רש"י/סנהדרין/מד/א
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף יד רמ"ה מהרש"ל ערוך לנר רש"ש |
עכן מ"ט איענוש. ישראל עליה הלא מן הנסתרות היא:
חטא ישראל. מדלא אמר חטא העם עדיין שם קדושתם עליהם:
חילפי. אורטייא"ש:
מושך בערלה. משך את עור אמתו תמיד עד שנשתרבבה וכיסתה את ראש הגיד כדי שלא יראה מהול:
פשיטא. הא ר' אילעא גופיה אמר דעבר על כל התורה:
לא פקר. לא הפקיר עצמו כל כך:
בנערה המאורסה. כתיב כי עשתה נבלה בישראל:
כולי האי. רע לשמים ורע לבריות לבייש את משפחתה ולאוסרה על בעלה:
דיניה כנערה המאורסה. נצטוו לסקלו:
לרדותן. שיראו את קלקולו ויזהרו בעצמן ולא יוסיפו למעול בחרם:
הראוי לשריפה. כסף וזהב ובגדים:
הראוי לסקילה. הוא שורו ובהמותיו וקנס היה לרדות את האחרים:
איצטלא דמילתא. טלית של צמר נקי בן יומו שמכבנין אותו למילת מלבישים לבוש שלא יתלכלך צמרו:
סרבלא דצריפא. צבוע בצריף שקורין אלו"ם:
זה משה. כשהיה צריך לבקש רחמים על ישראל היה מדבר בלשון רכה:
פלילות. דין:
ולו הואלנו. ולואי שהואלנו לישב ולא לעבור את הירדן משמע שטוב היה לנו שלא לקיים מצוותך שאמרת לנו קום עבור את הירדן:
קום לך. משלך ומידך היתה זאת להם שאף בשבילך נענשו שלא קיימת את דברי:
ריחקתם ששים מיל. הר גרזים והר עיבל רחוקים ששים מיל מן הירדן במסכת סוטה (דף לו.) ושם הקימו את האבנים:
כן עשה יהושע. מקרא כתוב כן ולא יפה דרש רבי שילא שיהושע שינה:
אתה גרמת להם. שלא היה לך לאסור עליהם ביזת יריחו:
והיינו דקאמר להו בעי. רק שללה ובהמתה תבוזו שלא תחרימם עוד:
היכי עביד. דמשתחוה לאדם בלילה דכיון דאמר לו הלנו אתה אם לצרינו (יהושע ה) מכלל דלילה הוא דאי ביממא וכי לא היה מכיר בין שרי ישראל לשרי אומות העולם:
שמא שד הוא. ואין מוציאין שם שמים על המזיק ושלום שם שמים הוא שנאמר (שופטים ו) ויקרא לו ה' שלום וכ"ש שאין משתחוה דדומה כמשתחוה לשעירים: