גליוני הש"ס/שבת/קה/ב
גליוני הש"ס 
שבת קה ב
הא למה זה דומה לס"ת שנשרפה כו'. נ"ב עיין מה שדן מזה בשו"ת שבות יעקב ח"ג סי' יו"ד ובמחכת"ה אין דבריו נראים כלל לענ"ד דמעולם לא עלה על הדעת שיהי' מותר להרוג עצמו עבור שלא יבזוהו עכו"ם אפי' בזיון היותר גדול והתעללות שנזכר בשאול הכוונה על התעללות בהעברה על דת דהוא ביהרג ואל יעבור ומשא"כ בס"ת דלא שייך ביה העברה מניין לנו שיהי' מותר לשרפו עבור הצלתו מבזיון עכו"ם ואך זה י"ל דשריפת הספר נמי הא לאו איסור רציחה הוא רק דהוא בזיון נמרץ חלילה וא"כ י"ל מסברא דבזיון ע"י עכו"ם שינהגו בו מנהג בזיון הוא בזיון יותר גדול משריפה וא"כ ממילא מותר ומצוה לשרפו כדי להצילו מבזיון היותר גדול וכה"ג כ' בס' החינוך בטעם מצות שריפת קדשים טמאים דהוא בשביל כבודם כי מציאותם בטומאה הוא בזיון להם ע"ש וא"כ ה"נ מציאות הספר ביד עכו"ם בבזיון גרע יותר והוי מצוה לשרפו מש"ה אולם גם זה אין ברור דלאו כל אפי שוין בזה ואין לדמות בזה מילתא למילתא וגם לא דרשי' טעמא דקרא להלכה ואולי יש לדמות זה ג"כ לפלוגתא דר"א ור' יהושע פסחים ט"ו א' בחבית שנשברה כו' אי תרד ותטמא ולא יטמאנה ביד או יטמאנה ביד הואיל ובלא"ה לטומאה אזלא וה"נ לר"א אין לשרוף בידים ולר"י יש לשרוף בידים אף דהשריפה בזיון כיון דאל"כ יהי' בזיון יותר גדול בלא"ה ע"י עכו"ם ואולם זה ג"כ שייך רק בספרי תלמוד וכדומה אבל ס"ת שיש בשריפתו לאו דלא תעשון כן לד' אלקיכ"ם ג"כ אין לדרוש טעמא דקרא דטעם לא תעשון משום בזיון ואכתי אין ראי' להתיר עבירת הלאו בידים וצ"ע וע"ע מ"ש בגליון מגילה כ"ז א':
המקרע בגדיו בחמתו כו' יהא בעיניך כעובד ע"ז. נ"ב ברמב"ם פ"ב מה' דיעות כ' דכועס לבד הוי כעע"ז ועיין שו"ת יד אלעזר סי' ל"ב כ' דמקורו מן הזוהר פ' תצוה עה"כ חדלו לכם מן האדם וגו':
מוניני. נ"ב פירש"י ציר של דגים קטנים ובכתובות ס' ב' ד"ה מוניני כ' דגים קטנים וצע"ק וע"ע לקמן ק"י ב' ברש"י ד"ה מוניני דקמצי וע"ע סנהדרין מ"ט א' ד"ה מוניני דכ' ג"כ דגים קטנים:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |