי האיש המתבונן אחרי שימיו קצובות ומדודות, לכן הזמן הוא יקר מכל החמודות, וכל כי שהוא מבלה זמנו היקר בהבל, הוא גרוע יותר מן החזיר המתגולל בזבל, והמתבונן בזה תבוא לו יראת ד' בלבבו, להיות זמנו יקר בעיניו מכספו וזהבו, וכל עת ובכל שעה וכל רגע יהיו בעיניו יקרים, לבלות זמנו רק בעבודת הש"י ובדרכי משרים, וכל ימי חייו יחשוב רק מחשבות עצה ותושיה, איך להציל עצמו מתרמית ומדרכי רמיה, אשר באמת צריך האדם לזה הרבה עמל ויגיעה, למלט מרדת שחת את נפשו העניה, גם בימי נערותו גם בימי זקנתו עוד לא בא אל קברו החובה עליו לחבוש תמיד את שברו, והחובה עליו להגות בכל יום בדברי תוכחות ומוסרים, כדי שתהיה התורה והמצות בעיניו יקרים, ועי"ז יקנה קנין בנפשו כמה מדות טובות ויקרות, אשר מזהב ומפז רב המה נבחרות, גם את מדת הענוה היקרה שבכל המדות, גם אותה יקנה וישיג במראה ולא בחדות, וישליך מעליו עטרת הגאוה ויתן לנפשו מגרעת, לקיים דברי דוד המלך ע"ה ואנכי תולעת, ומאושר הוא האיש אשר גם פת במלח ומים במשורה, גם המה יתנו לו תמיד כח וגבורה, הנה רק איש כזה ימצא לנפשו תמיד מנוח, ורק הוא כל ימי חייו הוא גבר צולח, ואומלל הוא האיש אשר אכילת מעדנים סעודתו, וכאשר אלה יחסרו לו תגדל מאד דאגתו, הנה וודאי זה הוא לו לפידו ולרעתו, כי בזה יוכל לקרב לו גם את מיתתו, כי אותן האנשים אשר חייהם רעים ומרים, על פי הרוב ימי חייהם ג"כ המה קצרים, כי רוב הדאגות והצער יש כח בידיהם, לקצר מן בני אדם חלושי מזג את שנותיהם, ואז גם העון הזה יתוסף על עונותיהם, וגם הוא יהיה ביום הדין על עצמותיהם כי המה בעצמם גרמו זאת הדאגה אליהם, אשר על ידי זה מתקצרים ימי חייהם, כי טוב טוב היה להם לשמוח תמיד בחלקיהם, ולא לדאוג ולהצטער על כמה דברים מהבליהם.

וכן כתב הגאון המפורסם ר' אברהם מיוחס ז"ל בספרו היקר בני אברהם וז"ל אם עונותיו של האדם גרמו לו שמת קודם זמנו אז נפרעים ממנו גם על זה שגרם לו למות קודם זמנו ונקרא מאבד עצמו לדעת ר"ל עכ"ד. אי לזאת מאושר הוא העני העומד בנסיונו, ועניו ומרודו לא תעבירנה על קונו, והוא מקבל את כל הבא עליו בחדוה ובשמחה, וכל דאגה וכל עצב מלבו תמיד ימחה כי הוא מאמין כי זהו הוא לו לטובתו, להביאו לחיי עולם הבא אשר רק זה אחריתו, אשר יפה שם קורת רוח של שעה אחת, מכל חיי עולם הזה אף אם יחיה בהם בנחת, ע"כ מכל תענוגי עולם הזה ישים תהלה, וגם בהיותו עני מדוכה הוא תמיד בצהלה, וכל תענוגי העולם נחשבים בלבו כאפס וכאין, אשר אינם כדאי לתת עליהם גם העין, ותמיד הוא דוחה אותם בשתי ידים, ובורח מהם כאשר ינוס איש מאש וממים.

ואשרי האיש אשר ברכו ד' בעושר, וזוכה לעשות בהם רק הטוב והיושר, והוא יקר רוח איש תבונות, אשר ידיו ולבו תמיד לאל אמונות, להתבונן תמיד היטב באלה הדברים, כי אין טוב לאדם רק ללכת בדרך ישרים, להיות טוב לשמים וטוב לבני אדם, ואת העניים והאביונים לחזק את ידם, כי רק כזה ימצא לו האדם תקוה ואושר, אשר לא נמצא בזה כל חוסר, ויתהלך לפני אלקים בארצות החיים, ויזכה לראות בנחמת ציון וירושלים, וכאשר נשמתו של צדיק תשוב אל מקום מנוחה, אז גם אבותיו וקרוביו המה שמחים לקראתה, והמה אומרים אשרנו מה טוב חלקנו, כי בן צדיק זה בא אל מנוחתנו.

אך אוי לנו ווי לנו אהה על נפשנו, כי גם אחרי אשר אנו רואים בעינינו, כי הרבה בני אדם מתים פתאום ר"ל ואינם זוכים לומר גם ווידוי לפני מותם עכ"ז גם הדבר הזה אינו מחריד את לבבנו לעורר אותנו למהר בתשובתינו להציל את נפשותנו מרדת שחת לגיהגם ר"ל ועתה היש שטות ופתיות וסבלות גדול מזה כי האדם אשר חלק לו ד' בבינה לא יחוס על עצמו למלט את נפשו מעונשים קשים ומרים כאלה המה יסורי גיהנם כמו שמובא בדברי רז"ל ובס"ק.

ונעתיק קצת בזה מדברי הגאון רשכבה"ג מהר"י מפראג נ"ע וז"ל בספרו היקר יערות דבש גדול מאד עונשי גיהנם כמו שאמרו רז"ל ווי ווי אם היו יודעים העולם מהעונשים המרים של גיהנם בוודאי היו מונחים על פניהם והיו צועקים ובוכים ומיללים ולא עסקו כלל בחיי עוה"ז כי כמה אלפים פרסאות גחלי אש יש שם שנשמת האדם נטבעת בהם ואש ההוא אינו מאיר באש שלנו רק בחושך עצום וגדול כמו חושך מצרים ועוד שאר עונשים קשים ומרים כמה אלפים ורבבות משחיתים ומחבלים בכל מיני חיות רעות שבעולם ונחשים ושרפים זה מושך וזה מורט וזה שובר עצם מבלי רחמים וחסד והכל מאלקי אמת במשפט וגבול ומדה, אוי ווי לנו כי אנחנו יושבים בהשקט ובטח ואין אנו יודעים כי אשו של גיהנם מתלקחת עלינו ויש בידנו להנצל מהעונשים הקשים והמרים האלה ולכבות את האש ההיא ואנו עצלים מלכבות אותה היש שטות ופתיות גדול מזה והיסורים שאנו סובלים הם לנו לתרופה אם היינו מרגישים והולכים דווים וסחופים מבלי לשמוח שמחה של מה בכך ולילך ולילך במלבושים נאים ולהתענג בהבלי עולם הזה הכלים והנפסדים רק אם היינו עוסקים לעשות רצון אבינו שבשמים עכ"ד.

ובספר הקדוש ראשית חכמה כתב וז"ל: אני הכותב שנת ה' אלפים ש"ל בחודש אלול בא אלי בחלום נפש מאותו עולם אחר פטירתו כמו ג' חדשים והייתי מכיר בו שהיה מת והייתי שואל לו על עניני אותו העולם והיה אומר לי עניני חבוט הקבר בארוכה ואח"כ אמר לי כי דנין באותו עולם ומענישים על דקדוק הדברים ביותר ממה שאדם יחשוב בדעתו והנשארים ישמעו ויראו עכ"ד. ובדרוש אור החיים מרבינו הגאון בעל תפארת ישראל כתב וז"ל אשכחן בשל"ה שראה אדם שנכנס בו רוח חוטא אחד שהיה מהראשונים שהרימו אבן לסקל זכריה הנביא ע"ה בבית המקדש וזה היה יותר מן ט"ו מאות שנה אחר כן עכ"ד. וכן מובא בספר עליות אליהו על רבינו הגאון החסיד מווילנא ז"ל שראה וידע מכמה נפשות מעולם העליון שגלו לו דברים נפלאים ובקשו ממנו שיתקן אותם.

ואחרי הדברים האלה מה מאד מחרידים הלבבות ומבהילים הרעיונות של האדם אשר ירבה להעמיק ולהתבונן בהדברים הנוראים שכתב הגאון החסיד רבי חי"ד אזולאי נ"ע בספרו היקר עבודת הקודש ואלה המה דברי קדשו: מאד יכנע האדם להתבונן במה שפירש מוהר"ם קורדובירו בי"ג מדות בספר תומר דבורה ובקצור נזכיר פה רי"ש מילין ב' ג' גרגרים מי אל חסד כמש"ה חסד אל כל היום וגם אל לשון תוקף וחוזק כמו ואת אילי הארץ לקח. וידוע כי אין דבר נסתר מהשגחתו ועוד אין רגע שלא יהיה האדם ניזון ומתקיים מכח עליון המשפיע עליו והרי תמצא שלא חטא האדם כנגדו שלא יהא הוא יתברך כביכול באותו רגע משפיע לו חיים לחיות ולנוע אבריו ואם היות שהאדם חוטא בכח ההוא המשפיעו לא ימנע ממנו כלל אלא סובל כביכול עלבון כזה שיהיה משפיע בו כחו ותנועת אבריו והאדם מוציא כחו ותנועת אבריו באותה הרגע שהוא נשפע מד' לעבור תורתו ומצותיו ובכחו היה לאסוף שפע ולפסיק חיותו באותו רגע והיה מת והוא סובל כביכול וז"ש מי אל כמוך תקיף ובעל היכולת ועכ"ז מי אל רב חסד להשפיע חיים להאדם באותו רגע שהוא חוטא. וכמה יזדעזע הבעל נפש בקל זיע סגי לחשוב בזה כי יאמר איך ישתמש בשפע וחיות המשפיע לו הבורא יתברך לחטוא בו ולנוע אבריו לעשות רצון יצרו שלא כרצון יוצרו וכזאת וכזאת איך ישתמש בכח הדיבור אשר נתן לו יתברך לדבר לשון הרע וכל דבר איסור וישתמש במתנה גדולה שנתן לו יתברך להבדילו מהבהמות להכעיסו ח"ו בדבורים האסורים וכל פה דובר דברים רעים וחטאים אוי ואבוי. נושא עון זה ענין גדול על הקודם שאין עבירה שיעשה האדם שלא יברא משחית כמ"ש רבותינו עשה עבירה אחת קונה לו קטיגור אחד ואותו קטיגור עומד לפני הקב"ה ואומר פלוני עשני ואין לך בריה שתתקיים בעולם אלא בשפעו של הקב"ה והמשחית עומד לפניו ובמה יתקיים והדין נותן שיאמר הקב"ה איני זן משחיתים אשר עשו להכעיסני ילך אצל מי שעשאו ויתפרנס ממנו והיה המשחית תיכף נוטל נשמתו וכביכול אין הקב"ה עושה כן אלא נושא עון וסובל אותו וכמו שהוא זן את העולם כולו זן ומפרנס המשחית ההוא ומאריך אפו אולי ישוב החוטא ובתשובתו וסיגופיו יבוטל המשחית. והוא דבר המבהיל הרעיון למי שיש לו לב שהחוטא מזקיק לו יתברך כביכול לזון המשחית אשר נעשה להכעיסו ולא יסבלהו השכל כמה מהגנות והשטות לחוטא. ובאמת אם יעמיק האדם בזה קטרי חרציה משתריין ואחזו רעדה עצמותיו עד היכן מגיע סכלותו ופתיותו להתפתות מיצרו. ועתה אחרי הדברים האיומים האלה כאשר האדם יתן את לבו להתבונן בהם בינה איך יאכל מעדנים והוא מוכן לפורעניות ויגרס בחצץ שיניו איך ילבש בגדים יקרים והוא לבוש בטומאת הסט״א ולבוש נשמתו קרוע איך ישתרר על הסרים למשמעתו והוא בזוי מאד לפני ממ"ה הקב"ה הלא החובה עליו לבכות ולדאוג על עונותיו וחטאיו ופשעיו אשר פעל ועשה ונשמתו אשר היא נשמת שדי חלק אלקי ממעל חוללה ונטמאה. לכן החובה עליו להשליך אחרי גוו עונותיו וחטאיו ופשעיו וישוב עליהם בתשובה שלמה ויבכה ויתודה עליהם בלב שלם ויתחזק לקיים המצות ובלימוד התורה לשמה יתחזק בכל כחו ואז וסר עונו ויזכה לחיי עוה"ב.

אך אוי לנו כי אנו שוגים באולתנו להפוך ערפנו לתורתינו אשר רק היא חיינו ואורך ימינו בעוה"ז ובעה"ב והיא תעורר לב האדם לשוב בתשובה וכל העוסק בה לשם שמים זוכה לדברים הרבה כמו שאמר רבי מאיר (אבות פ"ו) ואנו טרודים תמיד בהבלנו לעשות עיקר מהבלי עוה"ז ואנו שוכחים על יום המיתה ועל כל עונשי עולם הגמול אשר אז נכיר האמת כי הבלי עוה"ז המה מוציאין את האדם מן העולם. ולא לחנם אמר החכם מי יודע אם כל כדור הארץ הקטן הזה אשר עליו נתהלך בין החיים אם לא יאמרו בין כל צבאות השמים כי בית מקלט המשוגעים הוא. ואוי לו להאיש אשר אינו מתבונן כמאמר החכם שאמר כי רק חלום חלמת הכסף אשר בהם בטחונך שמת הוי ישראל לא ידע עם ד' לא התבונן ואוי לנו כי אנו מוטבעים בהבלנו כל ימי חיינו עד אשר גם הזכרון של יום המיתה אינו עושה רושם בלבבנו להתחזק להטיב מעשינו ולהכין צדה לדרכנו וכל ימי חיינו אנו טרודים רק בפרנסתנו לרדוף רק אחר בצענו וכספנו למלאות כל תאוות לבנו אנו ובנינו נערינו וזקנינו.

ואוי להם להזקנים אשר גם המה אינם מתבוננים על דרכיהם וגם המה מוסיפים עונות חדשים על הישנים וגם המה אינם חוזרים בתשובה על עונותיהם וגם המה מגמת פניהם לרדוף אחר הבליהם ואינם זוכרים כי יש עליהם דין וחשבון על כל מעשיהם כי החנוני מקיף אך הפינקס פתוח והיד כותבת וכל הרוצה ללות יבוא וילוה אך בוודאי תבוא העת אשר אז יפרעו מן האדם כל הקפותיו בעונשים קשים ומרים ר"ל. ועל זקנים כאלה אשר אינם שבים בתשובה כתבו המפרשים לפרש מאמר רז"ל (תענית כ"ג.) שאמרו מי איכא דניים שבעין שנין וכתבו הכוונה מי זה האיש אשר מלאו לבו להיות כל השבעים שנה הקצובים לו בשינת עולם הזה לכלותם בהבל וריק לרדוף תמיד אחר הבלי העולם ולרוץ תמיד אחר תאוות הזמן ואינו משתדל להכין לו צידה לדרכו הרחוקה תורה ומצות ומעשים טובים ואז אחר מותו נפשו עליו תאבל ותאמר אני מלאה הלכתי לאותו העולם כי נחצבתי ממקום קדוש וריקם השיבני ה' ריק מתורה ומצות ומעשים טובים אוי מה היה לנו איה שכלינו מדוע לא נתבונן על אמיתת הדברים האלה הלא אנו מאמינים בכל דברי רז"ל כי דבריהם אמת וצדק והמה ברוח קדשם החזיקו ידים רפות לתשובה והפליגו מאד במעלת התשובה ואמרו (יומא פ"ו) גדלה תשובה שהשב מאהבה זדונות נעשות לו כזכיות והתשובה מארכת שנותיו של אדם ומביאה רפואה לעולם ומגעת עד כסא הכבוד ומקרבת את הגאולה ואמרו (ר"ה י"ז) גדולה תשובה שמקרעת גזר דינו של אדם לא דיין לבעלי תשובה שמקבלין אותן אלא שקורין אותם רבי. וכמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמריה סייעו אשר הקב"ה בעזרו שזכה לעשות תשובה כמה מאושר זה האיש וכמה נפיש זכותו שזכה לתקן בחייו את כל אשר קלקל. אך אוי להם לכמה בטלני דאיכא בשוקי ולכמה טיפשאי דאינשי דאף כשרואים כי טור תלג סחרנוהי גלידין כלבוהי לא נבחין טחנוהי לא טחנין וגם אז אינם שבים בתשובה אשר אז בוודאי ימי חייהם מעטים המה מאד. ע״כ חובה על כל איש ובפרט על האיש אשר כבר הגיע להימים הרעים אלו ימי הזקנה ימים אשר אין לו בהם כל חפץ אשר אז בוודאי ימי חייו מעטים המה על פני האדמה ועוד מעט ישוב לעפרו הנה אז בוודאי חובה לשוב בתשובה על עונותיו ועליו להתבונן במה שכתבו הס"י כי מתחלה צריך לשוב מעבירות התלויות בפה ובלשון ובזה יפתח לו שערי תשובה. על כן מי האיש החפץ חיים החיים הנצחים ולמלט את נפשו מרדת שחת לגהינם ר"ל הנה לכל הפחות כאשר הגיע להימים הרעים האלה אלו ימי הזקנה הנה אז ישמור במאד מאד את פיו ולשונו שלא לטמא את כלי הדבור שלו בשום דבור של איסור קל וישים אל לבו להתבונן על מה שולח הנה לעוה"ז ומה פעל ועשה כל ימי חייו על פני האדמה האם הכין צדה לדרכו דרך כל הארץ בתורה ומצות ומע"ט. ומאד תגדל הפליאה והתימה על בני אדם אשר שער ראשם וזקנם כולו הפך לבן שאז בכל יום הולך האדם על שפת קברו וקרוב לבוא עתו וימיו לא ימשכו עוד ועכ"ז אינם נותנים לבם לשוב על העבירות שבידם ולהכין צדה לדרכם דרך חושך ואפלה ואורחא רחיקא וזוודא קלילא הנה בוודאי יכפל עונשם כאשר לא ישובו אז בתשובה אל ה' ורבה משטמה עליהם והם מהשלשה שהקב"ה שונאן. לכן יראה האדם כאשר שיבה זרקה בו והזקין ימהר לעשות תשובה וירבה בצדקות בממונו ובגופו בכל מה שיש בידו לעשות ויעסוק במצות ובגמ"ח ויזכור מאמר רז"ל שאפילו היה כל ימיו רשע גמור ובסוף ימיו עשה תשובה הרי הוא בן עולם הבא ויתקן עצמו בפרוזדור כדי שיכנוס לטרקלין בשלום ואל יצא מן העולם הזה חס ושלום נעור וריק מתורה וממעשים טובים כי אז יהיה מעוות אשר לא יוכל לתקן ואם התרשל בימי בחרותו בתורה ובמצות ישתדל לקיים אותם לעת זקנתו כי אינו יודע מתי ימות היום או למחר ואף על פי שמתים ג"כ נערים כמו זקנים אך כבר הוא משל בפי בני אדם כי הנער צריך שימות והזקן מוכרח שימות.

ואמר החכם יעצוני כמה יועצים והוכיחוני כמה מוכיחים ולא הועילו לי שום תוכחה כתוכחת ימי השיבה. ויסתכל תמיד בשיבתו ולא יטנף אותם במעשים רעים ומכוערים ואל יצא עליו שם רע כי יאמרו ראו פלוני אע"פ שהזקין עכ"ז דרכיו רעים ומעשיו מקולקלים ויראה לתקן כל מה שעוות וכ"ש מה שחטא בין אדם לחבירו בין בממון בין בשאר דברים כי על עבירות אלו אפילו יום המיתה אינו מכפר וילמוד בכל יום ספרי מוסר כי דבר זה יכניע לבבו הערל וימהר לשוב אל ה' ויזכור תמיד כי האדם עיקר שלימותו להוסיף תורה ומצות בכל יום כי המלאכים מיום תחלת הווייתם המה עומדים במדרגה אחת מה שאין כן האדם הוא צריך להיות הולך ולהוסיף שלימות כמו שנאמר אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה' כי צריך להיות היום יותר שלם מאתמול ובשנה זאת צריך להיות יותר ירא אלקים מבשנה אשתקד ויותר קרוב להש"י יותר עובד את בוראו ב"ה ויותר צריך להיות מדקדק במצות עשה ולהיות זהיר מלעבור חס ושלום על שום ל"ת ועל איזה איסור מדברי רז"ל ולא לנטות מכל דבריהם ימין ושמאל אף כחוט השערה כי אם חס ושלום לא יתקן האדם את דרכו לגמרי כדבעי לו למעבד אז לא ינקה רע ויצא דינו קשה ר"ל ביום הדין לאחר פטירתו.

ועתה בעוה"ר נמצאים כמה אנשים אשר המה במדריגת הולך ולא עומד רק בסגנון אחר כי המה גרועים יותר הרבה מקודם. ועליהם נתקיים מאמר הכתוב (תהלים י) ידכה ישוח ונפל בעצומיו חיל כאים וכפירוש הגאון הצדיק מלבי"ם זצ"ל. וז"ל: הנה גם בעת זקנותו אשר אז הוא ידכה וישוח מרוב ימים בכל זאת גם אז ונפל בעצומיו חיל־כאים ועצומים כל הרוגיו הנה גם אז מזיק לבני אדם בשלשה חלקי ימי חייו בימי העלייה והעמידה והירידה עכ"ל. ועתה אוי להם להאנשים האלה אשר המה מהפכים הקערה על פיה לקלקל גם בימי הזקנה ולא לתקן וגם בימי זקנותם אינם זוכרים אחריתם אחרית כל בשר אשר עוד מעט יפרדו מעולם הזה לבור חושך וצלמות מקום עפר רמה ותולעה נחשים צפעונים ועקרבים.

והנה זאת העצה היעוצה לאיש הרוצה להציל את נפשו מרדת שחת לגיהנם ר"ל יעשה כמו שאמרו רבותינו ז"ל שיזכיר לו יום המיתה ולא די בזכרון לבד כי מזה לא יתפעל האדם כל כך רק יזכיר לו בפה כמו שכתב רבינו יעקב תם ז"ל בספר הישר שלו שכתב מליצה צחה מזכרון יום המיתה ואם האדם יאמרנה בכל יום בלב נשבר ונדכה אז בוודאי תפעול בו פעולה חזקה להכניע את לבבו. ואשרי האיש אשר יאמר אותה בכל יום ובוודאי ינצח בה יצרו הרע ואז יטב לו בזה ובבא:

וזה נוסחה:
לבי לבי הלא ידעת כי לא נבראת כי אם לשוב לעפר מיום היותך. מדוע לא זכרת אחריתך הלא תדע כי כל הימים אשר אתה חי על האדמה כצל עובר אתה וכמוץ יסוער מגורן וכעשן מארובה. ימיך חרוצים וחייך קצוצים, וכל אשר יעבור עליך יום או לילה תחסר לך חלק מחלק חייך ובכל יום תקרב אל הקבר ותעוף בלא אבר, ומדוע לא ידעת כי עפר אתה, ולא נזכרת כי מן האדמה נוצרת, ועל מי בטחת כי מרדת, ומדוע אתה נמהר ולא תעבור על לבך, יום המר יום אשר תאבד עצתך ונסרחה חכמתך יום ידבק לשונך לחכך יום ישאוך על כתף יסבלוך ואל ארץ תחתית ישליכוך ועל כל מעשה יחשבוך וכאבק תדכה ואשך לא תכבה יום תראה החשבון ערוך והספר פתוח וכוס התרעלה ומאזני משפט ביד ה' שם תמצא שמריה ותהמה נפשך בציריה, ומה תשוב על זדונותיך הלא אז תראה פרי מעלליך ותמצא גמולך. ואלו תמות כמות בהמה ולא תהיה עתיד ליתן דין וחשבון היה לך לשמוח במותך אך תלך למר ממות ולמקום אופל ארץ חושך וצלמות שם תפול עליך אימה ותכסך כלימה ולבושך גוש רמה ויזורה על גופך גפרית לבלתי השאיר לך שריד הלא יום ההוא נורא ואיום יום אשר אין לו פדיון יום תמרר בבכיה ותאניה ואניה יום חרדה וצעקה יום שואה ונאקה ונתכה כאש חמתו יום ירבו המעצבים והמכאובים יום יהיה כל איש ידיו על חלציו יום יאבדו כל חפציך יום תצא הנשמה וישאר הגוף מלא כלימה מושלך כאבן דומם. ועתה בן אדם אל מי תנוס לעזרה או מי יהיה עליך סתרה הלא אז תאמר אוי לי מה עשיתי מדוע דבר ה' בזיתיו אחרי שרירות לבי פניתי ובמה אתכסה וערום אנכי התבושש והתבושש. האל ממשפטים הקשים יצילנו ממות יגאלנו ויאיר עינינו וישמח לבנו בביאת משיחנו במהרה בימינו אמן. עכ"ד.

עוד יש כמה מליצות צחות אשר המה מעוררים לב האדם לזכור לו יום המות ואם ישמיע לאזניו מה שמוציא מפיו אז בוודאי יעוררו את לבבו ליראת ה'. ואשרי האיש אשר הוא מבקש לו עצות ותחבולות להנצל בהם מן הצר הצורר עליו הוא היצר הרע אשר עליו נאמר צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ומאושר הוא האיש אשר בו נתקיים סוף הפסוק ה' לא יעזבנו בידו. אך מי זה לא ידע כי טוב אחרית דבר מראשיתו כי האדם הוא צריך להיות הראשון להתחיל בענין זה של תשובה ואז יהיה הקב"ה בעזרו להצילו מערמת היצר הרע כמו שאמרו רז"ל אמר להם הקב"ה לישראל אתם פתחו לי נקב כחודו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם. ואמרו רז"ל (יומא ל"ט) אדם מקדש עצמו מעט מקדשין אותו הרבה:

אי לזאת ישים האדם את לבו להתבונן בהענין הזה ויתחזק על זה מאד להיות הוא המתחיל בענין התשובה ותחילה יתבונן במה שהאריכו הס"י מערמת היצר הרע ותחבולותיו עד שהוא מטעה ראיתם של בני אדם עד שרואים את הרע כאלו הוא ממש טוב ואת הטוב כאלו הוא רע ומתוך כך מתחזקים במעשיהם הרעים כי אין די שחסרה מהם ראית האמת לראות הרעה אשר נגד פניהם אלא שנראה להם למצוא ראיות גדולות ונסיונות מוכיחים לסברותיהם הרעות ולדעותיהם הכוזבות וזאת היא הרעה הגדולה המלפפתם ומביאתם אל באר שחת והוא מה שאמר הכתוב (ישעיה ו) השמן לב העם הזה ועיניו השע:

וכבר דיבר הרבה מזה הענין של תחבולות היצר הרע וערמתו גאון אחד קדמון הוא בעל ספר אורחות צדיקים ואחרי אשר האריך והרחיב הדבור בזה מכמה דברים אשר היצר הרע מפתה את האדם להראות לו על עבירה חמורה שהוא מצוה רבה כתב שם הדברים האלה וז"ל: כל מה שספרנו נגד היצר הרע אינו כי אם כטפה מן הים נגד מה שהוא חייב להזהר בו כי בכל דבר ובכל ענין דרך היצר לשחת ולקלקל ופתחנו פתח להודיע ענין היצר למי שלא ידע ענין דרכיו, והחכם יבין וימהר לסלקו מתוכו וטהר ידים יוסף אומץ בעבודת הש"י עכ"ד.

וגם הגאון בעל מסלת ישרים אחרי אשר האריך בענין זה כתב וז"ל: כמו שמסבב ומשתדל היצר הרע בתחבולותיו להפיל האדם במכמורות החטא כן הוא משתדל למנוע ממנו עשיית המצות ולאבדם ממנו ואם יתרפה האדם ויתעצל ולא יתחזק לרדוף אחריהם ולתמוך בם ישאר נעור וריק מהם כי ערמת היצר למצוא ראיות גדולות ונסיונות להאדם להראות לו על עבירה שהיא מצוה ועל מצוה שהיא עבירה וזה הוא הרעה הגדולה המוציאה את האדם מעוה"ז ומטרידו מהחיים הנצחים עכ"ד.

ומה מאירים כספירים כענין זה דברי המפרשים (בפ' ויקרא) על הפסוק אשר נשיא יחטא ועשה אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשנה בשגגה ואשם.

וזה ת"ד אם ירצה היצר הרע להטעות את הצדיק שיעשה הרע והיתכן שהצדיק אשר כל ימיו עשה צדקה וחסד והוא בצדקתו יחיה הנה בוודאי לא ישמע לעצת היצר על כן מתחכם לו לעשות לו מעבירה למצוה לומר על פלוני מותר לספר לשון הרע ואת זה מותר לבזותו ולהכלימו וכדומה ואומר לו עשה אותה במהרה ובזריזות כי זריזין מקדימים למצוה כדי לבלבל דעתו לבל יראה ובל יבין שהיא עבירה כי פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין וחדל מעשות המעשה הרעה הזאת ע"כ היצר הרע בערמתו אשר לפניו נגלו כל שערי ההיתר מהעבירות מתחכם על האדם בתחבולותיו לפתותו לעשות לו את העבירה למצוה ולעשות אותה בזריזות טרם יתבונן בה אם היא מצוה או עבירה ובזה נכשלים כמה בני אדם אשר אינם מתבוננים היטב על דרכם להבין כי גדלה מאד ערמת היצר החפץ להטריד את האדם מהחיים הנצחים והאדם הושם בזה העולם השפל אשר המלחמה החזקה אליו מפנים ומאחור העוני מצד אחד והעושר מצד אחד השלוה מצד אחד והיסורים מצד אחר והרבה התחכמות צריך האדם להיות לבן חיל לנצח את המלחמה החזקה הזאת מכל הצדדים כי היצר הרע מסמא את עיני האדם והרי הוא כהולך בחושך שיש לפניו מכשולות רבות ואין עיניו רואות אותם. וזה שאמר הכתוב אשר נשיא יחטא ועשה אחת מכל מצות ה' אלקיו הכוונה שהיצר הרע אומר לו שהיא מצוה ובאמת היא אשר לא תעשנה והוא עשה בשגגה ואשם.

ובאמת הרבה פעמים יפקחו עיני האדם לראות כי הדבר אשר חשבה למצוה רבה היא עבירה חמורה עכ"ז ילכד עוד בכאלה וכאלה בכמה דברים אשר יצרו הרע מטעהו לחשוב על עבירה שהיא מצוה:

והנה אחת מתחבולות היצר הרע וערמתו כתב הגאון בעל מסלת ישרים כי הוא מכביד את עבודתו על בני אדם בתמידות עד שלא ישאר להם ריוח להתבונן ולהסתכל באיזה דרך הם הולכים כי הוא יודע כי אלולי היו שמים לבם כמעט קט על דרכיהם אז בוודאי היו מתחילים להנחם על מעשיהם הרעים והיתה החרטה הולכת ומתגברת בהם עד שהיו מכירים את דרכם והיו עוזבים את החטא לגמרי והרי זה מעין עצת פרעה הרשע שאמר תכבד העבודה על האנשים שהיה מתכוון שלא להניח להם ריוח כלל לבל יתנו לב או ישימו עצה נגדו רק היה משתדל להפריע לבם מכל התבוננות בכח התמדת העבודה הבלתי מפסקת כן היא עצת היצר הרע ממש על בני האדם כי איש מלחמה הוא ומלומד בערמימות ואי אפשר להמלט ממנו אלא בחכמה רבה והשקפה גדולה הוא מה שהנביא צוח (חגי א) שימו לבבכם על דרכיכם עכ"ד:

ופשוט הוא כי אם אין האדם מתחזק בכל כחו להנצל מערמת היצר וודאי יפול בידו כי אין הקב"ה מסייעו להאדם רק אם הוא רואה כי האדם מתחזק מעצמו עליו כמו שכתב בספר תולדות אדם בשם הגאון החסיד רבינו אליהו מווילנא זצוק"ל, על מאמר רז"ל יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואלמלי הקב"ה עוזרו אינו יכול לו, כתב שם וז"ל: אימתי עוזר הקב"ה את האדם בזמן שעשה כל מה שבכחו להתגבר על יצרו ולכבוש אותו אז ילוה אליו עזר אלקי. ומוטל על האדם להתחיל את המלאכה בכל כחו ואמצעות רוחו השוכן בקרבו לגבור על יצרו הרע ואז הבא לטהר מסייעין אותו עכ"ד:

אך אוי לנו ווי לנו שאין אנו משתדלים כלל לעשות ההתחלה לשוב בתשובה: גם אין איש שם על לב להתבונן בהתרופה היקרה אשר המציאו לנו הראשונים ע"ה אשר על ידה יוכל האדם אשר הוא רשע גמור להתהפך מן הקצה להיות צדיק גמור וצדיק תמים והיא מעלת ומדת התבודדות אשר המעלה הזאת היא השער הגדול לכנוס בה אל שערי התשובה והמדה היקרה הזאת היא המפתח הגדול לפתוח בו שערי יראת ה'.

והעצה הזאת היא יעוצה לנו מכמה חכמי ישראל ראשונים ואחרונים אשר בפה אחד ענו ואמרו כי מי שרוצה לקבל עליו עול מלכות שמים באמת ולשוב מדרכו הרעה ללכת בדרך הטובה והישרה בעיני אלקים ואדם ושלא ללכת בעולמו בלי התבוננות אם טובה דרכו או רעה, הנה איש כזה מוכרח לו שיהיה לו עכ"פ איזה שעה בבל יום ויום להתבודד בחדר לבדו ולחשוב אז מגדולת הבורא יתברך כאלו הוא עומד עתה לפניו ליום הדין ואז יעשה כמו שכתב בספר חרדים.

וז"ל כל אדם חייב להתפלל שיצילהו השם יתברך מיצר הרע כמו שמצינו בגמרא באמוראים הקדושים שהיו מתפללים רחמנא ליצלן מיצר הרע. עכ"ד.

וכן הביאו הס"י כי נמצא בפרקי דר"ע כי התנא הזה היה מתפלל בכל יום יהי רצון מלפניך ה' אלקי ואלקי אבותי שלא אכעוס היום ושלא אכעיסך עכ"ד.

והענין הזה של התבודדות הוא ענין גדול ונשגב מאד לזכות עי"ז לסדר קדושה כמו שכתבו הס"י ונתנו סימן לזה "בד קודש ילבש" הכוונה 'בד' שהוא מתבודד, אז 'קודש ילבש'. וכתבו הספרים כי אם אי אפשר לו להאדם להתבודד בכל יום אז לכל הפחות יום אחד בשבוע יתרחק מבני אדם ויתבודד בינו לבין קונו ויתקשר מחשבתו בו כאלו עומד לפניו עתה ליום הדין וידבר אליו רכות כאשר ידבר העבד לרבו והבן לאביו:

וז"ל בעל ספר הקדוש מעבר יבק בשם המקובלים: הנה מעלת ההתבודדות מועיל לנפש האדם שבעתים מהלימוד ולפי כחו ויכלת האדם יפרוש ויתבודד יום אחד בשבוע או בכל ט"ו יום או בחודש ולא יפחות מזה. ובכמה חיבורים [מן] הראשונים נמצא שבהתבודדות והדבקות והפרישות היו נוהגים בו החסידים הגדולים.

והגאון החכם הכולל בעל מסלת ישרים כתב וז"ל: יקר מן הכל הוא ההתבודדות כי כמו שמסיר מעיניו עניני העולם כן מעביר חמדתם מלבו. וכבר הזכיר דוד המלך ע"ה בשבח ההתבודדות ואמר (תהלים נ"ה) מי יתן אבר כיונה וגו' הנה ארחיק נדוד אלין במדבר סלה:

והנביאים אליהו ואלישע מצאנו כי היו מיחדים מקומם על ההרים מפני התבודדות. והחכמים החסידים הראשונים ז"ל הלכו בעקבותיהם כי מצאו להם זה האמצעי היותר מוכן לקנות שלימות הפרישות למען אשר לא יביאום הבלי חבריהם להבהיל גם הם כמותם עכ"ד:

עוד מצאתי בספרי יראים מביאים מאמר אחד מזה הענין וז"ל נמצא כתוב בתוך ספרי המקובל האלקי חסידא פרישא הרב ר' יצחק לוריא אשכנזי ז"ל בספר אחד נקרא בית מדות וכתב שם בזה הלשון כל מה שתמצא בדברי הראשונים תוכחות וסיגופים ויסורים קשים שלג וחרולים לא נזכרו אלא למי שאין עמלו בתורה אבל מי שהתורה אומנתו ויודע דעת ויראת ה' זאת היא תקנתו לא יחלש ולא יבטל מלימודו וכה יעשה יום אחד מן השבוע יתרחק מבני אדם ויתבונן על מעשיו ועניניו ויקשר מחשבתו בהקב"ה ממש כאלו עתה עומד לפניו ליום הדין:

וז"ל בעל ספר ארחות צדיקים: יזכור מעלה טובה מאד להתרחק מבני אדם כשיכול להנצל מהם וישב בחדרו יחיד כי רוב העבירות אינם נגמרות אלא בשנים כגון זנות לשון הרע ושקרים וחניפות מכל אלו ינצל מהם: גם היושב יחידי אינו מתגאה על בני אדם ואינו שומע ליצנות שלהם כי כאשר הוא עומד אצלם הוא חייב להוכיחם בשני ענינים: א) בדברים כמו שעשה משה רבנו ע"ה שאמר לרשע למה תכה רעך. ב) בלב כמו שאמר דוד המלך ע"ה שנאתי קהל מרעים, ומי זה יכול להתקוטט עמהם תמיד כיון שהם עוברים תמיד וכשאתה יושב יחיד יבטל מעליך כל זה העונש ואתה ניצול עוד מעונות הרבה עכ"ד.

ואלה המה דברי קדשו של קדוש ה' הגאון בעל השל"ה ז"ל: מעלת התבודדות אין שיעור כאשר הארכתי במקומו וסימנך אני והוא הושיעה נא, הכוונה כשאני בהתבודדות עם 'והוא' שהוא השכינה אז לה' הישועה. עכ"ל.

גם בספר קיצור של"ה כתב בגודל מעלת המדה הזאת וז"ל: אשרי מי שיש לו מזונותיו שאין צריך למשא ומתן לטרוח אחר פרנסתו ומתבודד ויושב בדד בארבע אמות של הלכה סגור ומסוגר מן המקדש לא יצא, רצה לומר מבית הקדושה שלו ולא יתערב בין בני אדם כי אז ניצול אותו האדם מכל העבירות שבין אדם לחבירו גם נשאר קדוש בדבור במחשבה ובמעשה ועוסק בתורה כי אין לו בטלים נגדו רק עמלו בתורה וזה הצנע לכת עם אלקים, רצה לומר שהוא מוצנע ומסוגר ואין אתו רק הש"י. ומי שזוכה להתבודדות יוכל להיות כי יזכה לרוח הקודש עכ"ד ע"ש שהאריך בזה.

ועתה נדבר קצת בענין חשבון הנפש אשר יעשה האדם המתבודד בינו לבין קונו כי זה בדוק ומנוסה כי חשבון הנפש וההתבודדות שניהם כאחד המה טובים מאד להאדם והמה השערים אשר בהם יכנס האיש הישראלי בטח לאוצר הגדול של יראת שמים אשר אם חסר לו היראה אז אין לו כלום כמו שכתבו הס"י כי היראה היא הקשר המחזקת כל המדות והיא דומה לחוט שהכניסוה לתוך חורי המרגלית אין ספק בהתרת הקשר יפלו כל המרגליות, כך היראה היא המחזקת כל המדות ואם תתיר קשר היראה יבדלו ממך כל המדות טובות וכשאין בידך מדות טובות אין בידך תורה ומצות כי כל התורה תלויה בתיקון המדות כמו שנאמר (קהלת י"ב) סוף דבר הכל נשמע את אלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם כלומר שמור ועשה המצות ביראת שמים כי אם תעשה כל המצות כולם שלא ביראת שמים לא די שאינם עולים לך למצות אלא עולים לך לחובה שנאמר ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי.

ואיתא בברייתא דאגדת בראשית וז"ל: סוד ה' ליראיו, מהא אולפינא שאין הקב"ה מגלה סודו כי אם ליראיו אע"פ שאדם למד מקרא משנה תלמוד אגדה ואין בו יראה לחנם צלל במים אדירים וכל מה שטרח בחנם טרח כי היראה היא עיקר החכמה והדעת שנאמר ראשית חכמה יראת ה' תריס נחושת וחרב של ברזל היראה ואין מפחיד מכל דבר שנאמר פחדו בציון חטאים הא ירא חטא לא מפחיד לפי שהשכינה מקשקשת לפניו ושומרתו.

ואמרו רז"ל (סוטה כ"א) כיון שהגיע לפרשת דרכים ניצול מכולם ופירש רש"י ז"ל זכה ליראת חטא אחר שזכה לתורה ניצול מכולם שהתורה מלמדתו מצות ויראת חטא מונעו מלהחטיא.

ומה לנו להאריך בענין זה של היראה הלא כבר ידענו מאמר רז"ל (ברכות ל"ג) אין לו להקב"ה בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים וכן אמרו (שבת ל"א) אין לו להקב"ה בעולמו אלא יראת שמים בלבד. ולכן מאחר שכל כך גדלה מעלת היראה ואמרו רז"ל כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ע"כ עלינו החובה להתחזק מאד בכל כחנו לאחוז בה ולהתדבק ביראת ה'.

ויען כי מובן הדבר כי בלא חשבון הנפש ובלא התבודדות אי אפשר להשיג היראה על אמיתתה ואז אוי לו ואוי לנפשו של זה האיש אשר הוא רחוק מן היראה. ע"כ יקיץ הנרדם ויתעורר הישן בהבלי עולם הזה לעשות חשבון של אמת בנפשו בעת אשר הוא מתבודד בינו ובין קונו.

וחובה על כל איש אשר בשם ישראל יכונה לדעת מה שכתב הרמב"ם ז"ל בפרק ז' מהלכות תשובה. וז"ל: כל המצות שאדם עושה כשהוא רשע טורפין לו המצות האלה בפניו שנאמר מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי עכ"ד.

ובאמת אין דובר צחות בשפה נאמנה אשר יתאזר חיל יחלץ חושים יומם שרעפים ליל, לתאר ולפרט את אי ישרם ומיעוט הבנתם וגודל רשעתם של אנשים כאלה אשר לא יתנו לבם להתבונן באמיתת הדברים הנוראים האלה. הנה לא יתחרט בחרט אנוש עונם הכבד וחטאתם כתובה בדמי נפשות כי המה מאבדים את נפשם לדעת, נפש יקרה האצולה ממקום קדוש מורידין אותה למקום טומאה בין הקליפות ר"ל ומטמאין אותה בעונות וחטאים ופשעים ואינם שבים עליהם בתשובה ושוכחים על יום מותם כי רק שם הוא ביתם בית מועד לכל חי ושם יצעקו אוי ווי כאשר יצאו מן החלד ולא יהיו נקיים מכל חטא כילד.

על כן כל איש אשר חפצו ורצונו לשוב בתשובה הנה מה טוב ומה יפה לו להתבונן באלה הדברים היקרים אשר המה תוכחות ומוסרים לעורר לבות בני אדם לעשיית הטוב והיושר ומעשה כושר וללכת בדרך הטובה והישרה לקיים מצות ד' ברה ולא יטרידו אותו הבלי עולם הזה מעבודת הש"י זאת יעשה איש כזה וחי בו ינקוט הכלל הזה בידו והדברים האלה יהיו חקוקים על לוח לבבו תמיד ואז בודאי המה יעלו לו מזור ותרופה להצילו מהדרך הרע והעקש ויעוררו את לבבו לשוב בתשובה שלמה לפני הש"י ולא ידחה השעה לומר מחר אשוב שמא מחר בא ואיננו.

והדברים האלה יצאו מפי הנאה דורש ונאה מקיים הוא הגאון המפורסם בעל חיי אדם ז"ל מה שכתב בספרו היקר בית אברהם.

וז"ל: שימו לבבכם להדבר הזה כי באמת כי כאשר יהיה נקבע בלבבכם שהאדם שנברא בעולם הזה הוא דומה ממש לסוחר שנוסע ללייפציק לקנות סחורה והוא מוסר את עצמו לכמה סכנות כדי שיקנה הסחורה ואחר שקנה איזה סחורה נזהר בה מאד שלא תאבד ממנו וכאשר ייודע לו שיש איזה סחורה טובה לקנות אזי לא יאכל ולא יישן ותמיד יחשוב הוצאות ומתאמץ ומבקש לסרסרים שיסייעו אותו כדי שתגיע הסחורה לידו.

כך יהיה האדם תמיד, יהמה לבו ויחפש ויחזור ויבקש לבני אדם שיודיעו לו איזה מצוה שיעשה, ולא יאכל ולא יישן ער שיגמור המצוה כי היא חייו באמת. וכאשר כבר עשה המצוה יהיה נזהר מאד שלא תאבד ממנו חס ושלום כי כאשר יחטא האדם במזיד אזי כל צדקותיו לא תזכרנה לו עד שיקבל תחלה העונש על העבירה, אם לא כשיעשה תשובה.

וכשתשימו משל זה על לבבכם ויקבע זאת בלבבכם, אז ינוח וישקוט הדעת. ואם יהיה עני או עשיר ואם יהיה לו לאכול פת במלח או תרנגולת פטומה, יהיה שוה אצלו. כמו שאין הסוחר מצטער אם יהיה לו אכסניא טובה או רעה על הדרך אחרי שאין זה תכליתו רק שהוא חושב תמיד שיחזור בשלום עם סחורתו לביתו שיהיה בשלימות בלא נזק. ככה לא יצטער האדם על ימי חיי הבלו שדומין רק לאכסנאי ויחשוב תמיד לאסוף סחורה טובה והם תורה ומעשים טובים וישים על לבו השמחה הגדולה שיהיה לשארי הצדיקים שבגן עדן ולכל המלאכים ומכל העולמות כשיבוא לביתו נאוה קודש שלם בתורתו ובמע"ט ויאמרו עליו אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו עכ"ד:

עוד כתב הגאון הנזכר בהקדמתו לספרו היקר בית אברהם הדברים היקרים האלה וז"ל: בני אהובי, אחת שאלתי מכם ואבקש, כי תשמרו דרך ד' לעשות צדקה עם אביכם העני המצפה לרחמי שמים. ותעשו עצמכם כשכירי יום בכל בוקר לאמר היום הזה אהיה עבד נאמן לאדון הכל ושמרו עצמכם מן כעס ושקר ושנאה ותחרות קנאה ומלהסתכל בנשים ותמחלו לכל מי שיצער אתכם ותבקשו רחמים לד' שיעזרכם על התשובה ושלא יבוא חטא לידכם ולפחות תעשו כן יום אחד בשבת או לפחות יום אחד בחודש.

ותזהרו מאד לישא וליתן באמונה ועל ידי משא ומתן באמונה תתברכו כמו שאמר הכתוב איש אמונות רב ברכות כי כיון שהוא נאמן הכל חפצים בו לישא וליתן עמו. ותנו ממונכם בעין יפה לצדקה וכן בכל מצוה אל תחוסו מלפזר ממון כדי שתהיה מצוה כתיקונו, ותזהרו מאד שלא תונו לשום אדם כי כל ממון שאינו של יושר היא מהשפעת ס"ם וכת דליה. וא"כ דומה לע"א ובא זה ומאבד את זה וכל עולה לא תצלח וגזלן לא עלה בידו אלא גזלנותיו ומה שאינו נגזר בראש השנה מבית דין העליון לא יקום ולא יצלח ואם הקפתו חבריכם בפרנסה בלתי ספק שהקב"ה יטלנו מכם ויחזיר לו הגזלה וכל דבריכם עם בני אדם יהיה בנחת ושמרו מאד שלא לדבר בכעס וכש"כ שלא להלבין פנים כי דינו חתוך במשנה כל המלבין פני חבירו ברבים אע"פ שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא, ושמרו מאד מאונאת דברים כי זה קשה מאונאת ממון ואם ככה תעשו יאמרו עליכם ברוך שזה ילד וברוך שזה גידל ויהיה לנחת לנשמתי עכ"ד.

ומה טוב חלקם ומה נעים גורלם של האנשים:
אשר העבירות אשר רבים בעקבותיהם דשים:
ועליהם פורש היצה"ר לרגליהם את הרשת:
המה בורחים מהם הרחק כמטחוי קשת:
ומתחזקים לקיים המצות ששכרם בזה ובבא אוכלין:
המה ואבותם כמו שכתב הגאון בעל יש נוחלין:

וז"ל: הזכיות והמצות שעושה הבן אחר מיתת אביו הוא כפרה לנפש אביו אע"פ דמנפשיה קעביד. עכ"ל. וכתב על זה בנו הגאון הקדוש בעל השל"ה ז"ל וז"ל: ולא זו בלבד שמציל את אביו מדינה של גיהנם ומתיר אותו מן היסורים אלא אף זו שמכניסו אחר כך לגן עדן ונותנו במחיצת הצדיקים כדאיתא בזוה"ק עכ"ד:

ובספר היקר אהבת חסד כתב על זה וז"ל: יצייר האדם בנפשו אלו היה הוא בעצמו חס ושלום מושלך באש או בשאר יסורים קשים ומרים כמה היה חפצו ותשוקתו שבניו יכנסו בעובי הקורה באיזה עצה שיוכלו להצילו מזה העונש:

כן יראה הוא בעצמו לעשות עבור נשמת אביו ואמו שעמלו בכל כחותיהם עליו ויתחזק להצילם בכח מעשיו הטובים מעונש עונותיהם המר כי בוודאי אין אדם צדיק בארץ ובפרט בתוך שבעה ושלשים שאז כח הדין מתוח יותר כידוע אז יראה להרבות עבורם תורה וצדקה וחסד כפי כחו כי בזה יצילם מדינה של גהנם ויביאם לחיי עוה"ב כל זה החי יתן אל לבו ובמדה שאדם מודד ימדדו לו עכ"ד.

עוד כתבו חכמי המוסר כי כל איש הרוצה לזכות את עצמו בתורה ומעשים טובים יקיים תמיד הדין הראשון של ספר הקדוש שלחן ערוך: יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו. וכתוב בספרים כי מאד צריך האדם להיות זהיר בו כי אם חס ושלום בדין הראשון ישלוט עליו יצרו שלא לקיימו עוד ישוב ויראה מה יעשה באחריתו, על כן ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע וישים אל לבו גם הגה ראשונה: שויתי ד' לנגדי תמיד כי מלא כל הארץ כבודו וכביכול הוא רואה בעצלותו והמשכו אחר השינה בעת קימה לקריאת שמע ולתפלה ויבש ויכלם ואז ידלג כאיל לעבודת הש"י. וכתבו כי נכון שלא ידבר האדם בעניניו מעת אשר יקום רק יהיה דבורו הראשון קודש לברך את קונו וכש"כ שהוא גדר שלא ימשוך בדברים עם בני ביתו ומשרתיו קודם שיברך ויתפלל.

ובענין הלימוד ואביזרייהו כבר נודע הדבר בין החיים מה שאמרו רז"ל כי ויתר הקב"ה על עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים ולא ויתר על בטול תורה. הנה המאמר הזה לבד די והותר להחריד לבות בני אדם על העון הזה של בטול תורה כי כאשר יתבונן בינה כי על השלש עבירות החמורות אשר הם ביהרג ואל יעבור עכ"ז ויתר עליהם ועל העון הזה לא ויתר ועתה איך גדולים ונוראים מאד העונשים הקשים והמרים ר"ל על העון הזה של בטול תורה.

עוד מטעם זה החובה על כל איש להתחזק בלימוד התורה, כדי לידע את דיני התורה, כי כבר ידענו מאמר רז"ל (אבות פ"ד) הוה זהיר בתלמוד ששגגת תלמוד עולה זדון, וכתב על זה הגאון אזולאי ז"ל בפירושו על מסכת אבות וז"ל: אפשר לפרש כמו שכתבו רבני אשכנז דשני שגגות הם כמזיד אחד ואסמכוה אההיא מעשה המובא (ביצה ט"ז) בההוא סמיא דלא עירב תרי זימני ואמר לו שמואל פושע את:

ולפי דבריהם אפשר לומר דהחוטא בשביל שלא למד אותו דין שנכשל בו המה ב' שגגות בבת אחת: (א) שנתרשל ולא למד הדין הזה (ב) מה שנכשל בו בפועל:

וזהו שאמרו ששגגת תלמוד, פירוש שחטא מכה שנתרשל ולא למד, עולה זדון שהוא מזיד, כי ב' שגגות בידו: (א) מניעת תלמוד שמביא לידי מעשה רע. (ב) המעשה הרע בפועל ושתי שגגות הם כמזיד וזהו עולה זדון עכ"ד:

והגאון הצדיק המפורסם בעל חפץ חיים שליט"א בספרו אהבת חסד הסביר את הענין הזה במשל נאה, וז"ל: שמעתי בשם גדול אחד, כי מי שלא למד ונכשל על ידי זה באיזה דבר גדול עונו מנשוא לא יוכל לפטור עצמו במה שיאמר כי היה שוגג כי היה לו ללמוד ולא למד, ודבר זה דומה לאחד שהלך בדרך ויעצו עליו אנשים שישמור עצמו מלילך בדרך פלוני כי יש שם בורות עמוקות ויען ויאמר יש לי עצה לזה הביאו לי סודר ויאמרו לו מה תעשה בהסודר וכי בו תמלא את הבורות? ויען ויאמר אכסה את עיני בו וכשאפול לא יהיה לי ללעג כי הלא עיני היו מכוסות ולא ראיתי את הבורות, ויענו לו: הוי סכל הלא זה גופא יהיה ללעג גדול עליך למה היה לך לכסות את עיניך ולפול הלא איש אתה והיה לך עינים לראות. כן הדבר הזה כי היצה"ר מפתה לאדם כי יעלים עיניו ולא יביט כלל בתורה ולא ידע מן החיוב של כמה דברים כדי כי כאשר יעבור עליהם יהיה לו תירוץ, עיני היו סתומות מזה ולא ראיתי כלל את גודל חיובן, אבל זה גופא יקשה על האדם למה היו עיניו סתומות ולא אמרו מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין רק לענין תוכחה, כמו שכתוב בשולחן ערוך אורח חיים סימן תר"ח, אבל לענין שיראה האדם ללמוד דיני התורה לא שייך בזה מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין ועל זה אמרו ששגגת תלמוד עולה זדון עכ"ד.

עוד דברים אחדים אדבר לכם אתם יוצאי חלצי. הנה קשה עלי פרידתי מכם אהובי נפשי אשר נפשי קשורה בנפשכם, גם קשה מאד להפרד מהעולם מחרדת רבי יוחנן בן זכאי (ברכות כ"ח) אך המות נתיב הוא מששת ימי בראשית, רבים שתו ואין שלטון ביום המות. ובעל כרחך אתה מת וכל דעביד רחמנא לטב עביד.

ומה מאד מאושר האיש הנפטר בשם טוב מן העולם ואומרים עליו בעלמא דקשוט. אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו ועליו הכתוב אומר טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו, ואני אם כי ת"ל זכיתי לשם טוב אך לב יודע מרת נפשו ועוני אגיד אדאג מחטאתי ומורא גדולה תעלה על ראשי ועל זה דוה לבי ויחשכו עיני כי אחרי אשר החונן לאדם דעה זיכה אותי בכשרונות נעלים להבין ולהשכיל ולהיות מאנשי המעשה העומדים בראשי העם ושמי נתפרסם בקרב הארץ אשר על איש כזה החובה עליו לשים עינו ולבו על כל דרכיו שלא תצא חס ושלום שום תקלה קטנה מתחת ידו כי בעשותו גם איזה פעולה קטנה שבקטנות שלא מן היושר ומעשה כושר נתחלל ח"ו שם שמים על ידו כי עיני צעירי העם על גדולי ישראל ואשמם בראשיהם.

ואמת הדבר כאשר יעמיק האדם להתבונן בגודל וחומר העון של חילול השם כמבואר ברברי רז"ל אז בוודאי חרדה ילבש ורעיונהי יבהלונה וקטרי חרציה משתרין וכבר אמרו אחד שוגג ואחד מזיד בחילול השם.

ועתה מי יאמר זכיתי את לבי טהרתי מזה וזה כל האדם החובה עליו לצאת ידי שמים לפי ערכו ולפי ערך נשמתו. אי לזאת בוש אני במעשי אלה ומוכלם מפשעי ויבהלוני רעיוני בזכרי כי נשקעתי ג"כ בכמה הבלי העולם ובוודאי לא יצאתי ידי חובתי לפי ערכי בתורה ועבודה וכאשר יפקוד ד' על זה מה אענהו.

ע"כ נפשי בשאלתי לבקש מכם אהובי נפשי כי אתם תזכו את נשמתי בזה שתעשו הטוב והישר בעיני אלקים ואדם ולא תתעצלו מלקבוע עתים לתורה בכל יום והלימוד יהיה על מנת לעשות ולקיים כי הלומד ואינו מקיים נוח לו שלא נברא ולא המדרש עיקר אלא המעשה וכל שחכמתו קודמת ליראתו אין חכמתו מתקיימת.

וכתב בספר הקדוש תנא דבי אליהו וז"ל כל המכיר בדברי תורה ועובר עליהם הרי זה רשע גמור הגיהנם אומר להקב"ה תן לי אותן שהיו מכירים בך ומרדו בך עכ"ד.

והרבה התחזקות צריך האדם להתחזק שיהיה לימודו לשם שמים כמ"ש חזק בתורה ואמץ במעשים טובים ולא לשום קנית שם ח"ו שיאמרו עליו שבח כי הכבוד והשבח שמכבדים את האדם בעוה"ז הוא ממש כארס נחש ועקרב ואינם מועילים כלום והכל הבל נראים כאוהבים בשעת הנאתן בשעה שהאדם נוטה אחר טבעו להשיג כבוד ע"י לימודו ושתהיה סברתו נחשבת ומקובל באזני השומעים ועי"ז נהנה מכבוד התורה אך כל זה אינם עומדים לו לאדם בשעת דחקו ביום הדין הגדול והנורא ולא לחנם הזהירו רז"ל לברוח מן הכבוד והגדולה והמקבל בלבו נחת ושמחה על השבח שמשבחים אותו ידע נאמנה שהוא פגום בנפשו ומגרש ממנו קן התורה ואכסניה של תורה ואחרית הענין הבל ותהו כי יש לו עי"ז צער ועגמת נפש גם בעולם הזה כי בני אדם מתקנאים בו וגורם לו שנאת בני אדם וקטטות ומריבות למי שמנגדו ואלף רעות כמוה וכללו של דבר כי הכל תלוי רק בכוונת הלב ולשם שמים בכל מעשה גדולה או קטנה ואף בענינים הגשמים להיות הכוונה רק לעבודת הבורא ב"ה.

וכבר הובטחנו מרז"ל (אבות פ"ב) כי הלומד על מנת לעשות מספיקין בידו ללמוד ללמד לשמור ולעשות ואמרו רז"ל (שבת ק"ד) בא לטהר מסעיין אותו ואמרו בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו, ע"כ אם תתחזקו על זה מאד לעשות התורה קבע וללמוד על מנת לעשות אז הבורא ב"ה יהיה בעזרכם כי כל המקבל עליו עול תורה מעבירים ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ וכל הפורק ממנו עול תורה נותנים עליו עול מלכות ועול דרך ארץ כי חפצו ורצונו של אדם להיות שורר בביתו להתנהג בהוצאות גדולות לא לפי ערך הכנסתו ועי"ז הוא מוכרח לעסוק הרבה במו"מ ולעוף לשוט על פני ימים ואין לו שום פנאי לקבוע עתים לתורה גם מבטל תפלה בצבור והוא מוכרח לעשות עול במסחר שלו ועוד ועוד חלילה.

ואלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעוה"ז כי יש לו על ידי זה צער ועגמת נפש וחרפות ובזיונות ואינו נהנה כלל בעולמו והקרן שמור לו לעולם הבא כי גם שם יקבל על זה דינים מרובים ועונשים קשים ר"ל.

ואם אתם בני ויוצאי חלצי תתרחקו מכל ההבלים אשר המה דברים הרבה מרבים הבל שיש בהם עונות וחטאים ופשעים ותעסקו בתורה על מנת לקיים אז תשכילו ותצליחו להיות ברום המעלה בזה העולם ושכרכם ישולם לכם בעולם שכולו טוב וחיתה גם נפשי בגללכם ואז כאשר יהיה לי פתחון פה בעלמא דקשוט אהיה למליץ טוב עבורכם למעלה כי הש"י יעזור אתכם להיות כל ימי חייכם סור מרע ועשה טוב.

ודעו לכם כי העיקר בכל הדברים הוא שישמור האדם את כלי הדיבור שלא לטמא פיו ולשונו בשום דבור שיש בו איזה שמץ של איסור כי שמירת הלשון הוא השער לכל התורה והמצוות וחלילה להיפך. ואמרו רז"ל אל ישמיע אדם לאזניו דברים בטלים וכל דבור שאינו של תורה ועבודה וגם אינו מדרך ארץ שצריך לפרנסתו זהו בכלל דברים בטלים ועל זה הוזהרנו בהתורה הקדושה ודברת בם ודרשו רז"ל ודברת בם ולא בדברים בטלים לכן תתרחקו מחברת יושבי קרנות וממושב בני אדם שאינם מהוגנים שלא תלכדו במצודתם.


ותלמדו ספר חפץ חיים עד שתהיו בקיאים בבל הדינים הכתובים שם בענין הדיבור כי זה עיקר הצלחת האדם בזה ובבא ועי"ז יוכל האדם לילך מעלה מעלה בעבודת הש"י להיות רודף צדק וטוב כל הימים ולהיות מן השרידים היחידים אשר בכל דור ודור וענתה בו צדקתו ויבוא על שכר פעולתו בעולם שכולו טוב.

ועתה על האחרון אני בא בדבר ההספד אשר ענין זה נזכר בתורה ובנביאים ודברי רז"ל ואין כח באדם לבטל זה לצוות שלא להספידו. אך על זה הנני לבקש גם גוזר אני על הספדנים שלא ירבו לספר בשבחי יותר מן המדה ולא יאמרו עלי שבחים ותוארים אשר לא נמצאו בי כי ידוע מאמר רז"ל כשם שנפרעים מן המתים כך נפרעים מן הספדנים ומן העונים אחריהם, רק את זה יוכלו לומר עלי כי השלש מדות אשר בהם הצטיינו ישראל רחמנים ביישנים גומלי חסדים הנה המדות האלה נדבקו בי מיום עמדי על דעתי לרחם על כל אדם בכל מה דאפשר גם בהיותי עוד ילד קטן כבן חמש ושש שנה ואמי נתנה לי לחדר מה לאכול אז בראותי ילד עני שאין לו מה לאכול נתתי לו חלקי בסתר ואני נשארתי רעב עד בואי לביתי וכן כאשר אכלתי ארוחתי בביתי ובא עני הנה אז כאשר לא היה איש בבית נתתי לו חלקי בשר ותבשיל וכדומה ואני אכלתי פת לבד. וכל ימי חיי התחזקתי לגמול חסד לבני אדם לקרובים ולרחוקים בממוני ובגופי גם בטרחות עצומות יותר מכחותי ולא הבטתי גם על כבודי בזה ובטלתי רצוני מפני רצון אחרים, וידעתי נאמנה כי במצות הצדקה וגמילות חסדים יצאתי ידי חובתי לפי ערכי וגם בעתות אשר היה דחיקא לי שעתא ראיתי לצמצם בהוצאות אנשי ביתי כדי שאוכל לעשות צדקה וחסד.

ונתקיים בי מאמר הכתוב (תהלים ק"ז) עשה צדקה בכל עת הכוונה בזה גם בהעת אשר גם ממנו תסתיר ההצלחה את פניה גם אז עושה צדקה, ואמר הכתוב (תהלים מ"א) אשרי משכיל אל דל ביום רעה כלומר גם ביום אשר לו לעצמו רע עכ"ז הוא משכיל אל דל, ושמחתי מאד בעת אשר עשיתי צדקה ובשעה אשר רעבים אכלו על שולחני וקבלתי אורחים בשמחה ובסבר פנים יפות ונתתי שבח והודאה להש"י על אשר זכני לזה אשר הרבה בני אדם אינם זוכים לזה, וכאשר לא היה לי במה לעזור את הנצרך המבקש לתת לו לפי ערכו התחזקתי לעזור לו אף בכמה כדי שלא ישוב דך נכלם ופייסתי אותו בדברים טובים ובדברי נחומים. וכן התחזקתי להיות מן המעשים גם את אחרים לצדקה אשר על זה אמרו רז"ל גדול המעשה יותר מן העושה, כי רק זה חלקו של האדם מכל עמלו אשר הוא עמל כל ימי חייו על פני האדמה כמו שאמר הכתוב (תהלים קי"ב) הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד הכוונה בזה כי ההון והעושר נשארו אחרי מותו בביתו לא ירד אחריו כבודו אבל צדקתו אשר עשה היא תעמוד לו לעד ותלך לפניו צדקתו להביאו אל מקום מנוחתו.

וידעתי כי כאשר ישאלו אותי בבית דין של מעלה למה עברתי על מאמר רז"ל (כתובות נ') המבזבז אל יבזבז יותר מחומש אשיב על זה תשובה אשר יקבלו אותה ממני.

ותמיד הייתי שמח בחלקי ולא התאוותי יותר כי היו לנגד עיני דברי החכם אבן עזרא שכתב בביאורו על התורה וז"ל כל בני אדם עבדי התאוות העולם הזה המה ובן חורין האמיתי הוא מי שיש לו נזר ועטרה על ראשו עכ"ד. והכוונה בזה שהוא שמח בחלקו כי המסתפק בחלקו אות היא על צדקו ואמר החסיד לא אשאל ממך העושר רק תן לי הנפש והרכוש קח לך ושאלו לחכם אחד אשר הסתפק תמיד על מצבו ומעמדו, והשיב אני מוצא תמיד כל מה שאני רוצה יען כי אני רוצה תמיד בכל מה שאני מוצא וכן אמרו חכמי המוסרים אם לא יהיה מה שתרצה רצה מה שיהיה.

וכמה עתים היו אשר עניתי בצום נפשי ואיש לא ידע מזה וכל יום התענית עסקתי רק בתורה ועבודה. ובענין התפלה קיימתי מאמר החכם שאמר מתי התפלה נשמעת בעת שהעין דומעת והנפש נכנעת. גם תמיד היו לנגד עיני דברי החסיד רבינו יונה ז"ל שכתב בספרו שערי תשובה.

וז"ל: לפי מעוט השנים הבאות ימעיט האדם בעסק העולם ולא יהיה כגולם לרדוף אחרי הבלי עולם הזה ויתייחד תמיד להתבונן ביראת הש"י ולחשוב עם נפשו וישתדל לתקן מדותיו ולבקש לו תורה ומצות וכל עת יכין לקראת אלקיו כי לא ידע האדם את עתו על כן כליותיו ישתונן ובצדקה יגונן להשיב רוחו בטהרה אל אלקים אשר נתנה ויחפש דרכיו ומעלליו בכל יום יפקדם לבקרים ולרגעים יבחנם. ויש לו לחדש בכל יום מצות אולי הגיע תור מותו ולא יקיים המצות ההם ואמרו רז"ל כל העושה מצוה אחת סמוך למיתתו דומה שקיים כל התורה ולא היה חסר אלא אותה מצוה וכל העושה עבירה אחת סמוך למיתתו דומה כאלו בטל את כל התורה ולא היה חסר אלא אותה עבירה עכ"ד.

וכל ימי חיי התחזקתי לחלק כבוד לכל אדם בכל מה דאפשר ובפרט ליראי ד' וללומדי תורה כי תמיד היה לנגד עיני דברי הרמב"ן הקדוש שכתב במכתבו וכל אדם יהיה גדול ממך בעיניך, וחשבתי כי האמת כן הוא.

וכאשר שמעתי כי בני אדם מדברים חדשות מעניני העולם ודברים בטלים אשר גם על זה יש הנאה לשמוע אותם ולדבר והחשק לזה גדול מאד ורבים המה הנופלים ונלכדים בזה אשר באמת הוא פלא גדול מאין בא כח התאוה להרבה בני אדם לדבר דברים במלים ודברים אסורים אשר אין הגוף נהנה מהם כלל ורק אדרבה הרבה פעמים יקרה כי אחרי אשר דבר הדברים האלה הוא בעצמו מתחרט עליהם כי נכשל בלשונו וגרם לו רעה בזה העולם כי קנה לו שונאים, גם הוא יודע כי העונש על זה קשה מאד בעלמא דקשוט. ועתה א"כ למה גדלה מאד כח התאוה לזה עד אשר הרבה בני אדם גדולים וקטנים הולכים וחוטאים בזה והדברים אלו נעשה כהיתר.

וחפשתי בס"ק אולי אמצא מי שמדבר בענין זה ומצאתי אחד קדוש מדבר בזה הענין הוא הגאון החסיד רבינו אליהו מווילנא זצוק"ל מובא דבריו הקדושים בספר היקר אבן שלמה.

וז"ל הנה כל דבר שהאדם עושה נותנים לו רוח ממרום וזה הרוח אין לו מנוחה עד שיעשה עוד דברים כאלה ובזה יש להרוח נחת רוח הן במצוה הן בעבירה, וזה הוא הטעם שאמרו רז"ל (אבות פ"ד) מצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה ולפי ערך גודל המצוה או העבירה כן יגדל כח ההמשכה של רוח הקדושה או רוח הטומאה, על כן בלימוד התורה לשמה שהוא גדול מכל המצות יגדל כח ההמשכה של רוח הקדושה ולהיפוך בדברים בטלים וליצנות שהיא היפך התורה והיא גדולה מכל העבירות ועל כן גדלה מאד כח ההמשכה של רוח הטומאה וההנאה מזה גדולה מכל העבירות עכד"ק.

וכדי שלא להלכד בזה לדבר ג"כ דברים בטלים וחדשות העולם אשר יש לו לאדם הנאה מזה ועי"ז אבטל מלימוד התורה, אי לזאת כאשר יצרי השיאני לזה ציירתי לנגד עיני מאמר חנה לנתן דצוציתא המובא במדרש שאמרה לו וכי בשביל הנאת איזה רגעים תאבד עולמך יום שכולו ארוך וכן חשבתי בלבי וכי בשביל שאהנה לשמוע חדשות מעניני העולם אבטל עי"ז מעסק ההורה ועצרתי עצמי והתחזקתי לעסוק בתורה.

והנני מעיד על עצמי כי מיום עמדי על דעתי לא עבר עלי אף יום אחד שלא קבעתי בו הרבה עתים לתורה ביום ובלילה והייתי שקדן ומתמיד בלימודי וימי השבתות והמועדים הקדשתי אותם רק לתורה ועבודת הש"י וכאשר השיאוני רעיוני להתגאות בתורתי או במעשי הטובים או בשעה שבני אדם חלקי לי כבוד התחזקתי לעצור כחותי בהדברים המכניעים ומשברים לבות בני אדם, בזכרון המות וכדומה.

וברחתי מן הכבוד ומן הקנאה והשנאה כאשר ינוס איש מפני הארי כי הכרתי האמת כי המה סכנות גדולות להאדם להוציאו מעוה"ז ולירש עבורם גיהנם ר"ל: והתחזקתי מאד לדון את כל אדם לכף זכות בכל האפשרי ותמיד עשיתי תחבולות ועצות איך לזכות את אחרים בכל אשר היה לאל ידי והייתי אוהב שלום ורודף שלום:

ועדי בשחק כי כאשר ראיתי כי בני אדם מריבים זה עם זה ולא היה יכולת בידי לעשות שלום ביניהם היה לי מזה צער גדול וכן היה לי צער גדול על צערן של העניים והאביונים והחולים. גם נצטערתי הרבה כאשר ראיתי פרצות בני עמנו בכמה דברים אשר הפרוץ מרובה על העומד ואין כח ביד גדולי ישראל לתקן הפרצות האלה כי דבריהם אינם נשמעים ובפרט כאשר ראיתי פרצות הדור בהדברים העומדים ברומו של עולם והרבה בני אדם מזלזלים בהם. ואחד מהדברים זהו אשר הרבה אבות המה בעצמם נעשים אכזרים על בניהם לגרום להם רעות רבות גם בזה העולם, לבד עונשם הנורא על זה בעלמא דקשוט כי שוללים מהם הבחירה במה שפורשים אותם מן התורה בקטנותם ללמדם רק שאר החכמות ועי"ז נעשו רעים וחטאים עושים כל מה שלבם חפץ גם בגלוי ולא בסתר והאבות הסכלים האלה אינם מתבוננים על מה יעמול האדם כל ימי חייו יומם לא ינוח ולילה לא ישקוט ומחסר את נפשו מטובה הלא זה רק בשביל בניו ועתה כאשר הבנים הולכים בדרך אשר אחריתה דרכי מות ר"ל הנה אז כל עמל האבות להבל וריק, הוי ישראל לא ידע עם ד' לא יתנו לבם להתבונן כמה יתמרמר אב כזה כאשר יבוא אל עולם האמת וישאלו לו בכית דין של מעלה אם קרא קריאת שמע בכל יום ויענה ויאמר שקרא ואז יאמרו לו הלא אמרת בפיך בפרשה ראשונה ושניה ושננתם לבניך ולמדתם אותם את בניכם ועתה מדוע לא קיימת מוצא שפתיך, אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה אשר יהיה לו אז בעולם האמת. ואיום ונורא מאד הדבר הזה לראות איך אלפים ורבבות אנשים אינם מתבוננים על אחריתם בהדבר הגדול הזה אשר בוודאי יתחרטו על זה בהעת אשר לא תועיל להם החרטה ויהיה מעוות אשר לא יוכל לתקן.

ואוי לעינים שכך רואות ואוי לאזנים שכך שומעות איך האמונה הקדושה רפויה אצל אלפי אנשים ואינם מאמינים בכל אלה וזהו מסבת חכמי השקר אשר נתרבו מאד ואף כי אותותם בגוים על קו תהו ואבני בהו והם ושאלותיהם המה מהבל יחד עכ"ז דבריהם נכנסים בלבות אלפי אנשים להוליכם שולל ולהדיחם מהתורה הקדושה וממצות ד' צבאות ואיש כל הישר בעיניו יעשה ואין כח ביד חכמי הדור לעצור בעד הפרצות האלה.

הנה על דברים כאלה רם לבבי על חלבי יוזל כאפיק נחלים ותמיד בקשתי רחמי שמים בפקפוק חוליותי בהכרעה ובהשתחויה בקריעת לב האבן ושפיכת הנפש כי הוא יגדור פרצות בני עמנו וישלח לנו את הגואל צדק ואז ישפוך ד' רוחו על כל בשר לדעת אותו הקטנים עם הגדולים.

והנה ספרתי לכם אתם יוצאי חלצי הנהגתי בהדברים האלה וראיתי לחקוק אותם גם בעט ברזל ועופרת למען יעמדו ימים רבים למשמרת אולי יראה איזה איש ויעשה גם הוא כמוני וזה יהיה לזכות גם לנשמתי.

וידעתי כי המעשים האלה עמדו לי לזכות אשר הש"י שם חלקי בחיים עד שהגעתי ת"ל לגבורות שמונים שנה. והדברים האלה יוכלו לומר עלי בהספדי ולא יפליגו יותר מן המדה ואולי יתעורר איזה איש ע"י ההספד לתשובה ולהטיב את מעשיו והזכות הזה יעמוד גם לי בעלמא דקשוט וזה עיקר טעם ההספד כדי שיתקנאו החיים בהמתים בראותם את הכבוד שמכבדים אה הת"ח אחר מותו ואז יתעוררו להתדבק במעשיהם הטובים בכל אשר תהיה לאל ידם לעשות מהטוב והיושר ומעשה כושר.

ואמת הדבר כי עתה בדור הזה החובה ביותר לעשות הספד ואבל על ת"ח שמת ועל אדם כשר והטעם בזה כי ישראל קדושים הם וכשרים הם ורצונם לעשות רצון אביהם שבשמים כמו שהמליצו עלינו רז"ל (ברכות י"ז) ואמרו כי רק השאור שבעיסה מעכב עלינו ופירש רש"י ז"ל הוא היצר הרע שבלבבנו המחמיצנו.

ומובן הדבר כי עתה בדור הזה ימצא לו היצה"ר צדדים הרבה לצודד בני אדם ברשתו כי בראות העם את שפלות התורה ושפלות הלומדי תורה איך המה נבזים ושפלים מאד עד אשר גם הפחות שבפחותים יערב את לבו לדבר דברי עתק בגאוה ובוז על גדולי חכמי ישראל, והדברים ארוכים בענין זה ואין כאן המקום להאריך בזה, אי לזאת מצוה רבה היא לעשות הספד ואבל על כל ת"ח שנפטר ולספר בשבחיו ולעורר לבב העם להתבונן כי טוב לו למי שנפטר בשם טוב ומצוה להבינם איך הבלי עוה"ז טורדים אותו מחיי עולם הבא אולי ישמעו ויבינו האמת הזה ויטיבו דרכם ללכת בדרך הטובה והישרה ועיקר הכל להזהיר את העם להתרחק מהאנשים אשר נשתבשו ונשתקעו בתהו ולא יוכלו לצאת מזה כי קופה של שרצים תלויה מלפניהם ולאחריהם והתשובה כבדה עליהם. ועיקר הסבה לזה מה שמתרבים בכל שעה הרבה אנשים ההולכים בדרך הרע והעקש יען כי המה מתחברים עם אנשים רעים וחטאים אשר המה יחטיאום ומביאים אותם לעשות כל מה שלבם חפץ, והנה עת ההספד היא עת המוכשרת לזה לעורר לבות בני אדם להתבונן כי ראשית דבר יראת ה' והאמונה הקדושה עמודיה לא ירפפו ולא יתמהו מגערת הסכלים האלה אשר המה חכמים בעיניהם והמה חוטאים ומחטיאים את הרבים.

ולכן מאחר כי אנשים כאלה נתרבו בקרב הארץ והמה מחבלים כרם ד' צבאות בית ישראל ע"כ אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה לעשות כל מה שיכול למנוע הרבים שלא יתחברו עם אנשים כאלה ואז זכות הרבים תלוי בו ושלום על ישראל.

וזאת לדעת כי הרבה מן האנשים האלה אשר כבר פרקו מעליהם עול היראה מכל וכל ועושים כל מה שלבם חפץ גם ביד רמה הרבה מהם לעת זקנותם כאשר תעזוב התאוה אותם חוזרים מרעתם ורוצים לעשות תשובה אך קשה להם מאד כי כבר נשתרשו ונשתקעו בעונות וחטאים והפשעים ע"כ יבלו ימיהם האחרונים ביגון ואנחה ולבסוף יבוא אליהם המות ויחטפם מן העולם ומתים בלא תשובה:

ואיום ונורא מאד לראות איך אלפי רבבות אנשים פורקים מעליהם עול יראת שמים לגמרי. לכן עתה אשר בעוה"ר נתמעטה היראת שמים בדור הזה החובה ביותר על כל איש אשר עוד שביב היראה בלבו לתקוע לו יתד במקום נאמן לדאוג עבור יוצאי חלציו כי לא תשכח התורה והיראה מהם ויקיים בהם מאמר החכם מכל אדם (משלי כ"ב) חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה ויחנך אותם בנעורתם ביראת שמים ויתנהג בחנוך הבנים בלימוד התורה כאשר התנהגו אבותינו ורבותינו ולא יהרס חס ושלום את סדר הלמוד כי החדש אסור מן התורה וכל המשנה ידו על התחתונה ורבים המה המקלקלים בזה ויהרסו את מצב התורה הקדושה:

והעיקר להרגילם בקטנותם במדות טובות לכבד אב ואם ולכל הגדול מהם בשנים ולרחם על כל נדכה ושלא להתנהג בגאוה ובגאון ולהקדים בשלום כל אדם ולהתבייש מכל אדם. ובקיצור ירגילם מקטנותם שתהיה מגמת פניהם תמיד קדימה אך להטיב ולהועיל לאוהבים ולאויבים ולעבור על פשעי רעיהם, כי אם לא יחנכום בקטנותם באלה המדות אז כשיגדלו כמעט בטלה הבחירה מהם וכמה אבות סכלים נמצאים אשר מצד הרחמנות הטבעי באבות על בנים מוותרים להם על כמה הבלים שעושים ואומרים עדיין הוא קטן ובין כך ובין כך הוא משתרש במדות רעות ונשחתות אשר קשה לו כמות לעזוב אותם אח"כ כי נעשו כטבע בלבו של אדם. וכבר נודע על זה המאמר החכם עיניו בראשו לחנך אותם בקטנותם במדות טובות כי אז יכו דברי מוסרו שורש בלבב הבנים:

וזה העיקר וכלל גדול בדבר החינוך כי כל איש יראה להפריש את בניו מחברים רעים, כי הרבה חברים רעים עושים, ולהרגילם למעט בדיבור בכל מה דאפשר ואם כה יעשה אז כל רואיהם יכירום כי הם זרע קודש ויקבל מהם ענג בזה ובבא.

ועל הדברים האלה אני פוקד ומצוה עליכם בני היקרים כי תשימו לבכם על זה ואז יטב לכם כל ימיכם וגם אנכי אבנה מזה ויהיה לי זה לזכות בעלמא דקשוט:

ואיך להתנהג עמי מהיום אשר אפול למשכב עד אשר אחזיר נשמתי למי שנתנה בגופי ואיך להתנהג ביום הקבורה וכל שבעה ושלשים וי"ב חודש הדברים האלה כתובים אצלי בקונטרס מיוחד והנני מבקש מיוצאי חלצי ומבני עירי ומן ח"ק גחש"א שלא ישנו כלל מכל המבואר שם ויעשו עמי החסד האחרון הזה כי אתם ידעתם את עבודתי אשר עבדתי אתכם באמונה הרבה שנים לכן תגמלו נא גם אתם עמדי חסד של אמת:

הנה הדברים האלה ראיתי לי לחובה להניח לכם אתם יוצאי חלצי כתובים על הגליון בדיו ואם תקיימו אותם יטב לכם בזה ובבא וזה יהיה לזכות גם לנשמתי להשיבה אל מקומה.

אלה המה דברי האחרונים אשר בהם אסגור את יומי וחיים לרבנן ולכל ישראל [א]שבק, והנני מבקש רחמי שמים כי יהיה חלקי בעדן גן אלקים עם כל הצדיקים וכן יהי רצון אמן.


(עתה הדפסתי בעז"ה הדברים אשר נשמטו מצוואת הגאון המחבר זצוק"ל בהדפסה הראשונה)
ואלה הם דברי קדשו:


אתם אהובי נפשי בני ובנותי וחתני וכליותי ונכדי היקרים תחיו לאורך ימים ושנים בנחת ובכבוד:

כבר נודע לכם טבעי כי כאשר אאחוז העט בידי אז דרכי לכתוב על הגליון כל רעיון רוחי אשר עמדי: ובמקום אשר לבי אומר לי להאריך קשה עלי להתחזק לבוא לקצר: והנה זה כששה חדשים אשר גמרתי לכתוב לפניכם דברי צוואתי אשר היא מלאה דברים יקרים וישרים ואשרי אנוש יעשה זאת לקיים כל הדברים אשר כתבתי בה:

ועתה כאשר ראה ראיתי כי עוד לאלקי מלין לכן רוח מבינתי יענני כי אמהר לכתוב לפניכם עוד איזה דברים אשר המה די והותר לעורר לבות בני אדם לעשיית הטוב והיושר ומעשה כושר: והיה זה ספר שלם אשר כוונתי בזה רק לזכות בו את הרבים כי נתקיים בי עתה ביותר מאמר הכתוב אשרי אדם מפחד תמיד כי אימות ופחד המות נפלה עלי וכל יום אחשוב כי הוא יומי האחרון אשר בו אסגור את ימי חיי כי כחי יעזבני מיום אל יום ומה גם כי כבר נטו לי צללי ערב כי עבר עלי החוק אשר קצבו לנו אם בגבורות שמונים שנה ע"כ אמרתי כי עתה לעת הפירוד אבוא לערוך לכם עוד דברים יקרים מפז נבחרים ויהיו נא דברי אלה נוכח פניכם תמיד וכאשר המה יוצאים עתה מקירות לבי דברים היוצאים מן הלב כן יכנסו בלבבכם לשמור לעשות ולקיים אותם: וברוך הוא הבורא יתברך אשר גם עתה אשר ימי חלישותי אלי כבר באו, עם כל זאת עוד שכלי עמדי ודברי לא לאו, ואלה המה דברי:

אברך את ד' אשר יעצני:
ובדרך האמת תמיד הנחני:
ומטרדות הבלי עולם הזה השקיטני:
ובין גדולי הדור הושבני:
ולחבר חיבורים לאמתה של תורה חנני:
וכאשר מפרי עץ הדעת הטעימני:
אז לזכות גם את אחרים זכני:
ויען כי לימודי היה על מנת לקיים:
על כן עזרוני גם כן מן השמים:
לתת בלבי קצת מיראת אלקים חיים:

ולהיות חזק באמונתי ולהאמין באמונה שלמה במה שכתב הקדוש הרמב"ן ז"ל בספרו שער הגמול:

וז"ל: העונש של העבירה הקטנה שבקטנות הוא יותר יסורים מכל מיני יסודי איוב עכ"ד המחרידים את הרעיון למי שמעמיק להתבונן בהם:

וכתבו המקובלים כי מה שאמרו רז"ל (כתובות ק"ד) בשעה שהרשע נאבד מן העולם שלש כתות של מלאכי חבלה יוצאים לקראתו, אחת אומרת לו אין שלום אמר ד' לרשעים, ואחת אומרת לו למעצבה ישכב, ואחת אומרת לו רדה והשכבה את ערלים. הנה השלש כתות האלה יוצאים לקראתו בשעה שמוליכין אותו מביתו לקברו ערוך ומסודר לפניו והוא רואה אותם עין בעין וכל מלאך מקטרג אומר לו אני נבראתי מעבירה פלונית שעברת במקום פלוני ובשנה פלונית וביום פלוני ובשעה פלונית במעמד פלוני ופלוני וכל אחד ואחד דן אותו אח"כ ביסורים קשים ומרים ר"ל עד אשר הוא מקבל את כל העונשים על כל העבירות אשר עשה כל ימי חייו.

לכן חובה על כל איש ובפרט האיש אשר שעתו מצלחת לחשוב בלבו ולירא לנפשו ולומר בפה מלא יגורתי מאד פן ח"ו יוכל להיות כי מה שהש"י שולח ברכה בכל מעשי ידי ונותן לי כל צרכי לי ולאנשי ביתי גם יש לי נחת מיוצאי חלצי הנה אני אינני ראוי לזה והוא אינו עושה זאת לטובתי רק לרעתי כדי לטורדני מחיי עוה"ב כמו הטבחים שקונים בהמה ומאכילים אותה על אבוסה עד שתהא שמנה מובן הדבר כי לא יעשו זאת מאהבתם אותה ולא יחשבו כלל להטיב לה רק למען תהיה שמנה ותצליח לשחיטה. לכן החובה עלי לתקן בתשובה שלמה את כל אשר קלקלתי בעונותי הרבים.

וחובה על כל איש הירא לנפשו להאמין באמונה שלמה כי אם לא יעשה תשובה בוודאי ישיגוהו עונשים קשים ומרים ר"ל ע"כ יתחזק בכל כחו לתת מתג ורסן על פיו שלא להרגיל פיו בדברים בטלים ודברים אסורים כי הדברים האלה המה מטמאים את האדם וסוגרים ממנו שערי התשובה אך כאשר יקיים מאמר רז"ל (חולין פ"ט) על המקרא האמנם אלם צדק תדברון מה אומנתו של אדם בעוה"ז ישים את עצמו כאלם, ודקדקו לומר מה אומנתו יען כי זה אומנות נפלאה לעשות עצמו כאלם אבל אח"כ כאשר יתרגל בה האדם לא תכבד עליו אח"כ ואז עי"ז נקל יהיה לו לתת עיניו ולבו על כל דרכיו אשר המה מקולקלים להטיב אותם ועי"ז יכיר האמת כי האיש אשר הוא עושה עיקר מהבלי עוה"ז ושוכח על העונשים הגדולים של הרשעים ועל השכר הגדול של הצדיקים בעולם האמת הוא דומה ממש למי שרואה כלים יקרים כלים מכלים שונים מעשה ידי אומנים נפלאים משובצים באבנים טובות ומרגליית אשר מחיר כל כלי עולה לסך עצום מאד והוא אומר כי הכלים האלה נעשו להשליכם לאשפה או לזורקם לים ועתה אמור לי מה תאמר על האיש הזה וודאי תאמר עליו כי הוא משוגע:

וק"ו הדברים אם תראה את האיש אשר לו הכלים האלה והוא לקחם בידיו והשליכם לים ואח"כ שרף גם את ביתו ואת כל רכושו וגם לקח כלי משחית ועשה ג"כ פצעים בכל גופו הנה וודאי תאמר עליו כי אין משוגע כמוהו בכל העולם ועתה בהתבוננך על מעשיך הרעים ועל דרכיך המקולקלים תראה כי אתה משוגע יותר מן האיש הזה אחרי אשר אתה משליך אמת ארצה המה דברי התורה והמצות אשר אין קץ למתן שכרם ואתה עושה הרע בעיני ד' אשר בזה אתה קונה לנפשך גיהנם ר"ל ואין אתה מתבונן כי האדם הוא כליל כל היצורים ומבחר כל הברואים ובשביל התורה ובשביל ישראל ברא הקב"ה את כל העולמות ונשמתך היא חלק אלקי ממעל נחצבת מתחת כסא הכבוד ועתה כאשר במעשיך הרעים תזריקנה לאשפה וסופה להמסר בידי מלאכים אכזרים אשר אתה יצרת אותם בעונותיך אשר לא שבת עליהם בתשובה שלמה והמה ידונו אותה ביסורים קשים ומרים ר"ל ועתה אם אינך מתבונן בזה בינה, הנך משוגע הרבה יותר מהאיש אשר אבד כל רכושו בידים ואח"כ עשה פצעים בכל גופו:

עוד ציור אחד תצייר לנגד עיניך אשר גם הציור הזה כאשר תתבונן בו תתעורר בעשיית הטוב והיושר ומעשה כושר ותתחזק לתקן בתשובה שלמה כל מה שקלקלת בעוונותיך טרם יהיה מעוות אשר לא יוכל לתקן:

וזהוא, אמור לי אחי איך היה אם היית רואה איש אחר אשר היה גביר עצום מאד וחיה חיי עונג ונחת ואח"כ נודע כי עשה כמה שנים שטרות המלך מזויפות אשר מזה עשה את כל העושר הזה ונחרץ משפטו לשבת כל ימי חייו בבית הסוהר בבית צר ואופל ולא יתנו לשום איש לבוא אליו ומאכלו יהיה רק לחם צר ומים לחץ ומשכבו יהיה על הארץ בלא כר וכסת עוד זאת יעשו לו כי כמה פעמים ביום יקחו אותו מבית הסוהר להוליכו ברחובות העיר ואחרי אשר יהיה מופשט מכל בגדיו ידושו את בשרו בשוטים מכות גדולות ונוראות לעיני כל רואים ויקראו לפניו ככה יעשה לאיש אשר עבר חק המלך ועשה שטרות מזויפות, מובן הדבר אם האיש הזה היה יכול להציל את נפשו מהעונשים האלה ומהחרפות האלה בממון הנה וודאי כל אשר לו היה נותן בעד נפשו להצילו מזה.

ועתה איך עבור דברים נקלים מאד המה כמה הבלי עוה"ז אתה מוסר את נפשך להענש בעונשים קשים ומרים ואחרי אשר כבר עשית הרע בעיני ד' ואתה חייב את ראשך לממ"ה הקב"ה אין אתה חושש על נפשך להצילה מהעונשים הנוראים האלה ואין אתה ממהר לעשות תשובה שלמה על כל מה שקלקלת.

אי לזאת מה טוב לו לאדם כי בעודו בזה העולם יתן את לבו להתבונן את אשר חכמים הגידו (אבות פ"ד) יפה שעה אחת בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי עוה"ב וכתבו המפרשים מה שאמרו בתשובה ומע"ט הוא על דרך שאמר החכם מכל אדם (משלי יד) חכם ירא וסר מרע וכסיל מתעבר ובוטח, הכוונה בזה כי החכם אף שהוא סר מרע עכ"ז הוא ירא לנפשו פן לא יצא ידי חובתו לפי מדריגתו בעבודתו לממ"ה הקב"ה כן הוא ירא לנפשו פן לא יצא ידי חובתו במה שהחובה עליו לזכות גם את אחרים וזה היה חרדת ריב"ז (ברכות כח:) שאמר איני יודע באיזה דרך יוליכו אותו ואיך נורא ואיום המעשה הנוראה מהתנא האלקי רבי שמעון בן שטח המובא ברש"י ז"ל (סנהדרין מד) ע"כ החכם הוא מתחזק תמיד בכל כחו לעשות מצות ומע"ט ולזכות גם את אחרים עמו בכל אשר יש לאל ידו אך הכסיל מתעבר על מי שמוכיחו על מעשיו הרעים והוא בטוח כי לא תשיגנו שום עונש על כל מעשיו הרעים. כן הכוונה במה שאמרו רז"ל יפה שעה אחת בתשובה ומע"ט היינו שניהם יחד הוא עושה מעשים טובים הרבה ועכ"ז הוא עושה תשובה על מה שקדם לו וירא לנפשו פן לא יצא ידי חובתו להבורא במעשיו הטובים ומלזכות גם את אחרים.

ומה שאמרו כי זה יפח מכל חיי עוה"ב הכוונה בזה כמו שכתב הגאון הצדיק מאור הגולה מרן ר' חיים מוואלזין זי"ע. וז"ל שמעתי כמה פעמים מפי קדשו של רבינו הגאון החסיד ר' אליהו מווילנא ז"ל נ"ע מה עוה"ב חשוב ואין ערך ודוגמא כלל נגד שעה אחת בעוה"ז בעסק התורה והמצות מאחר שבעוה"ב אי אפשר לעבוד ד' עכ"ד.

ואמת הדבר כי כל איש אשר יתן את לבו להתבונן בכל הדברים אשר כתבנו אז יבין כי הגוף הוא רק כלי להנשמה לעשות בו כל הפעולות אשר גם פעולה אחת מהם לא יוכל לעשות בעולם הנשמות כמו שאמרו חז"ל היום לעשותם ומחר לקבל שכרם. ואשרי האיש אשר יתן את לבו להתבונן באמיתת הדברים האלה כי אז יקנה לו הצלחת שני העולמות כי לבי לא יקנה באותן האנשים אשר ברוב עשרם יתהללו ולא ישימו באלקים כסלם הממלאים בתיהם זהב ולבביהם סכלות כי מה יתן ומה יוסיף להאיש אשר הוא יושב בבתים ספונים בארז ומשוחים בששר אחרי אשר עוד מעט ואיננו והוא לקברות יובל ומה חפצו בביתו אחריו אף אם יאריך ימים אחרי אשר זכרו נשכח מארץ החיים והוא מקבל עונשים קשים ומרים ר"ל לכן אין טוב לו לאדם רק לשעבד החומר להשכל הוא הגוף להנפש כי השעבוד הזה הוא החירות להאדם בזה ובבא כי אז לא יבקש רק מה שמוכרח לו וישבע מן המעט אשר יהיה לו וימאס מותרי הבלי עולם הזה וינעם לו החיים וכן אמרו רז"ל איזהו עשיר השמח בחלקו בהמעט שנתן לו הש"י ואינה מתאוה אף בלב להבלי עוה"ז וגם הוא שמח בחייו בחלקו אשר יהיה לו בחיי עוה"ב ואינו מפחד מהמות אחרי אשר הוא בטוח כי חלקו יהיה בעדן גן אלקים ובהמלאו מספר ימיו בהפרדו מעוה"ז ישמח על כשרון פעלו ויתנחם ולא ידאג להמות כי לא ידאג לעונשים רק יצפה לגמול טוב לראות בטוב הצפון ליראי ד':

ואשרי אנוש יעשה זאת לחשוב תמיד הרעיון הזה, הנה לגופי לא אוכל להטעימו מאומה מטוב עוה"ז מבלי עזר אלקי ממעל ואם הוא יסגור על איש ביסורים מי יוכל לפתוח אותו מהיסורים. ועתה למה לי עוד להטביע את נפשי ונשמתי בטיט ורפש הזמן לעבור את עולם העובר בשניהם גם בהגוף גם בהנפש, הלא צבא לאנוש על ארץ וימיו כצל עובר אם מעט ואם הרבה הכל כחלום יעוף וכל עמלו ויגיעו יעזוב על אדמתו בבוא עת פקודתו ולא יקח עמדו רק תורתו אשר עמל בחייתו כדברי רז"ל אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו כי רק התורה היא פתח השער לזקן ונער כמו שכתב בספר הקדש נפש החיים כי אין דבר שיציל נשמת האדם מגיהנם כמו לימוד התורה וכן תקנו לני אנשי כנסת הגדולה בתפלת שמונה עשרה השיבנו אבינו לתורתך וקרבנו מלכנו לעבודתך והחזירנו בתשובה שלמה לפניך, הרי לנו כי בלא לימוד התורה אי אפשר לו לאדם לעשות תשובה.

וכבר ידענו מאמר רז"ל כי לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה וכל הלומד ואינו מקיים נוח לו שלא נברא ושלימות הגוף הוא כמפתח הפותח טרקלין ולכן החובה על האדם להתחזק על שלימות גופו ותקון מדותיו ובזה יזכה לשלימות הנפש ויפתחו לפניו דלתות שמים ויזכה ללמוד ולשמור ולקיים. אך מחמת כי האדם עיר פרא יולד והיצה"ר מתנגד להאדם מלעסוק בתורה לש"ש כי היא התבלין המתנגדים אליו כמו שאמרו רז"ל (קדושין ל) ואמר הפייטן כח וגבורה בגוף אין לעמוד לפניו להתיצב. ואמר עוד מרובים צרכי עמך ודעתם קצרה, הכוונה בזה מה שמרובים צרכי עמך מפני שדעתם קצרה כי המה עושים עיקר מהבלי עוה"ז להתאות תאוה לכמה הבלים לפזר עליהם ממונם והלוקסס מכלה ממונם של ישראל ואינו עומד להם בשעת דחקם.

ואיום ונורא מאד לראות איך עי"ז אלפי רבבות אנשים מקלקלים עליהם השורה ועוזבים מקור מים חיים היא התורה הנותנת חיים להאדם בעוה"ז אשר כל ההוגה בה באמת הוא רואה את עולמו גם בחייו כי היא תלמדנו לקבל את כל הבא עליו באהבה גם הוא שמח תמיד ביסורים כי הוא בטוח כי אחריתו יהיה לחיי עוה"ב אך לא רבים יחכמו על זאת והשוטים עוסקים כל ימי חייהם רק בהבלי עוה"ז ואינם קובעים גם עתים לתורה ומבטלים גם תפלה בצבור ומתקיים בהם מאמר הפייטן:

אדם דואג על אבוד דמיו:
ואינו דואג על אבוד ימיו:
דמיו אינם עוזרים:
וימיו אינם חוזרים:
והאדם אשר הוא נוצר מטפה סרוחה:
כל עוד אשר הנפש בו אין לו מנוחה:
ואחר מותו יניחו אותו בבור שוחה:
ובשרו עליו יכאב בהיותו לרמה ארוחה:

הה ווי, מעטים המה המתבוננים באמיתת הדברים שכתב רבינו הגאון מאור הגולה ר' חיים מוואלזין זי"ע. ואלה המה דברי קדשו:

הנה באמת צריך כל אדם להתבונן ולחפש דרכיו אולי הוא מאותן שאין להם חלק לעוה"ב ח"ו דהנה כל אחד שמח בחלקו וסומך על המשנה כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב אבל לא יתבוננו הסיפא דמשנה הזאת שאמרה ואלו שאין להם חלק לעוה"ב וקחשיב שם אפיקורוס ופירשו על זה בגמרא מאי אפיקורוס ר' מאיר אומר כל שאינו משגיח על המשנה ר' נתן אומר כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק והוא בכלל דבר ד' בזה ואת מצותו הפר וסיפא דקרא הכרת תכרת הנפש ההיא ודרשינן הכרת בעוה"ז תכרת לעוה"ב הרי שאין לו חלק לעוה"ב.

ועוד איתא שם רב ור"ח דאמרי תרוויהו זה המבזה ת"ח ר"פ אמר כגון דאטר הני רבנן ר"פ אישתלי ואמר הגי רבנן ואותיב בתענתיא רב יוסף אמר כגון דאמר מאי אהנו לן רבנן לדידהו קרו לדידהו תנו. ובגמרא (דראש השנה יז) אמרו כי קרקפתא דלא מנח תפילין ובכלל זה אף שהוא מניח תפילין אך אינו מניחם כדין הגמרא במקום שמוחו של תינוק רופס הוא בכלל פושעי ישראל בגופן ומשפטם שנידונים בגיהנם י"ב חודש ואחר י"ב חודש גופן כלה ונשמתן נשרפת ונעשית אפר תחת רגלי הצדיקים והנה אלו יש להם עכ"פ אחיזה מעט בצדיקים, אך סיימו שם כי אותן שנתנו חיתיתם בארץ החיים והוא פרנס המתגאה על הצבור שלא לש"ש יורדין לגיהנם ונידונים בה לדורי דורות גיהנם כלה והם אינם כלים. על כן יש לכל אדם לחפש בדרכיו ולחקור מעשיו אולי הוא מאותן שאין להם חלק לעוה"ב ח"ו כי אף העוסקים בתורה תמיד אולי עברו עליהם כמה שעות ביום שהיו יכולים לעסוק בתורה ולא עסקו והוא ח"ו בכלל דבר ד' בזה ואולי הניח תפילין שלא במקום שמוחו של תינוק רופס:

וביותר הראשים והמנהיגים צריכים להתבונן בעצמם אולי ח"ו היו מתגאים על הצבור שלא לש"ש כי אפילו אם היו עוסקים בדבר מצוה אם לא היה כוונתם רק כדי להרבות כבודם ולא לש"ש הרי הוא בכלל הנותנים חיתתם בארץ החיים ח"ו וגם אולי בזה ת"ח וגם אולי אמר הני רבנן וגם אולי אמר מאי אהני לן רבנן:

ושאר העם צריכים להתבונן אולי ח"ו נכשל בעון הקאנווענציע כי בעוה"ר הוא מצוי מאד בזמננו בצאתם לשוק לשבור בר מיד האינו יהודי ובא חבירו ורוצה ג"כ ליקח אותה התבואה מה שהראשון התוכח עדיין עם הא"י ואינו רוצה להניחו שיקחהו השני כי הוא עומד מכבר על המקח עם הא"י והשני כשרואה זאת מקנאתו מרעהו על שהוא קונה במקח מועט ואף שיודע שישאר התבואה להראשון הוא מוסיף בכיון יותר גם ממה שבקש הא"י בעצמו ומחמת זה מוכרח הראשון ליתן לא"י המקח הזה: וכן בענין התוספות על הארענדעס הדבר נעשה כהיתר בעיני המון עם וכל זה הוא מסור גמור ועל זה ידוו כל הדווים כי מי יאמר זכיתי לבי עכ"ד:

ועתה אחרי הדברים הנוראים האלה מה מאד יחרדו הנערים ויתפלצו הזקנים בהתבוננם על דרכם כי הדרך אשר הלכו כה כל ימי חייהם היא הדרך אשר אחריתה דרכי מות ר"ל. ע"כ החובה על כל איש לדעת מה שכתבו המוסרים כי אין לאדם שונא גדול בעולם כמו האדם את עצמו אם אינו מתקן דרכיו לעשות תשובה שלמה כי האיש האוהב את עצמו החובה עליו להזכיר תמיד מאמר רז"ל במדרש וז"ל אמר להם הקב"ה לישראל בני עד ששערי תשובה פתוחים לפניכם עשו תשובה שאני נוטל שוחד בעוה"ז אבל משאני יושב בדין לעוה"ב אין אני נוטל שוחד עד שהנר דולק תן שמן שלא יכבה כבה הנר אין השמן מועיל כלום:

ותמיד יחשוב בלבו היתכן להיות שונא לעצמי לעשות הרע בעיני ד' ואיך אשכח על יום המיתה אשר אין דבר הכרחי בעולם כמו המות ואיך לא אזכור על העת אשר אחלה את חליי אשר אמות בה והרופאים יאמרו נואש לחיי וארגיש בנפשי כי המטה אשר עליתי עליה לא ארד ממנה עוד, אשר אז אין כאן עושר ואין כאן הרחבת הדעת ואין כאן יחוס וגאוה לא גדולה ולא חכמה אבל יש כאן צער ויסורים, פחדים ואימות, בכיות ויללות. לכן אין לי טוב רק להמלט אל ממ"ה הקב"ה לשוב בתשובה שלמה לפניו ולא אשוב עוד לכסלה, אשר בזה אמלט את נפשי מרדת שחת לגיהנם ואזכה לחיי עוה"ב ובוודאי טוב לי לקיים מה שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים כה) לבי יחיל בקרבי ואימת מות נפלו עלי ומה לי ללכת בדרך הסכלים אשר המה חכמים בעיניהם ואינם רוצים להביט בשום ספר מספרי מוסר ובפרט בהספרים המדברים מאימת יום המיתה ומיסורי עולם האמת ורוצים לחיות בעולם חיי הפקר לעשות כל מה שלבם חפץ הנה וודאי אין לי טוב רק כי תמיד יהיה לנגד עיני יום המיתה ויום הקבורה יום הבככיה ויום התאניה יומא דדינא קשיא יום דאפיק ליה לבר נש מהאי עלמא יומא דזמין ליה לבר נש למיהב דינא וחושבנה להקב"ה על קדמאי ועל בתראי על חדתא ועל עתיקא יום אשר יניחו אותי בקבר צר מקום כל מיני רמה ותולעה ואיך אשכח על המות אשר הוא בא הרבה פעמים פתאום אל האדם עד אשר גם ווידוי אינו זוכה לומר קודם מותו ואין לו לאדם אף רגע אחת אשר יהיה בטוח ממנה מן המות כי כאשר יבוא מלאך המות ובידו התער, אז לא יחמול על זקן ונער, ומפניו לא יסגר כל שער. ומה מאד נחוץ להאדם אשר הוא חס על נשמתו להצילה מיסורים קשים אשר ילאה שכל האדם לשער גודל היסורים באיכות ובכמות כי כמו שאמרו רז"ל יפה שעה אחת של קורת רוח בעוה"ב מכל חיי עוה"ז כן קשה יסורי עונשי גיהנם שעה אחת מכל יסורי עוה"ז וכה יחשוב בלבו איך רע ומר להאדם לסבול יסורי עוה"ז מעתה ק"ו הדברים כמה קשה לסבול יסורי גיהנם הקשים והמרים ר"ל.

ומה נאמנו מאד דברי חכמי בעלי המוסרים שכתבו על אותן האנשים אשר המה חיים בעונג ונחת על חשבון אחרים לוים ואינם משלמים ובולעים חיל זרים ואינם רוצים להסתפק במועט המה דומים להאיש אשר נקף אצבעו וכואב לו מעט ואמר לו חבירו אני אתן לך עצה להנצל מהכאב הזה, הנה ידעת מאמר רז"ל (סנהדרין מה) שאמרו על מי שנתחייב מיתת בית דין שחייבים לברור לו מיתה יפה שימות מהר שנאמר ואהבת לרעך כמוך כן אתה קח לך סם לאכול ותמות מהר ואז לא יכאב לך עוד האצבע. והנמשל מובן כי כן האיש הזה הרוצה להנות מעוה"ז ואינו רוצה להסתפק במה שחננו ד' ואם יחסר לו איזה מותרות מהבלי עוה"ז לבו דוי עליו ועי"ז עושה עול במו"מ ובמדה ובמשקל גם נעשה לוה רשע ולא ישלם גם עי"ז שהוא חושב בדעתו כי כאשר יעסוק הרבה במו"מ ירויח עי"ז עוד כסף הוא מבטל תפלה בצבור וכש"כ שאינו קובע לו עתים לתורה, הנה האיש הזה כדי להנצל מצער קטן אשר יחסר לו הבלי עוה"ז הוא לוקח לו סם המות להמית את נפשו מיתה עולמית ר"ל וסוף סוף כי מה שלא גזרה עליו ההשגחה העליונה אינו משיג רק אדרבה בא זה ואבד את זה כי הממון אשר אסף שלא בהיתר המה מאבדים גם את הממון אשר עמל עליהם בזעת אפים ועתה היש שטות ופתיות גדול מזה והאיש העושה כן לא דעת לו ואין תבונה בו ועליו אמרו רז"ל כל מי שאין בו דעה אסור לרחם עליו כי מאחר שהוא על עצמו לא חיים ואינו מרחם על נשמתו הנצחית להצילה מרדת שחת מי ירחם עליו אך לא כן זה האיש אשר הוא חכם באמת הוא מתחזק לקיים מאמר רז"ל במסכת דרך ארץ וז"ל רצונך שלא תמות מות עד שלא תמות הכוונה בזה הרוצה שלא ימות מחיי עוה"ב ימות בעוה"ז יצער עצמו בהעולם ויתרחק מכל תענוגי העולם וימאס אותם בלבו ויצער עצמו על התורה לעסוק בה ביגיעה כמו שאמרו רז"ל אין דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית עצמו עליהם הכוונה שמצער עצמו על התורה וכן כתב המהרש"א ז"ל.

והנה ראה ראיתי כי טוב הוא עתה בדור הזה אשר בעוה"ר דת היהדות והיראה מתמעטת מיום אל יום ורבו מאד המתפרצים בעם לפרוץ פרץ בישראל אלה המסיתים והמדיחים את בני עמנו מתורת אלקינו בספריהם הטמאים המטמאים כל גופו ונפשו של הקורא בהם בי המה מלאים דברים המכניסים בלבות ב"א רוח זנונים ודברי מינות וכפירה בדברי התורה הקדושה ובדברי רז"ל ומשחיתים כל מדה טובה וישרה אשר ישרת המדות הוא יסוד האדם הישר ועליהם נתקיים מאמר הכתוב (ש"ה ב) שועלים קטנים מחבלים כרמים כי המה משחיתים ומחבלים את כרם ד' צבאות בית ישראל ובכל כוחם יתחזקו ויתאמצו לטעת בצעירי צאן קדשים זמורת זר לשרש בקרבם שורש פורה ראש ולענה וכשה לטבח יובלון הנערים הקטנים המנוערים מכל חכמה ומדע כי חכמת התורה לא למדו והמה משתדלים לדאוג גם עבור אלה אשר שפת קדשנו זרה להם להדפיס עבורם ספרים כאלה בלשון זארגאן ובהם ילכדו גם את נערות בני ישראל. הה ווי איום ונורא מאד לראות את חללי בני עמנו הנופלים שדוד בחרבם הקשה של המדיחים האלה אשר ביד רמה ידפיסו את ספריהם הטמאים לאלפים ולרבבות ובפה מלא אומרים שפתינו אתנו מי אדון לנו והפריצים משמיעים על השקלים ומשלמים להם עבורם ממטיב כספם בעין יפה ובדרך כבוד או להם להאנשים האלה אשר המה חוטאים ומחטיאים גם את הרבים גם לאחר מותם כי כל הקורא ספריהם נהפך לאיש אחר כי היחתה איש אש בחוקו ובגדיו לא תשרפנה כן הקורא בספרים כאלה לא ימלט נפשו מלפול ברשת הכפירה ובבזה שלחו את ידם לבזות כבוד התורה וכבוד לומדיה עד אשר ירדו פלאים והסכנה גדולה מאד כי כל ההוגה בספריהם מרעה אל רעה יצא עד אשר בוש גם בשם ישראל הנקרא עליו אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה לראות איך בני ישראל זרע קודש בני אל חי בני אברהם יצחק ויעקב דוברים דברי עתק בגאוה ובוז על התורה הקדושה ומלעיבים ממלאכי אלקים המה הצדיקים והחסידים אוי לעינים שכך רואות ואוי לאזנים שכך שומעות ואוי לו לדור שכך עלתה לו בהימים הרעים האלה.

ואך ברוך הוא ד' על כל תגמולוהי עלינו כי לא השבית לנו גואלים בארץ ושמועה שמענו כי יצאו גאונים רבים מגדולי וראשי ישראל לעמוד בפרץ ולגדור גדר בפני עושי עולה וכותבים בזה הענין דברים בוערים כגחלי אש להזהיר את העם לבל ילכדו בהרשתות אשר יפרשו לפניהם הצודדי נפשות האלה והזהירו באזהרות גדולות כי כל איש אשר עוד אמונתו הקדושה תקוע בלבבו יחוס על נפשו ונפשות אנשי ביתו להסיר המכשלה הרעה הזאת מקרב ביתו ולא ימצא בביתו שום ספר מהספרים האלה אשר כל ההוגה בהם פסקו רז"ל את דינו שאין לו חלק לעוה"ב, כן ראיתי את דברי כמה גאונים אשר כתבו לאסור גם על המדפיסים ועל הסוחרים שלא ידפיסו ושלא יעשו שום מו"מ בספרים כאלה המוציאים את האדם מעולם הזה וטורדים אותו מאור החיים הנצחיים וכאשר שמעתי דבריהם שמחתי על זה ואמרתי מי יתן כי דבריהם יכנסו בלבות בני עמנו ובזה יצילו נפשם מרדת שחת. ויזכה בזה ובבא לעונג ונחת.

ובאשר ידוע לנו מאמר רז"ל כי כל המתדבק לעושי מצוה נוטל שכר כיוצא בהם אמרתי להיות נטפל להעושים המצוה הגדולה הזאת לבוא ג"כ בהענין הזה בדברים ישרים לעורר לבות בני אדם שישמעו לקול הורים ומורים אשר טובתם המה דורשים לזכותם ולהורותם את הדרך הטובה והישרה אשר בזה יקנו להם חיי עוה"ב. והדברים אשר כתבתי אז קראתים בשם הנאה להם "קונטרס הענוה והיראה" והיה בדעתי לשלחם להדפיסם במכתבי הרבנים הגאונים אך כאשר ראיתי כי הוא גדול הכמות ורב באיכות נמנעתי מזה ונשארו תחת ידי ומסרתי אותם אחר כך ליד הרב ר' משה ליב גאלדבערג כי הוא ידפיסם בתוך דברי הצוואה הזאת אולי יגולגל מזה איזה זכות ועי"ז יהיה בזה חלקי בין מצדיקי הרבים והיה זה שכרי בעלמא דקשוט.

קונטרס הענוה והיראה[edit]

ואלה המה הדברים אשר כתבתי אז

בעז"ה זה כלל גדול בתורה אשר הורונו רז"ל לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אף שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה. והנה ודאי כל דברי רז"ל המה אמת וצדק אבל מה נעשה כי הדברים האלה החוש והנסיון אינם מסכימים על אמתתם כי עינינו הרואות כי הרבה בני אדם עוסקים בתורה ועכ"ז לא הגיעו להמעלה הזאת לעסוק בה לשמה והעד על זה כי המה רחוקים מאד מלהשיג אף קצת מעלות מהמעלות אשר מנה לנו התנא רבי מאיר ע"ה (אבות פ"ו) וכן הבטיחו לנו רז"ל מי שיש לו ציצית בבגדו ותפילין בזרועו ומזוזה בפתחו לא במהרה הוא חוטא שנאמר והחוט המשולש לא במהרה ינתק:

והנה כל ישראל כשרים הם לובשים ציצית מניחים תפלין ויש להם מזוזה בפתחיהם ועכ"ז המה חוטאים:

כן אין אנו מבינים הכלל אשר מסרו לנו רז"ל כי מצוה גוררת מצוה ואנו רואים כי האדם העושה מצוה ואח"כ תומ"י הולך ועושה ג"ג עבירות ומתקיים בו עבירה גוררת עבירה. כן אנו רואים כי כל איש כאשר יקום בבוקר משנתו עושה תיכף הרבה מצות נטילת ידים ולובש ציצית ומניח תפילין ומברך כל ברכות השחר וקורא ק"ש ומתפלל ועונה ברכו ואמן וקדושה ואעפ"כ כל היום הוא הולך בטל ומפנה לבו לבטלה ואף בשעה שהוא פנוי מעסקיו אינו עוסק בתורה ואין לו שום רצון לשום מצוה וזה אנו רואים כי עבירה גוררת עבירה אבל המצוה אינה גוררת מצוה:

אך התירוץ על זה פשוט הוא בדברי המלך החסיד שאמר (תהלים קיא) ראשית חכמה יראת ד':

ומלת ראשית יש לפרשו בשתי פנים: (א) על דרך מה שאמרו רז"ל כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת הרי לנו כי צריכה היראה להיות קודמת להחכמה. (ב) עוד יש לפרש מלת ראשית מלשון מבחר כלומר מבחר החכמה היא היראה כמו שאמר הכתוב ראשית דגנך ואמרו רז"ל שמצוה לתרום תרומה מן היפה כי היראה היא המקיימת את החכמה והכל הולך אחר המעמיד, וכרוזא קרי בחיל והכתוב צווח: הנה בדבר ד' מאסו וחכמה מה להם. כלומר מה הועיל להם החכמה אחרי אשר דבר ד' מאסו ולומדים ואינם מקיימים כי העיקר חסר בהם היא היראה אשר על זה אמרו רז"ל לא ברא הקב"ה את עולמו אלא כדי שיראו מלפניו שנאמר ואלקים עשה שיראו מלפניו. וכן אמרו רז"ל כל אדם שיש בו תורה ואין בו יראת שמים דומה לגזבר שמסרו לו מפתחות הפנימית ומפתחות החיצונית לא מסרו לא בהי עייל. וזה עיקר דת היהדות כי חובה על כל איש לנטוע בלבו היראה כיתד במקום נאמן.

ועל היראה הזאת אמר דוד המלך ע"ה (תהלים קיט קכ) סמר מפחדיך בשרי וממשפטיך יראתי. וכתב על זה הגאון רבינו חיים מוואלזין זי"ע לפרש הכתוב על דרך הפשוט כי ידוע כי מי שצריך בקשה מהמלך אף שהוא מהקרובים למלכות עכ"ז בעת בואו לשאול בקשה מהמלך אז חיל ורעדה יאחזנו מאימת גדולת המלך כי גדלה למאד ומכש"כ איש אשר בזבז וגנב אוצר המלך ומכש"כ אם מסרם ליד שונא המלך איך ירעד ויפחד לנפשו כשיבוא לשאול בקשה מהמלך אשר מבלעדי הבושה והאימה מרוממות המלך הוא ירא לנפשו שלא ילכד בחבלי חטאיו על ענין אוצרות המלך:

ועל אלו שתי הבחינות אמר דוד המלך ע"ה סמר מפחדך בשרי, היינו הפחד והבושה והיראה הנופלת עלי בבואי לבקש ממך בקשתי, מגדלות רוממותך יתברך והוא בחינה האחד:

ואחר זה אמר וממשפטיך יראתי אולי אתחייב בדין של מעלה מחמת עונותי אשר בזבזתי אוצרות המלך היינו גנזי אוצרות העליונים אשר הופקדתי עליהם למסור אותם ליד הס"ם ר"ל כי האדם הוא הנפש חיה של כל העולמות העליונים ותחתונים להנהיגם כפי מעשיו להעלותם או להורידם לתקנם או לפוגמם ח"ו הכל תלוי ביד האדם והוא הממונה עליהם עכ"ד.

וכן כבר נודע מה שכתב בספר הקדוש חובת הלבבות בשער הפרישות כי הפגם שהאדם עושה בעונותיו הוא נמשל להצל מה שהולך הצל בארץ דבר מועט החמה עולה בגלגל כמה אלפים פרסאות. וכן הפגם אף שלפי הנראה הוא פוגם דבר מועט מכל מקום בעולמות העליונים הוא פוגם הרבה עכ"ד.

ועל זה ידוו הדווים כי אף אם יחטא בשוגג. החובה עליו להיות נפשו מפחד ורעדה מתמוגג. כי הרבה שגגות נחשבות למזיד על אשר לא נזהר גם אם לא היה חוטא במזיד אז היה הקב"ה בעזרו שלא תבוא שום חטא לידו כמו שנאמר ורגלי חסידיו ישמור ועתה אחרי הדברים האלה יתורץ מה שהקשינו מדוע לא יבוא האדם לעסוק בתורה לשמה אחרי אשר עסק בה שלא לשמה גם למה לא יגינו המצות האלה ציצית ותפילין ומזוזה עלינו שלא תבוא חטא לידינו וגם למה לא נתקיים בנו מאמר רז"ל מצוה גוררת מצוה יען כי בכל אלה חסר לנו העיקר היא היראה ואמרו בזוה"ק אורייתא בלא דחילו לא פרחי לעילא ועתה אחרי אשר בשעה שהוא עוסק בתורה הוא בלא יראה וכאשר הוא עושה המצוה הוא בלא שום חשק ורצון הדביקות ע"כ אין ביכולת המצוה הזאת להיות גוררת שיעשה עוד מצוה אך לא כן העבירות הם בגודל החמימות ודביקות ובתשוקה בכל רצונו ע"כ יש לה כח להיות גוררת עוד עבירה.

ומה שאמרו רז"ל לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אף שלא לשמה הכוונה בזה אף שלא לשמה אמיתית היינו לא ביראה אמיתית שהיא יראת הרוממות כי אם ביראת העונש ומזה יבוא אח"כ ללמוד לשמה אמיתית בדחילו ורחימו כי מיראת העונש בא ליראת הרוממות ומיראת הרוממות בא לאהבה אבל אם ילמוד בלא יראה כלל זה וודאי אינו כלום לא הלימוד ולא המעשה כי כל המצות שהאדם עושה אינם לרצון לפני ד' ואין כח ביד המצוה שהיא מצוה הבאה בעבירה להיות גוררת אחריה מצוה אחרת אך כאשר הוא עושה מצוה אחת כמאמרה וכדבעי לו למיעבד בדחילו ורחימו אז יעזרנו מן השמים שיעשה עוד מצוה.

ועתה כן העם הזה וכן הגוי הזה עתה בדור הזה כי אבותינו הקדושים אשר פשטו צוארם ונשחטו ונהרגו ומאסו בחייהם בעד קדושת הש"י ובעד התורה הקדושה ויראתם הטהורה היתה קודמת לחכמתם אז מעשה אבות ירשו בנים וגם הבנים הקטנים נתחנכו מנערותם בדרכי התורה והיראה ע"כ נמצאו בכל עיר ועיר הרבה יראים אשר היו שלמים עם אלקים ואנשים וכל איש אשר היה יראת ד' על פניו היה מכובד בעיני בני אדם, לכן רבים היו אשר התקנאו בהם ועשו כל אשר היה בכוחם להדריך את בניהם בדרכי התורה והמצות כדי שיהיה להם לכבוד ולתפארת אך לא כן עתה בדור הזה אשר כל אלה נתהפכו מן הקצה אל הקצה הלומדי תורה הולכים ומתמעטים מעת אל עת ומיום ליום והמה נבזים ושפלים בעיני רבים מבני עמנו ע"כ אין מי שיקנא בהלומדי תורה וגם הבנים בעצמם כאשר המה רואים שפל מצבם של הלומדים המה בועטים בהתורה ונותנים כל כחותיהם ללימודים החיצונים ורבו מאד הפרצות בחומת דברי התורה הקדושה כי גם את הבנים הקטנים פורשים מן התורה ונשארים עמי-הארצים גמורים כל ימי חייהם אי לזאת בן מנוול אב, בת קמה באמה, כלה בחמותה, הבן אינו מתבייש מאביו והנערים האלה המנוערים מכל תורת אמת המה פני זקנים ילבינו אין זקן אלא מי שקנה חכמה והמה בוז יבוזו לכל איש אשר עוד יחזיק בעבודת ד' ואומרים עליו כי הוא שוטה ומשוגע כמאמר הנביא (ישעיה נט) וסר מרע משתולל והלומדי תורה העניים המה כל כך נבזים ושפלים עד אשר גם הפחות שבפחותים והקל שבקלים יערב את לבו לבזות בן תורה עני גם בפניו ובאמת אין זה פלא על אנשים כאלה על אשר המה עושים הרע בעיני ד' בגלוי ולא בסתר אחרי אשר אבותם לא למדו אותם מקטנותם ללכת בדרכי התורה והמצות ועתה איך תמצא היראה קן בלבות האנשים אחרי אשר בנערותם נתקיים בהם מאמר הכתוב (תהלים קו) ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם ע"כ כל איש הפורש בניו מן התורה ללמדם רק החכמות החצונות הוא חוטא ומחטיא את בניו ובני בניו אחריו והוא נזק דורותיו.

ואמת הדבר כי להפריש הבנים הקטנים מן התורה נעשה כהיתר גמור ונעשה דרך כבושה ודרך סלולה לרבים והולכים בה לבטח ואינם יראים לנפשם מהעונשים אשר יקבלו על זה בעולם האמת. אי לזאת עתה בדור הזה המצוה גדולה מאד לקיים מה שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים נ"א) אלמדה פושעים דרכיך וחטאים אליך ישובו. וכתבו המבארים כוונת הכתוב כך, כי הפושעים נקראים המורדים העוברים על מצות ד' במזיד ואף כי קרוב הדבר לוודאי כי המה לא ישמעו לדברי לימודי עכ"ז אלמד גם אותם מטעם כי לא ימלט כי דברי יכנסו באוזן מי שיהיה ועכ"פ החוטאים בשוגג אליך ישובו כי בתוך הפושעים ימצאו גם אלה שנלכדו בשחיתותם אך לבם לא נתקלקל בקרבם ואם הם יקשיבו לקח יש להם עוד תקוה ולכן לא נמנעתי מללמד גם הפושעים אולי עי"ז החטאים אליך ישובו.

וכן כתב הרמב"ם ז"ל אם ימצא רק אחד בדור שיכנסו דבריו באזניו די לו כל יגיעתו ועמלו לכן מצוה לפרסם ברבים למען דעת כל עמי הארץ כי רק הבנים הקטנים הם הם תקות אנוש על פני האדמה להשאירם לברכה בקרב הארץ כי אם אין גדיים אין תיישים ועל הגדיים האלה אמר שלמה בחכמתו (ש"ה א) אם לא תדעי לך היפה כנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים. הכוונה בזה, אם לא תדעי איך לרעות ולחנך הגדיים הקטנים גמולי מחלב עתיקי משדים צאי לך בעקבי הצאן כמו שנהגו אבותיך ואבות אבותיך ודעי את גדיותיך על משכנות הרועים רועי ישראל שהיו לפנינו והרועים החכמים אשר המה חיים אתנו לא ע"י רועי אוילים רועי רוח העושים לעיקר את החכמות הזרות, ולימוד התורה רק לטפל, ורבים המה הקובעים לבניהם רק עתים יבשים, עתים קלים, ללמוד בם רק לפנים כהדא גרמיזא, והם הם המפירים תורה ועל זה אמרו רז"ל הקובע עתים לתורה מפר תורה שנאמר עת לעשות לד', העושה עתים לתורה הפרו תורתיך כי מה יכול לקלוט הבן הזה באותה שעה קלה כמות שהיא מהתורה הקדושה העמוקה והרחבה מני ים אם לבבו ינוע וינוד וברגלו אחת הוא עומד על מפתן שער הלימודים החיצונים ויצר לבב בני הנעורים יטו אחרי הלימודים החיצונים יותר מאשר יטו אחרי לימודי קודש כאשר כל זה מפורסם, הה על אבות סכלים כאלה אשר לא יתנו לבם להתבונן כי הקלקול הזה הוא החסרון היותר גדול והחורבן היותר נורא לעם ישראל וזה הוא הסבה לכל עיקרו של החורבן ויצא מבת ציון, משערים המצוינים בהלכה, כל הדרה:

ועיקר הסבה לזה כי גם להאבות אשר המה אומרים כי את ד' המה יראים עכ"ז תחסר להם עיקר היראה ליראה את ד' הנכבד והנורא כי אם היה יראת ד' על פניהם באמת אז לא היו עוברים בשאט נפש על הדבר הגדול הזה אשר נזהרנו על זה בהתורה הקדושה הרבה פעמים ולמדתם אותם את בניכם ושננתם לבניך ועוד כמה פסוקים כאלה כי האיש אשר נפתח לפניו האוצר הגדול של היראה ונכנס בו לפני ולפנים הוא יבין אמיתת דברי התורה הקדושה (פ' עקב) ועתה ישראל מה ד' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ד' אלקיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את ד' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך. לשמור את מצות ד' ואת חקותיו אשר אנכי מצוך היום לטוב לך אשר כאן הבן שואל איה טובותיו של האיש הזה הירא לדבר ד' ומקיים כל מצותיו כי לא די לו כי אינו מקבל שכר על מצותיו לטוב לו בעוה"ז עוד הרבה פעמים יסבול צרות רבות ורעות עד אין קץ.

אך המשכיל הנלבב ביראת אלקים, אדרבה היא הנותנת כי בראותו איך נאמנו מאד דברי החכם מכל אדם (קהלת ז) יש צדיק אבד בצדקו ויש רשע מאריך ברעתו, כי יש רשע אשר הוא אוכל ושותה וממלא תאוות לבו בכל טוב העולם ומלאכתו נעשות ע"י אחרים והוא הולך ומתגדל ומתעשר בכל עת ועח וכל ימיו הוא בריא ושלם בכל גופו ואבריו גם בניו המה כשתילי זיתים סביב לשולחנו ויש איש אשר עמלו בתורה ועבודה ועובד את ד' בכל נפשו ואחר כל אלה אנו רואים כי כמים שאין להם סוף כן אין סוף לצרותיו ולתלאותיו עד אשר אין לו רגע בלא פגע:

ואז כאשר המשכיל הדורש אלקים בראותו זאת יבין לדעת האמת וכן הוא חושב בלבו היתכן כי את הרשע העושה תמיד הרע בעיני ד' יאהב ד' ולא די שאינו מעניש אותו בעוה"ז רק כל טוב אדוניו בידו והוא מצליח בכל עסקיו ויחילו דרכיו בכל עת אלא וודאי עשרו שמור לו לרעתו כי משלמים לו שכר מצותיו המעטים בעוה"ז כדי לטורדו מחיי עוה"ב ולהצדיק אשר רע לו בעוה"ז נפרעים ממנו על עונותיו המעטים בזה העולם כדי שיקבל שכרו משלם בעולם האמת והאיש המבין אמיתת הדבר הזה נקל לו להוסיף יראה על יראתו להיות סור מרע ועשה טוב עד אשר מתקיים בו מאמר הכתוב (פ' נצבים) כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו, אשר רבים יתפלאו על זה איך קרוב הדבר להאיש להיות נזהר לקיים מצות הש"י הלא לב האדם רע מנעוריו והיצר הרע בוער בלבו להתאוות תאוה לכל הבלי עוה"ז.

אך להאיש אשר אלה לו המכיר את האמת הזאת נקל לו וקרוב אליו הדבר מאד לקיים מאמר הכתוב (איוב יז) יאחז צדיק דרכו וטהר ידים יוסיף אומץ לעבוד את הש"י בדחילו ורחימו וגם אם הוא עני מדוכה בתכלית העניות והוא מוכרח לפרנס אשתו והטפלי התלויים בו והוא עובד ביגיע כפו כשור לעול וכחמור למשא עכ"ז מחמת היראת אלקים אשר בלבו הוא רואה שתתקיים בו מאמר רז"ל (ע"ז י"ז) יש קונה עולמו בשעה אחת, הכוונה בזה על דרך הרמז כי הוא קונה לנפשו חיי עוה"ב על ידי שעוסק בתורה בכל יום רק שעה אחת ללמוד על מנת לקיים וזה נחשב לו כאלו עסק בתורה כל היום. ועל זה רמז דוד המלך ע"ה בריש ספר תהלים ואמר כי אם בתורת ד' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה הכוונה בזה אם בהתורה חפצו ונפשו חשקה בתורה לעסוק בה כל היום רק אם אין קמח אין תורה ואין אדם רשאי לסמוך על הנס לומר אלך ואשב בבית המדרש ואלמוד ואעבוד את ד' יומם ולילה וכל מה שנגזר עלי מההשגחה העליונה מוכרח שיקיים, לא כן הדבר כי הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם והאדם מוכרח לקיים הגזרה של בזעת אפיך תאכל לחם ע"כ אמר לנו המלך החסיד (תהלים לד) לכו בנים שמעו לי יראת ד' אלמדכם והחוזה בן אמוץ אמר (ישעיה ב) לכו ונלכה באור ד', ודקדקו לומר הלשון לכו ולא אמרו באו, הכוונה בזה לכו כדרכיכם, זה למסחרו וזה למלאכתו, לעסוק בצרכי הגוף, אך תהיה יראת ד' על פניכם לבלתי תחטאו ונלכה באור ד' להיות הכוונה כדי שעי"ז יוכל האדם לעבוד את הבורא ב"ה לקבוע לו עתים לתורה ומע"ט ולהדריך גם את בניו בדרכי התורה ועליו לעסוק בתורה לקיים מה שדרשו רז"ל ודברת בם ולא בדברים בטלים. ואז יקויים בו בהאיש הזה מאמר הכתוב והגית בו יומם ולילה, ויהיה נחשב לו כאלו עסק בתורה כל היום וכל הלילה, רק אם יקיים מאמר הכתוב (משלי ג) בכל דרכיך רעהו ועל זה אמר הכתוב כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו כלומר שתאמר בפיך ותחשוב בלבך הנני הולך לעסוק במו"מ באמונה כדי שאוכל לפרנס את עצמי ואת בני ביתי ואז אוכל לעבוד את ד' לקבוע עתים לתורה ולקיים מצות הש"י ולתת צדקה להנדכאים ואוכל לפרנס בני ביתי ואוכל להדריכם שילכו בדרך הטובה והישרה ולשלם עבורם שכר מלמדים.

וחובה על האדם לקבוע בלבו להאמין באמונה שלמה כי לא כל המרבה בסחורה מרויח ולא כל העוסק הרבה במו"מ משתכר ולא כל המתחכם ביותר מתעשר כמו שאמרו רז"ל (קדושין פב) אין לך אומנות שאין בו עניות ועשירות וכבר אמרו רז"ל בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא אלא במזלא ואם נגזר על האדם שיהיה עני ח"ו לא יועיל לו שום השתדלות וחריצות כלל כמו שאמר החכם מכל אדם וגם לא לחכמים לחם.

ואף אם יהיה נראה בעיניו כי כאשר יעבוד יותר בעסקיו ירויח יותר ואם יעשה ההשתדלות והחריצות והרמאות האלה ירויח עי"ז יותר, לא כן הדבר, כי הרבה שלוחים למקום להביא לו ההפסד על ידי כמה אופנים מאופנים שונים אשר לא ידע שחרם. וכן אם נגזר עליו שיפסיד מאיזה עסק אף אם יחרוש בחוטמו אח הארץ ויעשה כל ההשתדלות וכל העצות והתחבולות שבעולם לא יועיל לו מאומה ורק ישאר בידו העמל והטורח והצער:

ודבר זה אנו רואים בחוש בכל העסקים שבעולם וגם בעסק המחברים ספרים אשר כמה מן המחברים גם אחר רוב עמל ויגיעה ואחרי אשר ענו בדרך כחם להיות נע ונד וסבלו צרות ותלאות עד אשר הביאו ספרם לבית הדפוס, הנה אחר כך מוכרחים להשכים לפתחם של הנדיבים בעם ומעטים המה אשר יחננו אותם לקבל מהם ספריהם בספ"י וכאשר יביאו לביתם של החכמים בעיניהם כמאמר העולם מי שיש לו המאות יש לו הדעות וגם הסכל ועם הארץ אם רק ישיג כסף וזהב נעשה חכם ולמדן בפתע פתאום בלא שום יגיעה ועמל וטורח. וכאשר יבוא לפניו האיש אשר יגע בחכמה ומצא כדי מדתו, אז הסכל הזה חושב בדעתו כי מה שאמר שלמה המלך ע"ה (קהלת ט) וחכמת המסכן בזויה, לשבח אמרה וצצוה לעשות כן, לכן בוז יבוז להחכם המסכן ודך ישוב ממנו נכלם. והמחברים האלה אשר ההשגחה העליונה גזרה עליהם שלא יראו שכר בעמלם לא תועיל להם שום השתדלות עד אשר גם את מעותם יניחו על קרן הצבי.

וכן בכל העסקים הכל הוא מהשגחה העליונה כי אם נגזר עליו שירויח באיזה עסק אז אף אם לא ירבה חריצות והשתדלות ויגיעות עצומות יביא לו הריוח ע"י דלת ושערים במעט עמל וטורח.

והכלל בזה וזה סוף כל האדם יחד עשיר ואביון נראה זאת בעליל כי אין טוב לו להאדם בזה העולם רק שיקויים בו מה שאמרו רז"ל במדרש רבה על הפסוק (פ' בראשית) וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד ואמרו טוב זה החיים, מאד זה המות. ע"כ יראה להיות חזק באמונתו להאמין באמונה שלמה כי אין קץ למתן שכרם של מצות וכל מצוה אשר האדם יוכל להשיגה בעוה"ז בדמים קלים ובמעט עמל וטורח לא יוכל לקיים אותה ולהשיגה בעולם הבא באלף אלפים דינרי זהב וברוב עמל ויגיעה וכן יאמין כי אין קץ לנדודי העונשים הנוראים המזומנים בעלמא דקשוט לשלם להעוברים על פקודי הש"י ואינם שבים בתשובה ע"כ יראה להכין לו צדה לדרכו דרך כל הארץ תורה ומצות ומע"ט ויתחזק בכל כחו לקבל את כל הבא עליו מפגעי הזמן באהבה ובחיבה והעניות לא יעבירו אותו על דעתו ועל דעת קונו גם לא יביט על אשר מתקיים בו מאמר הכתוב (ישעיה נט) וסר מרע משתולל והוא ללעג ולקלס בעיני חכמי השקר של הדור החדש הזה ואדרבה הוא ילעיג עליהם והוא יבזה אותם בלבו על אשר הם טורפים את נפשם הנצחית מחיי עוה"ב בזה שעושים הרע בעיני ד'.

גם דבר זה אמת ויציב אשר לא נצרך על זה ראיות ומופתים כי אנו רואים דבר זה בחוש כי לא נמצא שום אדם בעולם אם רק אינו מסתפק בחלקו לא ראינו אדם כזה אף אם הוא עשיר גדול שיאמר בפיו כי טוב לו בעוה"ז והוא חי חיי נעימים רק בנחת ולא בצער כלל. ואנו רואים אותו כי יומם לא ינוח ולילה לא ישקוט מדאגת הפסד פן יוזל סחורתו ויפסיד, או בעלי חובותיו לא ישלמו לו ממונו אשר לוו ממנו, או עבור הסחורה אשר נתן להם בהקפה. וכמה גבירים יש להם יסורים ומכאובים וצער ועגמת נפש בכמה עניינים, זה בצער גדול בנים כי האיש הירא קצת לדבר ד' כאשר הוא רואה כי בניו אינם הולכים בדרכיו ועושים הרע בעיני ד' מצטער על זה הרבה ודואג עבור בני בניו כי המה בוודאי יהיו חפשים מעול התורה והמצות מכל וכל. וכן נמצאים גבירים אשר בניהם ובנותיהם לא השיגו תאוותם משימים קץ לחייהם ומאבדים עצמם לדעת כאשר עינינו רואות מעשים באלה בפרט בבני העשירים. וכמה גבירים יחסר להם בריאות הגוף ויש להם יסורים ומכאובים רעים ר"ל.

וסוף דבר אף אם נמצא אחר מאלף אלפי אלפים אשר הוא משופע בעושר והון עתק מאד גם הוא וכל בני ביתו בריאים ושלמים ומתענגים בעונג ונחת. והנה למראה עיני בני אדם הוא גבר מוצלח מאד אך עלינו לדעת כי אחר כל אלה תמצא הדאגה קן לה גם בלבב גביר אדיר כזה כי גם הוא אינו שמח בחלקו ואינו מסתפק במה שיש לו כי חפץ הפנימי לא ישקוט ולא ינוח מלהשיג עוד כהנה, עד אשר גם המלך אשר בוודאי לא יחסר לו מאומה עכ"ז הוא חומד ומתאוה לכבוש עוד מדינות אחרות תחת ידו. כן כל איש אשר יש לו עושר רב אז ימעט בעיניו הכבוד לפי רצונו והוא יחפוץ להשיג עוד כבוד ותמיד ישקיף להיות במעלה עליונה ממה שהוא בה עתה.

וסוף כל סוף כאשר יעלה בלב גביר אדיר כזה הזכרון הזה של יום המיתה והוא יודע בנפשו כי השונא הגדול הוא המות, דוב אורב הוא לו ואין לו שום מנוס ומפלט ממנו, וכל אוצרותיו והונו וכל קניניו ובניניו לא יצילו אותו מן המות האכזר הזה, והמה ישארו בידי אחרים ובכל יום יקרב אל הקבר בית עפר רמה ותולעה וכל אשר יעבור עליו יום או לילה יחסר לו חלק מחלקי חייו והוא קרוב יותר אל המקום הנורא הזה. בהתבוננו בזה, תענהו ותציקהו המחשבה הזאת, ותפול עליו עצבות ויגון ואין לו שום חשיבות בחייו כי מה יתן לו ומה יוסיף לו כל התענוגים אשר התענג בהם כל ימי חייו בהשנים אשר כבר עברו עליו אשר המה רק תענוגי שעה קלה כמות שהיא וכאשר תעבור ההנאה תופסק הטובה.

גם כל איש אשר עינים לו הוא רואה תמיד בכל יום ובכל עת ובכל שעה את פגעי הזמן ומקרה בני אדם אשר יקרה לאנשים כגילו בפתע פתאום, כמאמר הכתוב משפטיך תהום רבה ואנו רואים כי היום בריא אולם הוא הגבר, ולמחר יובילוהו אל הקבר, והיום הוא אדמוני ויפי עין, ומחר יגוע ואין. וכל איש אין לו כתב התקשרות להיות בטוח מכל זה רק הוא עומד תמיד כמטרה לחץ נגד כל פגעי הזמן ונגד המות האכזר הזה אשר לא יחמול על זקן ונער ועתה א"כ יש יתרון להבעל חי מן האדם, כי הבהמה גם בהעת אשר היא מונחת תחת סכין השחיטה איננה יודעת כי עוד רגע תתום חיתה, גם כל ימי חייה אם רק לא תחסר לה מזונה אז תשבע רצון מחייה ולא תתאוה לשום דבר זולת המזון, ואין לה שום דאגה ויגון משום דבר. לא כן האדם אשר מן ה'ברוך הבא' שאומרים בשעה שמכניסים אותו בבריתו של אברהם אבינו עד ה'ברוך דין האמת' שאומרים עליו בשעה שמכניסים אותו לקברו, כמה הרפתקאות וצרות עוברים עליו כל ימי חייתו.

אי לזאת החובה על האדם לדעת כי לא נברא לתכליתו בעוה"ז, רק עליו להאמין באמונה שלמה במה שאמר החכם מכל אדם (קהלת יב) והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה. והנשמה היא נצחית וכפי פעלה בעוה"ז כן תקבל שכרה בעולם הנצחי אם טוב ואם רע ח"ו והאמונה הקדושה הזאת אם תהיה חזקה בנפש האיש הישראלי תפיח בקרבו רוח חזק וחשק נמרץ לעבודת הש"י ובכל כחו יתחזק להיות סור מרע ועשה טוב.

וחובה על כל איש לדעת מאמר רז"ל (מגילה ו) אם יאמר לך אדם יגעתי ולא מצאתי אל תאמין, וכן אם יאמר לך לא יגעתי ומצאתי אל תאמין, וזה אמרו על התורה. וכן הוא גם ביראת ד', צריך האדם ג"כ לייגע את עצמו עד שיגיע לכל הפחות ליראת העונש ויבקש בדמעות שליש מלפני הש"י כי הוא יעזרנו על זה כי בלא עזר אלקי ממעל לא ישיג היראה. אך כאשר ישפוך על זה לבו כמים לבקש מאביו שבשמים כי הוא יכניס בלבו יראתו ואהבתו ואז הש"י יהיה בעזרו על זה ואז יעשה רצונו של מקום בלב שלם ואז יקויים בו מאמר רז"ל מצוה גוררת מצוה ויזכה לעשות הרבה מצות ומעשים טובים. ואז יקיים גם את המצוה הגדולה הזאת של ולמדתם אותם את בניכם וילמוד אותם ללכת בדרכי התורה והמצות.

ואשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה שלא לפסוח על שני סעיפים בענין היראה אשר הס"י כתבו רמז לזה בדברי אליהו הנביא (מ"א יט) עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים, היינו שני סעיפי השו"ע או"ח סימן א' וסימן רל"א ופוסחים הוא מלשון דילוג וקפיצה.

והרמז בזה כי המה עוברים על הדין הראשון המבואר בשו"ע שויתי ד' לנגדי תמיד אשר החובה על האדם לצייר לנגד עיניו כי הש"י עומד עליו ממש ורואה כל מעשיו ומבין כל מחשבותיו ועי"ז יכניס בלבו אימה ופחד מפחד הש"י ויפחד מדינו לעמוד לפניו ולעשות הרע בעיניו ויפחד על נפשו ממאמר רז"ל שדרשו מהפסוק (עמוס ד) מגיד לאדם מה שיחו ואמרו כי אף שיחה קלה שבין איש לאשתו מגידין לו לאדם בשעת הדין.

עוד עוברים בשאט נפש על הדין השני של השו"ע בסימן רל"א כי החובה על האדם להיות כל מעשיו רק לש"ש ואם מתערב במעשיו כוונה אחרת ומחשבה זרה אז המעשה הזאת פגול הוא והאיש אשר אלה לו אשר הוא מקיים את שני הסעיפים האלה בוודאי ידריך את בניו בדרכי התורה והמצות.

ובאלו אמרו מקדימין ולא מאחרין להשיג היראה ואל יתהלל ביום מחר לומר מחר אשיג היראה ומחר אעשה כדבר המלך מלכו של עולם, כי לא תדע מה יולד יום שמא מחר בא ואיננו. ועל זה אמרו רז"ל ישוב היום שמא ימות למחר.

אך כיצד יגיע האדם אל היראה להשיג אותה על אמיתתה, למדנו החכם מכל אדם (משלי כב) עקב ענוה יראת ד' למדנו כי הענוה היא מן הדברים המקדימים ליום הכניסה לכנוס על ידה ליראת שמים.

ועד היכן גדול כח הענוה נוכל לדעת מזה משה האיש אשר ידענו מה היה לו, כי היה אב לחכמים לקודמים לפניו ולבאים אחריו עד שהתורה העידה עליו ולא קם עוד בישראל כמשה עוד נביא, והיה כאשר ירים משה ידו בתכלית הרוממות עד אשר לא היה שום מדה טובה בעולם אשר לא היה שלם בה בתכלית השלימות עד אשר עלה לשמים שיאו.

ואחר כל השבח הזה כסתה התורה על כל מעשיו הטובים ועל כל מדותיו היקרות שלא להלל ושלא לשבח אותו בהם בפרטות רק בזאת יתהלל המתהלל והאיש משה ענו מאד ללמד ענוים דרכו להתדבק בהמדה היקרה הזאת ואז יקויים בהם בבעלי הענוים מה שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים לז) וענוים ירשו ארץ, חיי עוה"ז וחיי עוה"ב, כי הענו בוודאי יקיים מאמר החכם שאמר אם תקבל כל הבא עליך בעוה"ז באהבה אז יהיה לך עוה"ז ועוה"ב.

ולכן מאחר שכל כך גדולה מעלת הענוה החובה על האדם לדעת כללותיה ופרטיה ודקדוקיה איך להתנהג בה ולדעת מה זה עיקרה של הענוה האמיתית ולדעת הששה אותות אשר בהם נכרת מדת הענוה והמה מובאים בספרי קודש.

ואלה המה הששה אותות אשר בהם יבחן האדם אם הוא ענו באמת או הוא רמאי וצבוע: א) מי שמביישים אותו ויש בידו לנקום נקמתו מהמבייש והוא מוחל על עלבונו זה אות נאמן שהוא ענו. ב) אם בא לו נזק בממונו וצער וצרה והוא מקבל עליו באהבה ומצדיק עליו הדין גם זה עד נאמן על הענוה. ג) מי שמשבחים אותו על מעשיו הטובים והוא מצטער על זה ואומר כי כל מה שעושה הוא כטפה מן הים נגד מה שהוא חייב לעשות ואם אין בו מה שמשבחים אותו גוער בזה המשבח ואומר אינו אמת מה שאמרת ואינו מתבייש להודות על האמת גם זה עד נאמן על הענוה. ד) זה שנותן לו הקב"ה עושר ובנים וכל אשר הוא עושה מצליח והוא משפיל א"ע לפני הקב"ה וכנגד עניים, זה סימן מובהק על הענוה. ה) הרואה חובה לעצמו אם עשה לחבירו דבר שאינו הגון והוא מכניע א"ע לפניו ומפייסו הן בממון הן בדברים הנה ענוה זו היא טובה במאד מאד. ו) המלביש את עצמו בענוה ומדבר בנחת עם בני ביתו ועם כל אדם ונאמן במשאו ומתנו ובכל עסקיו זה הוא ענו באמת.

וזאת לדעת כי אם יחסר לו להאדם אות אחת מהששה אותות האלה ידע נאמנה כי עדיין לא שלם במדת הענוה והחובה עליו להשתדל ולהתחזק להשיגה עד תכליתה ולקיים מה שכתבו כי בכל המדות ילך האדם בדרך בנוני ובענוה יבחר לו הקצה האחרון כי היא מרגניתא דלית לה טימא וכאשר יהיה ענו באמת יכנס על ידי זה להאוצר הגדול של יראת שמים ליראת הרוממות ולאהבת הש"י ויקויים בו מאמר הכתוב (פ' יתרו) בעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו:

והמלך החכם אמר (קהלת ג) ידעתי כי כל אשר יעשה אלקים הוא יהיה לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע ואלקים עשה שיראו מלפניו. וכתבו המבארים כוונת הכתוב כן כל אשר יעשה אלקים כלומר כל מה שנגזר על האדם מההשגחה העליונה קודם יצירתו, שיהיה עני או עשיר, כמו שאמדו חז"ל (נדה טז) הוא יהיה לעולם אבל צדיק ורשע לא קאמר כי על זה אין גוזרין על האדם והבחירה חפשית ביד כל אדם לעשות כטוב והישר בעיניו כמו שאמרו רז"ל (ברכות לב) הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים וכל זה למה לפי שאלקים עשה שיראו מלפניו כי אם היה נגזר גם יראת שמים מהקב"ה אז לא היתה הבחירה חפשית ביד האדם ולא היו מתיראים מהש"י כי היה פתחון פה להאדם לומר כי מן השמים נגזר שיהיה רשע אך מאחר שהבחירה היא ביד האדם להיות צדיק או רשע אין לו שום פתחון פה, לכן עשה הקב"ה כן כדי שיראו מלפניו.

והנה אספלנית דכולי כיבי, ורפואה בדוקה ומזור ותרופה לכל חולי הנפש, ולהשיג היראה והענוה על אמיתתם, הוא הלימוד ספרי מוסר לא מן השפה ולחוץ רק יתבונן היטב בהדברים אשר הוא רואה בהם כמו שכתב רבינו תם ז"ל בספר הישר וז"ל כל אדם הבא לעבוד עבודת האל לקבל עליו עול יראתו באמת צריך תחילה שיהא לו ספר כולל זכרון העונשים להרשעים ונוראות בריאת שמים וארץ ויהיו כתובים לפניו במלין קצרים להביט בהם בכל עת ויחזיק עליו בשבועה לקרות בו עכ"פ פעם אחת בכל שבוע בנחת ובכוונה וישים לבו על ענייניו עכ"ד.

ועיקר הכל כי חובה על איש לבקש תמיד רחמי שמים כי הש"י יאיר עיניו במאור תורתו ללמוד על מנת לקיים. ויתחזק בכל כחו שיתקיים בו מאמר הכתוב (פ' שמיני) והתקדשתם והייתם קדושים, הכוונה בזה אם אתם תראו להתקדש תמיד ולהתרחק מן כל העבירות ומהרהור עבירה ותתחזקו בעשיית הטוב והישר הנני מבטיח לכם כי תהיו קדושים ואני אסייע אתכם על זה כמו שאמרו רז"ל בא לטהר מסייעין אותו.

וכל איש הרוצה להתקדש עליו לרעת מה שכתב בספר "ידי משה" מהגאון המקובל מהר"מ אלמושנינו זי"ע וז"ל המשפט בדין של מעלה יהיה לא לבד על הנגלה ממעשיו מה שעשה בפועל ידיו ממש אבל גם על חלק הנעלם יבוא ג"כ במשפט כי גם ההרהורים והרעיונות והכוונות אשר חשב במעשיו הכל המה ערוכים ושמורים לעת מועד ועל הכל יהיה מוכרח להשיב עליהם ביום הדין הגדול והנורא וזה שאמר הכתוב (קהלת יב) כי את כל מעשה האלקים יביא במשפט על כל נעלם עכ"ד.

וכתבו חכמי המוסרים כי האיש אשר הלך כל ימיו שובב בדרכי לבו הרע וקשה לו מאד לעשות תשובה כי הוא דומה לטס כסף שהיה טמון בקרקע זמן רב והעלה חלודה עבה באורך הטמנתו ע"כ צריך אותו הכסף מריקה אחר מריקה עד שישוב הכסף למראה הנאה. כן האיש הזה אשר כל ימיו הלך לפי דרכו ומנהגו ונשקע בעמקי המדות צריך ללטוש שכלו ולהרגיל בעבודת הש"י עד שיהיו המדות הטובות טבועות וקשורות בלבו אך רעת האדם רבה היא והוא שוכח כי לא למנוחה הוא בעוה"ז אלא לעמל וטורח כמאמר הכתוב (איוב ה) כי אדם לעמל יולד וזה הוא ד"ת ללמוד על מנת לעשות והאדם שוכח על זה ותמיד הוא מתאוה תאוה להבלי עוה"ז ותמיד הוא מורדף על צווארו בעול דאגדת הפרנסה, על כן אין עתותיו בידו לעשות חשבון של אמת בנפשו איך הוא בעבודת הש"י ואין יראת ד' לנגד עיניו ואינו חושש לזה כלל על שהוא רחוק מעבודת הבורא ב"ה ועושה הרע בעיניו.

וכבר התאונן על זה חכם אחר ואמר:

אוי להם להפתוחי עין ואינם רואים:
אשר מדרכי היושר והצדק המה תועים:
ומחמת הקנאה והתאוה והכבוד המצויה:
על כן אמונתם ובטחונם בהש"י רפויה:

ומה נורא ואיום לראות המחזה הזה אשר הרבה אנשים אשר היו בהם עוד איזה נצוצות של יראת ד' אך יען כי גם המה אינם מתבוננים במה שכתבו המוסרים:

האדם ישן והיצר הרע ער

אי לזאת גם מהאנשים האלה נכבה מעט מעט הניצוצות האלה של יראת שמים מקרב לבם וגם המה נשארים טמונים באפר התאוות המגואלות של הבלי עוה"ז והשונא הגדול הוא היצה"ר מכניס בלבם אהבת התענוגים לרדוף אחריהם כל ימי חייהם ועי"ז יתרחקו גם המה מעט מעט מעבודת הש"י ומלימוד התורה ומקיום המצות בדחילו ורחימו ואז ריקם ישובו לבית עולמם ריק מתורה ומצות ומע"ט ומלאים עונות וחטאים ופשעים.

ומעטים המה האנשים המתבוננים במה דאיתא באבות דרבי נתן וז"ל רבי יהודה הנשיא אומר כל הרודף אחר תענוגי עוה"ז מונעים ממנו תענוגי עוה"ב:

כי עיקר מסך המבדיל בפני הקדושה הוא ההנאה והתענוג שהאדם מתענג אפילו בדברים המותרים וההכרחים אם אין כוונתו בהם לעבודת הש"י רק שעושה הדבר הנצרך בשביל התענוג וההנאה הנה בזה פוגם את נשמתו וכתבו הס"י כי כל התענוגות שהאדם מקבל בעוה"ז שלא במקום מצוה יצטרך להחזירם ביסורים או ביסורי עוה"ז או ביסורי חבוט הקבר ואינו מרויח בהם כלום וכל התאוות המה באים מכח היצה"ר אשר הוא חזק מאד אצל כל אדם ומפתה אותו לרדוף אחרי כל התאוות והמותרות מהבלי עוה"ז.

לכן העצה לזה, יתן האדם את לבו להתבונן במה שכתב בספר הישר לר"ת ז"ל וז"ל: הנה בכל עת נלחם היצה"ר עם השכל. ואם תראה אדם הולך בדרך מישור תדע כי השכל גבר על היצה"ר והכניעו. וע"כ אנו צריכים וחייבים לעזור להשכל במלחמתו כי היצר והשכל הם שני גבורים נלחמים זה עם זה רק היצה"ר תקיף מן השכל מפני אכזריותו וקושי טבעו ולכן אנו צריכים לעזור להשכל במלחמתו ועל זה נאמר (פ' נצבים) ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע זה השכל והיצה"ר וצוה הש"י לעזור להשכל כמו שנאמר ובחרת בחיים עכ"ד אך אנו צריכים לחפש אחר עצות נכונות במה נוכל לעזור תמיד להשכל להגבירו על היצר הרע אחרי אשר התאוות המה לנגד עיני בני אדם.

והנה זה מצאנו ראינו מה שכתב הגאון הקדוש בעל אור החיים זצוק"ל וז"ל הצדיקים לבם ברשותם והגם שמתאווים תאוה הנה אז יבחר השכל שהיא הנשמה להמנע מן התאוה הזאת אבל הרשעים הם מסורים ביד יצרם וכל אשר הרשע יחפוץ לא ימנעהו הרצון כי פגם נשמתו עד שהיא נכנעת לפני הרוח שבלב ולכן אמר אני ד' אלקיכם כלומר כי הש"י השרה בהנשמה את אור שכינתו ומצד זה יש כח באדם לנצח החפץ עכ"ד:

ואשרי האיש, ומאושר הוא האיש, אשר גבר שכלו על תאוותו ומקיים מה שכתב בספר הקדוש חובת הלבבות וז"ל ראוי לך אחי לפרוש את עצמך מן התענוגים המותרים עד שיהיו בעיניך בבחינת דברים האסורים עכ"ד וכתבו המוסרים כי כל איש המתרחק מן תענוגי עוה"ז אז אין הזוהמא מבדלת בינו לבין המקום ואז הוא בטבעו לירא מד' הנכבד והנורא כי כל זמן שהאדם משלים תאוות נפשו הבהמיות מטיל בו ארס החטא וכאשר הוא הולך אחר גרונו מחשיך את הנפש כי כשזה קם זה נופל.

והנה הלצים אשר לצון חמדו להם אומרים מה נעשה כי הגיהנם הוא בספר ראשית חכמה ותאוות עוה"ז המה לנגד עינינו, אם היה הדבר להיפך כי הגהנם היה תמיד לנגד עינינו והתאוות היו טמונים בספר ראשית חכמה אז היינו משליכים את התאוות אחר גופנו והיינו עוסקים תמיד בעבודת הש"י לקבוע עתים לתורה ומע"ט.

אך האמת לא כן הוא, כי החכם יוכל להשליך כל תאוות עוה"ז אחרי גוו שלא להתאוות להם אף בלבו בהתבוננו במאמר רז"ל שאמרו במכלתא על הפסוק (פ' בשלח) ולקטו דבר יום ביומו מי שברא יומו ברא פרנסתו ובוודאי הדברים הנצרכים לעצם חיותו ישלח לו הש"י ויחשב בלבו כי לא לתענוגי העולם שולחתי הנה רק לעשות מלאכתי מלאכת שמים לעסוק בתורה ובמצות בכל אשר תהיה לאל ידי לעשות ובמו שחובה על כל איש וזה כל אדם כאשר הוא חולה ר"ל רואה להשתדל שישאר בחיים להחיות גופו לכן הוא מקבל סמים מרים מאד וגם כריתות אבר והכויה והדומה לזה, גם הוא מפזר ממון רב למי שירפאנו ויודה להרופא על חסדו.

ועתה ק"ו הדברים, כי יש יתרון לתקון הנפש לרפאות אותו מחליו באשר יש יתרון להנפש על הגוף כי הגוף הוא רק כלי להנפש והגוף הוא דבר כלה והנשמה היא נצחית:

לכן החובה שיסבול האדם בתיקון נפשו ממרירת הרפואות כפלים ממה שיסבול לתקון גופו. וכש"כ שתקון הנפש יותר קל ואין כל כך יגיעה כמו תקון הגוף כי לתיקון הנפש אינו צריך סם מהסמים המרים ולא הוצאות ממון ולא שאר עניינים כבדים רק להשקיט הנפש והרגיל במדות הטובות בדבר הקטן אשר ההרגל קל בעיניו ואח"כ יתחזק להרגילה בדבר גדול ממנו מעט וכן יעשה תמיד עד שתהיה מורגלת בדבר הגדול כמו בדבר הקטן ועל דרך זה יהיה לו ההרגל קל מאד ואז נקל לו לקיים מאמר החכם:

בממון, הבט למטה ממך ותדע יתרונך ותודה לנותן לחמך. אמנם במעלה, הבט למעלה ממך ותדע חסרונך ותוסיף תומך.

ועיקר הכל ויסוד הכל החובה על האדם לדעת מה שאמר החכם מכל אדם (משלי יד) יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות כלומר מה שהדרך ישר לפני האיש לפי שיטתו לכן זה גורם לו כי אחריתה דרכי מות ולא ישוב מאוולתו לעולם.

ובספר כוכב מיעקב כתב על זה משל נאה לשני הולכי ארחות הטועים מן הדרך הישר והלכו בדרך לא טוב. אחד היו לו מרכבה וסוסים קלי המרוץ, והשני התנהג בכבדות. והיה זה מתקנא בחבירו באשר יגיע למחוז חפצו חיש מהר, ובאמת איננו כך ונהפוך הוא, כי השני בנסעו לאט לא הרחיק את עצמו הרבה מן הדרך הישר ונקל לו לשוב בטרחא מועטת אבל חבירו לקלות מרוצתו התרחק כמה פרסאות ורב לפניו הדרך לשוב אל דרך הישרה.

כן ממש ההבדל בין העושה עבירה ויודע שחטא בזה אך עשה למלא תאוותו, אז יש תקוה לאחריתו כי כאשר יגיע אליו איזה עונש ישים את לבו להתבונן בזה בינה כי על חטאו מצאהו העונש הזה ויעשה תשובה ויתנחם על אשר חטא.

לא כן מי שסובר שהוא עובד ד' במעשיו, אז אין שום תקוה לאחריתו. כי הוא וודאי לא יחדל מעשות עוד את מעשהו בעבור העונש ותשובתו נשארה מעל, כי עוד יוסיף סרה אחרי אשר הוא חושב כי בזה הוא קונה שלימות לנפשו. וזה מערמת היצה"ר כי הוא יביא על האדם חצי שנונים וגחלי רתמים ואומר מצחק אני, והאדם יחשבהו לאוהב לו ומבקש טובתו ויעזרהו על כמה וכמה חריצות והשתדלות לחשוב על עבירות שהם מצות למעול עי"ז בד' ובתורתו עד יפלח חץ כבדו ופתאום יבוא אידו.

ודע כי כמו שאין שום איש מאנשי בני אדם בטוח בעצמו מפגיעת היצה"ר בו ואין יום מימי חייו ולא רגע מרגעיו שלא יוכל ללכוד אותו ברשתו בהתעלם ממנו כי דוב אורב הוא לו בתמידות כמו שאמרו רז"ל אל תאמין בעצמך עד יום מותך. כן אין דבר מהדברים מובטח מפגיעת היצה"ר ולא תחשוב כי אין היצה"ר שליט בהאדם כי אם לתת לפניו מכשול להחטיא אותו בדברי עונות, לא כן הדברים כי כמו אשר ביד היצר להשחית את נפש האדם ע"י עבירה כן יש בכחו להכשילו עם דבר מצוה מן המצות לעשות המצוה שלא כתיקונה כדי שלא תעלה לרצון לפני הש"י ולחשוב על עבירה שהיא מצוה וליפול עי"ז בפח יקוש של יצרו הרע. ובדבר זה יכשלו כמה בני אדם לעשות דברים שאינם מהוגנים וחושבים עליהם כי המה מצות עכ"ד.

ומובן הדבר כי הדברים האלה אין להם שיעור והרבה דרכים בענין זה של עניני יראת שמים ועניני תיקון המדות. אי אפשר לחשוב כל כללותיהם פרטיהם ודקדוקיהם ולהעלותם על הספר אך תן לחכם ויחכם עוד. ומי שלבו ער להחכמה יבין מעצמו איך להתנהג בעולמו, איך לעשות חובתו באמונה גם בהדברים שאינם כתובים בספר:

אך הכלל הזה ינקוט כל איש בדעתו:

כי הסכל אשר לא יפלס מעגלותיו בפלס:
הוא יהיה בעלמא דקשוט ללעג ולקלס:
והכסיל אשר בחושך ילך בחושך שמו יכוסה:
ובעולם האמת יהיה לחרפה ולבושה:
והרודף תמיד אחר קנאה ושנאת הבריות:
יורידו אותו קודם זמנו לשאול תחתיות: :וכאשר בעוה"ז היתה צרה גוררת לו עוד צרה:
כן בעולם האמת יהיה אחריתו וסופו מרה:
לא כן האיש, על החכמה מבלה כל ימי חייהו:
אז בעלמא דקשוט ימצא על מעשיו הטובים אשרהו:
והאיש אשר יראתו היתה קודמת לחכמתו:
ישמח ויגיל בצדקתו בבוא אליו עת חליפתו:

ואמת הדבר וברור כשמש כי יסוד היסודות ועמוד התוך אשר עליו נשען כל מעשה האדם שיעשה רק הטוב והיושר ומעשה כושר, זהו כי יעשה האדם תפלתו לד׳ על פרנסתו לצרכי גופו רק לטפל, והעיקר יהיה אצלו להתפלל תמיד אל הש"י בלב נשבר ונדכה על צרכי נשמתו כי הש"י יטהר את לבבו לחשוב תמיד איך לירא מפניו ואיך לעשות תמיד הטוב והישר בעיני אלקים ואדם.

וחובה על האדם לדעת מה שאמרו רז"ל אדם נדון בכל יום ולכן מאחר שהוא בספק אבדן נפשו ר"ל ע"י העבירות שהוא עושה בכל יום ועתה מי הוא פתי אשר יערב את לבו לבקש רק על עניני הגוף נגד ספק אבדן נפשו חו"ש שהוא במבוכה גדולה.

והגאון הנורא שר התורה רבינו חיים מוואלזין זי"ע דימה את האיש הזה אשר יעוררו אותו משנתו בנחיצה ואומרים לו מהר המלט על נפשך כי אחזה האש מסביב בכל קירות הבית והוא ישיב להם אני צריך להמתין עוד כי כינה עוקצת אותי ואני צריך לרדוף אחריה להנקם ממנה ולהורגה הנה וודאי לשוטה ולמשוגע יחשב האיש הזה אך כאשר יעשה האדם העיקר לעיקר לבקש מהש"י על צרכי נשמתו אז בוודאי ימלא הש"י משאלות לבו לטובה ויזכה לעבדו באמת ובתמים וטוב לו סלה:

ובדרך כלל יש עצה נכונה לכל איש להתרחק מן העבירות ולהזדרז לעשות הטוב והישר בעיני אלקים ואדם, יתבונן בדברי קדשו של הגאון הקדוש בעל השל"ה ז"ל.

ואלה המה דבריו:

יזכור האדם מאמר החכם אם אתה עושה העבירה, ממה נפשך, אם תחשוב כי האל יתברך רואה אותך מה מאד העזת פנים אתה יודע וחושב כי הנה רואה אותך ממ"ה הקב"ה ואיך תמרוד והוא רואה אותך, אין עזות גדול מזה. ואם תחשוב שאין רואה נמצא אתה כופר ומכחש וגדול עונך מזה כי אתה כופר בעיקר האמונה. ומי זה האיש אשר בשם ישראל יכונה שלא ימסור נפשו למיתות משונות קודם שיכפור בעיקר האמונה. הנה מחשבה זו יחשוב האדם ויתבונן בבוא דבר עבירה לידו וינצל ממנה:

ועל זה אמר התנא (אבות פ"ב) דע מה למעלה ממך עין רואה, כי ענין בן אדם בשלש אלה מחשבה דבור מעשה. נגד המחשבה אמר עין רואה כמו שנאמר ד' יראה ללבם ונאמר רואה כליות ולב. נגד הדבור אמר אוזן שומעת. ונגד המעשה אמר וכל מעשיך בספר נכתבים:

עוד יש דרך שתהיה לזכרון תמיד לעיני האדם ואז ימנע את עצמו מחטא שיזדמן לו ויזדרז בקיום הטוב לקיים מצות הש"י. וזהו כשבא לידו איזה מצוה יזכור אולי הקב"ה מנסה אותו הפעם ההוא לדעת אם ישמור מצותיו אם ימנע מלעבור על רצונו כמו שמצינו באברהם אבינו ע"ה ואלקים נסה את אברהם וכן כתיב (פ' תצא) כי מנסה ד' אלקיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים את ד' אלקיכם ובוודאי אלו היה יודע האדם שהקב"ה מנסה אותו הפעם ההוא אז אף אם היה הפחות והגרוע מישראל היה בורח מן העבירה והיה רודף אחר המצות כדי לעמוד בנסיון:

ומדה זו כמה פעמים ובפרט בענין העושר שכמה פעמים ניתן לאדם בשביל לנסותו איך יתנהג בממונו. ודבר זה ישים האדם אל לבו תמיד בהזדמן לפניו עבירה או מצוה ואז ימאס ברע ויבחר בטוב:

עוד יזכור אולי במעשה הזה הוא מכריע אם הוא דבר עבירה אז תכריעו לכף חובה ויהיה רשע גמור ואם הוא דבר מצוה אולי מצוה זו תכריע לכף זכות ויהיה צדיק גמור נמצא במעשה הזה הוא גורם לכל פעולתו אשר פעל כל ימי חייו:

ומי זה האיש אשר לא יתפעל להיות סור מרע ועשה טוב בהעלותו על לבו הרעיון הזה וככה יהיה זוכר תמיד להתבונן בכל דבר אשר יארע לו. וכן אמרו רז"ל (קדושין מ) לעולם יראה אדם עצמו ואת כל העולם כאלו חציו חייב וחציו זכאי, עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות. עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה:

החוט המשולש הזה לא ינתק, לא תשכח, זכור תזכור תמיד כל ימי חייך ואז את נפשך תציל וטוב לך:

ואפשר כי על שלש אלה רומזת המשנה: עין רואה, היא הדרך הראשון, תחשוב כי הש"י רואה אותך. אוזן שומעת, הוא רוצה לשמוע ולהבין מה יעשה האדם, הוא הדרך השני ענין הנסיון אשר זכרנו. וכל מעשיך בספר נכתבים, זהו דרך השלישי הם מעשים טובים ומעשים רעים הנם בכף זכות ובכף חובה והלכה כדברי המכריע עכ"ד.

גם אלה דברי חכם אחד מחכמי הדורות אשר היו לפנינו אשר גם דבריו הקדושים המה די והותר לעורר לבב האיש הישראלי להתחזק בכל כחו שלא לעבור על שום עבירה ולא יעשה שום דבר נגד רצונו של ממ"ה הקב"ה. והמה דברי הגאון החכם הכולל בעל ספר בינה לעתים שכתב על מאמר רז"ל (סוטה ג) תניא היה רבי מאיר אומר אדם עובר עבירה בסתר הקב"ה מכריז עליו בגלוי. אמר ריש לקיש אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות. וכתב על זה וז"ל טעם סמיכת שני המאמרים האלה זה לזה כי קשה על האיש החוטא איך לא ישים לב אף שחוטא עתה בחדרי חדרים אין רואה ואין שומע אבל יבוא יום שתגלה חרפתו בקהל גדול בעולם האמת לפני עם רב צדיקים וחסידים אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה. אבל בעוה"ר היצה"ר מסמא את עיניו ומטעה את לבו שלא יזכור בזה או שלא ישגיח בו רק בדבר שנראה לעיניו והיש שטות גדול מזה ולכן סמך מאמר ריש לקיש אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות.

והנה לפעמים יקרה שאדם גנב איזה דבר או עשה דבר מכוער ונתוודע לבני אדם. אז כמה רעש יש, כמה מדברים ממנו בשווקים וברחובות בשכבם ובקומם והוא מתבייש להרים פניו בפני העולם ויש לו צער גדול מזה אשר לא ישוער:

אבל כשחוטא בסתר אינו מצטער כלל כי אין אחד יודע ואינו מעלה על לבו לדאוג על עון זה ואומר שלום יהיה לי אף כי בשרירות לבי אלך אך על פי האמת יותר יש להתבייש ולהצטער כאשר הוא עושה עון בסתר בחדרי חדרים ואינו משיג על זה שום צער ושום בושת ואין לו שבירת הלב כלל עבור זה ואין מי שילעיג ויתלוצץ עליו עבור זה דאם כן אין לו שום צער בעבירה זו שימורק העון ויתכפר קצת עי"ז רק כולה נחת ושמחה.

אבל יבוא יום המר, יום הקשה, ואז יהיה בעולם הנצחי רעש גדול וחזק עבור זה ויפרטו לו הכל איך עשה עון זה ועון זה. באיזה מקום, באיזה זמן, באיזה חשקות, באיזה שמחת לב. ויכריזו עליו בעולמות העליונים דא פלניא דמריד במריה, מריד בקוב"ה, מריד באורייתא, ושם יסבול חרפות ובושת יותר נגד מה שלא סבל כלל בעוה"ז ואז יהיה מר לו מר בלא שיעור וערך עכ"ד.

וכתב בספר היקר יערת דבש מהגאון רבינו יהונתן מפראג זצוק"ל כי יש רשעים אשר תיכף אחר מותם באים הקליפות והמשחיתים והמקטריגים אשר ברא בעונותיו וחוטפים את המת ודנין אותו ביסורים קשים ומרים ר"ל ומניחים על על מקום המת עץ או אבן כדמות המת הזה והבנים צועקים אבי אבי אבקשך מחילה אבל באמת לא אביהם הוא ורק הוא אבן דומם או עץ בעלמא. וזה שאמר הכתוב (ירמיה ב) אומרים לעץ אני אתה ולאבן את ילדתני עכ"ד:

והגאון החסיד מווילנא ז"ל כתב לפרש כוונת הכתוב (משלי יט) כל אחי רש שנאוהו אף כי מרעיו רחקו ממנו וז"ל כל אחי רש הם העבירות שעשה בעוה"ז הם שונאיו שמייסרים אותו בעוה"ב (רצה לומר הרש והעני מתורה ומחמת זה בא לידי עבירות ודומים בעיניו כאחים אהובים בעוה"ז אולם אחר פטירתו מיסרים אותו ביסורים כשונאים גדולים) אף כי מרעהו רחקו ממני כלומר אף מעט מצות שיש לו והם רעיו באמת המה רחקו ממנו כי המלאכים אשר המה נבראים מן המצות לא יתראו להאדם אלא בכלות עונותיו וכל זמן שנמצאו עליו עוד עבירות אזי אינם באים לו המלאכי מליצים מהמצות כיון שיש אתו עדיין עבירות הרבה עכ"ד.

ואמת הדבר כאשר ירבה האדם להעמיק להתבונן בדברי מוסרים כאלה הנה אז בהעלותו על לבו כי יוכל היות כי הוא רחוק גם ממדריגת הבוננים ואם לא יתחזק להטיב דרכו ולתקן בתשובה כל עונותיו אזי מרה תהיה אחריתו אז בוודאי תאחזנו חיל ורעדה ויפחד לנפשו מהעונשים הגדולים המזומנים בעלמא דקשוט לשלם לעושים הרע בעיני ד' לכן זאת העצה היעוצה להאיש אשר הוא ירא לנפשו וחפצו לעשות רצונו של הקב"ה ועכ"ז אינו מתבונן על דרכו כי מרוב ההרגל שהורגל בעבירות קשה לו לפרוש מהם. הנה אם כה יעשה ימלט נפשו שלא יפול ברשת היצר הרע אשר הוא פורש רשתו על בני אדם.

הנה תיכף בהקיצו משנתו ופקח את עיניו, יעשה כמו שכתב בשולחן ערוך ויאמר בכוונה: מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה. רבה אמונתיך. ויחשוב אז בלבו: הנה אני נותן שבח להש"י על אשר החזיר לי נשמתי ועתה אם אכעיסנו ח"ו ואעשה הרע בעיניו למה לי חיים הלא כבר אמרו רז"ל (סנהדרין עא) מיתתן של רשעים הנאה להם והנאה לעולם שאין מוסיפין לחטוא וכל זמן שהרשעים בעולם חרון אף בא לעולם ועתה איך אתן לו הודאה על אשר החזיר לי נשמתי אשר אין זה לטובתי, לכן החובה עלי לקיים כל אשר יש בכחי לקיים ממצות הש"י ולשמור את עצמי שלא להלכד בשום דבר ובשום דבור של איסור.

ואחר אשר גמר לומר השבח הזה של מודה אני, ואחרי אשר התבונן בינה באמיתת הדבר אשר כתבנו לחשוב כזאת. הנה אז יאמר זה הנוסח בכוונה גדולה וגם אותו יאמר קודם נטילת ידים:

אב הרחמים, יהי רצון מלפניך שתעזרני שלא אכעוס היום ושלא אכעיסך, כי גלוי וידוע לפניך שרצוני לעשות רצונך רק השאור שבעיסה מעכב אותי, לכן אבקש ממך שתעזרני ותצילני מידו ולא ישלוט בי היום ובכל יום ואהיה עבד נאמן לעבודתך לעבדך באמת ובתמים כל הימים כן יהי רצון אמן.

ואח"כ יקיים כל דיני השו"ע אשר החובה על האדם לעשות בקומו ממטתו ואח"כ ילך להתפלל באימה וביראה ולא ידבר שקר לפני אביו שבשמים כי הוא אומר בפיו אבוא ביתך אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך, לכן יהיה מורא שמים עליו ולא יזלזל חס ושלום בקדושת הבתי מדרשים כי העון הזה נעשה בעוה"ר כהיתר מחמת רוב ההרגל שהורגלו בזה ויתפלל תפלתו בכוונה כמצוה עליו ויזהר בכל הדברים השייכים לפסוקי דזמרה ולק"ש וברכותיה ולתפלת שמונה עשרה.

וחובה על כל איש לדעת מאמר רז"ל (מנחות מב.) כל מי שאינו מניח תפילין עובר בשמונה עשה. וכתב רש"י ז"ל כי ד' פרשיות יש בהם ואכל חדא קיימי תרי עשה, דכתיב וקשרתם לאות על ידיך והיו לטוטפות בין עיניך עכ"ד. ודבר זה ידוע מה שכתבו הפוסקים כי כל מי שאינו מניח התפילין כדין או שאינם כשרים כדינם, לא לבד שאינו מקיים מצות התפילין ועובר בשמונה עשה אלא שהוא מברך הרבה ברכות לבטלה שהוא עון פלילי ועל המניח תפילין כדין ואינו מסיח דעתו מהם אמרו רז"ל (מנחות מד) כל המניח תפילין מאריך ימים.

והנה אם כה יעשה אז בהכלל שמסרו לנו רז"ל כי מצוה גוררת מצוה יזכה לעשות עוד מצות לקבוע לו ג"כ עתים לתורה אחר התפלה ללמוד על מנת לקיים ואז כאשר ילך אח"כ לעסקיו במו"מ או למלאכתו יעסוק באמונה ולא יעשה שום עולה לשום איש ולא ילכד בשום עבירה שבין אדם לחבירו.

ויקויים בו מאמר הכתוב (פ' משפטים) ונקרב בעל הבית אל אלקים אם לא שלח ידו במלאכת רעהו, הכוונה בזה על דרך רמז כי כאשר לא ישלח ידו במלאכת רעהו כי לא יעשה שום עולה לשום איש במו"מ, אז יהיה קרוב אל אלקים ויקויים בו מאמר הכתוב קרוב ד' לכל קוראיו.

וכבר נודע מספרים קדושים כי התפלה בכוונה תועיל מאד לטעת בלב האיש אמונה ובטחון ואז כאשר יהיה לו אמונה ובטחון באמת יוכל לקיים כל מה שמוטל עליו לעשות בעבודת הש"י כמו שאמרו רז"ל בא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר וצדיק באמונתו יחיה ויזכה להשיג ארחות חיים ויזכה לחיי עוה"ב.

ובאמת הוא אחת מן הפליאות כי האדם אשר הוא בחיר כל היצורים וחותם תכנית לכל הבריאה אשר הכח בידו להיות חוקר לכל תכלית ולהתהלך בסתר תהום החכמות והמדעים להיות מושל ברוחו וביצרו לבלי לרדוף אחר הבלים אשר המה מרבים הבל שיש בהם עונות וחטאים ופשעים ר"ל ומדוע לא יתבונן כי החובה עליו להיות תמיד שטח בחלקו והוא רק בחלק רעהו יתן עיניו. ולבו קטן כמלא פי פך ותאוותו גדולה כים. ימיו בקב נמדדו ואין קץ למשאלות לבו. רוח קל ימיתוהו והוא מתעבר ובוטח ותמיד הוא רועה רוח ורודף קדים כל היום לעסוק בהבלים הרבה וגורם לו רעה בזה ובבא ומדוע לא יתן האדם את לבו להתבונן כי החובה עליו לקיים מה שכתבו המוסרים לתת לב על מעשיהם של הצדיקים קדושי עליון הראשונים ע"ה וכן בכל דור ודור נמצאים אנשים ישרים וצדיקים וחסידים אנשי מעשה אשר גם המה מלובשים כבגוף וחומר כמונו ועכ"ז עוסקים בתורה בשקידה רבה ועושים מצות ומע"ט ונמצא בהם כל המדות היקרות.

ועתה מדוע המה יכולים לעמוד בכל אלה ולא אנחנו. ואם אמר יאמר העבד העובד רק עבודת גופו ואינו דואג על צרכי נשמתו כי הש"י עוזר להם ללכת בדרכי התורה והמצות, הלא ידענו מאמר רז"ל (ברכות לג) הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים.

אך באמת בהחכמים האלה נתקיים בהם מאמר רז"ל בא לטהר מסייעין אותו ובדרך שאדם רוצה ללכת בה מוליכין אותו. ובהכסילים מתקיים מה שכתב הרמב"ם ז"ל בפירושו למסכת אבות כי האיש אשר לבבו מלא תועבות ונפשו לא מטוהרה ומלוכלך בעבירות ר"ל אז איש כזה גם בעשותו איזה מצוה אינו מרגיש בה כל טעם וערבות. יען כי כבר נתקלקלה הרגשת נפשו ונתקשה. והוא כמו האיש אשר מלא את בטנו במאכלים גסים ופשוטים מגודל רעבונו ואז אח"כ כשבא לידו גם מאכל טוב וערב לא ינעם לחיכו מפני שכבר אכל מאכלים מרובים לשובע. וזה שאמר הנביא (ישעיה ה) האומרים לרע טוב בראשונה הנה אח"כ בעל כרחם אומרים לטוב רע. אי לזאת כל איש ישראל אשר רק אם יחפוץ ללכת בדרכי התורה והמצות לקבוע לו עתים לתורה ללמוד על מנת לקיים בוודאי ישלח לו הקב"ה עזרתו מקודש ולפי ערכו יוכל לצאת ידי חובתו בעבודת הבורא ב"ה ובפרט בדור הזה אשר קרנה של התורה הקדושה תרד פלאים מיום אל יום בוודאי תכפל שכרו של האיש הקובע עתים לתורה כמו שאמרו רז"ל (בירושלמי ברכות פ"ט) תניא רבי שמעון בן יוחאי אומר, אם ראית בריות שנתייאשו מן התורה עמוד והחזק בה ואתה נוטל שכר כולם.

ואשרי האיש אשר מראה לטושה היא לו להתבונן על כל דרכי התבל איך כמה בני אדם מאבדים ומבלים את ימי חייהם הקצרים בהבלים הרבה ופתאום יבוא להם המות האכזר וחוטפם מן העולם ואחר שכלו ימיהם בהבלים הרבה המה מקבלים עונשים בעולם האמת ומאושר האיש אשר נפשו חשקה בתורה ומע"ט כי אחריתו יהיה לעונג ונחת ומאושר הוא האיש אשר בחייו לא יעלים עיניו מהאוצרות אשר בידו להשיגם כל ימי חייו המה התורה והמצות ואת הבלי עוה"ז ישליך אחרי גוו ולא יתאוה אותם אף בלבו איש כזה נוחל לו שני עולמות כי בזה העולם ישליך מעליו הדאגות והטרדות איך להשיגם ואחריתו לאור באור החיים הנצחים.

אי לזאת האיש אשר לבו יודע מרת נפשו כי נלכד בפח יקוש בעבירות אשר כבר הורגל בהם ימים ושנים וקשה לו כמות לעזוב אותם יעשה כמו שכתבו הספרי יראים, יצייר לנגד עיניו יום המיתה ממש וידמה בנפשו כאלו כבר מת ובשרו נרקב ועצמותיו מתפזרים ונרקבים. וכאשר יצייר זאת לפניו בעת יבוא אליו איזה תאוה של עבירה ר"ל או לקרוא באיזה ספר של הספרים החיצונים או לדבר דברים וליצנות בטלים אז בוודאי יתבטל ממנו התאוה הזאת כי אחר שהוא מצייר בעיני עצמו שכבר הוא מת זה כמה שנים ובשרו נרקב וכאשר יעמדו לפניו כל התאוות והבלי העולם אין בו הרגשה כלל או אם יכבדוהו אין פונה אל הכבוד כי אינו מרגיש בזה ונפשו עליו תאבל הנה וודאי דבר זה מועיל לבטל כל רע מאתו:

אך כיצד יגיע האדם להדבר הגדול הזה להיות הזכרון של יום המיתה חזק בו כל כך לחשוב עצמו כאלו כבר מת הנה גם לזה מצאו הספרי יראה עצה נכונה:

וזה הוא, הנה האיש הרוצה לגמול חסד עם נפשו אז בעודו בריא וחזק יראה כי יהיו מוכנים אצלו התכריכים שלו. וירויח כזה ארבעה דברים ואלה המה:

א) בראותו הבגדים האלה תבוא התעוררות בלבו להיות סור מרע ועשה טוב כי לבו ישבר בקרבו בזכרון של יום המיתה ויבחר לו עת מן העתים ולפחות פעם אחד בכל שבוע להתבודד עם הבגדים האלה בחדר לבדו ויתורה ויאמר הווידוי הגדול של רבינו נסים גאון בלב נשבר ונדכה ויחשוב בדעתו כאלו הוא גוסס ר"ל ועי"ז תפול עליו אימה ופחד מזכרון יום המיתה ויפרוש מן העבירות ויתחזק לעשות מצות ומע"ט.

ב) עוד ירויח שלא יגרמו אליו תפירת התכריכים שהייה בקבורתו כי אין להמת מנוחה עד שלעפר ישוב.

ג) גם ירויח כי אז יכול לעשות אותם בקדושה ובטהרה ונקיות ע"י נשים שאינם נדות וכיוצא בהם.

ד) עוד ירויח כי אם ימות ויקבר ביום טוב ויתעסקו עכו"ם בחפירת הקבר אז לכל הפחות לא יתעסקו בתפירת התכריכים.

ודבר זה ישים האדם אל לבו ובפרט על הזקנים החובה לעשות הדבר הזה.

ועיקר הכל ויסוד הכל כי האיש אשר הרבה לחטוא בכמה מיני עבירות והורגל בהם ימים ושנים וקשה לו כמות לפרוש מהם וירא לנפשו מהעונשים הקשים של עלמא דקשוט ורוצה לעשות תשובה כה יעשה וחי בו, יקיים תחלה מה שאמר דור המלך ע"ה (תהלים לט):

אשמרה דרכי מחטוא בלשוני

וכתב על זה הגאון בעל בינה לעתים ז"ל וז"ל, הכוונה בזה כי רצה לומר כי כל שמירת האדם מהיצר הרע הוא לשמור פיו ולשונו, לכך עשיתי כן ואמרתי אשמרה דרכי ואיך אוכל לשמור דרכי שלא אחטא כי אשמור עצמי מחטוא בלשוני אשר הוא השער לכל העבירות וכאשר אשמור השער ממילא יהיה נשמר הכל. ומה שאמר בעוד רשע לנגדי זה קאי על היצה"ר אשר הוא עומד לנגדי להחטיאני ח"ו עכ"ד.

וכן החסיד בעל ספר הקדוש חובת הלבבות ברצונו להמשיך את האדם אל הפרישות כפי מה שיאות, המציא דרך הנכונה שיראה האדם לאסור הלשון והשפתים עד שתהא הנעת האבר היותר כבד קלה אצלו מהנעת הלשון. והמשיל הפה לשער האוצר אשר בשמירת השער וסגירת הפתח נשאר ממילא האוצר שמור אך בהיות הפתח פתוח אז פרצה קורא לגנב ויאבד הכל עכ"ד.

וכתב בס"ק כי על ענין זה יש רמז בתורה (פ' חקת) וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא הוא והרמז בזה כי האדם הוא הכלי להשיג כל השלימות וכל המעלות אך אם הוא פתוח ואין לו מכסה לחסום ולבלום את פיו מלדבר דברים בטלים רק פיו פתוח תמיד לדבר כל מה שלבו התאוה תאוה, טמא הוא ואין לו תקנה אלא שבירה, כדין כלי חרס הנטמא מתוכו. לכן ישבור לבו בקרבו וישפיל דעתו וישמור פיו ולשונו שלא לדבר שום דבור של איסור ויטהר מטומאתו ויהיה קדוש וטהור.


הש"י ברוב רחמיו יטהר לבבינו: ונזכה לעבדו באמת ובתמים כחפצנו:
ויאמר די לכל הצרות של עמנו: ונזכה לגאולה שלמה במהרה בימינו:
ת"ו"ש"ל"ב"ע


סוף דברי הצוואה[edit]

(עד כאן דברי הגאון המחבר אשר כתב בהמאמר "קונטרס הענוה והיראה". ועתה יודפסו גם סוף דברי הצוואה הדברים אשר לא נדפסו בהדפסה הראשונה. ואלה המה דברי קדשו)


ועתה אחרי אשר עד כה עזרני הש"י ברוב חסדו לכתוב כמה דברים ישרים ויקרים וכתבתי ג"כ בענין היראה איזה דברים אשר החובה על כל איש לדעת אותם ראיתי כי טוב לכתוב בזה הענין עוד איזה דברים אשר גם המה נחוצים לכל איש לדעת אותם ואז יכניסו איזה מורא ופחד בלבו לעוררו לעשות תשובה שלמה.

ואלה המה הדברים

אמרו רז"ל (יומא פו) גדולה תשובה שמארכת ימיו ושנותיו של אדם וכתב בספרים כי המאמר הזה בא לרמז כי כאשר הקב"ה רואה כי האדם הוא רשע אך יש לו איזה תקוה כי יעשה תשובה והקב"ה לא יחפוץ במות הרשע כי אם בשובו מדרכו וחיה הנה אז מאריך לו ימיו ושנותיו אולי במשך הזמן הזה ישוב בתשובה וזה כוונת מאמרם גדולה תשובה יען כי התשובה הוא דבר גדול בעיני הש"י לכן לפעמים מאריך שנותיו של הרשע כדי שיחזור בתשובה:

הנה אמת נכון הדבר כי הרעיון הזה הוא די והותר להחריד לבו של הזקן הכסיל אשר כל ימיו הלך שובב בדרכי לבו ועשה כל מה שלבו חפץ ולא עלה על לבו שום רעיון לעשות תשובה וגם כאשר כבר הזקין לא יעזוב רשע דרכו ובכל יום הוא מוסיף עונות וחטאים ופשעים חדשים נוסף על הישנים. הנה וודאי כאשר ימות במשובתו בלא תשובתו יהיה עונשו גדול ונורא מאד. לכן החובה עליו לחשוב בלב הנה עתה זקנתי ובוודאי לא אאריך ימים עיר על פני האדמה ועתה איך היה אם הייתי בסכנת מות הנה אז בוודאי הייתי מבקש הצלה לנפשי ועתה אשר הנני בסכנה גדולה מאד באבדן נפשי הנצחית ר"ל על אחת כמה וכמה שהחובה עלי להתבונן באמיתת המשל המובא בספרים כי האיש אשר בלה ימיו ושנותיו בהבלי עוה"ז ובא לעולם העליון ריק מתורה ריק ממצות ריק ממעשים טובים ומלא עונות וחטאים ופשעים אשר לא שב עליהם בתשובה הוא דומה לסוחר אחד אשר נסע ללייפציג ובהיותו שמה במלון על משכבו בלילה ראה בחלומו והנה יש לפניו שמה אוצר מלא זהב ואבנים טובות ומרגליות ונדמה לו בחלומו שהוא חופר בקרקע החצר לקחת משם את המטמונים היקרים ורוצה לקחת איתם ולהביאם אל ביתו אך התיישב בדעתו פן יתודע הדבר אל אנשים ומה גם אל בעל הבית עצמו אשר יראהו חופר בחצר אז ישבר את שיניו, לכן דימה בדעתו ואמר אין טוב לפני כי אם להניח את הכל במקומו ולכסות הדבר שלא יודע לאיש עד אשר אביא את אשתי ובני ביתי לפה ואקנה את הבית הזה עם החצר ואז אהיה האדם העושה בשלו. ויהי בבוקר וישכח כל המראה הזה וילך לעסקיו וקנה סחורותיו ויסע לביתו:

ויהי בבואו לביתו ויזכור את האוצר אשר הניח בלייפציג רק שכח כי היה רק מראה של חלום וחשב שהיה רואה זה בהקיץ וישמח מאד ויגל את אוזן אנשי ביתו מן המציאה הגדולה אשר מצא אוצר יקר ויפזר ממונו על מלבושי כבוד וישכור עגלות רבות ויספע עם כל בני ביתו ללייפציג ואת ביתו ואת כל כלי ביתו מכר בזול גדול מאד ויסעו כמה פרסאות בעגלות וסבלו טורח הדרך עד אשר באו ללייפציג ויקן שם את חלקת החצר והמערה וכל הבית ויתן להמוכר כל אשר שאל:

ויהי בלילה הלכו לחפור והרסו כל החצר והבתים ערו עד היסוד ויעשו ממנו גל ולא מצאו מאומה, ואז נזכר כי רק בחלום ראה זאת ולא בהקיץ ויבכו כולם בכי גדול כי אנה יפנו עתה ואנה ילכו:

והנמשל כך הוא האדם יש לו מנה רוצה מאתים יש לו מאתים רוצה אלפים ותמיד הוא מוטרד על המחיה ועל הכלכלה ובתאוות הזמן בחשבו כי זה הוא אוצר נחמד ואינו מבין כי הוא רק כחלום יעוף והולך בשרירות לבו ועושה כל מה שלבו חפץ ועתה בוודאי לא ישוער ולא יעורך גודל השבירת לב אשר יש לו כאשר הוא בא לעולם האמת ורואה איך כלה ימיו ושנותיו בהבלי עוה"ז ועתה הוא מוכן לעונשים קשים ומרים ר"ל:

והנה יש שני סוגי אנשים הסוג האחד המה האנשים אשר לכל הפחות כאשר יגיעו לימי הרעה אלו ימי הזקנה אשר אז ידע האדם כי בעל כרחו לקבר יובל וכל עשרו וטובו לאדם שלא עמל עליהם יעזוב אז הוא מתחרט על אשר כלה ימיו בהבלי העולם ואומר אוי לי מה עשיתי מדוע דבר ד' בזיתי ועל הבלים כחי בליתי ובית נצחי לא בניתי ואת הבלי העולם לאוצר דמיתי ולא היה בינת אדם לי להתבונן כי המה רק כחלום יעוף הלוואי הייתי מייגע עצמי בתורה ובמעשים טובים אז הייתי קונה לנפשי חיי עוה"ב:

ואז כאשר הוא מכיר אה האמת הזאת הוא רואה להטיב דרכו ועושה כל מה שיש בידו לעשות בעבודת הש"י ומתחזק לתקן כל אשר קלקל הנה איש כזה ג"כ מזומן לחיי עוה"ב:

עוד יש סוג אנשים אשר גם אחר שהזקינו לא יתנו לבם לשוב בתשובה ואינם מתחרטים על הררך אשר הלכו בה כל ימי חייהם. והסבה לזה כי צד מינות נזרקה בהם ואינם מאמינים באמונה שלמה בשכר ועונש ואף אם בפיהם יאמרו כי המה מאמינים עכ"ז רחוקה האמונה האמיתית מכליותם כי איך יתכן אם היה אמונתם בזה שלמה וחזקה איך לא היו נותנים לבם לעשות תשובה שלמה על עונותיהם.

ובספר היקר משל ומליצה מהגאון הצדיק ר' יצחק אליהו לאנדא זצ"ל מ"מ ומ"ץ דק"ק ווילנא כתב על זה משל נאה: שני חולים באו לרופא לדרוש בחליים ויגש הראשון ויאמר בלכתי מעדו רגלי בסלע קשה ויכאב רגלי וידיי וצדיי ונעשו בהם מכות ופצעים במקומות שונות והנם לפניך. ויקח הרופא כתב הסופר ויכתוב עליו סמי תעלה ממינים שונים ויצוהו לעשות מהם תחבושת למזור ויבטיחהו כי בעוד איזה ימים ישוב לאיתנו ויתרפא:

ויגש גם השני ויאמר גם אני בלכתי ברחוב מעדו קרסולי ונפלתי אחור ונעשה פצע אחת ברגלי ויראהו הרגל. ויאמר הרופא מכתך אנושה לא אוכל להבטיחך כי תתרפא וישאלהו האיש ויאמר פלא בעיני הן הראשון הלא פצעים ומכות וחבורות הרבה לו ועכ"ז הבטחתו כי יתרפא במשך איזה ימים ולי אך פצע קטנה ואתה מפליג מכתי מאד לבלתי התרפא:

ויאמר הרופא אשכילך בינה הראשון כל פצעיו אך פצעי בשר המה אבל עצמותיו בריא אולם המה, לכן שיערתי ימי משך התרופה איזה ימים כי יתרפא בטח, לא כן עמדך כי עצם הלוטה תחת הבשר נשברה ומי יוכל לדעת הנעשה שם במקום אין רואים עד כמה משחתו מום בו לכן אין ביכולתי להחליט לך הרפואה.

הנמשל אף כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא עכ"ז כל חטאותיו המה רק מצד התאוה או ההכרח אשר יאלצוהו מצוקות הזמן אך לא ביסודי האמונה לכן אף כי רבים המה עכ"ז נחשבו רק כפצעי בשר הנראים חוצה ויכולים להתרפאות עד מהרה בתחבושת התשובה ולימוד התורה:

אך הרשע אף אם באחת יחטא אבל מקור חטאתו נובע מיסודי הדת ומעיקרי האמונה לכן מחץ מכתו מתיחס לשבירה העצם ומי יודע אם תעלה רפואה למכתו:

ועד"ז פירשתי פסוקי (תהלים לד) רבות רעות צדיק, הנה אף אם יאונה רבות רעות ועבירות הרבה ח"ו לצדיק עכ"ז התקוה אשר מכולם יצילנו ד' יען כי הצדיק שומר כל עצמותיו אשר המה מתיחסים ליסודי הדת ועיקרי האמונה שגם אחת מהנה לא נשברה ח"ו וכל פצעיו אך פצעי בשר התאוה המה אבל העצם דהיינו עצמות הישראלי ועיקרי האמונה המה בריא אולם המה:

אבל הרשע אשר שבר העצם מיסודי הדת ומעיקרי האמונה הוא עצמות הישראלי גם רעה אחת אשר עשה תמית אותו בלא שום רפואה ר"ל והיינו מחמת ושונאי צדיק יאשמו כי המבזה ת"ח הרי זה אפיקורוס כמובא בש"ס פרק חלק ובשו"ע יו"ד הלכות ת"ת והוא כנשבר העצם ממש. וזה שאמר בש"ס כל המבזה ת"ח אין רפואה למכהו כי הוא כנשבר נמצא העצם העצמות הישראלי עכ"ד.

נמצא היוצא לנו מהדברים האלה כי האיש אשר מינות נזרקה בו אין רפואה למכתו ר"ל ולכן אחרי אשר זה ברור לנו כי הקוראים בהספרים אשר חברו חכמי דרך השקר אשר ספריהם מלאים מדורות פתנים והמה גורמים להקוראים להתרחק גם עיקר האמונה ואין די באר על הכתב את גודל המכשלה מזה כי כל ההוגה בהם משתבש דעתו באמונות כוזבות וגורם רעה לו ולזרעו אחריו. ועל זה רמז לנו ישעיה הנביא בתחילת ספרו הוי גוי חוטא עם כבד עון זרע מרעים בנים משחיתים, והכוונה בזה כאשר הגוי הוא גוי חוטא עם כבד עון אז המה מביאים אחריהם זרע מרעים והזרע מרעים האלה יביאו תחחם בנים משחיתים כי זה עובר בירושה גם להדורות הבאים אחריהם:

ובספר עדות ביהוסף מבאר בארוכה איך האבות מנחילים לבניהם את טבעיהם וגם את מחלותיהם השונות ועתה מה נאמר ומה נדבר אחרי אשר כבר נתאמת הדבר מכל חכמי האמת הראשונים והאחרונים אשר כולם בפה אחד ענו ואמרו כי רק התורה הקדושה היא דגל ישראל רק בה נחיה רק בה נהגה רק בה נלך באור ד' והיא דגל ישראל וכל זמן שהדגל עומד בהדרו ויפיו וכל זמן אשר בשמה נדגול כל היום אז יש תקוה טובה לישראל כי יטיבו את דרכם בי בוודאי לא ילכדו ברשת הכפירה ח"ו אך באשר עוזבים את המקור מים חיים היא התורה ויחד אבות ובנים הזניחו התורה וישליכו אותה אחרי גוום ופורשים גם הבנים הקטנים מן התורה ומה סופם של הבנים האלה אוי לעינים שכך רואות ואוי לאזנים שכך שומעות, כי מזניחים דתם ויהדותם בן מכחש באבותיו מכחש בהתורה ואומר אין אלקי בקרבו עזב ד' אה הארץ ואינו משגיח על מעשה בני אדם וכל אחד הולך בשרירות לבו לעשות כל מה שלבו חפץ אי לזאת החכם יהיו עיניו בראשו להתבונן בכל הרעות האלה אשר הספרים החיצונים האלה גורמים לכלל ישראל ולא ימצא בביתו שום ספר מהם וצא טמא יאמר להם וחובה על כל איש לדעת כי כל שעה העוברת עליו מימי חייו אשר לא עשה בה הטוב והיושר ומעשה כושר לפי ערכו הוא פסידא דלא הדר וק"ו אם עשה בה עבירות ר"ל הנה וודאי לא יכופרו לו עונותיו עד אשר ישוב עליהם בתשובה שלמה ולא ישוב עליהם עוד ומאחר אשר מעטים המה היראים לנפשם ממאמר רז"ל שאמרו ישוב היום שמא ימות למחר ורבים המה המתים בלא תשובה ר"ל לכן הירא לנפשו יתחזק בבל כחו להסיר כל המכשולים וכל האבני נגף אשר בהם יקושון בני אדם וסוגרים לפניהם שערי התשובה:

ואחת מהדברים האלה יראה שלא יביא תועבה לתוך ביתו המה הספרים החיצונים ויברח מהם יותר מאשר ינוס איש מפני האש כי האש לא ישרוף רק את גופו והספרים האלה ישרפו גם את נפשו הנצחית ר"ל.

אך האיש אשר אלה לו כי נפל ברשת של המחטיאים האלה לקרוא הרבה בהספרים האלה ועי"ז נלכד בעבירות הרבה והורגל בהם ימים ושנים וקשה לו מאד לפרוש מהם כי נעשו לו כהיתר הנה זאת העצה היעוצה לו עליו החובה לדעת מה שכתב הגאון הצדיק רבינו חיים מוואלזין נ"ע וז"ל החטאים נחלקים לשני מינים ואלה המה:

א) החטא אשר הרבה לעשותו הרבה פעמים נעשה לו כהיתר מחמת שכבר נתחזק בו מאד וקשה לו לפרוש ממנו וגם עוד רעה חולה יש כי על חטא כזה אמרו חז"ל שהמחשבה ג"כ מצטרפת למעשה כמו בע"ז אף שבשאר עבירות אין המחשבה מצטרפת והנה בחטא הכבד הזה שהרבה לעשיתו עיקר תשובתו הוא שיעזוב חטאו מקודם הווידוי שלא ישוב עוד לכסלה בשום אופן בעולם ולנסות פעמים רבות עד כי יתאמץ אז עזיבתו הנה אז ישוב ויתודה על העבר:

ב) החטא אשר עשה אותו רק במקרה ונח לו לשוב תחילה על העבר הנה אז עיקר התשובה הוא הווידוי בלב שלם ואח"כ עזיבת חטאו:

ועל שני העבירות האלה אמרו לנו נביאי ד' הושע אמר (משלי כח יג) ומודה ועוזב ירוחם משמע שהווידוי הוא קודם עזיבה וזה קאי ומיירי באותו חטא שקרה לו רק פעם אחד במקרה:

אבל בחטא שהרבה לעשותו כמה פעמים על זה אמר לנו החוזה (ישעיה נה) יעזוב רשע דרכו היינו שחטאו נעשה לו כבר כדרך כבושה ואז הוא נקרא רשע ר"ל אז תחילה יעזוב דרכו הוא עזיבת החטא ואח"כ וישוב אל ד' הוא הווידוי כי אצלו העזיבה קשה מאד לכן אי אפשר לו להיות תשובת הווידוי קודם העזיבה כי הוא עלול מסבת הרגלו בחטא זה לחטוא בו גם אחר הווידוי:

והחוטא אחר הווידוי הוא ח"ו ככלב שב אל קאו שחושב באבות דר"נ דברים שהקב"ה שונא אותן ואחד מהם המרבה לחטוא אחר תשובתו ומרבה לחטוא ומרבה לשוב ואינו עומד בתשובתו. ועל זה אמר בתקונים צווחין ככלבא הב לן מזונא הב לן סליחה וכפרה ולכאורה הב לן סליחה וכפרה הוא בקשה נכונה. אבל רמז בלשונו שאמר צווחין ככלבא רצה לומר שהוא מקיים רק הווידוי וצעקה ואינו גומר בלבו לעזוב החטא לנצח והוי ככלב שב אל קאו שונה באולתו וזה שאמר הכתוב יעזוב רשע דרכו היינו עזיבת החטא ואיש און מחשבותיו כנ"ל כי בחטא כזה גם המחשבה מצטרפת עכ"ד.

ובספר היקר שערי קדושה מהמקובל האלקי ר' חיים וויטאל ז"ל כתב עצה נכונה לבני אדם להנצל מרשת היצה"ר ולמלט נפשם מן העבירות. וז"ל עתה נתקן תרופה כללית להנצל מכל תחלואי הנפש והם שלשה דברים לפי שעיקר שגגת האדם וגרמת הנזיקין הם שלשה דברים:

א) כי החומר משכח החובות מן האדם להבורא ב"ה והיינו מחמת רוב טרדותיו בהבלי העולם שוכח מה שחובה עליו לעשות. לכן עשה נא איפה בני והנצל: שים נגש עיניך תמיד ואל תבהל ברוחך לעשות שום דבר ולדבר שום דבור עד שתהיה מתון מתון במחשבתך אם תעשה או תדבר ואם תחדל, כי פרי המהירות חרטה ואין עוד תקנה להחזירה אל נדנה.

ב) עוד דבר זה גורם לו להאדם להכשל בחטאים כי נותן בלבו שיש יתרון ביום טובה היה בטוב ע"כ הוא רודף אחר כל הבלי עוה"ז ותענוגיו והמה מוציאין אותו מן העולם כי עי"ז אינו מתבונן על דרכו:

והתרופה לזה, ישים יראת ד' על פניו ולא תמוש מנגד עיניו יראת יום המיתה והכנסתו לקברו ודינה של גיהנם ויום הדין הגדול והנורא לכל באי עולם כי אפילו שמואל הנביא השקול כמשה ואהרן נתיירא ממנו:

ואמרו רז"ל (ערכין יז) אלמלא בא הקב"ה עם אברהם יצחק ויעקב בדין אין יכולים לעמוד ואם כה יחשוב האדם אז ימאס הבלי עוה"ז ויעבוד ד' כראוי לו:

ג) עוד סבה יש להחטיא את האדם כי הוא אומר מה נאכל בשנים שבעים ימי שנותינו בהם: והתרופה לזה, יקנה לו מדת הבטחון באמת ויאמין באמונה שלמה כי עיני ד' על כל דרכי איש לתת לו כדרכיו ואין מעשיו ותחבלותיו של האדם מעלין ומורידין כלל כי לא לקלים המרוץ ע"כ ישליך יהבו על ד' כמו שאנו אומרים בתפלת המוסף דר"ה אשרי איש שלא ישכחך ובן אדם יתאמץ בך כי דורשיך לעולם לא יכשלו ולא יכלמו לנצח כל החוסים בך עכ"ד.

וכבר אמרו רז"ל (סוטה מח) מי שיש לו פת בסלו היום ואומר מה אוכל למחר אינו אלא מקטני אמנה: ואמרו במכילתא (פ' בשלח) על הפסוק ולקטו דבר יום ביומו מי שברא יומו ברא פרנסתו:

ועתה בעוה"ר רבו מאד אותן האנשים אשר אף כי יש להם במה להתפרנס גם אם לא יעמלו הרבה עכ"ז גם המה יומם לא ינוחו ולילה לא ישקטו לאסוף עוד ממון כהנה וכהנה ואם לא היו מפזרים ממון הרבה על כמה הבלי עוה"ז היו יכולים לחיות חיים של שלוה והשקט והיו יכולים לקבוע עתים לתורה ולעבודת הש"י אשר בזה היו קונים להם חיי עוה"ב ויבערו ויכסלו יחד אבות ובנים זקנים ונערים כי ישתובבו וישתוללו לרדוף ביותר אחר כמה הבלים ואינם מתבוננים כי בזה המה גורמים להם רעות רבות וצרות אין קץ גם בזה העולם לבד עונשם על זה בעלמא דקשוט ורק בהפקירי ניחא להם להיות חפשי מעול התורה ע"כ נתקיים בהם מאמר רז"ל (אבות פ"ב) כל הפורק ממנו עול תורה נותנים עליו עול דרך ארץ ותמיד כל ימי חייהם המה מורדפים על צווארם וטרודים תמיד על פרנסתם וכאשר פקודת כל האדם יפקד עליהם אז המה מתחרטים על אשר כלו ימיהם בהבלים הרבה, אך אז לא תועיל להם החרטה וזה מעוות אשר לא יוכל לתקן. ובאמת אין לו לאדם במה להצטדק על כמה דברים מהבלי עוה"ז אשר האדם מבלה על זה הרבה עתים וזמנים להשיג כמה הבלי עוה"ז ואותן הנבהלים להון חושבים להדיח מהם דאגה אחת והוא צוק הפרנסה וצער הדלות ועי"ז יעשו עול במו"מ הנה אף כי לפי שעה קלה ידמה להם כי הרוויחו אך באמת עי"ז המה גורמים לעצמם דאגות הרבה דאגת הקיבוץ ואסיפת הממון כי לא יתוספו כתאוות האדם ואמר הכתוב (קהלת ה) והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון כי הרבה מן הליסטים ילוו אל העשיר כזאבים אל הצאן כמו שנאמר יש עושר שמור לבעליו לרעתו וכמה צרות מתגלגלות על העשיר וכל היום קול פחדים באזניו מגנבים ושודדי לילה

והעני אשר פת במלח ומים במשורה:
גם המה יתנו לו תמיד כח וגבורה:
והוא תמיד כל ימי חייו בחלקו שָמֵחַ:
הוא נקרא בשם הנאה לו צָלֵחַ:
כי הוא לא יפחד מאלו הדברים:
ויכול ללכת בטח בדרכי ישרים:

ואשרי האיש המתבונן באמיתת המשל המובא בספר חובת הלבבות כי מדינה אחת קבלו עליהם בכל שנה איש נכרי למלך ובסוף שנה סלקוהו ריקם והיו מלכים סכלים וכל הממון שהיה להם בעודם מלכים נתנוהו למדינה לעשות ערי מסכנות ולבסוף שנה שלחו אותם ריקם ופעם אחד המליכו עליהם איש חכם ועמד המלך הזה וכנס כל הממון ושלח לביתו ונעשה גביר גדול ובסוף כאשר שלחו אותו ריקם ממדינה ונסע לביתו לא בא לביתו ריקם והיה עשיר גדול בכבוד והדר:

וכן הנמשל באדם בעוה"ז הסכל סובר כי העוה"ז הוא עיקר וכל מה שיש לו הן בבריאות והן בממון והן בגוף הוא מוצא לצורך העוה"ז ולבסוף ילך ריקם אל עולם האמת אבל החכם יודע שסופו לילך מן העוה"ז ועושה עיקר לצורך עוה"ב ומסגל לו תורה ומצות ומע"ט.

ומעטים המה האנשים אשר יתנו לבם לדעת איך החובה על האדם לחשוב בלבו אם להשיג תענוגי עוה"ז אשר הם רק בגדר ציור נגד תענוגי עולם הנצחי עכ"ז יעמול האדם עליהם בכל עבודות הקשות כן נכון אצלי לסבול עי"ז ג"כ פעמים רבות חרפות ובזיונות וגם כמה פעמים הוא מפקיר ג"כ חייו לעביר ארחות ימים ומדבריות אשר אנו יודעים כי כל תענוגי עוה"ז המה כאפס וכאין נגד תענוגי שעה אחת של תענוגי הג"ע ועתה ק"ו הדברים כמה צריך האדם ליגע א"ע בכל כחו להשיג התענוגים הנפלאים האלה ולעשות תשובה שלמה על כל עונותיו ובפרט בימי הזקנה והשיבה בוודאי החובה עליו ביותר לפרוק מעליו רוב הטרדות על הבלי עוה"ז אשר המה הסבה למנוע ממנו הרעיון מלשוב בתשובה כי המה עומדים לפני האדם כמחיצת ברזל בינו ובין קונו וקשה לו מאד לשבור המחיצה רק ביגיעות עצומות ובקשת רחמים ותחנונים מהש"י כי הוא יעזור אותו על זה ויתן בלבו אהבתו ויראתו לעשות רצונו בלב שלם ואז את נפשו יחיה באור החיים הנצחים.

גם כל איש יוכל לקחת לו מוסר השכל לקיים מאמר רז"ל (אבות פ"ד) הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה, מזה שאנו רואים כי נמצאים בהעולם הרבה בני אדם אשר המה עמלים מאד על לחם חוקם יומם לא ינוחו ולילה לא ישקטו לעסוק בעסקים שונים זה מזה ועכ"ז אינם מרוויחים רק על לחם צר ופעמים גם זה יחסר להם והאיש אשר ההצלחה הסתירה פניה ממנו אז בכל אשר הוא פונה תפנה לו ההצלחה עורף.

וכן נמצאים גם כמה רבנים אשר המה גדולים מאד בתורה וביראה ובחכמה אך מזלם גרם להם כי המה יושבים על כסא הרבנות בערים קטנות ומתפרנסים בדוחק גדול ומן הסתם הוא לטובתם כדי להרבות שכרם בעולם האמת ואני אשר זכיתי להיות רב בעיר גדולה יתן ד' כי יהיה זה לי לטובה דם בעלמא דקשוט.

ובעיני ראיתי איש אחד אשר היה גדול בתורה ובחכמה וביראה והיה בו כמה מעלות ומדות טובות אך כאשר נתקיים בו מאמר החכם (קהלת ט) וגם לא לחכמים לחם נתנסה בימי חייו בעשרה נסיונות ומכולם לא מצא פרנסתו לפרנס בני ביתו גם בהכרחיות. פעם היה חנוני. פעם סחר מן השוק. פעם היה חוכר קרקע. פעם מכר ספרים. פעם היה שמש בבית המדרש. פעם סרסור. פעם מגיד. פעם מלמד. פעם שדכן. פעם משולח. אך מזלו גרם לו כי נתקיים בו מאמר הנביא (חגי א) והמשתכר משתכר אל צרור נקוב והיה לו בכל עת כמה סבות והרפתקאות רעות ותמיד היה בעוני ובמחסור וקבל הכל בשמחה ועבד ד' באמונה.

ולעומת זה יש אנשים אשר יש להם עסקים גדולים וטובים ועסקיהם נעשים ע"י אחרים המה המשרתים שלהם והמה אינם עוסקים בהם רק איזה שעות וכל היום המה מתענגים בכל טוב ומרוויחים בכל יום ממון הרבה.

הכלל בזה כי כמה מיני פורעניות יש לו להקב"ה בעולמו אשר המה מעותדים לבוא על ב"א בכל יום ובכל עת ובכל שעה ואין לו להאדם שום מנוס ומפלט מהם ועל זה אמר הנביא (ירמיה ט) אל יתהלל החכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו ואל יתהלל העשיר בעשרו כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי. הכוונה בזה כי לא יתהלל החכם והגבור והעשיר להמלט מהפגעים האלה הבאים מההשגחה העליונה ע"י חכמתם או גבורתם או עשרם כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כי ימלט ע"י שיעשה רצוני כי באלה חפצתי, כי חפצי ורצוני להביא פגעים על האדם כדי שיראה להטיב דרכו אך אם הוא הולך בדרך הטוב והישר ועכ"ז יבואו עליו פגעים רעים עליו לדעת כי בוודאי המה לטובתו לזכותו ולהרבות שכרו בעולם שכולו טוב.

ומהדברים האלה יכול כל איש לקחת לו מוסר השכל כי לא יאבד כל זמנו לעסוק רק בהבלי עוה"ז כי המרבה לעסוק בהבלי העולם לא יעדיף יותר ממה שגזרה עליו ההשגחה העליונה והממעיט לעסוק בעניני העולם לא יחסיר וכל מה שנגזר עליו שירויח בוודאי יבוא לו הריוח ובפרט על הזקן וודאי החובה שיאמר הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי לכן החובה עלי לומר לנפשי מה לך נרדם קום קרא אל אלקיך כי הוא יתן בלבך התעוררות לשוב בתשובה ועד מתי עצל תשכב במטת העצלות הקיצה נא משנתך אשר כל ימי חייך היה שנתך ערבה לך לרדוף אחר הבלי עוה"ז הנה לפחות עתה כאשר זקנת יחד לבבך לבוראך העת לך עוד לחכות ואתה כבר זקנת, דע כי ימיך קצרים והמות מכל חי מכוסה לכן החובה עליך לשוב בתשובה שלמה אשר בזה תציל את נפשך מרדת שחת ונשמתך תשוב בשלום אל מקום מנוחתה לחזות בנועם ד' עם כל הצדיקים והחסידים.

אבל מה נעשה כי נמצאים ג"כ כמה זקנים האומרים גם המה הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי אבל באופן אחר ממה שאמר אבינו יצחק ע"ה כי המה אומרים הנה זקנתי ואעפ"כ לא ידעתי יום מותי היינו ששוכחים על יום מותם ומעלימים את עיניהם ממנו ולא יתנו לבם להתבונן כי עוד מעט תפקד עליהם פקודת כל האדם וקרוב לבוא עתם ללכת בדרך כל הארץ ואינם ממהרים לעשות תשובה ואז כאשר המה מתים בלא תשובה אוי להם ואוי לנפשם כי לאחר מותם לא יוכלו לתקן את אשר קלקלו בחייהם לכן האיש הירא לנפשו יראה שלא יאחר המועד וימהר לעשות תשובה שלמה טרם יומו יבוא אליו פתאום.

וחובה על כל איש הרוצה לזכות את נפשו לשוב בתשובה שלמה עליו לדעת איך גדלה מאד מעלת הבעל תשובה עד שאמרו רז"ל (ברכות ל"ד) במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד.

והטעם בזה שגדולה מאד מעלת הבעל תשובה ממעלת הצדיק גמור, כתב הרמב"ם ז"ל בהלכות תשובה ורבינו ר' יהודה חסיד ז"ל בספר חסידים (סימן ס') והמקובל ר' חיים וויטאל ז"ל והגאון אזולאי ז"ל בשם ספר תשובת הררב"ז ז"ל (סימן תתלב) הטעם בזה וזה תוכן דבריהם הקדושים כי לא יראה לבעל תשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים מחמת העונות והחטאים והפשעים אשר העוה וחטא ופשע כי אין הדבר כן אלא אהוב הוא ונחמד לפני הבורא ב"ה יותר מן הצדיקים שהרי הוא טָעַם טַעַם חטא וכפה את יצרו עכ"ד.

וגאון הדרשנים ואבי כל מושלי משלים הצדיק מהר"י מדובנא ז"ל הסביר לנו הטעם הזה במשל נאה אשר דברי המשל הזה די והותר לעורר לבות בני אדם לעשות תשובה שלמה.

ואלה המה דברי משלו עשיר גדול התחתן עם בעל הבית אחד מעיר קטנה כי היה לו בן משכיל ושלם והעשיר התנה עמו לתת לבנו עכ"פ מלבושים בדרך כבוד כי איך יקחהו לביתו בין חורי ארץ ורוזניה בבגדים פחותים וקלים: והנה הבעל הבית הזה השתדל בכל כחו ועשה לבנו החתן מלבושים מכובדים כפי מה שהבטיח ויהי כאשר באו אל עיר מושב הגביר על החתונה ויסורו אל בית אכסניא והנה בלילה באו גנבים ושודדי לילה וישברו הדלת ויקחו כל המלבושים של החתן וכל החפצים וינצלו הבית והנה בבוקר נתאספו כל בני בית העשיר וכל בני משפחתו ואחוזת מרעיו האפרתים וילכו לקבל פני החתן כנהוג ויהי כבואם שמה ראו כי המה יושבים ובוכים וצועקים על הגנבה ועל הפסדם שהיה להם.

אז אמר הגביר אל מחותנו לא תבכה ולא תדאוג כל מאומה כי כל מחסורך רק עלי ואני אשלים לך את הכל ומה לך עוד לבכות. ויצו העשיר על משרתיו וילכו אל החניות, זה הביא מלבושים של שבת, וזה הביא מלבושים של יום טוב, ושאר חפצים, באין מחסור כל דבר. ויעשו את החתונה.

ויהי אחר החופה עשה הגביר משתה גדול ויהי כאשר ישבו אל השולחן לאכול והמחותן העני ישב בראש הקרואים ושמעו איך הוא גונח מכאב לב ושאלו אותו מה זה הצער הלא הכנסת את בנך לחופה עם בת הגביר והיה לך לשמוח מאד ויען ויאמר האב לא ידעתם אשר קרני בלילה הקודמת כי נגנב מאתי כל המלבושים וכל אשר הכנותי לשמחת בני היקר ולא נשאר לי מכל אלה מאומה וישאלו אותו ויאמרו אבל מה לך לדאוג על אלה הלא המחותן כבר עשה בגדים אחרים תחתם וכבר נתמלא כל המחסור על אחת שבע. ויאמר העני מה לי להמתנות שלו שיצטרך להתחסד עמי הלא אנכי היה לי כל מה שהייתי צריך ומה טוב היה לי אם היה שלי קיים.

אז פערו עליו את פיהם בשחוק ויאמרו לו איך לא תבין הצלחתך בזה כי אתה חשבת כי הכינות את הכל כמשפט על החתונה הנה זאת חשבת רק בטרם ראה המחותן וטרם ראתה אשתו ובניו ודודו ומסרפו הגבירים היה נראה בעיניך כי יש לך מלבושים יקרים להחתן אך תדע באמת אם לא היו גונבים אותם והמחותנים בבואם כולם לביתך והיו רואים את החתן לבוש בהבגדים האלה אז היה כל אחד ואחד אומר חסרון אחר זה היה מעקם את פניו על מלבוש זה וזה על מלבוש זה, סוף דבר לפי גבהות רוב עשרם הרב והצלחתם כן היו מעיקים לך בהחסרונות אשר היו מוצאים בהבגדים מה שאין כן עתה אשר לא שלטה בהם עין רואי וכולם יודעים שהיו לבנך בגדים ונגנבו והגביר עשה מלבושים אחרים להחתן והוא עשה כאשר יעשה הגביר ועתה ראה כמה גדולה הצלחתך שלא ראו את המלבושים אשר הכינות ואין להם על מה לבקש חםרונות ועתה יש לו להחתן מלבושים כמשפט הגבירים הגדולים ויש לך לשמוח בזה מאד.

וכן הוא הנמשל הנה הצדיק מעיקרו ממלא אמתחתו חפצים יקרים תורה ומצות ומע"ט בכל משך ימי חייו וכאשר ימלאו לו ימיו ושנותיו הוא בא לעולם העליון עם אמתחתו ופותחים אותו להביט מה יש בתוכו ואז כל אחד מבית דין של מעלה אומר חסרון אחר, זה אומר זו תורה וזה אומר זו תפלה כי דקדוקי המע"ט אין להם שיעור כמאמר החכם (קהלת ז') כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא היינו שלא יהיה חסרון ודופי במעשיו הטובים:

לא כן הבעל תשובה הוא הולך ובוכה על הגניבה ועל האבדה אשר אבד כל זמן חייתו והוייתו בהבלים הרבה ומצטער על אשר כלה כל ימיו בריק ולא סגל בהם תורה ומצות ומעשים טובים הקב"ה מתחסד ועושה לו מלבושים אחרים בגדים יפים ויקרים כמו שאמרו רז"ל (יומא פו:) גדולה תשובה שהשב מאהבה זדונות נעשו לו כזכיות ועתה וודאי כי על המלבושים האלה אשר הקב"ה ילבישוהו לא יהיה עליהם שום פתחון פה לקטרג ולבקש חסרון כל מאומה עליהם כי המה עוז והדר לבושה:

ועתה א"כ גדלה מעלת הבעל תשובה ממעלת הצדיק מעיקרו אשר על המצות של הצדיק יבקשו חסרונות ועל המלבושים של הבע"ת אין שום חסרון ולכן אמרו במקום שבע"ת עומדים צדיקים גמורים א"י לעמוד:

ובאמת כל איש אשר יעמיק להתבונן בדברי המוסרים האלה הכתובים פה אז הבריה הזאת אשר חכמי המוסרים קראו אותה "מוסר כליות" אשר היא תיסר מבלי דעת רחם את כל עושי עולה בעד כבד פשעם אם גם האנשים הקרובים אליהם לא יראו את הבריה הזאת ואת פעלה ואת מעשה ידיה לא יביטו אך היא שבט אלקי ממעל והיא תכה ??ם את כל בני עולה ואין מידה מציל והיא כעש בלבבם וכרקב בעצמותם וכשוד משדי תשוד לשד חייתם והיא יושבת כעלוקה בתוך לבב האיש ומוצצת את דמו וחלבו:

הנה הבריה הזאת תרד עמוק בלבב האיש אשר יתן את לבו להתבונן מגודל מעלת הבעל תשובה ומגודל העונש של האיש אשר הרבה לפשוע ולא עשה תשובה וכאשר יתבונן בינה כי לא שב מדרכו הרעה גם אחר שכבר הזקין הנה אז תתלהב נפשו בקרבו בשלהבת יה ויקוד בו יקד אש לעוררו לעשות תשובה שלמה:

וביום שידבנו לבו לשוב אל ד' יאמר לנפשו אוי לי כי נתקיים בי מאמר רז"ל (ברכות ס.) גבי ההוא תלמידי דהוי מפחד א"ל חטאה את דכתיב פחדו בציון חטאים:

לכן אני הבריה הקטנה והשפלה:
אקח מוסר שלא להיות עצל מן הנמלה:
ולהציל את נפשי העלובה מרדת שחת:
החובה עלי שלא לאחר אף רגע אחת:
ודבר זה ראיתי:
להתבונן על אחריתי:
ואחרי אשר בער חייתי:
ולהבל וריק כחי כליתי:
וצדה לנפשי לא הכינותי:
ועתה במה אשוב לביתי:
בעת תצא ממני נשמתי:

לכן בעוד רוחי עם גויתי החובה עלי להתבונן בדברי החכם בן סירא שאמר: מה אנוש מה חסרונו ומה יתרונו מה טובתו ומה רעתו הלא צבא לאנוש עלי ארץ גם אם רבו ימיו מאה שנה הוא כנטף מן הים הגדול וכגרגר מן החול גם אלף שנים המה כאין כיום אחד לעומת חיי עולם הנצחי בעולם הנצחי:

ע"כ החובה עלי לקחת לי מוסר השכל מן האיש אשר יסע באניה מסע איזה ימים הוא יקח לו צדה לדרכו די מחסורו, גם כל איש על לחם חוקו דבר יום ביומו דואג ומשתדל ועושה הרבה השתדלות בכל כחו ובכל מוחו רק להשיגו ועתה הדברים ק"ו כי החובה עלי שלא אשכח על העת אשר כל איש לא ימלט ממנה אשר אם אתן אז את כל הון ביתי בעד חיי שעה אחת שאוכל לעשות תשובה בוז יבוזו לי ועתה איך לא תעלה מורא על ראשי פן יקדמני המות פתאום ר"ל ואף וידוי לא אזכה לומר קודם מותי ואוי לי אם אמות במשובתי: טרם אשוב בתשובתי: כי אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה אוי לה לאותה צער אשר תגיע אלי כאשר אבוא לעלמא דקשוט גברא ערטילאי ריק מתורה ומצות ומעשים טובים ומלוכלך בעונות וחטאים ופשעים ר"ל וכאשר ישאלו ממני השאלה הראשונה קבעת עתים לתורה נשאת ונתת באמונה מה אענה על זה ועתה איך אוציא זמנים הרבה לבטלה אשר בהזמנים האלה היכולת בידי לדאוג לנפשי לבלי תשאר בלא מזון ומחיה בעלמא דקשוט וכמה מהחובה עלי לקיים בעצמי אש תמיד תוקד על מזבח לבבי לא תכבה גם בעת אשר אעסוק במשא ומתן לעשות גם זה לשם שמים לעשות בזה נחת רוח להשם יתברך אשר זה כללל גדול בתורה כי כל מעשיו של אדם יהיו רק לכבוד הש"י ועל זה נאמר (משלי ג) בכל דרכיך דעהו ובכל שעה אשר אפנה מעסקי החובה עלי שלא לבטל אף שעה קלה כמות שהיא בעון הבטלה רק לעסוק בתורה וללמוד על מנת לקיים וחובה עלי לבקש תמיד רחמי שמים: כי יעזרני לעשות תשובה בזריזות ולא בעצלתים: אשר בזה אציל את נפשי מרדת שחת: ואזכה בעולם האמת לעונג ונחת: וחוב קדוש הוא עלי לדעת

אחרי אשר ימי המה קצובים וקצרים:
ואם אעשה בהם מעשים רעים ומרים:
ואכלה אותם בעוונות וחטאים ופשעים:
אהיה גרוע הרבה מן כל הנבראים:
כי עליהם אין שום דין מלכות שמים:
ועלי לתת דין וחשבון לאלקים חיים:

ואשרי האיש אשר נתקיים בו מאמר חז"ל (סוכה נג) אשרי ילדותינו שלא ביישה את זקנותינו אלו חסידים ואנשי מעשה: ומאושר הוא האיש אשר נתקיים בו אשרי זקנותינו שכפרה על ילדותינו אלו בעלי תשובה: אלו ואלו אומרים אשרי מי שלא חטא ומי שחטא ישוב וימחול לו. ואשרי האיש אשר במצות התשובה קדם וזכה. הוא מאלקי ישראל ישא ברכה.

הש"י ישים בלבנו את אהבתו ויראתו:
ועל מנת לקיים נעמיק תמיד בתורתו:
ואז זכות התורה הקדושה תגן עלינו:
כי נזכה לגאולה שלמה במהרה בימינו:
בדפוס ראשון נוסף כאן: בקרוב יודפס בעז"ה גם סוף דברי הספר הזה

דברים נוראים אחדים[edit]

דברים נוראים אחדים

ראיתי להדפיס בראש הספר הזה הדברים הנוראים אשר כתב גאון הגאונים החסיד רבינו אליהו מווילנא זצוק"ל בענין פטירת האדם לבית עולמו בשעה שמוליכין אותו לקברו אשר אם האדם יעמיק להתבונן בהם אז בוודאי תאחזנו חיל ורעדה ומורא גדולה תעלה על ראשו ויתחזק בכל כחו להיות סור מרע ועשה טוב והבא לטהר מסייעין אותו ואז ייטב לו בזה ובבא:

ואלה המה דברי קדשו: בעת שמוליכין את האדם מביתו לקברו אז תפקחנה כל חושיו ורואה מה שלא היה יכול לראות בעת חיותו ומראין לו עונשי דגיהנם ותענוגי הגן עדן, ורואה איך כלה ימיו בהבל וכל כספו וזהבו אשר עמל עליהם הם לצנינים ולחוחים בעיניו, כי בעבורם קנה לנפשו עונשי הגיהנם גם הפסיד תענוגי הגן עדן ויתבונן אז בשכלו הזך כמה תענוגי גן עדן הפסיד בעוה"ז, כי יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעוה"ז מכל חיי העוה"ב וכמה שעות היה בכל ימי חייו אשר הלכו בבטלה אשר בכל שעה ושעה היה יכול להרויח גן עדן בתענוגים נפלאים אשר עין לא ראתה, ומחמת גודל התשוקה אשר הוא רוצה להתעדן שם והוא אינו יכול ליכנס שם מחמת שהוא מלוכלך בצואת עוונותיו הוא מרוצה להענש בגיהנם בעונשים קשים ומרים רק לבוא אח"כ לתענוגי הגן עדן. ואין בכח אדם לצייר גודל שברת לבו וחרטתו:

ואם היה לאדם בעוה"ז אחד מאלף אלפים חלק מהצער שיש לו שם בעוה"ב יהיה מוכרח למות מחמת שלא היה יכול לסבול גודל הצער, רק בעוה"ב נותן לו הקב"ה כח שיכול לסבול זה הצער. ואז גודל תשוקתו שיתנו לו רשות לחזור לביתו ולעסוק בתורה ועבודה כל ימי חייו. וממרט שערות ראשו וקורע את בשרו ואומר אוי לי איך החלפתי עולם בתענוגים נצחים על עולם חושך והצער הזה קשה לו מכל יסורי גיהנם. עכ"ד:

------

עוד כתב הגר"א ז"ל, במכתבו 'עלים לתרופה' וז"ל: חטא הלשון עולה על כולו כמו שאמרו רז"ל אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב וכו' ולשון הרע כנגד כולם ומה לי להאריך בזה העון החמור מכל העבירות כל עמל אדם לפיהו אמרו חז"ל שכל מצותיו ותורתו של אדם אינו מספיק למה שמוציא מפיו, מה אומנותו של אדם בעוה"ז ישים עצמו כאלם וידביק שפתותיו >>>



שולי הגליון